העם אוהב את החיילים שלו. את החיילות קצת פחות

15894637_1301466543246773_6020335092779707845_n

אלו שגויסו בחוק גיוס חובה בגיל 18 כדי להלחם ולמסור נפשם עבור מולדתם, זוכים לרוך ופינוק מהציבור. לרוב זה קורה כלפי החיילים-הבנים: הדודות של הועד למען החייל מפנקות בכריכים ועוגות, "קולה של אמא" המיתולוגי שולח לבן החייל את החיבוק של אמו, חיים משה שר על האם המחכה לבן המגיע לשבת.

כשנחטף גלעד שליט נטבע בתודעת הציבור המושג: "הילד של כולנו". המושג אומץ על ידי תומכיו של אלאור אזריה, כדי להדגיש את קורבנותו של החייל, שנשלח להגן על תושבי חברון תוך סיכון ממשי של חייו, שהפך שלא בטובתו לילד מסכן וקורבן של המערכת.

לעומת הבנים המחובקים בחום, החיילות שהוטרדו על ידי מפקדיהן והממונים עליהן, לא זכו לחיבוק מהציבור ואף אחד לא קרא להן: ״הילדה של כולנו״. ניכר כי כלפי נשים יש יותר חשד ורתיעה מאשר סימפטיה וחמלה, גם כשמסתבר שהן צדקו, והבוס או המפקד הקרבי והנערץ, התגלה כעבריין, שכפה עצמו בכוח על בנות צעירות ומבוהלות הכפופות למרותו.
הציבור הרחב לא התנדב לאמץ מטאפורית מי מהמתלוננות כ"הילדה של כולנו". באופן בלתי נתפס, היחס הבוטה כלפי בנות והחמלה על הגברים, הגיע גם מהצד הנשי השמרני שגילה סלחנות כלפי הקצינים בטענה שמגיעה להם הנחת גיבור או התחשבות בתרומתו לחברה.

לא ברור מדוע הבנים זוכים לסליחה, חמלה וחיבוק ציבורי ואילו הבנות נרדפות בגלל חיצוניותן, במיוחד אם הן מודעות ליופיין. בפרשת הקצין המטריד מינית לירן חג'בי, נמצאו מי שחיטטו בפייסבוק של מאי פאטל, אותה הטריד חג'בי, כדי למצוא צילומים מרשיעים ומקרינים מודעות עצמית ואולי אפילו מיניות-רחמנא ליצלן. להזכיר, צניעות לא מנעה ממטרידים להגשים את זממם.

הציבור חייב להתבגר ולהחליט שאנשים בוגרים הם אחראים למעשיהם. מי שנשלח לשדה הקרב צריך לגלות אחריות ולנהוג על פי החוק. אחרת למה להטיל עליהם אחריות מלכתחילה? מי שנמצא בעמדה בוגרת עם תחומי אחריות, חייב לשלוט ביצריו המיניים, הלאומניים והחומריים.

איך אומרים שקופים בערבית?

15823179_1300198093373618_2470632813783786598_n

על תינוקות וקורבנות טרור שקופים לחלוטין, ותקשורת מיינסטרים שלא רואה את האחר ממילימטר.

לפני כמה חודשים התקשרו אליי ממערכת של אחד הערוצים. ביקשו שאבוא לפרשן פיגוע נגד תיירים ישראלים בקאהיר. כעבר זמן מה התברר שהמחבלים ירו באוטובוס בו נסעו תיירים ישראלים ערבים. באותו רגע אמרתי לצוות שלי שהם יכולים להוציא מהלו"ז את הראיון, הוא לא יתקיים.
כעבור 100 דקות אכן התקשרו מהערוץ והתחילו לגמגם "טוב, אף אחד לא באמת נפגע שמה וזה..".

הסיפור הזה הוא בעצם כל הסיפור של התקשורת ה"מיינסטרימית" כולה. תקשורת שלא רואה ממילימטר את אזרחי המדינה הערביים, לא רואה את העולים מרוסיה או אתיופיה, לא רואה את הפריפריה, לא רואה את החרדים. אלא אם כן מדובר בהפגנה אלימה, רצח במשפחה, טרור, סמים, השתמטות מהצבא וכדומה.

והמצב מגיע לאבסורד. צפיתי מקודם בחדשות שישי בערוץ 10. לא נאמרה בה אף מילה על ליאן זאהר נאסר בת ה 19, אזרחית ישראלית שנספתה בפיגוע רצחני באיסטנבול. אף מילה במבזק החדשות בהתחלה, אף מילה בכתבתה של איילה חסון שהרחיקה עד לתורכיה על מנת לדבר על דאע"ש והאיסלאם הרדיקלי, אבל לא התייחסה לישראלית בת ה-19 שנרצחה שם.

חברים שצפו במהדרות החדשות בערוץ 2 אמרו שגם שם לא התייחסו. תארו לכם אילו התיירת היתה יהודיה. במילה אחת – פארסה.

ויש גם את התינוקות השקופים של השנה החדשה. כן, כן. מסתבר שבבית החולים סורוקה, שם כ-60% לידות הן לידות של היולדות הערביות, התינוק הראשון שנולד בשנה החדשה הוא תינוק ערבי! רגע מביך משהו לעורכים ולכתבים שחייבים קודם כל להתחשב בשיקולי הרייטינג.

ומה יגידו הצופים? אולי הם יעבירו ערוץ ולא ירצו לצפות בתינוק עם שם ערבי (הו, זוועה) מגיח לעולם ואת היולדת המאושרת מכסייפה ממלמלת משהו למצלמה? ליתר ביטחון מתעלמים מהתינוק ההוא ומראיינים משפחת מאושרת אחרת. יהודית.

עד שהסיקור הזה ישתנה – בתקשורת, בחינוך, בכנסת, בלשכת התעסוקה ובכל מקום אחר , עד שהמצב הזה ישתנה, הבה לא נתפלא על גילויי הגזענות, על הקריאות לגרש את אזרחי המדינה הערביים, על שריפה של בית בכפר פלסטיני ועל ירי במחבל מנוטרל בניגוד להוראות פתיחה באש.

בתמונה – ליאן זאהר נאסר, ישראלית שנרצחה בפיגוע באיסטבול. יהי זכרה ברוך.

יש שופטים בישראל אך אין מנהיגים

15894755_1298446203548807_4660314453199205909_n

היום קבע בית המשפט כי אלאור אזריה לא פעל על פי ערכי צה״ל, אלא על פי שיקול דעתו הפרטית ובאופן שלא רלבנטי לנתונים בשטח.

בין אם מרוצים מהחלטת בית המשפט או לא – חייבים לכבד אותה, אחרת נגיע למצב של אין דין, אין דיין ואין שלטון החוק.

במהלך תקופת המשפט חברו פוליטיקאים מממשלת ישראל ושורותיה, אנשי ציבור וצבא לקהל שהביע תמיכה באזריה, תמיכה שאיבדה כל רסן ועברה את כל גבולות ההסתה ונורמות השיח הלגיטימי.
במהלך ההסתה הפרועה והדברים הנוראים שנאמרו בגלוי ובבוטות, לא קם אף מנהיג בממשלת ישראל שיעצור את המגמה הזו ויפעל להרגעת השיח והחזרתו לגבולות הלגיטימים. וכשקם שר הביטחון יעלון ואמר דברים שאנו מצפים ממנהיג ושר במעמדו , הראו לו את הדרך החוצה כאילו הוא הבעיה.

להפך, הפוליטיקאים עשו הון פוליטי מהמשפט. באופן אבסורדי הם מתלוננים מחד על הטייה פוליטית במערכת המשפט אך מאידך ממשיכים לקדם את הפוליטיזציה של המערכת המשפטית. במקום להרגיע את הרוחות ולהוות דוגמא כיצד פועלת דמוקרטיה בשעת משבר.

במעשיהם הבלתי אחראים והאנטי ממלכתיים, הם מערערים את המבצר האחרון השומר עלינו מפני רמיסת החוק.
חוסר שביעות רצונם מתוצאות המשפט היא מסוכנת ומעבירה מסר הרסני למי שהחוק ביניהם הוא בגדר המלצה לא מחייבת.

עם כל הכבוד לזכותם של תומכי אזריה להביע כאב ותמיכה, חייבים להקפיד שהשיח יתנהל בכלים וערוצים הולמים ולא באופן המוביל לאנרכיה. כמו שהתנהל בתקופת הדיון:

אי אפשר לשכוח את ההתנפלות על העתונאי אמנון אברמוביץ׳ שנכח באחד הדיונים. אברמוביץ׳ בעל צל״ש ופצוע מלחמה קשה נאלץ לשמוע חרפות וגידופים קשים ומעוררי חלחלה של אדם שהביע צער על כי לא נשרף למוות.

אני קוראת לאחראים בממשלת ישראל לעשות חשבון נפש ולפעול לשיקום הערכים החברתיים והדמוקרטים החיוניים לנו כדי לשמור על חברה שפויה השואפת לרפא את השסעים האיומים שבה. אם לא יפעלו בהקדם, נאבד את המכנה המשותף המועט שנותר לנו ואת היכולת לשמור על הבית הלאומי שלנו.

לא נוותר על צרכי הביטחון של ישראל. לכן, היפרדות מהפלסטינים זהו אינטרס ישראלי!

לא נוותר על צרכי הביטחון של ישראל. לכן, היפרדות מהפלסטינים זהו אינטרס ישראלי!

האזינו ושתפו. על פגישתי עם ג'יבריל רג'וב, בכיר ברשות הפלסטינית ומקורבו של אבו מאזן.

חברים יקרים, בסוף השבוע האחרון נפגשתי עם רג'וב במשרדו ברמאללה.
שמעתי על נכונות הפלסטינים להגיע להסדר.

ברור וידוע שהסדר מדיני שיענה על דרישות הביטחון שלנו וישים סוף לשליטתנו על עם אחר זהו צורך ביטחוני ישראלי שאין בלתו.

איש לא יפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני עבורנו – לא מועצת הביטחון של האו"ם, לא ממשל אובמה היוצא ולא ממשל טראמפ הנכנס.

הדבר היחיד שישמור על הביטחון של ישראל, ויבטיח את המשך קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית הוא הסדר קפדני, מפורט ויציב שישמור על היתרון הדמוגרפי שלנו, ייצור יציבות ביטחונית ויתקבל באהדה ע"י העולם כולו.

ראיון בגלי צה"ל

בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים

www.news1.co.il

אני שמחה וגאה על בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים.

חברים יקרים,
מדינת ישראל הוקמה על ידי עולים ולמען עולים. אין יהודי ישראלי שלא עלה בעצמו או ילד או נכד לעולים.

רבים חושבים שהעליה היא השלב הקשה ביותר, אך קשיי הקליטה, הם השלב הקשה באמת שנמשך שנים ארוכות – לעתים חיים שלמים.

אני מאמינה שאנו, נבחרי הציבור, אלו שעלו בעצמם וגם אלו שנולדו כאן, נמצאים בכנסת גם לשם כך.

בדיונים הרבים בועדת העלייה והקליטה שעסקו בחלק מהנושאים האלו, הקשורים לעליות מכל התפוצות, נוכחתי לדעת עד כמה זה חשוב.

למי שמציע חוק האוסר חקירות ראש ממשלה, כנראה יש מה להסתיר

13912410_1159194347473994_8985657129919410858_n

הפעם, דודי אמסלם בתפקיד השליח של נתניהו שמציע חוק שימנע חקירת ראשי ממשלה מכהנים.

חברים יקרים, מי שידיו נקיות לא צריך לחשוש מחקירות, ולא יקדם חוק כזה.
אחד מעקרונותיו של שלטון החוק הוא דין אחד לכולם.
ראש הממשלה הוא לא מעל החוק. יתרה מכך: גם אם אולי שכח, הוא עובד אצל הציבור, ועל כן, הסטנדרטים החלים עליו צריכים להיות מחמירים אף יותר.

נראה כי לתהייה של אמסלם ש"אין מדינה דמוקרטית אחת בעולם שראש ממשלתה מככב בתדירות כזו בענייני חקירות ופרשיות שונות" יש הסבר שונה לחלוטין ממה שהוא מניח.

חקירות משטרה התקיימו בעניינו של אהוד אולמרט בעת כהונתו.
גיליון סוף השבוע הראשון של העיתון "ישראל היום", כשעוד לא נהגו להפיץ עיתונים בסופי שבוע, היה גיליון מיוחד שהתייחס לחקירות אולמרט.
מעניין מה היה אומר אז ראש האופוזיציה נתניהו על חוק כזה, אם היה מוצע.

טוהר מידות וניקיון כפיים אינן המלצות. זהו תנאי הכרחי לכל מי שבחר בחיים הציבוריים.
על הציבור לדעת כי במי שמוביל אותו ומקבל החלטות בנוגע לגורלו נקי מרבב, ואין להעלות על הדעת כי יהיה חסין מחקירות ובדיקות בעניינו כמו כל אזרח.

אני קוראת לח"כ דודי אמסלם לגנוז את החוק המביך הזה, ולהזכר מהו תפקידה האמיתי של הכנסת: חקיקה למען הציבור ודרישת דין וחשבון מהממשלה. לא חקיקה למען ראש הממשלה וזלזול באינטיליגנציה של הציבור.

ראש הממשלה משחק בקוביות מעל הראש של כולנו

13876280_1153495174710578_5929894682025430100_n

איור: עידו הירשברג

היום, בישיבת הסיעה של הליכוד, אמר נתניהו שהוא דווקא מעודד תחרות בכלי התקשורת.
האמנם? או שמא מדובר בתחרות של מי יאדיר יותר את שמו?

חברים יקרים, רק אתמול בבוקר היינו עדים למפגן בריונות של הממשלה נגד חופש העיתונות, ונגד עובדי תאגיד השידור הציבורי החדש.

לאחר שראש הממשלה הפיל את הפצצה והחליט לדחות את הקמת התאגיד בשנה וחצי (שבמהלכה מי יודע מה יקרה), כעת חבריו לממשלה ממשיכים בסשן החבטות על גבם של מאות עובדים שעתידם התעסוקתי לוט בערפל.

הגדיל לעשות יו"ר הקואליציה דוד ביטן, שזרק בלון ניסוי בהצעת חוק חדשה לביטול מוחלט של התאגיד, אותה הוא מתכוון להגיש בקרוב. הוא בודאי לא היה עושה זאת בלי אישור מהבוס – שר התקשורת וראש הממשלה נתניהו.

הרוח הרעה של הממשלה הזאת התבטאה גם כשהשרה רגב שאלה ברצינות גמורה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"?
השרה כנראה יודעת שידע זה כוח, ועל כוח לא מוותרים כל כך מהר.
עיתונות חופשית? הצחקתם אותה. שוב, אין סיכוי שדברים כאלו היו נאמרים ללא ידיעתו של נתניהו.

הממשלה משחקת משחק פוליטי מעל ראשה של העיתונות הציבורית בישראל, ומחזיקה את עובדי התאגיד כבני ערובה של גחמותיהם האישיות. כך נראית בריונות ממסדית, כך נראה מסע מתוזמר היטב לעקירת כוחה של העיתונות החופשית בישראל, ולמעשה לעקירת הכוח שלכם – האזרחים.

בכנסת הנוכחית הקמתי את השדולה לחופש הביטוי והעיתונות כי אני מאמינה שעיתונות חופשית היא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה. אינטרס של כל אחת ואחד מאיתנו לשמור אותה, ולא לתת להחריבה.

אנו חייבים להיאבק במהלך הכוחני ובהפחדה השיטתית של עובדי העיתונות הציבורית בישראל.
לא ניתן לאינטרסים פוליטיים צרים להכתיב לנו את סדר היום.

 

תאגיד השידור הציבורי החדש

Screen Shot 2016-07-30 at 7.12.20 PM

24.07.2016

דחיית הקמתו של תאגיד השידור הציבורי החדש ל-2018 פוגעת בכולם, אך היא משרתת היטב אדם אחד – שר התקשורת וראש הממשלה בנימין נתניהו.

השתתפתי היום בדיון בועדת הכלכלה שעסק במהלך הבזוי שמוביל משרד התקשורת.

הדחייה הזו פוגעת אנושות בעובדי רשות השידור המסורים, ובנו – המאזינים.
הקמת התאגיד החדש עלתה לא מעט, והדחייה הזאת תעלו לנו עוד לפחות חצי מיליארד שקלים.

גם ספקי שירותים שהספיקו לחתום על חוזים וספקי תוכן עשויים לגרוף הפסדים שיאיימו על המשך פעילותם, בכללם ערוץ 9.

בעוד עובדי רשות השידור נערכו בעבודה מאומצת כדי לעמוד ביעד שנקבע – 30 בספטמבר, משרד התקשורת וראש הממשלה גררו רגליים.
את היעד קבעה הכנסת לאחר דיונים, והדחייה התמוהה הזאת לא פוגעת רק בעובדי רשות השידור – גם בריבונות הכנסת.

חוששני שההתערבות הגסה של ראש הממשלה בתקשורת לא תסתיים כאן.
כשיסיים נתניהו עם רשות השידור, יגיע תורה של הרשות השנייה ושל כל גוף תקשורת שלא יישר קו עם דפי המסרים של נתניהו.

על פגישתי עם משלחת סעודית, בלוף "ההסדר האזורי" שמספר לנו נתניהו, ו"חלק" מירושלים שכבר לא נמצא בישראל.

13640762_1147091105350985_5524570265399289024_o

23.07.2016

חברים יקרים, השתתפתי אמש במפגש נדיר שהתקיים בא-ראם (שכונה במזרח ירושלים) בין משלחת סעודית רמת דרג לחברי כנסת מהאופוזיציה.

ראש המשלחת, אנוואר אל-עשקי, כבר ביקר מספר פעמים בארץ, נפגש עם מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, ובכל אותן הפעמים הוא בא להעביר מסר חשוב:

"יוזמת השלום הערבית עדיין נמצאת על השולחן!"

כדי להניע אותה, ממשלת ישראל חייבת לחדש את המו"מ עם הצד הפלסטיני, להתקדם לעבר ההסדרה שתביא להקמת מדינה פלסטינית בתמיכת כל המדינות שחתומות על היוזמה.
לא פחות ולא יותר.

כל פעם שתשמעו כיצד ראש הממשלה שלנו מתגאה בשיפור היחסים של ישראל עם המדינות הערביות באזור, זכרו את המילים של אנוואר אל-עשקי איתו נפגשתי, המקורב מאוד למלך הסעודי: "כולנו פלסטינים!".

כזכור, היחסים עם מדינות האזור היו בשיאם לפני קצת פחות מעשור.
התנהלו אז מגעים בין ישראל לראשת הפלסטינית, אז אישררו את היוזמה לא רק כל המדינות הערביות – אלא גם המדינות האיסלאמיות, ועיתונאים ישראלים דיווחו על כך מריאד בירת סעודיה.
לאחר הסכמי אוסלו נחתם ההסכם ההיסטורי עם ירדן ונפתחו בארץ נציגויות ושגרירויות של מדינות ערביות נוספות כמו קטאר ועומאן.

אמשיך בכך שאגיד את המובן מאליו – בלי ההתקדמות במישור הפלסטיני, לא תהיה התקדמות בהתפתחות היחסים הבילאטרליים עם מדינות האזור גם כן. זה ברור לסעודים, זה ברור גם למצרים ולירדנים ורק לפני מספר ימים דיבר על כך השגריר הירדני שהשתתף בדיון של השדולה למען שיתוף פעולה אזורי בכנסת.

יש רק גורם אחד שמתכחש לכך ומנסה למכור לישראלים את הבלוף שלו: ראש הממשלה שסבור שצריך להמשיך לנהל את הסכסוך במקום לעבוד על הפתרון שלו.

את הסכסוך הישראלי פלסטיני, חברים, אנו חייבים לפתור לא רק כדי לשפר את מערכת היחסים עם מדינות האזור, ולא רק כדי להקטין את נפח הטרור, אלא גם על מנת לעצב את גבולות המדינה שלנו ולשמור עליהם היטב, להפסיק את טרגדית השליטה שלנו על עם אחר שאינו רוצה להיות נשלט ובצדק – וגם כדי לשמור על הצוויון של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אני רואה ביוזמת השלום הערבית את חגורת התמיכה שיכולה לבלום את הזעזועים ולחזק את ידי אלו שמאמינים בפשרה ובהסדר ולא ב"לנצח נחיה על חרבנו".

בירכתי את חברי המשלחת שהפגישה איתם נערכה באופן אירוני באותו חלק של מזרח ירושלים שנמצא מעבר לגדר, מעבר למחסום קלנדיה, ושנטול כל סימן של ריבונות ישראלית, וייחלתי לכך שנוכל בפעם הבאה לארח אותם בכנסת ולהחזיר ביקור בריאד.

לפני מספר ימים בדיון של השדולה למען שיתוף פעולה אזורי אמר סגן השר איוב קרא ש"טוב שכן קרוב מאח רחוק".
השכנים הקרובים אלו הפלסטינים, שבסופו של דבר, למרות כל המשברים והזועות נצטרך לדבר איתם, ולא עם שייחים סעודים או עם אמירים קטאריים.

על שכן קרוב שעדיף מאח רחוק, ועל מחמוד דרוויש.

13776005_1145124975547598_5756957511463651332_n

20.07.2016

וגם: למה מירי רגב ואיווט ליברמן הכריזו מלחמה על גלי צה"ל?

חברים יקרים,
נראה כי השבוע מלחמת החורמה נגד התקשורת עלתה שלב.
תאגיד הציבור החדש יפתח רק ב-2018 (אם בכלל), ערוץ הכנסת יעבור למתכונת של ערוץ צפון קוריאני, ושרת התרבות ושר הביטחון הכריזו מלחמה נגד גלי צה"ל.
נראה כי נתניהו מינה את ליברמן מסיבה אחת – פירוק תחנת הרדיו הצבאית.

ליברמן סימן לעצמו אוייבים ש'מסכנים את בטחון ישראל' – לא חמאס, חיזבאללה או דאעש: גלי צה"ל.
הוא לא מצליח להתמודד עם הטרור ולמנוע ממחבלים להגיע לישראל, אך חושש הרבה יותר מתחנת רדיו, ומפלסטינים שלא נכנסים לתבנית אותה משכנע אותנו כי קיימת: כאלו שמעוניינים לדבר איתנו ולנסות לפתור את הסכסוף, כמו מוחמד אל מדני.

הסערה התורנית בגל"צ החלה בגלל תכנית בה מציגים את שיריו של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש, אותו כבר שנים מלמדים בבתי הספר בישראל.
מירי רגב, אותה אחת ש"מקדמת רב תרבותיות", משקשקת מתרבותו של האחר, ומשתמשת גם הפעם במתכון המנצח של הימין: תקיפת עיתונאים, תקיפת שמאלנים, תקיפת ערבים – כולם במקשה אחת, רצוי לא להבדיל בינהם, ולערבב היטב עם שיסוי, השנאה והסתה.

מחמוד דרוויש כתב שירים בכל מיני נושאים, וכן, חלק משיריו מדברים על הנראטיב הפלסטיני.
מדוע ליברמן ורגב חוששים מהצגת הנראטיב הזה?
למה הם כל כך מאויימם מסיפורו של העם שחי לצידנו?
יכול להיות שזה בגלל שהם חוששים שהציבור יגלה שדרכם לא מובילה אלא לסופו של הרעיון הציוני במדינה דו לאומית?

הבוקר השתתפתי בדיוני השדולה לשיתוף פעולה אזורי ברשותה של חבריי ח"כ מרב מיכאלי, ח"כ מיכאל אורן וח"כ יעקב פרי.
סגן השר איוב קרא דבר שם על כך ש"טוב שכן קרוב מאח רחוק".
הצעתי לסגן השר קרא ללמדו את ראש הממשלה ואת שריו ששוכחים שכדי להגיע לשלום עם הפלסטינים – איתם צריך לדבר, לא עם אפוטרופסים מדומיינים שלהם בבירות ערב שגם מבהירים זאת לנו בעצמם: רוצים להגיע לדובאי ולמסקט, לריאד ולדוחה? תתחילו ברמאללה.

ואם מתחילים ברמאללה: בטלו את איסור הכניסה לישראל שהטיל ליברמן על מוחמד אל מדני העומד בראש הועדה הפסלטנית לקשר עם הציבור הישראלי, והפסיקו להאבק נגד כל דבר שיוצר שיח, בונה קרבה ומעודד הבנה ועבודה משותפת.