מארב תקשורתי

יוזמת הדיון, ח”כ קסניה סבטלובה מהמחנה-הציוני, העידה בפתח הישיבה כי מתוקף תפקידה כיו”ר השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, הגיעו אליה לאחרונה תלונות רבות מצד עיתונאים בעקבות היתקלויות עם כוחות הביטחון. בין היתר ציינה ח”כ סבטלובה מקרים של שבירת מצלמות וציוד אחר של עיתונאים וכן פגיעה בגוף, והדגישה כי התקשורת העולמית עטה על מקרים כאלה כדי להציג את ישראל כמדינה שפוגעת בחופש העיתונות ובחופש הביטוי.

“הבעיה היא לא רק ביהודה ושומרון, אלא בכלל בכל הארץ. היא לא רק מול הצבא, אלא גם מול המשטרה ומג”ב”, הדגיש יו”ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ’יצקי, שנכח אף הוא בישיבה. “יש היום אווירה ציבורית של העדר סובלנות כלפי עיתונאים, והאווירה הזו גורמת לכך שגם הציבור וגם כוחות הביטחון רואים בעיתונאים מטרד ומנסים להיפטר מהם”.

טרצ’יצקי חלק עדות אישית על מקרה שאירע לפני כשנה במסגרת שירות המילואים שלו, בעת ששמר במושב נתיב-העשרה הסמוך לגבול עזה. באחד הימים ניגש אליו קצין בצה”ל והורה לו לסלק צוות של ערוץ 1 שהגיע למקום. “לא בא לי טוב הצוות הזה”, אמר לו הקצין על-פי עדותו, “לך תעיף אותם”. כששאל מדוע, נענה בהוראה מחודשת להעיף אותם. טרצ’יצקי סיפר כי אמר לקצין שהוא יכול ללכת לסלקם, אך מיד לאחר מכן ייגש לנסח מכתב מחאה תחת כובעו כיו”ר ארגון העיתונאים.

“זה מראה שמי שמטפל בעיתונאים הם בדרך כלל דרגים נמוכים, שלא מבינים את החשיבות של העניין ואין להם את הכלים להתמודד עם התקשורת”, אמר. “פה צריכה להיות מדיניות שבאה מלמעלה ומשדרת לשטח שאין סובלנות להתנהגות כזו מול עיתונאים”. בהמשך הזכיר יו”ר ארגון העיתונאים מקרה של שבירת מצלמות צלמי AFP, שדווח בהרחבה בתקשורת, וכן מקרים רבים אחרים של ירי כדורי גומי על צלמים, אף שהם מזוהים כצלמים ועומדים הרחק מנקודות החיכוך בין מפגינים לחיילים.

“הרבה פעמים אנשי כוחות הביטחון חוטפים את התעודה מהצלם, מעיפים אותה לכל הרוחות, לתוך בוץ ולתוך זבל, ואומרים לו, ‘עכשיו לך תחפש, אבל פה אתה לא תעבור'”

“העיתונאים באים לשם בשם הציבור”, הוסיף טרצ’יצקי, “באים לשם כדי לספר את האמת. לפעמים האמת לא נוחה למדינה, לפעמים היא לא נוחה דווקא לצד שבא לבקר את המדינה, אבל אנחנו צריכים להיות שם. לדעתי הדבר המרכזי הוא שכוחות הביטחון לא מבינים שעיתונאים נמצאים שם בשביל לשרת את הציבור, אנחנו לא עוד סוג של מפגינים, וזה משהו שצריך לשנות מהיסוד”.

גלניס שוגרמן, מזכ”לית התאחדות הכתבים הזרים בישראל (FPA), העידה כי לפי התלונות שמגיעות אליה, “הרבה מאוד מאנשי כוחות הביטחון מחזיקים בדעה שלפיה כל מי שמסתובב בשטח עם מצלמה הוא האויב”. לדבריה, “באזור יהודה ושומרון יש מעט צלמי עיתונות שעובדים באופן קבוע עם החברות הגדולות. הם עובדים תחת פיקוח וכללים מאוד קפדניים, אבל כבר קרה כמה פעמים שכשהם עזבו את השטח, זרקו רימוני הלם אחריהם. זו בעיה”.

בתשובה לשאלתו של יו”ר הוועדה ח”כ צחי הנגבי (הליכוד), הדגישה שוגרמן כי בשנתיים האחרונות יש “עלייה גדולה” במקרי האלימות כלפי עיתונאים.

ח”כ סבטלובה, שעבדה עד לאחרונה כעיתונאית וסיקרה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, טענה כי קשה לייחס את ההרעה במצב לגורם אחד. “האווירה הציבורית שנוצרה כאן במדינת ישראל היא לא לטובת עיתונאים”, אמרה. “אנחנו רואים שהם הופכים ל’שתולים’, לאויבי הציבור. אם הם זרים או פלסטינים, אז בכלל. אני נתקלתי במקרים שבהם כוחות הצבא לא מזהים עיתונאים פלסטינים כעיתונאים בכלל. המצב החמיר בארבעת החודשים האחרונים. אנחנו מקבלים יותר פניות, גם מאנשים פרטיים וגם מארגונים”.

“מדובר בעיתונאים מכל קצוות הקשת הפוליטית”, הוסיף טרצ’יצקי. “רק לפני שלושה שבועות צלמת של ‘מקור ראשון’, מירי צחי, חטפה מכות מהמשטרה בהפגנה בגשר המיתרים בירושלים. פנינו למשטרה ואמרו לנו, ‘אנחנו מאוד מצטערים שהיא חטפה מכות, אבל היא פשוט לא היתה אמורה להיות שם’. אז כן, היא היתה אמורה להיות שם, ואם במקרה המשטרה נוקטת יותר מדי אלימות נגד המפגינים, היא צריכה לתעד את זה”.

“מאז מערכת הבחירות האחרונה יש מסר שהוא נגד התקשורת”, טען טרצ’יצקי. “בתקופה האחרונה היתה גם אלימות של אזרחים. פוראת נסאר מחדשות 2 הגיע לעפולה אחרי פיגוע בשביל להשמיע את המצוקות של הציבור הישראלי והותקף, בבאר-שבע תקפו צלם של ערוץ 10. יש פה אווירה ציבורית מסוכנת, ואני חושב שפוליטיקאים צריכים להיות לא רק אלה שלא משסים ומייצרים את האווירה הציבורית הזו, אלא גם אלה שממתנים אותה וקוראים לאחריות”.

העיתונאי מוחמד נג’יב, המתגורר ברמאללה, העיד כי כוחות הביטחון בשטחים “לא מכירים בתעודות לע”מ” של העיתונאים הפלסטינים. שוגרמן הוסיפה בהקשר זה כי הכוחות אכן לא מכירים בתעודות אלה, ו”הרבה פעמים הם חוטפים את התעודה מהצלם, מעיפים אותה לכל הרוחות, לתוך בוץ ולתוך זבל, ואומרים לו, ‘עכשיו לך תחפש, אבל פה אתה לא תעבור'”.

דובר צה”ל: “אנחנו פועלים להבטיח את חופש העיתונות”

נציג צה”ל בדיון, סא”ל פיטר לרנר מחטיבת דובר צה”ל, טען כי הצבא מכיר בחשיבות העבודה העיתונאית ופועל כדי למנוע מקרים של אלימות כלפי עיתונאים וצלמים. “אנחנו בצה”ל ובפיקוד מרכז פועלים תחת הנחת היסוד שהפעילות המבצעית מתקיימת תחת העין הבוחנת של המצלמות”, אמר סא”ל לרנר.

“אנחנו פועלים להבטיח את חופש העיתונות, ופקודות הצבא גם משקפות את זה. מעבר לפקודות היבשות אנחנו מקיימים פעילות נרחבת גם אל מול החיילים עצמם וגם אל מול המפקדים, כדי שתהיה יכולת להתמודד עם האתגר הזה של הצלם והעיתונאי שנמצא בתוך מרחב הלחימה”.

סא”ל לרנר הדגיש כי בחודשים האחרונים חלה עלייה באלימות הכללית באזור, ובעקבותיה עלייה גם בסיקור העיתונאי של האירועים. אולם לדבריו, “המקרים שהוזכרו פה הם היוצא מן הכלל שמצביע על הכלל”. לרנר הזכיר מקרה מלפני שבועות אחדים, שבו מחבל לבש אפוד של עיתונאים ותקף חייל, וטען כי “המחבל זיהה שצה”ל מתייחס באופן מכובד לעיתונאים, לכן הוא לבש אפודה שכתוב עליה Press, והוא ניצל את זה כדי להתקרב לחיילים ולדקור חייל. פצוע בינוני”.

עוד הוסיף סא”ל לרנר כי החיילים בשטח פועלים במצב של “מארב תקשורתי”, כלומר אל מול “אירועים שלא היו מתקיימים ללא הנוכחות של המצלמות”. לדבריו, “זה חלק מהתיאטרון, אבל למרות זה אנחנו פועלים כדי להבטיח את חופש העיתונות”.

“אני חייבת למחות נגד השימוש במלה ‘תיאטרון’, שלדעתי מבזה את המוסד הדמוקרטי במדינה שלנו”, אמרה ח”כ סבטלובה בתגובה לדברי סא”ל לרנר. “לקרוא להפגנה לגיטימית ‘תיאטרון’, בין אם זה ימנים או שמאלנים או ערבים, זה לא משנה בכלל. הפגנות מתקיימות בשביל להביע מחאה ולמשוך גם תשומת לב ציבורית. התקשורת לא נותנת תפאורה ל’תיאטרון’, ככה פועלת תקשורת”.

ח”כ מייקל אורן (כולנו) דווקא תמך בעמדת סא”ל לרנר. מיד אחרי שקבע ש”אין הצדקה לאלימות נגד עיתונאים, נקודה”, הוסיף ח”כ אורן כי בתור מי ששירת כחייל באינתיפאדה וכן כקצין מילואים בדובר צה”ל, ברור לו שיש לשים את הדיון בהקשר הנכון. “לי אין בעיה עם המלה ‘תיאטרון'”, הבהיר. “נוכחתי בהרבה מאוד הופעות תיאטרוניות של הפגנות שמתקיימות משום שיש נוכחות תקשורתית. אני מכיר גם לא מעט מצבים מפוברקים, מבוימים. התקשורת היא חלק מהמאבק, והעיתונאים חייבים לשאול את עצמם איזה תפקיד הם ממלאים בסכסוך הזה, והאם באמת יש איזון בסיקור בעזה ובאזורים אחרים באזור שלנו, כולל בסוריה”.

ח”כ אורן הזכיר, כדוגמה, את המאמרים שפירסם בשנה האחרונה מתי פרידמן ולפיהם בסוכנות AP יש הטיה אנטי-ישראלית מובהקת, והוסיף: “אתם צריכים לשאול את עצמכם באיזו מידה אתם מנוצלים על-ידי הצדדים. בעיני הדיון הזה לא יכול להתקיים בנפרד ממצב פוליטי וצבאי סבוך ובעייתי”.

ח”כ יוגב: “אין צבא כמו צה”ל שמאפשר חופש עיתונות”

ח”כ מוטי יוגב (הבית-היהודי) היה נחרץ אף יותר בביקורת על העיתונות ועמד איתן בהגנתו על חיילי צה”ל. “קל לדבר בחדר הממוזג”, אמר, “אבל מי שמכיר והיה בשטח, וגם אני הייתי בשטח קרוב ל-30 שנה, יודע שהמציאות מורכבת”.

לדברי ח”כ יוגב, “אין צבא כמו צה”ל שמאפשר חופש עיתונות”. יחד עם זאת, הדגיש, חשוב מאוד “לא להתבלבל”. לדבריו, “המטרה היא בסוף ביטחון והצלת חיים. ומה קודם למה? חד-משמעית ביטחון והצלת חיים קודמים לחופש העיתונות וחופש הדיבור, וחופש-חופש-חופש”. עוד טען ח”כ יוגב כי פעמים רבות פעולת התקשורת בשטחי יהודה ושומרון היא “חד-משמעית תיאטרון”.

“זכורות לי תמונות מג’באליה, במקום שבו הועמדה מצלמה ידענו ששם תהיה האלימות, והיא עמדה שם עוד קודם, בתיאום”, סיפר ח”כ יוגב. “את הגיבוי צריך לתת לחיילים, כי הם עומדים במצבים בלתי אפשריים. וגם אם חייל נקלע למצב בלתי אפשרי, לא תמיד לגבות את התקשורת, יכול להיות שצריך להרחיק אותו, אבל לא מן ההכרח שהוא פושע”.

ח”כ ישראל אייכלר (יהדות-התורה) יצא נגד עיתונאים שלדבריו משתפים פעולה עם תעמולה אנטי-ישראלית. “עיתונאי שעושה את מלאכתו נאמנה, כדי לצלם אמת ולמנוע פשעי מלחמה, את זה אנחנו צריכים”, אמר ח”כ אייכלר. “עיתונאי שהוא חלק מהתעמולה העולמית נגד מדינת ישראל וכל מה שהוא רוצה זה למצוא את התמונה שתגרום לכך שמחבלים ייצאו לבצע פיגועים, על ראשו יש דם של חפים מפשע”.

“אני יודעת שיש תעמולה אנטי-ישראלית”, אמרה ח”כ סבטלובה בסיכום הדיון, “אבל אנחנו לא כאן כדי לדון בזה, אלא כדי לדון בדרך שתאפשר לשני הצדדים, למערכת הביטחון ולעיתונאים, לעבוד בשלווה ולמצוא פשרה”.

ח”כ הנגבי: “אם מותירים בידי המפקדים בשטח את הזכות לנהל את העימות עם התקשורת, התוצאה יכולה להיות בעייתית, כי הם לא מיומנים בנושא”

יו”ר הוועדה ח”כ הנגבי הודיע כי יש מקום לערוך דיון נוסף בסוגיה בעוד חודשים אחדים, אך לפני כן יש לערוך דיון מקביל בוועדת הפנים, המפקחת על פעולות משטרת ישראל, שכן כפי שתואר בישיבה, האלימות כלפי עיתונאים באה לא רק מצד חיילים, אלא גם מצד שוטרים ולוחמי מג”ב. “חייבת להיות הלימה בהבנה של המערכות השונות כיצד הן פועלות אל מול הטרוניות ששמענו”, אמר ח”כ הנגבי.

בהמשך דבריו הדגיש יו”ר ועדת החוץ והביטחון כי הדיון שנערך לא נועד לפתור את הבעיות הנובעות מכך שמחבל לבש אפוד של עיתונאים, ואף לא להתמודד עם “מארבי תקשורת” ו”תיאטרון” תקשורתי. “הדיון נולד מתוך תחושה של גורמי תקשורת שאין רגישות מספקת לתפקוד שלהם באירועים רגישים ומתוחים ומועדים לפורענות”.

“אני חושב שאחד הדברים המרכזיים שאנחנו לומדים פה זה שאם מותירים בידי המפקדים בשטח את הזכות לנהל את העימות עם התקשורת, התוצאה יכולה להיות בעייתית, כי הם לא מיומנים בנושא”, סיכם ח”כ הנגבי. “אני בטוח שההכשרה שקיבלו לאורך הזמן היא לא מעמיקה. תפקידם לשמור על הביטחון, ולכך מוקדשת ההכשרה הצבאית שלהם. התפקיד של דובר צה”ל צריך להיות קצת יותר בראש גדול מאשר רק להפקיד בידי החיילים את ההחלטות בנושאים שמתגלים כבעייתיים”.