מארב תקשורתי

the7eye.org.il
אלימות נגד עיתונאים

עימות בוועדת החוץ והביטחון: נציגי העיתונאים התלוננו על אלימות מצד כוחות הביטחון, חברי הוועדה התריעו מפני ניפוח סיטואציות מבוימות ושיתוף פעולה עם תעמולה אנטי-ישראלית • ח"כ מייקל אורן: עיתונאים, מנצלים אתכם • נציגת העיתונות הזרה: חיילים זורקים תעודות עיתונאי לבוץ ולזבל • נציג דובר צה"ל: פועלים להבטחת חופש העיתונות

יוזמת הדיון, ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה-הציוני, העידה בפתח הישיבה כי מתוקף תפקידה כיו"ר השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, הגיעו אליה לאחרונה תלונות רבות מצד עיתונאים בעקבות היתקלויות עם כוחות הביטחון. בין היתר ציינה ח"כ סבטלובה מקרים של שבירת מצלמות וציוד אחר של עיתונאים וכן פגיעה בגוף, והדגישה כי התקשורת העולמית עטה על מקרים כאלה כדי להציג את ישראל כמדינה שפוגעת בחופש העיתונות ובחופש הביטוי.

"הבעיה היא לא רק ביהודה ושומרון, אלא בכלל בכל הארץ. היא לא רק מול הצבא, אלא גם מול המשטרה ומג"ב", הדגיש יו"ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ'יצקי, שנכח אף הוא בישיבה. "יש היום אווירה ציבורית של העדר סובלנות כלפי עיתונאים, והאווירה הזו גורמת לכך שגם הציבור וגם כוחות הביטחון רואים בעיתונאים מטרד ומנסים להיפטר מהם".

טרצ'יצקי חלק עדות אישית על מקרה שאירע לפני כשנה במסגרת שירות המילואים שלו, בעת ששמר במושב נתיב-העשרה הסמוך לגבול עזה. באחד הימים ניגש אליו קצין בצה"ל והורה לו לסלק צוות של ערוץ 1 שהגיע למקום. "לא בא לי טוב הצוות הזה", אמר לו הקצין על-פי עדותו, "לך תעיף אותם". כששאל מדוע, נענה בהוראה מחודשת להעיף אותם. טרצ'יצקי סיפר כי אמר לקצין שהוא יכול ללכת לסלקם, אך מיד לאחר מכן ייגש לנסח מכתב מחאה תחת כובעו כיו"ר ארגון העיתונאים.

חברי-הכנסת צחי הנגבי וקסניה סבטלובה בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

חברי-הכנסת צחי הנגבי וקסניה סבטלובה בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"זה מראה שמי שמטפל בעיתונאים הם בדרך כלל דרגים נמוכים, שלא מבינים את החשיבות של העניין ואין להם את הכלים להתמודד עם התקשורת", אמר. "פה צריכה להיות מדיניות שבאה מלמעלה ומשדרת לשטח שאין סובלנות להתנהגות כזו מול עיתונאים". בהמשך הזכיר יו"ר ארגון העיתונאים מקרה של שבירת מצלמות צלמי AFP, שדווח בהרחבה בתקשורת, וכן מקרים רבים אחרים של ירי כדורי גומי על צלמים, אף שהם מזוהים כצלמים ועומדים הרחק מנקודות החיכוך בין מפגינים לחיילים.

"הרבה פעמים אנשי כוחות הביטחון חוטפים את התעודה מהצלם, מעיפים אותה לכל הרוחות, לתוך בוץ ולתוך זבל, ואומרים לו, 'עכשיו לך תחפש, אבל פה אתה לא תעבור'"

"העיתונאים באים לשם בשם הציבור", הוסיף טרצ'יצקי, "באים לשם כדי לספר את האמת. לפעמים האמת לא נוחה למדינה, לפעמים היא לא נוחה דווקא לצד שבא לבקר את המדינה, אבל אנחנו צריכים להיות שם. לדעתי הדבר המרכזי הוא שכוחות הביטחון לא מבינים שעיתונאים נמצאים שם בשביל לשרת את הציבור, אנחנו לא עוד סוג של מפגינים, וזה משהו שצריך לשנות מהיסוד".

גלניס שוגרמן, מזכ"לית התאחדות הכתבים הזרים בישראל (FPA), העידה כי לפי התלונות שמגיעות אליה, "הרבה מאוד מאנשי כוחות הביטחון מחזיקים בדעה שלפיה כל מי שמסתובב בשטח עם מצלמה הוא האויב". לדבריה, "באזור יהודה ושומרון יש מעט צלמי עיתונות שעובדים באופן קבוע עם החברות הגדולות. הם עובדים תחת פיקוח וכללים מאוד קפדניים, אבל כבר קרה כמה פעמים שכשהם עזבו את השטח, זרקו רימוני הלם אחריהם. זו בעיה".

בתשובה לשאלתו של יו"ר הוועדה ח"כ צחי הנגבי (הליכוד), הדגישה שוגרמן כי בשנתיים האחרונות יש "עלייה גדולה" במקרי האלימות כלפי עיתונאים.

ח"כ סבטלובה, שעבדה עד לאחרונה כעיתונאית וסיקרה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, טענה כי קשה לייחס את ההרעה במצב לגורם אחד. "האווירה הציבורית שנוצרה כאן במדינת ישראל היא לא לטובת עיתונאים", אמרה. "אנחנו רואים שהם הופכים ל'שתולים', לאויבי הציבור. אם הם זרים או פלסטינים, אז בכלל. אני נתקלתי במקרים שבהם כוחות הצבא לא מזהים עיתונאים פלסטינים כעיתונאים בכלל. המצב החמיר בארבעת החודשים האחרונים. אנחנו מקבלים יותר פניות, גם מאנשים פרטיים וגם מארגונים".

מימין: יאיר טרצ'יצקי, גלניס שוגרמן ומוחמד נג'יב, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

מימין: יאיר טרצ'יצקי, גלניס שוגרמן ומוחמד נג'יב, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"מדובר בעיתונאים מכל קצוות הקשת הפוליטית", הוסיף טרצ'יצקי. "רק לפני שלושה שבועות צלמת של 'מקור ראשון', מירי צחי, חטפה מכות מהמשטרה בהפגנה בגשר המיתרים בירושלים. פנינו למשטרה ואמרו לנו, 'אנחנו מאוד מצטערים שהיא חטפה מכות, אבל היא פשוט לא היתה אמורה להיות שם'. אז כן, היא היתה אמורה להיות שם, ואם במקרה המשטרה נוקטת יותר מדי אלימות נגד המפגינים, היא צריכה לתעד את זה".

"מאז מערכת הבחירות האחרונה יש מסר שהוא נגד התקשורת", טען טרצ'יצקי. "בתקופה האחרונה היתה גם אלימות של אזרחים. פוראת נסאר מחדשות 2 הגיע לעפולה אחרי פיגוע בשביל להשמיע את המצוקות של הציבור הישראלי והותקף, בבאר-שבע תקפו צלם של ערוץ 10. יש פה אווירה ציבורית מסוכנת, ואני חושב שפוליטיקאים צריכים להיות לא רק אלה שלא משסים ומייצרים את האווירה הציבורית הזו, אלא גם אלה שממתנים אותה וקוראים לאחריות".

העיתונאי מוחמד נג'יב, המתגורר ברמאללה, העיד כי כוחות הביטחון בשטחים "לא מכירים בתעודות לע"מ" של העיתונאים הפלסטינים. שוגרמן הוסיפה בהקשר זה כי הכוחות אכן לא מכירים בתעודות אלה, ו"הרבה פעמים הם חוטפים את התעודה מהצלם, מעיפים אותה לכל הרוחות, לתוך בוץ ולתוך זבל, ואומרים לו, 'עכשיו לך תחפש, אבל פה אתה לא תעבור'".

דובר צה"ל: "אנחנו פועלים להבטיח את חופש העיתונות"

נציג צה"ל בדיון, סא"ל פיטר לרנר מחטיבת דובר צה"ל, טען כי הצבא מכיר בחשיבות העבודה העיתונאית ופועל כדי למנוע מקרים של אלימות כלפי עיתונאים וצלמים. "אנחנו בצה"ל ובפיקוד מרכז פועלים תחת הנחת היסוד שהפעילות המבצעית מתקיימת תחת העין הבוחנת של המצלמות", אמר סא"ל לרנר.

סא"ל פיטר לרנר, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

סא"ל פיטר לרנר, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"אנחנו פועלים להבטיח את חופש העיתונות, ופקודות הצבא גם משקפות את זה. מעבר לפקודות היבשות אנחנו מקיימים פעילות נרחבת גם אל מול החיילים עצמם וגם אל מול המפקדים, כדי שתהיה יכולת להתמודד עם האתגר הזה של הצלם והעיתונאי שנמצא בתוך מרחב הלחימה".

סא"ל לרנר הדגיש כי בחודשים האחרונים חלה עלייה באלימות הכללית באזור, ובעקבותיה עלייה גם בסיקור העיתונאי של האירועים. אולם לדבריו, "המקרים שהוזכרו פה הם היוצא מן הכלל שמצביע על הכלל". לרנר הזכיר מקרה מלפני שבועות אחדים, שבו מחבל לבש אפוד של עיתונאים ותקף חייל, וטען כי "המחבל זיהה שצה"ל מתייחס באופן מכובד לעיתונאים, לכן הוא לבש אפודה שכתוב עליה Press, והוא ניצל את זה כדי להתקרב לחיילים ולדקור חייל. פצוע בינוני".

עוד הוסיף סא"ל לרנר כי החיילים בשטח פועלים במצב של "מארב תקשורתי", כלומר אל מול "אירועים שלא היו מתקיימים ללא הנוכחות של המצלמות". לדבריו, "זה חלק מהתיאטרון, אבל למרות זה אנחנו פועלים כדי להבטיח את חופש העיתונות".

"אני חייבת למחות נגד השימוש במלה 'תיאטרון', שלדעתי מבזה את המוסד הדמוקרטי במדינה שלנו", אמרה ח"כ סבטלובה בתגובה לדברי סא"ל לרנר. "לקרוא להפגנה לגיטימית 'תיאטרון', בין אם זה ימנים או שמאלנים או ערבים, זה לא משנה בכלל. הפגנות מתקיימות בשביל להביע מחאה ולמשוך גם תשומת לב ציבורית. התקשורת לא נותנת תפאורה ל'תיאטרון', ככה פועלת תקשורת".

מימין: חברי-הכנסת צחי הנגבי, קסניה סבטלובה ומייקל אורן, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

מימין: חברי-הכנסת צחי הנגבי, קסניה סבטלובה ומייקל אורן, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

ח"כ מייקל אורן (כולנו) דווקא תמך בעמדת סא"ל לרנר. מיד אחרי שקבע ש"אין הצדקה לאלימות נגד עיתונאים, נקודה", הוסיף ח"כ אורן כי בתור מי ששירת כחייל באינתיפאדה וכן כקצין מילואים בדובר צה"ל, ברור לו שיש לשים את הדיון בהקשר הנכון. "לי אין בעיה עם המלה 'תיאטרון'", הבהיר. "נוכחתי בהרבה מאוד הופעות תיאטרוניות של הפגנות שמתקיימות משום שיש נוכחות תקשורתית. אני מכיר גם לא מעט מצבים מפוברקים, מבוימים. התקשורת היא חלק מהמאבק, והעיתונאים חייבים לשאול את עצמם איזה תפקיד הם ממלאים בסכסוך הזה, והאם באמת יש איזון בסיקור בעזה ובאזורים אחרים באזור שלנו, כולל בסוריה".

ח"כ אורן הזכיר, כדוגמה, את המאמרים שפירסם בשנה האחרונה מתי פרידמן ולפיהם בסוכנות AP יש הטיה אנטי-ישראלית מובהקת, והוסיף: "אתם צריכים לשאול את עצמכם באיזו מידה אתם מנוצלים על-ידי הצדדים. בעיני הדיון הזה לא יכול להתקיים בנפרד ממצב פוליטי וצבאי סבוך ובעייתי".

ח"כ יוגב: "אין צבא כמו צה"ל שמאפשר חופש עיתונות"

ח"כ מוטי יוגב (הבית-היהודי) היה נחרץ אף יותר בביקורת על העיתונות ועמד איתן בהגנתו על חיילי צה"ל. "קל לדבר בחדר הממוזג", אמר, "אבל מי שמכיר והיה בשטח, וגם אני הייתי בשטח קרוב ל-30 שנה, יודע שהמציאות מורכבת".

לדברי ח"כ יוגב, "אין צבא כמו צה"ל שמאפשר חופש עיתונות". יחד עם זאת, הדגיש, חשוב מאוד "לא להתבלבל". לדבריו, "המטרה היא בסוף ביטחון והצלת חיים. ומה קודם למה? חד-משמעית ביטחון והצלת חיים קודמים לחופש העיתונות וחופש הדיבור, וחופש-חופש-חופש". עוד טען ח"כ יוגב כי פעמים רבות פעולת התקשורת בשטחי יהודה ושומרון היא "חד-משמעית תיאטרון".

"זכורות לי תמונות מג'באליה, במקום שבו הועמדה מצלמה ידענו ששם תהיה האלימות, והיא עמדה שם עוד קודם, בתיאום", סיפר ח"כ יוגב. "את הגיבוי צריך לתת לחיילים, כי הם עומדים במצבים בלתי אפשריים. וגם אם חייל נקלע למצב בלתי אפשרי, לא תמיד לגבות את התקשורת, יכול להיות שצריך להרחיק אותו, אבל לא מן ההכרח שהוא פושע".

ח"כ ישראל אייכלר (יהדות-התורה) יצא נגד עיתונאים שלדבריו משתפים פעולה עם תעמולה אנטי-ישראלית. "עיתונאי שעושה את מלאכתו נאמנה, כדי לצלם אמת ולמנוע פשעי מלחמה, את זה אנחנו צריכים", אמר ח"כ אייכלר. "עיתונאי שהוא חלק מהתעמולה העולמית נגד מדינת ישראל וכל מה שהוא רוצה זה למצוא את התמונה שתגרום לכך שמחבלים ייצאו לבצע פיגועים, על ראשו יש דם של חפים מפשע".

"אני יודעת שיש תעמולה אנטי-ישראלית", אמרה ח"כ סבטלובה בסיכום הדיון, "אבל אנחנו לא כאן כדי לדון בזה, אלא כדי לדון בדרך שתאפשר לשני הצדדים, למערכת הביטחון ולעיתונאים, לעבוד בשלווה ולמצוא פשרה".

ח"כ הנגבי: "אם מותירים בידי המפקדים בשטח את הזכות לנהל את העימות עם התקשורת, התוצאה יכולה להיות בעייתית, כי הם לא מיומנים בנושא"

יו"ר הוועדה ח"כ הנגבי הודיע כי יש מקום לערוך דיון נוסף בסוגיה בעוד חודשים אחדים, אך לפני כן יש לערוך דיון מקביל בוועדת הפנים, המפקחת על פעולות משטרת ישראל, שכן כפי שתואר בישיבה, האלימות כלפי עיתונאים באה לא רק מצד חיילים, אלא גם מצד שוטרים ולוחמי מג"ב. "חייבת להיות הלימה בהבנה של המערכות השונות כיצד הן פועלות אל מול הטרוניות ששמענו", אמר ח"כ הנגבי.

בהמשך דבריו הדגיש יו"ר ועדת החוץ והביטחון כי הדיון שנערך לא נועד לפתור את הבעיות הנובעות מכך שמחבל לבש אפוד של עיתונאים, ואף לא להתמודד עם "מארבי תקשורת" ו"תיאטרון" תקשורתי. "הדיון נולד מתוך תחושה של גורמי תקשורת שאין רגישות מספקת לתפקוד שלהם באירועים רגישים ומתוחים ומועדים לפורענות".

"אני חושב שאחד הדברים המרכזיים שאנחנו לומדים פה זה שאם מותירים בידי המפקדים בשטח את הזכות לנהל את העימות עם התקשורת, התוצאה יכולה להיות בעייתית, כי הם לא מיומנים בנושא", סיכם ח"כ הנגבי. "אני בטוח שההכשרה שקיבלו לאורך הזמן היא לא מעמיקה. תפקידם לשמור על הביטחון, ולכך מוקדשת ההכשרה הצבאית שלהם. התפקיד של דובר צה"ל צריך להיות קצת יותר בראש גדול מאשר רק להפקיד בידי החיילים את ההחלטות בנושאים שמתגלים כבעייתיים".

ממשלת נתניהו הרביעית מזכירה קטר שירד מהפסים, ודוהר בעוצמה אל תוך תהום ומסכן את כל יושביה של הרכבת

12552855_1032737643452999_8381209017010587503_n

ינואר 26, 2016

לאחר שנפתלי בנט שכתב את ההיסטוריה שלנו בספר האזרחות החדש כדי לחנך את תלמידי ישראל להיות אומרי הן למשטר ושגעונותיו (לא צריך כבר אזרחים טובים), ממשיכה מירי רגב בעקביות לרמוס ערכים

דמוקרטיים כחופש הביטוי במיטב המסורת המקרתיסטית כשמבקשת לתקצב הצגות שמתאימות רק לתומכי הליכוד והבית היהודי.

עיתונאים מודרים מרשימות תפוצה רק כי הם שמאלנים ועובדים בעיתון שמעז לבקר את השרים והשלטון (פניתי למשרד החינוך בעניין אור קשתי – ראו מכתב ששלחתי בתגובה הראשונה), אחרים פשוט נעצרים כדי שיחשבו פעמיים בפעם הבאה ויזהרו.

מיחזור הססמאות הנדושות אותן הכרנו בבית היוצר של אביגדור ליברמן, כנראה מצביע על כך שכל תומכי סתימת הפיות חושבים ומדברים במונחים זהים.

ממשלת נתניהו הרביעית מזכירה קטר שירד מהפסים, ודוהר בעוצמה אל תוך תהום ומסכן את כל יושביה של הרכבת.
זכותנו וחובתנו לא לתת לזה לקרות, ולכן נעשה הכל כדי להוריד את חסרי האחריות האלו מההגה.
הגיע הזמן שנחזיר את מדינת ישראל שלנו אלינו!

"דיבורי סרק" – בעקבות פרסום כתבי הזיכיון המקוריים של ערוץ 2 ופניית ח"כ קסניה סבטלובה נאלצה הרשות השנייה להודות כי הפסיקה לפקח לפני שש שנים על התחייבות ערוץ 2 להעסיק דתיים, ערבים ועולים

בזכיינית רשת התחייבו בפני הרשות השנייה להעלות את שיעור הדתיים, העולים החדשים, הערבים ונציגי "הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית" המועסקים בזכיינית על פי טבלה מפורטת ובאופן הדרגתי.

בזכיינית קשת התחייבו בפני הרשות השנייה לשפר את הגיוון בכוח האדם. בהצעת הזכיינית למכרז הובהר כי "החל משנת הזיכיון השלישית ואילך 33% מהעובדים והמנהלים החדשים יהיו מקבוצות המייצגות את מגוון החברה והתרבות הישראלית".

התחייבות הזכיינית רשת-נגה בע"מ לגיוון חברתי-תרבותי בכוח האדם, מתוך נספחי המכרז לערוץ 2, 2005

התחייבות הזכיינית רשת-נגה בע"מ לגיוון חברתי-תרבותי בכוח האדם, מתוך נספחי המכרז לערוץ 2, 2005

הרשות השנייה בדקה בשנים הראשונות שלאחר המכרז, וגילתה כי הזכייניות התקשו לעמוד במחויבות לגוון את כוח האדם שהן מגייסות, בפרט בכל הקשור לאוכלוסייה הערבית. למרות זאת, בכל הדו"חות שפרסמה הרשות השנייה מאז שנת 2009 ועד לשנה האחרונה אין כל התייחסות למחויבות בדבר גיוון בכוח אדם, לא לחיוב ולא לשלילה.

לקראת הפרסום על כך באתר זה לפני כחודשיים, פנתה מערכת "העין השביעית" בבקשת תגובה לרשות השניה ושאלה מדוע חדלה לפקח על סעיף זה. הרשות מעולם לא הגיבה.

כעת, בעקבות התערבות חברת-הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה-הציוני), ניאותה הרשות השניה להסביר את אי אכיפת הסעיף במכרז. ח"כ סבטלובה, עיתונאית לשעבר ויושבת-ראש השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, הגישה לפני כחודשיים שאילתה בסוגיה לשר התקשורת. היום (רביעי, 6.1), הגיעה התשובה.

"מהרשות השנייה נמסר כי בשנת 2009 מצאו לנכון גורמי המקצוע למקד את הפיקוח על התחייבויות הזכייניות בנושא הגיוון התרבותי בהיבטים אחרים רלוונטיים יותר לנושא מאשר ההתחייבות לגיוון בכוח האדם המועסק אצל הזכיינית", כתב השר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, בתשובה לשאילתה של ח"כ סבטלובה.

לטענת הרשות, במקום להתמקד בגיוס עובדים מרקע מגוון, התמקדה בהתחייבויות אחרות של הזכייניות, כמו הכנת מאגר שמות של מוזמנים ואורחים המייצגים את הפריפריה הגיאורפית והחברתית, ושיתוף פעולה עם בתי ספר לטלוויזיה מרחבי הארץ וקליטת תלמידים מצטיינים מהם לשורות הזכייניות.

ח"כ קסניה סבטלובה בישיבת השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, 23.11.15 (צילום: אורן פרסיקו)

ח"כ קסניה סבטלובה (צילום: אורן פרסיקו)

עוד מובהר במכתב של השר לוין כי מנכ"ל הרשות השנייה בפועל, ניר שוויקי, הודיע שבכוונתו להתייחס ישירות לנושא "ולבחון את ההתחייבויות לגיוון בכוח האדם המועסק ב'קשת' ו'רשת'". "ההתייחסות לנושא זה", כך מובטח, "תובא כבר בדוח הקרוב".

"צר לי על התגובה של הרשות השנייה, המעידה על זלזול בנושא של גיוון בייצוג חלקיה השונים של החברה הישראלית במכרזי תקשורת, ונותנת עוד דוגמא וטעימה של טעם רע באשר לזלזול הקיים בקרב הרשויות, כלל הרשויות, ביישום החלטות", מסרה ח"כ סבטלובה בעקבות תגובת הרשות. "החלטות מחליטים המון, וליישם לא מיישמים. כמובן שאנו כנבחרי ציבור יכולים לדבר ולדבר, אך בסופו של יום אם לא מיישמים את הכללים שנקבעו – אלו בעצם דיבורי סרק. אני מצרה על כך שכנראה נמשיך לראות את אותם הפרצופים על המסך, ללא כל גיוון וייצוג ראויים. הרשות נתנה מספר דוגמאות של דברים שהיא מתכננת לעשות אך היה להם שמונה שנים לעשות זאת, ותוצאות, אין".

מהלכים נמרצים לטרפוד "חוק השבת"

12508846_1021264861266944_8180797023665559605_n

קרדיט התמונה: דוברות ח"כ קסניה סבטלובה

לא יעלה השבוע להצבעה במליאה ביטן ואוחנה מהליכוד הביעו התנגדות לחוק כולנו אומרים שהעלאתו תביך את הקואליציה המכון לאסטרטגיה ציונית: חרדי צריך להצביע נגד

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-374078-00.html

ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה (יום ד', 6.1.16) לחבר הכנסת מיקי זוהר (ליכוד), יוזם הצעת החוק המכונה "חוק השבת", וביקש ממנו להגיע הסכמות בנוגע לחוק טרם הבאתו למליאה לקריאה טרומית. זוהר נעתר לבקשה. הוא הודיע שיציג את החוק במליאת הכנסת אך ימתין לדיון והצבעה במועד שיקבע בקרוב.

יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת דוד ביטן(הליכוד), אמר בשיחה עם עוזרים של ראשי רשויות כי "לא יהיה רוב להצעה, והודעתי כי אקבור את ההצעה וכלל לא אעלה אותה. הוא (החוק) לא ייושם כל עוד אני יושב הראש", הבטיח. אולם התנגדות עשויה לחזור אליו אם יצביע זוהר נגד הצעות חוק אותן הוא יגיש.

ח"כ רחל עזריה (כולנו) החרימה את הכינוס שערך (יום ג', 5.1.16) ח"כ מיקי זוהר בנושא החוק רק משום שבניגוד לדעתה אמורה הצעת החוק לעלות לדיון רק השבוע. עזריה תומכת עקרונית במניעת מסחר בשבתות בתמורה להרחבת אפשרויות הבילוי ולהפעלת תחבורה ציבורית, הצעה שלה מתנגד ביטן. עמיתה לסיעה ח"כ רועי פולקמןהשתתף בכינוס. הוא אמר כי כולנו מתנגדת לשינוי הסטטוס-קוו ואינה מסכימה לו במתכונתו הנוכחית שלא כחלק מהסדר כולל. לדבריו, העלאת החוק עשויה לגרום מבוכה לקואליציה.

לבקשת פולקמן שלא להעלות את הצעת החוק השבוע, אמר ח"כ זוהר: "לא נערך דיון על החוק כיוון שיו"ר הקואליציה אינו נמצא בארץ והנהלת הקואליציה לא התכנסה השבוע. אני שוקל את הדברים לעומקם. אין שאלה שהבקשה של ח"כ פולקמן משמעותית ואני איש של הסכמות, אשקול את הצעתו בכובד ראש".

זוהר אמר בדיון: "כל מי שלא ידע איך להתמודד עם החוק אמר שמדובר בכפייה דתית, אבל הגשתי אותו מסיבות סוציאליות. אי-אפשר לחשוד בי שאני אדם דתי. שמעתי את הטענות בקשב רב והפנמתי אותן. אני יודע שאני חי בחברה מורכבת. תקפו אותי בגלל שיש לאנשים כעס על הדת היהודית. אני לא מתרשם מהדעה של אלה שהטענות שלהם נגד החוק אינן אוביקטיביות אלא נובעות משנאת הרעיון היהודי".

"חוק אנטי ליברלי"

ח"כ אמיר אוחנה (ליכוד) אמר כי לא זו בלבד שאינו תומך בחוק אלא יפעל לשכנע בכך גם את חבריו. "זהו חוק אנטי-ליברלי, ששואף להעמיק את כפיית הדת, דבר שפוגע במדינה ופוגע בדת", אמר אוחנה. לדבריו, אל השבת – כמו אל כל דבר יפה שהביאה היהדות – יש להגיע מתוך בחירה ולא מתוך כפייה. "אני מאחל לילדי כולנו שיגדלו במדינה דמוקרטית ויהודית, בה יוכלו להינשא בארצם למי שיבחרו, בה יוכלו לקיים חופש דת וחופש מדת, בה יוכלו להתפלל היכן שיחפצו – אם יחפצו, ובה המדינה תתערב כמה שפחות בחייהם, לטובתה ולטובתם".

נציג המכון לאסטרטגיה ציונית, עדי ארבל, אמר: "לו יתואר שמחר בבוקר תתקבל הצעת החוק וגורמי האכיפה אכן יעשו את עבודתם, מה שלא כל כך קורה היום, נגיע למציאות דומה מאוד לחזון שהתוותה אמנת גביזון-מדן: מקומות בילוי יהיו פתוחים בשבת, ומקומות מסחר – סגורים. במילים אחרות: יש פה תקדים מרתק! זו הפעם הראשונה בה עוברת הצעת חוק בוועדת שרים לחקיקה המייצרת אבחנה בין מסחר לבילוי. עד היום אין אף חוק שעוסק בנושא השבת. האם יש פה כפייה דתית? לא ממש. אילו הייתי חבר כנסת חרדי, הייתי הראשון שמתנגד לחוק".

ח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): "השבת היא ערך לכל עם ישראל, זה לא נכס של מגזר כזה או אחר זה לא מונופול של אף אחד. לא בכדי יש לחצים מכל הצדדים. אין כאן עימות בין כפייה לחילוניות זהו דיון מהותי על מהותה של החברה הישראלית וצריך לקיים אותו ללא חשש ובצורה אמיתית וכנה".

"פגיעה אנושה בעסקים קטנים ובינוניים"

רועי כהן, יו"ר להב, ארגון העסקים הקטנים בישראל, אמר: "הדיון כאן מעלה את הפגיעה הקשה בעסקים הקטנים בישראל עקב מדיניות תמוהה בכל הנוגע למסחר וקמעונאות. השבת היא יום מנוחה וכך צריך להישאר. אוזלת היד של הרשויות המקומיות ושל המדינה מביאה לפגיעה אנושה בסקטור העסקים הקטנים והבינוניים שנאלץ לראות כיצד פרנסתו נגזלת על-ידי מתחמי הקניות הגדולים שהתחילו לעבור על החוק בקטן והמשיכו בגדול. צריך להסדיר את זה לקבוע מדיניות סדורה נושא. ציבור העסקים הקטנים והבינונים לא יהיו שק החבטות של הרשתות הגדולות".

הרב אהרון ליבוביץ', חבר מועצת עיריית ירושלים, אמר מנגד: יש כאן מצב מורכב. מזווית הראייה של חבר מועצה בירושלים שהסוגיה הדתית משמעותית מאוד בעיר. החוק של ח"כ זוהר יפר את האיזונים הקיימים בעיר. יש כאן סוגיה בעייתית מאוד. בעיר שבה אנחנו נלחמים על כל חילוני שיישאר כאן ולא יברח לתל אביב, אני דתי ויש בתי קפה שפתוחים ליד הבית שלי ואני תומך בזה. חילונים קמים ועוזבים את העיר. חנות שהיא פתוחה 24/7 זה מאוד משמעותי לאנשים חילונים בעיר הזאת".

"מי שקונה בשבת – לא יקנה בראשון"

קובי ברמר, מראשי מאבק המכולות: "תקפו את אבא שלי פיזית, אדם בן 84, בגלל המאבק שלי על סגירת עסקים בשבת. אני מייצג עסקים קטנים. צועקים 'כפייה דתית' ו'אירן' וחושבים שאנשים יקנו את השקר הזה. אנשים שקונים בשבת לא יקנו ביום ראשון. אני לא יכול לעבוד בשבת הקנסות יהרגו אותי. החוק צריך להגן עליי כאדם קטן באופן שווה".

תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה ב'נאמני תורה ועבודה', אמר בדיון: "הטענה כי אין אכיפה של חוק שעות עבודה ומנוחה הקיים היום היא נכונה, אבל הדרך היא לא בחקיקה חד-צדדית. שר הכלכלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחראי לאכיפת החוק ויש לקרוא לו לאכוף את הוראותיו. הדבר הבעייתי מבחינתנו בחוק השבת הוא ההתייחסות רק לאינטרסים עסקיים ולא להיבטים האחרים של השבת במרחב הציבורי כמו מקומם של הקהילות, תחבורה ציבורית ופתיחת מרכזים קהילתיים בשבת. ההסכמות צריכות להיות על בסיס אמנת גביזון-מדן ויש להמשיך את הדיון הציבורי על-מנת להגיע להסכמה רחבה בנושא".

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמרה כי הליכוד של מנחם בגין היה דוחה את הצעת החוק מיד משום שיש בה משום כפייה דתית.

"מדובר בחוק פופוליסטי שלא רק יפגע בשבת ובזכויות עובדים, אלא גם יחזק את הטענה של אויבינו על כך שיהדות – היא דת ולא לאום", הסבירה סבטלובה. "כך הרי מסבירה הרשות הפלשתינית את התנגדותה להכרה במדינה ישראל כמדינה יהודית: 'יהודי זה דת, ודת לא זקוקה למדינה'. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, לא מדינת ההלכה היהודית. במדינה הדמוקרטית של העם היהודי אמורות להיות זכויות וחובות שוות לחילונים, מסורתיים, רפורמים, קונסרבטיבים, חרד"לים, חרדים, וכמובן גם למיעוט שאינו יהודי. ולכל אחת מהקבוצות שמרכיבה את המדינה שלנו יש מושג שונה לגבי מהי שבת וכיצד ניתן ליהנות ממנה".

סבטלובה הציעה להתחיל במיגור התופעה של עובדי קבלן, ניצול של יחסי מרות, ולהקטין את כמות שעות העבודה כמו במדינות מתקדמות אחרות ואפילו לאסור על מעבידים להטריד, כלשונה, את עובדיהם הנאמנים בשעות וימי המנוחה במיילים וטלפונים.

תאריך: 05/01/2016   | עודכן: 06/01/2016
עידן יוסף

 

יהודים שהתקבצו יחד בישראל אחרי שנות גלות רבות מספור, משולים לבני משפחה אחת שפגשו אחד את השני אחרי פרידה ממושכת

12507536_1020993177960779_5068159599493158888_n

יהודים שהתקבצו יחד בישראל אחרי שנות גלות רבות מספור, משולים לבני משפחה אחת שפגשו אחד את השני אחרי פרידה ממושכת.
הלא נרצה לשמוע מבן משפחה אבוד ששב, מה עבר עליו ואיך חי את חייו?

אמש התמזל מזלי והוזמנתי לאירוע מרתק שחימם לי את הלב ואת הנשמה.
בדירה אחת בתל-אביב נפגשנו, ישראלים וישראליות ממוצא עיראקי ומשלל עדות אחרות, נהנינו מאוכל עיראקי מסורתי, שמענו את נגינת העוד ושירה בשפה יהודית עיראקית, דיברנו על החיים, על המזרח התיכון, על שימור וטיפוח של התרבות והמורשת של העדה העיראקית ותפוצות אחרות.

היו שם אנשי אומנות, שחקניות, עיתונאים, אנשי עסקים, גמלאים וסטודנטים, צברים, עולים ותיקים ועולים חדשים.
פגשנו את אימד לוי המקסים, העולה האחרון מעיראק שבא לארץ לפני חמש שנים בלבד וכבר מדבר בעברית צחה ויפה, ואורח עיראקי-מוסלמי שמתגורר בארה"ב.

אקדמאים סיפרו על קשרים שהם מקיימים עם עמיתיהם בעיראק, ואורחים אחרים סיפרו על המאמצים שהם עשו על מנת לשמר את המורשת היהודית בעולם הערבי.

מפגש כזה, ערב מיקרוקוסמוס של קיבוץ גלויות, התקיים בזכותה של זהבה ברכה הנמרצת, מראשי "משמרים את השפה העיראקית" שפועלת למען שימור השפה בה דיברו יהודי בבל מאות שנים.

אני, בתור יו"ר השדולה למען שימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב, אמרתי שמדינת ישראל חייבת לעשות מאמץ עליון על מנת ללמד את ילדינו את המורשת של העם היהודי, את היופי של המנהגים השונים, את ההיסטוריה של כולנו.

ואם בתרבותם ושפתם של יהודים יוצאי ארצות ערב עסקינן, הרי שמדובר בקהילות שנטועות חזק במזרח התיכון, מבינות את ההתנהלות האזורית, את השפה ואת הקודים התרבותיים.
הם הגשר של ישראל למזרח התיכון, אך לצערנו המדינה ניסתה במשך שנים להתעלם ממורשתם ולגרום להם לוותר על התרבות ועל השפה.
לא עוד! הגיע הזמן להחליף דיסקט.

כעת, נותר לי רק להודות למארחים הנפלאים של המפגש המיוחד ולהתכונן לפעילות ממושכת בנושא שחשוב לכולנו, לכל הקרובים האבודים שנפגשו שוב בארץ המובטחת לה חיכו 2000 שנים.

משמרים את השפה העראקית

 

ערוץ הכנסת – חיידק פוליטי עם קסניה סבטלובה, 30.6.15

נחמה דואק משוחחת עם ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) שמספרת על עלייתה לארץ, השתלבותה בערוץ 9 ככתבת לענייני ערבים, וגם על שיחה שהיתה לה עם רה"מ שבסופה אמר לה שהיא צעירה מדי בשביל להיות צינית.
"חיידק פוליטי" עם נחמה דואק, כל שלישי ב-21:30 בערוץ הכנסת – ערוץ 99.

להיות חברת כנסת ישראל

ח"כ קסניה סבטלובה

לכבוד תחילת כנס החורף של הכנסת החלטתי לשתף את הציבור, בדרך הומוריסטית, מחוויותי כחברת כנסת חדשה (קצת ארוך) בגילוי לב והומור.

מזה כחצי שנה אני חברת כנסת. קשה לתאר חוויה זו במספר הצבעות, ישיבות והצעות חוק, בעיקר כי הדבר הזה אינו דומה כמעט לשום חוויה אחרת בחיים מבחינת מידת האחריות, רמת העניין, הלחץ והמתח. לפני כהונתי בכנסת עבדתי בעבודה שנחשבת לאקזוטית ולחוצה – ככתבת ופרשנית לענייני ערבים, מזרח תיכון ואיסלאם, סיקרתי את השטחים, את המזרח התיכון כולו, ביקרתי במחנות פליטים בעזה, בגדה וגם בלבנון וסוריה, יצא לי להיות בכיכרות המהפכה בקהיר ותוניס, וגם במקומות אחרים מסוכנים ומלחיצים לא פחות.

אבל שום דבר מאלו לא משתווה לרגע בו בוחנים אותך על הפרטים הקטנים של מתווה הגז ללא התראה מ"גלי צה"ל", כאשר צריך לקרוא ארגזים מלאי ניירת על תקציב המדינה בתוך יומיים, או להציע פתרון מקורי ליוקר המחיה בין 5 אחה"צ ל-7 בבוקר במליאה, כשמגיע הזמן שלך לנאום. ועוד לא דיברתי על פאנל משותף עם מירי רגב בערוץ 2.

חבר וחברת כנסת יכולים להיות מומחים לענייני ביטחון, כלכלה או חינוך, אבל לא סביר שיהיו מומחים כל דבר. או שאולי כן? ומה זה אומר לייצג את הציבור? כי הרי על כל שני ישראלים יש לפחות שלוש דעות, כולן מנוגדות כמובן. האם במדינת ישראל עדיין מבדילים בין ביקורת נוקבת ככל שתהיה להתלהמות שלוחת רסן והסתה פרועה?

במהלך כנס הקיץ של המושב הנוכחי רשמתי כמה חוויות והרהורים מתחילת הקדנציה ומהלכה, שיעזרו להתמודד עם כנס החורף שמתחיל היום ואולי גם ישמש חברי כנסת אחרים או כאלה שחולמים למלא את התפקיד החשוב הזה, אז הנה;

* לטפל בעיקר-
קביעת סדר עדיפויות היא עניין מהותי וקריטי – לכל אדם בכל תפקיד – אבל יותר מכך כאשר באים לטפל במבול נושאים הכי בוערים לאזרחי ישראל; יוקר המחיה, קצבאות נכות וזקנה זעומות, אלימות בבתי ספר ובכלל, המצב הביטחוני וכו' – כי מה שלא חסר במדינתנו, זה כמובן בעיות ולכולם שלל פתרונות, הצעות, טענות ומענות. כל חבר כנסת חדש יגלה במהרה שהחשוב לישראלי אחד לא חשוב לישראלי אחר. וככה מתחיל הדיאלוג בין חה"כ לאזרח. מה פתאום את תומכת בנישואים אזרחיים? אבל הביטחון יותר חשוב! עוסקת בביטחון ומקפידה להשתתף בכל ישיבה של ועדת חוץ וביטחון? אז לא אכפת לך מזה ששליש מילדי ישראל הולכים לישון רעבים? הגשת הצעת חוק המיטיבה עם ישראלים דוברי רוסית? זה כי את רוסיה ובאה לקדם רק את הקהילה שלך! הקמת שדולה למען שימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב ומזרח?! מה לך ולתרבות הזו? את הרי רוסיה ממזרח אירופה, וזה לא נחשב – אז תעסקי בענייני הקהילה שלך! הלכת להפגנה נגד סגירת רשות השידור? נו באמת, אין דברים חשובים יותר במדינה שלנו?ובכלל, נגמר עידן הפוליטרוקים, את בישראל עכשיו, לא ברוסיה. כמובן שבמקום רוסיה אפשר לכתוב כל מני מדינות או מקומות אחרים, המשמעות היא זהה. וכמובן שהצעות לחזור לרוסיה למכביר.

* מי אמר פרסום ויחסי ציבור ולא קיבל?!
הלכת להפגנה נגד אלימות משטרתית? הכל אצלך פרסום! רק תמונה וססטוס את רוצה. לא הלכת להפגנה נגד אלימות משטרתית? כנראה כי לא אכפת לך מזה שהמשטרה מפוצצת את הצורה לאזרחים תמימים! כמו שאומרים באנגלית – Doomed if you do, and doomed if you don't.

* מומחיות?! אין כזה דבר אם זה לא לפי דעתי!
שום דבר לא הופך אותך למומחה אם תדבר/תדברי על פתרונות או רעיונות לא פופולאריים. מומחה עולמי לכלכלה מציע לבטל פטור המע"מ על פירות וירקות?! זה לא רציני! מומחים בדיוק כמוהו לא חזו את המשבר הכלכלי בארצות הברית. אז שישבו בשקט! מי הם בכלל?! ואת?! את דוברת ערבית, בעלת שלושה תארים במזה"ת ואסלאם, היית בלוב, לבנון, דמשק וכו' וכו', יש לך ניסיון אלפי שעות עבודה בשטחים ובמזרח התיכון? וזה עושה אותך מומחית, תגידי לי?! הרי כל ילד קטן יידע לומר שאסור לבטוח בערבים ו/או להחזיר גרגיר אחד של אדמה ו/או לאסור על חברי כנסת יהודים לעלות על הר הבית ו/או לקנות בשוק בנצרת! מחקו את המיותר….

*גיניתי בבית-
קרה אירוע טרור ולא הספקת לגנות?תשלם/תשלמי על זה ביוקר. אז לא אכפת לך מביטחונם של אזרחי ישראל שנטבחים ברחובות! אה, כן גינית? אבל לא כתבת שאבו-מאזן הוא אויב, שכל הערבים מחבלים ושחייבים למגר את הטרור הרצחני בכוח ובנחישות! חוץ מזה בבוקר של אותו יום שהיה פיגוע כתבת עוד איזה סטטוס על תזמורת מזרחית שזקוקה למימון ממשלתי – זה מראה עד כמה לא באמת אכפת לך, אם את מתפנה גם לדברים אחרים. אגב, היה אירוע דומה לפני שנתיים, למה לא שמענו גינוי אז? לא היית חברת כנסת? זה לא תירוץ. בן אדם שאכפת לו מגנה תמיד ורק בצורה שבה אנו מצפים שיגנה! בקיצור, את בוגדת סמולנית! והלוואי שתעברי לגור בעזה או שפשוט תחזרי לרוסיה, שמה פוטין יחזיר אותך למוטב!

* שרביט הקסמים-
שלום, חה"כ סבטלובה על הקו? תשיגי לי דיור ציבורי. לא, לא בבאר שבע. במרכז. עדיפות לתל אביב. ותבני דירות ותורידי את המחיר שלהן ותמגרי אלימות במשפחה ותחוקקי חוק נישואין אזרחיים ותפתרי את הסכסוך הערבי-ישראלי ותעשי פנסיות לעולים ותעלי את קצבת הזקנה וגם את קצבת הנכות ותעלי את המזונות ותורידי את המזונות.
אה, את בכלל באופוזיציה ולא הצלחת את כל אלו? את לא שווה בכלל!

*הכל בכסף שלנו!
נסעת ליומיים (!) לניו יורק לייצג את ישראל ב"מצעד ישראל" השנתי? ואלה יופי! למה לא? תעשי סיבוב על חשבוננו. היית במסעדה נאה והצטלמת עם הבן-זוג? למה אנו חייבים לשלם לך על הסטייקים? רגע, אולי בכלל הבן-זוג שילם כי הוא עשה הפתעה ליום הולדת? לא משנה, כי נזכיר לך מדי שעה שאת מקבלת משכורת עתק על חשבוננו וזו הרגשה כל כך טובה, שמישהו סוף סוף יהיה חייב לנו אפילו את האוויר שהוא נושם.

* השד העדתי –
תומכת ברשות השידור? כאן זה לא רוסיה, תם עידן של פוליטרוקים אם לא שמת לב. פועלת נגד אלימות המשטרתית? ולמען חופש הביטוי והעיתונות? ברוסיה לא היית מעיזה לומר שום דבר, הפוטין היה מראה לך מה זה. אגב פוטין – הלוואי שאצלנו היה מנהיג כזה חזק בארץ. לאיזה שבוע-שבועיים, לטפל בערבים כמו שצריך. זה לא כמו ראש הסיעה שלכם שדואג פה לזכויות האדם וכל מני שטויות כאלה. יש יותר מדי דמוקרטיה במדינה הזאת. מה זאת אומרת "מותר לי לומר את זה בזכות זה שיש כאן דמוקרטיה ופוטינים לא באים לשבועיים"?

ועכשיו כמה מילים ברצינות:
הכנסת היא חוויה יוצאת מן הכלל מכל בחינה אפשרית. מדובר בשליחות עצומה, באחריות גדולה ולא פשוטה. כאשר אני מצליחה להעלות נושא חשוב לסדר היום – כמו הגובה המגוחך של קצבאות הזקנה והנכות – תחושת הסיפוק היא עצומה. כאשר אזרחים כותבים לי שהצלחתי לעזור להם במשהו, או שהם מרגישים שבנוכחותי בכנסת אני מייצגת אותם – זה הרגע הכי מאושר שאפשר לתאר. כאשר אני מצביעה יחד עם חבריי בעד חוקים חברתיים שיכולים לשפר את המצבם הסוציו-אקונומי של אזרחי ישראל – זה הפרס הגדול. וכאשר למרות ההקנטות ולפעמים גם הקללות- אני מתעקשת על האמת, יש לזה ערך עליון ומוסרי. כמו שכתב הסופר מיכאל בולגקוב בספרו הנצחי "האמן והמרגריטה" – "קל ונעים לומר את האמת".

אני מאחלת לכולנו כנס חורף מוצלח ופורה, שיתוף פעולה, הרבה ביטחון ורווחה כלכלית ושבאמת נהיה לתפארת מדינת ישראל! זו זכות גדולה לייצג אתכם בבית המחוקקים, ואמשיך לעשות ככל יכולתי לעשות זאת כאן, בשטח ובכל מקום ומקום

ח"כ קסניה סבטלובה

"פרט את הסיבות לזימון גיא לרר לחקירה"', כך פניתי למפכ"ל המשטרה הנכנס, רב ניצב רוני אלשייך

12339160_1007400789320018_4567067317738503922_o

בשבוע שעבר ניסו להשתיק מחאה נגד מתווה הגז, אתמול עצרו עיתונאי- לאן הגענו, ולאן עוד נגיע?!

זימונו של גיא לרר לחקירה הוא ניסיון להלך אימים על עיתונאי בדרך המזכירה תקופות חשוכות בהיסטוריה. המקרה מוכיח את החשיבות של החוק שיזמתי ונפל אתמול בשל התנגדות הממשלה והקואליציה במליאת הכנסת, על חודו של קול, שמטרתו לבצר את חופש הביטוי, הדיבור והעיתונות בחוק יסוד. כשאין לחופש הביטוי והעיתונות מעמד חוקתי עליון- עוצרים עיתונאים בשל עבודתם העיתונאית.

הדבר הזה נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו! וחובה עלינו לעצור את זה! כאשר סיקרתי את האביב הערבי ברחבי מדינות המזרח התיכון (מצרים, תוניס וכו') הנושא היה ראש וראשון, וגם אצלנו, כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון- כדאי לתת על נושא זה את הדעת, ועל זימון כדי להלך אימים- את הדין.

כיו"ר השדולה לחופש הביטוי והעיתונות, עיתונאית לשעבר, ולפני הכל- אזרחית במדינה הזו- לא אסבול את זה ולכן פניתי גם למפכ"ל, גם לשר לביטחון פנים וגם לועדת הפנים של הכנסת.

הצינור ערוץ 10 ערוץ הכנסת- העמוד הרשמי חדשות ערוץ 2 ארגון העיתונאים

על מי שמפחד מהצל של עצמו ועל משרד החינוך שהופך לסניף של להב"ה

1935428_1018680298192067_3141372405263520604_nמתוך הסרט "1984"

חברים יקרים, ההחלטה המבחילה של משרד החינוך לפסול את "גדר חיה" של דורית רביניאן "כדי שלא יעודד התבוללות" גרמה לי להיזכר בספר אחר – רשימות ממאדים של ריי ברדברי הענק. יש שם סיפור קטנטן שנקרא "אושר 2" ובו, כמו גם ב "פרנהייט 451" מסופר על תהליך של התנוונות, סטגנציה מחשבתית, שמרנות שמשתלטת וחונקת את הרוח החיה של האנושות. הגיבור, איש מבוגר שמקים "אחוזת אימים" כדי לנקום במי ששרף את הספרים וחנק את הדמיון האנושי, אומר לעוזרו כך : "כן, ביגלואו, מדובר באחד מאלה. את הספרים של אדגר פו, הוטורן ואמבוז ביגז, את כל ספרים אודות העתיד שרפו. ללא רחמים. הם העבירו את החוק. התחילו המהלכים בלתי נראים ועדינים עוד בשנות החמישים והשישים. בהתחלה הם הגבילו את ההוצאה של הקומיקס ואז באו ספרים אחרים, ספרי בילוש, ספרים על העתיד, וסרטים כמובן. תמיד היה שם המיעוט שפחד ממשהו והרוב המכריע שפחד מהלא-נודע, מהעתיד, מהעבר מעצמו ומהצל של עצמו".
אז אני מציעה לאלה במשרד החינוך שפוחדים מהצל של עצמם להוציא מרשימת הקריאה גם את הספרים הללו:

* "חטא ועונשו" – כדי לא לעודד רצח קשישות
* "אל תיגע בזמיר" – כדי לא לעודד גזענות. בשביל זה יש ספרונים של להב"ה.
* "בעל זבוב" – כדי לא לעודד אלימות בקרב בני הנוער
* את כל השירים של ביאליק – הוא לא שמר שבת
* רחל, זלדה, דליה רביקוביץ' – הן נשים, וזה כבר חשוד
* בשביס-זינגר – יכול לעודד ציניות וסרקזם
* נגיב מחפוז – הוא היה מצרי (אויב) ומוסלמי – דוגמה רעה, ואם התלמידים יחליטו להתאסלם בעקבותיו)
* "1984" – יכול לגרום לתלמידים לחשוב על המציאות בישראל
* "אבא גוריו" – יכול לעודד התאכזרות להורים
* "תקוות גדולות" – שלא יפתחו פה יותר מדי ציפיות.
* תנ"ך – כדי לא לעודד גילוי עריות, עקדות של ילדים, נסיונות לרצח של אחים, התבוללות (שאלה ב 100 שח – מי היתה צפורה בת יתרו ומי היתה רות המואביה) חמידה של נשים זרות והגירה מארץ ישראל .

ואז הילדים שילמדו רק דברים "טהורים" ילכו לצבא, ושם בברכת הרבנות הצבאית יקבלו סידורים מאויירים וספרונים של מעשיות רבי נחמן מברסלב, והתהליך עליו חולמים בנט וחבריו יושלם והחושך ישרור לעד.
הורים יקרים, כל עוד לא העבירו כאן איזה חוק על מכירת ספרים "חשודים", מציעה שתתנו לילדים שלכם לקרוא את כל מה שמשרד החינוך אוסר ופוסל, כנראה שמעכשיו ההחלטה הזאת תהיה תו איכות.