השבוע במזרח התיכון.
מאת ח”כ קסניה סבטלובה, חברת ועדת החוץ והביטחון, בעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.
מיהו הנסיך מוחמד בין סלמן? האם הוא ישנה את פני הממלכה הסעודית?
איך משנים את המשוואה בעזה? האם הרשות הפלסטינית תפסיק לממן מחבלים?
עוד שבוע מלא התרחשויות עבר עלינו כאן במזרח התיכון. חודש הרמדאן הגיע לסופו וזוהי הזדמנות נהדרת לברך את המוסלמים אזרחי מדינת ישראל ובכל העולם בברכת איד אל פיטר.
אך למרות החגים, ולמרות המסורת האיסלאמית העתיקה על פיה הצדדים הלוחמים לקחו פסק זמן מהלחימה וסיכמו על הפסקת האש בזמן החודש המקודש, ובמיוחד בזמן החגים, הטרור נמשך: בערב איד אל פיטר מחבלים זממו לפוצץ את המסגד הגדול במכה ולגרום לכמות עצומה של נפגעים.
גם עידוד הטרור נמשך – מפי המנהיגים, כמו חסן נסראללה, שביום אל-קודס הבינלאומי הנחגג באיראן ובעוד מספר מדינות, שוב קרא להשמדתה של מדינת ישראל, וגם באמצעי התקשורת ובמדיה החברתית.
מעטים הם אנשים כגון ידידי, פרופסור מחמד דג’אני הפלסטיני, שפעם לימד באוניברסיטת אל-קודס ולקח את הסטודנטים שלו למחנה ההשמדה אושויץ על מנת ללמדם על השואה ולקחיה. פרופסור דג’אני הקים תנועה ששמה “אל-וסאטיה” – מתינות. אם פעם נגיע לעמק השווה, זה יהיה רק בזכות אנשים כמוהו, שממשיכים לקרוא לדיאלוג ודו-קיום למרות האיומים הבלתי פוסקים. בטוחה אני שרק בזכות החיבורים עם אנשים כמו פרופסור דג’אני, ותוך מאבק רציני בטרור ועידוד הטרור, יחד עם אלו ששותפים לדעותינו, נוכל לייצר עתיד טוב יותר לנו ולילדינו. ועכשיו לאירועים הבולטים של השבוע.
מיהו הנסיך מחמד בין סלמן? האם הוא ישנה את פניה של הממלכה הסעודית?
בצעד חד אך לא מפתיע החליט השבוע המלך הסעודי, סלמן, למנות את בנו האהוב מחמד בן סלמן בן ה-31 לתפקיד יורש העצר, זאת במקום אחיינו מחמד בן נאיף, בן ה-57.
העולם שייך לצעירים, אומר השיר הידוע, ובמובן מסויים מבטא את המהפכה הבין-דורית שמתרחשת עכשיו במפרץ הפרסי כולו. גם בקטאר שולט אמיר צעיר בשנים – שייח תמים בן חמד א-תאני , שלפני מספר שנים הדיח את אביו, שייח חמד בן חליפה א-תאני. גם בדובאי יורש העצר – הנסיך חמדאן, חגג לא מזמן את יום הולדתו ה-34. לאחר שבמשך שנים רבות שלטו במדינות אלו מלכים ואמירים מבוגרים עד מבוגרים מאוד (המלך סלמן הוא בן 81, בעוד שקודמו המלך עבדאללה מת בגיל 90) כניסתם לזירה של הנסיכים הצעירים בהחלט מבטיחה שינוי גם בתחום מדיניות החוץ ומדיניות הפנים.
הנסיך מחמד בן סלמן שמזה שנתיים משמש כשר ההגנה, כבר הדגים את נחישותו למצב את ארצו כמנהיגה וכמדינה המשפיעה ביותר במזרח התיכון. מכאן המעורבות במלחמה בתימן, ובתקופה האחרונה – במשבר ביחסים עם קטאר. הנסיך הצעיר והשאפתן מקדם רפורמות כלכליות מפליגות, אך נזהר מלהסתבך עם שכבת העולמאא – אנשי הדת המשפיעים של ערב הסעודית. הוא לא ממהר להבטיח זכות לנהוג ברכב לנשים, אך בחזונו “סעודיה 2030” מתייחס לעניין של השתתפות הנשים בשוק העבודה הסעודי ברמה נרחבת הרבה יותר. כביכול, הנסיך החדש הוא חדשות טובות לכל ידידי ארה”ב ויריבי איראן באזור, כולל ישראל. החשש היחיד הוא מפני חוסר הניסיון והכוח הבלתי מוגבל של יורש העצר שריכז בידיו שליטה בלתי רגילה אפילו לממדים של ערב הסעודית.
בארה”ב כבר הביעו מורת רוח מסוימת מהמשבר החריף עם קטאר – גובה הלהבות הפתיע את וושינגטון, שם היו רוצים לראות חזית סונית מאוחדת ולא מדינות מתקוטטות אחת עם השנייה. כך או כך, הנסיך סלמן הוא בהחלט כוח חדש ורענן שעתיד לשנות את פני הממלכה השמרנית ולשנות את יחסי הכוחות בה. הלוואי שבמהלך ביסוס כוחו יוכל הנסיך הצעיר גם לשים סוף להפצת האידאולוגיה הקיצונית הווהאבית ברחבי העולם ולהפסיק את המימון הסעודי שזולג לכיוון אותן המדרסות והמסגדים שם מגדלים את דור הג’יהדיסטים החדש.
איך משנים את המשוואה בעזה?
משבר החשמל בעזה ממשיך ומחריף. ממשלת ישראל מעדיפה, כרגיל, יעדים נקודתיים ופשטניים במקום פתרונות רחבים, מקיפים ומורכבים.
במקום להסכים לדרישה של אבו-מאזן להוריד את אספקת החשמל לעזה, חייבים לחשוב על נוסחה חדשה בעזה שתביא להסדרת המצב, לפירוז ובסופו של דבר לשיקום הרצועה.
על פי דוח של האו”ם, ב-2020 (בעוד שנתיים וחצי!) עזה תהפוך למקום שאינו ראוי למגורים. אין שם מים ראויים לשתייה, ילדים שנולדו אל תוך מצור כיום כבר בני עשר, ואין להם שום עתיד מלבד הזדקקות לסלי המזון של האו”ם או הישענות על חמאס כגורם היחיד ששולט ברצועה ומספק מקומות עבודה (חפירת מנהרות, שיטור ולחימה בישראל).
כל מי שאומר שהאסון ההומניטרי בעזה קרב, כדאי שיתעורר – האסון ההומניטרי כבר כאן מזמן, אם כי הוא יכול להחריף ובהרבה.
כך למשל, ללא חשמל, זיהום המים יהיה בלתי נמנע והשלב הבא זה מגפה או מגפות, שכידוע, לא עוצרות בגבול.
לגבי מי השפכים של עזה שזורמים לים של כולנו כבר נאמר הכול. במהלך יותר משנה אני מטפלת בנושא הזה. המפעל לטיהור שפכים בבית לאהיה אותו מימן הבנק העולמי ומדינות אירופאיות נמצא וקיים, אך חייבים לחברו לחשמל על מנת שיתחיל לעבוד.
ישראל הייתה מוכנה לספק קו ייעודי למפעל, אך בחמאס דורשים שהחשמל יועבר לסל הכללי, כך שהם עצמם יוכלו להחליט לאן ילך החשמל – למפעל טיהור או למנהרות באזור בית-חאנון. סוף המעשה – מבוי סתום.
כל מי שנדרש בשאלה האם השיקום החיוני של עזה יכול להתקיים כשחמאס שולטת ברצועה מגיע לתשובה הגיונית אחת בלבד: לא, לא ניתן לשקם את עזה ולספק ביטחון לתושבי הדרום כל עוד מחבלים שולטים בעזה.
לכן, המשוואה העזתית חייבת להשתנות. לא ניתן עוד לסבול את שליטתם של אנשי חמאס במעברים, וזה המסר שחייב להיקלט טוב-טוב אצל ג’ייסון גרינבלט וג’ראד קושנר שבאים לתווך בין ישראל לרשות הפלסטינית: קודם כל הרשות הפלסטינית חייבת לחזור לשלוט בעזה, בעוד שהעולם הערבי בתמיכת ארה”ב מפנה גב לחמאס ומנתק איתה את כל הקשרים בדיוק כמו שנעשה עכשיו כלפי קטאר. אחרת נגיע חיש מהר לעוד מלחמה ועוד לפני כן נגיע למשבר סביבתי והומניטרי קשים ביותר ברצועה ובסביבתה.
הרשות הפלסטינית תפסיק לממן מחבלים ?
הרשות הפלסטינית שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו היתה אמורה להילחם בהקצנה ובטח ובטח שלא לעודד את הטרור ומבצעיו. אבל בפועלף אלפי מחבלים המרצים את עונשים בכלא הישראלי או כאלה שהשתחררו ממנו מקבלים את שכרם מהרשות.
הנוסחה המעוותת עובדת כך – ככל שאסיר קיבל יותר שנים בכלא ורצח יותר יהודים מרעהו, הוא יקבל יותר כספים ויזכה בדרגות יותר גבוהות. בעקבות הלחץ האמריקאי הפסיקה הרשות את התשלומים למחבלים של…חמאס בלבד. אבל האם מדובר באמת בצעד משמעותי בדרך למיגור הטרור ועידודו?
נראה שכרגע הרשות מצאה דרך נוחה לעשות חשבון עם היריבים בחמאס וגם לרצות את האמריקאים. אך זה כמובן לא מספיק. חייבים למגר גם את האווירה שמייצרת את הטרור, בין אם בתקשורת, באוניברסיטאות ובמסדרים. אין ספק שמעודדי הטרור –לדוגמא, השייחים שמטיפים באל-אקצא לרצח של חפים מפשע חייבים להיענש וצריך להרחיקם ממקום בו הם יכולים להשפיע יותר מכל. אך מצד שני, חשוב מאוד גם שישראל תייצר תנאים שיעודדו שיח והבנה במקום שנאה ותיעוב.
תכנית קלקיליה, לדוגמא, היתה אמורה לספק אוויר לנשימה לתושבי העיר שסגורה על ידי גדר ההפרדה מכל הכיוונים. כמו שבישראל האוכלוסייה גדלה, כך היא גדלה גם ברשות הפלסטינית, אבל אלה שהיו רוצים לסלק את הפלסטינים מאדמתם מעדיפים להתעלם מהעובדות ורק חושבים על איך הם יסגרו, יכלאו וירחיקו את בני האדם הלא רצויים.
מי שלא מאמין בכך שרעיון הטרנספר לא מת, מוזמן לקרוא את הראיון עם דניאלה וייס במוסף הארץ לפני שבוע. דבריה קשים, בעלי גוון פשיסטי מובהק אך לפחות היא לא מנסה לייפות אותם ולמכור את עצמה בתור הומניסטית שמאמינה בזכויות אדם.
היא אומרת בגלוי את מה שחושבים חברים רבים בממשלת נתניהו הרביעית. הדברים האלה נקלטים היטב בצד השני וכאשר האמון בין הצדדים גם כך נמוך מאוד, כל התבטאות של סמוטריץ’ את אלקין את לוין את אריאל רק מוסיפה שמן למדורה. אז אם כבר לטפל בקיצונים, אז כן, אנא לטפל בקיצונים בשני הצדדים.
