ח”כ קסניה סבטלובה: “תקשורת הזרם המרכזי פונה למחצית מהאוכלוסייה בלבד. היא אינה פונה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית”

“התקשורת המרכזית בישראל פונה למחצית מהאוכלוסיה בלבד. היא אינה מייחסת כמעט כל חשיבות לפנייה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית. המגזרים הללו הם מחוץ לתחום עבור התקשורת”. כך אמרה היום (ראשון) ח”כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) בפאנל שכותרתו “בשולי הזרם המרכזי. את הפאנל הינחתה העיתונאית נעמה לנסקי מ”ישראל היום”.

סבטלובה, שהיא גם עיתונאית במקצועה, טענה שהתקשורת בישראל “מתנהלת כמועדון סגור, מכיוון שהיא אינה נותנת ייצוג למגזרים השונים בחברה הישראלית”. לדבריה, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, למשל, אינה מקיימת את החלטת המחוקק להעסיק במסגרת הגופים הפועלים תחת פיקוחה עיתונאים ועובדים מקרב העולים החדשים, החרדים או החברה הערבית, “כי היא סבורה שיש דברים חשובים יותר”.

היא סיפרה, מניסיונה האישי, כי חרף היותה מומחית לענייני העולם הערבי, אמצעי התקשורת המרכזיים סירבו לבקשתה להעסיקה כפרשנית לענייני המזרח התיכון. “במקום זאת הציעו לי תפקיד שולי יחסי ככתבת לענייני עליה, משום שאני ממוצא רוסי”, אמרה סבטלובה. לדבריה, “קולגות שלי מהמגזר הרוסי הודרו באופן שיטתי מהסיקור של תחומים שאינם קשורים למגזר שלהם, וההדרה הזו נמשכת גם כיום”.
ח”כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני), שבעבר שימש שנים רבות כפרשן ספורט, התלונן על היעדר הייצוג של החברה הערבית בכלי התקשורת הגדולים, “גם אחרי שחלפו 70 שנה מקום המדינה”. “קצה נפשי מרוב דיונים שבהם אני משתתף בעניין היעדר ביטוי לחברה הערבית בתקשורת הישראלית המרכזית. זו הלקאה עצמית שלא הזיזה דבר”.
בהלול סיפר כי במשך שנים רבות שימש כפרשן ומגיש תוכניות ספורט, בעיקר ברדיו, אך תמיד נתקל, כדבריו, בתקרת זכוכית שמנעה ממנו להתקדם לתפקידים בכירים יותר בתקשורת. “עשיתי מאמצים במשך שנים, אך לא הצלחתי לקבל תפקיד של מנחה של תוכניות פריים טיים. לא יכולתי להיכנס למגדל השן של התקשורת הישראלית. ערבים ודרוזים מגיעים לכל היותר לתפקיד של מבזקנים. זה הכל. נכון, לוסי אהריש טיפסה די למעלה, אבל זה מקרה שנחשב נדיר”.
עוד הוא טען: “החברה הישראלית מעדיפה להישאר חד גונית. היא חסרת יכולת להכיל אנשים מחוץ לחברה היהודית. רוב גדול מקרב הערבים רוצים להשתלב במערכות השונות במדינה, אבל הם מודרים”.
תמר אסרף, דוברת המועצה האיזורית מטה בנימין, אמרה כי כלי התקשורת המרכזיים נכשלו בהבאת סיפורים מהמתרחש בחברה הערבית, החרדית וגם מהמגזר ההתיישבות ביהודה ושומרון. “מצאתי דרך להתגבר חלקית על המצב הבעייתי הזה”, היא סיפרה. ” מכיוון שהתקשורת אינה להוטה אחר סיפורים חיוביים מהנעשה בהתנחלויות, פתחתי בלוג שנקרא ‘מתנחלות ברשת’ ובו מתפרסמים פוסטים על החיים ביהודה ושומרון וכבר הגענו ללמעלה מ-100 אלף צפיות”. אסרף סיפרה כי באחרונה היא ניסתה לעניין כמה עיתונים מרכזיים כדי שידווחו על שביל אופניים חדש שנסלל ביהודה ושומרון, החולף על פני נופים מקסימים, ואולם שום עיתון לא היה מוכן לפרסם כתבה בנושא. “הבלוג שפתחתי מאפשר לנו להתגבר על המחסום הגבוה שהציבו בפנינו”, היא סיכמה.
אייל מלובן, חבר מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, אמר שקיימת אפלייה של נשים בעיתונות, המקבלת ביטוי, לדוגמא, בכך שמתוך 124 עיתונאים שקיבלו עד כה את פרס סוקולוב לעיתונות, רק 12 הן נשים. לדבריו, במיוחד מודרות מהתקשורת הנשים הערביות. “מועצת הרשות החליטה להקים בעוד כחודשיים ערוץ חדש בשפה הערבית, ואולי בו יוכלו נשים ערביות לקבל ביטוי”, הוא אמר.
על כך העיר לו ח”כ בהלול: “זו בדיוק הבעיה. אתם מקימים ערוצים יעודיים הפונים לפלח אוכלוסיה מאוד מוגדר. בערוצים אלה, שאין להם הרבה צופים אוכלוסיות מודרות יכולים להשתלב, אבל זה לא פותר את בעיית אי הייצוג של אוכלוסיות אלה בערוצי התקשורת המרכזיים”.
עינאק מואסי, סופרת ואשת תקשורת, סיפרה שהיא נתקלת בחסמים “בגלל הלבוש המסורתי שלי”. יחד עם זאת היא קראה לערבים המבקשים להשתלב בעיתונות הישראלית המיינסטרימית “לגלות את נקודות החוזקה שלהם ולהתמקד בהם, כדי לנסות ולהגישם את חלומם”. לדבריה, זו משימה לא פשוטה, מכיוון שהתקשורת אינה נוטה לבטא את המתרחש במגזר העברי ואינה מעוניינת לשלב בתוכה כתבים ועורכים ערבים. “התקשורת אמורה להיות ‘נאורה’, אבל במציאות היא חוטאת חטא חמור כאשר היא אינה משלבת ערבים ובורחת מלעסוק בחשיפת החברה הערבית”.
ח”כ בהלול הוסיף: “כלי התקשורת המרכזיים אינם אוהבים לארח אינטלקטואלים ערבים בפאנלים בנושאים שונים. הם מעדיפים להציג את המגזר הערבי רק ברגעי הסבל שלו. לא פלא שהרוב הציבור הישראלי מגלה בורות בכל הקשור לחברה הערבית. התקשורת הישראלית נושאת באחריות לא מבוטלת לכך. היא למעשה מועלת בתפקידה וביעודה”