איור: עידו הירשברג
היום, בישיבת הסיעה של הליכוד, אמר נתניהו שהוא דווקא מעודד תחרות בכלי התקשורת.
האמנם? או שמא מדובר בתחרות של מי יאדיר יותר את שמו?
חברים יקרים, רק אתמול בבוקר היינו עדים למפגן בריונות של הממשלה נגד חופש העיתונות, ונגד עובדי תאגיד השידור הציבורי החדש.
לאחר שראש הממשלה הפיל את הפצצה והחליט לדחות את הקמת התאגיד בשנה וחצי (שבמהלכה מי יודע מה יקרה), כעת חבריו לממשלה ממשיכים בסשן החבטות על גבם של מאות עובדים שעתידם התעסוקתי לוט בערפל.
הגדיל לעשות יו”ר הקואליציה דוד ביטן, שזרק בלון ניסוי בהצעת חוק חדשה לביטול מוחלט של התאגיד, אותה הוא מתכוון להגיש בקרוב. הוא בודאי לא היה עושה זאת בלי אישור מהבוס – שר התקשורת וראש הממשלה נתניהו.
הרוח הרעה של הממשלה הזאת התבטאה גם כשהשרה רגב שאלה ברצינות גמורה: “מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו”?
השרה כנראה יודעת שידע זה כוח, ועל כוח לא מוותרים כל כך מהר.
עיתונות חופשית? הצחקתם אותה. שוב, אין סיכוי שדברים כאלו היו נאמרים ללא ידיעתו של נתניהו.
הממשלה משחקת משחק פוליטי מעל ראשה של העיתונות הציבורית בישראל, ומחזיקה את עובדי התאגיד כבני ערובה של גחמותיהם האישיות. כך נראית בריונות ממסדית, כך נראה מסע מתוזמר היטב לעקירת כוחה של העיתונות החופשית בישראל, ולמעשה לעקירת הכוח שלכם – האזרחים.
בכנסת הנוכחית הקמתי את השדולה לחופש הביטוי והעיתונות כי אני מאמינה שעיתונות חופשית היא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה. אינטרס של כל אחת ואחד מאיתנו לשמור אותה, ולא לתת להחריבה.
אנו חייבים להיאבק במהלך הכוחני ובהפחדה השיטתית של עובדי העיתונות הציבורית בישראל.
לא ניתן לאינטרסים פוליטיים צרים להכתיב לנו את סדר היום.
