חברות וחברים יקרים,
יום חופש העיתונות הבינלאומי החל היום, הוא לא יום חג עבורנו בישראל. כדאי שנהפוך אותו לקריאת חירום!
במדד חופש העיתונות הבינלאומי שפורסם לפני כשבוע, ישראל נמצאת במקום ה-91, בין מדינות כמו גאנה ונמיביה.
ממדינה בה שורר חופש עיתונות הפכנו למדינה בה העיתונות “חופשית למחצה”, כהגדרת המדד.
אך בל נטעה. אותם מהלכים הפוגעים בתקשורת להם אנו עדים הם אינם יד המקרה. מקורם של חלק גדול ביד מכוון מלשכת ראש הממשלה.
נתניהו מעדיף תקשורת שאינה ״כלב השמירה של הדמוקרטיה״. יותר בכיוון של כלב הפודל של הממשלה.
רק לאחרונה נחשפה פרשת תיק 2000 שהציגה בפנינו תמונה קשה: ראש הממשלה מנהל סחר-מכר עם עורך עיתון חשוב על סיקור ידידותי תמורת הטבות כלכליות ואחרות. וגם בחלקו של המו״ל המדובר בפרשה יש טעם לפגם.
תגובות מתלהמות היורדות לרמה האישית כלפי עיתונאים – מגיעות גם הן מלשכת נתניהו ומהליכוד. אלו מתורגמים לאלימות כלפי עיתונאים.
אנו שומעים על יותר ויותר מקרים של פגיעה בהם על ידי כוחות הביטחון, צבא ומשטרה וגם אזרחים מוסתים.
כחלק מציד המכשפות, עיתונאים מוזמנים לבתי משפט ולא כי עברו על החוק – רק כי הם ממלאים נאמנה את עבודתם העיתונאית.
* * *
אני מצדיעה לעיתונאים ולעיתונאיות בתקשורת הישראלית שממשיכים לעשות את עבודתם נאמנה למרות צייד המכשפות הציבורי.
ללא עיתונאות חוקרת וחופשית, לא היו נחשפות פרשות שחיתות, אנשים רמי דרג היו ממשיכים לגנוב מאיתנו, לאנוס, ולמעול באמון הציבור.
כעיתונאית בעצמי שעבדה במשך 14 שנים ברחבי המזרח התיכון טרם, למדתי כמה אין תחליף לעיתונות חוקרת, אמיצה ובלתי תלויה, ולכן, עם היבחרותי לכנסת הקמתי את השדולה לחופש הביטוי והעיתונות ואעשה כל דבר שאוכל כדי לשמור על כל אלו.
( צילומים: פלאש 90, העין השביעית, לוי וינטר, רונן פדידה, AVI, אלדד רפאלי, יונתן בלום, אייל יצהר, תמר מוצפי)
