הורסים את בתי הכנסת

קבר הנביא יחזקאל באל־כיפל שבעיראק הוסב למסגד והכתובות העבריות שבו כוסו במלט • בית הכנסת "אליהו הנביא" בג'ובר שבדמשק הופצץ ונחרב • ובתי העלמין היהודיים בלוב, שחוללו בתקופת קדאפי, הרוסים עתה לחלוטין • התגייסות ארגונים יהודיים מעכבת קצת את הקץ, בינתיים

 ח"כ קסניה סבטלובה
  • מבנה יפהפה שעמד במרכז הקהילה היהודית בדמשק. השלט בכניסה לבית הכנסת "אליהו הנביא" // צילום: מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"
    מבנה יפהפה שעמד במרכז הקהילה היהודית בדמשק. השלט בכניסה לבית הכנסת "אליהו הנביא"
    צילום:
    מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"
תיירים רבים יירדו מהאוטובוס הצבעוני. מי נהר הפרת הסמוך יזרמו בשלווה תחת צילם של דקלים תמירים המעטרים את שתי הגדות. הילדים המקומיים יגיעו בריצה – למכור לתיירים מזכרות ובקבוקי מים. ברוכים הבאים לאל־כיפל – עיר קטנה, לא הרחק מבגדד ומהגנים התלויים של בבל, שבה שוכן על פי המסורת קבר הנביא יחזקאל. לאחר ביקור קצר, יוביל אתכם האוטובוס לצפון המדינה, לאל־כוש, עיר אשורית, שם נמצא קברו של נחום הנביא, ולאחר מכן למוסול, להתפלל במקום שבו – כך מאמינים היהודים, המוסלמים והנוצרים – קבור הנביא דניאל.
כך היתה יכולה להיראות תיירות יהודית בעיראק, ארץ עתיקה שבה חיו ומתו אישים תנ"כיים רבים. עד 2003, עת פלישת האמריקנים לעיראק, עוד אפשר היה לחלום על הילולה בקברו של הנביא נחום, חגיגה שהיתה אחת המפוארות בעיראק, תפילות בנקודת ציון קברו של הנביא יחזקאל וביקור ברובע היהודי בבגדד.
אבל ארמון החלומות התנפץ בשנים האחרונות על ראשם של כל אלו שחלמו על עתיד טוב יותר לעיראק של פוסט סדאם חוסיין. מתברר שעיראק החדשה אכזרית הרבה יותר למורשת שלה – הבבלית, הנוצרית, המוסלמית וכמובן היהודית – מאשר עיראק הישנה. טרור יומיומי, הקצנה דתית וממשלה חלשה ומושחתת – כל אלו הביאו להרס ולחורבן של חיי אדם ושל אתרי מורשת חשובים ברחבי המדינה.
קול של פיצוץ נשמע באוויר, עוד כיפה זהובה של מסגד שיעי עתיק נופלת פנימה אל תוך מבנה; עוד מוזיאון נבזז על ידי לובשי השחורים של דאעש; עוד בית יהודי עתיק מתכלה בלהבות. המסגדים בעיר השיעית החשובה נג'אף הופצצו אינספור פעמים על ידי המחבלים הסונים; המוזיאון של בגדד נבזז; בבבל העתיקה נשארו שרידים של מרכבות כבדות שלא היו ידועות בתקופה הקדומה – טנקים אמריקניים.
גורלם של האתרים היהודיים במציאות ההרס והביזה הזו היה צפוי וידוע. כמה בתי כנסת עוד עומדים על תילם בבגדד הבירה, אך קברו של הנביא יחזקאל הוסב למסגד, רוב הכתובות העבריות העתיקות בו הושמדו או כוסו במלט. קברו של הנביא דניאל במוסול הופצץ על ידי אנשי דאעש, המתנגדים לפולחן קברים באופן כללי, בין שאלו קברים של נביאים יהודים ובין שאלו של בני משפחתו של הנביא מוחמד במכה ובמדינה. באזורים אחרים דאעש ואחיהם הג'יהאדיסטים מארגונים אחרים משמידים את קברי הקדושים השיעים ולא פוסחים על המסגדים המפוארים שלהם, או על הכנסיות של הנוצרים.
האטמוספירה ההרסנית האיסלאמיסטית לא פסחה גם על סוריה. נזק עצום הוסב לאחרונה לשוק ההיסטורי של חאלב, למסגד האומיי בדמשק וכן לאתרים יהודיים רבים. בית כנסת ג'ובר באחד מפרברי דמשק, שאף ידוע בכינוי "אליהו הנביא", הופצץ במאי השנה. רובו של בית הכנסת נהרס ואין מי שיושיט יד ויציל את מה שנשאר מהמבנה היפהפה שנבנה על ידי הקהילה היהודית בימי הביניים. לפני כמעט 20 שנה הוצאו בפעולה נועזת של המוסד "כתרי דמשק" – כתבי יד של תורה שנכתבו בטבריה במאה העשירית לספירה. הכתרים נגנבו ב־1944 מבית הכנסת "חוש אל־באשה" שבדמשק ובמהלך הפעולה הוצאו מסוריה. כעת "כתרי דמשק" נמצאים בספרייה הלאומית בירושלים, רחוקים מידי אלה שחולמים על כליה לספרים ולאנשים.

זיכרונות מפעולת המוסד

בעידן שבו אזורים נרחבים בעיראק ובסוריה נשלטים על ידי קיצונים, בעיצומה של מלחמת אזרחים מדממת, קשה לקבל תמונה בהירה לגבי מצבם של אתרי מורשת יהודיים באותם אזורים. ובכל זאת, פרופ' שמואל מורה מהאוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לספרות ערבית ויליד בגדד שאף חיבר את הספר "בגדד אהובתי", מספר על חבורה של עיראקים אמיצים שנוטלים על עצמם את המשימה הלא פשוטה – לצלם ולתעד את הנזק שנגרם למקומות הקדושים ליהודים, לבתי כנסת ולבתי העלמין, ולשכונות המגורים של אחת הקהילות היהודיות הגדולות במזרח התיכון.
"ידידים שלנו, שיעים וסונים, לרוב אקדמאים המועסקים באוניברסיטאות בעיראק, סופרים ומשוררים, מתעדים בשבילנו את מה שקורה בארצם", מגלה פרופ' מורה, "כאשר הופיעו בתקשורת הערבית ידיעות על 'עבודות שיפוץ' בקברו של הנביא יחזקאל, שלחנו כמה ידידים לאל־כיפל, והם הביאו רשמים ותמונות משם. התברר שבמסווה של עבודות השיפוץ השיעים השמידו את הכתובות בעברית, והפכו את המקום למסגד".
מורה מספר כי לפי בקשתו, החבר – אחד מאותם העיראקים המבכים אשר חולמים על החזרת התרבות היהודית לעיראק – ביקר בשכונה שבה הוא גדל וצילם את הבית ואת בית הכנסת "מאיר טוויג", שם התפלל מורה בילדותו. הוא מוסיף כי השליחים הם אנשים פרטיים שלעיתים קרובות מסכנים את חייהם, ובכל זאת מכתתים רגליהם, מתעדים ומספרים על מה שראו לחבריהם הישראלים.
הדאגה של מורה אינה בודדה במערכה. במרכז למורשת יהודי לוב מספרים על ניסיונות תיעוד לשארית הפליטה של אתרי המורשת היהודיים במדינה. "בתקופתו של קדאפי היינו בקשר עם השלטונות וגם עם עיתונאים שביקרו בלוב. הם צילמו עבורנו את השרידים של בתי קברות ומוסדות ציבוריים עתיקים", מספר ההיסטוריון יעקב חג'ג'־לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב. על פי חג'ג'־לילוף, שנים ארוכות קדאפי הוביל מהלך להחרמת הרכוש היהודי, להרס של בתי העלמין ולהפיכתם של בתי כנסת למסגדים. ואולם בשנים האחרונות לשלטונו, כאשר ניסה להתחבב על המערב, נפגש קדאפי עם נציגים של יהדות לוב וניהל מו"מ על הענקת פיצויים ליהודים שאינם אזרחי ישראל, וכן על ביקור של ח"כ משה כחלון בלוב (ביקור זה לא יצא אל הפועל).
אלא שכבר אז, תחת קדאפי, הזכר לחיים יהודיים במדינה כמעט נמחק. הקברים בבתי הקברות נחרבו כי המקומיים השתמשו באבני המצבות לבנייה, בתי כנסת הוסבו למסגדים או למוסדות ציבור. בעת ביקורי בלוב בשנת 2005 ראיתי את בתי העלמין ההרוסים והנטושים בעיר זליתן (כ־70 ק"מ מטריפולי), ואותיות עבריות בודדות נותרו כתזכורת אבודה במקומות שונים במדינה העתיקה של טריפולי. "כשהכנופיות החמושות החלו להשתלט על לוב לאחר הפלתו ורציחתו של קדאפי, כבר לא היה מה להציל", מסכם גורם שהיה פעיל בזמנו במו"מ מול קדאפי.
גם ארגון יוצאי דמשק עוקב בדאגה אחר המתרחש בסוריה, אך אנשיו מעדיפים שלא להרחיב על ניסיונות התיעוד, שכנראה קשורים לאותם יהודים בודדים החיים עדיין בסוריה. לפני כמה שנים עקב משה שמר, עורך כתב העת "מכאן ומשאם", אחר פרויקטים של חידוש של הרובע היהודי בדמשק – מכיוון שהחלו לצוץ בו מלונות בוטיק ומסעדות. עתה דאגתו נתונה לאותם שרידים של קהילה מפוארת, שעלולים לבעור בלהבות של המלחמה ארוכת השנים.
מאמינים בהשמדה פיזית של אנשים ושל היסטוריה. אנשי דאעש בסוריה, ביוני השנה // צילום: איי.פי
העיתונות הערבית סיקרה בהרחבה את החורבן. הריסות בית הכנסת "אליהו הנביא" בדמשק, שנחרב על ידי דאעש // צילום: מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"

מבגדד לניו יורק

למרות המלחמה, יש גם פרויקטים שיזמו מקומיים לתיעוד ולשימור. מובילים אותם חובבי התרבות, סטודנטים לארכיאולוגיה ואזרחים מן השורה שחרדים לגורל המורשת התרבותית בארצם. במאמרו "עוד לא מאוחר מדי להציל את המורשת התרבותית של סוריה", שהתפרסם בכתב העת האמריקני "פורינג פוליסי ג'ורנל", כתב פרנקלין לאמב, מחבר הספר "המורשת המאוימת של סוריה", על מאמצי המשטר הסורי והמתנדבים המקומיים בתחום תיעוד הנזק שהוסב לאתרים עתיקים, וכן על מאמצי השיפוץ של המסגד האומיי ושל קראק דה שבלייה – מבצר צלבני מפואר במערב סוריה.
לאמב ידוע בקשריו הטובים למשטר אסד ולחיזבאללה בלבנון – עובדה שכנראה סייעה לכך שבמאמר אין התייחסות לאתרים יהודיים. אך בעמודי הפייסבוק באנגלית ובערבית שמוזכרים במאמר יש גם חומר על בית הכנסת ההרוס בג'ובר ועל מקומות אחרים שנהרסו מירי הפגזים. הסורים עצמם מעידים כי במקרים אחדים אין אפשרות לבדוק את האתרים, מכיוון שמדובר באזורי קרב. במקרים אחרים יש ידיעות על נזק, אך אין מימון או מומחים שיכולים לסייע בשיקום. כמו מקומות רבים במזרח התיכון, סוריה עדיין לא נחקרה בצורה יסודית, וחפירות ארכיאולוגיות פיראטיות, שמבצעים בה עכשיו גורמים אינטרסנטיים שתרים אחר אוצרות הצלבנים, יכולות להסב נזק כבד לעבר ולעתיד של סוריה, כך כותב בלוגר המכנה עצמו "אבן חאלב".
לפעמים המזל דווקא מאיר פנים למורשת. כאשר פלשו האמריקנים לעיראק, איתרו הלוחמים לא מעט אוצרות יהודיים – ספרי תורה, תעודות ותכשיטים שהיו ספונים בארמונותיו של סדאם חוסיין. האוסף היה עשיר ומדהים, והצבא האמריקני העביר אותו לארה"ב כדי שהחוקרים יוכלו ללמוד ולחקור את הממצאים. האוצר הוצג לציבור הרחב בארכיון הלאומי ואחר כך במוזיאון ניו יורק למורשת יהודית.
קנת' בנדלר, מנהל מחלקת יחסי הציבור בוועד היהודי־אמריקני, חשף במאמרו "הגנה על מורשת" כי ממשלת עיראק דרשה מארה"ב להחזיר את האוסף לבגדד כבר ביולי השנה. גורמים, ובהם הסנאט, גרסו כי החזרת הפריטים לבגדד תהיה צעד לא הגיוני, ודרשו ממחלקת המדינה לגבש הסכם חדש עם עיראק שלעת עתה ימנע את החזרת האוסף. באוגוסט השנה כוחות דאעש – ארגון שמאמין בהשמדה פיזית של אנשים ושל היסטוריה – עמדו בשערי בגדד.
פרופסור מורה, שידידיו העיראקים קוראים לו סמי מועלם, נחרד מעצם המחשבה שהאוסף יכול היה להימסר לעיראק. "זהו רכוש של יהודי עיראק", הוא אומר, "יש שם, בין השאר, את תעודת הבגרות שלי. מדוע שארה"ב תעביר את האוסף לממשלת עיראק? אם כבר, אנו, בני הקהילה היהודית, זכאים לקבל את האוסף הזה לידינו. יש בישראל מוזיאון ליהדות בבל שיכול לשמור היטב על האוצר, אבל אם חייבים לבחור בין ארה"ב לעיראק – שיישאר בארה"ב. פעם ביקרתי עם עמיתים עיראקים במוזיאון בברלין והם התפעלו מאוסף של פסלים ואמנות עיראקית שהוצגו שם. הם אמרו שהם שמחים על כך שהגרמנים, יחד עם הבריטים והצרפתים, הצילו את המורשת התרבותית של ארצם – שאחרת בוודאי היתה נחרבת".

תחייה בלבנון

באופן מפתיע, הרס והשמדה של עתיקות ואתרי מורשת יהודיים דווקא עוררו תשומת לב ויצרו שיח בכמה מדינות בדבר תפקידה של מורשת יהודית בארצות ערב. בעיתונות הלבנונית פורסמו כמה מאמרים המגנים את הרס בית הכנסת ג'ובר בדמשק במאי השנה. בלבנון שוקם לאחרונה בית הכנסת "מגן אברהם" במימון משותף של יהודים יוצאי לבנון ושל קרן רפיק אל־חרירי לשיקום אתרי מורשת לבנוניים.
במצרים, מספרים על נהירה חסרת תקדים של מבקרים מקומיים לבית הכנסת "אבן עזרא" בפוסטאט – קהיר העתיקה. עם זאת, בגלל המהפכה כמעט הופסקו לחלוטין ביקורים של יהודים לקברו של אבו חצירא בדמנהור ויש שמועות על הידרדרות של האתר. בעבר הלא רחוק מאות יהודים מישראל ומחו"ל היו עורכים הילולה במקום.
בעיראק, מספר שמואל מורה על הוצאה לאור ששמה "מסופוטמיה", המפרסמת ספרי שירה של משוררים יהודים נודעים, וספרים אחרים על היסטוריה של יהודי עיראק. אחד הספרים הללו הוא "שירת אחווה אנושית ופטריוטית", שנכתב על ידי ד"ר ג'באר ג'מאל א־דין מאוניברסיטת כופה. הספר כולל שירי געגועים ליהדות עיראק ומדבר על הנסיבות שבהן היהודים, שעם השיעים נרדפו על ידי הממשלה הסונית, עזבו את ארצם.
הזיכרונות של פרופ' מורה, הכתובים בערבית ספרותית מעודנת, הופיעו בשנים האחרונות בכתב העת הסעודי "אילאף" וזכו לתגובות נלהבות בעיראק ובמדינות ערביות אחרות. זאת, אף שהפרופסור לא חסך בביקורת כלפי המשטרים העיראקיים לדורותיהם, וכן הקדיש תשומת לב רבה לנושא האנטישמיות בעיראק, לסיבות שהובילו ל"פרהוד" – הטבח של 1941 – וכן ליחס ליהודים בארצות ערב בכלל.
יש לא מעט עיראקים שמסכימים עם דעותיהם של מורה ועמיתיו, האקדמאים העיראקיים, ובשקט מקדמים שלום פרטי עם חבריהם מבגדד, מכופה ומבצרה. הגורם המחבר ביניהם הוא התשוקה לספרות ולשירה, והבנה שרק אם הטובים – בישראל, בעיראק, בסוריה ובמקומות אחרים – יתאחדו, הם יוכלו לגבור על כוחות החושך שמטרתם לשכתב ולרמוס את ההיסטוריה – חלום של כל כוח רשע מימי קדם.
האם הניסיונות הללו יצלחו? אין לדעת. מה שברור הוא שגם אם לא כל אתרי המורשת ישרדו את הכאוס האיסלאמיסטי בעיראק, בסוריה ובלוב – הגשרים התרבותיים שנבנו במדינות אלה במהלך שנים רבות ימשיכו להתקיים.

פניתי לאונסק״ו: לשמור על קברו של הנביא נחום שנמצא בחבל כורדיסטאן שבעיראקפניתי לאונסק״ו

פניתי לאונסק״ו עם עוד עשרות חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית ודרשתי שיעשו הכל כדי לשמור על קברו של הנביא נחום שנמצא בחבל כורדיסטאן שבעיראק.

חברים יקרים,
קברו של הנביא נחום המוזכר בתנ״ך נשמר אלפי שנים על ידי יהודים שחיו בכורדיסטאן.
גם לאחר שלא נותרו יהודים במקום דאגו המקומיים לשמור על האתר.

השבוע, הגיעו אלי תמונות שמספרות על מצבו של האתר שנמצא באזור שלא יציב פוליטית, וסיפרו שהקבר בסכנת התמוטטות.

הקבר, הקדוש ליהודים, כמו אתרים קדושים בכל העולם הם נכסי תרבות השייכים לכל באי העולם – גם אלו המשתייכים לדתות אחרות, ועל כן, אינטרס של כל אחד מאתנו לפעול כדי לשמרם.

אני מודה לכל חברי הכנסת שנרתמו.

www.ynet.co.il

 

אירוע לציון הפרהוד

13343022_1116840428376053_6602155949982283686_n

06.06.2016

אתם יודעים מה זה פרהוד?

חלקכם בטוח שמעו מהוריהם, או סבותיהם. לצערי, הרוב לא.

חברים יקרים,
היום זכיתי להוביל בכנסת, לראשונה בתולדותיה, אירוע לציון הפרהוד.

הפרהוד אלו אירועים אלימים שפרצו בבגדאד בשנת 1941.
מאות יהודים נרצחו באותו הלילה, אלפים נפצעו, ורכוש רב נבזז.
האירועים בוצעו בהשראת גרמניה הנאצית, וכוונו נגד יהודים בלבד, ובגלל שהם יהודים.

לצד הכאב, יהודי עיראק בחרו לקרוא את הכתובת על הקיר ולחשוב על העתיד.
התנועה הציונית בעיראק החלה לפרוח מיד לאחריהם, ויהודים רבים הבינו כי יש להם בית – בישראל, שקמה מספר שנים לאחר מכן.

למרבה הצער, מערכת החינוך כמעט ומתעלמת לחלוטין מהפרהוד, אין כל יום זכרון רשמי, ומרבית הירשאלים לא יודעים מה קרה בבגדאד ובבצרה ובערים עיראקיות נוספות בערב חג השבועות וביום החג לפני 75 שנים.

ציון הפרהוד חשוב לכל ישראלי, לא רק ליוצאי עיראק. עלינו לזכור ולספר לבנינו את מה שקרה ליהודים בעיראק, זאת לצד מה שקרה ליהודים בכל מקום אחר בעולם. על כן, בחרתי לקיים את האירוע החשוב הזה.

ארצה להודות למר אדווין בלאק, מחבר הספר פרהוד, על עזרתו האדיבה בהובלת האירוע, כמו גם לתנועת StandWithUs, למרכז ליהדות בבל, לפרופסור שמואל מורה חתן פרס ישראל, ולחברתי זהבה ברכה.

קסניה סבטלובה: טיפוח מורשת המזרח מעשירה את התרבות הישראלית

blacklabor.org

 25.02.16

ח"כ קסניה סבטלובה יזמה אירוע מוסיקלי בכנסת במסגרת השדולה שהקימה לשימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב והאסלאם. שרת התרבות מירי רגב, שדרשה לשנות את אופי גלגלצ בטענה של מיעוט שידורי מוסיקה ים תיכונית מזרחית, אינה מתקצבת את התזמורת המזרחית שהופיעה באירוע

ביום שלישי, 23.2.2016, התקיים אירוע רב משתתפים בכנסת ישראל, שכלל ברכות, הרצאה של אייל שגיא ביזאווי על תרבות יהודי המזרח התיכון והופעה של "פירקת אלנור", תזמורת מזרחית קלאסית במסגרת השדולה לשימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב ואסלאם בראשות ח"כ קסניה סבטלובה.
ח"כ סבטלובה פנתה לשרת התרבות, מירי רגב, לאחר שפניותיה הרבות בחודשים האחרונים לא צלחו: "תרבות היא נכס ולא נטל! אין סתירה בין צ'כוב לבין פאריד אל אטרש ואני קוראת לך לעזור ולסייע בקידום תרבות מזרחית"

ח"כ סבטלובה אמרה באירוע:
"קיבוץ הגלויות, שיבתם ארצה של יהודים לאחר 2000 שנים, הוא כמו איחוד משפחה לאחר שנים רבות. לא נרצה לדעת מה עבר על קרובי משפחה ששבנו והתאחדנו איתם לאחר כל כך הרבה זמן?!
רבים שואלים אותי מה לי, קסניה שנולדה במוסקבה, עם מסורת יהדות המזרח, עם תרבות אותה לא ספגתי בבית אימי ברוסיה וגם לא לאחר שעליתי ארצה.

יש האומרים בבדיחות הדעת, כפי שאמרה גב. לבנה זמיר, יו"ר מרכז הארגונים לשימור מורשת יהודי ארצות ערב ואסלאם, אני מזרחית – ממזרח אירופה!

אבל האמת היא פשוטה: נחשפתי למסורות אלו בביקורי בעולם הערבי כעיתונאית ופרשנית.
רבות הפעמים שנתקלתי בבית כנסת עתיק – בדמשק, בטריפולי, בקהיר או בביירות.
במסעותיי נסעתי עם נהגי מוניות שבדרך אגב, מבלי לדעת עלי דבר ומהיכן אני, סיפרו לי על אתרים יהודיים מוכרים למקומיים בפינות רחוב.

ריגש אותי לראות היכן חיו יהודים אחרים בעולם, היכן יצרו תרבות כל כך נפלאה בני משפחתי, בשנים שחיינו רחוקים אלו מאלו.

אולם, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל העדיפו קברניטיה ליצור כור היתוך שהצניע חלק מתרבויות מפוארות אלו, במקום לשמר רב תרבותיות.
אך לא רק בשנותיה הראשונות של המדינה – גם בשנים בהן אני עליתי, וגם כעת, יש שמבקשים למנוע מישראלים שהגיעו מרחבי תבל לקרוא בשפתם ולדבר בה, בין אם מדובר בערבית, ברוסית, באמהרית בצרפתית או בכל שפה אחרת – וחבל.
דוחקים הצידה פלח כל כך גדול של התרבות שלנו, וההפסד הוא של כולנו.

מטרתו של האירוע, כחלק מעיסוקי טרם הגעתי לכנסת, וגם כעת, כיו"ר השדולה לשימור וטיפוח מורשת ותרבות יהודי ארצות ערב ואסלאם היא כפולה: שימור פיזי של התרבות הנפלאה הזאת, אך גם העשרת התרבות שלנו.
כך הכרתי את תזמורת "פירקת אל נור", שלמרבה הצער לא זוכה לתקצוב ממשרד התרבות, כן! אותו משרד בראשו עומדת מירי רגב שחוזרת שוב ושוב על הצורך בגיוון תרבותי.
עלינו לברך רב תרבותיות, לשמר אותה – היא מרכיבה את הזהות הישראלית החדשה שקמה לה אחרי 2000 שנים בהן היינו מפוזרים בעולם."

הודעה מטעם הדובר של ח"כ קסניה סבטלובה, ארתור שני

קסניה

בתמונה: חברי התזמורת "פירקאת אלנור" עם ח"כ קסניה סבטלובה. צילום: דוברות ח"כ קסניה סבטלובה

יהודים שהתקבצו יחד בישראל אחרי שנות גלות רבות מספור, משולים לבני משפחה אחת שפגשו אחד את השני אחרי פרידה ממושכת

12507536_1020993177960779_5068159599493158888_n

יהודים שהתקבצו יחד בישראל אחרי שנות גלות רבות מספור, משולים לבני משפחה אחת שפגשו אחד את השני אחרי פרידה ממושכת.
הלא נרצה לשמוע מבן משפחה אבוד ששב, מה עבר עליו ואיך חי את חייו?

אמש התמזל מזלי והוזמנתי לאירוע מרתק שחימם לי את הלב ואת הנשמה.
בדירה אחת בתל-אביב נפגשנו, ישראלים וישראליות ממוצא עיראקי ומשלל עדות אחרות, נהנינו מאוכל עיראקי מסורתי, שמענו את נגינת העוד ושירה בשפה יהודית עיראקית, דיברנו על החיים, על המזרח התיכון, על שימור וטיפוח של התרבות והמורשת של העדה העיראקית ותפוצות אחרות.

היו שם אנשי אומנות, שחקניות, עיתונאים, אנשי עסקים, גמלאים וסטודנטים, צברים, עולים ותיקים ועולים חדשים.
פגשנו את אימד לוי המקסים, העולה האחרון מעיראק שבא לארץ לפני חמש שנים בלבד וכבר מדבר בעברית צחה ויפה, ואורח עיראקי-מוסלמי שמתגורר בארה"ב.

אקדמאים סיפרו על קשרים שהם מקיימים עם עמיתיהם בעיראק, ואורחים אחרים סיפרו על המאמצים שהם עשו על מנת לשמר את המורשת היהודית בעולם הערבי.

מפגש כזה, ערב מיקרוקוסמוס של קיבוץ גלויות, התקיים בזכותה של זהבה ברכה הנמרצת, מראשי "משמרים את השפה העיראקית" שפועלת למען שימור השפה בה דיברו יהודי בבל מאות שנים.

אני, בתור יו"ר השדולה למען שימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב, אמרתי שמדינת ישראל חייבת לעשות מאמץ עליון על מנת ללמד את ילדינו את המורשת של העם היהודי, את היופי של המנהגים השונים, את ההיסטוריה של כולנו.

ואם בתרבותם ושפתם של יהודים יוצאי ארצות ערב עסקינן, הרי שמדובר בקהילות שנטועות חזק במזרח התיכון, מבינות את ההתנהלות האזורית, את השפה ואת הקודים התרבותיים.
הם הגשר של ישראל למזרח התיכון, אך לצערנו המדינה ניסתה במשך שנים להתעלם ממורשתם ולגרום להם לוותר על התרבות ועל השפה.
לא עוד! הגיע הזמן להחליף דיסקט.

כעת, נותר לי רק להודות למארחים הנפלאים של המפגש המיוחד ולהתכונן לפעילות ממושכת בנושא שחשוב לכולנו, לכל הקרובים האבודים שנפגשו שוב בארץ המובטחת לה חיכו 2000 שנים.

משמרים את השפה העראקית

 

להיות חברת כנסת ישראל

ח"כ קסניה סבטלובה

לכבוד תחילת כנס החורף של הכנסת החלטתי לשתף את הציבור, בדרך הומוריסטית, מחוויותי כחברת כנסת חדשה (קצת ארוך) בגילוי לב והומור.

מזה כחצי שנה אני חברת כנסת. קשה לתאר חוויה זו במספר הצבעות, ישיבות והצעות חוק, בעיקר כי הדבר הזה אינו דומה כמעט לשום חוויה אחרת בחיים מבחינת מידת האחריות, רמת העניין, הלחץ והמתח. לפני כהונתי בכנסת עבדתי בעבודה שנחשבת לאקזוטית ולחוצה – ככתבת ופרשנית לענייני ערבים, מזרח תיכון ואיסלאם, סיקרתי את השטחים, את המזרח התיכון כולו, ביקרתי במחנות פליטים בעזה, בגדה וגם בלבנון וסוריה, יצא לי להיות בכיכרות המהפכה בקהיר ותוניס, וגם במקומות אחרים מסוכנים ומלחיצים לא פחות.

אבל שום דבר מאלו לא משתווה לרגע בו בוחנים אותך על הפרטים הקטנים של מתווה הגז ללא התראה מ"גלי צה"ל", כאשר צריך לקרוא ארגזים מלאי ניירת על תקציב המדינה בתוך יומיים, או להציע פתרון מקורי ליוקר המחיה בין 5 אחה"צ ל-7 בבוקר במליאה, כשמגיע הזמן שלך לנאום. ועוד לא דיברתי על פאנל משותף עם מירי רגב בערוץ 2.

חבר וחברת כנסת יכולים להיות מומחים לענייני ביטחון, כלכלה או חינוך, אבל לא סביר שיהיו מומחים כל דבר. או שאולי כן? ומה זה אומר לייצג את הציבור? כי הרי על כל שני ישראלים יש לפחות שלוש דעות, כולן מנוגדות כמובן. האם במדינת ישראל עדיין מבדילים בין ביקורת נוקבת ככל שתהיה להתלהמות שלוחת רסן והסתה פרועה?

במהלך כנס הקיץ של המושב הנוכחי רשמתי כמה חוויות והרהורים מתחילת הקדנציה ומהלכה, שיעזרו להתמודד עם כנס החורף שמתחיל היום ואולי גם ישמש חברי כנסת אחרים או כאלה שחולמים למלא את התפקיד החשוב הזה, אז הנה;

* לטפל בעיקר-
קביעת סדר עדיפויות היא עניין מהותי וקריטי – לכל אדם בכל תפקיד – אבל יותר מכך כאשר באים לטפל במבול נושאים הכי בוערים לאזרחי ישראל; יוקר המחיה, קצבאות נכות וזקנה זעומות, אלימות בבתי ספר ובכלל, המצב הביטחוני וכו' – כי מה שלא חסר במדינתנו, זה כמובן בעיות ולכולם שלל פתרונות, הצעות, טענות ומענות. כל חבר כנסת חדש יגלה במהרה שהחשוב לישראלי אחד לא חשוב לישראלי אחר. וככה מתחיל הדיאלוג בין חה"כ לאזרח. מה פתאום את תומכת בנישואים אזרחיים? אבל הביטחון יותר חשוב! עוסקת בביטחון ומקפידה להשתתף בכל ישיבה של ועדת חוץ וביטחון? אז לא אכפת לך מזה ששליש מילדי ישראל הולכים לישון רעבים? הגשת הצעת חוק המיטיבה עם ישראלים דוברי רוסית? זה כי את רוסיה ובאה לקדם רק את הקהילה שלך! הקמת שדולה למען שימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב ומזרח?! מה לך ולתרבות הזו? את הרי רוסיה ממזרח אירופה, וזה לא נחשב – אז תעסקי בענייני הקהילה שלך! הלכת להפגנה נגד סגירת רשות השידור? נו באמת, אין דברים חשובים יותר במדינה שלנו?ובכלל, נגמר עידן הפוליטרוקים, את בישראל עכשיו, לא ברוסיה. כמובן שבמקום רוסיה אפשר לכתוב כל מני מדינות או מקומות אחרים, המשמעות היא זהה. וכמובן שהצעות לחזור לרוסיה למכביר.

* מי אמר פרסום ויחסי ציבור ולא קיבל?!
הלכת להפגנה נגד אלימות משטרתית? הכל אצלך פרסום! רק תמונה וססטוס את רוצה. לא הלכת להפגנה נגד אלימות משטרתית? כנראה כי לא אכפת לך מזה שהמשטרה מפוצצת את הצורה לאזרחים תמימים! כמו שאומרים באנגלית – Doomed if you do, and doomed if you don't.

* מומחיות?! אין כזה דבר אם זה לא לפי דעתי!
שום דבר לא הופך אותך למומחה אם תדבר/תדברי על פתרונות או רעיונות לא פופולאריים. מומחה עולמי לכלכלה מציע לבטל פטור המע"מ על פירות וירקות?! זה לא רציני! מומחים בדיוק כמוהו לא חזו את המשבר הכלכלי בארצות הברית. אז שישבו בשקט! מי הם בכלל?! ואת?! את דוברת ערבית, בעלת שלושה תארים במזה"ת ואסלאם, היית בלוב, לבנון, דמשק וכו' וכו', יש לך ניסיון אלפי שעות עבודה בשטחים ובמזרח התיכון? וזה עושה אותך מומחית, תגידי לי?! הרי כל ילד קטן יידע לומר שאסור לבטוח בערבים ו/או להחזיר גרגיר אחד של אדמה ו/או לאסור על חברי כנסת יהודים לעלות על הר הבית ו/או לקנות בשוק בנצרת! מחקו את המיותר….

*גיניתי בבית-
קרה אירוע טרור ולא הספקת לגנות?תשלם/תשלמי על זה ביוקר. אז לא אכפת לך מביטחונם של אזרחי ישראל שנטבחים ברחובות! אה, כן גינית? אבל לא כתבת שאבו-מאזן הוא אויב, שכל הערבים מחבלים ושחייבים למגר את הטרור הרצחני בכוח ובנחישות! חוץ מזה בבוקר של אותו יום שהיה פיגוע כתבת עוד איזה סטטוס על תזמורת מזרחית שזקוקה למימון ממשלתי – זה מראה עד כמה לא באמת אכפת לך, אם את מתפנה גם לדברים אחרים. אגב, היה אירוע דומה לפני שנתיים, למה לא שמענו גינוי אז? לא היית חברת כנסת? זה לא תירוץ. בן אדם שאכפת לו מגנה תמיד ורק בצורה שבה אנו מצפים שיגנה! בקיצור, את בוגדת סמולנית! והלוואי שתעברי לגור בעזה או שפשוט תחזרי לרוסיה, שמה פוטין יחזיר אותך למוטב!

* שרביט הקסמים-
שלום, חה"כ סבטלובה על הקו? תשיגי לי דיור ציבורי. לא, לא בבאר שבע. במרכז. עדיפות לתל אביב. ותבני דירות ותורידי את המחיר שלהן ותמגרי אלימות במשפחה ותחוקקי חוק נישואין אזרחיים ותפתרי את הסכסוך הערבי-ישראלי ותעשי פנסיות לעולים ותעלי את קצבת הזקנה וגם את קצבת הנכות ותעלי את המזונות ותורידי את המזונות.
אה, את בכלל באופוזיציה ולא הצלחת את כל אלו? את לא שווה בכלל!

*הכל בכסף שלנו!
נסעת ליומיים (!) לניו יורק לייצג את ישראל ב"מצעד ישראל" השנתי? ואלה יופי! למה לא? תעשי סיבוב על חשבוננו. היית במסעדה נאה והצטלמת עם הבן-זוג? למה אנו חייבים לשלם לך על הסטייקים? רגע, אולי בכלל הבן-זוג שילם כי הוא עשה הפתעה ליום הולדת? לא משנה, כי נזכיר לך מדי שעה שאת מקבלת משכורת עתק על חשבוננו וזו הרגשה כל כך טובה, שמישהו סוף סוף יהיה חייב לנו אפילו את האוויר שהוא נושם.

* השד העדתי –
תומכת ברשות השידור? כאן זה לא רוסיה, תם עידן של פוליטרוקים אם לא שמת לב. פועלת נגד אלימות המשטרתית? ולמען חופש הביטוי והעיתונות? ברוסיה לא היית מעיזה לומר שום דבר, הפוטין היה מראה לך מה זה. אגב פוטין – הלוואי שאצלנו היה מנהיג כזה חזק בארץ. לאיזה שבוע-שבועיים, לטפל בערבים כמו שצריך. זה לא כמו ראש הסיעה שלכם שדואג פה לזכויות האדם וכל מני שטויות כאלה. יש יותר מדי דמוקרטיה במדינה הזאת. מה זאת אומרת "מותר לי לומר את זה בזכות זה שיש כאן דמוקרטיה ופוטינים לא באים לשבועיים"?

ועכשיו כמה מילים ברצינות:
הכנסת היא חוויה יוצאת מן הכלל מכל בחינה אפשרית. מדובר בשליחות עצומה, באחריות גדולה ולא פשוטה. כאשר אני מצליחה להעלות נושא חשוב לסדר היום – כמו הגובה המגוחך של קצבאות הזקנה והנכות – תחושת הסיפוק היא עצומה. כאשר אזרחים כותבים לי שהצלחתי לעזור להם במשהו, או שהם מרגישים שבנוכחותי בכנסת אני מייצגת אותם – זה הרגע הכי מאושר שאפשר לתאר. כאשר אני מצביעה יחד עם חבריי בעד חוקים חברתיים שיכולים לשפר את המצבם הסוציו-אקונומי של אזרחי ישראל – זה הפרס הגדול. וכאשר למרות ההקנטות ולפעמים גם הקללות- אני מתעקשת על האמת, יש לזה ערך עליון ומוסרי. כמו שכתב הסופר מיכאל בולגקוב בספרו הנצחי "האמן והמרגריטה" – "קל ונעים לומר את האמת".

אני מאחלת לכולנו כנס חורף מוצלח ופורה, שיתוף פעולה, הרבה ביטחון ורווחה כלכלית ושבאמת נהיה לתפארת מדינת ישראל! זו זכות גדולה לייצג אתכם בבית המחוקקים, ואמשיך לעשות ככל יכולתי לעשות זאת כאן, בשטח ובכל מקום ומקום

ח"כ קסניה סבטלובה