על שבעת מדורי בירוקרטיה (וגיהנום), ועל רדיו רק"ע

12471375_10153962581051414_162266575006976918_oצילום: דוברות ח"כ קסניה סבטלובה

חברים יקרים,
אתמול בועדת העלייה וקליטה של הכנסת התקיימה ישיבה בנושא הקצאת תקציב מיידי למניעת קריסת רדיו רק"ע – רדיו בשפה הרוסית והאמהרית, דלת הכניסה של עולים רבים לחברה הישראלית, דרכם היחידה להתחבר למרחב בו חיים בשפתם.

זהו הדיון השלישי בנושא בחצי השנה האחרונה, וסוף-סוף אפשר לדבר על פריצת דרך מסוימת.

שישה חודשים עברו מהדיון הראשון בנושא שיזמתי בועדה, והאמת, כבר בדיון הראשון כבר נאמר הכול: איך רפורמת רשות השידור פגעה ברדיו רק"ע ובהרכב שלו, מה צריך לעשות כדי לסייע לעובדים, אילו צעדים צריך לנקוט על מנת להבטיח את המשך השידורים.

לאחר חצי שנה, משרד האוצר מציע את תמיכתו ועזרתו לגייס כספים להוספת המשרות הכל כך נחוצות לרדיו.

תחילה, נציגת האוצר דיברה במשפטים חסרי משמעות בסגנון "אנחנו לא מתנגדים לסיוע לרדיו רק"ע ובעתיד ננהל משא ומתן על סוגיה זו".
לא הנחתי לה להתחמק ודרשתי לדעת תאריך מדויק, כי רשות השידור תפסיק את קיומה במרץ, ובאפריל ייכנס לשטח תאגיד החדש ויהיה מאוחר כבר לדבר על הצלת הרדיו.

היו צעקות, מבטים זועמים, טריקת דלתות ופעילויות פרלמנטריות נוספת הכרחיות לקבלת תשובה. הצעקות השתלמו – משרד האוצר ושמעון אלקבץ – המנכ"ל והעורך ראשי – הבטיחו שכל הבעיות תיפתרנה עד סוף ינואר.

אנו, כמובן, לא נסתפק בהבטחות ונוודא כי תתקיימנה, כי כפי שאנו כולנו יודעים – "להבטיח זה לא להתחתן",

בליבי תקוה כי הפעולה מתואמת של כולנו – חברי הוועדה, מהקואליציה ומהאופוזיציה, שר האוצר ושר העלייה, הלחץ של ועדות ציבוריות, עובדי רדיו רק"ע ואלפי מאזינים – תפיק פירות ותביא לשינוי.

חבל שהעניין לקח כל כך הרבה זמן, אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
תודה לכל מי שלא נותר אדיש!

Tali Ploskov – טלי פלוסקוב Sofa Landver (סופה לנדבר) Avraham Neguise Robert Ilatov Ципи Ливни Tzipi Livni – ציפי לבני Ze'ev Elkin

להיות חברת כנסת ישראל

ח"כ קסניה סבטלובה

לכבוד תחילת כנס החורף של הכנסת החלטתי לשתף את הציבור, בדרך הומוריסטית, מחוויותי כחברת כנסת חדשה (קצת ארוך) בגילוי לב והומור.

מזה כחצי שנה אני חברת כנסת. קשה לתאר חוויה זו במספר הצבעות, ישיבות והצעות חוק, בעיקר כי הדבר הזה אינו דומה כמעט לשום חוויה אחרת בחיים מבחינת מידת האחריות, רמת העניין, הלחץ והמתח. לפני כהונתי בכנסת עבדתי בעבודה שנחשבת לאקזוטית ולחוצה – ככתבת ופרשנית לענייני ערבים, מזרח תיכון ואיסלאם, סיקרתי את השטחים, את המזרח התיכון כולו, ביקרתי במחנות פליטים בעזה, בגדה וגם בלבנון וסוריה, יצא לי להיות בכיכרות המהפכה בקהיר ותוניס, וגם במקומות אחרים מסוכנים ומלחיצים לא פחות.

אבל שום דבר מאלו לא משתווה לרגע בו בוחנים אותך על הפרטים הקטנים של מתווה הגז ללא התראה מ"גלי צה"ל", כאשר צריך לקרוא ארגזים מלאי ניירת על תקציב המדינה בתוך יומיים, או להציע פתרון מקורי ליוקר המחיה בין 5 אחה"צ ל-7 בבוקר במליאה, כשמגיע הזמן שלך לנאום. ועוד לא דיברתי על פאנל משותף עם מירי רגב בערוץ 2.

חבר וחברת כנסת יכולים להיות מומחים לענייני ביטחון, כלכלה או חינוך, אבל לא סביר שיהיו מומחים כל דבר. או שאולי כן? ומה זה אומר לייצג את הציבור? כי הרי על כל שני ישראלים יש לפחות שלוש דעות, כולן מנוגדות כמובן. האם במדינת ישראל עדיין מבדילים בין ביקורת נוקבת ככל שתהיה להתלהמות שלוחת רסן והסתה פרועה?

במהלך כנס הקיץ של המושב הנוכחי רשמתי כמה חוויות והרהורים מתחילת הקדנציה ומהלכה, שיעזרו להתמודד עם כנס החורף שמתחיל היום ואולי גם ישמש חברי כנסת אחרים או כאלה שחולמים למלא את התפקיד החשוב הזה, אז הנה;

* לטפל בעיקר-
קביעת סדר עדיפויות היא עניין מהותי וקריטי – לכל אדם בכל תפקיד – אבל יותר מכך כאשר באים לטפל במבול נושאים הכי בוערים לאזרחי ישראל; יוקר המחיה, קצבאות נכות וזקנה זעומות, אלימות בבתי ספר ובכלל, המצב הביטחוני וכו' – כי מה שלא חסר במדינתנו, זה כמובן בעיות ולכולם שלל פתרונות, הצעות, טענות ומענות. כל חבר כנסת חדש יגלה במהרה שהחשוב לישראלי אחד לא חשוב לישראלי אחר. וככה מתחיל הדיאלוג בין חה"כ לאזרח. מה פתאום את תומכת בנישואים אזרחיים? אבל הביטחון יותר חשוב! עוסקת בביטחון ומקפידה להשתתף בכל ישיבה של ועדת חוץ וביטחון? אז לא אכפת לך מזה ששליש מילדי ישראל הולכים לישון רעבים? הגשת הצעת חוק המיטיבה עם ישראלים דוברי רוסית? זה כי את רוסיה ובאה לקדם רק את הקהילה שלך! הקמת שדולה למען שימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב ומזרח?! מה לך ולתרבות הזו? את הרי רוסיה ממזרח אירופה, וזה לא נחשב – אז תעסקי בענייני הקהילה שלך! הלכת להפגנה נגד סגירת רשות השידור? נו באמת, אין דברים חשובים יותר במדינה שלנו?ובכלל, נגמר עידן הפוליטרוקים, את בישראל עכשיו, לא ברוסיה. כמובן שבמקום רוסיה אפשר לכתוב כל מני מדינות או מקומות אחרים, המשמעות היא זהה. וכמובן שהצעות לחזור לרוסיה למכביר.

* מי אמר פרסום ויחסי ציבור ולא קיבל?!
הלכת להפגנה נגד אלימות משטרתית? הכל אצלך פרסום! רק תמונה וססטוס את רוצה. לא הלכת להפגנה נגד אלימות משטרתית? כנראה כי לא אכפת לך מזה שהמשטרה מפוצצת את הצורה לאזרחים תמימים! כמו שאומרים באנגלית – Doomed if you do, and doomed if you don't.

* מומחיות?! אין כזה דבר אם זה לא לפי דעתי!
שום דבר לא הופך אותך למומחה אם תדבר/תדברי על פתרונות או רעיונות לא פופולאריים. מומחה עולמי לכלכלה מציע לבטל פטור המע"מ על פירות וירקות?! זה לא רציני! מומחים בדיוק כמוהו לא חזו את המשבר הכלכלי בארצות הברית. אז שישבו בשקט! מי הם בכלל?! ואת?! את דוברת ערבית, בעלת שלושה תארים במזה"ת ואסלאם, היית בלוב, לבנון, דמשק וכו' וכו', יש לך ניסיון אלפי שעות עבודה בשטחים ובמזרח התיכון? וזה עושה אותך מומחית, תגידי לי?! הרי כל ילד קטן יידע לומר שאסור לבטוח בערבים ו/או להחזיר גרגיר אחד של אדמה ו/או לאסור על חברי כנסת יהודים לעלות על הר הבית ו/או לקנות בשוק בנצרת! מחקו את המיותר….

*גיניתי בבית-
קרה אירוע טרור ולא הספקת לגנות?תשלם/תשלמי על זה ביוקר. אז לא אכפת לך מביטחונם של אזרחי ישראל שנטבחים ברחובות! אה, כן גינית? אבל לא כתבת שאבו-מאזן הוא אויב, שכל הערבים מחבלים ושחייבים למגר את הטרור הרצחני בכוח ובנחישות! חוץ מזה בבוקר של אותו יום שהיה פיגוע כתבת עוד איזה סטטוס על תזמורת מזרחית שזקוקה למימון ממשלתי – זה מראה עד כמה לא באמת אכפת לך, אם את מתפנה גם לדברים אחרים. אגב, היה אירוע דומה לפני שנתיים, למה לא שמענו גינוי אז? לא היית חברת כנסת? זה לא תירוץ. בן אדם שאכפת לו מגנה תמיד ורק בצורה שבה אנו מצפים שיגנה! בקיצור, את בוגדת סמולנית! והלוואי שתעברי לגור בעזה או שפשוט תחזרי לרוסיה, שמה פוטין יחזיר אותך למוטב!

* שרביט הקסמים-
שלום, חה"כ סבטלובה על הקו? תשיגי לי דיור ציבורי. לא, לא בבאר שבע. במרכז. עדיפות לתל אביב. ותבני דירות ותורידי את המחיר שלהן ותמגרי אלימות במשפחה ותחוקקי חוק נישואין אזרחיים ותפתרי את הסכסוך הערבי-ישראלי ותעשי פנסיות לעולים ותעלי את קצבת הזקנה וגם את קצבת הנכות ותעלי את המזונות ותורידי את המזונות.
אה, את בכלל באופוזיציה ולא הצלחת את כל אלו? את לא שווה בכלל!

*הכל בכסף שלנו!
נסעת ליומיים (!) לניו יורק לייצג את ישראל ב"מצעד ישראל" השנתי? ואלה יופי! למה לא? תעשי סיבוב על חשבוננו. היית במסעדה נאה והצטלמת עם הבן-זוג? למה אנו חייבים לשלם לך על הסטייקים? רגע, אולי בכלל הבן-זוג שילם כי הוא עשה הפתעה ליום הולדת? לא משנה, כי נזכיר לך מדי שעה שאת מקבלת משכורת עתק על חשבוננו וזו הרגשה כל כך טובה, שמישהו סוף סוף יהיה חייב לנו אפילו את האוויר שהוא נושם.

* השד העדתי –
תומכת ברשות השידור? כאן זה לא רוסיה, תם עידן של פוליטרוקים אם לא שמת לב. פועלת נגד אלימות המשטרתית? ולמען חופש הביטוי והעיתונות? ברוסיה לא היית מעיזה לומר שום דבר, הפוטין היה מראה לך מה זה. אגב פוטין – הלוואי שאצלנו היה מנהיג כזה חזק בארץ. לאיזה שבוע-שבועיים, לטפל בערבים כמו שצריך. זה לא כמו ראש הסיעה שלכם שדואג פה לזכויות האדם וכל מני שטויות כאלה. יש יותר מדי דמוקרטיה במדינה הזאת. מה זאת אומרת "מותר לי לומר את זה בזכות זה שיש כאן דמוקרטיה ופוטינים לא באים לשבועיים"?

ועכשיו כמה מילים ברצינות:
הכנסת היא חוויה יוצאת מן הכלל מכל בחינה אפשרית. מדובר בשליחות עצומה, באחריות גדולה ולא פשוטה. כאשר אני מצליחה להעלות נושא חשוב לסדר היום – כמו הגובה המגוחך של קצבאות הזקנה והנכות – תחושת הסיפוק היא עצומה. כאשר אזרחים כותבים לי שהצלחתי לעזור להם במשהו, או שהם מרגישים שבנוכחותי בכנסת אני מייצגת אותם – זה הרגע הכי מאושר שאפשר לתאר. כאשר אני מצביעה יחד עם חבריי בעד חוקים חברתיים שיכולים לשפר את המצבם הסוציו-אקונומי של אזרחי ישראל – זה הפרס הגדול. וכאשר למרות ההקנטות ולפעמים גם הקללות- אני מתעקשת על האמת, יש לזה ערך עליון ומוסרי. כמו שכתב הסופר מיכאל בולגקוב בספרו הנצחי "האמן והמרגריטה" – "קל ונעים לומר את האמת".

אני מאחלת לכולנו כנס חורף מוצלח ופורה, שיתוף פעולה, הרבה ביטחון ורווחה כלכלית ושבאמת נהיה לתפארת מדינת ישראל! זו זכות גדולה לייצג אתכם בבית המחוקקים, ואמשיך לעשות ככל יכולתי לעשות זאת כאן, בשטח ובכל מקום ומקום

ח"כ קסניה סבטלובה

יום בחיי ח"כ קסניה סבטלובה

1916910_1011722495554514_7513665450824196583_n

בתמונה: עם ח"כ אברהם נגוסה, יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת. קרדית התמונה: דובורות ח"כ קסניה סבטלובה

לפני כמה שנים באחד מאתרי הבלוגים בשפה הרוסית היה פרוייקט חביב שקיבל את השם "יום בחיי". במהלך הפרוייקט הזה אנשים שונים תיארו את החיים היומיומיים שלהם מרגע ההשכמה ועד שהלכו לישון. כך יכולת לדעת מה עובר במהלך היום על מי שבצעירותו ברח והצטרף לקרקס, דוגמנית-על, מנקה רחובות טאג'יקי, מהנדס תוכנה שעשה רילוקיישן להודו או סופר ידוע.

עד שאני עצמי נכנסתי לכנסת לא היה לי שום מושג איך נראה היום של חבר/ת כנסת. בתור עיתונאית מעולם לא סיקרתי את הכנסת, וגם אם פגשתי לעיתים רחוקות ח"כים שהתארחו בערוץ 9 שם עבדתי, לא היה לי זמן לפתח איתם שיחות ולתשאל אותם על הלו"ז. אז חשבתי שזה יכול להיות מעניין למי שמתעניין בכנסת ופוליטיקה ישראלית לדעת איך נראה יום, פחות או יותר טיפוסי, של ח"כ או ח"כית. יש לומר שהיום שבחרתי היה יום שגרתי ואף יום "קל" כי  במהלך חנוכה המליאה הסתיימה יותר מוקדם. לא מדובר בתלונה או התבכיינות – רק בתיעוד של שגרה פרלמנטרית:)

05:40 – השכמה. בעוד 50 דקות אני צריכה להיות באולפני הרצליה שם אני מתארחת בתוכנית הבוקר "אורלי וגיא". הם רוצים לדבר אתי על התקרית עם ח"כ מנחם אליעזר מוזס שלעג לי במליאה וגם לדבר על חוליית דאע"ש בנצרת. המחשבה הראשונה – "לא נוסעת לשום מקום". אני לא אישה של בוקר, יש לומר. אוקיי, עכשיו נשארו 45 דקות בלבד, שבמהלכן צריך לעשות את כל הריטואל של הבוקר וגם ארוחת בוקר וסנדוויצ'ים לצהרון לתאומות שלי (כיתה א').
05:55 – יוצאת לדרך. רוצה לשמוע את הדיסק האיטלקי החדש שהבאתי מרומא. במקום זה שומעת חדשות בגל"צ.
06:10 – מתראיינת לגל"צ . המגיש הוגה את השם שלי ממש לאט כך שזה כמעט דומה. כל התקרית עם מוזס לא עברה לחינם, אנשים אשכרה מפחדים לעשות טעות בשם. חחחח.
06:40 – הגעה לאולפני הרצליה. סמול טוק עם קולגה – ח"כ שלי יחימוביץ' שבאה לדבר על סכנת צריכת יתר של סופגניות בחנוכה (לא באמת. היא כמובן באה לדבר על מתווה הגז) ורון בן-ישי, איתו אנחנו עומדים לדסקס את סכנת דאע"ש בשידור חי בעוד כמה דקות.
07:40 – חאלס, קבענו ביחד עם בן-ישי שדאע"ש עוד לא משתלט לנו על נצרת או אום אל-פאחם והסכמנו שיש להלחם בתופעה ביתר שאת. דאע"ש – תרעדו! חוזרת הביתה. פקקים מטורפים כל הדרך למודיעין.
08:35 – כבר איחרתי לכל מקום אפשרי. אוספת את התאומות מהבית לצהרון – סבתא הבטיחה להן (בלי להיוועץ בי) שהערב אני בטוח באה בזמן להדלקת הנרות המשפחתית. האם למישהו בקהל יש מכשיר לשכפול עצמי?
08:45 – אוספת את ויקה, העוזרת הפרלמנטרית שלי. מבינה שאנחנו מאחרות לדיון בועדת העליה והקליטה בנושא של הרפורמה בתחום בריאות הנפש והשפעתו של עולים החדשים. מאחרת לדיון שיזמתי אני. שיט.
09:15 – תקועה בפקק בבגין צפון. מי המציא את הכביש הזה בכלל? צריך לנהל שיחה צפופה עם כץ. רוצה להאזין לדיסק האיטלקי. מאזינה במקום לקרן נויבך ברשת ב'.
09:30 – טלפון מח"כ רזבוזוב שכבר נמצא בועדת העליה והקליטה. "מאחרת? לא נורא, מחכים לך, סעי בזהירות". קוסטיה הכי אדיב בעולם אבל אני מרגישה זוועה. שונאת לאחר.
09:42 – כניסה דרמטית לועדת העליה והקליטה. "סליחה, נתקעתי בפקקים". למוזמנים יש רצח בעיניים. תירוץ הפקקים לא עושה עליהם רושם.
09:55 – הנציג של משרד הבריאות מספר אילו מאמצים כבירים נעשו במהלך השנים האחרונות כדי לעזור לעולים החדשים הסובלים מתופעות פסיכולוגיות שונות. הנציג של מכון המחקר והמידע של הכנסת מציג נתונים על כך שכשליש מהמתאבדים בישראל הם עולים חדשים, מרביתם – עולים מברה"מ ואתיופיה.
10:12 – הנציגה של קופות החולים מספרת כמה כסף קופות החולים משקיעות למען החולים, בין היתר למען עולים חדשים. עוד מעט מסתבר שאף קופת חולים לא מנגישה מידע בתחום בריאות הנפש לעולים החדשים באף אחת מהשפות – רוסית, אמהרית, צרפתית או אנגלית. אולי בגלל זה הם מתאבדים? הומור שחור… מניסיון שלי – עליה היא חוויה לא פשוטה בכלל. העולה לעיתים חש בדידות, ייאוש, געגועים לארץ מולדתו ולחוג החברים הקרוב, חווה קשיים בהסתגלות ועתה נראה כי בעקבות הרפורמה העולים יתקשו יותר מקודם לפנות לאנשי המקצוע מחשש מתיוג הפסיכיאטרי שהם עלולים לקבל.
10:38 – נציג משרד הבריאות מצטט דברים באמהרית. מרשים ביותר. חבל שהמאמץ בתחום ההנגשה נשאר כולו בעל פה, בעוד שבאתר האינטרנט של משרד הבריאות המידע באמהרית ושפות אחרות המדוברות על ידי העולים חסר. האם נסיים בזמן? המליאה מתחילה בעוד 20 דקות, ויש עוד לפחות 6 דוברים.
10:59 – הדוברים האחרונים מדברים ממש ממש מהר, עד שכבר אי אפשר להבין אותם. נציגה של משרד החינוך מתייחסת לדיכאונות אותם חווים ילדי העולים. כבר ברור שנצטרך ליזום עוד ישיבה כדי לדון בהשפעה של הרפורמה על ילדי העולים שחווים כאן בישראל גזענות ואפליה וכתוצאה מכך סובלים מהפרעות אכילה, דכאון ויוזמים יותר נסיונות התאבדות מהצברים.
11:07 – הישיבה ננעלה, רצה למליאה. היום הצעת החוק שלי שמציעה לעגן את חופש הביטוי, העיתונות והדיבור בחוק יסוד כבוד אדם וחירותו צפויה לעלות להצבעה. אני לא אופטימית כיוון שועדת השרים לחקיקה הביעה התנגדות, אבל בכל זאת, אולי נס חנוכה?
11:45 – בנתיים מצביעים על הצעות חוק אחרות. רואים שהקואליציה בלחץ – יש להם הרבה חכים בחו"ל ומספיק שאחד או שניים (הלוואי!) לא יבואו להצבעה – והם מפסידים. תכף החוק שלי עולה.
11:58 – עולה לדבר על החוק שלי, על פגיעה בחופש העיתונות בישראל, על המתקפה המילולית והפיזית על עיתונאים, על כך שהתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה ועל הנסיון שלי עם עיתונות במדינות לא דמוקרטיות. השר חיים כץ שאמור לנמק את התשובה של הממשלה נועץ את מבטו בטלפון.
12:14 – מסיימת לנאום. שר הרווחה חיים כץ מקריא את התשובה מהנייר שהוכן מראש. "חופש העיתונות וחופש הביטוי חשוב לנו מאוד! אבל לא מספיק כדי לעגן אותו בחוק יסוד משום מה". טוב, לא היו כל כך הרבה ציפיות ממילא. הקואליציה דורשת הצבעה שמית – זה אומר שהם לא בטוחים בכך שיש להם רוב. מצביעים. זה החוק הראשון שלי שעולה להצבעה. מרגששש! במהלך ההצבעה מגיעה הידיעה על כך שהעיתונאי גיא לרר זומן ונחקר במשטרה. זה טיימינג מושלם להצעת חוק כמו שלי או מה?
12:22 – סגן יושב ראש הכנסת ח"כ יצחק וקנין מכריז על התוצאות – 38:38. מה? החוק שלי נפל על חודו של קול אחד? זה היה כל כך קרוב? עכשיו אוכל להעלות אותו מחדש רק בעוד כחצי שנה. ככה זה החיים באופוזיציה.
12:35 – החוק של ח"כ יוסף ג'בארין שמציע לעגן את השוויון בין אזרחים יהודים לערבים עולה להצבעה. ג'בארין נואם בלהט, המשיב – שר הרווחה חיים כץ, הוא כנראה השר התורן שעונה לכולם על הכול. הטקסט נשמע מוכר – בעצם מי שכתב אותו רק החליף את "חופש הביטוי וחופש העיתונות" ב "שוויון בין אזרחים יהודים לערבים". אני מציעה שגב'ארין יתעקש על תשובה ייחודית שלא הועתקה מהתשובה להצעת החוק הקודמת, שלי.
12:48 – ראיון על החוק לכלי תקשורת בעברית.
13:00 – ראיון על החוק לכלי תקשורת בשפה הרוסית.
13:20 – יוצאת לאכול עם חברי הלשכה במזנון ח"כים שממול אולם המליאה.
13:23 – מזכירת הסיעה מתקשרת – יש הצבעה , אני חייבת לרוץ לעולם המליאה. שלום לך, אוכל חם.
13:33 – חוזרת למזנון אחרי ההצבעה. טוב, בכל מקרה עדיף לאכול פחות, לא? לפחות הקולה זירו שמרה על הטמפרטורה שלה. חוזרת למליאה.
14:00 – ההצבעות מסתיימות מוקדם מהרגיל לכבוד חג החנוכה. זה הזמן לרדת ללשכה ולעבוד על פניות הציבור. אנחנו מקבלים המון מהן בכל יום. לפחות חלק מהפניות מגיעות ברוסית בכתב יד שכמעט ואי אפשר לפענח. יש גם לא מעט פניות בעברית מנכים שדורשים להעלות את קצוות הנכות לגובה שכר המינימום (תומכת בהם לגמרי והצטרפתי לחוק של ח"כ אילן גילאון שהופל על ידי הקואליציה) מחולים שהתרופות שלהם לא נכנסו לסל התרופות, מאנשים מבוגרים שממתינים שנים לדיור הציבורי שלא מגיע – איפה אתה, משה כחלון וגם מקרובי המשפחות של חולים הסיעודיים שמתקשים לאתר עובדים שיישארו עם החולים למשך פרק זמן ממושך ועם רשות אוכלוסין וההגירה שמטילה את האחריות על החולים במידה ועובד הזר בורח או נעלם. טיפלתי בכל הנושאים הללו במסגרת של הצעות חוק, דיונים בועדות, שאילתות וכולם קרובים לליבי. עושים התייעצות לשכתית כדי לחשוב כיצד לעזור לפונים או לאילו ארגוני סעד אפשר להפנות אותם. לצערי הרב חברי הכנסת אינם קוסמים.
15:15 – איך זה קרה ולאן נעלם הזמן? התכוונתי גם לשבת ולכתוב את ההרצאה על גירוש ויציאה של יהדות מצרים במחצית השניה של מאה ה20, אותה אני אמורה להעביר ביום א' לקבוצה של מורים, אך אצטרך לעשות את זה יותר מאוחר, כי הצהרון מסתיים ב 4 ולא ב 4:45 כמו בימים הרגילים והיום לא בן הזוג ולא הורים של חברה של התאומות לא יכולות לאסוף אותן.
16:00 –yes, we can! ! יאללה, הביתה. בכל זאת, חנוכה היום. אופים לביבות ביחד, קוראים ספר על חנוכה שהבנות הביאו מבית ספר, מציירים קצת (הן מציירות, אני עונה לסמסים). מדליקים נרות חנוכה, אוכלים לביבות, עונים למכתבים וסמסים.
17:45 – יוצאת ביחד עם הבנות לראיון בערוץ 9. הן מכירות את הסביבה היטב – עבדתי שם 13 שנים. הנושא – דו"ח העוני המעיד על הפערים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית, פרשת הדלקת נרות בכותל, עיוות שמי ע"י ח"כ מוזס ואיך לא – דאע"ש בנצרת ובכלל. הבנות יושבות באולפן ונהנות מההרגשה שהן באולפן הטלויזיה, אם כי לא בערוץ הילדים.
18:45 – חוזרים הביתה. בעוד חצי שעה אני אמורה להיות שוב בדרכי לירושלים, שם אפגוש דיפלומטים מהשגרירות האיטלקית שבאים לשמוע עדכון על מצב במזה"ת מפי ח"כ יעקב פרי וממני. הפעם אדלג על דאע"ש בנצרת, נראה לי, כי דברים מעניינים ביותר קוראים עכשיו במצרים וגם באיראן שם מעמדו של הנשיא רוחאני – הערב הראשי לעסקת הגרעין – מתערער ככל שעובר הזמן. מקלחות, קוראים ביחד את רפונצל, נשיקת לילה טוב.
איכשהו כבר נהיה 19:30. אני בחיים לא אגיע בזמן, מזל שהאיטלקים האלה כמונו, לא ממש מקפידים על הזמן.
20:00 – באוטו. רוצה להאזין לדיסק האיטלקי, מאזינה לרדיו מונטה-קרלו בערבית. טלפון מאנשי השגרירות האילקית "הי קסניה, מחכים לך". השעון מראה על 20:02. קיבלתי את האיטלקים הלא נכונים.
20:19 – בקושי רב מוצאת חניה לידי מלון המלך דויד. האיטלקים כבר שומעים את ח"כ פרי שמספר להם ששם מאחורי הסורגים גם את ברגותי וגם את ג'יבריל רג'וב. הם שואלים אותו בצחוק האם יש לו תכניות לגבי הסביבה הקרובה שלו בהקשר של מאסרים ובתי הכלא? פרי חושב שניה "בנתיים , לא".
21:10 – טלפון בהול מהדובר שלי, ארתור שני. תכף יתקשרו מגל"צ צריך להקליט ראיון על הדיון על רפורמה בבריאות הנפש שנערכה היום. רגע, זה היה היום? מחפשת פינה שקטה לראיון ולא מוצאת. אז שיהיה רעש ברקע. כמו בדיון היום בבוקר.
22:30 – אנחנו עדיין דנים בשאלה מדוע השלום לא פורץ במזרח התיכון, מי יכול להחליף את אבו-מאזן וכיצד אפשר להתניע את התהליך המדיני החלוד. יותר מכל הייתי רוצה עכשיו לחבק את הכרית, למרות שהשיחה זורמת בנעימים ובסה"כ כולם מסכמים עם כולם.
23:00 – לוקחים מהאיטלקים הבטחה שנמשיך לשוחח על הדרכים להנעת תהליך השלום ברומא. מבחינתי אפשר גם בטוסקנה. אולי שם נגיע לנחלה. נוהגת הביתה, מזל ששתיתי אספרסו. מאזינה לדיסק האיטלקי – אותו קניתי ליד הפורום הרומאי מגיטריסט צעיר ומדהים שמכר את ההקלטות של עצמו בפרוטות.
23:30 – home, sweet home. . כולם ישנים וטוב שכך. אין לי כבר שום כוח לתקשורת עם בני אנוש. גם לא לכתיבת ההרצאה ליום א' למרות שהנושא מוכר וצריך רק לשבת קצת על המספרים והתאריכים. הנה הספר…מעניין למה כל האותיות והמספרים נראים אותו דבר… טוב, אולי רק קצת אקרא בינתיים את ההודעות, את המיילים ואראה מה היה בפייסבוק.
00:30 – איך הזמן טס כשנהנים. מתי אכתוב את ההרצאה? אין בררה, אחשוב על זה מחר (למרות שטכנית זה כבר מחר). לילה טוב!

מאה ימים של שקיפות כנסת פתוחה | Open Knesset המשמר החברתי בכנסת

ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שהתקיימה הבוקר בנושא המשך קיומו של רדיו רק"ע

12274521_1000020550058042_31413691568182194_n

קרדית התמונה: דוברות ח"כ קסניה סבטלובה

עדכון מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שהתקיימה הבוקר בנושא המשך קיומו של רדיו רק"ע.
למרות שקשה לדבר על תוצאות מוחשיות, יכולה להגיד שכתוצאה מאיחוד כוחות, הצלחנו להשיג הבטחה מעורכה הראשי של קול ישראל, שמעון אלקבץ, לספק מסמך המכיל רשימת תנאים הכרחיים להמשך קיום הוגן של רדיו רק"ע. לאחר קבלת מסמך זה נתחיל במשא ומתן עם משרד האוצר. ידוע כי לא מדובר בסכום עצום ,שמשרד האוצר לא יוכל לעמוד בו. הצהרתי כי מדובר בשרות הכרחי למאות אלפי ישראלים דוברי רוסית ושפות זרות אחרות, שבאמצעות רדיו רק"ע, מקבלים מידע חיוני כגון חדשות ,יעוץ משפטי ואפשרות לימוד. לממשלתינו יש אחריות כלפי עולים, לאלה שרק הגיעו ואלה שעלו לפני 25 שנים. אעדכן בהתפתחויות.

בתמונה: טלי ח״כ טלי פלוסקוב, פעילים חברתיים ועובדי רק״ע
דבריי בועדה בקישור הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=bWciEjJ3g3Y&feature=youtu.be