חברות וחברים יקרים,
היום אני רוצה לדבר אתכם על פחד. לא על פחד בריא, המוכתב על ידי האינסטינקטים שלנו, כזה שתפקידו לשמור עלינו מצרות צרורות, אלא על פחד הורס שדומה לחומצה רעילה, פחד שמעוור, מערער את שיקול הדעת וראיית האמת ומונע מאדם את החיים עצמם.
הממשלה שלנו לא יודעת להציע פתרונות או דרך לשינוי המציאות שלנו ופחד הוא הסחורה היחידה והזולה שיש לה להציע בשפע. אני חייבת לומר – היא יודעת לעשות בו שימוש מעולה: פעם מדובר בסודנים המסרטנים אותנו, בערבים שנעים לקלפיות בכמויות אדירות וכמובן בהשוואת השמאל לכל אלו. את הפחד ההרסני והמשתק הזה, שיכללו לדרגת אמנות ממש גלעד ארדן | Gilad Erdan, השר לביטחון פנים והמפכ”ל שלו, רוני אלשיך. כי תכלס מה יכול להיות מפחיד יותר מדאע”ש?
בימים אלו בדיוק סיימתי לקרוא את הספר המעולה של צור שיזף על הארגון הרצחני ויש שם לא מעט חומר מפחיד אליו ארדן ואלשייך פשוט עוד לא נחשפו ולכן עדין לא שיווקו לנו. אבל גם עם מה שיש הם יודעים להסתדר היטב. העובדות לא מבלבלות את האנשים האלו, לכן, ללא שום בדיקה מוקדמת, בעיצומו של ארוע קשה באום אל-חיראן (ארוע שאותו אפשר וניתן היה למנוע אם לא היו מזדרזים לפנות את הבדווים באישון לילה על מנת לכסות על הבושה) הודיעו שהנהג החשוד בדריסה, יעקוב אבו אל-קיעאן ז”ל משתייך לארגון דאע”ש.
אנו זוכרים את סרטון התעמולה של הליכוד הנוטף רעל מתקופת הקמפיין של 2015 ובו איש שנראה כאיש דאע”ש שואל כיצד להגיע לירושלים ונענה “קח שמאלה”. כולם הבינו את ההקבלה בין דעא״ש ומפלגות השמאל כי זוהי האמנות של ההפחדה מהולה במנה גדושה של פופוליזם זול. הרי לכולם ברור שאי אפשר להצביע על השתייכות לארגון הרצחני רק בגלל שבביתו הצנוע של המנוח (שנהרס בינתיים), היה עיתון ובו כתבה אחת על דאע”ש. מעניין מה היה אומר ארדן אם היה מוצא אצל אבו אל-קיאען את הספר “דאע”ש” עב הכרס של צור שיזף? כזה כמו שנמצא בספריה שלי?
אבל למעשה לא מדובר לא ביעקוב אבו אל-קיעאן ולא בדאע”ש. מדובר בנסיון עלוב לנהל את רגשותיו ותודעתו של העם שלך באמצעות יצירת שנאה ופחד מהאחר. בדיוק כמו בספרו הידוע של אורוול “שתי דקות השנאה”. רק להבדיל מעולם המדומיין של אורוול, אזרחי ישראל מקבלים מדי יום מנות גדולות בהרבה של פחד ושנאה המשווקים על ידי השרים, אנשי הקואליציה ובכירי המשטרה. אנו צופים במהדורת החדשות הארוכות, מתחברים לרשת ב’ כל חצי שעה למבזק החדשות וניזונים מהפושים שמגיעים מאתרי החדשות מדי דקה אשר כולם מכילים את המסרים המגיעים היישר מהסמכויות השלטוניות שלנו, היורקות עלינו את מנות הפחד והשנאה הארוזות במסרים מחושבים היטב: “המחבל מאום אל-חיראן השתייך לדאע”ש”, “שלטון הימין בסכנה, הערבים נעים בכמויות לקלפי”, “לא נקבל מדינה בתוך מדינה” ו”התקשורת בולשביקית”.
רבים כותבים עכשיו שגלעד ארדן ורוני אלשייך חייבים לבקש התנצלות. ממי? איך אפשר לבקש התנצלות על הכפשה של איש חף מפשע שברגע אחד עשית ממנו מחבל דאע”ש? את מי זה בדיוק מנחם?
חייבת לקום ועדה עצמאית שתבדוק את ההתנהלות של הארועים באום אל-חיראן ותחקור גם את ההתנהלות של המפכ”ל והשר שהתרשלו בתפקידם. מישהו גם חייב לקחת אחריות על ההרעלה ההמונית של נפשם ותודעתם של אזרחי מדינת ישראל מדי יום במסרי פחד ושנאה תהומיים הפוגעים קודם כל בנו-בכולנו.
אני מפנה את האצבע קודם כל למישהו בשם Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו, אדם מפוחד ומבוהל שמפרק ממשלות ובאמצעות הפחד שהוא זורע ובאמצעות אותו הפחד הוא מקים אותן שוב. אבל הדבר היחיד שהוא חרד ממנו כל כך זהו אבדן השלטון.
אסיים במילים של איש גדול ודגול, הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאמר פעם כי ״הדבר היחיד שאנו חייבים לפחד מפניו הוא הפחד עצמו״.
אז חברות וחברים יקרים, אני קוראת לכם להתנער ממילים מכשפות וחסרות אחריות של אנשים חסרי אחריות, להתרומם מעל חומות הפחד שנבנו סביבנו ולהתחיל לפעול למעננו ולמען ילדינו, באומץ, בלי פחד ומתוך אמונה עזה בכוחנו לשנות את חיינו לטובה.
אם לא נעשה כך, הפחד הדביק והמצחין יכתים גם את הנפשות שלהם וינציח את הייאוש לתמיד.
(צולם בספטמבר 1995, צומת רעננה, הפגנת הימין בהובלת יו״ר הליכוד בנימין נתניהו. באדיבות ערוץ 1 ויס דוקו)
