26.06.2016
לשתי המדינות היסטוריה ארוכה של יחסים, וכבר ראינו קודם עליות ומורדות. אני מאמינה בשיתוף פעולה אזורי, שחתימה על מסמך הפיוס בינינו לבין התורכים הוא רק תחילתו, הצעד הראשון בשיפור היחסים.
כך אמרתי במפגש חשוב וייחודי, הראשון מזה שנים של חבר כנסת ישראלי עם בכירים תורכים, שנערך בסוף השבוע האחרון ביוזמתו של דר נמרוד גורן ומכון מיתווים, ובשיתוף פעולה עם קרן פרידריך אברט הגרמנית ומכון GPot התורכי.
המפגש זכה לסיקור תקשורתי נרחב בתורכיה – מה שמעיד על רצונם של התורכים לשוב ליחסים נורמליים, כמו אלו שהיו בעשור הקודם.
העליתי בפני התורכים את הסוגיה החשובה והכואבת כל כך של נעדרי צה”ל בעזה, ביניהם אברה מנגיסטו, אורון שאול, והדר גולדין.
תורכיה נתפסת כמדינה שיש לה השפעה בעזה, והדבר יכול לשרת את ישראל. הסכם פיוס יסייע גם בעניין זה.
השינויים במזרח התיכון השפיעו בעבר לרעה על יחסי ישראל-תורכיה, אך עכשיו הם משפיעים לטובה.
כשתורכיה התקרבה לסוריה בעשור הקודם, הדבר בא על חשבון ישראל. היום המגמה הפוכה.
כל אלו שתוקפים את ההסכם פשוט טועים ומטעים, ונראה כי לא בחנו אותו עניינית. חבל שלשם כותרת הם מתעלמים מאינטרסים אסטרטגיים של מדינת ישראל.
עלינו למנף את האווירה החיובית שנוצרה בין המדינות כדי לבנות מחדש את התקווה ואת הגשרים לשיתוף פעולה אזורי.
וכפי שאני תמיד אומרת: ישראל אינה אי, אלא חלק מהמזרח התיכון. אנו זקוקים כמו חמצן לשיתוף פעולה עם שכנינו. עלינו להכיר אותם.
המסע שעברו שתי המדינות בשנים האחרונות היה ארוך, אך כמו מטוס, שאחרי כמה כיסי אוויר חוזר לבסוף למסלול טיסה רגוע, כך גם יחסינו עם השכנה הגדולה והחשובה לאזור נמצאים כעת בעיצומו של תהליך חזרה למסלול.
לישראל ולתורכיה צריכים להיות יחסים טובים ויציבים, וכמה שיותר מוקדם – יותר טוב. חבל לבזבז עוד יום אחד נוסף על משהו שהיה צריך כבר לקרות מזמן.
בין היתר, נפגשתי גם עם השגריר אחמט צ’יליקול שהושב לפני שש שנים על כיסא נמוך. נראה שהתאושש מהחוויה המבישה – כעת, נחוץ לנו שיחסינו עם תורכיה יתאוששו וישובו למסלול.
