20.07.2016
וגם: למה מירי רגב ואיווט ליברמן הכריזו מלחמה על גלי צה”ל?
חברים יקרים,
נראה כי השבוע מלחמת החורמה נגד התקשורת עלתה שלב.
תאגיד הציבור החדש יפתח רק ב-2018 (אם בכלל), ערוץ הכנסת יעבור למתכונת של ערוץ צפון קוריאני, ושרת התרבות ושר הביטחון הכריזו מלחמה נגד גלי צה”ל.
נראה כי נתניהו מינה את ליברמן מסיבה אחת – פירוק תחנת הרדיו הצבאית.
ליברמן סימן לעצמו אוייבים ש’מסכנים את בטחון ישראל’ – לא חמאס, חיזבאללה או דאעש: גלי צה”ל.
הוא לא מצליח להתמודד עם הטרור ולמנוע ממחבלים להגיע לישראל, אך חושש הרבה יותר מתחנת רדיו, ומפלסטינים שלא נכנסים לתבנית אותה משכנע אותנו כי קיימת: כאלו שמעוניינים לדבר איתנו ולנסות לפתור את הסכסוף, כמו מוחמד אל מדני.
הסערה התורנית בגל”צ החלה בגלל תכנית בה מציגים את שיריו של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש, אותו כבר שנים מלמדים בבתי הספר בישראל.
מירי רגב, אותה אחת ש”מקדמת רב תרבותיות”, משקשקת מתרבותו של האחר, ומשתמשת גם הפעם במתכון המנצח של הימין: תקיפת עיתונאים, תקיפת שמאלנים, תקיפת ערבים – כולם במקשה אחת, רצוי לא להבדיל בינהם, ולערבב היטב עם שיסוי, השנאה והסתה.
מחמוד דרוויש כתב שירים בכל מיני נושאים, וכן, חלק משיריו מדברים על הנראטיב הפלסטיני.
מדוע ליברמן ורגב חוששים מהצגת הנראטיב הזה?
למה הם כל כך מאויימם מסיפורו של העם שחי לצידנו?
יכול להיות שזה בגלל שהם חוששים שהציבור יגלה שדרכם לא מובילה אלא לסופו של הרעיון הציוני במדינה דו לאומית?
הבוקר השתתפתי בדיוני השדולה לשיתוף פעולה אזורי ברשותה של חבריי ח”כ מרב מיכאלי, ח”כ מיכאל אורן וח”כ יעקב פרי.
סגן השר איוב קרא דבר שם על כך ש”טוב שכן קרוב מאח רחוק”.
הצעתי לסגן השר קרא ללמדו את ראש הממשלה ואת שריו ששוכחים שכדי להגיע לשלום עם הפלסטינים – איתם צריך לדבר, לא עם אפוטרופסים מדומיינים שלהם בבירות ערב שגם מבהירים זאת לנו בעצמם: רוצים להגיע לדובאי ולמסקט, לריאד ולדוחה? תתחילו ברמאללה.
ואם מתחילים ברמאללה: בטלו את איסור הכניסה לישראל שהטיל ליברמן על מוחמד אל מדני העומד בראש הועדה הפסלטנית לקשר עם הציבור הישראלי, והפסיקו להאבק נגד כל דבר שיוצר שיח, בונה קרבה ומעודד הבנה ועבודה משותפת.
