פנייה לנשיא: "עזור להשאיר את טמלקובה בישראל"

ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני שלחה מכתב לרובי ריבלין בו ביקשה שיסייע להאריך את שהותה של הג'ודוקא בארץ. האשרה שלה תפוג ב-13 בנובמבר

יומיים לפני שבטינה טמלקובה תמריא לאליפות אירופה בג'ודו עד גיל 23, במהלכה תפוג אשרת השהייה שלה בישראל והיא לא תוכל לשוב לארץ, חברת הכנסת קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני שלחה היום (שני) מכתב פנייה דחוף לנשיא המדינה ראובן ריבלין, בו היא מבקשת את עזרתו.

 

סיפורה של טלמקובה

 

סבטלובה כתבה במכתבה לנשיא: “טמלקובה חיה בזוגיות עם הג’ודוקא ברוך שמאילוב, וכל מה שיקר לה הוא במדינת ישראל אותה היא מייצגת בעולם ומביאה לה הרבה כבוד בתחרויות השונות בהן היא מגיעה להישגים כבירים".

 

טמלקובה. סיטואציה בעייתית (צילום: אורן אהרוני)

טמלקובה. סיטואציה בעייתית(צילום: אורן אהרוני)

ריבלין. יעזור? (צילום: מארק ניימן / לע"מ)

ריבלין. יעזור?(צילום: מארק ניימן / לע"מ)

 

"לאחרונה פורסם כי משרד הפנים מסרב להעניק לה אזרחות והיא תגורש מישראל השבוע. בתחרות הגראנד פרי בטשקנט אף סירבו ללחוץ את ידה בשל היותה ישראלית. מתברר כי היא מספיק ישראלית כדי לייצג את ישראל בעולם, ועל כן היא גם מספיק ישראלית כדי להישאר כאן. אני מודעת לרגישותך, ועל כן פונה אליך ומבקשת ממך אדוני הנשיא, שתתערב ותפעל למען כך שבטינה תישאר איתנו”.

אזרבייג'ן: הבלוגר הישראלי שהתבטא נגד השלטון נידון לשלוש שנות מאסר

 20/07/2017

בית המשפט באזרבייג'ן גזר 3 שנות מאסר על אלכסנדר לפשין שהוסגר למדינה מבלארוס. לפשין כתב נגד השלטון האזרי בעניין נגורנו קראבך – האזור שריבונותו נמצאת במוקד סכסוך בין המדינה לארמניה

 אלכסנדר לפשין נוחת בבאקו. (ארכיון)   צילום: צילום מסך 

אלכסנדר לפשין, הבלוגר הישראלי שכתב נגד השלטון האזרי בנושא נגורנו קראבך, נידון היום (חמישי) לשלוש שנות מאסר.

 

השלטונות בבאקו טענו כי לפשין כתב ביקורת על מדיניות אזרבייג'ן בנגורנו קראבך – אזור שריבונותו נמצאת במוקד סכסוך בין המדינה לארמניה.

 

השופט הסביר כי מאחר ולפשין הוא אב לתינוקת ואין לו עבירות קודמות, לא קיבל את בקשת התביעה ל-6.5 שנות מאסר. תקופת ריצוי המאסר של לפשין תחושב החל מרגע מעצרו בבלארוס ב-15 לדצמבר 2016.

 

לפשין הוסגר לאזרבייג'ן בחודש פברואר השנה, לאחר שנעצר בבלארוס וזו קיבלה בקשת הסגרה מאזרבייג'ן. הבלוגר עתר לבית המשפט העליון בבלארוס אך לא הצליח למנוע את הסגרתו.

 

ח"כ קסניה סבטלובה שמלווה את לפשין ומשפחתו לאורך הפרשה התייחסה לגזר הדין: "שלילת חירות לשלוש שנים זהו עונש חמור מידי לאדם שכל חטאו הוא שימוש בחופש הביטוי וביקור בתום לב בחבל ארץ שבמחלוקת, עבירה עליה היה מקבל עונש מינורי בכל מדינה אחרת".

 

סבטלובה פנתה בעבר לראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן על מנת שיפעלו בעניינו של לפשין, ופנתה כעת לנשיא ראובן ריבלין על מנת שיפעל למתן חנינה ללפשין. "ערכי חופש הביטוי וחופש התנועה, שכל כל קדושים לנו בישראל, נרמסים יחד עם חובתה של המדינה לדאוג לאזרח ישראלי בסכנת חיים, ועל כן על ישראל לפעול מייד", אמרה סבטלובה.

"מתפללים ואז אונסים": ראיון עם היזידית שהפכה לשפחה של דאעש

יאסר עוקבי

24/07/2017

www.maariv.co.il

נאדיה מוראד טאהא

נאדיה מוראד טאהא. (צילום:מרק ישראל סלם)

רק בת 23, היא פעילה יזידית מהכפר קוצ'ו באזור סינג'אר שבעיראק שנחטפה ושועבדה על ידי ארגון הטרור במהלך כיבוש סינג'אר בחודש אוגוסט 2014. היא הצליחה לברוח ומצאה מקלט אצל משפחה סונית בעיר מוסול, שהצליחה להבריח אותה אל מחוץ לתחומי הח'ליפות האסלאמית אבל רק לאחר שלושה חודשים בשבי ועשרות פעמים שבהן נמכרה כשפחת מין לבעלים שונים. היום היא נודדת ברחבי העולם ומשמיעה את קולם של היזידים, מקווה שבכך תצליח להגשים את החלום שלה לשחרר את כל הנשים והילדים היזידים שעדיין נמצאים בשבי דאעש.

אתמול הגיעה טאהא לבית הספר הדו־לשוני בירושלים. היא ראתה איך יהודים ומוסלמים לומדים ביחד והתרגשה. "אני רוצה שכך יהיה בכל העולם", היא אומרת, "אני רוצה שערבים ילמדו לצד יזידים, כורדים וטורקמנים גם בעיראק. זה החלום שלי. החלום שלי שהעם שלי יחיה בשלום ובשלווה. לא יהיה עם נרדף".

את חושבת על מה שקרה אתך בשבי דאעש?
"אני לא חושבת על מה שקרה איתי, אלא על מה שקרה עם הבנות האחרות שנשארו שם. אני בטוחה שהן עברו הרבה מאוד ידיים וגברים כשפחות. אי אפשר למחוק מהזיכרון שלי את המראות של אונס נשים ונערות, שחלקן אף עברו הפלות, הפרדת התינוקות מהאמהות ואונס ברוטלי של ילדות קטנות".

אמרת בפגישתך עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי כי אם המוסלמים לא יחליטו להילחם בדאעש – אז הארגון ימשיך להתקיים. את מאמינה בזה גם היום?
"אמרתי את זה גם בפגישות שלי עם מנהיגי כוויית. אם המוסלמים לא יהיו נגד דאעש, הם לא יחוסלו, אלא ילכו ויתרבו. אני בקשר עם קצינים עיראקים במוסול, והם מספרים לי שלצערם יש משפחות מקומיות שממשיכות לצדד בדאעש, וכועסות שלוחמי הארגון הובסו. אם לא יילחמו ברעיון, אז זה יילך ויהיה קשה עוד יותר. דאעש הגיע בשם האסלאם, ולכן רק המוסלמים הקנאים לדתם יכולים לחסל אותו".

יזידים נמלטים מדעאש. "אם המוסלמים לא יהיו נגד הארגון הם הוא יגדל". צילום: רויטרסיזידים נמלטים מדעאש. "אם המוסלמים לא יהיו נגד הארגון הם הוא יגדל". צילום: רויטרס

מטופלת נפשית בגרמניה

יזידים הם בני דת מזרח־תיכונית קדומה, שלטענתם עתיקה אף יותר מיהדות. שורשה של הדת, במאות שלפני הספירה, מתאפיין בקרבתה לדת הפרסית העתיקה של זרתוסטרא. היזידים ספגו מסורות שונות, מהאסלאם הסוּפי וכן מתרבויות נוספות במסופוטמיה.

בדומה למוסלמים, היזידים מתפללים חמש פעמים ביום. בדומה לזורואסטרים, הם שומרים על טהרתם של "ארבעת היסודות" (אדמה, מים, אוויר ואש). הם מאמינים שאלוהים מתגלם בגוף האנושי ומאמינים בגלגול נשמות.

שכניהם המוסלמים של היזידים לאורך ההיסטוריה ראו בהם "בני שטן". היזידים נאלצו לחיות במנוסה מתמדת, ובמאות השנים האחרונות ביססו בהרי צפון עיראק שתי מובלעות גדולות: באזור שייחאן, סביב המקדש של שייח' עדי בן מוסאפר בלאלש, ובסביבת הרי סינג'אר. הקהילה היזידית בעיראק שמהווה את חלק הארי של העם היזידי ומונה כיום כ־650 אלף נפש שחיים בעמק נינווה באזור העיר מוסול שבצפון עיראק. קהילות גדולות נוספות חיות בגלות בסוריה, ארמניה וגרמניה.

ב־3 באוגוסט 2014 פשטו כוחות דאעש על העיירה סינג'אר ועל כפרים בסביבתה, כוחות הפֶּשְׁמֶרְגַה (צבא החבל האוטונומי הכורדי בעיראק) ברחו, מה שהוביל להשתלטות מלאה של דאעש על העיר ועל האזור כולו. אנשי דאעש אילצו באיומים את הנוצרים בני המיעוטים להתאסלם, בעוד שליזידים לא ניתנה האפשרות להתאסלם. רצח, התעללות ואונס של אלפי גברים, נשים, ילדים וילדות היו מנת חלקם בשנים שעברו מאז.

טאהא נחטפה על ידי אנשי ארגון המדינה האסלאמית, יחד עם למעלה מ־150 מבנות עמה. הם הובלו למה שהיה עד לפני פחות משבועיים בירת דאעש – העיר מוסול. עד לפני שנתיים היא הייתה בשבי חמושי ארגון הטרור. היא נאנסה כמה פעמים, נמכרה לאנשי הארגון, וכאשר ניסתה באחד המקרים להימלט, התבקשה על ידי השומר שלה להתפשט, ולאחר שיצא נכנסו שלושה משומריה במטה – ונאנסה על ידם.

היא מטופלת נפשית כעת בגרמניה, שם היא חיה אצל אחותה. "הייתי שפחה, נמכרתי והושכרתי עשרות פעמים במוסול, תלעפר, חמדאניה למשך שלושה חודשים", מספרת טאהא, שהתייתמה מאביה ב־2003, עם פלישת ארצות הברית לעיראק והפלת המשטר.

עד שנחטפה, היא חיה עם אמה, שלושת אחיה ושתי אחיותיה בכפר קוצ'ו, באזור סינג'אר. במוסול היא שימשה ביחד עם שאר היזידיות שנחטפו שם כשפחת מין עבור חמושי הארגון. "הם היו מתפללים ולאחר מכן אונסים אותנו", היא מספרת, "עשו את כל מה שאדם דתי עשה, התפללו חמש פעמים, והם גם אנסו ורצחו את מה שנראים בעיניהם כופרים. בעצם, לרוב הם ביצעו את הפשעים שלהם כלפי מוסלמים שלא האמינו בדרכם. הייתה איתי אחיינית שלי, אך בדרך הפרידו בינינו. לאחר מכן חילקו אותנו כל אחת לחודש. הייתי מוכרחה לשבת ולאכול איתם. לאחר שנכשלתי בבריחה הראשונה, ברחתי שוב מנהג שעובד עם הארגון. הגעתי לבית של משפחת מוסלמי סוני במוסול, הוא יצר קשר עם אחי שהיה במחנה פליטים בחבל כורדיסטן עיראק, ששלח אליו כסף, והוא דאג להנפיק עבורי תעודת זהות כאילו הייתי אשתו המוסלמית ולאחר מכן להבריח אותי, עד שהתאחדתי עם אחי. לאחר מכן, הגעתי ללונדון, דיברתי שם על החטופות, ואז חזרתי למחנה הפליטים בכורדיסטן".

בעיניים פקוחות

לאחר שחרורה שהתה טאהא במחנה פליטים בכורדיסטן העיראקית ולאחר מכן שולבה בתוכנית שיקום מיוחדת לנשים יזידיות ששוחררו מן השבי בחסות ממשלת גרמניה ובתחומה. אחרי מספר חודשי שיקום בגרמניה, יצאה מוראד למסע במדינות שונות בעולם שבו ביקשה להשמיע את זעקתן של הנשים היזידיות החטופות ולדרוש מן הקהילה הבינלאומית להתערב להצלתן ולהילחם במשעבדיהן.

בחמישה בינואר 2016 הגישה ממשלת עיראק את מועמדותה של מוראד לפרס נובל לשלום לשנת 2016, בשל הפעילות הציבורית להעלאת המודעות לסוגיה היזידית ולסוגיית הנשים היזידיות החטופות שנותרו בשבי "המדינה האסלאמית".

ח"כ קסניה סבטלובה. "זה התרחש מול עיני האנושות כולה". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90ח"כ קסניה סבטלובה. "זה התרחש מול עיני האנושות כולה". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בספטמבר 2016 נתמנתה מוראד לשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם למען כבודן של ניצולות סחר בבני אדם. מוראד פועלת יחד עם עורכת הדין אמל קלוני להבאתם של פשעי דאעש לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג.

טאהא אינה מסתירה את שמחתה משחרור מוסול לאחרונה. היא מספרת כי כיום חיים 400 אלף מבני עמה במחנות פליטים בכורדיסטן. 40 אלף משפחות חזרו לצפון סינג'אר וכי הכפר שלה דומה לעיי חרבות. בביקור שערכה שם לפני חודשיים, היא גילתה שרק משפחה אחת העזה לשוב למקום. "כאשר נסעתי לשם, עברו עליי שעות קשות", היא מספרת, "פעם המיליציות השיעיות עיכבו אותי, פעם הפשמרגה הכורדית ופעם נוספת שוטרים עיראקים. אי אפשר לדעת בידי מי נמצאת השליטה במקום".

טאהא, שעוברת כעת טיפול פסיכולוגי בגרמניה, שם היא מתגוררת לצד אחותה, מתרגשת לקראת המפגש עם הגורמים בארץ והנאום שהיא תישא בכנסת ישראל. "אני מתרגשת וחוששת מעמדתם של חברי הפרלמנט הישראלי לא תהיה לצד היזידים העיראקים", היא אומרת. "אולם אני בטוחה שעם שעבר רדיפה ושואה יבין את מצב העם שלי. אני מאמינה שהם הולכים להכריז על עמידה לצד היזידים באמצעות הפרלמנט הישראלי. אני מקווה שישראל תסייע ליזידים ולקורבנות, כדי שהם יצליחו לעמוד מחדש על רגליהם ויחזרו לשגרה".

מה המסר שתעבירי למנהיגים בישראל?
"המסר שלי לא רק להנהגה בישראל אלא לעולם כולו, שאני כקורבן של טרור נאלצתי להיות רחוקה מאמי ומהאחים והאחיות שלי – ולכן על העולם כולו להתאחד נגד הטרור, להפסיק את המלחמות בעולם. המסר שלי הוא בעיקר למוסלמים, שאם לא תילחמו בטרור של דאעש – אז הוא ימשיך להיות נוכח, בועט וקיים כאן. מבחינת דאעש – שרצח 700 גברים מהכפר שלי בשעה אחת, כולל אחי – כל מי שנגדו הם כופרים".

"רצח העם היזידי על ידי דאעש התרחש ממש בעת האחרונה, מול עיניה הפקוחות של האנושות כולה. כמעט ולא נעשה דבר כדי להתערב ולמנוע אותו, ולהציל בני אדם מהציפורנים האכזריות של דאעש", אומרת ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), שהגישה לפני כחודש הצעת חוק להכרה ברצח העם היזידי.

"בסיומה של השואה נקבע הציווי ההיסטורי 'לעולם לא עוד'. זאת כדי להמחיש את כוונות מדינות ועמי העולם, ובפרט, העם היהודי, שהפשע האנושי החמור ביותר – רצח עם – לא ישוב, ובני האדם לא יעמדו עוד מהצד כשמתרחשים פשעים שכאלו נגד האנושות. אנחנו עכשיו אחראים לגורלנו – לרשותנו צבא חזק שיגן עלינו, אך האם מבחינה מוסרית נוכל להרשות לעצמנו לעמוד מהצד כשזה קורה לאחרים? ולכן, חובתה המוסרית של מדינת ישראל היא להכיר בפשע הנורא הזה, הן בשל ההיסטוריה שלנו והן בשל התחייבות אבות האומה להתייצב לצד כל עם בעולם ברגעים קשים כאלו".

בהכנת הכתבה השתתפה תמר דרסלר.

ההסכם המקרטע: חמאס רוצה ללכת עם ולהרגיש בלי

בחמאס רוצים ליהנות מפירות ההסכם ולא לוותר על הנשק ועל השלטון, אך לטווח הארוך הטקטיקה הזאת לא תספיק. הקהילייה הבינלאומית חייבת להמשיך ללחוץ על חמאס להתקדם באמת בנושא הפיוס הפנים-פלסטיני

 ח"כ קסניה סבטלובה | 30/10/2017
nrg.co.il

מאז החתימה על הסכם הפיוס הפנים-פלסטיני בין פתח לחמאס שליטי עזה אינם יודעים כיצד להתנהל. מצד אחד יחיא סינוואר מבטיח לשבור את העצמות לכל מי שמתנגד לפיוס ואיסמעיל הניה מתקשר בטלפון למלך ירדן עבדאללה ה-2, מצד שני סלאח אל-ערורי, סגן ראש הלשכה המדינית יוצא לאיראן ומשקם את היחסים עם הרפובליקה האיסלאמית. מצד אחד מדברים על העברת הסמכויות לאבו-מאזן, מצד שני איסמעיל הניה מבטיח ש"הנשק של ההתנגדות" יישאר במקומו. בחמאס היו רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי – ליהנות מפירות ההסכם ולא לוותר על הנשק ועל השלטון, אך לטווח הארוך הטקטיקה הזאת לא תספיק.

ברמאללה לא ששים לבטל את הסנקציות נגד הרצועה, שהיו לזרז משמעותי לפיוס, לפני שרואים בשטח התקדמות כלשהי מבחינת החמאס, גם המצרים אינם ממהרים לפתוח את שעריו של מעבר רפיח לאלפי אזרחים פלסטינים שהיו רוצים לבקר את המשפחה, לצאת לטיפולים או ללימודים. בינתיים כולם יושבים על הגדר, אך בקרוב מאוד יצטרכו לרדת אל קרקע המציאות ולקבל החלטות גורליות. על מנת לבטל את הסנקציות חמאס תצטרך לחרוק שינייה ולהעביר סמכויות רבות לאנשי אבו-מאזן, בעוד שהנהגת הרשות תצטרך להתמודד עם השאלה המכרעת של השליטה במנגנוני הביטחון.

צילום: AFP

מנהגי החמאס והפת"ח עם ראש המודיעין המצרי לאחר החתימה על הסכם הפיוס. צילום: AFP

לעומת התקופות האחרות, חמאס בטוחה בעצמה הרבה פחות ומתמודדת עם הרבה יותר קשיים מבעבר. היא זקוקה לסיוע, לפרוייקטים משמעותיים בתחומי הקיימות שכן המים של עזה אוזלים וגם אלה שיש אינם מתאימים לשתייה. חמאס נמצאת תחת מכבש לחצים כבד ביותר בתוך הרצועה שכן הפגנות החשמל עוד לא נמחקו מהזיכרון, והסכסוך בין קטאר – התומכת הכמעט יחידה של חמאס – למדינות הסוניות המתונות פגע קשות בארגון האיסלאמיסטי.

אבו-מאזן מצדו יכול להרשות להמתין זמן מה ולא לבטל בינתיים את הסנקציות נגד הרצועה. לפחות לא לפני שהוא מקבל לידיו את השליטה על המעברים – ארז, כרם שלום ורפיח, וגם אז הוא – שלא שוכח עלבונות והשפלות – ישחרר את מה שצריך לשחרר טיפין-טיפין, בלי צעדים פזיזים ונמהרים. אבו-מאזן, שמבין היטב את הסכנות הכרוכות בחזרה שלו לעזה לא ימהר לסכן את עצמו או את אנשיו. הוא פשוט יכול להרשות לעצמו להמתין.

צילום: EPA

עזה במהלך הפסקת חשמל. בלי פתרון הסוגיה העזתית לא ניתן יהיה להתחיל מו"מ רציני עם הפלסטינים. צילום: EPA

ישנו עוד גורם ברצועה שגם לו תהיה השפעה על תהליך הפיוס המקרטע. הסלפים. מלבד החיסולים הפוליטיים של אנשי חמאס – קרי התנקשות בבכיר חמאס תאופיק אבו-נעים בשבוע שעבר – הגורמים הללו יכולים גם לנסות לחמם את הגזרה ולירות טילים על ישראל, מכיוון עזה או מסיני. ישראל תצטרך להכריע כיצד לטפל בטפטוף המסוכן הזה שעלול לפתוח את התיאבון גם לגורמים כאלה ואחרים בתוך החמאס, שכאמור לעולם לא הפכה לצמחונית ולא חדלה להיות ארגון טרור.

ומעל כל הנסיבות הללו יש את האינטרס הכללי של ישראל: שעזה תחדל להיות מחסן נשק ענקי שבכל רגע יכול להתפוצץ. שלא יפרוץ בעזה משבר הומניטרי שגם יפגע קשות בעזתים עצמם וגם יאיים על ישראל – הרי אין דרך לעצור מגפות או חיידקים מסוכנים שכרגע זורמים עם הביוב של עזה לים של אשקלון או אשדוד. שישלוט על עזה גורם אחראי שניתן יהיה להגיע אתו לסיכומים, בדיוק כמו שמגיעים לסיכומים היום עם אנשי אבו-מאזן בגדה המערבית.

את כל אלה אפשר יהיה להשיג אך ורק אם החמאס ידע שאין כל דרך אחרת מלבד הפיוס הפנים-פלסטיני, פירוז מנשק, העברת הסמכויות במעברים לאנשי הרשות וקבלת התנאים של הקוורטט הבינלאומי מ-2006. זה יקרה אם הקהילייה הבינלאומית תמשיך ללחוץ על חמאס, שלא יזכה לביקורים ממלכתיים במוסקבה, כפי שזה קורה היום, שלא יקבל לידיו את התרומות שנועדו לעזור לאוכלוסייה האזרחית לעזה ולא להקמת המנהרות של מחבלים. את זה חייבים להבין היטב גם בעולם הערבי – מצרים, סעודיה, נסיכויות המפרץ – ולעבוד ביחד עם ישראל, ארה"ב ואירופה על מנת שההסכם יחזיק מים ויביא לשינוי משמעותי במישור הביטחוני וההומניטרי בעזה.

בלי פתרון הסוגיה העזתית לא ניתן יהיה להתחיל מו"מ רציני עם הפלסטינים על הסדר מדיני והגעה לפתרון המיוחל שיאפשר לישראל להיפרד ממיליוני הפלסטינים ולשמור על הבית של כולנו – מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.

קסניה סבטלובה היא חברת כנסת במחנה הציוני, בעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים

"חש סכנה לחיי": ראש ממשלת לבנון סעד אל חרירי התפטר מתפקידו

מנהיג ארץ הארזים הגיש את התפטרותו בעת שהותו בסעודיה ואמר כי חיזבאללה ואיראן מייצרות עובדות בשטח באמצעות נשק. "איראן מעוניינת בהרס העולם הערבי ושולחת רוע לאזור", הסביר

יאסר עוקבי

04/11/2017 14:14

maariv.co.il
סעד אל חרירי, ראש ממשלת לבנון המתפטר

סעד אל חרירי, ראש ממשלת לבנון המתפטר. (צילום:ויקיפדיה)

זעזוע פוליטי בלבנון: ראש הממשלה הלבנונית, סעד אל-חרירי, הגיש היום (שבת) את התפטרותו מהתפקיד בעת שהותו בריאד שבסעודיה, כך דווח ערוץ הטלוויזיה הסעודי "אל-ערביה". בדיווח נאמר, כי אל-חרירי הסביר את התפטרותו בכך ש"חיזבאללה הצליח ליצור עובדות בשטח בכוח הנשק שבידיו". זמן קצר לאחר מכן אישר אל-חרירי את הדיווח בהצהרה.

בהצהרה שנשא ושודרה בטלוויזיה לאזרחי לבנון, הסביר ראש הממשלה המתפטר: "אני חש סכנה לחיי, ומרגיש כי יש קנוניה להתנקש בי". ראש ממשלת לבנון המתפטר האשים כי "האווירה הציבורית הקיימת דומה לזו שהייתה בתקופה שלפני רצח אבי, רפיק אל-חרירי ב-14 בפברואר 2005".

עוד הצהיר אל-חרירי כי סירב להשתמש בנשק של חיזבאללה נגד אזרחי לבנון וסוריה, והדגיש: "לא נאפשר אף נשק חוץ מהנשק הלגיטימי של הרשויות בלבנון".

"ידיה של איראן באזור ייקטעו. בכל מקום שהיא מגיעה אליו מגיע עמה חורבן ומאבק עדתי", הבהיר. "לא נקבל שלבנון תהיה בסיס לאיום על ביטחון האזור. איראן מעוניינת מאוד בהרס העולם הערבי, והרוע שהיא שולחת לאזור – יגיע אליה כבומרנג", הוסיף.

משרד החוץ של איראן מסר בתגובה: "התפטרות חרירי באה בהוראת טראמפ ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן". כלי תקשורת המזוהים עם חיזבאללה הוסיפו: "חרירי התפטר בהוראת סעודיה, הוא כנראה לא יחזור ללבנון".

"חשף את האמת על המציאות הלבנונית"

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) התייחסה להתפטרות ואמרה: "ראש ממשלת לבנון המתפטר חשף את האמת על המציאות הלבנונית: חיזבאללה ואיראן שולטות כיום בלבנון ומשתמשות בה כבסיס להתפשטות השפעתה של איראן באזור כולו. בהודעתו סימן חרירי כי הפור נפל ולא ניתן להמשיך את הדו-קיום המעושה עם חיזבאללה, שהיא הזרוע של איראן בלבנון". 

עוד הוסיפה סבטלובה: "לאחר התפטרותו של חרירי, דמות סונית בכירה ומקובלת, המצב בלבנון וגם בגבול הצפון עלול להשתנות ולהתדרדר במהירות. ישראל חייבת לפעול יחד עם ארה”ב שהחמירה את הסנקציות נגד חיזבאללה, ועם המדינות הערביות שחוששות מהשפעת איראן, זאת על מנת לצמצם את כוחו של חיזבאללה בלבנון ולבלום את ההשפעה האיראנית בסוריה".

הורסים את בתי הכנסת

קבר הנביא יחזקאל באל־כיפל שבעיראק הוסב למסגד והכתובות העבריות שבו כוסו במלט • בית הכנסת "אליהו הנביא" בג'ובר שבדמשק הופצץ ונחרב • ובתי העלמין היהודיים בלוב, שחוללו בתקופת קדאפי, הרוסים עתה לחלוטין • התגייסות ארגונים יהודיים מעכבת קצת את הקץ, בינתיים

 ח"כ קסניה סבטלובה
  • מבנה יפהפה שעמד במרכז הקהילה היהודית בדמשק. השלט בכניסה לבית הכנסת "אליהו הנביא" // צילום: מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"
    מבנה יפהפה שעמד במרכז הקהילה היהודית בדמשק. השלט בכניסה לבית הכנסת "אליהו הנביא"
    צילום:
    מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"
תיירים רבים יירדו מהאוטובוס הצבעוני. מי נהר הפרת הסמוך יזרמו בשלווה תחת צילם של דקלים תמירים המעטרים את שתי הגדות. הילדים המקומיים יגיעו בריצה – למכור לתיירים מזכרות ובקבוקי מים. ברוכים הבאים לאל־כיפל – עיר קטנה, לא הרחק מבגדד ומהגנים התלויים של בבל, שבה שוכן על פי המסורת קבר הנביא יחזקאל. לאחר ביקור קצר, יוביל אתכם האוטובוס לצפון המדינה, לאל־כוש, עיר אשורית, שם נמצא קברו של נחום הנביא, ולאחר מכן למוסול, להתפלל במקום שבו – כך מאמינים היהודים, המוסלמים והנוצרים – קבור הנביא דניאל.
כך היתה יכולה להיראות תיירות יהודית בעיראק, ארץ עתיקה שבה חיו ומתו אישים תנ"כיים רבים. עד 2003, עת פלישת האמריקנים לעיראק, עוד אפשר היה לחלום על הילולה בקברו של הנביא נחום, חגיגה שהיתה אחת המפוארות בעיראק, תפילות בנקודת ציון קברו של הנביא יחזקאל וביקור ברובע היהודי בבגדד.
אבל ארמון החלומות התנפץ בשנים האחרונות על ראשם של כל אלו שחלמו על עתיד טוב יותר לעיראק של פוסט סדאם חוסיין. מתברר שעיראק החדשה אכזרית הרבה יותר למורשת שלה – הבבלית, הנוצרית, המוסלמית וכמובן היהודית – מאשר עיראק הישנה. טרור יומיומי, הקצנה דתית וממשלה חלשה ומושחתת – כל אלו הביאו להרס ולחורבן של חיי אדם ושל אתרי מורשת חשובים ברחבי המדינה.
קול של פיצוץ נשמע באוויר, עוד כיפה זהובה של מסגד שיעי עתיק נופלת פנימה אל תוך מבנה; עוד מוזיאון נבזז על ידי לובשי השחורים של דאעש; עוד בית יהודי עתיק מתכלה בלהבות. המסגדים בעיר השיעית החשובה נג'אף הופצצו אינספור פעמים על ידי המחבלים הסונים; המוזיאון של בגדד נבזז; בבבל העתיקה נשארו שרידים של מרכבות כבדות שלא היו ידועות בתקופה הקדומה – טנקים אמריקניים.
גורלם של האתרים היהודיים במציאות ההרס והביזה הזו היה צפוי וידוע. כמה בתי כנסת עוד עומדים על תילם בבגדד הבירה, אך קברו של הנביא יחזקאל הוסב למסגד, רוב הכתובות העבריות העתיקות בו הושמדו או כוסו במלט. קברו של הנביא דניאל במוסול הופצץ על ידי אנשי דאעש, המתנגדים לפולחן קברים באופן כללי, בין שאלו קברים של נביאים יהודים ובין שאלו של בני משפחתו של הנביא מוחמד במכה ובמדינה. באזורים אחרים דאעש ואחיהם הג'יהאדיסטים מארגונים אחרים משמידים את קברי הקדושים השיעים ולא פוסחים על המסגדים המפוארים שלהם, או על הכנסיות של הנוצרים.
האטמוספירה ההרסנית האיסלאמיסטית לא פסחה גם על סוריה. נזק עצום הוסב לאחרונה לשוק ההיסטורי של חאלב, למסגד האומיי בדמשק וכן לאתרים יהודיים רבים. בית כנסת ג'ובר באחד מפרברי דמשק, שאף ידוע בכינוי "אליהו הנביא", הופצץ במאי השנה. רובו של בית הכנסת נהרס ואין מי שיושיט יד ויציל את מה שנשאר מהמבנה היפהפה שנבנה על ידי הקהילה היהודית בימי הביניים. לפני כמעט 20 שנה הוצאו בפעולה נועזת של המוסד "כתרי דמשק" – כתבי יד של תורה שנכתבו בטבריה במאה העשירית לספירה. הכתרים נגנבו ב־1944 מבית הכנסת "חוש אל־באשה" שבדמשק ובמהלך הפעולה הוצאו מסוריה. כעת "כתרי דמשק" נמצאים בספרייה הלאומית בירושלים, רחוקים מידי אלה שחולמים על כליה לספרים ולאנשים.

זיכרונות מפעולת המוסד

בעידן שבו אזורים נרחבים בעיראק ובסוריה נשלטים על ידי קיצונים, בעיצומה של מלחמת אזרחים מדממת, קשה לקבל תמונה בהירה לגבי מצבם של אתרי מורשת יהודיים באותם אזורים. ובכל זאת, פרופ' שמואל מורה מהאוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לספרות ערבית ויליד בגדד שאף חיבר את הספר "בגדד אהובתי", מספר על חבורה של עיראקים אמיצים שנוטלים על עצמם את המשימה הלא פשוטה – לצלם ולתעד את הנזק שנגרם למקומות הקדושים ליהודים, לבתי כנסת ולבתי העלמין, ולשכונות המגורים של אחת הקהילות היהודיות הגדולות במזרח התיכון.
"ידידים שלנו, שיעים וסונים, לרוב אקדמאים המועסקים באוניברסיטאות בעיראק, סופרים ומשוררים, מתעדים בשבילנו את מה שקורה בארצם", מגלה פרופ' מורה, "כאשר הופיעו בתקשורת הערבית ידיעות על 'עבודות שיפוץ' בקברו של הנביא יחזקאל, שלחנו כמה ידידים לאל־כיפל, והם הביאו רשמים ותמונות משם. התברר שבמסווה של עבודות השיפוץ השיעים השמידו את הכתובות בעברית, והפכו את המקום למסגד".
מורה מספר כי לפי בקשתו, החבר – אחד מאותם העיראקים המבכים אשר חולמים על החזרת התרבות היהודית לעיראק – ביקר בשכונה שבה הוא גדל וצילם את הבית ואת בית הכנסת "מאיר טוויג", שם התפלל מורה בילדותו. הוא מוסיף כי השליחים הם אנשים פרטיים שלעיתים קרובות מסכנים את חייהם, ובכל זאת מכתתים רגליהם, מתעדים ומספרים על מה שראו לחבריהם הישראלים.
הדאגה של מורה אינה בודדה במערכה. במרכז למורשת יהודי לוב מספרים על ניסיונות תיעוד לשארית הפליטה של אתרי המורשת היהודיים במדינה. "בתקופתו של קדאפי היינו בקשר עם השלטונות וגם עם עיתונאים שביקרו בלוב. הם צילמו עבורנו את השרידים של בתי קברות ומוסדות ציבוריים עתיקים", מספר ההיסטוריון יעקב חג'ג'־לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב. על פי חג'ג'־לילוף, שנים ארוכות קדאפי הוביל מהלך להחרמת הרכוש היהודי, להרס של בתי העלמין ולהפיכתם של בתי כנסת למסגדים. ואולם בשנים האחרונות לשלטונו, כאשר ניסה להתחבב על המערב, נפגש קדאפי עם נציגים של יהדות לוב וניהל מו"מ על הענקת פיצויים ליהודים שאינם אזרחי ישראל, וכן על ביקור של ח"כ משה כחלון בלוב (ביקור זה לא יצא אל הפועל).
אלא שכבר אז, תחת קדאפי, הזכר לחיים יהודיים במדינה כמעט נמחק. הקברים בבתי הקברות נחרבו כי המקומיים השתמשו באבני המצבות לבנייה, בתי כנסת הוסבו למסגדים או למוסדות ציבור. בעת ביקורי בלוב בשנת 2005 ראיתי את בתי העלמין ההרוסים והנטושים בעיר זליתן (כ־70 ק"מ מטריפולי), ואותיות עבריות בודדות נותרו כתזכורת אבודה במקומות שונים במדינה העתיקה של טריפולי. "כשהכנופיות החמושות החלו להשתלט על לוב לאחר הפלתו ורציחתו של קדאפי, כבר לא היה מה להציל", מסכם גורם שהיה פעיל בזמנו במו"מ מול קדאפי.
גם ארגון יוצאי דמשק עוקב בדאגה אחר המתרחש בסוריה, אך אנשיו מעדיפים שלא להרחיב על ניסיונות התיעוד, שכנראה קשורים לאותם יהודים בודדים החיים עדיין בסוריה. לפני כמה שנים עקב משה שמר, עורך כתב העת "מכאן ומשאם", אחר פרויקטים של חידוש של הרובע היהודי בדמשק – מכיוון שהחלו לצוץ בו מלונות בוטיק ומסעדות. עתה דאגתו נתונה לאותם שרידים של קהילה מפוארת, שעלולים לבעור בלהבות של המלחמה ארוכת השנים.
מאמינים בהשמדה פיזית של אנשים ושל היסטוריה. אנשי דאעש בסוריה, ביוני השנה // צילום: איי.פי
העיתונות הערבית סיקרה בהרחבה את החורבן. הריסות בית הכנסת "אליהו הנביא" בדמשק, שנחרב על ידי דאעש // צילום: מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"

מבגדד לניו יורק

למרות המלחמה, יש גם פרויקטים שיזמו מקומיים לתיעוד ולשימור. מובילים אותם חובבי התרבות, סטודנטים לארכיאולוגיה ואזרחים מן השורה שחרדים לגורל המורשת התרבותית בארצם. במאמרו "עוד לא מאוחר מדי להציל את המורשת התרבותית של סוריה", שהתפרסם בכתב העת האמריקני "פורינג פוליסי ג'ורנל", כתב פרנקלין לאמב, מחבר הספר "המורשת המאוימת של סוריה", על מאמצי המשטר הסורי והמתנדבים המקומיים בתחום תיעוד הנזק שהוסב לאתרים עתיקים, וכן על מאמצי השיפוץ של המסגד האומיי ושל קראק דה שבלייה – מבצר צלבני מפואר במערב סוריה.
לאמב ידוע בקשריו הטובים למשטר אסד ולחיזבאללה בלבנון – עובדה שכנראה סייעה לכך שבמאמר אין התייחסות לאתרים יהודיים. אך בעמודי הפייסבוק באנגלית ובערבית שמוזכרים במאמר יש גם חומר על בית הכנסת ההרוס בג'ובר ועל מקומות אחרים שנהרסו מירי הפגזים. הסורים עצמם מעידים כי במקרים אחדים אין אפשרות לבדוק את האתרים, מכיוון שמדובר באזורי קרב. במקרים אחרים יש ידיעות על נזק, אך אין מימון או מומחים שיכולים לסייע בשיקום. כמו מקומות רבים במזרח התיכון, סוריה עדיין לא נחקרה בצורה יסודית, וחפירות ארכיאולוגיות פיראטיות, שמבצעים בה עכשיו גורמים אינטרסנטיים שתרים אחר אוצרות הצלבנים, יכולות להסב נזק כבד לעבר ולעתיד של סוריה, כך כותב בלוגר המכנה עצמו "אבן חאלב".
לפעמים המזל דווקא מאיר פנים למורשת. כאשר פלשו האמריקנים לעיראק, איתרו הלוחמים לא מעט אוצרות יהודיים – ספרי תורה, תעודות ותכשיטים שהיו ספונים בארמונותיו של סדאם חוסיין. האוסף היה עשיר ומדהים, והצבא האמריקני העביר אותו לארה"ב כדי שהחוקרים יוכלו ללמוד ולחקור את הממצאים. האוצר הוצג לציבור הרחב בארכיון הלאומי ואחר כך במוזיאון ניו יורק למורשת יהודית.
קנת' בנדלר, מנהל מחלקת יחסי הציבור בוועד היהודי־אמריקני, חשף במאמרו "הגנה על מורשת" כי ממשלת עיראק דרשה מארה"ב להחזיר את האוסף לבגדד כבר ביולי השנה. גורמים, ובהם הסנאט, גרסו כי החזרת הפריטים לבגדד תהיה צעד לא הגיוני, ודרשו ממחלקת המדינה לגבש הסכם חדש עם עיראק שלעת עתה ימנע את החזרת האוסף. באוגוסט השנה כוחות דאעש – ארגון שמאמין בהשמדה פיזית של אנשים ושל היסטוריה – עמדו בשערי בגדד.
פרופסור מורה, שידידיו העיראקים קוראים לו סמי מועלם, נחרד מעצם המחשבה שהאוסף יכול היה להימסר לעיראק. "זהו רכוש של יהודי עיראק", הוא אומר, "יש שם, בין השאר, את תעודת הבגרות שלי. מדוע שארה"ב תעביר את האוסף לממשלת עיראק? אם כבר, אנו, בני הקהילה היהודית, זכאים לקבל את האוסף הזה לידינו. יש בישראל מוזיאון ליהדות בבל שיכול לשמור היטב על האוצר, אבל אם חייבים לבחור בין ארה"ב לעיראק – שיישאר בארה"ב. פעם ביקרתי עם עמיתים עיראקים במוזיאון בברלין והם התפעלו מאוסף של פסלים ואמנות עיראקית שהוצגו שם. הם אמרו שהם שמחים על כך שהגרמנים, יחד עם הבריטים והצרפתים, הצילו את המורשת התרבותית של ארצם – שאחרת בוודאי היתה נחרבת".

תחייה בלבנון

באופן מפתיע, הרס והשמדה של עתיקות ואתרי מורשת יהודיים דווקא עוררו תשומת לב ויצרו שיח בכמה מדינות בדבר תפקידה של מורשת יהודית בארצות ערב. בעיתונות הלבנונית פורסמו כמה מאמרים המגנים את הרס בית הכנסת ג'ובר בדמשק במאי השנה. בלבנון שוקם לאחרונה בית הכנסת "מגן אברהם" במימון משותף של יהודים יוצאי לבנון ושל קרן רפיק אל־חרירי לשיקום אתרי מורשת לבנוניים.
במצרים, מספרים על נהירה חסרת תקדים של מבקרים מקומיים לבית הכנסת "אבן עזרא" בפוסטאט – קהיר העתיקה. עם זאת, בגלל המהפכה כמעט הופסקו לחלוטין ביקורים של יהודים לקברו של אבו חצירא בדמנהור ויש שמועות על הידרדרות של האתר. בעבר הלא רחוק מאות יהודים מישראל ומחו"ל היו עורכים הילולה במקום.
בעיראק, מספר שמואל מורה על הוצאה לאור ששמה "מסופוטמיה", המפרסמת ספרי שירה של משוררים יהודים נודעים, וספרים אחרים על היסטוריה של יהודי עיראק. אחד הספרים הללו הוא "שירת אחווה אנושית ופטריוטית", שנכתב על ידי ד"ר ג'באר ג'מאל א־דין מאוניברסיטת כופה. הספר כולל שירי געגועים ליהדות עיראק ומדבר על הנסיבות שבהן היהודים, שעם השיעים נרדפו על ידי הממשלה הסונית, עזבו את ארצם.
הזיכרונות של פרופ' מורה, הכתובים בערבית ספרותית מעודנת, הופיעו בשנים האחרונות בכתב העת הסעודי "אילאף" וזכו לתגובות נלהבות בעיראק ובמדינות ערביות אחרות. זאת, אף שהפרופסור לא חסך בביקורת כלפי המשטרים העיראקיים לדורותיהם, וכן הקדיש תשומת לב רבה לנושא האנטישמיות בעיראק, לסיבות שהובילו ל"פרהוד" – הטבח של 1941 – וכן ליחס ליהודים בארצות ערב בכלל.
יש לא מעט עיראקים שמסכימים עם דעותיהם של מורה ועמיתיו, האקדמאים העיראקיים, ובשקט מקדמים שלום פרטי עם חבריהם מבגדד, מכופה ומבצרה. הגורם המחבר ביניהם הוא התשוקה לספרות ולשירה, והבנה שרק אם הטובים – בישראל, בעיראק, בסוריה ובמקומות אחרים – יתאחדו, הם יוכלו לגבור על כוחות החושך שמטרתם לשכתב ולרמוס את ההיסטוריה – חלום של כל כוח רשע מימי קדם.
האם הניסיונות הללו יצלחו? אין לדעת. מה שברור הוא שגם אם לא כל אתרי המורשת ישרדו את הכאוס האיסלאמיסטי בעיראק, בסוריה ובלוב – הגשרים התרבותיים שנבנו במדינות אלה במהלך שנים רבות ימשיכו להתקיים.