03.07.2016
אני חוזרת מניחום אבלים בקרית ארבע, בביתה של אריאל הלל יפה ז״ל.
ההרגשה בבית היא של חוסר אוויר, מחנק נוראי של דמעות שלא מפסיקות לזלוג, כאב חד שמפלח את הגוף מבפנים.
דיברתי עם האם. היא נראית כמו שנראה אדם שהוציאו לו אחד מאבריו הפנימיים בזה הרגע, מדממת, מתקשה לנשום.
אני מעבירה כאן את בקשתה ומוסיפה גם את קריאתי. בואו לנחם, בואו להביע סולידריות. אל תמצאו תירוצים, פשוט בואו.
אנחנו עם אחד, חשוב להיות יחד בעת צרה. דין קרית-ארבע כדין תל-אביב או ירושלים.
את המחשבות שלי בדבר ״המצב״ ודרכים להתמודדות אתו אני משאירה לפוסט אחר ומצפה זאת גם מכם. בואו נכבד את זכרה של הלל ואת רוח האחדות ששררה היום בבית הקטן בקרית -ארבע שם התייתמה לנצח אחת ממיטות הילדים.
