ט’ באב הוא לא רק יום לציון חורבן בית המקדש, הוא גם יום לחשבון נפש, הסתכלות פנימה: אלינו כעם, וגם כיחידים.
חברים יקרים, אנו נוהגים להזכיר כי ביום זה חרב בית המקדש פעמיים, התחיל התהליך שהביא לחורבן ירושלים ועם ישראל הוגלה מארצו ופוזר בכל קצוות תבל, וכל זה התרחש בגלל שנאת חינם.
אנו זוכרים את החורבן וכואבים אותו גם בחלוף אלפי שנים, ובקינות ותפילות חווים את הכאב שליווה את עמנו בימים ההם, אך שוכחים לעתים את הסיבה.
נוהגים לומר ביום הזה “בבניין ירושלים תנוחמו”, והנה, למרות הכל עשינו זאת: שבנו לארץ ישראל לפני לא הרבה עשורים, ובנינו בה את הבית השלישי – את מדינת ישראל, ביתו של העם היהודי ששב לאחר אותם אלפי שנים מקצוות העולם והתאחד שוב.
האתגר הגדול ביותר שלנו, בביתנו הלאומי הוא שמירה עליו – אך לא רק מאיומים חיצוניים.
כדי שנצליח לשמור על ביתנו, ועל השלום בו – בין דייריו, נצטרך ראשית להתמודד עם שנאת החינם בתוך עמנו וגם לאחר, עם הגזענות, עם ההדרה, עם ההתעמרות בחלש ובשונה, עם חוסר הסובלנות.
להלן כמה הצעות פרקטיות שיכולות להקטין את שנאת החינם בינינו כאן במרחב הווירטואלי ובחיים האמיתיים: לא להשמיץ ולא לקלל אחד את השני – גם אם לא מסכימים הרי שדרך ארץ קדמה לתורה, לחשוב היטב לפני שמפרסמים תגובה פוגענית – מדובר לא בדמות וירטואלית שפוגעים בה אלא בבן אנוש בשר ודם, אחד או אחת שאולי תשבו לידם מחר באוטובוס או תעמדו בתור לסופר או תטיילו עם הילדים בפארק, והעיקר – לאהוב את השני למרות השוני, ובעצם בזכות השוני הקיים בינינו. אם כל אחד יתחיל עם המאמץ הקטן שלו הרי שנצליח לנקות את המרחב הווירטואלי שלנו ואת ליבנו מהמטען החורג והכעור הזה שנקרא שנאת חינם.
כשנצליח לעשות זאת, נצליח לשמור על הבית שלנו גם מאויבנו שמבחוץ.
