גוש בגרון: הממשלה מתעלמת מהקמת מאחזים מבלי לחשוב על ההשלכות

ח"כ קסניה סבטלובה
© סופק על ידי The Jerusalem Post Group

בכל פעם שההנהגה מסתכלת לצד השני כשמוקם עוד מאחז, אני לא רק חושבת מה יגידו בעולם, אלא גם חוזרת 12 שנה אחורה, לפינוי גוש קטיף ולתובנות שהיו לי בעקבותיו

"בואו לבקר במוזיאון למורשת גוש קטיף" – הפרסומת שהתנגנה בכמה תחנות רדיו בשבועות האחרונים חיש מהר החזירה אותי אחורה בזמן, ל־21 באוגוסט ב־2005, אז פונו היישובים עצמונה, גני טל ואחרים. הגעתי לעצמונה בלילה לפני הפינוי בתור כתבת לענייני ערבים בערוץ 9. אף שכמה מהתושבים המקומיים הציעו שנישן בביתם, הקמנו עיר אוהלים קטנה בדשא במרכז היישוב מתוך רצון לשמור על פרטיותם בלילה האחרון בביתם. שמענו את הקולות בוקעים מהבתים, נערות ונערים הסתובבו כל הלילה ברחובות של הבית היחיד שהם הכירו.

הכרתי את עצמונה היטב. לא רק את עצמונה, אלא את רוב היישובים בחבל גוש קטיף. לראשונה  הגעתי לשם בשנת 1992 כשהייתי תלמידת תיכון דתי לבנות בירושלים. העברנו כשבוע בגוש קטיף, עבדנו במטעים של היישובים בבוקר, שחינו בים בצהריים ושמענו הרצאות בערב. אני זוכרת היטב את הביקורים האלה – את הדרך לגוש, כאשר הנהג הנמיך את האורות וביקש מאיתנו לא לשבת קרוב לחלון – בדיוק עברנו ליד איזשהו מחנה פליטים  פלסטיני. כמו כל חברותיי, הייתי כבר כמה חודשים בארץ. לא ידענו כלום על החיים במקום ועל המצב הפוליטי במדינת ישראל.

"היהודים עובדים קשה, וכך בנינו את היישובים היפים האלה, בעוד שהערבים מעדיפים לקבץ נדבות ולחיות בעוני", הסבירה אחת המדריכות. רק לאחר כעשור, כשכבר הסתובבתי כעיתונאית במחנות הפלסטיניים, גיליתי שחיים שם אנשים, בשר ודם, שחלקם היו בעלי מקצוע ובעלי נכסים באותם כפרים וערים שאינם עוד, והגיעו למחנות במהלך המלחמה ב־1948.

באותו לילה חם ומיוזע באוגוסט 2005 פגשתי בגוש קטיף את עצמי. ילדה בת לא יותר מ־15 בשם מוריה, עם חולצה כתומה, באה לאוהל שלי לדבר. היא דיברה על כמה אנחנו צודקים וכמה הערבים לא. כי הארץ הזאת כולה היא הארץ המובטחת, והיא שלנו, רק שלנו לתמיד. יכולתי לשאול אותה על המחנות שמסביב, על האוכלוסייה של עזה שמוריה לא הכירה ולעולם לא תכיר, על חלקי גופות החיילים שלנו המפוזרים ברובע זייתון בעזה, על משפחת חטואל, על הפיגוע הנורא בנצרים, על הטילים והפצמ"רים שכבר שוגרו מעזה באותה עת, על כך שבעצם פרויקט גוש קטיף, עם כל היופי וההבטחה, לא הצליח ב־30 שנות קיומו, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה ביטחונית. אך ידעתי שאין לה כוח ויכולת בשלב הזה להבין שלפעמים הניתוח הכי כואב ומסוכן הכרחי להצלת חיי החולה.

לאחר שפינו את עצמונה, נסענו עם צוות הצילום ליישוב אחר, גני טל. שקיעה אדומה ירדה על מה שהיה פעם גני טל במהירות הבזק, והחושך בלע את מה שנותר. מבחינה אישית וסימבולית, השקיעה הזו, שבלעה את ההריסות של גני טל, יישוב שהכרתי והתמונה שלו נחרתה אצלי בזיכרון לעד, הייתה בין הדברים המזעזעים שראיתי במהלך העבודה העיתונאית שלי במהלך 14 שנים.

מבחינתי, המוזיאון של מורשת גוש קטיף מסמל את הטרגדיה שבקבלת ההחלטות השגויות. להקים יישובים, ליישב את השטחים שאינם משטחי מדינת ישראל – כל זה בלי לתת את הדעת על ההשלכות ועל התוצאות. ועכשיו, בכל פעם שהממשלה מסתכלת לצד השני כאשר מוקם עוד מאחז או מאשרת עוד "עמונה", אני חושבת לא רק על מה יגידו בעולם, אלא גם על השקיעה שירדה על גני טל ועל עיי החורבות שנותרו במקום עצמונה ועל מוריה שלא הייתה מסוגלת להשלים עם המציאות של החיים, ששונה בתכלית מהחזון שהיא ורבים אחרים מאמינים בו עד היום.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני, חברת ועדת חוץ וביטחון ובעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים

שעת כושר: לאחר 11 שנים של מצור, ישראל היא קו החיים היחיד של חמאס

אם ישראל תשכיל לנצל את המצב הייחודי שאליו נקלעה חמאס, יהיה אפשר לסיים את שלטונה ברצועה ולשנות את המשוואה העזתית הסבוכה

קסניה סבטלובה

maariv.co.il

13/06/2017 22:21

תגיות: חמאס רצועת עזה
אנשי חמאס ברצועת עזה

אנשי חמאס ברצועת עזה. (צילום:עבד ראחים חטיב, פלאש 90)

עשר שנים בדיוק לאחר שחמאס ביצעה הפיכה צבאית בעזה ויצרה את מדינת חמאסטן הגובלת בישראל, המצב של התנועה מעולם לא היה מסובך יותר. על זה מעידים גם אנשי חמאס וגם גורמים אחרים, ערביים ובינלאומיים, שעוקבים אחר המתרחש ברצועת עזה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הזכיר את חמאס בשורה אחת עם דאעש וחיזבאללה; סעודיה ומצרים דורשות שקטאר תפסיק לממן את האחים המוסלמים ואת תנועת חמאס הפלסטינית;

אבו מאזן, שפעמיים בעבר הלך לממשלת אחדות עם חמאס, ככל הנראה זנח את המאמצים לפיוס; המצרים פותחים את מעבר רפיח פעם בחודש ליום־יומיים במקרה הטוב, אך מגבילים מאוד את תנועת האנשים בין עזה למצרים; ואפילו אונר"א, סוכנות האו"ם לטיפול בפליטים הפלסטינים, מתחה ביקורת חריפה על אנשי חמאס, ששוב חפרו מנהרה מתחת לשני בתי ספר ששייכים לאונר"א ברצועה.

האבטלה עברה מזמן את ה-40%, התושבים סובלים ממחסור במים וחשמל, והשיקום של הרצועה מתנהל בעצלתיים, מכיוון שרבות מהמדינות התורמות מסרבות לעמוד בהתחייבויות שנתנו. למרות כל הנסיבות הללו, חמאס יכול להמשיך להתנהל באותו אופן עוד לפחות עשור ולהמשיך להתכונן לסיבוב הצבאי הבא, שכנראה מתקרב בצעדי ענק, ולשלוט בכשני מיליון תושבי הרצועה. זאת משום שמאז משבר המאווי מרמרה ב־2010, לרצועה נכנסות רבבות של משאיות עמוסות במלט, במצרכי מזון ובכל דבר אחר שעזה צריכה כדי לשרוד.

ב־2010 לרצועה נכנסו 38 אלף משאיות, ב־2016 – 178 אלף. על פי בכירים בצה"ל, למרות המאבק למנוע את מעבר הסחורות הדו־שימושיות, כל דבר שנכנס לעזה משמש את חמאס. מתוך עשרה שקים של מלט המיועדים לשיקום של בניינים אזרחיים, כמות מסוימת תלך לבניית מנהרות. ממשלוח של קמח או עוגיות יילקח מס שגם ייקר את הסחורה עבור תושבי הרצועה וגם יספק עוד כמה שקלים לכיסה של חמאס. כך ממשיכה התנועה להשליט פחד על האוכלוסייה, לאמן את אנשיה ולייצר עד כ־90% מהנשק, שבבוא העת ישמש נגד אזרחים וחיילים ישראלים.

כך, באופן אירוני, 11 שנים לאחר החלת המצור על עזה, הפכה ישראל לקו החיים היחיד של חמאס. דווקא עכשיו, כשהמדינות הערביות הכריזו על חרם על קטאר שתומכת בחמאס, האבסורד הזה מתחוור ביתר שאת. כל עוד חמאס שולטת בעזה, הדרום שלנו נתון לאיום מתמיד, בעוד שכל ניסיון של הממשל האמריקאי להתקדמות במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים נדון לכישלון. אי אפשר "להשמיד" את חמאס, אבל אם מדינת ישראל תשכיל להשתמש במצב הייחודי שאליו נקלעה חמאס כעת, יהיה אפשר לסיים את שלטון חמאס ברצועה ואת שליטתה במעברים שמחברים בין ישראל ומצרים לרצועה.

דווקא עכשיו, בתיאום עם ארצות הברית ועם מדינות האזור, אפשר להגביר את הלחץ הכלכלי על חמאס, ותמורת שחרור הסחורות וזרם החשמל להדיר את האסלאמיסטים מהמעברים, וכך לנתק אותם מהמקור הכספי שמחזיק אותם בחיים. הצעד הזה יכול להשתלב היטב בחזון המדיני החדש של הממשל האמריקאי, ששוקד על הקמת ברית אזורית נגד איראן והאסלאם הרדיקלי.

ברור שהחזרת הרצועה לידי הרשות הפלסטינית כרוכה בחזרה לשולחן המשא ומתן עם ישראל על פי הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים, במקביל למשא ומתן בילטרלי עם המדינות הערביות והסדרת היחסים בינן לבין ישראל. אך לפני כל אלה, המשוואה בעזה חייבת להיפתר. מאידך גיסא, קשה לראות כל משא ומתן ממשיך בעוד בעזה רועמים התותחים. דעת הקהל בשני הצדדים לא תסבול זאת. מדינת ישראל חייבת להכות בברזל כל עוד הוא חם ולשנות מהיסוד את המשוואה העזתית הקיימת.

הכותבת היא חברה בוועדת החוץ והביטחון, שימשה בעבר כתבת ופרשנית לענייני ערבים בערוץ 9

ההסכם המקרטע: חמאס רוצה ללכת עם ולהרגיש בלי

 

בחמאס רוצים ליהנות מפירות ההסכם ולא לוותר על הנשק ועל השלטון, אך לטווח הארוך הטקטיקה הזאת לא תספיק. הקהילייה הבינלאומית חייבת להמשיך ללחוץ על חמאס להתקדם באמת בנושא הפיוס הפנים-פלסטיני

ח"כ קסניה סבטלובה | 30/10/2017 14:12

תגיות: הסכם הפיוס, חמאס, דעות

 מאז החתימה על הסכם הפיוס הפנים-פלסטיני בין פתח לחמאס שליטי עזה אינם יודעים כיצד להתנהל. מצד אחד יחיא סינוואר מבטיח לשבור את העצמות לכל מי שמתנגד לפיוס ואיסמעיל הניה מתקשר בטלפון למלך ירדן עבדאללה ה-2, מצד שני סלאח אל-ערורי, סגן ראש הלשכה המדינית יוצא לאיראן ומשקם את היחסים עם הרפובליקה האיסלאמית. מצד אחד מדברים על העברת הסמכויות לאבו-מאזן, מצד שני איסמעיל הניה מבטיח ש"הנשק של ההתנגדות" יישאר במקומו. בחמאס היו רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי – ליהנות מפירות ההסכם ולא לוותר על הנשק ועל השלטון, אך לטווח הארוך הטקטיקה הזאת לא תספיק.

ברמאללה לא ששים לבטל את הסנקציות נגד הרצועה, שהיו לזרז משמעותי לפיוס, לפני שרואים בשטח התקדמות כלשהי מבחינת החמאס, גם המצרים אינם ממהרים לפתוח את שעריו של מעבר רפיח לאלפי אזרחים פלסטינים שהיו רוצים לבקר את המשפחה, לצאת לטיפולים או ללימודים. בינתיים כולם יושבים על הגדר, אך בקרוב מאוד יצטרכו לרדת אל קרקע המציאות ולקבל החלטות גורליות. על מנת לבטל את הסנקציות חמאס תצטרך לחרוק שינייה ולהעביר סמכויות רבות לאנשי אבו-מאזן, בעוד שהנהגת הרשות תצטרך להתמודד עם השאלה המכרעת של השליטה במנגנוני הביטחון.

צילום: AFP

מנהגי החמאס והפת"ח עם ראש המודיעין המצרי לאחר החתימה על הסכם הפיוס. צילום: AFP

לעומת התקופות האחרות, חמאס בטוחה בעצמה הרבה פחות ומתמודדת עם הרבה יותר קשיים מבעבר. היא זקוקה לסיוע, לפרוייקטים משמעותיים בתחומי הקיימות שכן המים של עזה אוזלים וגם אלה שיש אינם מתאימים לשתייה. חמאס נמצאת תחת מכבש לחצים כבד ביותר בתוך הרצועה שכן הפגנות החשמל עוד לא נמחקו מהזיכרון, והסכסוך בין קטאר – התומכת הכמעט יחידה של חמאס – למדינות הסוניות המתונות פגע קשות בארגון האיסלאמיסטי.

אבו-מאזן מצדו יכול להרשות להמתין זמן מה ולא לבטל בינתיים את הסנקציות נגד הרצועה. לפחות לא לפני שהוא מקבל לידיו את השליטה על המעברים – ארז, כרם שלום ורפיח, וגם אז הוא – שלא שוכח עלבונות והשפלות – ישחרר את מה שצריך לשחרר טיפין-טיפין, בלי צעדים פזיזים ונמהרים. אבו-מאזן, שמבין היטב את הסכנות הכרוכות בחזרה שלו לעזה לא ימהר לסכן את עצמו או את אנשיו. הוא פשוט יכול להרשות לעצמו להמתין.

צילום: EPA

עזה במהלך הפסקת חשמל. בלי פתרון הסוגיה העזתית לא ניתן יהיה להתחיל מו"מ רציני עם הפלסטינים. צילום: EPA

ישנו עוד גורם ברצועה שגם לו תהיה השפעה על תהליך הפיוס המקרטע. הסלפים. מלבד החיסולים הפוליטיים של אנשי חמאס – קרי התנקשות בבכיר חמאס תאופיק אבו-נעים בשבוע שעבר – הגורמים הללו יכולים גם לנסות לחמם את הגזרה ולירות טילים על ישראל, מכיוון עזה או מסיני. ישראל תצטרך להכריע כיצד לטפל בטפטוף המסוכן הזה שעלול לפתוח את התיאבון גם לגורמים כאלה ואחרים בתוך החמאס, שכאמור לעולם לא הפכה לצמחונית ולא חדלה להיות ארגון טרור.

ומעל כל הנסיבות הללו יש את האינטרס הכללי של ישראל: שעזה תחדל להיות מחסן נשק ענקי שבכל רגע יכול להתפוצץ. שלא יפרוץ בעזה משבר הומניטרי שגם יפגע קשות בעזתים עצמם וגם יאיים על ישראל – הרי אין דרך לעצור מגפות או חיידקים מסוכנים שכרגע זורמים עם הביוב של עזה לים של אשקלון או אשדוד. שישלוט על עזה גורם אחראי שניתן יהיה להגיע אתו לסיכומים, בדיוק כמו שמגיעים לסיכומים היום עם אנשי אבו-מאזן בגדה המערבית.

את כל אלה אפשר יהיה להשיג אך ורק אם החמאס ידע שאין כל דרך אחרת מלבד הפיוס הפנים-פלסטיני, פירוז מנשק, העברת הסמכויות במעברים לאנשי הרשות וקבלת התנאים של הקוורטט הבינלאומי מ-2006. זה יקרה אם הקהילייה הבינלאומית תמשיך ללחוץ על חמאס, שלא יזכה לביקורים ממלכתיים במוסקבה, כפי שזה קורה היום, שלא יקבל לידיו את התרומות שנועדו לעזור לאוכלוסייה האזרחית לעזה ולא להקמת המנהרות של מחבלים. את זה חייבים להבין היטב גם בעולם הערבי – מצרים, סעודיה, נסיכויות המפרץ – ולעבוד ביחד עם ישראל, ארה"ב ואירופה על מנת שההסכם יחזיק מים ויביא לשינוי משמעותי במישור הביטחוני וההומניטרי בעזה.

בלי פתרון הסוגיה העזתית לא ניתן יהיה להתחיל מו"מ רציני עם הפלסטינים על הסדר מדיני והגעה לפתרון המיוחל שיאפשר לישראל להיפרד ממיליוני הפלסטינים ולשמור על הבית של כולנו – מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.

קסניה סבטלובה היא חברת כנסת במחנה הציוני, בעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים

למרות הדמיון לדאעש: דין הטיפול בפיגועים בירושלים לא דין ברלין

שלא כמו אירופה, ישראל נאבקת בטרור שמקורו באוכלוסייה שאינה נמנית עם אזרחיה. האירופאים לא יכולים להיפרד מהמהגרים שבקרבם צומחים הפיגועים, ישראל עוד יכולה

ח"כ קסניה סבטלובה

maariv.co.il

15/01/2017 06:54

פיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים

פיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים. (צילום:מרק ישראל סלם)

המחבל שביצע בשבוע שעבר את פיגוע הדריסה בארמון הנציב בירושלים, פאדי אל־קנבר, בן 28 משכונת ג'בל מוכבר, נולד בשלהי האינתיפאדה הראשונה וחווה גם את השנייה, חי בירושלים השסועה, טיפח זקן ושיער דוגמת הג'יהדיסטים הלוחמים בסוריה ובעיראק ופגש מדי יום ישראלים שאינם חיים כמו בני גילו בגדה או עזה. למרות מה שטען ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר הפיגוע, אל־קנבר לא היה מזוהה עם ארגון מסוים, בטח לא דאעש, אם כי שילב בין כל המרכיבים של הסכסוכים המקומיים והאזוריים. הוא ככל הנראה הושפע ממציאות הסכסוך בין ישראל לפלסטינים וגם מעלייתו של האסלאם הרדיקלי במזרח התיכון. המגמה הזאת נמשכת כמה עשורים, וביתר שאת מאז תחילת האביב הערבי.

לכאורה, הפיגוע בירושלים הזכיר את הפיגועים בבירות אירופה, אך נטעה אם נחשוב שהטיפול בסביבה שבה צומח טרור כזה הוא אותו טיפול; מהבחינה הזאת דין ירושלים אינו כדין ברלין או ניס. האירופאים מתלבטים כיצד לפעול מול טרור בקרב אוכלוסיית מהגרים בלי לרסק את הערכים הפלורליסטיים שהם גאים בהם. מצבנו שונה משל האירופאים. הפלסטינים, בהם תושבי מזרח ירושלים, אינם אזרחי מדינת ישראל. משימתם של האירופאים קשה עד בלתי אפשרית. בזירה הבינלאומית עליהם לפעול לסיום סכסוכי הדמים שקורעים את המזרח התיכון וגורמים להקצנה בקרב הצעירים, בעוד שבתוך אירופה הם חייבים להשקיע יותר בחינוך ובאינטגרציה, להגביר את השיטור, לשנות את אופיו ולהיאבק באסלאם הרדיקלי, שבמהלך עשרות שנים פעל באין מפריע בבירות האירופיות בחסות הרב־תרבותיות וחופש הביטוי.

 שלא כמו אירופה, ישראל מתמודדת עם טרור שבא מתוך אוכלוסייה שאינה נמנית עם אזרחיה. האירופאים אינם יכולים להיפרד מאוכלוסיית המהגרים שבתוכה צומח טרור, אך ישראל עדיין יכולה. בראש ובראשונה עלינו לדאוג להסדר מדיני עם שכנינו הפלסטינים ולפעול לסיום השליטה על עם אחר ולעיצוב גבולות בטוחים למדינה שלנו. במאמר מוסגר חייבים להוסיף ששליטה ישראלית בחיי הפלסטינים אינה הגורם היחיד לטרור, אבל בהחלט אחד מהם. הגיע הזמן לשים סוף לשותפות הכפויה ולהתמקד בהגנה אפקטיבית על הגבולות המוסכמים והמוכרים של מדינתנו.

אחיזה עקשנית בעיקרון שתי המדינות תוביל להפסקת החיכוך

השקט לא יקרה מיד. המרכיב האסלאמיסטי, ההסתה הפרועה והאנטישמיות הגועשת לא ייעלמו, והם ימשיכו לעצב את התפיסות של שכנינו. זאת האמת המרה. ארגוני הטרור שיצאו מבית מדרשם של האחים המוסלמים או אל־קאעידה ימשיכו להתקיים ולא ייעלמו אף הם. להפך, הסדר וחתירה לנורמליות רק יאיימו עליהם באובדן ההגמוניה שלהם. בתקופה הראשונית הם צפויים להגביר את המתקפה שלהם על הסדר החדש. גם השנאה וההסתה לא ייפסקו. ההסתה האנטישמית והאנטי־ישראלית זולגת לא רק מכיוון חמאס או הרשות הפלסטינית, אלא גם מכיוונם של ערוצי טלוויזיה ששייכים לחיזבאללה או מושפעים ממנו, כגון "אל־מנאר" או "אל־מאיידין", מדרשנים סעודים וכווייתים ומאתרים של קיצונים בירדן ובמצרים.

אולם אחיזה עקשנית בעיקרון של היפרדות מהפלסטינים במסגרת של קיום שתי מדינות לשני עמים תוביל להפסקת החיכוך בין האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית לבין חיילי צבא הגנה לישראל, והחיילים יפסיקו להיות שוטרים. ייווצרו גבולות שיתחמו את המדינה ויאפשרו שליטה טובה יותר בחיינו ושמירה על שלומנו, ובטווח הארוך השפעתם של הגורמים המתונים תגבר.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) על הצטרפות הרשות הפלסטינית למוסדות האו"ם

ד"ר הילי מודריק אבן חן (המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט) ד"ר ג'רארד שטיינברג (נשיא NGO monitor ) וח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) על הצטרפות הרשות הפלסטינית למוסדות האו"ם. "דיון נוסף" עם עו"ד קובי סודרי

ח"כ קסניה סבטלובה: "מניעת חשמל מהחמאס בעזה – צעד הכרחי"

חברת הכנסת קסניה סבטלובה התייחסה להחלטת הקבינט לצמצם את אספקת החשמל לעזה ואמרה כי ״מניעת חשמל משלטון החמאס בעזה הוא צעד קשה שללא ספק יפגע באוכלוסיה האזרחית, אך יחד עם זאת זהו צעד הכרחי. צעד זה צריך להיות חלק ממדיניות סדורה שמטרתה סיום שלטון החמאס בעזה".

היא הוסיפה: "אנשי חמאס גורשו מקטאר, ומדינות ערביות אינן מעוניינות להמשיך ולתרום כספים שנועדו לשיקום הרצועה כל עוד חמאס ממשיכה לשלוט שם. ישראל היא עד כה זו שהחזיקה את ראשה של חמאס מעל המים. לדבריה, אי אפשר לחיות ממשבר למשבר, מסבב לחימה לסבב לחימה ועל כן חייבים פתרון מתואם עם מדינות האזור וארה״ב שיאפשר מחד חיים נורמליים ברצועה, ומאידך, את סיום שלטון החמאס המהוה מכשול לכל הסדר מדיני עתידי.

"תתביישו לכם, ביחס למה שקורה בסוריה אתם חיים בגן עדן"

מהומה בכנס שהתקיים באוניברסיטה העברית בהשתתפות נציגים מסוריה: קבוצת סטודנטים פלסטיניים צעקו לעבר הדוברים: "אתם לאתומכים במאבק נגד הכיבוש הישראלי". הסורים השיבו: אתם צועקים – סימן שאתם חיים בדמוקרטיה

פלורית שויחט ואסף גבור | 17/1/2017 20:09

הפלסטינים נגד הסורים? קבוצת סטודנטים ערבים פתחה במחאה במהלך כנס של מכון לחקר השלום "טרומן", שהתקיים היום (ג') באוניברסיטה העברית בירושלים. הצעקות נשמעו נגד נציגי האופוזיציה הסורית שהשתתפו בדיון.

הנציגים הסורים הגיעו לכנס על מנת "להציג את המצב במדינתם, על העולם שנאלם דום במעשיו ועל היחסים מול ישראל בעת הנוכחית", כך נכתב בהזמנה לאירוע. כמו כן נאמר כי "במהלך האירוע נקיים שיחת וידאו ישירה עם נציגי האופוזיציה היישר משטחי הקרבות, שיציגו תמונת מצב של ההתרחשויות בשטח וכיצד הן משפיעות על העם הסורי".

צפו בכנס שנקטע בצעקות:

הפיצוץ אירע לאחר שהדובר, סורי מהגולן הסורי בשם עסאם זייתון, אשר אחראי על הקשר בין צבא סוריה החופשי וקבוצות מורדים מקומיות לבין נציגויות בינלאומיות, בהן ישראל, ניסה לשוחח באמצעות רשת סקייפ עם אבו צח'ר, קצין מטה בכיר לשעבר בצבא סוריה. זייתון ביקש מצ'חר שיספר על החיים בסוריה תחת המצור, והוסיף כי שומעת אותו כעת קבוצת אנשים – אך לא ציין איפה. בשלב זה החלו להישמע צעקות מהקהל בשפה הערבית: "תגיד שאתה מדבר בישראל". קודם לכן תיאר זייתון את הסיוע ההומניטרי שישראל נתנה לאזרחים.

הסטודנטים שהפריעו טענו כי הסורים אינם תומכים במאבק הפלסטיני, וקראו קריאות גם נגד "הכיבוש הישראלי". בתגובה אמר זייתון באנגלית: "ביחס למה שקורה בסוריה, אתם חיים בגן עדן. תתביישו לכם".

הארבעה המשיכו להשתולל במשך דקות ארוכות חרף בקשותיה של מנחת הכנס, ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני, לתת לשיחה להמשיך כמתוכנן. "האנשים כאן סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי לבוא ולדבר", אמרה. "זה לא ראוי ולא לגיטימי, שמענו את הדעות שלכם, אם אתם לא יכולים להיות בשקט צאו מהאולם".

צילום: ראובן רמז, מכון טרומן

"האנשים כאן סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי לבוא ולדבר". מהומה בכנס צילום: ראובן רמז, מכון טרומן

המוחים לא הפסיקו דקות ארוכות, זאת אף על פי שגם סטודנטים מהקהל ביקשו מהם להפסיק. בשלב מסוים מחתה פלסטינית נוספת, ונציג כורדי מצפון סוריה בשם סירוואן קאג'ו, אמר לה כי עצם העובדה שהיא יכולה להתנהג כך, אומרת שהיא חיה במדינה דמוקרטית. זייתון אף פנה לשתי מוחות שהתעקשו להמשיך ולצעוק: "אתן דאעש".

בסוף הכנס ניגשה סטודנטית פלסטינית למדעי המדינה לזייתון, ואמרה לו כי זה שהיא לומדת באוניברסיטה ישראלית, לא אומר שהיא לא יכולה למחות על חייה, שהינם "תחת כיבוש".

לאחר מכן סיפר זייתון כי "אני חי היום בגרמניה ונחשפתי לישראל האחרת פה. המשפחה שלי, שנמצאת עדיין בסוריה, מודעת לסיוע הישראלי לפצועים הסורים ומעריכה אותו. השינוי ביחס של הסורים כלפי ישראל קיים בשטח". זייתון התייחס לשיחות בין המשטר לאופוזיציה ולא נתן הרבה סיכוי להידברות. "קשה כרגע לראות אופק חיובי. המשטר עדיין עושה זוועות בעם הסורי. המשפחה שלי נמצאת בסכנה ממשית".

צילום: יהודה פרץ

זייתון: "גם לפלסטינים שחיים ברצועת עזה תחת מצור כביכול, יש תנאים טובים וקלים יותר מאלו של הסורים". שכונת סג'אעיה בעזה צילום: יהודה פרץ

עוד הוסיף זייתון כי "גם לפלסטינים שחיים ברצועת עזה תחת מצור כביכול, יש תנאים טובים וקלים יותר מאלו של הסורים. העולם כולו שולח סיוע לרצועת עזה, בזמן שההורים נטבחים. הסטודנטים הפלסטינים שלומדים באוניברסיטה, מנצלים את הדמוקרטיה שיש להם כדי לצעוק ולפוצץ כנס מכובד. זה ממש חבל".

שחר זריהן, סטודנטית שנכחה באירוע, אמרה ל-nrg ו-360 כי "מצער שלהם לא אכפת ממה שקורה בסוריה. הם באו רק כדי לצעוק ולעורר פרובוקציה. הסטודנטים שמחו נגד הכיבוש הישראלי, נהנים מהזכות ללמוד באוניברסיטה ישראלית, בעוד שמקביליהם בסוריה נרצחים ונטבחים. זו צביעות".

אסתר מלישב, שהשתתפה באירוע, ציינה כי "כמה מרגש לראות את מאות המשתתפים שבאו לשמוע מפי נציגי סוריה על מצב הטבח המזעזע הקורה בסוריה. לראות שכן מנסים להוביל לשינוי ולשבור את השתיקה העולמית לרצח וההרג ההמוני של מאות אלפי הרוגים וכל אותם רבבות שאין להם את היכולת להימלט".

צילום: מתוך הפייסבוק

צילום: מתוך הפייסבוק

סירוואן קאג'ו, הנציג הכורדי בכנס שמגיע מצפון מזרח סוריה, סיפר לאחר מכן ל-nrg ו-360 כי הוא עובד כעיתונאי וסופר בארה"ב, אליה הגיע כפליט פוליטי. משפחתו עדיין נמצאת בסוריה. "לא הייתי מופתע ממה שקרה", סיפר. "ציפיתי שאנשים ינהגו ככה כשסורים מדברים במוסד לימודים ישראלי, כי זה באמת עניין גדול".

לדברי קאג'ו, "הרבה סורים וגם פלסטינים רואים בנו בוגדים. אני לא חושב שמישהו יכול לשפוט את הסורים על כך שאנחנו מדברים עם ישראלים בפומבי. המצב המורכב בסוריה קשה להבנה. לי אישית לא אכפת מדעות מסוג זה, מכיוון שזה לא משקף את מה שקורה בסוריה. עוצמת הסכסוך ומספר האנשים שאיבדנו במלחמה הוא רב מדי, ואני אישית אעשה הכל ואדבר עם כל אחד, לא רק עם ישראל – אלא עם כל העולם, כדי לשנות את המצב".

צילום: AFP

"אירוני שפלסטינים תומכים באסד. אסד ניצל את הפליטים הפלסטינים במשך כ"כ הרבה שנים". חיילים ברחובות חאלב צילום: AFP

עוד הוסיף הנציג הכורדי: "אני לא רואה את ישראל כאויבת. אני חושב שאנחנו צריכים לקיים קשרים עם ישראל, ואני מקווה שבעתיד זה יהיה המצב עם סוריה. יש הרבה אנשים שחושבים, כמוני, שאנחנו צריכים להיות אתכם בקשר. זה הדבר הנכון לעשות כי ישראל היא שכנה, היא דוגמה מאוד טובה לדמוקרטיה שמתפקדת, ואני חושב שכל האזור, ולא רק הסורים צריכים ללמוד מניסיון זה".

על תמיכתם של חלק מהפלסטינים באסד אמר קאג'ו, כי "בכל מקום בעולם יש כאלה שתומכים בהישארות משטר אסד. בעיניי זה מצב אירוני שחלק מהפלסטינים תומכים באסד. אסד השתמש בפליטים הפלסטיניים במשך כל-כך הרבה שנים. הוא ניצל אותם למען האג'נדה שלו".

צילום: אי-אף-פי

הנציג מסוריה: "ישראל היא שכנה, ודוגמא מאוד טובה לדמוקרטיה שמתפקדת. כל האזור צריך ללמוד מזה". צבא סוריה החופשית צילום: אי-אף-פי

"בקרב הפלסטינים יש תחושות מאוד שליליות כלפי הכורדים, משום שבמשך שנים רבות הם הואשמו שהם סוכנים של מוסד. אבל הפלסטינים לא מבחינים שלישראל יש קשרים גם עם קטאר, ירדן ומצרים – שם יש לה אפילו נציגויות רשמיות. אז מה הבעיה עם הכורדים?", תהה קאג'ו. "אפילו אין לנו קשרים רשמיים עם ישראל, למרות שהיינו רוצים. אני חושב שדברים משתנים כאן ומתחדשים קשרים, ומעניין כיצד האזור יתפתח".

חברת הכנסת קסניה סבטלובה אמרה בשיחה עם nrg ו-360, כי "כן ציפינו שאולי יהיו דברים מהסוג הזה. כמו שאמרתי בכנס, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית, ויש מקום לקולות שלא מסכימים. יחד עם זאת, לחבל בכנס זה כבר לא לגיטימי. שמענו אתכם, תודה רבה, אתם מוזמנים להפנות את השאלות שלהם לדוברים.

צילום: דודי ועקנין

"הסטודנטים אמרו מה שאמרו, וזה לא זעזע את הדוברים בכלל, שראו דברים גרועים יותר". ח"כ קסניה סבטלובה צילום: דודי ועקנין

"בעניין הכנס עצמו", אמרה סבטלובה, "בעיניי יש לכך חשיבות עליונה. אנחנו חיים במזרח התיכון, ומי שמתעלם מהעובדה הזו הוא כנראה חולם, וחלומות לא טובים. כי מה שאנחנו לא נעשה, אנחנו עדיין נהיה חלק ממזרח תיכון. אם נסתגר בבועה אנחנו נפגע בעצמנו וביכולת שלנו לתמרן ולהבין את המצב. אז אני מאוד שמחה שאנחנו כאן, בישראל, באוניברסיטה העברית שבה למדתי, עם אנשי האופוזיציה הסורית. לא היה להם פשוט להגיע לפה.

"הדוברים התייחסו לזה כעוד אירוע, אז היו אנשים שהשמיעו קולות של אי הסכמה. אבל זה העניין: אם היו נשמעים קולות כאלה בסוריה, לא היינו רואים את הסטודנטים האלה. כאן הם אמרו מה שהם אמרו, וגם הפנו שאלות אחרי זה, וזה לא זעזע את הדוברים בכלל, שראו דברים גרועים יותר בחיים שלהם.

"צריך להבין שהתמונה מורכבת מאוד וזה לא שחור ולבן: יש גורמים שאנחנו שומרים איתם על קשר כבר כמה שנים, יש דברים שאי אפשר להרחיב עליהם, אבל ממה שמותר להגיד אומר שבכל שינוי יש הזדמנות, ולא כל שינוי הוא שלילי. אנחנו רואים עכשיו את הכאוס במזרח התיכון, ומתעלמים מזה שהיו לו שורשים רקובים, והמבנה קרס. עכשיו ייבנה משהו חדש, וגם לנו יכול להיות חלק בזה – וגם לנו תהיה הזדמנות לנצל את זה".

צילום: איי אף פי

ח"כ סבטלובה: "אני שמחה שאנחנו כאן עם אנשי האופוזיציה הסורית. לא היה להם פשוט להגיע". מורד סורי צילום: איי אף פי

ח"כ סבטלובה הוסיפה: "בקרב האוכלוסייה הפלסטינית יש חשש מפני הנורמליזציה. במהלך הרבה מאוד שנים אמרו לנו שאף פעם לא יקרה דבר עד שלא נפתור את הסוגיה הפלסטינית, ואני אכן מאמינה שזה יקדם אותנו מאוד. יחד עם זאת, אפשר להידבר גם עכשיו ולהתכונן לרגע הזה שבו יהיה סיכוי. גם לא כל הסורים תמימי דעים בנוגע לישראל למשל, זה כרגע המיעוט, וחייבים לטפח אותו בזהירות לקראת העתיד, שאני מקווה שישתפר".

סורים מדברים אל ישראלים על סוריה

15972724_1309595669100527_148481618869824301_o

ישראל איננה אי. אנחנו לא חיים בבועה. לכן עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית.

לכן שמחתי להנחות הערב כנס ייחודי בו התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית כאן בישראל.

שמענו את סיפוריהם האישיים המתרחשים לא כל כך רחוק מהגבול הצפוני שלנו, אך רחוק מהעיניים והאוזניים הישראליות והבינלאומיות.

סירוואן, עיתונאי סורי ממוצא כורדי, שעזב את ביתו בקמישלי שליד הגבול הטורקי, ועדיין נרדף על ידי משטרו של אסד, סיפר על משפחתו שעדיין גרה שם.

עיסאם, שהתגורר במרחק כמה דקות מהגבול, בצידה הסורי של הרמה. סיפר אודות משפחתו הסובלת ממשטר אסד, רק בגלל שהוא מעז לספר בעולם אודות המלחמה.

במהלך הכנס, שהופק על ידי מכון טרומן באוניברסיטה העברית, התפרצו כמה פלסטינים שהיו בקהל והטיחו האשמות כלפי הדוברים הסורים, על כך שהם באים לדבר בפני ישראלים. הזכרתי להם שישראל היא מדינה דמוקרטית וזכותם להביע את דעתם. הזכרתי להם גם את הכנסת האורחים ששני העמים שלנו נודעים בה. לשמחתי הם לא הצליחו להרוס את הערב, ויצאו מהאולם.

שנת 2017 לא צפויה להיות קלה. לאחר הקרב על חאלב, חיזבאללה התחזק מאוד ולא בלתי נמנע שארגון הטרור הרצחני הזה ימשיך לנסות ולהתקרב לאזור הגבול ברמת הגולן. מבחינתנו זהו קו אדום ואנו צריכים להיערך למצב כזה על מנת שלא נופתע.

כדי לבלום את האויבים המשותפים לנו ולאנשים שפויים וחפצי חיים בסוריה, כדאי בין היתר שנקשיב ונפתח את העיניים מול שקורה מעבר לגבול הסורי – ולא רק באיסוף מודיעין, גם ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו, כמו האורחים המיוחדים שהגיעו הערב לירושלים.

אני מודה לפרופסור רוני שקד ונעמה שכטר ממכון טרומן, לניר בומס ומורן לבנוני על ארגון הכנס החשוב הזה ועל שהזמינו את הדוברים המעניינים, שחשוב היה שקולם יישמע.

גדר הפרדה

13620162_1134056159987813_2063146516688402495_n

04.07.2016

אין שלום, אין ביטחון, אין אפילו גדר הפרדה במקומות הכי רגישים ופגיעים (גם לא ליד ביתה של אריאל הלל יפה ז"ל) – ‫#‏הפייסבוק_אשם‬

חברים יקרים,
ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו שוב בוכה: "לא נותנים לנו למשול".
השר אלקין מתלונן ש"מכריחים אותו" לבנות דירות גם לערבים ולא רק למתנחלים, השר כץ רוצה נמל בעזה (שיחזק את שלטון החמאס), השר ארדן זועק ומזדעק ש"האיש הרע" מפייסבוק מונע מאזרחי ישראל ביטחון, שרים אחרים שוב קוראים לבנות מלא-מלא בתגובה לטרור, ובינתיים, הדם של הקורבנות התמימים, ביניהם גם ילדה בת 13, ממשיך להשפך כמיים.

בעוד ראש הממשלה נהנה מביקור המלכים (שגם עולה בהתאם) באפריקה והשר ארדן יחד עם השרה שקד נאבקים בטכנולוגיה – כלומר בטחנות הרוח, אף אחד לא באמת נדרש לשאלת הביטחון הבסיסי ביותר של אזרחי מדינת ישראל.

מה הכוונה בביטחון?
בעיני, לדאוג לביטחון זה לדאוג לכך שגדר התיל שעוברת ליד ביתה של משפחת הלל יפה לא תהיה פרוצה – ביום א' ראיתי במו עיניי פרצות רבות מספור בגדר הזאת שאמורה להפריד בין המשפחות לבין המרצחים שבאים לבצע את זממם.
לדאוג לביטחון זה להשלים את הגדר באזור דרום הר חברון – באופן מפתיע הממשלה הימנית ביותר שהיתה כאן אי פעם, לא ממהרת להבטיח את בטחונים של אל שגרים באזור הכי מתוח, שבינתיים נהיה לשטח הפקר.
לדאוג לביטחון זה כמובן לוודא שמאבטחים יעברו את האימונים הנדרשים ושיהיו ברשותם כלי הנשק הדרושים, וגם העזרים הטכנולוגיים החיוניים.

זה שקר וזאת הזיה לטעון כי פתרון לטרור הוא בניה בהתנחלויות.

אם יבנו שרי ישראל עוד 42 דירות בקרית ארבע, האם מחבלים שטופי שנאה ישתכנעו סופית כי לא כדאי לפנות לאלימות?
בניה בשטחים אולי משיגה יעד אחר – הרס של כל אפשרות לכך שאי פעם נהפרד מהקולקטיב הפלסטיני, שבחלקו הגדול עוין את ישראל.
אבל זו כבר שאלה אחרת, אולי חשובה אפילו אף יותר.
זוהי שאלה של מדיניות.

מי שיוצא היום בהצהרות חסרות אחריות אלה חייב להכריז בפה מלא ולומר איך הוא או היא רואים את מדינת ישראל בעוד עשור, או בעוד שניים או שלושה עשורים – האם הם רואים מדינה מהים עד הירדן, בה היהודים הם מיעוט ששולט על הפלסטינים שאינם אזרחי מדינת ישראל?

האם אלקין, שקד, אריאל ושות' בטוחים שזה מה שימגר את הטרור? או שבעצם אולי השלימו עם כך שזה מחיר הדמים שאנו, אזרחי מדינת ישראל חייבים להמשיך לשלם על מנת להגשים את החלום המשיחי שלהם?

ואם לא כך הדבר, אם ראש הממשלה ומקצת השרים בממשלתו חושבים שמדינה דו-לאומית תביא את החורבן על המדינה היהודיתף האם בניה מסיבית בשטחים לאחר כל פיגוע תסייע לישראל להיפרד מהפלסטינים או להיפך?

כל עוד הדיון נשאר פופוליסטי וזול, בעצם דיון ללא דיון אמיתי ומעמיק, אנשים שמקדמים אג'נדה משיחית קיצונית ימשיכו לזרוק ססמאות ריקות כמו "הפתרון לטרור היא בניה בשטחים".

אנחנו ורק אנחנו, אזרחי ישראל שיודעים שהמשך החיכוך היומיומי עם האוכלוסיה הפלסטינית שנשלטת על ידינו יביא להמשך של אותו הדבר – טרור ומוות, חייבים לומר את דברנו.
אין פתרונות קלים או קסומים, הלוואי שהיו.
אנחנו חייבים להמשיך לחתור בכל כוחנו להיפרדות במסגרת נוסחת שתי המדינות לשני העמים (אי אפשר להמציא את הגלגל כל פעם מחדש), ולשם כך אנחנו חייבים לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים עם אלה שחולמים על אותו הדבר בצד השני.

שלום עושים עם אויבים, לא עם ידידים, כידוע.
אני קוראת לכולם לא להיכנע לשטיפת מוח היומיומית שמצביעה על הפייסבוק, על חנין זועבי, על התקשורת, או על אנשים חושבים ופרגמטיים שמעזים לבקר את מדיניות הממשלה מכל הקשת הפוליטית – לא כל אלו הם האשמים במצב שלנו. ל"מצב" יש אמא ואבא – קוראים להם ממשלת ישראל ובנימין נתניהו.

אנחנו עם חפץ חיים, ולכן, נמשיך להיאבק למען ההישרדות והשגשוג שלנו במדינת ישראל, המדינה היחידה של העם היהודי.
אל תתנו להפחדות, שקרים והסתה לבלבל אתכם.

בתמונה: הגדר הפרוצה ליד ביתה של אריאל הלל יפה ז"ל שנרצחה במיטתה בקריית ארבע.

פניה ליועמ"ש: פתח בחקירה בעקבות תחקיר "המקור"  

03/02/2016

חברת הכנסת קסניה סבטלובה מ"המחנה הציוני" פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בדרישה לפתוח חקירה בעקבות התחקיר, שבו נטען כי הושגו לכאורה במרמה על ידי מתנחלים אדמות השייכות לפלסטינים

חברת הכנסת קסניה סבטלובה

 חברת הכנסת קסניה סבטלובה   צילום: חדשות 10 
 חברת הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה היום (רביעי) ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בדרישה שיפתח בחקירה בעקבות התחקיר ששודר ב"המקור".מהתחקיר עולה כי הושגו במרמה על ידי מתנחלים אדמות השייכות לפלסטינים.

 

"מדינת ישראל היא מדינת חוק ולא יעלה על הדעת כי רשויות החוק יעשו איפה-ואיפה ויעברו לסדר היום כאשר מתרחש מקרה חמור כל כך", אמרה, "פעולות אלו לא היו מצליחות אילו הממסד לא היה עוזר ושותף, לפחות במחדל והעצמת עין. מדובר בתופעות מגונות ומסוכנות שמסכנות את אופיה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל".
עוד הוסיפה סבטלובה כי "חברת "אמנה", אותה רשמו בעליה, בינהם, זאב חבר (זמביש) כחברה פלסטינית בשם "אל-ווטאן" כבר מוכרת גם למשטרת ישראל . כעת בליבי תקווה כי לאחר שערוץ 10 עשה את עבודת המשטרה, המצב ישתנה והמשטרה תמשיך מכאן".