"בדמוקרטיה לא מאיימים על עיתונאים שעושים את עבודתם במאסר"

b.walla.co.il

וואלה ברנז'ה 

הצעת "חוק ההמלצות" של ח"כ דוד אמסלם המבקשת להטיל עונש של שנת מאסר על כל עיתונאי שפרסם מסקנות חקירה של המשטרה או כל מידע על חקירה כזאת, מעוררת ביקורת חריפה. ארגון העיתונאים: "דיווח על חקירה פלילית יהפוך בעצמו לעבירה פלילית"

הצעת "חוק ההמלצות" של ח"כ דוד אמסלם המבקשת להטיל עונש של שנת מאסר על כל עיתונאי שפרסם מסקנות חקירה של המשטרה או כל מידע על חקירה כזאת, מעורר ביקורת חריפה. כזכור, לפי הצעת החוק, על המשטרה ייאסר לפרסם את המלצותיה בתום חקירותיה, כאשר רק אחרי החלטת היועמ"ש תפורסם האחרונה.

בארגון העיתונאים אומרים הבוקר (שני) כי מדובר בפגיעה חמורה בחופש העיתונות ובדמוקרטיה וכי למעשה דיווח על חקירה פלילית יהפוך בעצמו לעבירה פלילית. "ארגון העיתונאים שמח על כך שח"כ דוד אמסלם התכחש בראיון שהעניק הבוקר לרזי ברקאי ובועז ביסמוט בגלי צה"ל לנוסח שהוא עצמו הניח על שולחן ועדת הפנים של הכנסת", נמסר מהארגון.

גם יו"ר השדולה לחופש הביטוי והעיתונות בהכנסת, ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), התייחסה ליוזמת החקיקה, ואמרה כי "בדמוקרטיה לא מאיימים על עיתונאים שעושים את עבודתם במאסר. יוזמות החקיקה הדרקוניות שצצות כמו פטריות אחרי הגשם נועדו לתכלית אחת, שאינה ראויה: שמירה כמו אתרוג על ראש הממשלה שנמצא בעיצומן של חקירות. מי שלו אין דבר להסתיר לא ישלח את שליחיו לחוקק חוקים כאלו".

"הצעת החוק שלי, אותה דחתה הממשלה, שדרשה לעגן את חופש הביטוי והעיתונות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, רלוונטית מתמיד. אני דורשת מחברי הקואליציה לזכור את עבודתם: אצל הציבור, לא אצל ראש הממשלה. כשיזכרו זאת, ויתעלו את האנרגיות לחקיקה חברתית למען הציבור, מצבנו יהיה טוב בהרבה. מצפה שכך ינהגו", לשון התגובה.

"מתפללים ואז אונסים": ראיון עם היזידית שהפכה לשפחה של דאעש

יאסר עוקבי

24/07/2017

www.maariv.co.il

נאדיה מוראד טאהא

נאדיה מוראד טאהא. (צילום:מרק ישראל סלם)

רק בת 23, היא פעילה יזידית מהכפר קוצ'ו באזור סינג'אר שבעיראק שנחטפה ושועבדה על ידי ארגון הטרור במהלך כיבוש סינג'אר בחודש אוגוסט 2014. היא הצליחה לברוח ומצאה מקלט אצל משפחה סונית בעיר מוסול, שהצליחה להבריח אותה אל מחוץ לתחומי הח'ליפות האסלאמית אבל רק לאחר שלושה חודשים בשבי ועשרות פעמים שבהן נמכרה כשפחת מין לבעלים שונים. היום היא נודדת ברחבי העולם ומשמיעה את קולם של היזידים, מקווה שבכך תצליח להגשים את החלום שלה לשחרר את כל הנשים והילדים היזידים שעדיין נמצאים בשבי דאעש.

אתמול הגיעה טאהא לבית הספר הדו־לשוני בירושלים. היא ראתה איך יהודים ומוסלמים לומדים ביחד והתרגשה. "אני רוצה שכך יהיה בכל העולם", היא אומרת, "אני רוצה שערבים ילמדו לצד יזידים, כורדים וטורקמנים גם בעיראק. זה החלום שלי. החלום שלי שהעם שלי יחיה בשלום ובשלווה. לא יהיה עם נרדף".

את חושבת על מה שקרה אתך בשבי דאעש?
"אני לא חושבת על מה שקרה איתי, אלא על מה שקרה עם הבנות האחרות שנשארו שם. אני בטוחה שהן עברו הרבה מאוד ידיים וגברים כשפחות. אי אפשר למחוק מהזיכרון שלי את המראות של אונס נשים ונערות, שחלקן אף עברו הפלות, הפרדת התינוקות מהאמהות ואונס ברוטלי של ילדות קטנות".

אמרת בפגישתך עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי כי אם המוסלמים לא יחליטו להילחם בדאעש – אז הארגון ימשיך להתקיים. את מאמינה בזה גם היום?
"אמרתי את זה גם בפגישות שלי עם מנהיגי כוויית. אם המוסלמים לא יהיו נגד דאעש, הם לא יחוסלו, אלא ילכו ויתרבו. אני בקשר עם קצינים עיראקים במוסול, והם מספרים לי שלצערם יש משפחות מקומיות שממשיכות לצדד בדאעש, וכועסות שלוחמי הארגון הובסו. אם לא יילחמו ברעיון, אז זה יילך ויהיה קשה עוד יותר. דאעש הגיע בשם האסלאם, ולכן רק המוסלמים הקנאים לדתם יכולים לחסל אותו".

יזידים נמלטים מדעאש. "אם המוסלמים לא יהיו נגד הארגון הם הוא יגדל". צילום: רויטרסיזידים נמלטים מדעאש. "אם המוסלמים לא יהיו נגד הארגון הם הוא יגדל". צילום: רויטרס

מטופלת נפשית בגרמניה

יזידים הם בני דת מזרח־תיכונית קדומה, שלטענתם עתיקה אף יותר מיהדות. שורשה של הדת, במאות שלפני הספירה, מתאפיין בקרבתה לדת הפרסית העתיקה של זרתוסטרא. היזידים ספגו מסורות שונות, מהאסלאם הסוּפי וכן מתרבויות נוספות במסופוטמיה.

בדומה למוסלמים, היזידים מתפללים חמש פעמים ביום. בדומה לזורואסטרים, הם שומרים על טהרתם של "ארבעת היסודות" (אדמה, מים, אוויר ואש). הם מאמינים שאלוהים מתגלם בגוף האנושי ומאמינים בגלגול נשמות.

שכניהם המוסלמים של היזידים לאורך ההיסטוריה ראו בהם "בני שטן". היזידים נאלצו לחיות במנוסה מתמדת, ובמאות השנים האחרונות ביססו בהרי צפון עיראק שתי מובלעות גדולות: באזור שייחאן, סביב המקדש של שייח' עדי בן מוסאפר בלאלש, ובסביבת הרי סינג'אר. הקהילה היזידית בעיראק שמהווה את חלק הארי של העם היזידי ומונה כיום כ־650 אלף נפש שחיים בעמק נינווה באזור העיר מוסול שבצפון עיראק. קהילות גדולות נוספות חיות בגלות בסוריה, ארמניה וגרמניה.

ב־3 באוגוסט 2014 פשטו כוחות דאעש על העיירה סינג'אר ועל כפרים בסביבתה, כוחות הפֶּשְׁמֶרְגַה (צבא החבל האוטונומי הכורדי בעיראק) ברחו, מה שהוביל להשתלטות מלאה של דאעש על העיר ועל האזור כולו. אנשי דאעש אילצו באיומים את הנוצרים בני המיעוטים להתאסלם, בעוד שליזידים לא ניתנה האפשרות להתאסלם. רצח, התעללות ואונס של אלפי גברים, נשים, ילדים וילדות היו מנת חלקם בשנים שעברו מאז.

טאהא נחטפה על ידי אנשי ארגון המדינה האסלאמית, יחד עם למעלה מ־150 מבנות עמה. הם הובלו למה שהיה עד לפני פחות משבועיים בירת דאעש – העיר מוסול. עד לפני שנתיים היא הייתה בשבי חמושי ארגון הטרור. היא נאנסה כמה פעמים, נמכרה לאנשי הארגון, וכאשר ניסתה באחד המקרים להימלט, התבקשה על ידי השומר שלה להתפשט, ולאחר שיצא נכנסו שלושה משומריה במטה – ונאנסה על ידם.

היא מטופלת נפשית כעת בגרמניה, שם היא חיה אצל אחותה. "הייתי שפחה, נמכרתי והושכרתי עשרות פעמים במוסול, תלעפר, חמדאניה למשך שלושה חודשים", מספרת טאהא, שהתייתמה מאביה ב־2003, עם פלישת ארצות הברית לעיראק והפלת המשטר.

עד שנחטפה, היא חיה עם אמה, שלושת אחיה ושתי אחיותיה בכפר קוצ'ו, באזור סינג'אר. במוסול היא שימשה ביחד עם שאר היזידיות שנחטפו שם כשפחת מין עבור חמושי הארגון. "הם היו מתפללים ולאחר מכן אונסים אותנו", היא מספרת, "עשו את כל מה שאדם דתי עשה, התפללו חמש פעמים, והם גם אנסו ורצחו את מה שנראים בעיניהם כופרים. בעצם, לרוב הם ביצעו את הפשעים שלהם כלפי מוסלמים שלא האמינו בדרכם. הייתה איתי אחיינית שלי, אך בדרך הפרידו בינינו. לאחר מכן חילקו אותנו כל אחת לחודש. הייתי מוכרחה לשבת ולאכול איתם. לאחר שנכשלתי בבריחה הראשונה, ברחתי שוב מנהג שעובד עם הארגון. הגעתי לבית של משפחת מוסלמי סוני במוסול, הוא יצר קשר עם אחי שהיה במחנה פליטים בחבל כורדיסטן עיראק, ששלח אליו כסף, והוא דאג להנפיק עבורי תעודת זהות כאילו הייתי אשתו המוסלמית ולאחר מכן להבריח אותי, עד שהתאחדתי עם אחי. לאחר מכן, הגעתי ללונדון, דיברתי שם על החטופות, ואז חזרתי למחנה הפליטים בכורדיסטן".

בעיניים פקוחות

לאחר שחרורה שהתה טאהא במחנה פליטים בכורדיסטן העיראקית ולאחר מכן שולבה בתוכנית שיקום מיוחדת לנשים יזידיות ששוחררו מן השבי בחסות ממשלת גרמניה ובתחומה. אחרי מספר חודשי שיקום בגרמניה, יצאה מוראד למסע במדינות שונות בעולם שבו ביקשה להשמיע את זעקתן של הנשים היזידיות החטופות ולדרוש מן הקהילה הבינלאומית להתערב להצלתן ולהילחם במשעבדיהן.

בחמישה בינואר 2016 הגישה ממשלת עיראק את מועמדותה של מוראד לפרס נובל לשלום לשנת 2016, בשל הפעילות הציבורית להעלאת המודעות לסוגיה היזידית ולסוגיית הנשים היזידיות החטופות שנותרו בשבי "המדינה האסלאמית".

ח"כ קסניה סבטלובה. "זה התרחש מול עיני האנושות כולה". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90ח"כ קסניה סבטלובה. "זה התרחש מול עיני האנושות כולה". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בספטמבר 2016 נתמנתה מוראד לשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם למען כבודן של ניצולות סחר בבני אדם. מוראד פועלת יחד עם עורכת הדין אמל קלוני להבאתם של פשעי דאעש לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג.

טאהא אינה מסתירה את שמחתה משחרור מוסול לאחרונה. היא מספרת כי כיום חיים 400 אלף מבני עמה במחנות פליטים בכורדיסטן. 40 אלף משפחות חזרו לצפון סינג'אר וכי הכפר שלה דומה לעיי חרבות. בביקור שערכה שם לפני חודשיים, היא גילתה שרק משפחה אחת העזה לשוב למקום. "כאשר נסעתי לשם, עברו עליי שעות קשות", היא מספרת, "פעם המיליציות השיעיות עיכבו אותי, פעם הפשמרגה הכורדית ופעם נוספת שוטרים עיראקים. אי אפשר לדעת בידי מי נמצאת השליטה במקום".

טאהא, שעוברת כעת טיפול פסיכולוגי בגרמניה, שם היא מתגוררת לצד אחותה, מתרגשת לקראת המפגש עם הגורמים בארץ והנאום שהיא תישא בכנסת ישראל. "אני מתרגשת וחוששת מעמדתם של חברי הפרלמנט הישראלי לא תהיה לצד היזידים העיראקים", היא אומרת. "אולם אני בטוחה שעם שעבר רדיפה ושואה יבין את מצב העם שלי. אני מאמינה שהם הולכים להכריז על עמידה לצד היזידים באמצעות הפרלמנט הישראלי. אני מקווה שישראל תסייע ליזידים ולקורבנות, כדי שהם יצליחו לעמוד מחדש על רגליהם ויחזרו לשגרה".

מה המסר שתעבירי למנהיגים בישראל?
"המסר שלי לא רק להנהגה בישראל אלא לעולם כולו, שאני כקורבן של טרור נאלצתי להיות רחוקה מאמי ומהאחים והאחיות שלי – ולכן על העולם כולו להתאחד נגד הטרור, להפסיק את המלחמות בעולם. המסר שלי הוא בעיקר למוסלמים, שאם לא תילחמו בטרור של דאעש – אז הוא ימשיך להיות נוכח, בועט וקיים כאן. מבחינת דאעש – שרצח 700 גברים מהכפר שלי בשעה אחת, כולל אחי – כל מי שנגדו הם כופרים".

"רצח העם היזידי על ידי דאעש התרחש ממש בעת האחרונה, מול עיניה הפקוחות של האנושות כולה. כמעט ולא נעשה דבר כדי להתערב ולמנוע אותו, ולהציל בני אדם מהציפורנים האכזריות של דאעש", אומרת ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), שהגישה לפני כחודש הצעת חוק להכרה ברצח העם היזידי.

"בסיומה של השואה נקבע הציווי ההיסטורי 'לעולם לא עוד'. זאת כדי להמחיש את כוונות מדינות ועמי העולם, ובפרט, העם היהודי, שהפשע האנושי החמור ביותר – רצח עם – לא ישוב, ובני האדם לא יעמדו עוד מהצד כשמתרחשים פשעים שכאלו נגד האנושות. אנחנו עכשיו אחראים לגורלנו – לרשותנו צבא חזק שיגן עלינו, אך האם מבחינה מוסרית נוכל להרשות לעצמנו לעמוד מהצד כשזה קורה לאחרים? ולכן, חובתה המוסרית של מדינת ישראל היא להכיר בפשע הנורא הזה, הן בשל ההיסטוריה שלנו והן בשל התחייבות אבות האומה להתייצב לצד כל עם בעולם ברגעים קשים כאלו".

בהכנת הכתבה השתתפה תמר דרסלר.

הורסים את בתי הכנסת

קבר הנביא יחזקאל באל־כיפל שבעיראק הוסב למסגד והכתובות העבריות שבו כוסו במלט • בית הכנסת "אליהו הנביא" בג'ובר שבדמשק הופצץ ונחרב • ובתי העלמין היהודיים בלוב, שחוללו בתקופת קדאפי, הרוסים עתה לחלוטין • התגייסות ארגונים יהודיים מעכבת קצת את הקץ, בינתיים

 ח"כ קסניה סבטלובה
  • מבנה יפהפה שעמד במרכז הקהילה היהודית בדמשק. השלט בכניסה לבית הכנסת "אליהו הנביא" // צילום: מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"
    מבנה יפהפה שעמד במרכז הקהילה היהודית בדמשק. השלט בכניסה לבית הכנסת "אליהו הנביא"
    צילום:
    מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"
תיירים רבים יירדו מהאוטובוס הצבעוני. מי נהר הפרת הסמוך יזרמו בשלווה תחת צילם של דקלים תמירים המעטרים את שתי הגדות. הילדים המקומיים יגיעו בריצה – למכור לתיירים מזכרות ובקבוקי מים. ברוכים הבאים לאל־כיפל – עיר קטנה, לא הרחק מבגדד ומהגנים התלויים של בבל, שבה שוכן על פי המסורת קבר הנביא יחזקאל. לאחר ביקור קצר, יוביל אתכם האוטובוס לצפון המדינה, לאל־כוש, עיר אשורית, שם נמצא קברו של נחום הנביא, ולאחר מכן למוסול, להתפלל במקום שבו – כך מאמינים היהודים, המוסלמים והנוצרים – קבור הנביא דניאל.
כך היתה יכולה להיראות תיירות יהודית בעיראק, ארץ עתיקה שבה חיו ומתו אישים תנ"כיים רבים. עד 2003, עת פלישת האמריקנים לעיראק, עוד אפשר היה לחלום על הילולה בקברו של הנביא נחום, חגיגה שהיתה אחת המפוארות בעיראק, תפילות בנקודת ציון קברו של הנביא יחזקאל וביקור ברובע היהודי בבגדד.
אבל ארמון החלומות התנפץ בשנים האחרונות על ראשם של כל אלו שחלמו על עתיד טוב יותר לעיראק של פוסט סדאם חוסיין. מתברר שעיראק החדשה אכזרית הרבה יותר למורשת שלה – הבבלית, הנוצרית, המוסלמית וכמובן היהודית – מאשר עיראק הישנה. טרור יומיומי, הקצנה דתית וממשלה חלשה ומושחתת – כל אלו הביאו להרס ולחורבן של חיי אדם ושל אתרי מורשת חשובים ברחבי המדינה.
קול של פיצוץ נשמע באוויר, עוד כיפה זהובה של מסגד שיעי עתיק נופלת פנימה אל תוך מבנה; עוד מוזיאון נבזז על ידי לובשי השחורים של דאעש; עוד בית יהודי עתיק מתכלה בלהבות. המסגדים בעיר השיעית החשובה נג'אף הופצצו אינספור פעמים על ידי המחבלים הסונים; המוזיאון של בגדד נבזז; בבבל העתיקה נשארו שרידים של מרכבות כבדות שלא היו ידועות בתקופה הקדומה – טנקים אמריקניים.
גורלם של האתרים היהודיים במציאות ההרס והביזה הזו היה צפוי וידוע. כמה בתי כנסת עוד עומדים על תילם בבגדד הבירה, אך קברו של הנביא יחזקאל הוסב למסגד, רוב הכתובות העבריות העתיקות בו הושמדו או כוסו במלט. קברו של הנביא דניאל במוסול הופצץ על ידי אנשי דאעש, המתנגדים לפולחן קברים באופן כללי, בין שאלו קברים של נביאים יהודים ובין שאלו של בני משפחתו של הנביא מוחמד במכה ובמדינה. באזורים אחרים דאעש ואחיהם הג'יהאדיסטים מארגונים אחרים משמידים את קברי הקדושים השיעים ולא פוסחים על המסגדים המפוארים שלהם, או על הכנסיות של הנוצרים.
האטמוספירה ההרסנית האיסלאמיסטית לא פסחה גם על סוריה. נזק עצום הוסב לאחרונה לשוק ההיסטורי של חאלב, למסגד האומיי בדמשק וכן לאתרים יהודיים רבים. בית כנסת ג'ובר באחד מפרברי דמשק, שאף ידוע בכינוי "אליהו הנביא", הופצץ במאי השנה. רובו של בית הכנסת נהרס ואין מי שיושיט יד ויציל את מה שנשאר מהמבנה היפהפה שנבנה על ידי הקהילה היהודית בימי הביניים. לפני כמעט 20 שנה הוצאו בפעולה נועזת של המוסד "כתרי דמשק" – כתבי יד של תורה שנכתבו בטבריה במאה העשירית לספירה. הכתרים נגנבו ב־1944 מבית הכנסת "חוש אל־באשה" שבדמשק ובמהלך הפעולה הוצאו מסוריה. כעת "כתרי דמשק" נמצאים בספרייה הלאומית בירושלים, רחוקים מידי אלה שחולמים על כליה לספרים ולאנשים.

זיכרונות מפעולת המוסד

בעידן שבו אזורים נרחבים בעיראק ובסוריה נשלטים על ידי קיצונים, בעיצומה של מלחמת אזרחים מדממת, קשה לקבל תמונה בהירה לגבי מצבם של אתרי מורשת יהודיים באותם אזורים. ובכל זאת, פרופ' שמואל מורה מהאוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לספרות ערבית ויליד בגדד שאף חיבר את הספר "בגדד אהובתי", מספר על חבורה של עיראקים אמיצים שנוטלים על עצמם את המשימה הלא פשוטה – לצלם ולתעד את הנזק שנגרם למקומות הקדושים ליהודים, לבתי כנסת ולבתי העלמין, ולשכונות המגורים של אחת הקהילות היהודיות הגדולות במזרח התיכון.
"ידידים שלנו, שיעים וסונים, לרוב אקדמאים המועסקים באוניברסיטאות בעיראק, סופרים ומשוררים, מתעדים בשבילנו את מה שקורה בארצם", מגלה פרופ' מורה, "כאשר הופיעו בתקשורת הערבית ידיעות על 'עבודות שיפוץ' בקברו של הנביא יחזקאל, שלחנו כמה ידידים לאל־כיפל, והם הביאו רשמים ותמונות משם. התברר שבמסווה של עבודות השיפוץ השיעים השמידו את הכתובות בעברית, והפכו את המקום למסגד".
מורה מספר כי לפי בקשתו, החבר – אחד מאותם העיראקים המבכים אשר חולמים על החזרת התרבות היהודית לעיראק – ביקר בשכונה שבה הוא גדל וצילם את הבית ואת בית הכנסת "מאיר טוויג", שם התפלל מורה בילדותו. הוא מוסיף כי השליחים הם אנשים פרטיים שלעיתים קרובות מסכנים את חייהם, ובכל זאת מכתתים רגליהם, מתעדים ומספרים על מה שראו לחבריהם הישראלים.
הדאגה של מורה אינה בודדה במערכה. במרכז למורשת יהודי לוב מספרים על ניסיונות תיעוד לשארית הפליטה של אתרי המורשת היהודיים במדינה. "בתקופתו של קדאפי היינו בקשר עם השלטונות וגם עם עיתונאים שביקרו בלוב. הם צילמו עבורנו את השרידים של בתי קברות ומוסדות ציבוריים עתיקים", מספר ההיסטוריון יעקב חג'ג'־לילוף, מנהל המכון ללימודים ולמחקר יהדות לוב. על פי חג'ג'־לילוף, שנים ארוכות קדאפי הוביל מהלך להחרמת הרכוש היהודי, להרס של בתי העלמין ולהפיכתם של בתי כנסת למסגדים. ואולם בשנים האחרונות לשלטונו, כאשר ניסה להתחבב על המערב, נפגש קדאפי עם נציגים של יהדות לוב וניהל מו"מ על הענקת פיצויים ליהודים שאינם אזרחי ישראל, וכן על ביקור של ח"כ משה כחלון בלוב (ביקור זה לא יצא אל הפועל).
אלא שכבר אז, תחת קדאפי, הזכר לחיים יהודיים במדינה כמעט נמחק. הקברים בבתי הקברות נחרבו כי המקומיים השתמשו באבני המצבות לבנייה, בתי כנסת הוסבו למסגדים או למוסדות ציבור. בעת ביקורי בלוב בשנת 2005 ראיתי את בתי העלמין ההרוסים והנטושים בעיר זליתן (כ־70 ק"מ מטריפולי), ואותיות עבריות בודדות נותרו כתזכורת אבודה במקומות שונים במדינה העתיקה של טריפולי. "כשהכנופיות החמושות החלו להשתלט על לוב לאחר הפלתו ורציחתו של קדאפי, כבר לא היה מה להציל", מסכם גורם שהיה פעיל בזמנו במו"מ מול קדאפי.
גם ארגון יוצאי דמשק עוקב בדאגה אחר המתרחש בסוריה, אך אנשיו מעדיפים שלא להרחיב על ניסיונות התיעוד, שכנראה קשורים לאותם יהודים בודדים החיים עדיין בסוריה. לפני כמה שנים עקב משה שמר, עורך כתב העת "מכאן ומשאם", אחר פרויקטים של חידוש של הרובע היהודי בדמשק – מכיוון שהחלו לצוץ בו מלונות בוטיק ומסעדות. עתה דאגתו נתונה לאותם שרידים של קהילה מפוארת, שעלולים לבעור בלהבות של המלחמה ארוכת השנים.
מאמינים בהשמדה פיזית של אנשים ושל היסטוריה. אנשי דאעש בסוריה, ביוני השנה // צילום: איי.פי
העיתונות הערבית סיקרה בהרחבה את החורבן. הריסות בית הכנסת "אליהו הנביא" בדמשק, שנחרב על ידי דאעש // צילום: מתוך אתר האינטרנט "ALL FOR SYRIA"

מבגדד לניו יורק

למרות המלחמה, יש גם פרויקטים שיזמו מקומיים לתיעוד ולשימור. מובילים אותם חובבי התרבות, סטודנטים לארכיאולוגיה ואזרחים מן השורה שחרדים לגורל המורשת התרבותית בארצם. במאמרו "עוד לא מאוחר מדי להציל את המורשת התרבותית של סוריה", שהתפרסם בכתב העת האמריקני "פורינג פוליסי ג'ורנל", כתב פרנקלין לאמב, מחבר הספר "המורשת המאוימת של סוריה", על מאמצי המשטר הסורי והמתנדבים המקומיים בתחום תיעוד הנזק שהוסב לאתרים עתיקים, וכן על מאמצי השיפוץ של המסגד האומיי ושל קראק דה שבלייה – מבצר צלבני מפואר במערב סוריה.
לאמב ידוע בקשריו הטובים למשטר אסד ולחיזבאללה בלבנון – עובדה שכנראה סייעה לכך שבמאמר אין התייחסות לאתרים יהודיים. אך בעמודי הפייסבוק באנגלית ובערבית שמוזכרים במאמר יש גם חומר על בית הכנסת ההרוס בג'ובר ועל מקומות אחרים שנהרסו מירי הפגזים. הסורים עצמם מעידים כי במקרים אחדים אין אפשרות לבדוק את האתרים, מכיוון שמדובר באזורי קרב. במקרים אחרים יש ידיעות על נזק, אך אין מימון או מומחים שיכולים לסייע בשיקום. כמו מקומות רבים במזרח התיכון, סוריה עדיין לא נחקרה בצורה יסודית, וחפירות ארכיאולוגיות פיראטיות, שמבצעים בה עכשיו גורמים אינטרסנטיים שתרים אחר אוצרות הצלבנים, יכולות להסב נזק כבד לעבר ולעתיד של סוריה, כך כותב בלוגר המכנה עצמו "אבן חאלב".
לפעמים המזל דווקא מאיר פנים למורשת. כאשר פלשו האמריקנים לעיראק, איתרו הלוחמים לא מעט אוצרות יהודיים – ספרי תורה, תעודות ותכשיטים שהיו ספונים בארמונותיו של סדאם חוסיין. האוסף היה עשיר ומדהים, והצבא האמריקני העביר אותו לארה"ב כדי שהחוקרים יוכלו ללמוד ולחקור את הממצאים. האוצר הוצג לציבור הרחב בארכיון הלאומי ואחר כך במוזיאון ניו יורק למורשת יהודית.
קנת' בנדלר, מנהל מחלקת יחסי הציבור בוועד היהודי־אמריקני, חשף במאמרו "הגנה על מורשת" כי ממשלת עיראק דרשה מארה"ב להחזיר את האוסף לבגדד כבר ביולי השנה. גורמים, ובהם הסנאט, גרסו כי החזרת הפריטים לבגדד תהיה צעד לא הגיוני, ודרשו ממחלקת המדינה לגבש הסכם חדש עם עיראק שלעת עתה ימנע את החזרת האוסף. באוגוסט השנה כוחות דאעש – ארגון שמאמין בהשמדה פיזית של אנשים ושל היסטוריה – עמדו בשערי בגדד.
פרופסור מורה, שידידיו העיראקים קוראים לו סמי מועלם, נחרד מעצם המחשבה שהאוסף יכול היה להימסר לעיראק. "זהו רכוש של יהודי עיראק", הוא אומר, "יש שם, בין השאר, את תעודת הבגרות שלי. מדוע שארה"ב תעביר את האוסף לממשלת עיראק? אם כבר, אנו, בני הקהילה היהודית, זכאים לקבל את האוסף הזה לידינו. יש בישראל מוזיאון ליהדות בבל שיכול לשמור היטב על האוצר, אבל אם חייבים לבחור בין ארה"ב לעיראק – שיישאר בארה"ב. פעם ביקרתי עם עמיתים עיראקים במוזיאון בברלין והם התפעלו מאוסף של פסלים ואמנות עיראקית שהוצגו שם. הם אמרו שהם שמחים על כך שהגרמנים, יחד עם הבריטים והצרפתים, הצילו את המורשת התרבותית של ארצם – שאחרת בוודאי היתה נחרבת".

תחייה בלבנון

באופן מפתיע, הרס והשמדה של עתיקות ואתרי מורשת יהודיים דווקא עוררו תשומת לב ויצרו שיח בכמה מדינות בדבר תפקידה של מורשת יהודית בארצות ערב. בעיתונות הלבנונית פורסמו כמה מאמרים המגנים את הרס בית הכנסת ג'ובר בדמשק במאי השנה. בלבנון שוקם לאחרונה בית הכנסת "מגן אברהם" במימון משותף של יהודים יוצאי לבנון ושל קרן רפיק אל־חרירי לשיקום אתרי מורשת לבנוניים.
במצרים, מספרים על נהירה חסרת תקדים של מבקרים מקומיים לבית הכנסת "אבן עזרא" בפוסטאט – קהיר העתיקה. עם זאת, בגלל המהפכה כמעט הופסקו לחלוטין ביקורים של יהודים לקברו של אבו חצירא בדמנהור ויש שמועות על הידרדרות של האתר. בעבר הלא רחוק מאות יהודים מישראל ומחו"ל היו עורכים הילולה במקום.
בעיראק, מספר שמואל מורה על הוצאה לאור ששמה "מסופוטמיה", המפרסמת ספרי שירה של משוררים יהודים נודעים, וספרים אחרים על היסטוריה של יהודי עיראק. אחד הספרים הללו הוא "שירת אחווה אנושית ופטריוטית", שנכתב על ידי ד"ר ג'באר ג'מאל א־דין מאוניברסיטת כופה. הספר כולל שירי געגועים ליהדות עיראק ומדבר על הנסיבות שבהן היהודים, שעם השיעים נרדפו על ידי הממשלה הסונית, עזבו את ארצם.
הזיכרונות של פרופ' מורה, הכתובים בערבית ספרותית מעודנת, הופיעו בשנים האחרונות בכתב העת הסעודי "אילאף" וזכו לתגובות נלהבות בעיראק ובמדינות ערביות אחרות. זאת, אף שהפרופסור לא חסך בביקורת כלפי המשטרים העיראקיים לדורותיהם, וכן הקדיש תשומת לב רבה לנושא האנטישמיות בעיראק, לסיבות שהובילו ל"פרהוד" – הטבח של 1941 – וכן ליחס ליהודים בארצות ערב בכלל.
יש לא מעט עיראקים שמסכימים עם דעותיהם של מורה ועמיתיו, האקדמאים העיראקיים, ובשקט מקדמים שלום פרטי עם חבריהם מבגדד, מכופה ומבצרה. הגורם המחבר ביניהם הוא התשוקה לספרות ולשירה, והבנה שרק אם הטובים – בישראל, בעיראק, בסוריה ובמקומות אחרים – יתאחדו, הם יוכלו לגבור על כוחות החושך שמטרתם לשכתב ולרמוס את ההיסטוריה – חלום של כל כוח רשע מימי קדם.
האם הניסיונות הללו יצלחו? אין לדעת. מה שברור הוא שגם אם לא כל אתרי המורשת ישרדו את הכאוס האיסלאמיסטי בעיראק, בסוריה ובלוב – הגשרים התרבותיים שנבנו במדינות אלה במהלך שנים רבות ימשיכו להתקיים.

"מתפללים ואז אונסים": ראיון עם היזידית שהפכה לשפחה של דאעש

במשך 3 שנים הוחזקה נאדיה מוראד טאהא בשבי הארגון הרצחני. בביקור בכנסת היא ביקשה מהמדינה לסייע לקורבנות, כדי שיצליחו להשתקם: "היהודים מבינים מה זו רדיפה"

יאסר עוקבי

24/07/2017 17:38

תגיות: דאעש יזידים
maariv.co.il
נאדיה מוראד טאהא

נאדיה מוראד טאהא. (צילום:מרק ישראל סלם)

הבוקר (שני) עמדה נאדיה מוראד טאהא מול כנסת ישראל וסיפרה על זוועות שהמוח מתקשה לתפוס, ועדיין קורותהיזידית הנטבחים בידי דאעש בעיראק מזה שלוש שנים. היא סיפרה לחברי הכנסת על העדה היזידית ולבקש שכנסת ישראל תכיר בה ובבני המיעוט שלה בעיראק כעם נרדף. "אני מאמינה שיקבלו את הבקשה שלי", ההיא אמרה לפני עלייתה לירושלים בראיון ל"מעריב המגזין". "היהודים, שעברו שואה, יודעים את המשמעות של עם נרדף".

רק בת 23, היא פעילה יזידית מהכפר קוצ'ו באזור סינג'אר שבעיראק שנחטפה ושועבדה על ידי ארגון הטרור במהלך כיבוש סינג'אר בחודש אוגוסט 2014. היא הצליחה לברוח ומצאה מקלט אצל משפחה סונית בעיר מוסול, שהצליחה להבריח אותה אל מחוץ לתחומי הח'ליפות האסלאמית אבל רק לאחר שלושה חודשים בשבי ועשרות פעמים שבהן נמכרה כשפחת מין לבעלים שונים. היום היא נודדת ברחבי העולם ומשמיעה את קולם של היזידים, מקווה שבכך תצליח להגשים את החלום שלה לשחרר את כל הנשים והילדים היזידים שעדיין נמצאים בשבי דאעש.

אתמול הגיעה טאהא לבית הספר הדו־לשוני בירושלים. היא ראתה איך יהודים ומוסלמים לומדים ביחד והתרגשה. "אני רוצה שכך יהיה בכל העולם", היא אומרת, "אני רוצה שערבים ילמדו לצד יזידים, כורדים וטורקמנים גם בעיראק. זה החלום שלי. החלום שלי שהעם שלי יחיה בשלום ובשלווה. לא יהיה עם נרדף".

את חושבת על מה שקרה אתך בשבי דאעש?
"אני לא חושבת על מה שקרה איתי, אלא על מה שקרה עם הבנות האחרות שנשארו שם. אני בטוחה שהן עברו הרבה מאוד ידיים וגברים כשפחות. אי אפשר למחוק מהזיכרון שלי את המראות של אונס נשים ונערות, שחלקן אף עברו הפלות, הפרדת התינוקות מהאמהות ואונס ברוטלי של ילדות קטנות".

אמרת בפגישתך עם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי כי אם המוסלמים לא יחליטו להילחם בדאעש – אז הארגון ימשיך להתקיים. את מאמינה בזה גם היום?
"אמרתי את זה גם בפגישות שלי עם מנהיגי כוויית. אם המוסלמים לא יהיו נגד דאעש, הם לא יחוסלו, אלא ילכו ויתרבו. אני בקשר עם קצינים עיראקים במוסול, והם מספרים לי שלצערם יש משפחות מקומיות שממשיכות לצדד בדאעש, וכועסות שלוחמי הארגון הובסו. אם לא יילחמו ברעיון, אז זה יילך ויהיה קשה עוד יותר. דאעש הגיע בשם האסלאם, ולכן רק המוסלמים הקנאים לדתם יכולים לחסל אותו".

יזידים נמלטים מדעאש. "אם המוסלמים לא יהיו נגד הארגון הם הוא יגדל". צילום: רויטרסיזידים נמלטים מדעאש. "אם המוסלמים לא יהיו נגד הארגון הם הוא יגדל". צילום: רויטרס

מטופלת נפשית בגרמניה

יזידים הם בני דת מזרח־תיכונית קדומה, שלטענתם עתיקה אף יותר מיהדות. שורשה של הדת, במאות שלפני הספירה, מתאפיין בקרבתה לדת הפרסית העתיקה של זרתוסטרא. היזידים ספגו מסורות שונות, מהאסלאם הסוּפי וכן מתרבויות נוספות במסופוטמיה.

בדומה למוסלמים, היזידים מתפללים חמש פעמים ביום. בדומה לזורואסטרים, הם שומרים על טהרתם של "ארבעת היסודות" (אדמה, מים, אוויר ואש). הם מאמינים שאלוהים מתגלם בגוף האנושי ומאמינים בגלגול נשמות.

שכניהם המוסלמים של היזידים לאורך ההיסטוריה ראו בהם "בני שטן". היזידים נאלצו לחיות במנוסה מתמדת, ובמאות השנים האחרונות ביססו בהרי צפון עיראק שתי מובלעות גדולות: באזור שייחאן, סביב המקדש של שייח' עדי בן מוסאפר בלאלש, ובסביבת הרי סינג'אר. הקהילה היזידית בעיראק שמהווה את חלק הארי של העם היזידי ומונה כיום כ־650 אלף נפש שחיים בעמק נינווה באזור העיר מוסול שבצפון עיראק. קהילות גדולות נוספות חיות בגלות בסוריה, ארמניה וגרמניה.

ב־3 באוגוסט 2014 פשטו כוחות דאעש על העיירה סינג'אר ועל כפרים בסביבתה, כוחות הפֶּשְׁמֶרְגַה (צבא החבל האוטונומי הכורדי בעיראק) ברחו, מה שהוביל להשתלטות מלאה של דאעש על העיר ועל האזור כולו. אנשי דאעש אילצו באיומים את הנוצרים בני המיעוטים להתאסלם, בעוד שליזידים לא ניתנה האפשרות להתאסלם. רצח, התעללות ואונס של אלפי גברים, נשים, ילדים וילדות היו מנת חלקם בשנים שעברו מאז.

טאהא נחטפה על ידי אנשי ארגון המדינה האסלאמית, יחד עם למעלה מ־150 מבנות עמה. הם הובלו למה שהיה עד לפני פחות משבועיים בירת דאעש – העיר מוסול. עד לפני שנתיים היא הייתה בשבי חמושי ארגון הטרור. היא נאנסה כמה פעמים, נמכרה לאנשי הארגון, וכאשר ניסתה באחד המקרים להימלט, התבקשה על ידי השומר שלה להתפשט, ולאחר שיצא נכנסו שלושה משומריה במטה – ונאנסה על ידם.

היא מטופלת נפשית כעת בגרמניה, שם היא חיה אצל אחותה. "הייתי שפחה, נמכרתי והושכרתי עשרות פעמים במוסול, תלעפר, חמדאניה למשך שלושה חודשים", מספרת טאהא, שהתייתמה מאביה ב־2003, עם פלישת ארצות הברית לעיראק והפלת המשטר.

עד שנחטפה, היא חיה עם אמה, שלושת אחיה ושתי אחיותיה בכפר קוצ'ו, באזור סינג'אר. במוסול היא שימשה ביחד עם שאר היזידיות שנחטפו שם כשפחת מין עבור חמושי הארגון. "הם היו מתפללים ולאחר מכן אונסים אותנו", היא מספרת, "עשו את כל מה שאדם דתי עשה, התפללו חמש פעמים, והם גם אנסו ורצחו את מה שנראים בעיניהם כופרים. בעצם, לרוב הם ביצעו את הפשעים שלהם כלפי מוסלמים שלא האמינו בדרכם. הייתה איתי אחיינית שלי, אך בדרך הפרידו בינינו. לאחר מכן חילקו אותנו כל אחת לחודש. הייתי מוכרחה לשבת ולאכול איתם. לאחר שנכשלתי בבריחה הראשונה, ברחתי שוב מנהג שעובד עם הארגון. הגעתי לבית של משפחת מוסלמי סוני במוסול, הוא יצר קשר עם אחי שהיה במחנה פליטים בחבל כורדיסטן עיראק, ששלח אליו כסף, והוא דאג להנפיק עבורי תעודת זהות כאילו הייתי אשתו המוסלמית ולאחר מכן להבריח אותי, עד שהתאחדתי עם אחי. לאחר מכן, הגעתי ללונדון, דיברתי שם על החטופות, ואז חזרתי למחנה הפליטים בכורדיסטן".

בעיניים פקוחות

לאחר שחרורה שהתה טאהא במחנה פליטים בכורדיסטן העיראקית ולאחר מכן שולבה בתוכנית שיקום מיוחדת לנשים יזידיות ששוחררו מן השבי בחסות ממשלת גרמניה ובתחומה. אחרי מספר חודשי שיקום בגרמניה, יצאה מוראד למסע במדינות שונות בעולם שבו ביקשה להשמיע את זעקתן של הנשים היזידיות החטופות ולדרוש מן הקהילה הבינלאומית להתערב להצלתן ולהילחם במשעבדיהן.

בחמישה בינואר 2016 הגישה ממשלת עיראק את מועמדותה של מוראד לפרס נובל לשלום לשנת 2016, בשל הפעילות הציבורית להעלאת המודעות לסוגיה היזידית ולסוגיית הנשים היזידיות החטופות שנותרו בשבי "המדינה האסלאמית".

ח"כ קסניה סבטלובה. "זה התרחש מול עיני האנושות כולה". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90ח"כ קסניה סבטלובה. "זה התרחש מול עיני האנושות כולה". צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

בספטמבר 2016 נתמנתה מוראד לשגרירה של רצון טוב מטעם האו"ם למען כבודן של ניצולות סחר בבני אדם. מוראד פועלת יחד עם עורכת הדין אמל קלוני להבאתם של פשעי דאעש לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג.

טאהא אינה מסתירה את שמחתה משחרור מוסול לאחרונה. היא מספרת כי כיום חיים 400 אלף מבני עמה במחנות פליטים בכורדיסטן. 40 אלף משפחות חזרו לצפון סינג'אר וכי הכפר שלה דומה לעיי חרבות. בביקור שערכה שם לפני חודשיים, היא גילתה שרק משפחה אחת העזה לשוב למקום. "כאשר נסעתי לשם, עברו עליי שעות קשות", היא מספרת, "פעם המיליציות השיעיות עיכבו אותי, פעם הפשמרגה הכורדית ופעם נוספת שוטרים עיראקים. אי אפשר לדעת בידי מי נמצאת השליטה במקום".

טאהא, שעוברת כעת טיפול פסיכולוגי בגרמניה, שם היא מתגוררת לצד אחותה, מתרגשת לקראת המפגש עם הגורמים בארץ והנאום שהיא תישא בכנסת ישראל. "אני מתרגשת וחוששת מעמדתם של חברי הפרלמנט הישראלי לא תהיה לצד היזידים העיראקים", היא אומרת. "אולם אני בטוחה שעם שעבר רדיפה ושואה יבין את מצב העם שלי. אני מאמינה שהם הולכים להכריז על עמידה לצד היזידים באמצעות הפרלמנט הישראלי. אני מקווה שישראל תסייע ליזידים ולקורבנות, כדי שהם יצליחו לעמוד מחדש על רגליהם ויחזרו לשגרה".

מה המסר שתעבירי למנהיגים בישראל?
"המסר שלי לא רק להנהגה בישראל אלא לעולם כולו, שאני כקורבן של טרור נאלצתי להיות רחוקה מאמי ומהאחים והאחיות שלי – ולכן על העולם כולו להתאחד נגד הטרור, להפסיק את המלחמות בעולם. המסר שלי הוא בעיקר למוסלמים, שאם לא תילחמו בטרור של דאעש – אז הוא ימשיך להיות נוכח, בועט וקיים כאן. מבחינת דאעש – שרצח 700 גברים מהכפר שלי בשעה אחת, כולל אחי – כל מי שנגדו הם כופרים".

"רצח העם היזידי על ידי דאעש התרחש ממש בעת האחרונה, מול עיניה הפקוחות של האנושות כולה. כמעט ולא נעשה דבר כדי להתערב ולמנוע אותו, ולהציל בני אדם מהציפורנים האכזריות של דאעש", אומרת ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), שהגישה לפני כחודש הצעת חוק להכרה ברצח העם היזידי.

"בסיומה של השואה נקבע הציווי ההיסטורי 'לעולם לא עוד'. זאת כדי להמחיש את כוונות מדינות ועמי העולם, ובפרט, העם היהודי, שהפשע האנושי החמור ביותר – רצח עם – לא ישוב, ובני האדם לא יעמדו עוד מהצד כשמתרחשים פשעים שכאלו נגד האנושות. אנחנו עכשיו אחראים לגורלנו – לרשותנו צבא חזק שיגן עלינו, אך האם מבחינה מוסרית נוכל להרשות לעצמנו לעמוד מהצד כשזה קורה לאחרים? ולכן, חובתה המוסרית של מדינת ישראל היא להכיר בפשע הנורא הזה, הן בשל ההיסטוריה שלנו והן בשל התחייבות אבות האומה להתייצב לצד כל עם בעולם ברגעים קשים כאלו".

בהכנת הכתבה השתתפה תמר דרסלר.

הממשלה מוכרת לכם פחד בזול ובכמויות מסחריות – אל תקנו!

חברות וחברים יקרים,

היום אני רוצה לדבר אתכם על פחד. לא על פחד בריא, המוכתב על ידי האינסטינקטים שלנו, כזה שתפקידו לשמור עלינו מצרות צרורות, אלא על פחד הורס שדומה לחומצה רעילה, פחד שמעוור, מערער את שיקול הדעת וראיית האמת ומונע מאדם את החיים עצמם.

הממשלה שלנו לא יודעת להציע פתרונות או דרך לשינוי המציאות שלנו ופחד הוא הסחורה היחידה והזולה שיש לה להציע בשפע. אני חייבת לומר – היא יודעת לעשות בו שימוש מעולה: פעם מדובר בסודנים המסרטנים אותנו, בערבים שנעים לקלפיות בכמויות אדירות וכמובן בהשוואת השמאל לכל אלו. את הפחד ההרסני והמשתק הזה, שיכללו לדרגת אמנות ממש גלעד ארדן | Gilad Erdan, השר לביטחון פנים והמפכ"ל שלו, רוני אלשיך. כי תכלס מה יכול להיות מפחיד יותר מדאע"ש?
בימים אלו בדיוק סיימתי לקרוא את הספר המעולה של צור שיזף על הארגון הרצחני ויש שם לא מעט חומר מפחיד אליו ארדן ואלשייך פשוט עוד לא נחשפו ולכן עדין לא שיווקו לנו. אבל גם עם מה שיש הם יודעים להסתדר היטב. העובדות לא מבלבלות את האנשים האלו, לכן, ללא שום בדיקה מוקדמת, בעיצומו של ארוע קשה באום אל-חיראן (ארוע שאותו אפשר וניתן היה למנוע אם לא היו מזדרזים לפנות את הבדווים באישון לילה על מנת לכסות על הבושה) הודיעו שהנהג החשוד בדריסה, יעקוב אבו אל-קיעאן ז"ל משתייך לארגון דאע"ש.

אנו זוכרים את סרטון התעמולה של הליכוד הנוטף רעל מתקופת הקמפיין של 2015 ובו איש שנראה כאיש דאע"ש שואל כיצד להגיע לירושלים ונענה "קח שמאלה". כולם הבינו את ההקבלה בין דעא״ש ומפלגות השמאל כי זוהי האמנות של ההפחדה מהולה במנה גדושה של פופוליזם זול. הרי לכולם ברור שאי אפשר להצביע על השתייכות לארגון הרצחני רק בגלל שבביתו הצנוע של המנוח (שנהרס בינתיים), היה עיתון ובו כתבה אחת על דאע"ש. מעניין מה היה אומר ארדן אם היה מוצא אצל אבו אל-קיאען את הספר "דאע"ש" עב הכרס של צור שיזף? כזה כמו שנמצא בספריה שלי?

אבל למעשה לא מדובר לא ביעקוב אבו אל-קיעאן ולא בדאע"ש. מדובר בנסיון עלוב לנהל את רגשותיו ותודעתו של העם שלך באמצעות יצירת שנאה ופחד מהאחר. בדיוק כמו בספרו הידוע של אורוול "שתי דקות השנאה". רק להבדיל מעולם המדומיין של אורוול, אזרחי ישראל מקבלים מדי יום מנות גדולות בהרבה של פחד ושנאה המשווקים על ידי השרים, אנשי הקואליציה ובכירי המשטרה. אנו צופים במהדורת החדשות הארוכות, מתחברים לרשת ב' כל חצי שעה למבזק החדשות וניזונים מהפושים שמגיעים מאתרי החדשות מדי דקה אשר כולם מכילים את המסרים המגיעים היישר מהסמכויות השלטוניות שלנו, היורקות עלינו את מנות הפחד והשנאה הארוזות במסרים מחושבים היטב: "המחבל מאום אל-חיראן השתייך לדאע"ש", "שלטון הימין בסכנה, הערבים נעים בכמויות לקלפי", "לא נקבל מדינה בתוך מדינה" ו"התקשורת בולשביקית".

רבים כותבים עכשיו שגלעד ארדן ורוני אלשייך חייבים לבקש התנצלות. ממי? איך אפשר לבקש התנצלות על הכפשה של איש חף מפשע שברגע אחד עשית ממנו מחבל דאע"ש? את מי זה בדיוק מנחם?

חייבת לקום ועדה עצמאית שתבדוק את ההתנהלות של הארועים באום אל-חיראן ותחקור גם את ההתנהלות של המפכ"ל והשר שהתרשלו בתפקידם. מישהו גם חייב לקחת אחריות על ההרעלה ההמונית של נפשם ותודעתם של אזרחי מדינת ישראל מדי יום במסרי פחד ושנאה תהומיים הפוגעים קודם כל בנו-בכולנו.
אני מפנה את האצבע קודם כל למישהו בשם Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו, אדם מפוחד ומבוהל שמפרק ממשלות ובאמצעות הפחד שהוא זורע ובאמצעות אותו הפחד הוא מקים אותן שוב. אבל הדבר היחיד שהוא חרד ממנו כל כך זהו אבדן השלטון.

אסיים במילים של איש גדול ודגול, הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאמר פעם כי ״הדבר היחיד שאנו חייבים לפחד מפניו הוא הפחד עצמו״.

אז חברות וחברים יקרים, אני קוראת לכם להתנער ממילים מכשפות וחסרות אחריות של אנשים חסרי אחריות, להתרומם מעל חומות הפחד שנבנו סביבנו ולהתחיל לפעול למעננו ולמען ילדינו, באומץ, בלי פחד ומתוך אמונה עזה בכוחנו לשנות את חיינו לטובה.
אם לא נעשה כך, הפחד הדביק והמצחין יכתים גם את הנפשות שלהם וינציח את הייאוש לתמיד.

(צולם בספטמבר 1995, צומת רעננה, הפגנת הימין בהובלת יו״ר הליכוד בנימין נתניהו. באדיבות ערוץ 1 ויס דוקו)

Image may contain: 2 people, people standing

"לא לנצח נחיה על חרבנו" נשים למען שלום וביטחון מדברות בכנסת

16299542_1321438264582934_3019763199910989866_n

January 30

חברות וחברים יקרים,
מאות נשים, בהן, חברות תנועת נשים עושות שלום – نساء يصنعن السلام – Women Wage Peace הגיעו היום לכנס ההשקה של שדולת הנשים למען שלום ובטחון שהקמתי עם ח"כמיכל רוזין נשים אלו מייצגות מאות אלפי נשים, הפונות לקובעי המדיניות ואומרות: ״לא לנצח נחיה על החרב!״.

אנו רוצות הסדר ולא הסדרה ולא נוותר על צורכי הביטחון של ישראל ולא על הסדר הוגן שיבטיח גבולות בטוחים. המלחמות הוכיחו כבר שאינן פיתרון לכלום. הן קוברות את ילדינו, את חיינו, העתיד והתקווה שלנו.

אנו מאמינות שנשים הן הכוח המוביל והמנהיגות הנכונות ביותר עבור חברות מסוכסכות. יש לנו זכות להשפיע ולהכריע בשאלות הקריטיות הנוגעות לבטחוננו. נהיה שותפות ומובילות תהליכים, נגיע לכנסת ולממשלה שעסוקה בזוטות ולא בדבר העיקרי: יצירת מציאות של שלום אשר רואה בחיים ערך עליון.

הכנס הראשון הציג שילוב ידיים של נשים המייצגות רבגוניות נפלאה ומרגשת: מכל גווני הקשת הפוליטית, ייצוג של תושבות החברה הישראלית- יהודיות וערביות, מרחבי הארץ ומההתנחלויות, נציגות פלשתיניות, חברות וחברי כנסת.

בין הדוברות היתה שרה רוזנפלד, אם שכולה מהישוב כוכב השחר אשר אמרה: "שמעתי את ראש המועצה שלי מתלהם כעת על הבמה ואני בחרתי להיות איתכן כאן. דווקא מתוך נסיבות קורעות בטן ולב, קולו של בני הזועק מהאדמה גורם לי לפעול כעת. מלאכי היה בחור ערכי מוכשר ומצליח. אחד מחלומותיו היה לעורר את הנקןדה הפנימית שנמצאת בכל אחד מאיתנו ולפעול למען האחדות. מתוך המקום הזה באתי ואני מאמינה שנשים מסוגלות להוביל לשלום. אם לא נלחם בעצמנו, נוכל להתפנות לשלום. הרי כולנו עייפים ממלחמות.”

יהלומה זכות , חברת התנועה אמרה: "נולדתי, גדלתי והקמתי משפחה בעיר הפיתוח אופקים ואני רוצה שלום. הגעתי לכנסת לקרוא לכם כאישה פשוטה ועממית לשיח שלום חדש המייצר שפה חדשה, המדגישה כי השלום שייך לכולנו. אני יהלומה זכות שואלת כאזרחית מדינת ישראל מה את ח"כ עשית השבוע כדי לקדם הסכם מדיני? כי לי אי אפשר לומר שאני לא מבינה בביטחון, התמודדות עם בטחון היא שגרת חיי…אנו דורשות תכנית ברורה עם חזון, עם אסטרטגיות ואחריות לקבלת החלטות כדי להשיג הסכם מדיני שיחזיר את התקווה והשלום לחיינו."

אנו נושאות עינינו אל אישים אמיצים ובעלי חזון שעשו הסטוריה, הפנו עורף למשקעי העבר וחתרו לשלום. במציאות המזרח תיכונית שלנו אנו מוקירות את רה״מ מנחם בגין ונשיא מצריים אנואר סאדאת, רה״מ רבין, פרס וחוסיין מלך ירדן. אנשים שהיו למודי קרבות ואויבים מרים, שהשכילו להחליף דיסקט, לקדם עבור תושבי מדינותיהם מהלכים של תקוה ורצון למציאות טובה יותר.

אני מודה לחברי הכנסת שבאו ונשאו דברים: Meirav Michaeli , Zehava Galon , חיליק בר עמיר פרץ , Yehudah Glick د. عبد الله أبو معروف – ד"ר עבדאללה אבו מערוף Revital Swid , איתן ברושי – Eytan Broshi

תודה גם ל Saviona Rotlevy Marie-Lyne Smadja
המשך יבוא.

"תתביישו לכם, ביחס למה שקורה בסוריה אתם חיים בגן עדן"

מהומה בכנס שהתקיים באוניברסיטה העברית בהשתתפות נציגים מסוריה: קבוצת סטודנטים פלסטיניים צעקו לעבר הדוברים: "אתם לאתומכים במאבק נגד הכיבוש הישראלי". הסורים השיבו: אתם צועקים – סימן שאתם חיים בדמוקרטיה

פלורית שויחט ואסף גבור | 17/1/2017 20:09

הפלסטינים נגד הסורים? קבוצת סטודנטים ערבים פתחה במחאה במהלך כנס של מכון לחקר השלום "טרומן", שהתקיים היום (ג') באוניברסיטה העברית בירושלים. הצעקות נשמעו נגד נציגי האופוזיציה הסורית שהשתתפו בדיון.

הנציגים הסורים הגיעו לכנס על מנת "להציג את המצב במדינתם, על העולם שנאלם דום במעשיו ועל היחסים מול ישראל בעת הנוכחית", כך נכתב בהזמנה לאירוע. כמו כן נאמר כי "במהלך האירוע נקיים שיחת וידאו ישירה עם נציגי האופוזיציה היישר משטחי הקרבות, שיציגו תמונת מצב של ההתרחשויות בשטח וכיצד הן משפיעות על העם הסורי".

צפו בכנס שנקטע בצעקות:

הפיצוץ אירע לאחר שהדובר, סורי מהגולן הסורי בשם עסאם זייתון, אשר אחראי על הקשר בין צבא סוריה החופשי וקבוצות מורדים מקומיות לבין נציגויות בינלאומיות, בהן ישראל, ניסה לשוחח באמצעות רשת סקייפ עם אבו צח'ר, קצין מטה בכיר לשעבר בצבא סוריה. זייתון ביקש מצ'חר שיספר על החיים בסוריה תחת המצור, והוסיף כי שומעת אותו כעת קבוצת אנשים – אך לא ציין איפה. בשלב זה החלו להישמע צעקות מהקהל בשפה הערבית: "תגיד שאתה מדבר בישראל". קודם לכן תיאר זייתון את הסיוע ההומניטרי שישראל נתנה לאזרחים.

הסטודנטים שהפריעו טענו כי הסורים אינם תומכים במאבק הפלסטיני, וקראו קריאות גם נגד "הכיבוש הישראלי". בתגובה אמר זייתון באנגלית: "ביחס למה שקורה בסוריה, אתם חיים בגן עדן. תתביישו לכם".

הארבעה המשיכו להשתולל במשך דקות ארוכות חרף בקשותיה של מנחת הכנס, ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני, לתת לשיחה להמשיך כמתוכנן. "האנשים כאן סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי לבוא ולדבר", אמרה. "זה לא ראוי ולא לגיטימי, שמענו את הדעות שלכם, אם אתם לא יכולים להיות בשקט צאו מהאולם".

צילום: ראובן רמז, מכון טרומן

"האנשים כאן סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי לבוא ולדבר". מהומה בכנס צילום: ראובן רמז, מכון טרומן

המוחים לא הפסיקו דקות ארוכות, זאת אף על פי שגם סטודנטים מהקהל ביקשו מהם להפסיק. בשלב מסוים מחתה פלסטינית נוספת, ונציג כורדי מצפון סוריה בשם סירוואן קאג'ו, אמר לה כי עצם העובדה שהיא יכולה להתנהג כך, אומרת שהיא חיה במדינה דמוקרטית. זייתון אף פנה לשתי מוחות שהתעקשו להמשיך ולצעוק: "אתן דאעש".

בסוף הכנס ניגשה סטודנטית פלסטינית למדעי המדינה לזייתון, ואמרה לו כי זה שהיא לומדת באוניברסיטה ישראלית, לא אומר שהיא לא יכולה למחות על חייה, שהינם "תחת כיבוש".

לאחר מכן סיפר זייתון כי "אני חי היום בגרמניה ונחשפתי לישראל האחרת פה. המשפחה שלי, שנמצאת עדיין בסוריה, מודעת לסיוע הישראלי לפצועים הסורים ומעריכה אותו. השינוי ביחס של הסורים כלפי ישראל קיים בשטח". זייתון התייחס לשיחות בין המשטר לאופוזיציה ולא נתן הרבה סיכוי להידברות. "קשה כרגע לראות אופק חיובי. המשטר עדיין עושה זוועות בעם הסורי. המשפחה שלי נמצאת בסכנה ממשית".

צילום: יהודה פרץ

זייתון: "גם לפלסטינים שחיים ברצועת עזה תחת מצור כביכול, יש תנאים טובים וקלים יותר מאלו של הסורים". שכונת סג'אעיה בעזה צילום: יהודה פרץ

עוד הוסיף זייתון כי "גם לפלסטינים שחיים ברצועת עזה תחת מצור כביכול, יש תנאים טובים וקלים יותר מאלו של הסורים. העולם כולו שולח סיוע לרצועת עזה, בזמן שההורים נטבחים. הסטודנטים הפלסטינים שלומדים באוניברסיטה, מנצלים את הדמוקרטיה שיש להם כדי לצעוק ולפוצץ כנס מכובד. זה ממש חבל".

שחר זריהן, סטודנטית שנכחה באירוע, אמרה ל-nrg ו-360 כי "מצער שלהם לא אכפת ממה שקורה בסוריה. הם באו רק כדי לצעוק ולעורר פרובוקציה. הסטודנטים שמחו נגד הכיבוש הישראלי, נהנים מהזכות ללמוד באוניברסיטה ישראלית, בעוד שמקביליהם בסוריה נרצחים ונטבחים. זו צביעות".

אסתר מלישב, שהשתתפה באירוע, ציינה כי "כמה מרגש לראות את מאות המשתתפים שבאו לשמוע מפי נציגי סוריה על מצב הטבח המזעזע הקורה בסוריה. לראות שכן מנסים להוביל לשינוי ולשבור את השתיקה העולמית לרצח וההרג ההמוני של מאות אלפי הרוגים וכל אותם רבבות שאין להם את היכולת להימלט".

צילום: מתוך הפייסבוק

צילום: מתוך הפייסבוק

סירוואן קאג'ו, הנציג הכורדי בכנס שמגיע מצפון מזרח סוריה, סיפר לאחר מכן ל-nrg ו-360 כי הוא עובד כעיתונאי וסופר בארה"ב, אליה הגיע כפליט פוליטי. משפחתו עדיין נמצאת בסוריה. "לא הייתי מופתע ממה שקרה", סיפר. "ציפיתי שאנשים ינהגו ככה כשסורים מדברים במוסד לימודים ישראלי, כי זה באמת עניין גדול".

לדברי קאג'ו, "הרבה סורים וגם פלסטינים רואים בנו בוגדים. אני לא חושב שמישהו יכול לשפוט את הסורים על כך שאנחנו מדברים עם ישראלים בפומבי. המצב המורכב בסוריה קשה להבנה. לי אישית לא אכפת מדעות מסוג זה, מכיוון שזה לא משקף את מה שקורה בסוריה. עוצמת הסכסוך ומספר האנשים שאיבדנו במלחמה הוא רב מדי, ואני אישית אעשה הכל ואדבר עם כל אחד, לא רק עם ישראל – אלא עם כל העולם, כדי לשנות את המצב".

צילום: AFP

"אירוני שפלסטינים תומכים באסד. אסד ניצל את הפליטים הפלסטינים במשך כ"כ הרבה שנים". חיילים ברחובות חאלב צילום: AFP

עוד הוסיף הנציג הכורדי: "אני לא רואה את ישראל כאויבת. אני חושב שאנחנו צריכים לקיים קשרים עם ישראל, ואני מקווה שבעתיד זה יהיה המצב עם סוריה. יש הרבה אנשים שחושבים, כמוני, שאנחנו צריכים להיות אתכם בקשר. זה הדבר הנכון לעשות כי ישראל היא שכנה, היא דוגמה מאוד טובה לדמוקרטיה שמתפקדת, ואני חושב שכל האזור, ולא רק הסורים צריכים ללמוד מניסיון זה".

על תמיכתם של חלק מהפלסטינים באסד אמר קאג'ו, כי "בכל מקום בעולם יש כאלה שתומכים בהישארות משטר אסד. בעיניי זה מצב אירוני שחלק מהפלסטינים תומכים באסד. אסד השתמש בפליטים הפלסטיניים במשך כל-כך הרבה שנים. הוא ניצל אותם למען האג'נדה שלו".

צילום: אי-אף-פי

הנציג מסוריה: "ישראל היא שכנה, ודוגמא מאוד טובה לדמוקרטיה שמתפקדת. כל האזור צריך ללמוד מזה". צבא סוריה החופשית צילום: אי-אף-פי

"בקרב הפלסטינים יש תחושות מאוד שליליות כלפי הכורדים, משום שבמשך שנים רבות הם הואשמו שהם סוכנים של מוסד. אבל הפלסטינים לא מבחינים שלישראל יש קשרים גם עם קטאר, ירדן ומצרים – שם יש לה אפילו נציגויות רשמיות. אז מה הבעיה עם הכורדים?", תהה קאג'ו. "אפילו אין לנו קשרים רשמיים עם ישראל, למרות שהיינו רוצים. אני חושב שדברים משתנים כאן ומתחדשים קשרים, ומעניין כיצד האזור יתפתח".

חברת הכנסת קסניה סבטלובה אמרה בשיחה עם nrg ו-360, כי "כן ציפינו שאולי יהיו דברים מהסוג הזה. כמו שאמרתי בכנס, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית, ויש מקום לקולות שלא מסכימים. יחד עם זאת, לחבל בכנס זה כבר לא לגיטימי. שמענו אתכם, תודה רבה, אתם מוזמנים להפנות את השאלות שלהם לדוברים.

צילום: דודי ועקנין

"הסטודנטים אמרו מה שאמרו, וזה לא זעזע את הדוברים בכלל, שראו דברים גרועים יותר". ח"כ קסניה סבטלובה צילום: דודי ועקנין

"בעניין הכנס עצמו", אמרה סבטלובה, "בעיניי יש לכך חשיבות עליונה. אנחנו חיים במזרח התיכון, ומי שמתעלם מהעובדה הזו הוא כנראה חולם, וחלומות לא טובים. כי מה שאנחנו לא נעשה, אנחנו עדיין נהיה חלק ממזרח תיכון. אם נסתגר בבועה אנחנו נפגע בעצמנו וביכולת שלנו לתמרן ולהבין את המצב. אז אני מאוד שמחה שאנחנו כאן, בישראל, באוניברסיטה העברית שבה למדתי, עם אנשי האופוזיציה הסורית. לא היה להם פשוט להגיע לפה.

"הדוברים התייחסו לזה כעוד אירוע, אז היו אנשים שהשמיעו קולות של אי הסכמה. אבל זה העניין: אם היו נשמעים קולות כאלה בסוריה, לא היינו רואים את הסטודנטים האלה. כאן הם אמרו מה שהם אמרו, וגם הפנו שאלות אחרי זה, וזה לא זעזע את הדוברים בכלל, שראו דברים גרועים יותר בחיים שלהם.

"צריך להבין שהתמונה מורכבת מאוד וזה לא שחור ולבן: יש גורמים שאנחנו שומרים איתם על קשר כבר כמה שנים, יש דברים שאי אפשר להרחיב עליהם, אבל ממה שמותר להגיד אומר שבכל שינוי יש הזדמנות, ולא כל שינוי הוא שלילי. אנחנו רואים עכשיו את הכאוס במזרח התיכון, ומתעלמים מזה שהיו לו שורשים רקובים, והמבנה קרס. עכשיו ייבנה משהו חדש, וגם לנו יכול להיות חלק בזה – וגם לנו תהיה הזדמנות לנצל את זה".

צילום: איי אף פי

ח"כ סבטלובה: "אני שמחה שאנחנו כאן עם אנשי האופוזיציה הסורית. לא היה להם פשוט להגיע". מורד סורי צילום: איי אף פי

ח"כ סבטלובה הוסיפה: "בקרב האוכלוסייה הפלסטינית יש חשש מפני הנורמליזציה. במהלך הרבה מאוד שנים אמרו לנו שאף פעם לא יקרה דבר עד שלא נפתור את הסוגיה הפלסטינית, ואני אכן מאמינה שזה יקדם אותנו מאוד. יחד עם זאת, אפשר להידבר גם עכשיו ולהתכונן לרגע הזה שבו יהיה סיכוי. גם לא כל הסורים תמימי דעים בנוגע לישראל למשל, זה כרגע המיעוט, וחייבים לטפח אותו בזהירות לקראת העתיד, שאני מקווה שישתפר".

סורים מדברים אל ישראלים על סוריה

15972724_1309595669100527_148481618869824301_o

ישראל איננה אי. אנחנו לא חיים בבועה. לכן עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית.

לכן שמחתי להנחות הערב כנס ייחודי בו התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית כאן בישראל.

שמענו את סיפוריהם האישיים המתרחשים לא כל כך רחוק מהגבול הצפוני שלנו, אך רחוק מהעיניים והאוזניים הישראליות והבינלאומיות.

סירוואן, עיתונאי סורי ממוצא כורדי, שעזב את ביתו בקמישלי שליד הגבול הטורקי, ועדיין נרדף על ידי משטרו של אסד, סיפר על משפחתו שעדיין גרה שם.

עיסאם, שהתגורר במרחק כמה דקות מהגבול, בצידה הסורי של הרמה. סיפר אודות משפחתו הסובלת ממשטר אסד, רק בגלל שהוא מעז לספר בעולם אודות המלחמה.

במהלך הכנס, שהופק על ידי מכון טרומן באוניברסיטה העברית, התפרצו כמה פלסטינים שהיו בקהל והטיחו האשמות כלפי הדוברים הסורים, על כך שהם באים לדבר בפני ישראלים. הזכרתי להם שישראל היא מדינה דמוקרטית וזכותם להביע את דעתם. הזכרתי להם גם את הכנסת האורחים ששני העמים שלנו נודעים בה. לשמחתי הם לא הצליחו להרוס את הערב, ויצאו מהאולם.

שנת 2017 לא צפויה להיות קלה. לאחר הקרב על חאלב, חיזבאללה התחזק מאוד ולא בלתי נמנע שארגון הטרור הרצחני הזה ימשיך לנסות ולהתקרב לאזור הגבול ברמת הגולן. מבחינתנו זהו קו אדום ואנו צריכים להיערך למצב כזה על מנת שלא נופתע.

כדי לבלום את האויבים המשותפים לנו ולאנשים שפויים וחפצי חיים בסוריה, כדאי בין היתר שנקשיב ונפתח את העיניים מול שקורה מעבר לגבול הסורי – ולא רק באיסוף מודיעין, גם ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו, כמו האורחים המיוחדים שהגיעו הערב לירושלים.

אני מודה לפרופסור רוני שקד ונעמה שכטר ממכון טרומן, לניר בומס ומורן לבנוני על ארגון הכנס החשוב הזה ועל שהזמינו את הדוברים המעניינים, שחשוב היה שקולם יישמע.