17.06.2016
בעוד בליכוד אוספים חתימות נגד היזמה הסעודית, ותוקפים את כל מי שבא להם לא טוב, ובעיקר חיים בתוך בועה פרטית שלהם, עבר עליי שבוע מעניין במיוחד – שבוע שהזכיר לי גם את ההיבטים היפים, הטובים, האופטימיים שבאזור בו אנו חיים.
בנוסף לעבודה בוועדות הכנסת, לחקיקה, להצבעות ולשאר הפעילות הפרלמנטרית, נטלתי חלק השבוע במספר פגישות מעניינות, פרסמתי מאמר דעה בעיתון סעודי והשתתפתי בארוחת איפטאר בבית של חברים טובים בבקעה אל גרביה.
* * * * *
השבוע החל בפגישה עם אחד מראשיה של מפלגה כורדית סורית שבא לכאן כדי לנסות למסד קשרים עם ישראל וישראלים מתוך הבנה שלנו – ישראלים וכורדים – יש הרבה במשותף.
הכורדים, כ-30 מליון נפש ברחבי המזרח התיכון, חולמים על עצמאות, על חיים משגשגים וביטחון.
הם בני הברית הטבעיים והרצויים שלנו, והם רואים במדינת ישראל דוגמא ומופת לחיים עצמאיים ומצליחים באזור לא שקט ולא רגוע.
שני אנשים נפלאים סייעו בקיום הפגישה המרתקת – מר לייזר ברמן, היועץ לשדולה שהקמתי בכנסת למען מיסוד קשרים בין ישראל לעם הכורדי ומר איתן צ’רנוף.
* * * * *
הנושא הסורי המשיך להיות דומיננטי גם בהמשך השבוע.
ביום שלישי פגשתי את עיסאם זייתון – גולה סורי שמוביל התנגדות של המורדים המתונים ברמת הגולן הסורית נגד משטרו של אסד, ונגד ארגונים אסלאמיים קיצוניים כגון ג’בהת אל-נוסרה.
זייתון עדכן אותי במתרחש בשטח באזור קונייטרה בגולן, ושטח בפניי את הרעיון שלו לשת”פ עם ישראל באזור הגבול.
בתקופה האחרונה העניקה ישראל לא מעט סיוע לגורמים שונים באזור הזה, ועל פי דיווחים זרים חלק מהסיוע בסופו של דבר נפל בידיהם של איסלאמיסטים קיצוניים.
אמרתי שבעיניי , אם ישראל פועלת באזור הגבול על מנת להעניק עזרה הומניטרית לגורמים כאלה ואחרים, חייבים לעבוד בצורה רחבה ואסטרטגית, וזאת על מנת למנוע מראית עין של שת”פ עם גורמים קיצוניים כמו ג’בהת אל-נוסרה.
* * * * *
ביום רביעי פורסם מאמר דעה שלי בעיתון סעודי מוביל – SAUDI GAZETTE.
במאמר קראתי למנהיגי האזור להתמקד ברב-שיח אזורי, שכמובן יכלול גם את הפלסטינים – ובראש ובראשונה אותם, כדי להגיע להסדרה ולשיפור המציאות הביטחונית והכלכלית.
* * * * *
באותו היום דיברתי בכנס הרצליה אודות האביב הערבי וההשפעה של הרשתות חברתיות על התהוותן של מהפכות.
סיפרתי שבשנת 2007 התוודעתי לפייסבוק בזכות פעיל חברתי מצרי שהציע לי ששלח לי הזמנה להצטרף לרשת.
לימים, הוא הצטרף לתנועת ה-6 באפריל ולאחר מכן השתתף במהפכה בכיכר התחריר.
אמרתי בבדיחות הדעת, שכך מהפכן מצרי לעתיד צירף לפייסבוק חברת כנסת לעתיד – ובזה היופי של הרשתות החברתיות.
* * * *
ולבסוף, אתמול בלילה השתתפתי בארוחת האיפטאר בתום עוד יום של צום הרמדאן בבית של חבריי חסן וענאק בבקעה אל-גרביה.
אין זו הפעם הראשונה שאני מגיעה לביתם, אך הפעם, כשראש הממשלה ושריו מנסים בכל כוחם לשסות בין יהודים לערבים ולזורע בינינו פחד ושנאה, הייתה לביקור חשיבות מיוחדת.
עלינו להבין כי יש מי שמנסה בציניות רבה, ולמטרות רווח פוליטיים, לגרום לנו לשנוא זה את זה, לזרות חול בעיני כולנו כדי להשכיח מאיתנו את הטייקונים והמונופולים, את ההוצאות העתק שלו מכיסו של הציבור, מהפערים החברתיים המתרחבים, ומהמציאות העגומה בה יש ילדים שהולכים לישון רעבים ויש זקנים ונכים שנאלצים לבחור בין חימום הבית לתרופות.
אכלנו ארוחת איפטאר בריאה במיוחד (חודש הרמדאן הוא הרפתקה לא פשוטה למי שמנסה לשמור על הגזרה ושמחתי על המודעות הבריאה הזאת) וקינחנו בקטאייף – קינוח מסורתי שמכינים בד”כ בחודש הרמדאן, ובקפה ריחני (בתמונה).
הרחוב הסואן והמואר שהתמלא אחרי הארוחה, וצפיית החובה בסדרה הפופולרית באב אל-חארה, הזכירו לי את קהיר ואת עמאן, שם רמדאן זה לא רק חודש של צום ותפילה אלא גם חודש של חברות, ביקורי קרובים וחברים, וכמובן אוכל טעים.
ככה החיים שלנו יכולים להראות אם לא ניתן לאלה שעוסקים במלאכת ההפחדה ושיסוי לעבוד עלינו. אני מאחלת לכולנו סופשבוע נפלא ושבת שלום.
מי ייתן ואנחנו במו ידינו ניצור את המציאות הזאת.
אנחנו חייבים זאת לעצמנו.
