נאדיה מוראד טאהא. (צילום:מרק ישראל סלם)
רק בת 23, היא פעילה יזידית מהכפר קוצ’ו באזור סינג’אר שבעיראק שנחטפה ושועבדה על ידי ארגון הטרור במהלך כיבוש סינג’אר בחודש אוגוסט 2014. היא הצליחה לברוח ומצאה מקלט אצל משפחה סונית בעיר מוסול, שהצליחה להבריח אותה אל מחוץ לתחומי הח’ליפות האסלאמית אבל רק לאחר שלושה חודשים בשבי ועשרות פעמים שבהן נמכרה כשפחת מין לבעלים שונים. היום היא נודדת ברחבי העולם ומשמיעה את קולם של היזידים, מקווה שבכך תצליח להגשים את החלום שלה לשחרר את כל הנשים והילדים היזידים שעדיין נמצאים בשבי דאעש.
אתמול הגיעה טאהא לבית הספר הדו־לשוני בירושלים. היא ראתה איך יהודים ומוסלמים לומדים ביחד והתרגשה. “אני רוצה שכך יהיה בכל העולם”, היא אומרת, “אני רוצה שערבים ילמדו לצד יזידים, כורדים וטורקמנים גם בעיראק. זה החלום שלי. החלום שלי שהעם שלי יחיה בשלום ובשלווה. לא יהיה עם נרדף”.
את חושבת על מה שקרה אתך בשבי דאעש?
“אני לא חושבת על מה שקרה איתי, אלא על מה שקרה עם הבנות האחרות שנשארו שם. אני בטוחה שהן עברו הרבה מאוד ידיים וגברים כשפחות. אי אפשר למחוק מהזיכרון שלי את המראות של אונס נשים ונערות, שחלקן אף עברו הפלות, הפרדת התינוקות מהאמהות ואונס ברוטלי של ילדות קטנות”.
אמרת בפגישתך עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי כי אם המוסלמים לא יחליטו להילחם בדאעש – אז הארגון ימשיך להתקיים. את מאמינה בזה גם היום?
“אמרתי את זה גם בפגישות שלי עם מנהיגי כוויית. אם המוסלמים לא יהיו נגד דאעש, הם לא יחוסלו, אלא ילכו ויתרבו. אני בקשר עם קצינים עיראקים במוסול, והם מספרים לי שלצערם יש משפחות מקומיות שממשיכות לצדד בדאעש, וכועסות שלוחמי הארגון הובסו. אם לא יילחמו ברעיון, אז זה יילך ויהיה קשה עוד יותר. דאעש הגיע בשם האסלאם, ולכן רק המוסלמים הקנאים לדתם יכולים לחסל אותו”.
מטופלת נפשית בגרמניה
יזידים הם בני דת מזרח־תיכונית קדומה, שלטענתם עתיקה אף יותר מיהדות. שורשה של הדת, במאות שלפני הספירה, מתאפיין בקרבתה לדת הפרסית העתיקה של זרתוסטרא. היזידים ספגו מסורות שונות, מהאסלאם הסוּפי וכן מתרבויות נוספות במסופוטמיה.
בדומה למוסלמים, היזידים מתפללים חמש פעמים ביום. בדומה לזורואסטרים, הם שומרים על טהרתם של “ארבעת היסודות” (אדמה, מים, אוויר ואש). הם מאמינים שאלוהים מתגלם בגוף האנושי ומאמינים בגלגול נשמות.
שכניהם המוסלמים של היזידים לאורך ההיסטוריה ראו בהם “בני שטן”. היזידים נאלצו לחיות במנוסה מתמדת, ובמאות השנים האחרונות ביססו בהרי צפון עיראק שתי מובלעות גדולות: באזור שייחאן, סביב המקדש של שייח’ עדי בן מוסאפר בלאלש, ובסביבת הרי סינג’אר. הקהילה היזידית בעיראק שמהווה את חלק הארי של העם היזידי ומונה כיום כ־650 אלף נפש שחיים בעמק נינווה באזור העיר מוסול שבצפון עיראק. קהילות גדולות נוספות חיות בגלות בסוריה, ארמניה וגרמניה.
ב־3 באוגוסט 2014 פשטו כוחות דאעש על העיירה סינג’אר ועל כפרים בסביבתה, כוחות הפֶּשְׁמֶרְגַה (צבא החבל האוטונומי הכורדי בעיראק) ברחו, מה שהוביל להשתלטות מלאה של דאעש על העיר ועל האזור כולו. אנשי דאעש אילצו באיומים את הנוצרים בני המיעוטים להתאסלם, בעוד שליזידים לא ניתנה האפשרות להתאסלם. רצח, התעללות ואונס של אלפי גברים, נשים, ילדים וילדות היו מנת חלקם בשנים שעברו מאז.
טאהא נחטפה על ידי אנשי ארגון המדינה האסלאמית, יחד עם למעלה מ־150 מבנות עמה. הם הובלו למה שהיה עד לפני פחות משבועיים בירת דאעש – העיר מוסול. עד לפני שנתיים היא הייתה בשבי חמושי ארגון הטרור. היא נאנסה כמה פעמים, נמכרה לאנשי הארגון, וכאשר ניסתה באחד המקרים להימלט, התבקשה על ידי השומר שלה להתפשט, ולאחר שיצא נכנסו שלושה משומריה במטה – ונאנסה על ידם.
היא מטופלת נפשית כעת בגרמניה, שם היא חיה אצל אחותה. “הייתי שפחה, נמכרתי והושכרתי עשרות פעמים במוסול, תלעפר, חמדאניה למשך שלושה חודשים”, מספרת טאהא, שהתייתמה מאביה ב־2003, עם פלישת ארצות הברית לעיראק והפלת המשטר.
עד שנחטפה, היא חיה עם אמה, שלושת אחיה ושתי אחיותיה בכפר קוצ’ו, באזור סינג’אר. במוסול היא שימשה ביחד עם שאר היזידיות שנחטפו שם כשפחת מין עבור חמושי הארגון. “הם היו מתפללים ולאחר מכן אונסים אותנו”, היא מספרת, “עשו את כל מה שאדם דתי עשה, התפללו חמש פעמים, והם גם אנסו ורצחו את מה שנראים בעיניהם כופרים. בעצם, לרוב הם ביצעו את הפשעים שלהם כלפי מוסלמים שלא האמינו בדרכם. הייתה איתי אחיינית שלי, אך בדרך הפרידו בינינו. לאחר מכן חילקו אותנו כל אחת לחודש. הייתי מוכרחה לשבת ולאכול איתם. לאחר שנכשלתי בבריחה הראשונה, ברחתי שוב מנהג שעובד עם הארגון. הגעתי לבית של משפחת מוסלמי סוני במוסול, הוא יצר קשר עם אחי שהיה במחנה פליטים בחבל כורדיסטן עיראק, ששלח אליו כסף, והוא דאג להנפיק עבורי תעודת זהות כאילו הייתי אשתו המוסלמית ולאחר מכן להבריח אותי, עד שהתאחדתי עם אחי. לאחר מכן, הגעתי ללונדון, דיברתי שם על החטופות, ואז חזרתי למחנה הפליטים בכורדיסטן”.
בעיניים פקוחות
לאחר שחרורה שהתה טאהא במחנה פליטים בכורדיסטן העיראקית ולאחר מכן שולבה בתוכנית שיקום מיוחדת לנשים יזידיות ששוחררו מן השבי בחסות ממשלת גרמניה ובתחומה. אחרי מספר חודשי שיקום בגרמניה, יצאה מוראד למסע במדינות שונות בעולם שבו ביקשה להשמיע את זעקתן של הנשים היזידיות החטופות ולדרוש מן הקהילה הבינלאומית להתערב להצלתן ולהילחם במשעבדיהן.
בחמישה בינואר 2016 הגישה ממשלת עיראק את מועמדותה של מוראד לפרס נובל לשלום לשנת 2016, בשל הפעילות הציבורית להעלאת המודעות לסוגיה היזידית ולסוגיית הנשים היזידיות החטופות שנותרו בשבי “המדינה האסלאמית”.
בספטמבר 2016 נתמנתה מוראד לשגרירה של רצון טוב מטעם האו”ם למען כבודן של ניצולות סחר בבני אדם. מוראד פועלת יחד עם עורכת הדין אמל קלוני להבאתם של פשעי דאעש לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג.
טאהא אינה מסתירה את שמחתה משחרור מוסול לאחרונה. היא מספרת כי כיום חיים 400 אלף מבני עמה במחנות פליטים בכורדיסטן. 40 אלף משפחות חזרו לצפון סינג’אר וכי הכפר שלה דומה לעיי חרבות. בביקור שערכה שם לפני חודשיים, היא גילתה שרק משפחה אחת העזה לשוב למקום. “כאשר נסעתי לשם, עברו עליי שעות קשות”, היא מספרת, “פעם המיליציות השיעיות עיכבו אותי, פעם הפשמרגה הכורדית ופעם נוספת שוטרים עיראקים. אי אפשר לדעת בידי מי נמצאת השליטה במקום”.
טאהא, שעוברת כעת טיפול פסיכולוגי בגרמניה, שם היא מתגוררת לצד אחותה, מתרגשת לקראת המפגש עם הגורמים בארץ והנאום שהיא תישא בכנסת ישראל. “אני מתרגשת וחוששת מעמדתם של חברי הפרלמנט הישראלי לא תהיה לצד היזידים העיראקים”, היא אומרת. “אולם אני בטוחה שעם שעבר רדיפה ושואה יבין את מצב העם שלי. אני מאמינה שהם הולכים להכריז על עמידה לצד היזידים באמצעות הפרלמנט הישראלי. אני מקווה שישראל תסייע ליזידים ולקורבנות, כדי שהם יצליחו לעמוד מחדש על רגליהם ויחזרו לשגרה”.
מה המסר שתעבירי למנהיגים בישראל?
“המסר שלי לא רק להנהגה בישראל אלא לעולם כולו, שאני כקורבן של טרור נאלצתי להיות רחוקה מאמי ומהאחים והאחיות שלי – ולכן על העולם כולו להתאחד נגד הטרור, להפסיק את המלחמות בעולם. המסר שלי הוא בעיקר למוסלמים, שאם לא תילחמו בטרור של דאעש – אז הוא ימשיך להיות נוכח, בועט וקיים כאן. מבחינת דאעש – שרצח 700 גברים מהכפר שלי בשעה אחת, כולל אחי – כל מי שנגדו הם כופרים”.
“רצח העם היזידי על ידי דאעש התרחש ממש בעת האחרונה, מול עיניה הפקוחות של האנושות כולה. כמעט ולא נעשה דבר כדי להתערב ולמנוע אותו, ולהציל בני אדם מהציפורנים האכזריות של דאעש”, אומרת ח”כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), שהגישה לפני כחודש הצעת חוק להכרה ברצח העם היזידי.
“בסיומה של השואה נקבע הציווי ההיסטורי ‘לעולם לא עוד’. זאת כדי להמחיש את כוונות מדינות ועמי העולם, ובפרט, העם היהודי, שהפשע האנושי החמור ביותר – רצח עם – לא ישוב, ובני האדם לא יעמדו עוד מהצד כשמתרחשים פשעים שכאלו נגד האנושות. אנחנו עכשיו אחראים לגורלנו – לרשותנו צבא חזק שיגן עלינו, אך האם מבחינה מוסרית נוכל להרשות לעצמנו לעמוד מהצד כשזה קורה לאחרים? ולכן, חובתה המוסרית של מדינת ישראל היא להכיר בפשע הנורא הזה, הן בשל ההיסטוריה שלנו והן בשל התחייבות אבות האומה להתייצב לצד כל עם בעולם ברגעים קשים כאלו”.
בהכנת הכתבה השתתפה תמר דרסלר.
