"בדמוקרטיה לא מאיימים על עיתונאים שעושים את עבודתם במאסר"

b.walla.co.il

וואלה ברנז'ה 

הצעת "חוק ההמלצות" של ח"כ דוד אמסלם המבקשת להטיל עונש של שנת מאסר על כל עיתונאי שפרסם מסקנות חקירה של המשטרה או כל מידע על חקירה כזאת, מעוררת ביקורת חריפה. ארגון העיתונאים: "דיווח על חקירה פלילית יהפוך בעצמו לעבירה פלילית"

הצעת "חוק ההמלצות" של ח"כ דוד אמסלם המבקשת להטיל עונש של שנת מאסר על כל עיתונאי שפרסם מסקנות חקירה של המשטרה או כל מידע על חקירה כזאת, מעורר ביקורת חריפה. כזכור, לפי הצעת החוק, על המשטרה ייאסר לפרסם את המלצותיה בתום חקירותיה, כאשר רק אחרי החלטת היועמ"ש תפורסם האחרונה.

בארגון העיתונאים אומרים הבוקר (שני) כי מדובר בפגיעה חמורה בחופש העיתונות ובדמוקרטיה וכי למעשה דיווח על חקירה פלילית יהפוך בעצמו לעבירה פלילית. "ארגון העיתונאים שמח על כך שח"כ דוד אמסלם התכחש בראיון שהעניק הבוקר לרזי ברקאי ובועז ביסמוט בגלי צה"ל לנוסח שהוא עצמו הניח על שולחן ועדת הפנים של הכנסת", נמסר מהארגון.

גם יו"ר השדולה לחופש הביטוי והעיתונות בהכנסת, ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), התייחסה ליוזמת החקיקה, ואמרה כי "בדמוקרטיה לא מאיימים על עיתונאים שעושים את עבודתם במאסר. יוזמות החקיקה הדרקוניות שצצות כמו פטריות אחרי הגשם נועדו לתכלית אחת, שאינה ראויה: שמירה כמו אתרוג על ראש הממשלה שנמצא בעיצומן של חקירות. מי שלו אין דבר להסתיר לא ישלח את שליחיו לחוקק חוקים כאלו".

"הצעת החוק שלי, אותה דחתה הממשלה, שדרשה לעגן את חופש הביטוי והעיתונות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, רלוונטית מתמיד. אני דורשת מחברי הקואליציה לזכור את עבודתם: אצל הציבור, לא אצל ראש הממשלה. כשיזכרו זאת, ויתעלו את האנרגיות לחקיקה חברתית למען הציבור, מצבנו יהיה טוב בהרבה. מצפה שכך ינהגו", לשון התגובה.

הממשלה מוכרת לכם פחד בזול ובכמויות מסחריות – אל תקנו!

חברות וחברים יקרים,

היום אני רוצה לדבר אתכם על פחד. לא על פחד בריא, המוכתב על ידי האינסטינקטים שלנו, כזה שתפקידו לשמור עלינו מצרות צרורות, אלא על פחד הורס שדומה לחומצה רעילה, פחד שמעוור, מערער את שיקול הדעת וראיית האמת ומונע מאדם את החיים עצמם.

הממשלה שלנו לא יודעת להציע פתרונות או דרך לשינוי המציאות שלנו ופחד הוא הסחורה היחידה והזולה שיש לה להציע בשפע. אני חייבת לומר – היא יודעת לעשות בו שימוש מעולה: פעם מדובר בסודנים המסרטנים אותנו, בערבים שנעים לקלפיות בכמויות אדירות וכמובן בהשוואת השמאל לכל אלו. את הפחד ההרסני והמשתק הזה, שיכללו לדרגת אמנות ממש גלעד ארדן | Gilad Erdan, השר לביטחון פנים והמפכ"ל שלו, רוני אלשיך. כי תכלס מה יכול להיות מפחיד יותר מדאע"ש?
בימים אלו בדיוק סיימתי לקרוא את הספר המעולה של צור שיזף על הארגון הרצחני ויש שם לא מעט חומר מפחיד אליו ארדן ואלשייך פשוט עוד לא נחשפו ולכן עדין לא שיווקו לנו. אבל גם עם מה שיש הם יודעים להסתדר היטב. העובדות לא מבלבלות את האנשים האלו, לכן, ללא שום בדיקה מוקדמת, בעיצומו של ארוע קשה באום אל-חיראן (ארוע שאותו אפשר וניתן היה למנוע אם לא היו מזדרזים לפנות את הבדווים באישון לילה על מנת לכסות על הבושה) הודיעו שהנהג החשוד בדריסה, יעקוב אבו אל-קיעאן ז"ל משתייך לארגון דאע"ש.

אנו זוכרים את סרטון התעמולה של הליכוד הנוטף רעל מתקופת הקמפיין של 2015 ובו איש שנראה כאיש דאע"ש שואל כיצד להגיע לירושלים ונענה "קח שמאלה". כולם הבינו את ההקבלה בין דעא״ש ומפלגות השמאל כי זוהי האמנות של ההפחדה מהולה במנה גדושה של פופוליזם זול. הרי לכולם ברור שאי אפשר להצביע על השתייכות לארגון הרצחני רק בגלל שבביתו הצנוע של המנוח (שנהרס בינתיים), היה עיתון ובו כתבה אחת על דאע"ש. מעניין מה היה אומר ארדן אם היה מוצא אצל אבו אל-קיאען את הספר "דאע"ש" עב הכרס של צור שיזף? כזה כמו שנמצא בספריה שלי?

אבל למעשה לא מדובר לא ביעקוב אבו אל-קיעאן ולא בדאע"ש. מדובר בנסיון עלוב לנהל את רגשותיו ותודעתו של העם שלך באמצעות יצירת שנאה ופחד מהאחר. בדיוק כמו בספרו הידוע של אורוול "שתי דקות השנאה". רק להבדיל מעולם המדומיין של אורוול, אזרחי ישראל מקבלים מדי יום מנות גדולות בהרבה של פחד ושנאה המשווקים על ידי השרים, אנשי הקואליציה ובכירי המשטרה. אנו צופים במהדורת החדשות הארוכות, מתחברים לרשת ב' כל חצי שעה למבזק החדשות וניזונים מהפושים שמגיעים מאתרי החדשות מדי דקה אשר כולם מכילים את המסרים המגיעים היישר מהסמכויות השלטוניות שלנו, היורקות עלינו את מנות הפחד והשנאה הארוזות במסרים מחושבים היטב: "המחבל מאום אל-חיראן השתייך לדאע"ש", "שלטון הימין בסכנה, הערבים נעים בכמויות לקלפי", "לא נקבל מדינה בתוך מדינה" ו"התקשורת בולשביקית".

רבים כותבים עכשיו שגלעד ארדן ורוני אלשייך חייבים לבקש התנצלות. ממי? איך אפשר לבקש התנצלות על הכפשה של איש חף מפשע שברגע אחד עשית ממנו מחבל דאע"ש? את מי זה בדיוק מנחם?

חייבת לקום ועדה עצמאית שתבדוק את ההתנהלות של הארועים באום אל-חיראן ותחקור גם את ההתנהלות של המפכ"ל והשר שהתרשלו בתפקידם. מישהו גם חייב לקחת אחריות על ההרעלה ההמונית של נפשם ותודעתם של אזרחי מדינת ישראל מדי יום במסרי פחד ושנאה תהומיים הפוגעים קודם כל בנו-בכולנו.
אני מפנה את האצבע קודם כל למישהו בשם Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו, אדם מפוחד ומבוהל שמפרק ממשלות ובאמצעות הפחד שהוא זורע ובאמצעות אותו הפחד הוא מקים אותן שוב. אבל הדבר היחיד שהוא חרד ממנו כל כך זהו אבדן השלטון.

אסיים במילים של איש גדול ודגול, הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאמר פעם כי ״הדבר היחיד שאנו חייבים לפחד מפניו הוא הפחד עצמו״.

אז חברות וחברים יקרים, אני קוראת לכם להתנער ממילים מכשפות וחסרות אחריות של אנשים חסרי אחריות, להתרומם מעל חומות הפחד שנבנו סביבנו ולהתחיל לפעול למעננו ולמען ילדינו, באומץ, בלי פחד ומתוך אמונה עזה בכוחנו לשנות את חיינו לטובה.
אם לא נעשה כך, הפחד הדביק והמצחין יכתים גם את הנפשות שלהם וינציח את הייאוש לתמיד.

(צולם בספטמבר 1995, צומת רעננה, הפגנת הימין בהובלת יו״ר הליכוד בנימין נתניהו. באדיבות ערוץ 1 ויס דוקו)

Image may contain: 2 people, people standing

ראש הממשלה משחק בקוביות מעל הראש של כולנו

13876280_1153495174710578_5929894682025430100_n

איור: עידו הירשברג

היום, בישיבת הסיעה של הליכוד, אמר נתניהו שהוא דווקא מעודד תחרות בכלי התקשורת.
האמנם? או שמא מדובר בתחרות של מי יאדיר יותר את שמו?

חברים יקרים, רק אתמול בבוקר היינו עדים למפגן בריונות של הממשלה נגד חופש העיתונות, ונגד עובדי תאגיד השידור הציבורי החדש.

לאחר שראש הממשלה הפיל את הפצצה והחליט לדחות את הקמת התאגיד בשנה וחצי (שבמהלכה מי יודע מה יקרה), כעת חבריו לממשלה ממשיכים בסשן החבטות על גבם של מאות עובדים שעתידם התעסוקתי לוט בערפל.

הגדיל לעשות יו"ר הקואליציה דוד ביטן, שזרק בלון ניסוי בהצעת חוק חדשה לביטול מוחלט של התאגיד, אותה הוא מתכוון להגיש בקרוב. הוא בודאי לא היה עושה זאת בלי אישור מהבוס – שר התקשורת וראש הממשלה נתניהו.

הרוח הרעה של הממשלה הזאת התבטאה גם כשהשרה רגב שאלה ברצינות גמורה: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"?
השרה כנראה יודעת שידע זה כוח, ועל כוח לא מוותרים כל כך מהר.
עיתונות חופשית? הצחקתם אותה. שוב, אין סיכוי שדברים כאלו היו נאמרים ללא ידיעתו של נתניהו.

הממשלה משחקת משחק פוליטי מעל ראשה של העיתונות הציבורית בישראל, ומחזיקה את עובדי התאגיד כבני ערובה של גחמותיהם האישיות. כך נראית בריונות ממסדית, כך נראה מסע מתוזמר היטב לעקירת כוחה של העיתונות החופשית בישראל, ולמעשה לעקירת הכוח שלכם – האזרחים.

בכנסת הנוכחית הקמתי את השדולה לחופש הביטוי והעיתונות כי אני מאמינה שעיתונות חופשית היא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה. אינטרס של כל אחת ואחד מאיתנו לשמור אותה, ולא לתת להחריבה.

אנו חייבים להיאבק במהלך הכוחני ובהפחדה השיטתית של עובדי העיתונות הציבורית בישראל.
לא ניתן לאינטרסים פוליטיים צרים להכתיב לנו את סדר היום.

 

תאגיד השידור הציבורי החדש

Screen Shot 2016-07-30 at 7.12.20 PM

24.07.2016

דחיית הקמתו של תאגיד השידור הציבורי החדש ל-2018 פוגעת בכולם, אך היא משרתת היטב אדם אחד – שר התקשורת וראש הממשלה בנימין נתניהו.

השתתפתי היום בדיון בועדת הכלכלה שעסק במהלך הבזוי שמוביל משרד התקשורת.

הדחייה הזו פוגעת אנושות בעובדי רשות השידור המסורים, ובנו – המאזינים.
הקמת התאגיד החדש עלתה לא מעט, והדחייה הזאת תעלו לנו עוד לפחות חצי מיליארד שקלים.

גם ספקי שירותים שהספיקו לחתום על חוזים וספקי תוכן עשויים לגרוף הפסדים שיאיימו על המשך פעילותם, בכללם ערוץ 9.

בעוד עובדי רשות השידור נערכו בעבודה מאומצת כדי לעמוד ביעד שנקבע – 30 בספטמבר, משרד התקשורת וראש הממשלה גררו רגליים.
את היעד קבעה הכנסת לאחר דיונים, והדחייה התמוהה הזאת לא פוגעת רק בעובדי רשות השידור – גם בריבונות הכנסת.

חוששני שההתערבות הגסה של ראש הממשלה בתקשורת לא תסתיים כאן.
כשיסיים נתניהו עם רשות השידור, יגיע תורה של הרשות השנייה ושל כל גוף תקשורת שלא יישר קו עם דפי המסרים של נתניהו.

"אי-אפשר לנתק את הצבא מהאווירה הציבורית"

חופש העיתונות the7eye.org.il

עיתונאים זרים מותקפים על-ידי חיילים באופן כמעט יומיומי, אומרת ח"כ קסניה סבטלובה, יו"ר השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת • מתוך "קול העין"

15.02.2016

שוטרי מג"ב תוקפים עיתונאים, 30.10.15 (צילום מסך)

שוטרי מג"ב תוקפים עיתונאים, 30.10.15 (צילום מסך)

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה-הציוני), היא עיתונאית לשעבר וכיום יושבת-ראש השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, גוף קטן אך חיוני. בשיחה עם איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל במסגרת התוכנית "קול העין" סיפרה ח"כ סבטלובה על הישיבה המיוחדת שהתקיימה ביוזמתה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שם עלה לדיון יחס כוחות הביטחון הישראלים לעיתונאים באזורים שמעבר לקו הירוק.בפתח הדיון בכנסת ציינת שבזמן האחרון את מקבלת תלונות מעיתונאים על יחס קשה במיוחד מצד כוחות הביטחון.

"כן. כשנכנסתי לכנסת הסתכלתי סביבי וראיתי שעניין חופש הביטוי וחופש העיתונות מוזנח. אם שואלים את חברי-הכנסת רובם חושבים שזה חשוב וראוי אבל אף אחד לא הרים את הכפפה. בגלל זה הקמתי את השדולה, ומרגע שהידרדרו הדברים בשטחי הגדה והתחיל גל הטרור האחרון התחילו להגיע תלונות. גם מכתבים ישראלים וגם מכתבים זרים וגם מכתבים פלסטיניים. מצלמות שבורות זה דבר שבשגרה. לחטוף מצלמה מעיתונאי, מצלמה יקרה ביותר, ופשוט לשבור אותה ולזרוק אותה, ככה בנונשלנטיות על הרצפה. תיארו לי את הדברים וגם הראו לי סרטונים. יש אנשים שמפחדים מנחת זרועם של כוחות הביטחון, והם לא רוצים לפרסם את זה אבל הם רוצים בהחלט שהעניין יטופל".

כשבאים אלייך עם מקרה כזה מה את עושה, ומה את יכולה לעשות?

"בתור חברת כנסת אני יכולה להביא את הדבר הזה לתודעה הציבורית, וזה כבר חצי מהדרך. ברגע שאנשים מתחילים לדבר על זה, חוץ מהדבר המובן מאליו של חופש העיתונות וחופש הביטוי, בואו נחשוב מה זה עושה למדינת ישראל כשמקרינים קטעים כאלה בחו"ל. גם אנשים שלא הכי מתחברים לערכים האלה, ואלה ערכים שבעיניי באמת קצת מוזנחים, יכולים להבין שזה מוציא שם רע למדינה".

חוץ ממצלמות שבורות, על אילו עוד מקרים שמעת?

"דחיפות, פגיעה, במיוחד כשזה נוגע לכתבים פלסטיניים, כאלה שעובדים בכלי תקשורת פלסטיניים, אבל גם בינלאומיים. צלם של רויטרס שנורה בכתפו, דברים שמתרחשים כמעט מדי יום. עיתונאי נתפס בעיני רבים מאנשי כוחות הביטחון כאויב, כבוגד. אם זה עיתונאי פלסטיני אז רבים אומרים לי שהם לא מאמינים שהם באמת עיתונאים, ושום דבר לא יכול לשכנע אותם, אפילו לא כרטיס ה-GPO של לשכת העיתונות הממשלתית. לכן דרשתי לקיים את הדיון בכנסת".

ח"כ קסניה סבטלובה (צילום: מרים אלסטר)

ח"כ קסניה סבטלובה (צילום: מרים אלסטר)

אחת התשובות שגם עלו בדיון על ריבוי התקריות היא שאנחנו נמצאים בתקופה חמה, יש שיאמרו אינתיפאדה, ובאופן טבעי הדריכות והחיכוך גבוהים יותר מבימים שקטים. את מקבלת את ההסבר הזה?

"כן ולא, כיוון שבתקופת האינתיפאדה השנייה כבר הייתי עיתונאית ועבדתי בשטחי הגדה וראיתי מה קורה שם. לעומת התקופה ההיא עכשיו יש ריבוי של תקיפות עיתונאים ואני חושבת שזה משהו שאי אפשר לייחס אותו רק לאווירה מתוחה. אני חושבת שזה קשור לאווירה הציבורית, ואמרתי את זה גם במהלך הדיון. אי אפשר לנתק את הצבא מהאווירה הציבורית, מהעם. לכן אני חושבת שאי אפשר להסתפק רק בנהלים שמעבירים לחיילים.

"כמו שאמר יו"ר הוועדה צחי הנגבי, נקיים עוד דיון בעניין ועל הצבא להשקיע יותר תשומת לב ויעביר סדנאות לחיילים וידריך אותם כיצד להגיב כשנתקלים בעיתונאי או עיתונאית שנדמה לנו שנמצאים במקום שבו הם לא צריכים להיות. אני יודעת על בשרי שהרבה מאוד פעמים ניסו למנוע בעדי מלהיכנס לערים בשטחי הרשות וטענו שזה שטח צבאי סגור. כיצד יכולים להגיד לעיתונאי שיש לו תעודת עיתונאי של לע"מ שזה שטח צבאי סגור, כשזה לא?".

אחד החלקים המגוחכים בדיון הוא זה שבו חברי-הכנסת מייקל אורן ומוטי יוגב ניגחו את התקשורת בטענה שהיא משתפת פעולה עם מה שהם מכנים "תיאטרון". לצד התפיסה הלא רצינית הזו יש כאן גם סוגיה אמיתית: מתי עיתונאי מפסיק להיות עיתונאי ומתחיל להיות תועמלן?

"זו בטח לא החלטה שיכול לקבל אותה חייל שנמצא במחסום. הוא בטח לא יודע מי אותו עיתונאי ואפילו אם הוא מייצג איזשהו גוף ששמע עליו לפני כן שהוא גוף אנטי-ישראלי, שהפעילות שלו גובלת בתעמולה. יש לנו פה לשכת עיתונות ממשלתית, שצריכה לטפל בזה. כשמדברים על תעמולה זדונית נגד מדינתנו, שיזמינו את אותם עיתונאים לבירור, אבל בהחלט לא החייל במחסום צריך לקבל את ההחלטה. נגיד אם אני רואה מישהו מה-BBC אני לא מכניס אותו, או שובר לו את המצלמה, בגלל שהוא כתב דברים כאלה ואחרים".

אבל אנחנו מצפים מהחייל לקבל כל החלטה אחרת במחסום, אז למה דווקא כשזה מגיע לעיתונאים לא?

"אני חושבת שזה נכון גם לכל הדברים האחרים. יש הרבה מאוד דברים שקורים שם ואותם בדיוק מתעדים אותם ארגונים כמו מחסום-ווטש או שוברים-שתיקה. יש דברים שבאמת הם לא בתחום שיפוטו של חייל בודד".

עד כמה מדברים עם חיילים על הנושא הספציפי הזה של צוותי עיתונות?

"בקווים מאוד מאוד כלליים. אומרים להם שאם יש עיתונאים והם לא מפריעים לביצוע של תפקידים מבצעיים אז לא צריך לגעת בהם, אבל זה באמת משהו שנוגעים בו בקושי. כשאנחנו מדברים על הנהלים זה בוודאי משהו שצריך לדבר עליו עם הקצינים, שיעבירו לחיילים. האנשים שמוצבים שם הם בסך הכל נשים וגברים צעירים וצעירות, אז באמת קשה להם. הם לא מיומנים, הם לא מוכנים, הם לא יודעים כמה הדברים האלה רגישים".

כתב וצוות צילום שמדווחים עבור כלי תקשורת של חמאס הם עיתונאים או טרוריסטים?

"חמאס זה ארגון טרור והעיתונאים של חמאס הם בוודאי אנשים שיכולים להיות גם בתפקיד כפול. אנחנו יודעים שיש ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס שגם להם יש זרועות תקשורתיות. אבל כמו שאנחנו מבדילים בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית ולזרוע התקשורתית, אולי הם לא מחבלים אבל הם בהחלט אנשים לא רצויים ואנשים שמאיימים על הסדר הציבורי ובוודאי אלה אנשים שאין להם את תעודת לע"מ הממשלתית שהיא תעודה שצריך לקבל כל עיתונאי".

כשמדברים על תקשורת מסיתה מתכוונים בדרך כלל לתקשורת הפלסטינית. מה לגבי התקשורת הישראלית, את מזהה הסתה או קמפיינים אנטי-עיתונאים?

"אני לא חושבת שיש פה מקום לדבר על הסתה, גם לא בתקשורת הפלסטינית. תקשורת, לא ארגוני טרור שמפעילים כלי תקשורת. לכל אחד מותר וכדאי לבקר את הפעילות של הממשלה והצבא, אין בזה שום פסול. הסתה זו הסתה וראינו בבירור איך נראה קמפיין של הסתה, הקמפיין של אם-תרצו. לא ראיתי שום דבר שמזכיר דבר כזה, בטח לא בעיתונות הישראלית. אם יש אנשים שלא מוצא חן בעיניהם מה כותב גדעון לוי או אראל סג"ל הם יכולים לא לקרוא את העיתון הזה, או לקרוא ולהגיב בהתאם".

שאלה לסיום, לפני כחודש הגשת תביעת דיבה על סך 100 אלף שקל נגד רדיו קול-חי על כותרת שייחסה לך אמירה מבזה שלא אמרת. בתור יו"ר השדולה לחופש העיתונות, האם זה לא צעד כוחני מדי?

"ניסינו לטפל בזה בדרך אחרת, שלחנו כמה מכתבים למערכת קול-חי וביקשנו מהם להוריד את הכותרת הזו. הדברים לא נאמרו מעולם. הם לקחו משהו שנכתב בטוקבק בעמוד שלי, וייחסו לי את הדברים האלה. זו דיבה. יש לנו בחוק של מדינת ישראל הגבלות מסוימות, שאסור להוציא דיבה או לחדור לפרטיות, והדברים האלה מסתדרים יופי בעיני עם חופש הביטוי וחופש העיתונות. אפשר להביע ביקורת, אסור להוציא דיבה".

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. את התוכנית מפיקה רתם שרעבי, סטודנטית בבית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית".

מארב תקשורתי

the7eye.org.il
אלימות נגד עיתונאים

עימות בוועדת החוץ והביטחון: נציגי העיתונאים התלוננו על אלימות מצד כוחות הביטחון, חברי הוועדה התריעו מפני ניפוח סיטואציות מבוימות ושיתוף פעולה עם תעמולה אנטי-ישראלית • ח"כ מייקל אורן: עיתונאים, מנצלים אתכם • נציגת העיתונות הזרה: חיילים זורקים תעודות עיתונאי לבוץ ולזבל • נציג דובר צה"ל: פועלים להבטחת חופש העיתונות

יוזמת הדיון, ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה-הציוני, העידה בפתח הישיבה כי מתוקף תפקידה כיו"ר השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, הגיעו אליה לאחרונה תלונות רבות מצד עיתונאים בעקבות היתקלויות עם כוחות הביטחון. בין היתר ציינה ח"כ סבטלובה מקרים של שבירת מצלמות וציוד אחר של עיתונאים וכן פגיעה בגוף, והדגישה כי התקשורת העולמית עטה על מקרים כאלה כדי להציג את ישראל כמדינה שפוגעת בחופש העיתונות ובחופש הביטוי.

"הבעיה היא לא רק ביהודה ושומרון, אלא בכלל בכל הארץ. היא לא רק מול הצבא, אלא גם מול המשטרה ומג"ב", הדגיש יו"ר ארגון העיתונאים, יאיר טרצ'יצקי, שנכח אף הוא בישיבה. "יש היום אווירה ציבורית של העדר סובלנות כלפי עיתונאים, והאווירה הזו גורמת לכך שגם הציבור וגם כוחות הביטחון רואים בעיתונאים מטרד ומנסים להיפטר מהם".

טרצ'יצקי חלק עדות אישית על מקרה שאירע לפני כשנה במסגרת שירות המילואים שלו, בעת ששמר במושב נתיב-העשרה הסמוך לגבול עזה. באחד הימים ניגש אליו קצין בצה"ל והורה לו לסלק צוות של ערוץ 1 שהגיע למקום. "לא בא לי טוב הצוות הזה", אמר לו הקצין על-פי עדותו, "לך תעיף אותם". כששאל מדוע, נענה בהוראה מחודשת להעיף אותם. טרצ'יצקי סיפר כי אמר לקצין שהוא יכול ללכת לסלקם, אך מיד לאחר מכן ייגש לנסח מכתב מחאה תחת כובעו כיו"ר ארגון העיתונאים.

חברי-הכנסת צחי הנגבי וקסניה סבטלובה בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

חברי-הכנסת צחי הנגבי וקסניה סבטלובה בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"זה מראה שמי שמטפל בעיתונאים הם בדרך כלל דרגים נמוכים, שלא מבינים את החשיבות של העניין ואין להם את הכלים להתמודד עם התקשורת", אמר. "פה צריכה להיות מדיניות שבאה מלמעלה ומשדרת לשטח שאין סובלנות להתנהגות כזו מול עיתונאים". בהמשך הזכיר יו"ר ארגון העיתונאים מקרה של שבירת מצלמות צלמי AFP, שדווח בהרחבה בתקשורת, וכן מקרים רבים אחרים של ירי כדורי גומי על צלמים, אף שהם מזוהים כצלמים ועומדים הרחק מנקודות החיכוך בין מפגינים לחיילים.

"הרבה פעמים אנשי כוחות הביטחון חוטפים את התעודה מהצלם, מעיפים אותה לכל הרוחות, לתוך בוץ ולתוך זבל, ואומרים לו, 'עכשיו לך תחפש, אבל פה אתה לא תעבור'"

"העיתונאים באים לשם בשם הציבור", הוסיף טרצ'יצקי, "באים לשם כדי לספר את האמת. לפעמים האמת לא נוחה למדינה, לפעמים היא לא נוחה דווקא לצד שבא לבקר את המדינה, אבל אנחנו צריכים להיות שם. לדעתי הדבר המרכזי הוא שכוחות הביטחון לא מבינים שעיתונאים נמצאים שם בשביל לשרת את הציבור, אנחנו לא עוד סוג של מפגינים, וזה משהו שצריך לשנות מהיסוד".

גלניס שוגרמן, מזכ"לית התאחדות הכתבים הזרים בישראל (FPA), העידה כי לפי התלונות שמגיעות אליה, "הרבה מאוד מאנשי כוחות הביטחון מחזיקים בדעה שלפיה כל מי שמסתובב בשטח עם מצלמה הוא האויב". לדבריה, "באזור יהודה ושומרון יש מעט צלמי עיתונות שעובדים באופן קבוע עם החברות הגדולות. הם עובדים תחת פיקוח וכללים מאוד קפדניים, אבל כבר קרה כמה פעמים שכשהם עזבו את השטח, זרקו רימוני הלם אחריהם. זו בעיה".

בתשובה לשאלתו של יו"ר הוועדה ח"כ צחי הנגבי (הליכוד), הדגישה שוגרמן כי בשנתיים האחרונות יש "עלייה גדולה" במקרי האלימות כלפי עיתונאים.

ח"כ סבטלובה, שעבדה עד לאחרונה כעיתונאית וסיקרה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, טענה כי קשה לייחס את ההרעה במצב לגורם אחד. "האווירה הציבורית שנוצרה כאן במדינת ישראל היא לא לטובת עיתונאים", אמרה. "אנחנו רואים שהם הופכים ל'שתולים', לאויבי הציבור. אם הם זרים או פלסטינים, אז בכלל. אני נתקלתי במקרים שבהם כוחות הצבא לא מזהים עיתונאים פלסטינים כעיתונאים בכלל. המצב החמיר בארבעת החודשים האחרונים. אנחנו מקבלים יותר פניות, גם מאנשים פרטיים וגם מארגונים".

מימין: יאיר טרצ'יצקי, גלניס שוגרמן ומוחמד נג'יב, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

מימין: יאיר טרצ'יצקי, גלניס שוגרמן ומוחמד נג'יב, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"מדובר בעיתונאים מכל קצוות הקשת הפוליטית", הוסיף טרצ'יצקי. "רק לפני שלושה שבועות צלמת של 'מקור ראשון', מירי צחי, חטפה מכות מהמשטרה בהפגנה בגשר המיתרים בירושלים. פנינו למשטרה ואמרו לנו, 'אנחנו מאוד מצטערים שהיא חטפה מכות, אבל היא פשוט לא היתה אמורה להיות שם'. אז כן, היא היתה אמורה להיות שם, ואם במקרה המשטרה נוקטת יותר מדי אלימות נגד המפגינים, היא צריכה לתעד את זה".

"מאז מערכת הבחירות האחרונה יש מסר שהוא נגד התקשורת", טען טרצ'יצקי. "בתקופה האחרונה היתה גם אלימות של אזרחים. פוראת נסאר מחדשות 2 הגיע לעפולה אחרי פיגוע בשביל להשמיע את המצוקות של הציבור הישראלי והותקף, בבאר-שבע תקפו צלם של ערוץ 10. יש פה אווירה ציבורית מסוכנת, ואני חושב שפוליטיקאים צריכים להיות לא רק אלה שלא משסים ומייצרים את האווירה הציבורית הזו, אלא גם אלה שממתנים אותה וקוראים לאחריות".

העיתונאי מוחמד נג'יב, המתגורר ברמאללה, העיד כי כוחות הביטחון בשטחים "לא מכירים בתעודות לע"מ" של העיתונאים הפלסטינים. שוגרמן הוסיפה בהקשר זה כי הכוחות אכן לא מכירים בתעודות אלה, ו"הרבה פעמים הם חוטפים את התעודה מהצלם, מעיפים אותה לכל הרוחות, לתוך בוץ ולתוך זבל, ואומרים לו, 'עכשיו לך תחפש, אבל פה אתה לא תעבור'".

דובר צה"ל: "אנחנו פועלים להבטיח את חופש העיתונות"

נציג צה"ל בדיון, סא"ל פיטר לרנר מחטיבת דובר צה"ל, טען כי הצבא מכיר בחשיבות העבודה העיתונאית ופועל כדי למנוע מקרים של אלימות כלפי עיתונאים וצלמים. "אנחנו בצה"ל ובפיקוד מרכז פועלים תחת הנחת היסוד שהפעילות המבצעית מתקיימת תחת העין הבוחנת של המצלמות", אמר סא"ל לרנר.

סא"ל פיטר לרנר, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

סא"ל פיטר לרנר, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

"אנחנו פועלים להבטיח את חופש העיתונות, ופקודות הצבא גם משקפות את זה. מעבר לפקודות היבשות אנחנו מקיימים פעילות נרחבת גם אל מול החיילים עצמם וגם אל מול המפקדים, כדי שתהיה יכולת להתמודד עם האתגר הזה של הצלם והעיתונאי שנמצא בתוך מרחב הלחימה".

סא"ל לרנר הדגיש כי בחודשים האחרונים חלה עלייה באלימות הכללית באזור, ובעקבותיה עלייה גם בסיקור העיתונאי של האירועים. אולם לדבריו, "המקרים שהוזכרו פה הם היוצא מן הכלל שמצביע על הכלל". לרנר הזכיר מקרה מלפני שבועות אחדים, שבו מחבל לבש אפוד של עיתונאים ותקף חייל, וטען כי "המחבל זיהה שצה"ל מתייחס באופן מכובד לעיתונאים, לכן הוא לבש אפודה שכתוב עליה Press, והוא ניצל את זה כדי להתקרב לחיילים ולדקור חייל. פצוע בינוני".

עוד הוסיף סא"ל לרנר כי החיילים בשטח פועלים במצב של "מארב תקשורתי", כלומר אל מול "אירועים שלא היו מתקיימים ללא הנוכחות של המצלמות". לדבריו, "זה חלק מהתיאטרון, אבל למרות זה אנחנו פועלים כדי להבטיח את חופש העיתונות".

"אני חייבת למחות נגד השימוש במלה 'תיאטרון', שלדעתי מבזה את המוסד הדמוקרטי במדינה שלנו", אמרה ח"כ סבטלובה בתגובה לדברי סא"ל לרנר. "לקרוא להפגנה לגיטימית 'תיאטרון', בין אם זה ימנים או שמאלנים או ערבים, זה לא משנה בכלל. הפגנות מתקיימות בשביל להביע מחאה ולמשוך גם תשומת לב ציבורית. התקשורת לא נותנת תפאורה ל'תיאטרון', ככה פועלת תקשורת".

מימין: חברי-הכנסת צחי הנגבי, קסניה סבטלובה ומייקל אורן, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

מימין: חברי-הכנסת צחי הנגבי, קסניה סבטלובה ומייקל אורן, בדיון בוועדת החוץ והביטחון, 2.2.16 (צילום: אורן פרסיקו)

ח"כ מייקל אורן (כולנו) דווקא תמך בעמדת סא"ל לרנר. מיד אחרי שקבע ש"אין הצדקה לאלימות נגד עיתונאים, נקודה", הוסיף ח"כ אורן כי בתור מי ששירת כחייל באינתיפאדה וכן כקצין מילואים בדובר צה"ל, ברור לו שיש לשים את הדיון בהקשר הנכון. "לי אין בעיה עם המלה 'תיאטרון'", הבהיר. "נוכחתי בהרבה מאוד הופעות תיאטרוניות של הפגנות שמתקיימות משום שיש נוכחות תקשורתית. אני מכיר גם לא מעט מצבים מפוברקים, מבוימים. התקשורת היא חלק מהמאבק, והעיתונאים חייבים לשאול את עצמם איזה תפקיד הם ממלאים בסכסוך הזה, והאם באמת יש איזון בסיקור בעזה ובאזורים אחרים באזור שלנו, כולל בסוריה".

ח"כ אורן הזכיר, כדוגמה, את המאמרים שפירסם בשנה האחרונה מתי פרידמן ולפיהם בסוכנות AP יש הטיה אנטי-ישראלית מובהקת, והוסיף: "אתם צריכים לשאול את עצמכם באיזו מידה אתם מנוצלים על-ידי הצדדים. בעיני הדיון הזה לא יכול להתקיים בנפרד ממצב פוליטי וצבאי סבוך ובעייתי".

ח"כ יוגב: "אין צבא כמו צה"ל שמאפשר חופש עיתונות"

ח"כ מוטי יוגב (הבית-היהודי) היה נחרץ אף יותר בביקורת על העיתונות ועמד איתן בהגנתו על חיילי צה"ל. "קל לדבר בחדר הממוזג", אמר, "אבל מי שמכיר והיה בשטח, וגם אני הייתי בשטח קרוב ל-30 שנה, יודע שהמציאות מורכבת".

לדברי ח"כ יוגב, "אין צבא כמו צה"ל שמאפשר חופש עיתונות". יחד עם זאת, הדגיש, חשוב מאוד "לא להתבלבל". לדבריו, "המטרה היא בסוף ביטחון והצלת חיים. ומה קודם למה? חד-משמעית ביטחון והצלת חיים קודמים לחופש העיתונות וחופש הדיבור, וחופש-חופש-חופש". עוד טען ח"כ יוגב כי פעמים רבות פעולת התקשורת בשטחי יהודה ושומרון היא "חד-משמעית תיאטרון".

"זכורות לי תמונות מג'באליה, במקום שבו הועמדה מצלמה ידענו ששם תהיה האלימות, והיא עמדה שם עוד קודם, בתיאום", סיפר ח"כ יוגב. "את הגיבוי צריך לתת לחיילים, כי הם עומדים במצבים בלתי אפשריים. וגם אם חייל נקלע למצב בלתי אפשרי, לא תמיד לגבות את התקשורת, יכול להיות שצריך להרחיק אותו, אבל לא מן ההכרח שהוא פושע".

ח"כ ישראל אייכלר (יהדות-התורה) יצא נגד עיתונאים שלדבריו משתפים פעולה עם תעמולה אנטי-ישראלית. "עיתונאי שעושה את מלאכתו נאמנה, כדי לצלם אמת ולמנוע פשעי מלחמה, את זה אנחנו צריכים", אמר ח"כ אייכלר. "עיתונאי שהוא חלק מהתעמולה העולמית נגד מדינת ישראל וכל מה שהוא רוצה זה למצוא את התמונה שתגרום לכך שמחבלים ייצאו לבצע פיגועים, על ראשו יש דם של חפים מפשע".

"אני יודעת שיש תעמולה אנטי-ישראלית", אמרה ח"כ סבטלובה בסיכום הדיון, "אבל אנחנו לא כאן כדי לדון בזה, אלא כדי לדון בדרך שתאפשר לשני הצדדים, למערכת הביטחון ולעיתונאים, לעבוד בשלווה ולמצוא פשרה".

ח"כ הנגבי: "אם מותירים בידי המפקדים בשטח את הזכות לנהל את העימות עם התקשורת, התוצאה יכולה להיות בעייתית, כי הם לא מיומנים בנושא"

יו"ר הוועדה ח"כ הנגבי הודיע כי יש מקום לערוך דיון נוסף בסוגיה בעוד חודשים אחדים, אך לפני כן יש לערוך דיון מקביל בוועדת הפנים, המפקחת על פעולות משטרת ישראל, שכן כפי שתואר בישיבה, האלימות כלפי עיתונאים באה לא רק מצד חיילים, אלא גם מצד שוטרים ולוחמי מג"ב. "חייבת להיות הלימה בהבנה של המערכות השונות כיצד הן פועלות אל מול הטרוניות ששמענו", אמר ח"כ הנגבי.

בהמשך דבריו הדגיש יו"ר ועדת החוץ והביטחון כי הדיון שנערך לא נועד לפתור את הבעיות הנובעות מכך שמחבל לבש אפוד של עיתונאים, ואף לא להתמודד עם "מארבי תקשורת" ו"תיאטרון" תקשורתי. "הדיון נולד מתוך תחושה של גורמי תקשורת שאין רגישות מספקת לתפקוד שלהם באירועים רגישים ומתוחים ומועדים לפורענות".

"אני חושב שאחד הדברים המרכזיים שאנחנו לומדים פה זה שאם מותירים בידי המפקדים בשטח את הזכות לנהל את העימות עם התקשורת, התוצאה יכולה להיות בעייתית, כי הם לא מיומנים בנושא", סיכם ח"כ הנגבי. "אני בטוח שההכשרה שקיבלו לאורך הזמן היא לא מעמיקה. תפקידם לשמור על הביטחון, ולכך מוקדשת ההכשרה הצבאית שלהם. התפקיד של דובר צה"ל צריך להיות קצת יותר בראש גדול מאשר רק להפקיד בידי החיילים את ההחלטות בנושאים שמתגלים כבעייתיים".

ממשלת נתניהו הרביעית מזכירה קטר שירד מהפסים, ודוהר בעוצמה אל תוך תהום ומסכן את כל יושביה של הרכבת

12552855_1032737643452999_8381209017010587503_n

ינואר 26, 2016

לאחר שנפתלי בנט שכתב את ההיסטוריה שלנו בספר האזרחות החדש כדי לחנך את תלמידי ישראל להיות אומרי הן למשטר ושגעונותיו (לא צריך כבר אזרחים טובים), ממשיכה מירי רגב בעקביות לרמוס ערכים

דמוקרטיים כחופש הביטוי במיטב המסורת המקרתיסטית כשמבקשת לתקצב הצגות שמתאימות רק לתומכי הליכוד והבית היהודי.

עיתונאים מודרים מרשימות תפוצה רק כי הם שמאלנים ועובדים בעיתון שמעז לבקר את השרים והשלטון (פניתי למשרד החינוך בעניין אור קשתי – ראו מכתב ששלחתי בתגובה הראשונה), אחרים פשוט נעצרים כדי שיחשבו פעמיים בפעם הבאה ויזהרו.

מיחזור הססמאות הנדושות אותן הכרנו בבית היוצר של אביגדור ליברמן, כנראה מצביע על כך שכל תומכי סתימת הפיות חושבים ומדברים במונחים זהים.

ממשלת נתניהו הרביעית מזכירה קטר שירד מהפסים, ודוהר בעוצמה אל תוך תהום ומסכן את כל יושביה של הרכבת.
זכותנו וחובתנו לא לתת לזה לקרות, ולכן נעשה הכל כדי להוריד את חסרי האחריות האלו מההגה.
הגיע הזמן שנחזיר את מדינת ישראל שלנו אלינו!

"דיבורי סרק" – בעקבות פרסום כתבי הזיכיון המקוריים של ערוץ 2 ופניית ח"כ קסניה סבטלובה נאלצה הרשות השנייה להודות כי הפסיקה לפקח לפני שש שנים על התחייבות ערוץ 2 להעסיק דתיים, ערבים ועולים

בזכיינית רשת התחייבו בפני הרשות השנייה להעלות את שיעור הדתיים, העולים החדשים, הערבים ונציגי "הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית" המועסקים בזכיינית על פי טבלה מפורטת ובאופן הדרגתי.

בזכיינית קשת התחייבו בפני הרשות השנייה לשפר את הגיוון בכוח האדם. בהצעת הזכיינית למכרז הובהר כי "החל משנת הזיכיון השלישית ואילך 33% מהעובדים והמנהלים החדשים יהיו מקבוצות המייצגות את מגוון החברה והתרבות הישראלית".

התחייבות הזכיינית רשת-נגה בע"מ לגיוון חברתי-תרבותי בכוח האדם, מתוך נספחי המכרז לערוץ 2, 2005

התחייבות הזכיינית רשת-נגה בע"מ לגיוון חברתי-תרבותי בכוח האדם, מתוך נספחי המכרז לערוץ 2, 2005

הרשות השנייה בדקה בשנים הראשונות שלאחר המכרז, וגילתה כי הזכייניות התקשו לעמוד במחויבות לגוון את כוח האדם שהן מגייסות, בפרט בכל הקשור לאוכלוסייה הערבית. למרות זאת, בכל הדו"חות שפרסמה הרשות השנייה מאז שנת 2009 ועד לשנה האחרונה אין כל התייחסות למחויבות בדבר גיוון בכוח אדם, לא לחיוב ולא לשלילה.

לקראת הפרסום על כך באתר זה לפני כחודשיים, פנתה מערכת "העין השביעית" בבקשת תגובה לרשות השניה ושאלה מדוע חדלה לפקח על סעיף זה. הרשות מעולם לא הגיבה.

כעת, בעקבות התערבות חברת-הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה-הציוני), ניאותה הרשות השניה להסביר את אי אכיפת הסעיף במכרז. ח"כ סבטלובה, עיתונאית לשעבר ויושבת-ראש השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, הגישה לפני כחודשיים שאילתה בסוגיה לשר התקשורת. היום (רביעי, 6.1), הגיעה התשובה.

"מהרשות השנייה נמסר כי בשנת 2009 מצאו לנכון גורמי המקצוע למקד את הפיקוח על התחייבויות הזכייניות בנושא הגיוון התרבותי בהיבטים אחרים רלוונטיים יותר לנושא מאשר ההתחייבות לגיוון בכוח האדם המועסק אצל הזכיינית", כתב השר יריב לוין, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, בתשובה לשאילתה של ח"כ סבטלובה.

לטענת הרשות, במקום להתמקד בגיוס עובדים מרקע מגוון, התמקדה בהתחייבויות אחרות של הזכייניות, כמו הכנת מאגר שמות של מוזמנים ואורחים המייצגים את הפריפריה הגיאורפית והחברתית, ושיתוף פעולה עם בתי ספר לטלוויזיה מרחבי הארץ וקליטת תלמידים מצטיינים מהם לשורות הזכייניות.

ח"כ קסניה סבטלובה בישיבת השדולה לחופש העיתונות וחופש הביטוי בכנסת, 23.11.15 (צילום: אורן פרסיקו)

ח"כ קסניה סבטלובה (צילום: אורן פרסיקו)

עוד מובהר במכתב של השר לוין כי מנכ"ל הרשות השנייה בפועל, ניר שוויקי, הודיע שבכוונתו להתייחס ישירות לנושא "ולבחון את ההתחייבויות לגיוון בכוח האדם המועסק ב'קשת' ו'רשת'". "ההתייחסות לנושא זה", כך מובטח, "תובא כבר בדוח הקרוב".

"צר לי על התגובה של הרשות השנייה, המעידה על זלזול בנושא של גיוון בייצוג חלקיה השונים של החברה הישראלית במכרזי תקשורת, ונותנת עוד דוגמא וטעימה של טעם רע באשר לזלזול הקיים בקרב הרשויות, כלל הרשויות, ביישום החלטות", מסרה ח"כ סבטלובה בעקבות תגובת הרשות. "החלטות מחליטים המון, וליישם לא מיישמים. כמובן שאנו כנבחרי ציבור יכולים לדבר ולדבר, אך בסופו של יום אם לא מיישמים את הכללים שנקבעו – אלו בעצם דיבורי סרק. אני מצרה על כך שכנראה נמשיך לראות את אותם הפרצופים על המסך, ללא כל גיוון וייצוג ראויים. הרשות נתנה מספר דוגמאות של דברים שהיא מתכננת לעשות אך היה להם שמונה שנים לעשות זאת, ותוצאות, אין".

להיות חברת כנסת ישראל

ח"כ קסניה סבטלובה

לכבוד תחילת כנס החורף של הכנסת החלטתי לשתף את הציבור, בדרך הומוריסטית, מחוויותי כחברת כנסת חדשה (קצת ארוך) בגילוי לב והומור.

מזה כחצי שנה אני חברת כנסת. קשה לתאר חוויה זו במספר הצבעות, ישיבות והצעות חוק, בעיקר כי הדבר הזה אינו דומה כמעט לשום חוויה אחרת בחיים מבחינת מידת האחריות, רמת העניין, הלחץ והמתח. לפני כהונתי בכנסת עבדתי בעבודה שנחשבת לאקזוטית ולחוצה – ככתבת ופרשנית לענייני ערבים, מזרח תיכון ואיסלאם, סיקרתי את השטחים, את המזרח התיכון כולו, ביקרתי במחנות פליטים בעזה, בגדה וגם בלבנון וסוריה, יצא לי להיות בכיכרות המהפכה בקהיר ותוניס, וגם במקומות אחרים מסוכנים ומלחיצים לא פחות.

אבל שום דבר מאלו לא משתווה לרגע בו בוחנים אותך על הפרטים הקטנים של מתווה הגז ללא התראה מ"גלי צה"ל", כאשר צריך לקרוא ארגזים מלאי ניירת על תקציב המדינה בתוך יומיים, או להציע פתרון מקורי ליוקר המחיה בין 5 אחה"צ ל-7 בבוקר במליאה, כשמגיע הזמן שלך לנאום. ועוד לא דיברתי על פאנל משותף עם מירי רגב בערוץ 2.

חבר וחברת כנסת יכולים להיות מומחים לענייני ביטחון, כלכלה או חינוך, אבל לא סביר שיהיו מומחים כל דבר. או שאולי כן? ומה זה אומר לייצג את הציבור? כי הרי על כל שני ישראלים יש לפחות שלוש דעות, כולן מנוגדות כמובן. האם במדינת ישראל עדיין מבדילים בין ביקורת נוקבת ככל שתהיה להתלהמות שלוחת רסן והסתה פרועה?

במהלך כנס הקיץ של המושב הנוכחי רשמתי כמה חוויות והרהורים מתחילת הקדנציה ומהלכה, שיעזרו להתמודד עם כנס החורף שמתחיל היום ואולי גם ישמש חברי כנסת אחרים או כאלה שחולמים למלא את התפקיד החשוב הזה, אז הנה;

* לטפל בעיקר-
קביעת סדר עדיפויות היא עניין מהותי וקריטי – לכל אדם בכל תפקיד – אבל יותר מכך כאשר באים לטפל במבול נושאים הכי בוערים לאזרחי ישראל; יוקר המחיה, קצבאות נכות וזקנה זעומות, אלימות בבתי ספר ובכלל, המצב הביטחוני וכו' – כי מה שלא חסר במדינתנו, זה כמובן בעיות ולכולם שלל פתרונות, הצעות, טענות ומענות. כל חבר כנסת חדש יגלה במהרה שהחשוב לישראלי אחד לא חשוב לישראלי אחר. וככה מתחיל הדיאלוג בין חה"כ לאזרח. מה פתאום את תומכת בנישואים אזרחיים? אבל הביטחון יותר חשוב! עוסקת בביטחון ומקפידה להשתתף בכל ישיבה של ועדת חוץ וביטחון? אז לא אכפת לך מזה ששליש מילדי ישראל הולכים לישון רעבים? הגשת הצעת חוק המיטיבה עם ישראלים דוברי רוסית? זה כי את רוסיה ובאה לקדם רק את הקהילה שלך! הקמת שדולה למען שימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב ומזרח?! מה לך ולתרבות הזו? את הרי רוסיה ממזרח אירופה, וזה לא נחשב – אז תעסקי בענייני הקהילה שלך! הלכת להפגנה נגד סגירת רשות השידור? נו באמת, אין דברים חשובים יותר במדינה שלנו?ובכלל, נגמר עידן הפוליטרוקים, את בישראל עכשיו, לא ברוסיה. כמובן שבמקום רוסיה אפשר לכתוב כל מני מדינות או מקומות אחרים, המשמעות היא זהה. וכמובן שהצעות לחזור לרוסיה למכביר.

* מי אמר פרסום ויחסי ציבור ולא קיבל?!
הלכת להפגנה נגד אלימות משטרתית? הכל אצלך פרסום! רק תמונה וססטוס את רוצה. לא הלכת להפגנה נגד אלימות משטרתית? כנראה כי לא אכפת לך מזה שהמשטרה מפוצצת את הצורה לאזרחים תמימים! כמו שאומרים באנגלית – Doomed if you do, and doomed if you don't.

* מומחיות?! אין כזה דבר אם זה לא לפי דעתי!
שום דבר לא הופך אותך למומחה אם תדבר/תדברי על פתרונות או רעיונות לא פופולאריים. מומחה עולמי לכלכלה מציע לבטל פטור המע"מ על פירות וירקות?! זה לא רציני! מומחים בדיוק כמוהו לא חזו את המשבר הכלכלי בארצות הברית. אז שישבו בשקט! מי הם בכלל?! ואת?! את דוברת ערבית, בעלת שלושה תארים במזה"ת ואסלאם, היית בלוב, לבנון, דמשק וכו' וכו', יש לך ניסיון אלפי שעות עבודה בשטחים ובמזרח התיכון? וזה עושה אותך מומחית, תגידי לי?! הרי כל ילד קטן יידע לומר שאסור לבטוח בערבים ו/או להחזיר גרגיר אחד של אדמה ו/או לאסור על חברי כנסת יהודים לעלות על הר הבית ו/או לקנות בשוק בנצרת! מחקו את המיותר….

*גיניתי בבית-
קרה אירוע טרור ולא הספקת לגנות?תשלם/תשלמי על זה ביוקר. אז לא אכפת לך מביטחונם של אזרחי ישראל שנטבחים ברחובות! אה, כן גינית? אבל לא כתבת שאבו-מאזן הוא אויב, שכל הערבים מחבלים ושחייבים למגר את הטרור הרצחני בכוח ובנחישות! חוץ מזה בבוקר של אותו יום שהיה פיגוע כתבת עוד איזה סטטוס על תזמורת מזרחית שזקוקה למימון ממשלתי – זה מראה עד כמה לא באמת אכפת לך, אם את מתפנה גם לדברים אחרים. אגב, היה אירוע דומה לפני שנתיים, למה לא שמענו גינוי אז? לא היית חברת כנסת? זה לא תירוץ. בן אדם שאכפת לו מגנה תמיד ורק בצורה שבה אנו מצפים שיגנה! בקיצור, את בוגדת סמולנית! והלוואי שתעברי לגור בעזה או שפשוט תחזרי לרוסיה, שמה פוטין יחזיר אותך למוטב!

* שרביט הקסמים-
שלום, חה"כ סבטלובה על הקו? תשיגי לי דיור ציבורי. לא, לא בבאר שבע. במרכז. עדיפות לתל אביב. ותבני דירות ותורידי את המחיר שלהן ותמגרי אלימות במשפחה ותחוקקי חוק נישואין אזרחיים ותפתרי את הסכסוך הערבי-ישראלי ותעשי פנסיות לעולים ותעלי את קצבת הזקנה וגם את קצבת הנכות ותעלי את המזונות ותורידי את המזונות.
אה, את בכלל באופוזיציה ולא הצלחת את כל אלו? את לא שווה בכלל!

*הכל בכסף שלנו!
נסעת ליומיים (!) לניו יורק לייצג את ישראל ב"מצעד ישראל" השנתי? ואלה יופי! למה לא? תעשי סיבוב על חשבוננו. היית במסעדה נאה והצטלמת עם הבן-זוג? למה אנו חייבים לשלם לך על הסטייקים? רגע, אולי בכלל הבן-זוג שילם כי הוא עשה הפתעה ליום הולדת? לא משנה, כי נזכיר לך מדי שעה שאת מקבלת משכורת עתק על חשבוננו וזו הרגשה כל כך טובה, שמישהו סוף סוף יהיה חייב לנו אפילו את האוויר שהוא נושם.

* השד העדתי –
תומכת ברשות השידור? כאן זה לא רוסיה, תם עידן של פוליטרוקים אם לא שמת לב. פועלת נגד אלימות המשטרתית? ולמען חופש הביטוי והעיתונות? ברוסיה לא היית מעיזה לומר שום דבר, הפוטין היה מראה לך מה זה. אגב פוטין – הלוואי שאצלנו היה מנהיג כזה חזק בארץ. לאיזה שבוע-שבועיים, לטפל בערבים כמו שצריך. זה לא כמו ראש הסיעה שלכם שדואג פה לזכויות האדם וכל מני שטויות כאלה. יש יותר מדי דמוקרטיה במדינה הזאת. מה זאת אומרת "מותר לי לומר את זה בזכות זה שיש כאן דמוקרטיה ופוטינים לא באים לשבועיים"?

ועכשיו כמה מילים ברצינות:
הכנסת היא חוויה יוצאת מן הכלל מכל בחינה אפשרית. מדובר בשליחות עצומה, באחריות גדולה ולא פשוטה. כאשר אני מצליחה להעלות נושא חשוב לסדר היום – כמו הגובה המגוחך של קצבאות הזקנה והנכות – תחושת הסיפוק היא עצומה. כאשר אזרחים כותבים לי שהצלחתי לעזור להם במשהו, או שהם מרגישים שבנוכחותי בכנסת אני מייצגת אותם – זה הרגע הכי מאושר שאפשר לתאר. כאשר אני מצביעה יחד עם חבריי בעד חוקים חברתיים שיכולים לשפר את המצבם הסוציו-אקונומי של אזרחי ישראל – זה הפרס הגדול. וכאשר למרות ההקנטות ולפעמים גם הקללות- אני מתעקשת על האמת, יש לזה ערך עליון ומוסרי. כמו שכתב הסופר מיכאל בולגקוב בספרו הנצחי "האמן והמרגריטה" – "קל ונעים לומר את האמת".

אני מאחלת לכולנו כנס חורף מוצלח ופורה, שיתוף פעולה, הרבה ביטחון ורווחה כלכלית ושבאמת נהיה לתפארת מדינת ישראל! זו זכות גדולה לייצג אתכם בבית המחוקקים, ואמשיך לעשות ככל יכולתי לעשות זאת כאן, בשטח ובכל מקום ומקום

ח"כ קסניה סבטלובה