ישראל איננה אי. אנחנו לא חיים בבועה. לכן עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית.
לכן שמחתי להנחות הערב כנס ייחודי בו התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית כאן בישראל.
שמענו את סיפוריהם האישיים המתרחשים לא כל כך רחוק מהגבול הצפוני שלנו, אך רחוק מהעיניים והאוזניים הישראליות והבינלאומיות.
סירוואן, עיתונאי סורי ממוצא כורדי, שעזב את ביתו בקמישלי שליד הגבול הטורקי, ועדיין נרדף על ידי משטרו של אסד, סיפר על משפחתו שעדיין גרה שם.
עיסאם, שהתגורר במרחק כמה דקות מהגבול, בצידה הסורי של הרמה. סיפר אודות משפחתו הסובלת ממשטר אסד, רק בגלל שהוא מעז לספר בעולם אודות המלחמה.
במהלך הכנס, שהופק על ידי מכון טרומן באוניברסיטה העברית, התפרצו כמה פלסטינים שהיו בקהל והטיחו האשמות כלפי הדוברים הסורים, על כך שהם באים לדבר בפני ישראלים. הזכרתי להם שישראל היא מדינה דמוקרטית וזכותם להביע את דעתם. הזכרתי להם גם את הכנסת האורחים ששני העמים שלנו נודעים בה. לשמחתי הם לא הצליחו להרוס את הערב, ויצאו מהאולם.
שנת 2017 לא צפויה להיות קלה. לאחר הקרב על חאלב, חיזבאללה התחזק מאוד ולא בלתי נמנע שארגון הטרור הרצחני הזה ימשיך לנסות ולהתקרב לאזור הגבול ברמת הגולן. מבחינתנו זהו קו אדום ואנו צריכים להיערך למצב כזה על מנת שלא נופתע.
כדי לבלום את האויבים המשותפים לנו ולאנשים שפויים וחפצי חיים בסוריה, כדאי בין היתר שנקשיב ונפתח את העיניים מול שקורה מעבר לגבול הסורי – ולא רק באיסוף מודיעין, גם ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו, כמו האורחים המיוחדים שהגיעו הערב לירושלים.
אני מודה לפרופסור רוני שקד ונעמה שכטר ממכון טרומן, לניר בומס ומורן לבנוני על ארגון הכנס החשוב הזה ועל שהזמינו את הדוברים המעניינים, שחשוב היה שקולם יישמע.