פניתי לאונסק״ו: לשמור על קברו של הנביא נחום שנמצא בחבל כורדיסטאן שבעיראקפניתי לאונסק״ו

פניתי לאונסק״ו עם עוד עשרות חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית ודרשתי שיעשו הכל כדי לשמור על קברו של הנביא נחום שנמצא בחבל כורדיסטאן שבעיראק.

חברים יקרים,
קברו של הנביא נחום המוזכר בתנ״ך נשמר אלפי שנים על ידי יהודים שחיו בכורדיסטאן.
גם לאחר שלא נותרו יהודים במקום דאגו המקומיים לשמור על האתר.

השבוע, הגיעו אלי תמונות שמספרות על מצבו של האתר שנמצא באזור שלא יציב פוליטית, וסיפרו שהקבר בסכנת התמוטטות.

הקבר, הקדוש ליהודים, כמו אתרים קדושים בכל העולם הם נכסי תרבות השייכים לכל באי העולם – גם אלו המשתייכים לדתות אחרות, ועל כן, אינטרס של כל אחד מאתנו לפעול כדי לשמרם.

אני מודה לכל חברי הכנסת שנרתמו.

www.ynet.co.il

 

ראש הממשלה משחק בקוביות מעל הראש של כולנו

13876280_1153495174710578_5929894682025430100_n

איור: עידו הירשברג

היום, בישיבת הסיעה של הליכוד, אמר נתניהו שהוא דווקא מעודד תחרות בכלי התקשורת.
האמנם? או שמא מדובר בתחרות של מי יאדיר יותר את שמו?

חברים יקרים, רק אתמול בבוקר היינו עדים למפגן בריונות של הממשלה נגד חופש העיתונות, ונגד עובדי תאגיד השידור הציבורי החדש.

לאחר שראש הממשלה הפיל את הפצצה והחליט לדחות את הקמת התאגיד בשנה וחצי (שבמהלכה מי יודע מה יקרה), כעת חבריו לממשלה ממשיכים בסשן החבטות על גבם של מאות עובדים שעתידם התעסוקתי לוט בערפל.

הגדיל לעשות יו"ר הקואליציה דוד ביטן, שזרק בלון ניסוי בהצעת חוק חדשה לביטול מוחלט של התאגיד, אותה הוא מתכוון להגיש בקרוב. הוא בודאי לא היה עושה זאת בלי אישור מהבוס – שר התקשורת וראש הממשלה נתניהו.

הרוח הרעה של הממשלה הזאת התבטאה גם כשהשרה רגב שאלה ברצינות גמורה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"?
השרה כנראה יודעת שידע זה כוח, ועל כוח לא מוותרים כל כך מהר.
עיתונות חופשית? הצחקתם אותה. שוב, אין סיכוי שדברים כאלו היו נאמרים ללא ידיעתו של נתניהו.

הממשלה משחקת משחק פוליטי מעל ראשה של העיתונות הציבורית בישראל, ומחזיקה את עובדי התאגיד כבני ערובה של גחמותיהם האישיות. כך נראית בריונות ממסדית, כך נראה מסע מתוזמר היטב לעקירת כוחה של העיתונות החופשית בישראל, ולמעשה לעקירת הכוח שלכם – האזרחים.

בכנסת הנוכחית הקמתי את השדולה לחופש הביטוי והעיתונות כי אני מאמינה שעיתונות חופשית היא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה. אינטרס של כל אחת ואחד מאיתנו לשמור אותה, ולא לתת להחריבה.

אנו חייבים להיאבק במהלך הכוחני ובהפחדה השיטתית של עובדי העיתונות הציבורית בישראל.
לא ניתן לאינטרסים פוליטיים צרים להכתיב לנו את סדר היום.

 

תאגיד השידור הציבורי החדש

Screen Shot 2016-07-30 at 7.12.20 PM

24.07.2016

דחיית הקמתו של תאגיד השידור הציבורי החדש ל-2018 פוגעת בכולם, אך היא משרתת היטב אדם אחד – שר התקשורת וראש הממשלה בנימין נתניהו.

השתתפתי היום בדיון בועדת הכלכלה שעסק במהלך הבזוי שמוביל משרד התקשורת.

הדחייה הזו פוגעת אנושות בעובדי רשות השידור המסורים, ובנו – המאזינים.
הקמת התאגיד החדש עלתה לא מעט, והדחייה הזאת תעלו לנו עוד לפחות חצי מיליארד שקלים.

גם ספקי שירותים שהספיקו לחתום על חוזים וספקי תוכן עשויים לגרוף הפסדים שיאיימו על המשך פעילותם, בכללם ערוץ 9.

בעוד עובדי רשות השידור נערכו בעבודה מאומצת כדי לעמוד ביעד שנקבע – 30 בספטמבר, משרד התקשורת וראש הממשלה גררו רגליים.
את היעד קבעה הכנסת לאחר דיונים, והדחייה התמוהה הזאת לא פוגעת רק בעובדי רשות השידור – גם בריבונות הכנסת.

חוששני שההתערבות הגסה של ראש הממשלה בתקשורת לא תסתיים כאן.
כשיסיים נתניהו עם רשות השידור, יגיע תורה של הרשות השנייה ושל כל גוף תקשורת שלא יישר קו עם דפי המסרים של נתניהו.

אירוע לציון הפרהוד

13343022_1116840428376053_6602155949982283686_n

06.06.2016

אתם יודעים מה זה פרהוד?

חלקכם בטוח שמעו מהוריהם, או סבותיהם. לצערי, הרוב לא.

חברים יקרים,
היום זכיתי להוביל בכנסת, לראשונה בתולדותיה, אירוע לציון הפרהוד.

הפרהוד אלו אירועים אלימים שפרצו בבגדאד בשנת 1941.
מאות יהודים נרצחו באותו הלילה, אלפים נפצעו, ורכוש רב נבזז.
האירועים בוצעו בהשראת גרמניה הנאצית, וכוונו נגד יהודים בלבד, ובגלל שהם יהודים.

לצד הכאב, יהודי עיראק בחרו לקרוא את הכתובת על הקיר ולחשוב על העתיד.
התנועה הציונית בעיראק החלה לפרוח מיד לאחריהם, ויהודים רבים הבינו כי יש להם בית – בישראל, שקמה מספר שנים לאחר מכן.

למרבה הצער, מערכת החינוך כמעט ומתעלמת לחלוטין מהפרהוד, אין כל יום זכרון רשמי, ומרבית הירשאלים לא יודעים מה קרה בבגדאד ובבצרה ובערים עיראקיות נוספות בערב חג השבועות וביום החג לפני 75 שנים.

ציון הפרהוד חשוב לכל ישראלי, לא רק ליוצאי עיראק. עלינו לזכור ולספר לבנינו את מה שקרה ליהודים בעיראק, זאת לצד מה שקרה ליהודים בכל מקום אחר בעולם. על כן, בחרתי לקיים את האירוע החשוב הזה.

ארצה להודות למר אדווין בלאק, מחבר הספר פרהוד, על עזרתו האדיבה בהובלת האירוע, כמו גם לתנועת StandWithUs, למרכז ליהדות בבל, לפרופסור שמואל מורה חתן פרס ישראל, ולחברתי זהבה ברכה.

קסניה סבטלובה: טיפוח מורשת המזרח מעשירה את התרבות הישראלית

blacklabor.org

 25.02.16

ח"כ קסניה סבטלובה יזמה אירוע מוסיקלי בכנסת במסגרת השדולה שהקימה לשימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב והאסלאם. שרת התרבות מירי רגב, שדרשה לשנות את אופי גלגלצ בטענה של מיעוט שידורי מוסיקה ים תיכונית מזרחית, אינה מתקצבת את התזמורת המזרחית שהופיעה באירוע

ביום שלישי, 23.2.2016, התקיים אירוע רב משתתפים בכנסת ישראל, שכלל ברכות, הרצאה של אייל שגיא ביזאווי על תרבות יהודי המזרח התיכון והופעה של "פירקת אלנור", תזמורת מזרחית קלאסית במסגרת השדולה לשימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב ואסלאם בראשות ח"כ קסניה סבטלובה.
ח"כ סבטלובה פנתה לשרת התרבות, מירי רגב, לאחר שפניותיה הרבות בחודשים האחרונים לא צלחו: "תרבות היא נכס ולא נטל! אין סתירה בין צ'כוב לבין פאריד אל אטרש ואני קוראת לך לעזור ולסייע בקידום תרבות מזרחית"

ח"כ סבטלובה אמרה באירוע:
"קיבוץ הגלויות, שיבתם ארצה של יהודים לאחר 2000 שנים, הוא כמו איחוד משפחה לאחר שנים רבות. לא נרצה לדעת מה עבר על קרובי משפחה ששבנו והתאחדנו איתם לאחר כל כך הרבה זמן?!
רבים שואלים אותי מה לי, קסניה שנולדה במוסקבה, עם מסורת יהדות המזרח, עם תרבות אותה לא ספגתי בבית אימי ברוסיה וגם לא לאחר שעליתי ארצה.

יש האומרים בבדיחות הדעת, כפי שאמרה גב. לבנה זמיר, יו"ר מרכז הארגונים לשימור מורשת יהודי ארצות ערב ואסלאם, אני מזרחית – ממזרח אירופה!

אבל האמת היא פשוטה: נחשפתי למסורות אלו בביקורי בעולם הערבי כעיתונאית ופרשנית.
רבות הפעמים שנתקלתי בבית כנסת עתיק – בדמשק, בטריפולי, בקהיר או בביירות.
במסעותיי נסעתי עם נהגי מוניות שבדרך אגב, מבלי לדעת עלי דבר ומהיכן אני, סיפרו לי על אתרים יהודיים מוכרים למקומיים בפינות רחוב.

ריגש אותי לראות היכן חיו יהודים אחרים בעולם, היכן יצרו תרבות כל כך נפלאה בני משפחתי, בשנים שחיינו רחוקים אלו מאלו.

אולם, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל העדיפו קברניטיה ליצור כור היתוך שהצניע חלק מתרבויות מפוארות אלו, במקום לשמר רב תרבותיות.
אך לא רק בשנותיה הראשונות של המדינה – גם בשנים בהן אני עליתי, וגם כעת, יש שמבקשים למנוע מישראלים שהגיעו מרחבי תבל לקרוא בשפתם ולדבר בה, בין אם מדובר בערבית, ברוסית, באמהרית בצרפתית או בכל שפה אחרת – וחבל.
דוחקים הצידה פלח כל כך גדול של התרבות שלנו, וההפסד הוא של כולנו.

מטרתו של האירוע, כחלק מעיסוקי טרם הגעתי לכנסת, וגם כעת, כיו"ר השדולה לשימור וטיפוח מורשת ותרבות יהודי ארצות ערב ואסלאם היא כפולה: שימור פיזי של התרבות הנפלאה הזאת, אך גם העשרת התרבות שלנו.
כך הכרתי את תזמורת "פירקת אל נור", שלמרבה הצער לא זוכה לתקצוב ממשרד התרבות, כן! אותו משרד בראשו עומדת מירי רגב שחוזרת שוב ושוב על הצורך בגיוון תרבותי.
עלינו לברך רב תרבותיות, לשמר אותה – היא מרכיבה את הזהות הישראלית החדשה שקמה לה אחרי 2000 שנים בהן היינו מפוזרים בעולם."

הודעה מטעם הדובר של ח"כ קסניה סבטלובה, ארתור שני

קסניה

בתמונה: חברי התזמורת "פירקאת אלנור" עם ח"כ קסניה סבטלובה. צילום: דוברות ח"כ קסניה סבטלובה

"אי-אפשר לנתק את הצבא מהאווירה הציבורית"

חופש העיתונות the7eye.org.il

עיתונאים זרים מותקפים על-ידי חיילים באופן כמעט יומיומי, אומרת ח"כ קסניה סבטלובה, יו"ר השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת • מתוך "קול העין"

15.02.2016

שוטרי מג"ב תוקפים עיתונאים, 30.10.15 (צילום מסך)

שוטרי מג"ב תוקפים עיתונאים, 30.10.15 (צילום מסך)

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה-הציוני), היא עיתונאית לשעבר וכיום יושבת-ראש השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, גוף קטן אך חיוני. בשיחה עם איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל במסגרת התוכנית "קול העין" סיפרה ח"כ סבטלובה על הישיבה המיוחדת שהתקיימה ביוזמתה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שם עלה לדיון יחס כוחות הביטחון הישראלים לעיתונאים באזורים שמעבר לקו הירוק.בפתח הדיון בכנסת ציינת שבזמן האחרון את מקבלת תלונות מעיתונאים על יחס קשה במיוחד מצד כוחות הביטחון.

"כן. כשנכנסתי לכנסת הסתכלתי סביבי וראיתי שעניין חופש הביטוי וחופש העיתונות מוזנח. אם שואלים את חברי-הכנסת רובם חושבים שזה חשוב וראוי אבל אף אחד לא הרים את הכפפה. בגלל זה הקמתי את השדולה, ומרגע שהידרדרו הדברים בשטחי הגדה והתחיל גל הטרור האחרון התחילו להגיע תלונות. גם מכתבים ישראלים וגם מכתבים זרים וגם מכתבים פלסטיניים. מצלמות שבורות זה דבר שבשגרה. לחטוף מצלמה מעיתונאי, מצלמה יקרה ביותר, ופשוט לשבור אותה ולזרוק אותה, ככה בנונשלנטיות על הרצפה. תיארו לי את הדברים וגם הראו לי סרטונים. יש אנשים שמפחדים מנחת זרועם של כוחות הביטחון, והם לא רוצים לפרסם את זה אבל הם רוצים בהחלט שהעניין יטופל".

כשבאים אלייך עם מקרה כזה מה את עושה, ומה את יכולה לעשות?

"בתור חברת כנסת אני יכולה להביא את הדבר הזה לתודעה הציבורית, וזה כבר חצי מהדרך. ברגע שאנשים מתחילים לדבר על זה, חוץ מהדבר המובן מאליו של חופש העיתונות וחופש הביטוי, בואו נחשוב מה זה עושה למדינת ישראל כשמקרינים קטעים כאלה בחו"ל. גם אנשים שלא הכי מתחברים לערכים האלה, ואלה ערכים שבעיניי באמת קצת מוזנחים, יכולים להבין שזה מוציא שם רע למדינה".

חוץ ממצלמות שבורות, על אילו עוד מקרים שמעת?

"דחיפות, פגיעה, במיוחד כשזה נוגע לכתבים פלסטיניים, כאלה שעובדים בכלי תקשורת פלסטיניים, אבל גם בינלאומיים. צלם של רויטרס שנורה בכתפו, דברים שמתרחשים כמעט מדי יום. עיתונאי נתפס בעיני רבים מאנשי כוחות הביטחון כאויב, כבוגד. אם זה עיתונאי פלסטיני אז רבים אומרים לי שהם לא מאמינים שהם באמת עיתונאים, ושום דבר לא יכול לשכנע אותם, אפילו לא כרטיס ה-GPO של לשכת העיתונות הממשלתית. לכן דרשתי לקיים את הדיון בכנסת".

ח"כ קסניה סבטלובה (צילום: מרים אלסטר)

ח"כ קסניה סבטלובה (צילום: מרים אלסטר)

אחת התשובות שגם עלו בדיון על ריבוי התקריות היא שאנחנו נמצאים בתקופה חמה, יש שיאמרו אינתיפאדה, ובאופן טבעי הדריכות והחיכוך גבוהים יותר מבימים שקטים. את מקבלת את ההסבר הזה?

"כן ולא, כיוון שבתקופת האינתיפאדה השנייה כבר הייתי עיתונאית ועבדתי בשטחי הגדה וראיתי מה קורה שם. לעומת התקופה ההיא עכשיו יש ריבוי של תקיפות עיתונאים ואני חושבת שזה משהו שאי אפשר לייחס אותו רק לאווירה מתוחה. אני חושבת שזה קשור לאווירה הציבורית, ואמרתי את זה גם במהלך הדיון. אי אפשר לנתק את הצבא מהאווירה הציבורית, מהעם. לכן אני חושבת שאי אפשר להסתפק רק בנהלים שמעבירים לחיילים.

"כמו שאמר יו"ר הוועדה צחי הנגבי, נקיים עוד דיון בעניין ועל הצבא להשקיע יותר תשומת לב ויעביר סדנאות לחיילים וידריך אותם כיצד להגיב כשנתקלים בעיתונאי או עיתונאית שנדמה לנו שנמצאים במקום שבו הם לא צריכים להיות. אני יודעת על בשרי שהרבה מאוד פעמים ניסו למנוע בעדי מלהיכנס לערים בשטחי הרשות וטענו שזה שטח צבאי סגור. כיצד יכולים להגיד לעיתונאי שיש לו תעודת עיתונאי של לע"מ שזה שטח צבאי סגור, כשזה לא?".

אחד החלקים המגוחכים בדיון הוא זה שבו חברי-הכנסת מייקל אורן ומוטי יוגב ניגחו את התקשורת בטענה שהיא משתפת פעולה עם מה שהם מכנים "תיאטרון". לצד התפיסה הלא רצינית הזו יש כאן גם סוגיה אמיתית: מתי עיתונאי מפסיק להיות עיתונאי ומתחיל להיות תועמלן?

"זו בטח לא החלטה שיכול לקבל אותה חייל שנמצא במחסום. הוא בטח לא יודע מי אותו עיתונאי ואפילו אם הוא מייצג איזשהו גוף ששמע עליו לפני כן שהוא גוף אנטי-ישראלי, שהפעילות שלו גובלת בתעמולה. יש לנו פה לשכת עיתונות ממשלתית, שצריכה לטפל בזה. כשמדברים על תעמולה זדונית נגד מדינתנו, שיזמינו את אותם עיתונאים לבירור, אבל בהחלט לא החייל במחסום צריך לקבל את ההחלטה. נגיד אם אני רואה מישהו מה-BBC אני לא מכניס אותו, או שובר לו את המצלמה, בגלל שהוא כתב דברים כאלה ואחרים".

אבל אנחנו מצפים מהחייל לקבל כל החלטה אחרת במחסום, אז למה דווקא כשזה מגיע לעיתונאים לא?

"אני חושבת שזה נכון גם לכל הדברים האחרים. יש הרבה מאוד דברים שקורים שם ואותם בדיוק מתעדים אותם ארגונים כמו מחסום-ווטש או שוברים-שתיקה. יש דברים שבאמת הם לא בתחום שיפוטו של חייל בודד".

עד כמה מדברים עם חיילים על הנושא הספציפי הזה של צוותי עיתונות?

"בקווים מאוד מאוד כלליים. אומרים להם שאם יש עיתונאים והם לא מפריעים לביצוע של תפקידים מבצעיים אז לא צריך לגעת בהם, אבל זה באמת משהו שנוגעים בו בקושי. כשאנחנו מדברים על הנהלים זה בוודאי משהו שצריך לדבר עליו עם הקצינים, שיעבירו לחיילים. האנשים שמוצבים שם הם בסך הכל נשים וגברים צעירים וצעירות, אז באמת קשה להם. הם לא מיומנים, הם לא מוכנים, הם לא יודעים כמה הדברים האלה רגישים".

כתב וצוות צילום שמדווחים עבור כלי תקשורת של חמאס הם עיתונאים או טרוריסטים?

"חמאס זה ארגון טרור והעיתונאים של חמאס הם בוודאי אנשים שיכולים להיות גם בתפקיד כפול. אנחנו יודעים שיש ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס שגם להם יש זרועות תקשורתיות. אבל כמו שאנחנו מבדילים בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית ולזרוע התקשורתית, אולי הם לא מחבלים אבל הם בהחלט אנשים לא רצויים ואנשים שמאיימים על הסדר הציבורי ובוודאי אלה אנשים שאין להם את תעודת לע"מ הממשלתית שהיא תעודה שצריך לקבל כל עיתונאי".

כשמדברים על תקשורת מסיתה מתכוונים בדרך כלל לתקשורת הפלסטינית. מה לגבי התקשורת הישראלית, את מזהה הסתה או קמפיינים אנטי-עיתונאים?

"אני לא חושבת שיש פה מקום לדבר על הסתה, גם לא בתקשורת הפלסטינית. תקשורת, לא ארגוני טרור שמפעילים כלי תקשורת. לכל אחד מותר וכדאי לבקר את הפעילות של הממשלה והצבא, אין בזה שום פסול. הסתה זו הסתה וראינו בבירור איך נראה קמפיין של הסתה, הקמפיין של אם-תרצו. לא ראיתי שום דבר שמזכיר דבר כזה, בטח לא בעיתונות הישראלית. אם יש אנשים שלא מוצא חן בעיניהם מה כותב גדעון לוי או אראל סג"ל הם יכולים לא לקרוא את העיתון הזה, או לקרוא ולהגיב בהתאם".

שאלה לסיום, לפני כחודש הגשת תביעת דיבה על סך 100 אלף שקל נגד רדיו קול-חי על כותרת שייחסה לך אמירה מבזה שלא אמרת. בתור יו"ר השדולה לחופש העיתונות, האם זה לא צעד כוחני מדי?

"ניסינו לטפל בזה בדרך אחרת, שלחנו כמה מכתבים למערכת קול-חי וביקשנו מהם להוריד את הכותרת הזו. הדברים לא נאמרו מעולם. הם לקחו משהו שנכתב בטוקבק בעמוד שלי, וייחסו לי את הדברים האלה. זו דיבה. יש לנו בחוק של מדינת ישראל הגבלות מסוימות, שאסור להוציא דיבה או לחדור לפרטיות, והדברים האלה מסתדרים יופי בעיני עם חופש הביטוי וחופש העיתונות. אפשר להביע ביקורת, אסור להוציא דיבה".

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".

מארב תקשורתי

the7eye.org.il
אלימות נגד עיתונאים

עימות בוועדת החוץ והביטחון: נציגי העיתונאים התלוננו על אלימות מצד כוחות הביטחון, חברי הוועדה התריעו מפני ניפוח סיטואציות מבוימות ושיתוף פעולה עם תעמולה אנטי-ישראלית • ח"כ מייקל אורן: עיתונאים, מנצלים אתכם • נציגת העיתונות הזרה: חיילים זורקים תעודות עיתונאי לבוץ ולזבל • נציג דובר צה"ל: פועלים להבטחת חופש העיתונות

יוזמת הדיון, ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה-הציוני, העידה בפתח הישיבה כי מתוקף תפקידה כיו"ר השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, הגיעו אליה לאחרונה תלונות רבות מצד עיתונאים בעקבות היתקלויות עם כוחות הביטחון. בין היתר ציינה ח"כ סבטלובה מקרים של שבירת מצלמות וציוד אחר של עיתונאים וכן פגיעה בגוף, והדגישה כי התקשורת העולמית עטה על מקרים כאלה כדי להציג את ישראל כמדינה שפוגעת בחופש העיתונות ובחופש הביטוי.

"הבעיה היא לא רק ביהודה ושומרון, אלא בכלל בכל הארץ. היא לא רק מול הצבא, אלא גם מול המשטרה ומג"ב", הדגיש יו"ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ'יצקי, שנכח אף הוא בישיבה. "יש היום אווירה ציבורית של העדר סובלנות כלפי עיתונאים, והאווירה הזו גורמת לכך שגם הציבור וגם כוחות הביטחון רואים בעיתונאים מטרד ומנסים להיפטר מהם".

טרצ'יצקי חלק עדות אישית על מקרה שאירע לפני כשנה במסגרת שירות המילואים שלו, בעת ששמר במושב נתיב-העשרה הסמוך לגבול עזה. באחד הימים ניגש אליו קצין בצה"ל והורה לו לסלק צוות של ערוץ 1 שהגיע למקום. "לא בא לי טוב הצוות הזה", אמר לו הקצין על-פי עדותו, "לך תעיף אותם". כששאל מדוע, נענה בהוראה מחודשת להעיף אותם. טרצ'יצקי סיפר כי אמר לקצין שהוא יכול ללכת לסלקם, אך מיד לאחר מכן ייגש לנסח מכתב מחאה תחת כובעו כיו"ר ארגון העיתונאים.

חברי-הכנסת צחי הנגבי וקסניה סבטלובה בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

חברי-הכנסת צחי הנגבי וקסניה סבטלובה בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"זה מראה שמי שמטפל בעיתונאים הם בדרך כלל דרגים נמוכים, שלא מבינים את החשיבות של העניין ואין להם את הכלים להתמודד עם התקשורת", אמר. "פה צריכה להיות מדיניות שבאה מלמעלה ומשדרת לשטח שאין סובלנות להתנהגות כזו מול עיתונאים". בהמשך הזכיר יו"ר ארגון העיתונאים מקרה של שבירת מצלמות צלמי AFP, שדווח בהרחבה בתקשורת, וכן מקרים רבים אחרים של ירי כדורי גומי על צלמים, אף שהם מזוהים כצלמים ועומדים הרחק מנקודות החיכוך בין מפגינים לחיילים.

"הרבה פעמים אנשי כוחות הביטחון חוטפים את התעודה מהצלם, מעיפים אותה לכל הרוחות, לתוך בוץ ולתוך זבל, ואומרים לו, 'עכשיו לך תחפש, אבל פה אתה לא תעבור'"

"העיתונאים באים לשם בשם הציבור", הוסיף טרצ'יצקי, "באים לשם כדי לספר את האמת. לפעמים האמת לא נוחה למדינה, לפעמים היא לא נוחה דווקא לצד שבא לבקר את המדינה, אבל אנחנו צריכים להיות שם. לדעתי הדבר המרכזי הוא שכוחות הביטחון לא מבינים שעיתונאים נמצאים שם בשביל לשרת את הציבור, אנחנו לא עוד סוג של מפגינים, וזה משהו שצריך לשנות מהיסוד".

גלניס שוגרמן, מזכ"לית התאחדות הכתבים הזרים בישראל (FPA), העידה כי לפי התלונות שמגיעות אליה, "הרבה מאוד מאנשי כוחות הביטחון מחזיקים בדעה שלפיה כל מי שמסתובב בשטח עם מצלמה הוא האויב". לדבריה, "באזור יהודה ושומרון יש מעט צלמי עיתונות שעובדים באופן קבוע עם החברות הגדולות. הם עובדים תחת פיקוח וכללים מאוד קפדניים, אבל כבר קרה כמה פעמים שכשהם עזבו את השטח, זרקו רימוני הלם אחריהם. זו בעיה".

בתשובה לשאלתו של יו"ר הוועדה ח"כ צחי הנגבי (הליכוד), הדגישה שוגרמן כי בשנתיים האחרונות יש "עלייה גדולה" במקרי האלימות כלפי עיתונאים.

ח"כ סבטלובה, שעבדה עד לאחרונה כעיתונאית וסיקרה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, טענה כי קשה לייחס את ההרעה במצב לגורם אחד. "האווירה הציבורית שנוצרה כאן במדינת ישראל היא לא לטובת עיתונאים", אמרה. "אנחנו רואים שהם הופכים ל'שתולים', לאויבי הציבור. אם הם זרים או פלסטינים, אז בכלל. אני נתקלתי במקרים שבהם כוחות הצבא לא מזהים עיתונאים פלסטינים כעיתונאים בכלל. המצב החמיר בארבעת החודשים האחרונים. אנחנו מקבלים יותר פניות, גם מאנשים פרטיים וגם מארגונים".

מימין: יאיר טרצ'יצקי, גלניס שוגרמן ומוחמד נג'יב, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

מימין: יאיר טרצ'יצקי, גלניס שוגרמן ומוחמד נג'יב, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"מדובר בעיתונאים מכל קצוות הקשת הפוליטית", הוסיף טרצ'יצקי. "רק לפני שלושה שבועות צלמת של 'מקור ראשון', מירי צחי, חטפה מכות מהמשטרה בהפגנה בגשר המיתרים בירושלים. פנינו למשטרה ואמרו לנו, 'אנחנו מאוד מצטערים שהיא חטפה מכות, אבל היא פשוט לא היתה אמורה להיות שם'. אז כן, היא היתה אמורה להיות שם, ואם במקרה המשטרה נוקטת יותר מדי אלימות נגד המפגינים, היא צריכה לתעד את זה".

"מאז מערכת הבחירות האחרונה יש מסר שהוא נגד התקשורת", טען טרצ'יצקי. "בתקופה האחרונה היתה גם אלימות של אזרחים. פוראת נסאר מחדשות 2 הגיע לעפולה אחרי פיגוע בשביל להשמיע את המצוקות של הציבור הישראלי והותקף, בבאר-שבע תקפו צלם של ערוץ 10. יש פה אווירה ציבורית מסוכנת, ואני חושב שפוליטיקאים צריכים להיות לא רק אלה שלא משסים ומייצרים את האווירה הציבורית הזו, אלא גם אלה שממתנים אותה וקוראים לאחריות".

העיתונאי מוחמד נג'יב, המתגורר ברמאללה, העיד כי כוחות הביטחון בשטחים "לא מכירים בתעודות לע"מ" של העיתונאים הפלסטינים. שוגרמן הוסיפה בהקשר זה כי הכוחות אכן לא מכירים בתעודות אלה, ו"הרבה פעמים הם חוטפים את התעודה מהצלם, מעיפים אותה לכל הרוחות, לתוך בוץ ולתוך זבל, ואומרים לו, 'עכשיו לך תחפש, אבל פה אתה לא תעבור'".

דובר צה"ל: "אנחנו פועלים להבטיח את חופש העיתונות"

נציג צה"ל בדיון, סא"ל פיטר לרנר מחטיבת דובר צה"ל, טען כי הצבא מכיר בחשיבות העבודה העיתונאית ופועל כדי למנוע מקרים של אלימות כלפי עיתונאים וצלמים. "אנחנו בצה"ל ובפיקוד מרכז פועלים תחת הנחת היסוד שהפעילות המבצעית מתקיימת תחת העין הבוחנת של המצלמות", אמר סא"ל לרנר.

סא"ל פיטר לרנר, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

סא"ל פיטר לרנר, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"אנחנו פועלים להבטיח את חופש העיתונות, ופקודות הצבא גם משקפות את זה. מעבר לפקודות היבשות אנחנו מקיימים פעילות נרחבת גם אל מול החיילים עצמם וגם אל מול המפקדים, כדי שתהיה יכולת להתמודד עם האתגר הזה של הצלם והעיתונאי שנמצא בתוך מרחב הלחימה".

סא"ל לרנר הדגיש כי בחודשים האחרונים חלה עלייה באלימות הכללית באזור, ובעקבותיה עלייה גם בסיקור העיתונאי של האירועים. אולם לדבריו, "המקרים שהוזכרו פה הם היוצא מן הכלל שמצביע על הכלל". לרנר הזכיר מקרה מלפני שבועות אחדים, שבו מחבל לבש אפוד של עיתונאים ותקף חייל, וטען כי "המחבל זיהה שצה"ל מתייחס באופן מכובד לעיתונאים, לכן הוא לבש אפודה שכתוב עליה Press, והוא ניצל את זה כדי להתקרב לחיילים ולדקור חייל. פצוע בינוני".

עוד הוסיף סא"ל לרנר כי החיילים בשטח פועלים במצב של "מארב תקשורתי", כלומר אל מול "אירועים שלא היו מתקיימים ללא הנוכחות של המצלמות". לדבריו, "זה חלק מהתיאטרון, אבל למרות זה אנחנו פועלים כדי להבטיח את חופש העיתונות".

"אני חייבת למחות נגד השימוש במלה 'תיאטרון', שלדעתי מבזה את המוסד הדמוקרטי במדינה שלנו", אמרה ח"כ סבטלובה בתגובה לדברי סא"ל לרנר. "לקרוא להפגנה לגיטימית 'תיאטרון', בין אם זה ימנים או שמאלנים או ערבים, זה לא משנה בכלל. הפגנות מתקיימות בשביל להביע מחאה ולמשוך גם תשומת לב ציבורית. התקשורת לא נותנת תפאורה ל'תיאטרון', ככה פועלת תקשורת".

מימין: חברי-הכנסת צחי הנגבי, קסניה סבטלובה ומייקל אורן, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

מימין: חברי-הכנסת צחי הנגבי, קסניה סבטלובה ומייקל אורן, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

ח"כ מייקל אורן (כולנו) דווקא תמך בעמדת סא"ל לרנר. מיד אחרי שקבע ש"אין הצדקה לאלימות נגד עיתונאים, נקודה", הוסיף ח"כ אורן כי בתור מי ששירת כחייל באינתיפאדה וכן כקצין מילואים בדובר צה"ל, ברור לו שיש לשים את הדיון בהקשר הנכון. "לי אין בעיה עם המלה 'תיאטרון'", הבהיר. "נוכחתי בהרבה מאוד הופעות תיאטרוניות של הפגנות שמתקיימות משום שיש נוכחות תקשורתית. אני מכיר גם לא מעט מצבים מפוברקים, מבוימים. התקשורת היא חלק מהמאבק, והעיתונאים חייבים לשאול את עצמם איזה תפקיד הם ממלאים בסכסוך הזה, והאם באמת יש איזון בסיקור בעזה ובאזורים אחרים באזור שלנו, כולל בסוריה".

ח"כ אורן הזכיר, כדוגמה, את המאמרים שפירסם בשנה האחרונה מתי פרידמן ולפיהם בסוכנות AP יש הטיה אנטי-ישראלית מובהקת, והוסיף: "אתם צריכים לשאול את עצמכם באיזו מידה אתם מנוצלים על-ידי הצדדים. בעיני הדיון הזה לא יכול להתקיים בנפרד ממצב פוליטי וצבאי סבוך ובעייתי".

ח"כ יוגב: "אין צבא כמו צה"ל שמאפשר חופש עיתונות"

ח"כ מוטי יוגב (הבית-היהודי) היה נחרץ אף יותר בביקורת על העיתונות ועמד איתן בהגנתו על חיילי צה"ל. "קל לדבר בחדר הממוזג", אמר, "אבל מי שמכיר והיה בשטח, וגם אני הייתי בשטח קרוב ל-30 שנה, יודע שהמציאות מורכבת".

לדברי ח"כ יוגב, "אין צבא כמו צה"ל שמאפשר חופש עיתונות". יחד עם זאת, הדגיש, חשוב מאוד "לא להתבלבל". לדבריו, "המטרה היא בסוף ביטחון והצלת חיים. ומה קודם למה? חד-משמעית ביטחון והצלת חיים קודמים לחופש העיתונות וחופש הדיבור, וחופש-חופש-חופש". עוד טען ח"כ יוגב כי פעמים רבות פעולת התקשורת בשטחי יהודה ושומרון היא "חד-משמעית תיאטרון".

"זכורות לי תמונות מג'באליה, במקום שבו הועמדה מצלמה ידענו ששם תהיה האלימות, והיא עמדה שם עוד קודם, בתיאום", סיפר ח"כ יוגב. "את הגיבוי צריך לתת לחיילים, כי הם עומדים במצבים בלתי אפשריים. וגם אם חייל נקלע למצב בלתי אפשרי, לא תמיד לגבות את התקשורת, יכול להיות שצריך להרחיק אותו, אבל לא מן ההכרח שהוא פושע".

ח"כ ישראל אייכלר (יהדות-התורה) יצא נגד עיתונאים שלדבריו משתפים פעולה עם תעמולה אנטי-ישראלית. "עיתונאי שעושה את מלאכתו נאמנה, כדי לצלם אמת ולמנוע פשעי מלחמה, את זה אנחנו צריכים", אמר ח"כ אייכלר. "עיתונאי שהוא חלק מהתעמולה העולמית נגד מדינת ישראל וכל מה שהוא רוצה זה למצוא את התמונה שתגרום לכך שמחבלים ייצאו לבצע פיגועים, על ראשו יש דם של חפים מפשע".

"אני יודעת שיש תעמולה אנטי-ישראלית", אמרה ח"כ סבטלובה בסיכום הדיון, "אבל אנחנו לא כאן כדי לדון בזה, אלא כדי לדון בדרך שתאפשר לשני הצדדים, למערכת הביטחון ולעיתונאים, לעבוד בשלווה ולמצוא פשרה".

ח"כ הנגבי: "אם מותירים בידי המפקדים בשטח את הזכות לנהל את העימות עם התקשורת, התוצאה יכולה להיות בעייתית, כי הם לא מיומנים בנושא"

יו"ר הוועדה ח"כ הנגבי הודיע כי יש מקום לערוך דיון נוסף בסוגיה בעוד חודשים אחדים, אך לפני כן יש לערוך דיון מקביל בוועדת הפנים, המפקחת על פעולות משטרת ישראל, שכן כפי שתואר בישיבה, האלימות כלפי עיתונאים באה לא רק מצד חיילים, אלא גם מצד שוטרים ולוחמי מג"ב. "חייבת להיות הלימה בהבנה של המערכות השונות כיצד הן פועלות אל מול הטרוניות ששמענו", אמר ח"כ הנגבי.

בהמשך דבריו הדגיש יו"ר ועדת החוץ והביטחון כי הדיון שנערך לא נועד לפתור את הבעיות הנובעות מכך שמחבל לבש אפוד של עיתונאים, ואף לא להתמודד עם "מארבי תקשורת" ו"תיאטרון" תקשורתי. "הדיון נולד מתוך תחושה של גורמי תקשורת שאין רגישות מספקת לתפקוד שלהם באירועים רגישים ומתוחים ומועדים לפורענות".

"אני חושב שאחד הדברים המרכזיים שאנחנו לומדים פה זה שאם מותירים בידי המפקדים בשטח את הזכות לנהל את העימות עם התקשורת, התוצאה יכולה להיות בעייתית, כי הם לא מיומנים בנושא", סיכם ח"כ הנגבי. "אני בטוח שההכשרה שקיבלו לאורך הזמן היא לא מעמיקה. תפקידם לשמור על הביטחון, ולכך מוקדשת ההכשרה הצבאית שלהם. התפקיד של דובר צה"ל צריך להיות קצת יותר בראש גדול מאשר רק להפקיד בידי החיילים את ההחלטות בנושאים שמתגלים כבעייתיים".

ממשלת נתניהו הרביעית מזכירה קטר שירד מהפסים, ודוהר בעוצמה אל תוך תהום ומסכן את כל יושביה של הרכבת

12552855_1032737643452999_8381209017010587503_n

ינואר 26, 2016

לאחר שנפתלי בנט שכתב את ההיסטוריה שלנו בספר האזרחות החדש כדי לחנך את תלמידי ישראל להיות אומרי הן למשטר ושגעונותיו (לא צריך כבר אזרחים טובים), ממשיכה מירי רגב בעקביות לרמוס ערכים

דמוקרטיים כחופש הביטוי במיטב המסורת המקרתיסטית כשמבקשת לתקצב הצגות שמתאימות רק לתומכי הליכוד והבית היהודי.

עיתונאים מודרים מרשימות תפוצה רק כי הם שמאלנים ועובדים בעיתון שמעז לבקר את השרים והשלטון (פניתי למשרד החינוך בעניין אור קשתי – ראו מכתב ששלחתי בתגובה הראשונה), אחרים פשוט נעצרים כדי שיחשבו פעמיים בפעם הבאה ויזהרו.

מיחזור הססמאות הנדושות אותן הכרנו בבית היוצר של אביגדור ליברמן, כנראה מצביע על כך שכל תומכי סתימת הפיות חושבים ומדברים במונחים זהים.

ממשלת נתניהו הרביעית מזכירה קטר שירד מהפסים, ודוהר בעוצמה אל תוך תהום ומסכן את כל יושביה של הרכבת.
זכותנו וחובתנו לא לתת לזה לקרות, ולכן נעשה הכל כדי להוריד את חסרי האחריות האלו מההגה.
הגיע הזמן שנחזיר את מדינת ישראל שלנו אלינו!

"דיבורי סרק" – בעקבות פרסום כתבי הזיכיון המקוריים של ערוץ 2 ופניית ח"כ קסניה סבטלובה נאלצה הרשות השנייה להודות כי הפסיקה לפקח לפני שש שנים על התחייבות ערוץ 2 להעסיק דתיים, ערבים ועולים

בזכיינית רשת התחייבו בפני הרשות השנייה להעלות את שיעור הדתיים, העולים החדשים, הערבים ונציגי "הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית" המועסקים בזכיינית על פי טבלה מפורטת ובאופן הדרגתי.

בזכיינית קשת התחייבו בפני הרשות השנייה לשפר את הגיוון בכוח האדם. בהצעת הזכיינית למכרז הובהר כי "החל משנת הזיכיון השלישית ואילך 33% מהעובדים והמנהלים החדשים יהיו מקבוצות המייצגות את מגוון החברה והתרבות הישראלית".

התחייבות הזכיינית רשת-נגה בע"מ לגיוון חברתי-תרבותי בכוח האדם, מתוך נספחי המכרז לערוץ 2, 2005

התחייבות הזכיינית רשת-נגה בע"מ לגיוון חברתי-תרבותי בכוח האדם, מתוך נספחי המכרז לערוץ 2, 2005

הרשות השנייה בדקה בשנים הראשונות שלאחר המכרז, וגילתה כי הזכייניות התקשו לעמוד במחויבות לגוון את כוח האדם שהן מגייסות, בפרט בכל הקשור לאוכלוסייה הערבית. למרות זאת, בכל הדו"חות שפרסמה הרשות השנייה מאז שנת 2009 ועד לשנה האחרונה אין כל התייחסות למחויבות בדבר גיוון בכוח אדם, לא לחיוב ולא לשלילה.

לקראת הפרסום על כך באתר זה לפני כחודשיים, פנתה מערכת "העין השביעית" בבקשת תגובה לרשות השניה ושאלה מדוע חדלה לפקח על סעיף זה. הרשות מעולם לא הגיבה.

כעת, בעקבות התערבות חברת-הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה-הציוני), ניאותה הרשות השניה להסביר את אי אכיפת הסעיף במכרז. ח"כ סבטלובה, עיתונאית לשעבר ויושבת-ראש השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, הגישה לפני כחודשיים שאילתה בסוגיה לשר התקשורת. היום (רביעי, 6.1), הגיעה התשובה.

"מהרשות השנייה נמסר כי בשנת 2009 מצאו לנכון גורמי המקצוע למקד את הפיקוח על התחייבויות הזכייניות בנושא הגיוון התרבותי בהיבטים אחרים רלוונטיים יותר לנושא מאשר ההתחייבות לגיוון בכוח האדם המועסק אצל הזכיינית", כתב השר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, בתשובה לשאילתה של ח"כ סבטלובה.

לטענת הרשות, במקום להתמקד בגיוס עובדים מרקע מגוון, התמקדה בהתחייבויות אחרות של הזכייניות, כמו הכנת מאגר שמות של מוזמנים ואורחים המייצגים את הפריפריה הגיאורפית והחברתית, ושיתוף פעולה עם בתי ספר לטלוויזיה מרחבי הארץ וקליטת תלמידים מצטיינים מהם לשורות הזכייניות.

ח"כ קסניה סבטלובה בישיבת השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, 23.11.15 (צילום: אורן פרסיקו)

ח"כ קסניה סבטלובה (צילום: אורן פרסיקו)

עוד מובהר במכתב של השר לוין כי מנכ"ל הרשות השנייה בפועל, ניר שוויקי, הודיע שבכוונתו להתייחס ישירות לנושא "ולבחון את ההתחייבויות לגיוון בכוח האדם המועסק ב'קשת' ו'רשת'". "ההתייחסות לנושא זה", כך מובטח, "תובא כבר בדוח הקרוב".

"צר לי על התגובה של הרשות השנייה, המעידה על זלזול בנושא של גיוון בייצוג חלקיה השונים של החברה הישראלית במכרזי תקשורת, ונותנת עוד דוגמא וטעימה של טעם רע באשר לזלזול הקיים בקרב הרשויות, כלל הרשויות, ביישום החלטות", מסרה ח"כ סבטלובה בעקבות תגובת הרשות. "החלטות מחליטים המון, וליישם לא מיישמים. כמובן שאנו כנבחרי ציבור יכולים לדבר ולדבר, אך בסופו של יום אם לא מיישמים את הכללים שנקבעו – אלו בעצם דיבורי סרק. אני מצרה על כך שכנראה נמשיך לראות את אותם הפרצופים על המסך, ללא כל גיוון וייצוג ראויים. הרשות נתנה מספר דוגמאות של דברים שהיא מתכננת לעשות אך היה להם שמונה שנים לעשות זאת, ותוצאות, אין".

מהלכים נמרצים לטרפוד "חוק השבת"

12508846_1021264861266944_8180797023665559605_n

קרדיט התמונה: דוברות ח"כ קסניה סבטלובה

לא יעלה השבוע להצבעה במליאה ביטן ואוחנה מהליכוד הביעו התנגדות לחוק כולנו אומרים שהעלאתו תביך את הקואליציה המכון לאסטרטגיה ציונית: חרדי צריך להצביע נגד

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-374078-00.html

ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה (יום ד', 6.1.16) לחבר הכנסת מיקי זוהר (ליכוד), יוזם הצעת החוק המכונה "חוק השבת", וביקש ממנו להגיע הסכמות בנוגע לחוק טרם הבאתו למליאה לקריאה טרומית. זוהר נעתר לבקשה. הוא הודיע שיציג את החוק במליאת הכנסת אך ימתין לדיון והצבעה במועד שיקבע בקרוב.

יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת דוד ביטן(הליכוד), אמר בשיחה עם עוזרים של ראשי רשויות כי "לא יהיה רוב להצעה, והודעתי כי אקבור את ההצעה וכלל לא אעלה אותה. הוא (החוק) לא ייושם כל עוד אני יושב הראש", הבטיח. אולם התנגדות עשויה לחזור אליו אם יצביע זוהר נגד הצעות חוק אותן הוא יגיש.

ח"כ רחל עזריה (כולנו) החרימה את הכינוס שערך (יום ג', 5.1.16) ח"כ מיקי זוהר בנושא החוק רק משום שבניגוד לדעתה אמורה הצעת החוק לעלות לדיון רק השבוע. עזריה תומכת עקרונית במניעת מסחר בשבתות בתמורה להרחבת אפשרויות הבילוי ולהפעלת תחבורה ציבורית, הצעה שלה מתנגד ביטן. עמיתה לסיעה ח"כ רועי פולקמןהשתתף בכינוס. הוא אמר כי כולנו מתנגדת לשינוי הסטטוס-קוו ואינה מסכימה לו במתכונתו הנוכחית שלא כחלק מהסדר כולל. לדבריו, העלאת החוק עשויה לגרום מבוכה לקואליציה.

לבקשת פולקמן שלא להעלות את הצעת החוק השבוע, אמר ח"כ זוהר: "לא נערך דיון על החוק כיוון שיו"ר הקואליציה אינו נמצא בארץ והנהלת הקואליציה לא התכנסה השבוע. אני שוקל את הדברים לעומקם. אין שאלה שהבקשה של ח"כ פולקמן משמעותית ואני איש של הסכמות, אשקול את הצעתו בכובד ראש".

זוהר אמר בדיון: "כל מי שלא ידע איך להתמודד עם החוק אמר שמדובר בכפייה דתית, אבל הגשתי אותו מסיבות סוציאליות. אי-אפשר לחשוד בי שאני אדם דתי. שמעתי את הטענות בקשב רב והפנמתי אותן. אני יודע שאני חי בחברה מורכבת. תקפו אותי בגלל שיש לאנשים כעס על הדת היהודית. אני לא מתרשם מהדעה של אלה שהטענות שלהם נגד החוק אינן אוביקטיביות אלא נובעות משנאת הרעיון היהודי".

"חוק אנטי ליברלי"

ח"כ אמיר אוחנה (ליכוד) אמר כי לא זו בלבד שאינו תומך בחוק אלא יפעל לשכנע בכך גם את חבריו. "זהו חוק אנטי-ליברלי, ששואף להעמיק את כפיית הדת, דבר שפוגע במדינה ופוגע בדת", אמר אוחנה. לדבריו, אל השבת – כמו אל כל דבר יפה שהביאה היהדות – יש להגיע מתוך בחירה ולא מתוך כפייה. "אני מאחל לילדי כולנו שיגדלו במדינה דמוקרטית ויהודית, בה יוכלו להינשא בארצם למי שיבחרו, בה יוכלו לקיים חופש דת וחופש מדת, בה יוכלו להתפלל היכן שיחפצו – אם יחפצו, ובה המדינה תתערב כמה שפחות בחייהם, לטובתה ולטובתם".

נציג המכון לאסטרטגיה ציונית, עדי ארבל, אמר: "לו יתואר שמחר בבוקר תתקבל הצעת החוק וגורמי האכיפה אכן יעשו את עבודתם, מה שלא כל כך קורה היום, נגיע למציאות דומה מאוד לחזון שהתוותה אמנת גביזון-מדן: מקומות בילוי יהיו פתוחים בשבת, ומקומות מסחר – סגורים. במילים אחרות: יש פה תקדים מרתק! זו הפעם הראשונה בה עוברת הצעת חוק בוועדת שרים לחקיקה המייצרת אבחנה בין מסחר לבילוי. עד היום אין אף חוק שעוסק בנושא השבת. האם יש פה כפייה דתית? לא ממש. אילו הייתי חבר כנסת חרדי, הייתי הראשון שמתנגד לחוק".

ח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני): "השבת היא ערך לכל עם ישראל, זה לא נכס של מגזר כזה או אחר זה לא מונופול של אף אחד. לא בכדי יש לחצים מכל הצדדים. אין כאן עימות בין כפייה לחילוניות זהו דיון מהותי על מהותה של החברה הישראלית וצריך לקיים אותו ללא חשש ובצורה אמיתית וכנה".

"פגיעה אנושה בעסקים קטנים ובינוניים"

רועי כהן, יו"ר להב, ארגון העסקים הקטנים בישראל, אמר: "הדיון כאן מעלה את הפגיעה הקשה בעסקים הקטנים בישראל עקב מדיניות תמוהה בכל הנוגע למסחר וקמעונאות. השבת היא יום מנוחה וכך צריך להישאר. אוזלת היד של הרשויות המקומיות ושל המדינה מביאה לפגיעה אנושה בסקטור העסקים הקטנים והבינוניים שנאלץ לראות כיצד פרנסתו נגזלת על-ידי מתחמי הקניות הגדולים שהתחילו לעבור על החוק בקטן והמשיכו בגדול. צריך להסדיר את זה לקבוע מדיניות סדורה נושא. ציבור העסקים הקטנים והבינונים לא יהיו שק החבטות של הרשתות הגדולות".

הרב אהרון ליבוביץ', חבר מועצת עיריית ירושלים, אמר מנגד: יש כאן מצב מורכב. מזווית הראייה של חבר מועצה בירושלים שהסוגיה הדתית משמעותית מאוד בעיר. החוק של ח"כ זוהר יפר את האיזונים הקיימים בעיר. יש כאן סוגיה בעייתית מאוד. בעיר שבה אנחנו נלחמים על כל חילוני שיישאר כאן ולא יברח לתל אביב, אני דתי ויש בתי קפה שפתוחים ליד הבית שלי ואני תומך בזה. חילונים קמים ועוזבים את העיר. חנות שהיא פתוחה 24/7 זה מאוד משמעותי לאנשים חילונים בעיר הזאת".

"מי שקונה בשבת – לא יקנה בראשון"

קובי ברמר, מראשי מאבק המכולות: "תקפו את אבא שלי פיזית, אדם בן 84, בגלל המאבק שלי על סגירת עסקים בשבת. אני מייצג עסקים קטנים. צועקים 'כפייה דתית' ו'אירן' וחושבים שאנשים יקנו את השקר הזה. אנשים שקונים בשבת לא יקנו ביום ראשון. אני לא יכול לעבוד בשבת הקנסות יהרגו אותי. החוק צריך להגן עליי כאדם קטן באופן שווה".

תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה ב'נאמני תורה ועבודה', אמר בדיון: "הטענה כי אין אכיפה של חוק שעות עבודה ומנוחה הקיים היום היא נכונה, אבל הדרך היא לא בחקיקה חד-צדדית. שר הכלכלה, ראש הממשלה בנימין נתניהו, אחראי לאכיפת החוק ויש לקרוא לו לאכוף את הוראותיו. הדבר הבעייתי מבחינתנו בחוק השבת הוא ההתייחסות רק לאינטרסים עסקיים ולא להיבטים האחרים של השבת במרחב הציבורי כמו מקומם של הקהילות, תחבורה ציבורית ופתיחת מרכזים קהילתיים בשבת. ההסכמות צריכות להיות על בסיס אמנת גביזון-מדן ויש להמשיך את הדיון הציבורי על-מנת להגיע להסכמה רחבה בנושא".

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמרה כי הליכוד של מנחם בגין היה דוחה את הצעת החוק מיד משום שיש בה משום כפייה דתית.

"מדובר בחוק פופוליסטי שלא רק יפגע בשבת ובזכויות עובדים, אלא גם יחזק את הטענה של אויבינו על כך שיהדות – היא דת ולא לאום", הסבירה סבטלובה. "כך הרי מסבירה הרשות הפלשתינית את התנגדותה להכרה במדינה ישראל כמדינה יהודית: 'יהודי זה דת, ודת לא זקוקה למדינה'. מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, לא מדינת ההלכה היהודית. במדינה הדמוקרטית של העם היהודי אמורות להיות זכויות וחובות שוות לחילונים, מסורתיים, רפורמים, קונסרבטיבים, חרד"לים, חרדים, וכמובן גם למיעוט שאינו יהודי. ולכל אחת מהקבוצות שמרכיבה את המדינה שלנו יש מושג שונה לגבי מהי שבת וכיצד ניתן ליהנות ממנה".

סבטלובה הציעה להתחיל במיגור התופעה של עובדי קבלן, ניצול של יחסי מרות, ולהקטין את כמות שעות העבודה כמו במדינות מתקדמות אחרות ואפילו לאסור על מעבידים להטריד, כלשונה, את עובדיהם הנאמנים בשעות וימי המנוחה במיילים וטלפונים.

תאריך: 05/01/2016   | עודכן: 06/01/2016
עידן יוסף