העולם מציין את יום השואה הבינלאומי, אך האנטישמיות עדיין לא נעלמה

חברות וחברים יקרים,
השבוע נציין יחד עם מדינות העולם את יום השואה הבינלאומי. יום זה משמר את הזיכרון ההיסטורי הבינלאומי של מלחמת העולם השנייה האכזרית ואת זכרם של ששת המיליונים יהודיים, שנרצחו רק משום שהיו יהודים. ציון יום זה מפנה זרקור אל מפלס האנטישמיות שלא נעלמה מן העולם לאחר השואה וכיום, שבעים שנה אחרי, האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער.

לקראת יום השואה הבינלאומי, הכין משרד התפוצות דוח מדאיג במיוחד המציג עליה ניכרת המתרחשת בשנה האחרונה, בגילויי האנטישמיות ובתקיפות אלימות נגד יהודים ברחבי העולם.

אנטישמיות היא חיידק ותיק ואלים הקיים כמעט כמו משך חייו של העם היהודי. היא לא צריכה סיבות כדי להתקיים. מספיק להיות ולהיראות שונה, מספיק שיהיה לך שם יהודי, מספיק שמזוזה תהיה תלויה על מפתן ביתך, מספיק שתבלוט ותצליח. מספיק שתהיי יהודיה.

כשהייתי בת שמונה, תלמידת כיתה ב' במוסקבה, בן כיתתי החליט לעלוב בי וקרא לי "ז'ידובקה" (יהודונת). כולם צחקו, אני לא הבנתי מה הוא אומר והחלטתי שמדובר בכינוי גנאי שלא מוכר לי. כשהגעתי הביתה ושאלתי את סבתי לפשר המילה היא חיבקה אותי ואמרה לי שאין מה להתבייש. הוא רק אמר שאני יהודיה. אבל תחושת העלבון לא נעלמה, כאילו סטרו לי סטירה כואבת. לא בגלל יהדותי אלא בגלל שגיליתי כי זו הדרך של ילדים אחרים לנסות להשפיל אותי.
אלפים רבים של ילדים יהודיים החיים גם היום ברחבי העולם, חווים את העלבונות הללו בכל השפות ובכל הדרכים., למי שלא חווה זאת קשה להסביר כמה שזה קשה.

אנו במדינת ישראל לא יכולים לשתוק לנוכח המציאות הקשה הזאת. לא נוכל להשמיד את החיידק האלים והמסוכן הזה שזורע שנאה מדורי דורות, אבל אנו חייבים להיערך מולו בידיעה ובהכרה צלולה. כאשר פשע שנאה אלים מתרחש בצרפת על ידי מחבלים ג'יהדיסטיים או כשסגן יושב ראש הפרלמנט הרוסי מאשים את "הנינים של אלה שעזבו את תחום המושב והרסו את הכנסיות שלנו ב 1917" , אסור למדינת ישראל, מדינת יהודים היחידה בעולם לשתוק כי אנחנו יודעים איך יכולה להיגמר השתיקה הזאת.

צפו בדבריי אודות האנטישמיות בוועדת העלייה והקליטה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

על משפחות שכולות שקבלו צווי הריסה לבתיהם, ועל ההבטחה (השיקרית) "ייתנו – יקבלו"

חברים וחברות יקרים
תארו לעצמכם מה חש אדם המקבל לידיו צו הריסה לביתו הנמצא בישוב חוקי בו גדל וקיווה לגדל גם את משפחתו? אדם המעניק למדינה את כל היקר לו, את ביטחונו, חייו, ילדיו.
בעלי בתים בכפרים הדרוזים: ירכא, עוספיא ומרר קיבלו לפני כמה ימים לידיהם צווי הריסה לבתים המוכרזים כלא חוקיים. מדובר במשפחות שכולות ואנשי ביטחון המשרתים את המדינה בנאמנות.

לפני שבוע התרחש פינוי אלים בישוב הבדווי אום אל-חיראן שגבה קורבנות בנפש וריסק שתי משפחות. לאחרונה גם מתבצעים בחסות אכיפת החוק, הריסת בתים בישובים ערביים-למען יראו וייראו. כל זאת כאשר בהתנחלויות הלא חוקיות נוהגים בכפפות משי.
אני הראשונה שאתמוך בעד שמירת החוק, אבל גם מתן אפשרות לאנשים להתקיים במסגרת החוק ולשמור עליו.
כאשר אין תכניות מתאר לבניה ביישובי המיעוטים, כאשר מתחילת קום המדינה לא הוקם אף ישוב עבור המיעוט הערבי החי במדינת ישראל לעומת יותר מ-700 ישובים לאוכלוסייה היהודית- מה בדיוק חושבת ממשלת ישראל שיעשו האנשים שרוצים לשמור על החוק אולם לא מאפשרים להם שום ברירה אחרת! היכן הם בדיוק יגורו?

אין מילים בפי לתאר את הציניות הקשה בה נוהגת ממשלת ישראל כפי המיעוטים החיים בה, במיוחד כלפי האוכלוסייה הדוברת ערבית באשר היא. רק לפני שנה ראינו ששיחה בשפה הערבית היא סיבה להכות חייל דרוזי היוצא לחופשה ומבקש לבלות במועדון. זה לא מקרה בודד. החשדנות והעוינות הפכו שיגרה המכתיבה יחס מפלה ואלים כלפי הזולת.
הפער המפלה בהתייחסות להתנחלויות הלא חוקיות לבין היחס למיעוטים ולבתיהם מרסק את המשפט עליו חתום יו"ר ישראל ביתנו: "אם אין נאמנות אין אזרחות".

כל האנשים בחברה הישראלית זכאים ליחס של בני אדם ושיוויון בפני החוק. לצערי מסתבר שגם אזרחיה הנאמנים ביותר של מדינת ישראל, המשרתים בצבא ומוסרים את נפשם למען בטחונה של מדינת ישראל, אינם זוכים ליחס שיוויוני מממשלת ישראל.

ראו את הנאום שלי אתמול במליאת הכנסת.

 

www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

 

מאות אנשים ליוו את רב״ט ויאצ'יסלב (סלבה) גרגאי בדרכו האחרונה

16142345_1312075552185872_904930745851413066_n

חברים יקרים
השבוע לא היה שבוע פשוט. חקירת רוה״מ החושפות בפנינו מציאות נהנתנית ומנותקת, פינוי אלים של הישוב הבדווי אום אל חיראן ומותו הטראגי של השוטר ארז לוי ז"ל. מלחמת הגרסאות שוב קורעת את החברה הישראלית, אך גם בתוך העצב והטרגדיה יש נקודות קטנות של אור – הקריאה של אמו של החייל סלבה גרגאי, גרמה להמונים שלא הכירו אותו, לבוא ללוותו בדרכו האחרונה.

הרגעים המרגשים והעצובים בהם מתגלה האחווה והלכידות של עם ישראל: אתמול ליוו מאות אנשים את רב״ט ויאצ'יסלב (סלבה) גרגאי בדרכו האחרונה, בעקבות הפוסט שהעלתה אמו טניה, שקראה לציבור להגיע להלוויה. גרגאי ז״ל נקבר בחלקה הצבאית בבית הקברות בראשון לציון בהתאם לתקנות הקבורה לחיילים שאינם יהודים. עצוב ומקומם לראות שמפרידים בין אחים לנשק בקבורה. במדינות רבות בעולם קוברים את החיילים ללא קשר למוצא או דת ביחד, לא כך בישראל.
יהי זכרו ברוך ותנחומי החמים למשפחתו.

מסך עשן
השבוע, פונה בכוח את הישוב הבדווי אום אל-חיראן. תושביו הבדווים יושבו במקום לפני 60 שנה. בקרוב יוקם במקום ישוב יהודי חדש.
התוצאות הטרגיות הוא מותו של שוטר ארז לוי ז"ל, שדרס אותו יעקוב אבו אל-קיאען, תושב המקום. המשטרה אומרת "פיגוע", המשפחה אומרת "אסון", סרטון הוידאו מעלה שאלות רבות והפוליטיקאים כבר מסיתים עוד בטרם הסתיימה החקירה של המקרה. לא מסכימה עם ההסתה וגם לא עם הפוסט המזעזע של חן אלמליח, שדרנית בגל"צ שכתבה כי "היתה גם דורסת שוטר אם היה בא לפנות אותה". אין כל ספק שחן אלמליח, שדרנית מוכשרת וצעירה, איננה תומכת טרור, אך קריאה כזאת מעודדת אי ציות לחוק ופגיעה בלובשי המדים באשר הם, וכאן מדובר כבר בפגיעה ביסוד שלטון החוק במדינה שלנו. את זה לא נרשה, לא לפוליטיקאים ולא לאזרחים.

חשוב להדגיש גם ששהחמרה של מדיניות הריסות הבתים במגזר הערבי במקום הידברות ונסיון לפתור את הסוגיות בדרכי שלום לא התרחשה במקרה. רה"מ השקוע עד הצוואר בפרשות שחיתות שונות דוחף ליצירת מסך עשן סמיך באום אל-חיראן, קלאנסווה ומקומות אחרים. זהו המשך ישיר של מדיניות ה"ערבים נוהרים" , "ערבים מציתים" ו"ערבים מחבלים" בה נקט במהלך השנים האחרונות על מנת לקדם את האינטרסים פוליטיים שלו, להפחיד את הציבור ולהסית נגד המיעוט הערבי.

קמפיין המפקדים יצא לדרך – חבל שאף אחד ברח' בלפור לא מקשיב
קמפיין המפקדים "נפרדים מהפלסטינים" יצא לדרך השבוע. היו רבים שהזדעזעו מהבוטות, אך לשם כך הוא נועד-לזעזע. להדגים כיצד תראה המציאות שלנו אם לא נוביל את התהליכים המדיניים וניתן ל"ניהול הסכסוך" לגרור אותנו למציאות הבלתי-אפשרית של מדינה דו-לאומית בפועל.
חבל שברח' בלפור עסוקים בשינון המנטרה "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" במקום להקשיב לאנשי הביטחון המנוסים שיודעים דבר או שניים על שמירה על אינטרסים הביטחוניים של המדינה שלנו. השאלה היא: האם מי שדווקא בוחר לשמור על ארגון החמאס הרצחני ולהחזיק אותו בחיים שומר על האינטרסים הללו?
האם הציבור יודע שהממשלה לא רק מעבירה לחמאס מלט וחומרי בניין אחרים, אלא גם דנה באפשרות של הקמת נמל ימי בעזה (רעיון של לא אחר אלא ישראל כ"ץ שלא מסתפק בלשפר את החיים לאזרחי ישראל אלא מנסה לשפר גם את החיים של מנהיגי חמאס).
השבוע שוב הפגינו ברצועה תושבים נזעמים נגד מחסור בחשמל ונגד אלה שדרדרו את עזה למקום החשוך שהיא כיום. עוד בתור כתבת לענייני ערבים בערוץ 9 סיקרתי את ההפגנות הללו ב-2006, כאשר נחטף גלעד שליט וחיל האוויר הישראלי הפציץ את תחנת החשמל בעזה. הזעם היה גדול, ובחלקו הגדול הוא היה מופנה אל אנשי חמאס שבאו לנתק חשמל בשכונה אחת ולחבר שכונה אחרת. החמאס מתעלל לא רק באזרחי ישראל אלא גם בפלסטינים. במקום לחזק ולהידבר אתו, צריך לפגוע ביכולתיו ולהחליש אותו על מנת שיצטרך לוותר על השלטון על עזה.

מפגש עם האופוזיציה הסורית
ביום שלישי השבוע, הנחיתי כנס ייחודי במכון טרומן בירושלים. בכנס התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית שהגיעו להפגש עם הקהל בישראל. אני תמיד אומרת כי ישראל איננה אי ואנחנו לא חיים בבועה. עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית שנמצאת במשבר כה עמוק.
במהלך הערב היו גם סטודנטים ערבים בקהל שכעסו על הגעתם של הסורים. אלו מצידם הסבירו להם שאנו לא חיים במציאות אידיאלית וצריך להתקדם.
כדאי שנקשיב ונפתח את העיניים מול הקורה מעבר לגבול הסורי – ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו.

אליעזר בן יהודה של הארמים
בימים אלו אושרה בכנסת הצעת חוק שהגיש ח״כ עודד פורר ושמחתי מאוד לתמוך בה, המעניקה לארמים הקלות ברישום עצמם ומשפחתם כארמים והזכות להתגייס לצה״ל. למי שאינם יודעים,הארמים חיים בכפר ג׳יש שבגליל ועל פי דתם הם נוצרים מרונים.
שאדי ח׳לול רישא, ארמי, סרן במיל׳ וידיד טוב שלי, הוא גם ה״אליעזר בן יהודה״ של הקהילה הארמית החיה בישראל: שאדי עוסק היום בהחייאת השפה העתיקה והפיכתה לשפה השגורה בפי כל העם הארמי. מינקותם ועד זקנתם. מאחלת לשפה הארמית שעתידה יהיה כמו העברית.

אני לא מפסיקה להתפעל מהמורכבות המרהיבה של החברה הישראלית. הנה קמים בה צאצאי העולם העתיק, משיבים לעצמם את זהותם הלאומית ומחיים מורשת בת אלפי שנים של נכסי התרבות והלשון שלהם. יש לנו הזכות והיכולת רק להתעשר מכך.

שבת שלום

"תתביישו לכם, ביחס למה שקורה בסוריה אתם חיים בגן עדן"

מהומה בכנס שהתקיים באוניברסיטה העברית בהשתתפות נציגים מסוריה: קבוצת סטודנטים פלסטיניים צעקו לעבר הדוברים: "אתם לאתומכים במאבק נגד הכיבוש הישראלי". הסורים השיבו: אתם צועקים – סימן שאתם חיים בדמוקרטיה

פלורית שויחט ואסף גבור | 17/1/2017 20:09

הפלסטינים נגד הסורים? קבוצת סטודנטים ערבים פתחה במחאה במהלך כנס של מכון לחקר השלום "טרומן", שהתקיים היום (ג') באוניברסיטה העברית בירושלים. הצעקות נשמעו נגד נציגי האופוזיציה הסורית שהשתתפו בדיון.

הנציגים הסורים הגיעו לכנס על מנת "להציג את המצב במדינתם, על העולם שנאלם דום במעשיו ועל היחסים מול ישראל בעת הנוכחית", כך נכתב בהזמנה לאירוע. כמו כן נאמר כי "במהלך האירוע נקיים שיחת וידאו ישירה עם נציגי האופוזיציה היישר משטחי הקרבות, שיציגו תמונת מצב של ההתרחשויות בשטח וכיצד הן משפיעות על העם הסורי".

צפו בכנס שנקטע בצעקות:

הפיצוץ אירע לאחר שהדובר, סורי מהגולן הסורי בשם עסאם זייתון, אשר אחראי על הקשר בין צבא סוריה החופשי וקבוצות מורדים מקומיות לבין נציגויות בינלאומיות, בהן ישראל, ניסה לשוחח באמצעות רשת סקייפ עם אבו צח'ר, קצין מטה בכיר לשעבר בצבא סוריה. זייתון ביקש מצ'חר שיספר על החיים בסוריה תחת המצור, והוסיף כי שומעת אותו כעת קבוצת אנשים – אך לא ציין איפה. בשלב זה החלו להישמע צעקות מהקהל בשפה הערבית: "תגיד שאתה מדבר בישראל". קודם לכן תיאר זייתון את הסיוע ההומניטרי שישראל נתנה לאזרחים.

הסטודנטים שהפריעו טענו כי הסורים אינם תומכים במאבק הפלסטיני, וקראו קריאות גם נגד "הכיבוש הישראלי". בתגובה אמר זייתון באנגלית: "ביחס למה שקורה בסוריה, אתם חיים בגן עדן. תתביישו לכם".

הארבעה המשיכו להשתולל במשך דקות ארוכות חרף בקשותיה של מנחת הכנס, ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני, לתת לשיחה להמשיך כמתוכנן. "האנשים כאן סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי לבוא ולדבר", אמרה. "זה לא ראוי ולא לגיטימי, שמענו את הדעות שלכם, אם אתם לא יכולים להיות בשקט צאו מהאולם".

צילום: ראובן רמז, מכון טרומן

"האנשים כאן סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי לבוא ולדבר". מהומה בכנס צילום: ראובן רמז, מכון טרומן

המוחים לא הפסיקו דקות ארוכות, זאת אף על פי שגם סטודנטים מהקהל ביקשו מהם להפסיק. בשלב מסוים מחתה פלסטינית נוספת, ונציג כורדי מצפון סוריה בשם סירוואן קאג'ו, אמר לה כי עצם העובדה שהיא יכולה להתנהג כך, אומרת שהיא חיה במדינה דמוקרטית. זייתון אף פנה לשתי מוחות שהתעקשו להמשיך ולצעוק: "אתן דאעש".

בסוף הכנס ניגשה סטודנטית פלסטינית למדעי המדינה לזייתון, ואמרה לו כי זה שהיא לומדת באוניברסיטה ישראלית, לא אומר שהיא לא יכולה למחות על חייה, שהינם "תחת כיבוש".

לאחר מכן סיפר זייתון כי "אני חי היום בגרמניה ונחשפתי לישראל האחרת פה. המשפחה שלי, שנמצאת עדיין בסוריה, מודעת לסיוע הישראלי לפצועים הסורים ומעריכה אותו. השינוי ביחס של הסורים כלפי ישראל קיים בשטח". זייתון התייחס לשיחות בין המשטר לאופוזיציה ולא נתן הרבה סיכוי להידברות. "קשה כרגע לראות אופק חיובי. המשטר עדיין עושה זוועות בעם הסורי. המשפחה שלי נמצאת בסכנה ממשית".

צילום: יהודה פרץ

זייתון: "גם לפלסטינים שחיים ברצועת עזה תחת מצור כביכול, יש תנאים טובים וקלים יותר מאלו של הסורים". שכונת סג'אעיה בעזה צילום: יהודה פרץ

עוד הוסיף זייתון כי "גם לפלסטינים שחיים ברצועת עזה תחת מצור כביכול, יש תנאים טובים וקלים יותר מאלו של הסורים. העולם כולו שולח סיוע לרצועת עזה, בזמן שההורים נטבחים. הסטודנטים הפלסטינים שלומדים באוניברסיטה, מנצלים את הדמוקרטיה שיש להם כדי לצעוק ולפוצץ כנס מכובד. זה ממש חבל".

שחר זריהן, סטודנטית שנכחה באירוע, אמרה ל-nrg ו-360 כי "מצער שלהם לא אכפת ממה שקורה בסוריה. הם באו רק כדי לצעוק ולעורר פרובוקציה. הסטודנטים שמחו נגד הכיבוש הישראלי, נהנים מהזכות ללמוד באוניברסיטה ישראלית, בעוד שמקביליהם בסוריה נרצחים ונטבחים. זו צביעות".

אסתר מלישב, שהשתתפה באירוע, ציינה כי "כמה מרגש לראות את מאות המשתתפים שבאו לשמוע מפי נציגי סוריה על מצב הטבח המזעזע הקורה בסוריה. לראות שכן מנסים להוביל לשינוי ולשבור את השתיקה העולמית לרצח וההרג ההמוני של מאות אלפי הרוגים וכל אותם רבבות שאין להם את היכולת להימלט".

צילום: מתוך הפייסבוק

צילום: מתוך הפייסבוק

סירוואן קאג'ו, הנציג הכורדי בכנס שמגיע מצפון מזרח סוריה, סיפר לאחר מכן ל-nrg ו-360 כי הוא עובד כעיתונאי וסופר בארה"ב, אליה הגיע כפליט פוליטי. משפחתו עדיין נמצאת בסוריה. "לא הייתי מופתע ממה שקרה", סיפר. "ציפיתי שאנשים ינהגו ככה כשסורים מדברים במוסד לימודים ישראלי, כי זה באמת עניין גדול".

לדברי קאג'ו, "הרבה סורים וגם פלסטינים רואים בנו בוגדים. אני לא חושב שמישהו יכול לשפוט את הסורים על כך שאנחנו מדברים עם ישראלים בפומבי. המצב המורכב בסוריה קשה להבנה. לי אישית לא אכפת מדעות מסוג זה, מכיוון שזה לא משקף את מה שקורה בסוריה. עוצמת הסכסוך ומספר האנשים שאיבדנו במלחמה הוא רב מדי, ואני אישית אעשה הכל ואדבר עם כל אחד, לא רק עם ישראל – אלא עם כל העולם, כדי לשנות את המצב".

צילום: AFP

"אירוני שפלסטינים תומכים באסד. אסד ניצל את הפליטים הפלסטינים במשך כ"כ הרבה שנים". חיילים ברחובות חאלב צילום: AFP

עוד הוסיף הנציג הכורדי: "אני לא רואה את ישראל כאויבת. אני חושב שאנחנו צריכים לקיים קשרים עם ישראל, ואני מקווה שבעתיד זה יהיה המצב עם סוריה. יש הרבה אנשים שחושבים, כמוני, שאנחנו צריכים להיות אתכם בקשר. זה הדבר הנכון לעשות כי ישראל היא שכנה, היא דוגמה מאוד טובה לדמוקרטיה שמתפקדת, ואני חושב שכל האזור, ולא רק הסורים צריכים ללמוד מניסיון זה".

על תמיכתם של חלק מהפלסטינים באסד אמר קאג'ו, כי "בכל מקום בעולם יש כאלה שתומכים בהישארות משטר אסד. בעיניי זה מצב אירוני שחלק מהפלסטינים תומכים באסד. אסד השתמש בפליטים הפלסטיניים במשך כל-כך הרבה שנים. הוא ניצל אותם למען האג'נדה שלו".

צילום: אי-אף-פי

הנציג מסוריה: "ישראל היא שכנה, ודוגמא מאוד טובה לדמוקרטיה שמתפקדת. כל האזור צריך ללמוד מזה". צבא סוריה החופשית צילום: אי-אף-פי

"בקרב הפלסטינים יש תחושות מאוד שליליות כלפי הכורדים, משום שבמשך שנים רבות הם הואשמו שהם סוכנים של מוסד. אבל הפלסטינים לא מבחינים שלישראל יש קשרים גם עם קטאר, ירדן ומצרים – שם יש לה אפילו נציגויות רשמיות. אז מה הבעיה עם הכורדים?", תהה קאג'ו. "אפילו אין לנו קשרים רשמיים עם ישראל, למרות שהיינו רוצים. אני חושב שדברים משתנים כאן ומתחדשים קשרים, ומעניין כיצד האזור יתפתח".

חברת הכנסת קסניה סבטלובה אמרה בשיחה עם nrg ו-360, כי "כן ציפינו שאולי יהיו דברים מהסוג הזה. כמו שאמרתי בכנס, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית, ויש מקום לקולות שלא מסכימים. יחד עם זאת, לחבל בכנס זה כבר לא לגיטימי. שמענו אתכם, תודה רבה, אתם מוזמנים להפנות את השאלות שלהם לדוברים.

צילום: דודי ועקנין

"הסטודנטים אמרו מה שאמרו, וזה לא זעזע את הדוברים בכלל, שראו דברים גרועים יותר". ח"כ קסניה סבטלובה צילום: דודי ועקנין

"בעניין הכנס עצמו", אמרה סבטלובה, "בעיניי יש לכך חשיבות עליונה. אנחנו חיים במזרח התיכון, ומי שמתעלם מהעובדה הזו הוא כנראה חולם, וחלומות לא טובים. כי מה שאנחנו לא נעשה, אנחנו עדיין נהיה חלק ממזרח תיכון. אם נסתגר בבועה אנחנו נפגע בעצמנו וביכולת שלנו לתמרן ולהבין את המצב. אז אני מאוד שמחה שאנחנו כאן, בישראל, באוניברסיטה העברית שבה למדתי, עם אנשי האופוזיציה הסורית. לא היה להם פשוט להגיע לפה.

"הדוברים התייחסו לזה כעוד אירוע, אז היו אנשים שהשמיעו קולות של אי הסכמה. אבל זה העניין: אם היו נשמעים קולות כאלה בסוריה, לא היינו רואים את הסטודנטים האלה. כאן הם אמרו מה שהם אמרו, וגם הפנו שאלות אחרי זה, וזה לא זעזע את הדוברים בכלל, שראו דברים גרועים יותר בחיים שלהם.

"צריך להבין שהתמונה מורכבת מאוד וזה לא שחור ולבן: יש גורמים שאנחנו שומרים איתם על קשר כבר כמה שנים, יש דברים שאי אפשר להרחיב עליהם, אבל ממה שמותר להגיד אומר שבכל שינוי יש הזדמנות, ולא כל שינוי הוא שלילי. אנחנו רואים עכשיו את הכאוס במזרח התיכון, ומתעלמים מזה שהיו לו שורשים רקובים, והמבנה קרס. עכשיו ייבנה משהו חדש, וגם לנו יכול להיות חלק בזה – וגם לנו תהיה הזדמנות לנצל את זה".

צילום: איי אף פי

ח"כ סבטלובה: "אני שמחה שאנחנו כאן עם אנשי האופוזיציה הסורית. לא היה להם פשוט להגיע". מורד סורי צילום: איי אף פי

ח"כ סבטלובה הוסיפה: "בקרב האוכלוסייה הפלסטינית יש חשש מפני הנורמליזציה. במהלך הרבה מאוד שנים אמרו לנו שאף פעם לא יקרה דבר עד שלא נפתור את הסוגיה הפלסטינית, ואני אכן מאמינה שזה יקדם אותנו מאוד. יחד עם זאת, אפשר להידבר גם עכשיו ולהתכונן לרגע הזה שבו יהיה סיכוי. גם לא כל הסורים תמימי דעים בנוגע לישראל למשל, זה כרגע המיעוט, וחייבים לטפח אותו בזהירות לקראת העתיד, שאני מקווה שישתפר".

סורים מדברים אל ישראלים על סוריה

15972724_1309595669100527_148481618869824301_o

ישראל איננה אי. אנחנו לא חיים בבועה. לכן עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית.

לכן שמחתי להנחות הערב כנס ייחודי בו התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית כאן בישראל.

שמענו את סיפוריהם האישיים המתרחשים לא כל כך רחוק מהגבול הצפוני שלנו, אך רחוק מהעיניים והאוזניים הישראליות והבינלאומיות.

סירוואן, עיתונאי סורי ממוצא כורדי, שעזב את ביתו בקמישלי שליד הגבול הטורקי, ועדיין נרדף על ידי משטרו של אסד, סיפר על משפחתו שעדיין גרה שם.

עיסאם, שהתגורר במרחק כמה דקות מהגבול, בצידה הסורי של הרמה. סיפר אודות משפחתו הסובלת ממשטר אסד, רק בגלל שהוא מעז לספר בעולם אודות המלחמה.

במהלך הכנס, שהופק על ידי מכון טרומן באוניברסיטה העברית, התפרצו כמה פלסטינים שהיו בקהל והטיחו האשמות כלפי הדוברים הסורים, על כך שהם באים לדבר בפני ישראלים. הזכרתי להם שישראל היא מדינה דמוקרטית וזכותם להביע את דעתם. הזכרתי להם גם את הכנסת האורחים ששני העמים שלנו נודעים בה. לשמחתי הם לא הצליחו להרוס את הערב, ויצאו מהאולם.

שנת 2017 לא צפויה להיות קלה. לאחר הקרב על חאלב, חיזבאללה התחזק מאוד ולא בלתי נמנע שארגון הטרור הרצחני הזה ימשיך לנסות ולהתקרב לאזור הגבול ברמת הגולן. מבחינתנו זהו קו אדום ואנו צריכים להיערך למצב כזה על מנת שלא נופתע.

כדי לבלום את האויבים המשותפים לנו ולאנשים שפויים וחפצי חיים בסוריה, כדאי בין היתר שנקשיב ונפתח את העיניים מול שקורה מעבר לגבול הסורי – ולא רק באיסוף מודיעין, גם ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו, כמו האורחים המיוחדים שהגיעו הערב לירושלים.

אני מודה לפרופסור רוני שקד ונעמה שכטר ממכון טרומן, לניר בומס ומורן לבנוני על ארגון הכנס החשוב הזה ועל שהזמינו את הדוברים המעניינים, שחשוב היה שקולם יישמע.

עוד נאום עוד או״ם אך האחריות היא רק בידיים שלנו

15747849_1293963610663733_7220256704972169256_n

חברים יקרים,
כבר יומיים כולם הופכים ודשים בנאומו של ג׳ון קרי שעוד רגע כבר לא יהיה חלק מהממשל האמריקאי, מחפשים את הבעד והבנגד אבל שוכחים את הדבר החשוב באמת: הישועה לא תגיע מבחוץ, לא ממחמאות ולא מתוכחות אלא מהובלה מנהיגותית אמיתית המגיעה מתוכנו.
זוכרים את השיר של מלחמת ששת הימים? ״נאצר מחכה לרבין שיחכה ולא יזוז״ השיר שגימד את נאצר והפך אותו לנגרר מול מנהיגותו והובלתו של יצחק רבין ז״ל.
זו היתה התפיסה הישראלית באותן זמנים: אנחנו מובילים ואנחנו מנווטים. היום אנו עסוקים במי אמר מה וראש הממשלה שלנו מחכה שמישהו יזיז אותו. הוא לא יוזם אלא נגרר. זנב לשועלים ולא ראש לאריות.

אני מזכירה לכולנו שמדינת ישראל הוקמה על ידי אנשים שלא ציפו לראות לאן נושבת הרוח אלא לקחו יוזמה ובנו מדינה-יש מאין.
לכזו מנהיגות אנו זקוקים, לא לפוליטיקאים המתמקחים עם נאום כזה או אחר או מחפשים פטרונים חדשים.

קרי מחדד בתחילת נאומו כי האינטרס של ארה״ב הוא לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית. במצב הנתון נתניהו ליברמן ובנט גוררים אותנו להכניס לתוך הדמוגרפיה הישראלית מיליוני פלשתינים,שתוך זמן קצר ישנו את פני מדינת ישראל לחלוטין ובכך תם הסיפור הציוני.

את הסיפור הציוני התחיל בודדים משוגעים לדבר ונחושים להציל את עם ישראל ולבנות לו בית לאומי במדינת ישראל. המנהיגות האמיצה, העוצמתית והנחושה של מובילי הציונית הביאו לתמיכה בינלאומית והקמת המדינה ב-1948. המנהיגות של בן גוריון קידמה את המדינה הצעירה שהתמודדה עם עליית מצוקה גדולה בכלים מצומצמים אבל הרוח הנחושה והראש היהודי המפורסם בחוכמתו היו כלי העבודה שהתמודדו עם הכל.

אנו לא צריכים לשבת ולצפות ל-20 לינואר כשטראמפ יכנס לבית הלבן ולא לפטרון כזה או אחר, שיוביל ויושיע אותנו. אנו צריכים לשוב למקורות ולהתחבר לעוצמה שבנתה את המדינה הזו.
כשהיינו באמת מחוברים לעצמנו ומהותנו הצלחנו בגדול וגרמנו למדינות העולם לרצות בקשר עימנו. ההסתמכות על פטרון כזה או אחר, היא חולשה ואובדן מנהיגות.

אנו צריכים להגדיר בכנות לעצמנו מה אנו רוצים להיות: חזקים וחכמים לטווח ארוך או חזקים ומתריסים לזמן קצר?
הגיע הזמן לחזור לישראליות שפויה, להוביל תהליכים במנהיגות אמיתית ולהכריז על מדינה בעלת גבולות מוגדרים מוסכמים כדי להמשיך ולקדם את עוצמתה של מדינת ישראל.

img_2761

חברים יקרים,
30 שנה עברו מאז אסון צ'רנוביל, שנחשב לאחד האסונות האקולוגיים החמורים ביותר במאה ה20. הייתי בת 9 כאשר קרה האסון ואני זוכרת היטב את החדשות המחרידות שהחלו להסתנן לאט לאט למרות האיפול המוחלט באמצעי התקשורת, את הפחד לשתות מים מהברז או להירטב מגשם – המבוגרים אמרו שייתכן שכל המים מורעלים מהקרינה ושזה יכול לגרום לסרטן. בזמן הפיצוץ עצמו נהרגו 33 מהנדסים, טכנאים וכבאים וחיילים שניסו להאבק באש הרדיואקטיבית בידיים חשופות. אלפים רבים חלו ומתו מהקרינה הגבוהה חודשים ושנים לאחר האסון. אם לא העובדים האמיצים של הכור ורבים אחרים שנלחמו באש ובהתפשטות הקרינה בגבורה והקריבו את חייהם ואת בריאותם, ייתכן שההשלכות של האסון היו מורגשות גם ברחבי אירופה וגם במזה"ת. כ 1400 מאותם לוחמים – מהנדסים וטכנאים – חיים כאן, במדינת ישראל. הם עלו ארצה בתחילת שנות התשעים. רבים מהם נפגעו מהקרינה וסובלים ממחלות קשות, אף אחד לא מצטער על כך שנטל חלק בהגנה על האנושות מפני האויב הבלתי נראה, הקרינה.
לפני מספר ימים ציינתי יחד אתם ארוע חשוב ביותר – הקמת כיפה ענקית שתאטום את הכור ההרוס בצורה מיטבית ותגן על בני האדם מפני הסכנה.
כיפה ענקית הסוכרת על הפסולת הרדיואקטיבית מהאסון הגרעיני בצ'רנוביל החלה לרדת למקומה השבוע, במטרה לשמור על האתר נקי וטהור לטובת הדורות הבאים. עלותה של הכיפה כ 1.6 מיליארד דולר והיא נבנתה בחסותו של 'הבנק האירופי לשיקום ופיתוח'. כך העולם ממשיך לשלם על כשלים טכניים ורשלנות פושעת במהלך מספר דורות – בחיי אדם, בבריאות ובכסף.
אני מודה לאלכסנדר קלנטירסקי, יו"ר עמותת "ברית הליקווידטורים צ'רנוביל" שהיה מהנדס ראשי באחת מ-12 המחלקות שבנו את חיפוי הבטון שאטם את הדליפה מהכור ההרוס, על שהכיר לי את העמותה ואת חבריה. אז, לפני שלושים שנה הם עשו כל שביכולתם על מנת לנצח בקרב הזה למען האנושות. מאז שעלו ארצה רבים מצאו תעסוקה לישראל אך היו מבוגרים מדי מכדי לחסוך סכום מכובד לפנסיה, וחולים מדי מכדי לזכות בביטוח חיים. הבטחתי שאעשה כל שביכולתי על מנת לעזור להם. כולי תקווה שאצליח במשימתי כי הזמן לא משחק לטובתם.
אני מאחלת לאלכסנדר קלנטירסקי ולחברי העמותה בריאות וצדק. אסור שהאסון הזה יחזור על עצמו, לכן חשוב כל כך לנקוט באמצעי הזהירות בכל מה שקשור לחומרים מסוכנים. אסור לדחות את העתקת מכלי האמוניה ממפרץ חיפה, אסור להתמהמה כשזיהום חריג פוגע בבריאותם של תושבי חיפה. אם לא נלמד מהעבר, נסכן את העתיד שלנו ושל ילדינו.

בתמונה: עם אלכסנדר קלנטירסקי, יו"ר עמותת "ברית הליקווידטורים צ'רנוביל".

 

שנתיים בשבי החמאס

img_2760

חברים יקרים, על אברה מנגיסטו שמעתם?

אברה הוא אזרח ישראלי שהיום ימלאו שנתיים להימצאותו בשבי החמאס. מדובר בצעיר תשוש נפש עם רקע קשה של עוני, שכל חטאו היה שנקלע לגבול בין ישראל לעזה.

משפחתו המסורה של אברה עושה לילות כימים על מנת לפעול לשחרורו, אך נתקלת בכתף קרה מצד מקבלי ההחלטות פעם אחר פעם.

נפגשתי בחודש שעבר עם משפחתו של אברה, ושמעתי את סיפורו הקשה. כרגע לא ידוע דבר באשר לגורלו, והמשפחה נתונה לחסדי הרשויות שכאמור לא מגלות שום רגישות או נחישות לעניין שחרורו.

מנגיסטו באמהרית משמעותו "שליט". האם ראש הממשלה ושר הבטחון היו מתעלמים כך ממשפחתו, אם צבע עורו היה שונה ואם שם משפחתו היה שליט?

בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים

www.news1.co.il

אני שמחה וגאה על בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים.

חברים יקרים,
מדינת ישראל הוקמה על ידי עולים ולמען עולים. אין יהודי ישראלי שלא עלה בעצמו או ילד או נכד לעולים.

רבים חושבים שהעליה היא השלב הקשה ביותר, אך קשיי הקליטה, הם השלב הקשה באמת שנמשך שנים ארוכות – לעתים חיים שלמים.

אני מאמינה שאנו, נבחרי הציבור, אלו שעלו בעצמם וגם אלו שנולדו כאן, נמצאים בכנסת גם לשם כך.

בדיונים הרבים בועדת העלייה והקליטה שעסקו בחלק מהנושאים האלו, הקשורים לעליות מכל התפוצות, נוכחתי לדעת עד כמה זה חשוב.

גזענות לאחר המוות

עולים רבים מברה״מ טובים מספיק בשביל לשלם מיסים, לשרת בצה"ל, להיהרג במלחמות.
במקומות מהם הגיעו היו "יהודים מידי", אך כאן, בישראל, יש שמתייחסים אליהם כ"לא יהודים מספיק".

הגזענות הזאת, חברים, ממשיכה גם לאחר המוות כאשר קוברים עולים בחלקות נפרדות בבתי עלמין.

למרות שנשיאות הכנסת דחתה שבוע אחר שבוע את הצעתי לקיים דיון בנושא במליאה בטענה כי "הבעיה לא קיימת" קיימנו היום דיון בועדת העלייה והקליטה.

כפי שטענתי בהתחלה, מתברר שהתופעה רחבה וכלל ארצית. לא מדובר במקרה בודד, אלא במדיניות גזענית!

היום, בשידור ברשת ב' הודה בכך שמדיניות כזאת היתה קיימת שנים בבית העלמין בפתח תקוה. במהלך השידור אף התקשר מאזין שסיפר על הפליה דומה בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים (להאזנה: https://youtu.be/QxF6FAkjiQw)

דרשתי בועדה לא רק למגר את המדיניות המזוויעה הזאת, אלא גם תשובות ודין וחשבון לגבי מי שהתווה אותה, וממשיך לעשות זאת במקומות אחרים.

מוזמנים להאזין לדבריי היום בדיון בוועדת העליה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos/1154203457973083/