חברים יקרים
השבוע לא היה שבוע פשוט. חקירת רוה״מ החושפות בפנינו מציאות נהנתנית ומנותקת, פינוי אלים של הישוב הבדווי אום אל חיראן ומותו הטראגי של השוטר ארז לוי ז”ל. מלחמת הגרסאות שוב קורעת את החברה הישראלית, אך גם בתוך העצב והטרגדיה יש נקודות קטנות של אור – הקריאה של אמו של החייל סלבה גרגאי, גרמה להמונים שלא הכירו אותו, לבוא ללוותו בדרכו האחרונה.
הרגעים המרגשים והעצובים בהם מתגלה האחווה והלכידות של עם ישראל: אתמול ליוו מאות אנשים את רב״ט ויאצ’יסלב (סלבה) גרגאי בדרכו האחרונה, בעקבות הפוסט שהעלתה אמו טניה, שקראה לציבור להגיע להלוויה. גרגאי ז״ל נקבר בחלקה הצבאית בבית הקברות בראשון לציון בהתאם לתקנות הקבורה לחיילים שאינם יהודים. עצוב ומקומם לראות שמפרידים בין אחים לנשק בקבורה. במדינות רבות בעולם קוברים את החיילים ללא קשר למוצא או דת ביחד, לא כך בישראל.
יהי זכרו ברוך ותנחומי החמים למשפחתו.
מסך עשן
השבוע, פונה בכוח את הישוב הבדווי אום אל-חיראן. תושביו הבדווים יושבו במקום לפני 60 שנה. בקרוב יוקם במקום ישוב יהודי חדש.
התוצאות הטרגיות הוא מותו של שוטר ארז לוי ז”ל, שדרס אותו יעקוב אבו אל-קיאען, תושב המקום. המשטרה אומרת “פיגוע”, המשפחה אומרת “אסון”, סרטון הוידאו מעלה שאלות רבות והפוליטיקאים כבר מסיתים עוד בטרם הסתיימה החקירה של המקרה. לא מסכימה עם ההסתה וגם לא עם הפוסט המזעזע של חן אלמליח, שדרנית בגל”צ שכתבה כי “היתה גם דורסת שוטר אם היה בא לפנות אותה”. אין כל ספק שחן אלמליח, שדרנית מוכשרת וצעירה, איננה תומכת טרור, אך קריאה כזאת מעודדת אי ציות לחוק ופגיעה בלובשי המדים באשר הם, וכאן מדובר כבר בפגיעה ביסוד שלטון החוק במדינה שלנו. את זה לא נרשה, לא לפוליטיקאים ולא לאזרחים.
חשוב להדגיש גם ששהחמרה של מדיניות הריסות הבתים במגזר הערבי במקום הידברות ונסיון לפתור את הסוגיות בדרכי שלום לא התרחשה במקרה. רה”מ השקוע עד הצוואר בפרשות שחיתות שונות דוחף ליצירת מסך עשן סמיך באום אל-חיראן, קלאנסווה ומקומות אחרים. זהו המשך ישיר של מדיניות ה”ערבים נוהרים” , “ערבים מציתים” ו”ערבים מחבלים” בה נקט במהלך השנים האחרונות על מנת לקדם את האינטרסים פוליטיים שלו, להפחיד את הציבור ולהסית נגד המיעוט הערבי.
קמפיין המפקדים יצא לדרך – חבל שאף אחד ברח’ בלפור לא מקשיב
קמפיין המפקדים “נפרדים מהפלסטינים” יצא לדרך השבוע. היו רבים שהזדעזעו מהבוטות, אך לשם כך הוא נועד-לזעזע. להדגים כיצד תראה המציאות שלנו אם לא נוביל את התהליכים המדיניים וניתן ל”ניהול הסכסוך” לגרור אותנו למציאות הבלתי-אפשרית של מדינה דו-לאומית בפועל.
חבל שברח’ בלפור עסוקים בשינון המנטרה “לא יהיה כלום כי לא היה כלום” במקום להקשיב לאנשי הביטחון המנוסים שיודעים דבר או שניים על שמירה על אינטרסים הביטחוניים של המדינה שלנו. השאלה היא: האם מי שדווקא בוחר לשמור על ארגון החמאס הרצחני ולהחזיק אותו בחיים שומר על האינטרסים הללו?
האם הציבור יודע שהממשלה לא רק מעבירה לחמאס מלט וחומרי בניין אחרים, אלא גם דנה באפשרות של הקמת נמל ימי בעזה (רעיון של לא אחר אלא ישראל כ”ץ שלא מסתפק בלשפר את החיים לאזרחי ישראל אלא מנסה לשפר גם את החיים של מנהיגי חמאס).
השבוע שוב הפגינו ברצועה תושבים נזעמים נגד מחסור בחשמל ונגד אלה שדרדרו את עזה למקום החשוך שהיא כיום. עוד בתור כתבת לענייני ערבים בערוץ 9 סיקרתי את ההפגנות הללו ב-2006, כאשר נחטף גלעד שליט וחיל האוויר הישראלי הפציץ את תחנת החשמל בעזה. הזעם היה גדול, ובחלקו הגדול הוא היה מופנה אל אנשי חמאס שבאו לנתק חשמל בשכונה אחת ולחבר שכונה אחרת. החמאס מתעלל לא רק באזרחי ישראל אלא גם בפלסטינים. במקום לחזק ולהידבר אתו, צריך לפגוע ביכולתיו ולהחליש אותו על מנת שיצטרך לוותר על השלטון על עזה.
מפגש עם האופוזיציה הסורית
ביום שלישי השבוע, הנחיתי כנס ייחודי במכון טרומן בירושלים. בכנס התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית שהגיעו להפגש עם הקהל בישראל. אני תמיד אומרת כי ישראל איננה אי ואנחנו לא חיים בבועה. עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית שנמצאת במשבר כה עמוק.
במהלך הערב היו גם סטודנטים ערבים בקהל שכעסו על הגעתם של הסורים. אלו מצידם הסבירו להם שאנו לא חיים במציאות אידיאלית וצריך להתקדם.
כדאי שנקשיב ונפתח את העיניים מול הקורה מעבר לגבול הסורי – ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו.
אליעזר בן יהודה של הארמים
בימים אלו אושרה בכנסת הצעת חוק שהגיש ח״כ עודד פורר ושמחתי מאוד לתמוך בה, המעניקה לארמים הקלות ברישום עצמם ומשפחתם כארמים והזכות להתגייס לצה״ל. למי שאינם יודעים,הארמים חיים בכפר ג׳יש שבגליל ועל פי דתם הם נוצרים מרונים.
שאדי ח׳לול רישא, ארמי, סרן במיל׳ וידיד טוב שלי, הוא גם ה״אליעזר בן יהודה״ של הקהילה הארמית החיה בישראל: שאדי עוסק היום בהחייאת השפה העתיקה והפיכתה לשפה השגורה בפי כל העם הארמי. מינקותם ועד זקנתם. מאחלת לשפה הארמית שעתידה יהיה כמו העברית.
אני לא מפסיקה להתפעל מהמורכבות המרהיבה של החברה הישראלית. הנה קמים בה צאצאי העולם העתיק, משיבים לעצמם את זהותם הלאומית ומחיים מורשת בת אלפי שנים של נכסי התרבות והלשון שלהם. יש לנו הזכות והיכולת רק להתעשר מכך.
שבת שלום
