חברים יקרים,
כבר יומיים כולם הופכים ודשים בנאומו של ג׳ון קרי שעוד רגע כבר לא יהיה חלק מהממשל האמריקאי, מחפשים את הבעד והבנגד אבל שוכחים את הדבר החשוב באמת: הישועה לא תגיע מבחוץ, לא ממחמאות ולא מתוכחות אלא מהובלה מנהיגותית אמיתית המגיעה מתוכנו.
זוכרים את השיר של מלחמת ששת הימים? ״נאצר מחכה לרבין שיחכה ולא יזוז״ השיר שגימד את נאצר והפך אותו לנגרר מול מנהיגותו והובלתו של יצחק רבין ז״ל.
זו היתה התפיסה הישראלית באותן זמנים: אנחנו מובילים ואנחנו מנווטים. היום אנו עסוקים במי אמר מה וראש הממשלה שלנו מחכה שמישהו יזיז אותו. הוא לא יוזם אלא נגרר. זנב לשועלים ולא ראש לאריות.
אני מזכירה לכולנו שמדינת ישראל הוקמה על ידי אנשים שלא ציפו לראות לאן נושבת הרוח אלא לקחו יוזמה ובנו מדינה-יש מאין.
לכזו מנהיגות אנו זקוקים, לא לפוליטיקאים המתמקחים עם נאום כזה או אחר או מחפשים פטרונים חדשים.
קרי מחדד בתחילת נאומו כי האינטרס של ארה״ב הוא לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית. במצב הנתון נתניהו ליברמן ובנט גוררים אותנו להכניס לתוך הדמוגרפיה הישראלית מיליוני פלשתינים,שתוך זמן קצר ישנו את פני מדינת ישראל לחלוטין ובכך תם הסיפור הציוני.
את הסיפור הציוני התחיל בודדים משוגעים לדבר ונחושים להציל את עם ישראל ולבנות לו בית לאומי במדינת ישראל. המנהיגות האמיצה, העוצמתית והנחושה של מובילי הציונית הביאו לתמיכה בינלאומית והקמת המדינה ב-1948. המנהיגות של בן גוריון קידמה את המדינה הצעירה שהתמודדה עם עליית מצוקה גדולה בכלים מצומצמים אבל הרוח הנחושה והראש היהודי המפורסם בחוכמתו היו כלי העבודה שהתמודדו עם הכל.
אנו לא צריכים לשבת ולצפות ל-20 לינואר כשטראמפ יכנס לבית הלבן ולא לפטרון כזה או אחר, שיוביל ויושיע אותנו. אנו צריכים לשוב למקורות ולהתחבר לעוצמה שבנתה את המדינה הזו.
כשהיינו באמת מחוברים לעצמנו ומהותנו הצלחנו בגדול וגרמנו למדינות העולם לרצות בקשר עימנו. ההסתמכות על פטרון כזה או אחר, היא חולשה ואובדן מנהיגות.
אנו צריכים להגדיר בכנות לעצמנו מה אנו רוצים להיות: חזקים וחכמים לטווח ארוך או חזקים ומתריסים לזמן קצר?
הגיע הזמן לחזור לישראליות שפויה, להוביל תהליכים במנהיגות אמיתית ולהכריז על מדינה בעלת גבולות מוגדרים מוסכמים כדי להמשיך ולקדם את עוצמתה של מדינת ישראל.
