יום בחיי ח”כ קסניה סבטלובה

עד שאני עצמי נכנסתי לכנסת לא היה לי שום מושג איך נראה היום של חבר/ת כנסת. בתור עיתונאית מעולם לא סיקרתי את הכנסת, וגם אם פגשתי לעיתים רחוקות ח”כים שהתארחו בערוץ 9 שם עבדתי, לא היה לי זמן לפתח איתם שיחות ולתשאל אותם על הלו”ז. אז חשבתי שזה יכול להיות מעניין למי שמתעניין בכנסת ופוליטיקה ישראלית לדעת איך נראה יום, פחות או יותר טיפוסי, של ח”כ או ח”כית. יש לומר שהיום שבחרתי היה יום שגרתי ואף יום “קל” כי  במהלך חנוכה המליאה הסתיימה יותר מוקדם. לא מדובר בתלונה או התבכיינות – רק בתיעוד של שגרה פרלמנטרית:)

05:40 – השכמה. בעוד 50 דקות אני צריכה להיות באולפני הרצליה שם אני מתארחת בתוכנית הבוקר “אורלי וגיא”. הם רוצים לדבר אתי על התקרית עם ח”כ מנחם אליעזר מוזס שלעג לי במליאה וגם לדבר על חוליית דאע”ש בנצרת. המחשבה הראשונה – “לא נוסעת לשום מקום”. אני לא אישה של בוקר, יש לומר. אוקיי, עכשיו נשארו 45 דקות בלבד, שבמהלכן צריך לעשות את כל הריטואל של הבוקר וגם ארוחת בוקר וסנדוויצ’ים לצהרון לתאומות שלי (כיתה א’).
05:55 – יוצאת לדרך. רוצה לשמוע את הדיסק האיטלקי החדש שהבאתי מרומא. במקום זה שומעת חדשות בגל”צ.
06:10 – מתראיינת לגל”צ . המגיש הוגה את השם שלי ממש לאט כך שזה כמעט דומה. כל התקרית עם מוזס לא עברה לחינם, אנשים אשכרה מפחדים לעשות טעות בשם. חחחח.
06:40 – הגעה לאולפני הרצליה. סמול טוק עם קולגה – ח”כ שלי יחימוביץ’ שבאה לדבר על סכנת צריכת יתר של סופגניות בחנוכה (לא באמת. היא כמובן באה לדבר על מתווה הגז) ורון בן-ישי, איתו אנחנו עומדים לדסקס את סכנת דאע”ש בשידור חי בעוד כמה דקות.
07:40 – חאלס, קבענו ביחד עם בן-ישי שדאע”ש עוד לא משתלט לנו על נצרת או אום אל-פאחם והסכמנו שיש להלחם בתופעה ביתר שאת. דאע”ש – תרעדו! חוזרת הביתה. פקקים מטורפים כל הדרך למודיעין.
08:35 – כבר איחרתי לכל מקום אפשרי. אוספת את התאומות מהבית לצהרון – סבתא הבטיחה להן (בלי להיוועץ בי) שהערב אני בטוח באה בזמן להדלקת הנרות המשפחתית. האם למישהו בקהל יש מכשיר לשכפול עצמי?
08:45 – אוספת את ויקה, העוזרת הפרלמנטרית שלי. מבינה שאנחנו מאחרות לדיון בועדת העליה והקליטה בנושא של הרפורמה בתחום בריאות הנפש והשפעתו של עולים החדשים. מאחרת לדיון שיזמתי אני. שיט.
09:15 – תקועה בפקק בבגין צפון. מי המציא את הכביש הזה בכלל? צריך לנהל שיחה צפופה עם כץ. רוצה להאזין לדיסק האיטלקי. מאזינה במקום לקרן נויבך ברשת ב’.
09:30 – טלפון מח”כ רזבוזוב שכבר נמצא בועדת העליה והקליטה. “מאחרת? לא נורא, מחכים לך, סעי בזהירות”. קוסטיה הכי אדיב בעולם אבל אני מרגישה זוועה. שונאת לאחר.
09:42 – כניסה דרמטית לועדת העליה והקליטה. “סליחה, נתקעתי בפקקים”. למוזמנים יש רצח בעיניים. תירוץ הפקקים לא עושה עליהם רושם.
09:55 – הנציג של משרד הבריאות מספר אילו מאמצים כבירים נעשו במהלך השנים האחרונות כדי לעזור לעולים החדשים הסובלים מתופעות פסיכולוגיות שונות. הנציג של מכון המחקר והמידע של הכנסת מציג נתונים על כך שכשליש מהמתאבדים בישראל הם עולים חדשים, מרביתם – עולים מברה”מ ואתיופיה.
10:12 – הנציגה של קופות החולים מספרת כמה כסף קופות החולים משקיעות למען החולים, בין היתר למען עולים חדשים. עוד מעט מסתבר שאף קופת חולים לא מנגישה מידע בתחום בריאות הנפש לעולים החדשים באף אחת מהשפות – רוסית, אמהרית, צרפתית או אנגלית. אולי בגלל זה הם מתאבדים? הומור שחור… מניסיון שלי – עליה היא חוויה לא פשוטה בכלל. העולה לעיתים חש בדידות, ייאוש, געגועים לארץ מולדתו ולחוג החברים הקרוב, חווה קשיים בהסתגלות ועתה נראה כי בעקבות הרפורמה העולים יתקשו יותר מקודם לפנות לאנשי המקצוע מחשש מתיוג הפסיכיאטרי שהם עלולים לקבל.
10:38 – נציג משרד הבריאות מצטט דברים באמהרית. מרשים ביותר. חבל שהמאמץ בתחום ההנגשה נשאר כולו בעל פה, בעוד שבאתר האינטרנט של משרד הבריאות המידע באמהרית ושפות אחרות המדוברות על ידי העולים חסר. האם נסיים בזמן? המליאה מתחילה בעוד 20 דקות, ויש עוד לפחות 6 דוברים.
10:59 – הדוברים האחרונים מדברים ממש ממש מהר, עד שכבר אי אפשר להבין אותם. נציגה של משרד החינוך מתייחסת לדיכאונות אותם חווים ילדי העולים. כבר ברור שנצטרך ליזום עוד ישיבה כדי לדון בהשפעה של הרפורמה על ילדי העולים שחווים כאן בישראל גזענות ואפליה וכתוצאה מכך סובלים מהפרעות אכילה, דכאון ויוזמים יותר נסיונות התאבדות מהצברים.
11:07 – הישיבה ננעלה, רצה למליאה. היום הצעת החוק שלי שמציעה לעגן את חופש הביטוי, העיתונות והדיבור בחוק יסוד כבוד אדם וחירותו צפויה לעלות להצבעה. אני לא אופטימית כיוון שועדת השרים לחקיקה הביעה התנגדות, אבל בכל זאת, אולי נס חנוכה?
11:45 – בנתיים מצביעים על הצעות חוק אחרות. רואים שהקואליציה בלחץ – יש להם הרבה חכים בחו”ל ומספיק שאחד או שניים (הלוואי!) לא יבואו להצבעה – והם מפסידים. תכף החוק שלי עולה.
11:58 – עולה לדבר על החוק שלי, על פגיעה בחופש העיתונות בישראל, על המתקפה המילולית והפיזית על עיתונאים, על כך שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה ועל הנסיון שלי עם עיתונות במדינות לא דמוקרטיות. השר חיים כץ שאמור לנמק את התשובה של הממשלה נועץ את מבטו בטלפון.
12:14 – מסיימת לנאום. שר הרווחה חיים כץ מקריא את התשובה מהנייר שהוכן מראש. “חופש העיתונות וחופש הביטוי חשוב לנו מאוד! אבל לא מספיק כדי לעגן אותו בחוק יסוד משום מה”. טוב, לא היו כל כך הרבה ציפיות ממילא. הקואליציה דורשת הצבעה שמית – זה אומר שהם לא בטוחים בכך שיש להם רוב. מצביעים. זה החוק הראשון שלי שעולה להצבעה. מרגששש! במהלך ההצבעה מגיעה הידיעה על כך שהעיתונאי גיא לרר זומן ונחקר במשטרה. זה טיימינג מושלם להצעת חוק כמו שלי או מה?
12:22 – סגן יושב ראש הכנסת ח”כ יצחק וקנין מכריז על התוצאות – 38:38. מה? החוק שלי נפל על חודו של קול אחד? זה היה כל כך קרוב? עכשיו אוכל להעלות אותו מחדש רק בעוד כחצי שנה. ככה זה החיים באופוזיציה.
12:35 – החוק של ח”כ יוסף ג’בארין שמציע לעגן את השוויון בין אזרחים יהודים לערבים עולה להצבעה. ג’בארין נואם בלהט, המשיב – שר הרווחה חיים כץ, הוא כנראה השר התורן שעונה לכולם על הכול. הטקסט נשמע מוכר – בעצם מי שכתב אותו רק החליף את “חופש הביטוי וחופש העיתונות” ב “שוויון בין אזרחים יהודים לערבים”. אני מציעה שגב’ארין יתעקש על תשובה ייחודית שלא הועתקה מהתשובה להצעת החוק הקודמת, שלי.
12:48 – ראיון על החוק לכלי תקשורת בעברית.
13:00 – ראיון על החוק לכלי תקשורת בשפה הרוסית.
13:20 – יוצאת לאכול עם חברי הלשכה במזנון ח”כים שממול אולם המליאה.
13:23 – מזכירת הסיעה מתקשרת – יש הצבעה , אני חייבת לרוץ לעולם המליאה. שלום לך, אוכל חם.
13:33 – חוזרת למזנון אחרי ההצבעה. טוב, בכל מקרה עדיף לאכול פחות, לא? לפחות הקולה זירו שמרה על הטמפרטורה שלה. חוזרת למליאה.
14:00 – ההצבעות מסתיימות מוקדם מהרגיל לכבוד חג החנוכה. זה הזמן לרדת ללשכה ולעבוד על פניות הציבור. אנחנו מקבלים המון מהן בכל יום. לפחות חלק מהפניות מגיעות ברוסית בכתב יד שכמעט ואי אפשר לפענח. יש גם לא מעט פניות בעברית מנכים שדורשים להעלות את קצוות הנכות לגובה שכר המינימום (תומכת בהם לגמרי והצטרפתי לחוק של ח”כ אילן גילאון שהופל על ידי הקואליציה) מחולים שהתרופות שלהם לא נכנסו לסל התרופות, מאנשים מבוגרים שממתינים שנים לדיור הציבורי שלא מגיע – איפה אתה, משה כחלון וגם מקרובי המשפחות של חולים הסיעודיים שמתקשים לאתר עובדים שיישארו עם החולים למשך פרק זמן ממושך ועם רשות אוכלוסין וההגירה שמטילה את האחריות על החולים במידה ועובד הזר בורח או נעלם. טיפלתי בכל הנושאים הללו במסגרת של הצעות חוק, דיונים בועדות, שאילתות וכולם קרובים לליבי. עושים התייעצות לשכתית כדי לחשוב כיצד לעזור לפונים או לאילו ארגוני סעד אפשר להפנות אותם. לצערי הרב חברי הכנסת אינם קוסמים.
15:15 – איך זה קרה ולאן נעלם הזמן? התכוונתי גם לשבת ולכתוב את ההרצאה על גירוש ויציאה של יהדות מצרים במחצית השניה של מאה ה20, אותה אני אמורה להעביר ביום א’ לקבוצה של מורים, אך אצטרך לעשות את זה יותר מאוחר, כי הצהרון מסתיים ב 4 ולא ב 4:45 כמו בימים הרגילים והיום לא בן הזוג ולא הורים של חברה של התאומות לא יכולות לאסוף אותן.
16:00 –yes, we can! ! יאללה, הביתה. בכל זאת, חנוכה היום. אופים לביבות ביחד, קוראים ספר על חנוכה שהבנות הביאו מבית ספר, מציירים קצת (הן מציירות, אני עונה לסמסים). מדליקים נרות חנוכה, אוכלים לביבות, עונים למכתבים וסמסים.
17:45 – יוצאת ביחד עם הבנות לראיון בערוץ 9. הן מכירות את הסביבה היטב – עבדתי שם 13 שנים. הנושא – דו”ח העוני המעיד על הפערים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית, פרשת הדלקת נרות בכותל, עיוות שמי ע”י ח”כ מוזס ואיך לא – דאע”ש בנצרת ובכלל. הבנות יושבות באולפן ונהנות מההרגשה שהן באולפן הטלויזיה, אם כי לא בערוץ הילדים.
18:45 – חוזרים הביתה. בעוד חצי שעה אני אמורה להיות שוב בדרכי לירושלים, שם אפגוש דיפלומטים מהשגרירות האיטלקית שבאים לשמוע עדכון על מצב במזה”ת מפי ח”כ יעקב פרי וממני. הפעם אדלג על דאע”ש בנצרת, נראה לי, כי דברים מעניינים ביותר קוראים עכשיו במצרים וגם באיראן שם מעמדו של הנשיא רוחאני – הערב הראשי לעסקת הגרעין – מתערער ככל שעובר הזמן. מקלחות, קוראים ביחד את רפונצל, נשיקת לילה טוב.
איכשהו כבר נהיה 19:30. אני בחיים לא אגיע בזמן, מזל שהאיטלקים האלה כמונו, לא ממש מקפידים על הזמן.
20:00 – באוטו. רוצה להאזין לדיסק האיטלקי, מאזינה לרדיו מונטה-קרלו בערבית. טלפון מאנשי השגרירות האילקית “הי קסניה, מחכים לך”. השעון מראה על 20:02. קיבלתי את האיטלקים הלא נכונים.
20:19 – בקושי רב מוצאת חניה לידי מלון המלך דויד. האיטלקים כבר שומעים את ח”כ פרי שמספר להם ששם מאחורי הסורגים גם את ברגותי וגם את ג’יבריל רג’וב. הם שואלים אותו בצחוק האם יש לו תכניות לגבי הסביבה הקרובה שלו בהקשר של מאסרים ובתי הכלא? פרי חושב שניה “בנתיים , לא”.
21:10 – טלפון בהול מהדובר שלי, ארתור שני. תכף יתקשרו מגל”צ צריך להקליט ראיון על הדיון על רפורמה בבריאות הנפש שנערכה היום. רגע, זה היה היום? מחפשת פינה שקטה לראיון ולא מוצאת. אז שיהיה רעש ברקע. כמו בדיון היום בבוקר.
22:30 – אנחנו עדיין דנים בשאלה מדוע השלום לא פורץ במזרח התיכון, מי יכול להחליף את אבו-מאזן וכיצד אפשר להתניע את התהליך המדיני החלוד. יותר מכל הייתי רוצה עכשיו לחבק את הכרית, למרות שהשיחה זורמת בנעימים ובסה”כ כולם מסכמים עם כולם.
23:00 – לוקחים מהאיטלקים הבטחה שנמשיך לשוחח על הדרכים להנעת תהליך השלום ברומא. מבחינתי אפשר גם בטוסקנה. אולי שם נגיע לנחלה. נוהגת הביתה, מזל ששתיתי אספרסו. מאזינה לדיסק האיטלקי – אותו קניתי ליד הפורום הרומאי מגיטריסט צעיר ומדהים שמכר את ההקלטות של עצמו בפרוטות.
23:30 – home, sweet home. . כולם ישנים וטוב שכך. אין לי כבר שום כוח לתקשורת עם בני אנוש. גם לא לכתיבת ההרצאה ליום א’ למרות שהנושא מוכר וצריך רק לשבת קצת על המספרים והתאריכים. הנה הספר…מעניין למה כל האותיות והמספרים נראים אותו דבר… טוב, אולי רק קצת אקרא בינתיים את ההודעות, את המיילים ואראה מה היה בפייסבוק.
00:30 – איך הזמן טס כשנהנים. מתי אכתוב את ההרצאה? אין בררה, אחשוב על זה מחר (למרות שטכנית זה כבר מחר). לילה טוב!

מאה ימים של שקיפות כנסת פתוחה | Open Knesset המשמר החברתי בכנסת