1/12/2017
חברים יקרים, קיבלתי השבוע מתנה מופלאה ובלתי צפויה – ספר בערבית עם תמונות נדירות מעיר אל-כיפל שבעיראק בה נמצא קברו של יחזקאל הנביא
תכף אסביר מי שלח את המתנה היקרה מפז, אך לפני כן מספר מילים על הדרך שהביאה אותי לטפל באתרי המורשת ההיהודית במדינות הערביות והאיסלמיות.
במהלך שנים רבות אני עוסקת במזרח התיכון, האזור המסובך ביותר בעולם שמדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד ממנו. עסקתי בענייני האזור ככתבת לענייני ערבים, ויצרתי קשרים ענפים עם גורמים שונים באזור כולו – מלוב ועד עיראק.
הקשרים האל חשובים מאודף שכן, לפעמים רק כך ניתן להגיע אל המידע שחשוב לנו כמדינה וכעם.
מאז הבחרותי לכנסת אני ממשיכה לעקוב אחר המתרחש באזור – הפעם כחברה בועדת החוץ והביטחון של הכנסת, וגם כיו”ר שדולה לשימור וטיפוח מורשת ותרבות יהודי ארצות ערב והאיסלאם, והשדולה למען חיזוק הקשרים בין ישראל לעם הכורדי.
לפני מספר שבועות נפגשתי עם אורח נדיר מעיראק. דיברתי גם על הסוגיה הכורדית (האורח אינו כורדי) וגם על הקשר האפשרי בין המדינות שלנו. אמרתי לו בגלוי שבעת הזאת כשאיראן נוגסת ביתר שאת בעצמאותה של עיראק, החשש בישראל הולך וגובר. כמוכן, הבעתי חשש כבד מפני הרס ופגיעה במורשת היהודית בארץ בבל, בה קבורים רבים מנביאי ישראל – יונה, דניאל, נחום ויחזקל.
כעיתונאית סיקרתי במהלך כמה שנים את ההתפתויות הדרמטיות סביב קברו שהיה מוקד להילולה גדולה ומפוארת של יהודי עיראק במהלך דורות רבים. החל משנת 2007 ניסו גורמים השיעים ששולטים באזור המקום הקדוש למחוק כל זכר ליהדותו, לרבות מחיקה של כתובות עבריות.
פרסמתי אז כתבה בעיתון. שת”פ ביני לבין פרופסור שמואל מורה המנוח, חתן פרס ישראל וחוקר ידוע של השפה הערבית, הביא לכך שהנושא אף נדון בישיבה השנתית של אונסק”ו ומידיעות שקיבלנו מעיראק, הפגיעה במקום נפסקה.
סיימנו את שיחתנו בנושא הזה ונפרדנו.
מה רבה היתה הפתעתי כאשר לאחר כמה שבועות קיבלתי ללשכתי ספר בערבית על תולדות העיר אל-כיפל ובו תמונות נדירות של המבנה העתיק.
אז נכון שאת המציאות העגומה בה גורמים איראניים מנסים להשתלט על עיראק, ויעברו עוד שנים רבות עד שהיהודים העיראקיים וכלל אזרחי מדינת ישראל יוכלו לטייל בארץ בבל ולבקר בהאתרים ההיסטוריים הללו. אך יחד עם זאת, יש כאן קצה חוט של תקווה.
לאחרונה, יש יותר ויותר עיראקיים צעירים ומבוגרים שנזכרים בתקופה בה יהודים היו חלק מהמרקם האנושי בעיראק, והיוו חלק מהלב הפועם של התרבות העיראקית. את הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור, אך אפשר לנסות לבנות קשרים חדשים, בהתחלה בסתר, ולאחר מכן בפומבי, על מנת לשפר את המצב בין שתי המדינות שלנו, ישראל ועיראק.
