השפלה במשרד הפנים: עלה לארץ ב-1990, עבר ברית מילה – אבל תויג "רוסי" ו"נוצרי"

לאוניד וינשטיין עלה לארץ עם הוריו לפני 27 שנה מאוזבקיסטן. האיש, ששירת כקצין רפואה בצה"ל, פנה למשרד הפנים לעדכון פרטים במרשם האוכלוסין. לתדהמתו, במסמך שהונפק לו צוין כי הוא משתייך ללאום "רוסי" ולדת הנוצרית. וינשטיין, שעבר ברית מילה, זועם: "חפשי מדינה מי יילחם בשבילך"

"תחושת עלבון". וינשטיין

"תחושת עלבון". וינשטיין

כף רגלו לא דרכה מעולם ברוסיה, הוא לא הוטבל בכנסייה, והמצווה ההלכתית שאותה חווה הייתה דווקא ברית מילה בטקס יהודי. אבל כל אלה לא הפריעו למשרד הפנים לתייג את לאוניד וינשטיין, בן 31 מאזור המרכז, כשייך ללאום "רוסי" ולדת הנצרות. "זאת תחושת עלבון", אמר וינשטיין ל-ynet בעקבות מסמך רשמי שקיבל ביום חמישי האחרון. לאחר שביקש הסברים לנכתב במסמך, השיבה לדבריו הפקידה במשרד הפנים: "ככה אומרים לנו לרשום עכשיו, חייבים לרשום דת ולאום לכולם".

 

הוא עלה לארץ מאוזבקיסטן ב-1990 כשהיה בן ארבע וחצי עם אם שדתה אינה מוגדרת ואב יהודי. האב אף הביע נכונות לעלות לישראל כבר ב-1979 ובשל כך ישב בכלא שלוש שנים ונמנה עם אסירי ציון. "אבא שלי נעצר כי רצה לעלות לישראל, הוא היה מסורב עלייה. אנחנו משפחה ציונית, אבל כשאתה בא למשרד הפנים אחרי כל כך הרבה שנים במדינה ומתייגים אותך 'רוסי' ו'נוצרי' זו תחושה קשה", אמר וינשטיין.

 

לדברי וינשטיין, "לפני שנה התחתנתי בחו"ל ורציתי לעדכן את הפרטים שלי ושיצוין גם פה שאני נשוי. הלכתי למשרד הפנים להוציא תמצית רישום של מרשם האוכלוסין לצורך עדכון הפרטים שלי, וקיבלתי את המסמך שעליו רשום שהלאום הוא רוסי ובדת נכתב 'נוצרי'".

המסמך של משרד הפנים: לאום "רוסי, דת "נוצרי"

המסמך של משרד הפנים: לאום "רוסי, דת "נוצרי"

תעודת הזהות של וינשטיין

תעודת הזהות של וינשטיין

האיש החליט לא לשתוק על ההשפלה שספג, ובחר לפרסם בפייסבוק את תחושותיו. "רמת ייאוש ותסכול ממדינת ישראל – 10 מתוך 10", ציין וינשטיין בפוסט. "היום, 14.12.17 גיליתי לראשונה שאחרי יותר מ-27 שנים במדינת ישראל, ארבע שנים בצבא (שנה קבע), מילואים של 10 שנים בתור קצין רפואה – מדינת ישראל החליטה שהיא מתייגת אותי בלאום 'רוסי' (כן, כן, אפילו עדיין לא זכיתי להיות ישראלי) ושאני בעצם 'נוצרי'".

 

הוא הוסיף בפוסט כי "אז הנה הפתעה – מעולם לא הוטבלתי בכנסיה כדי להיות 'נוצרי'. כף רגלי מעולם לא דרכה בשטחה של רוסיה. אין לי כל קשר לרוסיה ואפילו אימא לא נולדה ברוסיה (אין לי שום דברים נגד רוסים אבל בכל זאת אני פשוט לא). עובדת היותה של אימא לא יהודייה לא היה חדש לי אבל בברית המועצות מה לעשות, דת הייתה נגד החוק ולכן לא הייתה דת. אבא דרך אגב יהודי, ואפילו עברתי ברית מילה. אבל הרי מה זה משנה? ככה הפקידים החליטו.

 

"כשהראיתי לפקידת הרישום ('ראש ענף') במשרד הפנים שאפילו בתעודת הזהות שלי לא רשום 'רוסי' וגם בדרכון לא רשום 'רוסי' או 'נוצרי' אלא אזרח ישראלי – היא אמרה 'אבל כשהגעת לארץ ככה חתמת'. (הייתי בן 4.5 כשעליתי לארץ אבל מה זה משנה נכון? חתמתי…). כשהבינה את השטות המביכה שהיא אמרה היא הודתה 'ככה אומרים לנו לרשום עכשיו, חייבים לרשום דת ולאום לכולם'".

 

למה לתייג אותי בתור רוסי?

עם יציאתו מלשכת משרד הפנים הבין וינשטיין שאין לו עם מי לדבר. "זאת הרגשה קשה ומשפילה, למה צריך את כל התיוגים האלה? למה זה חשוג לתייג אותי בתור רוסי? אני לא מצליח למצוא רציונל לזה".

 

בסיום הפוסט כתב וינשטיין: "אז הנה, למרות שכל חיי אני חי במדינת ישראל ולמרות שמעולם לא החזקתי דרכון ו/או אזרחות 'רוסית' אני מסתבר רוסי, לא ישראלי. לכן מדינה יקרה וכל מי שמנהל אותה – לכי לחפש מי ישלם לך מסים, מי יילחם בשבילך במלחמות ומי ירצה את טובתך בעתיד. אני איתך ועם ההזויים שמנהלים את המדינה הזאת – סיימתי. 10 קבין של גזענות וטמטום ירדו על העולם וכולם נחתו על מדינת היהודים".

הפוסט של וינשטיין

הפוסט של וינשטיין

"דורשת להפסיק את היחס הפסול". ח"כ סבטלובה (צילום: גיל יוחנן)

"דורשת להפסיק את היחס הפסול". ח"כ סבטלובה(צילום: גיל יוחנן)

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה בנושא בשאילתה לשר הפנים: "כיצד ייתכן שאזרח ישראלי שמעולם לא ביקר ברוסיה, ומוצא הוריו אינו רוסי, כתוב במסמכים הרשמיים כבעל לאום רוסי?", ציינה סבטלובה בפנייתה. לדבריה, "לאוניד וינשטיין הוא אזרח ישראלי שמעולם לא ביקר ברוסיה או החזיק אזרחות רוסית, ואף הוריו אינם ממוצאי רוסי, אך משרד הפנים החליט על דעת אנשיו לכתוב בסעיף הלאום במסמכים הרשמיים כי הוא רוסי.

 

"אם לא די בכך, למרות שמעולם לא הוטבל לנצרות, אביו יהודי ואמו חסרת דת, עוד נכתב בתעודות כי דתו היא נצרות. האם מדובר בטעות? בורות? דעות קדומות? אולי כל הדברים האלו גם יחד? אני לא מסתפקת בתשובות מהשר, אני דורשת גם להפסיק את היחס הכל כך פסול, כל כך פוגעני, למספר גדול של ישראלים שלהם אין בית אחר בעולם".

 

טרם נמסרה תגובת משרד הפנים לכתבה.

מורן אזולאי השתתפה בהכנת הידיעה

לפנייה לכתב/ת 

לא התחתנתם ברבנות? אין לכם מקום בהתנחלות קדומים

4.06.2017

מרגריטה ואלכסנדר בקשו לגור בקדומים. הם יצרו קשרים נפלאים עם האנשים שגרים שם, ועדת הקבלה דחתה אותם. נחשו למה? כי לא התחתנו ברבנות.

ההתנחלות קדומים מתוקצבת על ידי הממשלה במיליוני שקלים בשנה – ביחס גדול בהרבה מישובים אחרים שבתוך ישראל.

גם אם נניח בצד את ההצדקה התמוהה לתקציבים כה גדולים להתנחלות שמחוץ לגושי ההתיישבות, נותרת שאלה קשה לא פחות – האם יש סמכות למאן דהו להפלות זוגות על בסיס נישואיהם?

החוק הישראלי הקובע כי ליישוב בו מעל 400 משפחות (קדומים הוא יישוב כזה) אסור לקיים ועדת קבלה. לכך שלחלק מהמתנחלים מותר הכל אנחנו כבר רגילים, אך בנוסף חוק זה לא חל בגדה המערבית ממש כמו שחוק שקיות הניילון לא חל שם, וכמו שעוד חוקים המתייחסים למוסר לא חלים שם. אך חוקים המתקצבים ישובים אלו? חלים גם חלים.

המקרה מזכיר מקרה אחר. לפני כשנתיים חברת "באמונה" המשווקת דירות למגזר הדתי בקריית גת העלתה סרטון פרסומי המציג באופן נלעג ישראלים ממוצא מזרחי: "נכון שלא תרצו לגור לידם?", שאל הסרטון הגזעני.

עם מציאות זו בה מופלים בני אדם אסור לנו להשלים. בשום מקום.
תפקידה של המדינה למנוע זאת – זאת על אחת כמה וכמה כאשר הגופים המפלים נהנים מהמימון שלה.

אני מאחלת לזוג שימצא ויבנה בית בישראל, במקום שם יקבלו אותם בחום ובאנושיות – מבלי להתערב בעניין שהוא פרטי אך ורק להם כמו היכן ואיך נישאו.

ישראל חופשית

ובחרת בנו- להיות אחת מאיתנו

30 מאיי.2017

חברות וחברים יקרים,

מגילת רות, המגילה אותה אנו קוראים בחג השבועות, מדברת על קבלת האחר באהבה והערכה הדדית. ללא חשדנות כלפי בת מואב-אוייב ישראל .

די היה שרות תאמר לחמותה נעמי : עמך-עמי, אלוהייך- אלוהי, באשר תלכי-אלך.
נעמי פרשה את זרועותיה וקיבלה את כלתה המואביה בחיבוק גדול וחם.

על בסיס האנושיות הפשוטה, אהבה ושאיפה לעתיד טוב יותר, הפכו שתי הנשים שותפות לגורל, כשנעמי מעודדת את כלתה האלמנה להנשא לבועז ולבנות חיים חדשים.
ברבות הימים הן הפכו להיות האמהות המולידות של דוד מלך ישראל. וכל השאר מסופר בדברי הימים.

מה היה קורה לרות היום, אם היתה מבקשת להיות חלק מעם ישראל?

אין ספק שבדרך לגיור היא היתה עוברת שבעת מדורי גהינום וגם אז , קרוב לנקודת הסיום, בכלל לא בטוח שהיתה מקבלת את תעודת ההכשר הנכספת ליהדותה.
זה תלוי מאיזה זרם הרב, האם הרבנות האורתודוקסית מכירה בו? האם מלחמות היוקרה בין הרבנים המוסמכים מטעם המדינה – יאפשרו את אישור הגיור?
האם היא הופכת לדתיה שומרת מצוות אדוקה ולא סתם יהודיה חילונית בעלת ערכי מוסר?

כמה אבני נגף ויסורים צריך להעמיד בפני אלו שבחרו להשתייך אלינו?
מי בכלל הסמיך קבוצה אחת מסויימת להיות בעלת תו ההכשר על הגיור ועל היהדות?
בטח לא האלוהים שאחראי לקשר בין נעמי ורות ולהולדת דוד המלך.

לכבוד חג השבועות, אני מאחלת שהזרועות הללו יפתחו שוב ויקבלו אל חיקן את כל הזרמים ביהדות, עבור כל היהודיות והיהודים בעולם, הבוחרים להשתייך לכאן ולקשור את גורלם בגורל עמנו.

ועוד משהו חשוב. היום, בערב שבועות אנו נזכרים גם בקורבנות הפרהוד, אותן פרעות רצחניות שהתרחשו בבגדאד בזמן חג השבועות, בשנת 1941. כ 180 יהודים נרצחו אז, כ 2000 נפצעו, עשרות אלפי בתים נבזזו. אנו זוכרים את הקורבנות, יהי זכרם ברוך.

"התיק נסגר: "הפטיש לא כוון לראשך

מרגריטה שולמן הגישה תביעה למחלקה לחקירת שוטרים לאחר ששוטרים חשבו שהרכב בו נסעה עם בן זוגה שייך לסוחר סמים, ניפצו את השמשות ופגעו בראשה. במח"ש החליטו לסגור את התיק לאחר שקבעו כי פגיעת הפטיש בראשה של שולמן הייתה לא מכוונת ויכלה לנבוע מ"תאוצתו של הפטיש"

 

תמיר סטיינמן | חדשות 2 | פורסם 25/06/17 16:33

חלונות הרכב המנופצים

חלונות הרכב המנופצים

 

לפני כשנתיים נסעה מרגריטה שולמן, אישה נכה, יחד עם בן זוגה ברכבו, כששוטרים שחשדו שהם מובילים סמים עצרו את הרכב לבדיקה. בשלב זה, במהלך ניסיון השוטרים לפרוץ לרכב ולבצע בו חיפוש, פגעו בשולמן עם פטיש וגרמו לה לחבלות חמורות בראשה. התלונה שהגישה למח"ש נדחתה לאחרונה לאחר שבמחלקה טענו: "המכה הייתה יכולה להיגרם כפועל יוצא של תאוצת הפטיש".

 

במכתב ששלחו המחלקה לחקירת שוטרים לשולמן נטען כי תיק החקירה נגד השוטרים האלימים נסגר בשל חוסר ראיות. במשטרה הסבירו כי השימוש בפטישים נעשה אך ורק לאחר ששולמן ובן זוגה סירבו לפתוח את דלתות הרכב בפני השוטרים וכי הם נחשדו בביצוע עבירה פלילית.

 

כמו כן, הסבירו במח"ש כי הם לא חולקים על העובדה ששולמן אכן קיבלה מכה מהפטיש בראשה, אך טוענים כי לא הייתה כוונה לפגוע בה, ועל כן, אין למעשה יסוד פלילי. "אין אף חולק כי כתוצאה מהניפוץ נגרמה חבלה בראשך", נכתב. "עם זאת, חומר הראיות לא שולל אפשרות שמכה הייתה יכולה להיגרם כפועל יוצא של תאוצת הפטיש בהמשך לניפוץ השמשה, ולא כמכה שכוונך לראשך".

הזכויות המנופצות

הזכויות המנופצות

"נסענו אני ובן זוגי ברכב בכניסה לאשקלון", שחזרה שולמן את המאורע. "הם טוענים שניסינו להימלט, איך אפשר להימלט אם עמדנו בפקק? פשוט המציאו עובדות. משום מקום פתאום שמעתי בום חזק מאחורה, הסתובבתי וראיתי חלון מנופץ. הם לא הזדהו בכלל כשוטרים.

 

הם חיפשו סמים באוטו, פירקו אותו לגמרי ולא מצאו כמובן כלום", המשיכה וסיפרה. "הייתי מלאה דם בראש, אמבולנס של מד"א הגיע והפרמדיקים אמרו שצריך לפנות אותי לבית החולים, אבל במשטרה התעקשו לסיים קודם את החיפוש.

 

חברת הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה לשרת המשפטים איילת שקד – השרה האחראית על המחלקה לחקירת שוטרים בדרישה לחקור מחדש את המקרה."המקרה של מרגריטה שולמן זה ממש תעודת עניות למשטרת ישראל, וגם למח"ש שהייתה אמורה לחקור את השוטרים", טענה חברת הכנסת. "אבל כל מה שהמחלקה הזאת עושה, זה בעצם להגן על השוטרים ולא על האזרחים. כ-95% מהפניות מהציבור והתלונות על השוטרים שמפעילים אלימות מופרזת נסגרות מחוסר עניין לציבור".

"לא יכולנו להאמין", ח"כ סבטלובה

"לא יכולנו להאמין", ח"כ סבטלובה

"כשראינו את המכתב לא יכולנו להאמין", הוסיפה חברת הכנסת. "הייתה האצה של הפטיש, וכך הוא פגע בראשה של מרגריטה, מזל שלא כתבו שהראש של מרגריטה הוא זה שהאיץ לקראת הפטיש וכך בעצם קרתה התאונה המצערת הזאת. מישהו צריך לקחת אחריות, מישהו צריך לתת תשובות".

 

מהמחלקה לחקירת שוטרים נמסר בתגובה: "מחקירת המקרה עולה כי במהלך הפעילות המשטרתית עצרה המשטרה את הרכב בו נסעה הגב׳ שולמן, ומשנוסעיו לא פתחו את הרכב, ועלה חשד כי הרכב עומד להימלט, שברו אנשי המשטרה את החלונות באמצעות פטישים שנועדו לכך.

 

עוד עולה כי במהלך ניפוץ השמשות נפצעה הגברת שולמן בראשה, ככל הנראה ממכת הפטיש. עם זאת אין בידינו כל ראיה לכך שהגב' שולמן הוכתה מספר פעמים בפטיש – ולא מן הנמנע שהפטיש פגע בראשה שלא במתכוון.

 

לאור האמור לעיל, ובשים לב לכך שבנוגע לחלקים בסיפור קיימות סתירות בין גרסת הגב' שולמן לגרסת נהג הרכב, הרי שעל אף החבלה המשמעותית שנגרמה לגב' שולמן, בנסיבות העניין לא נמצאו ראיות מספיקות לכך שבוצעה עבירה פלילית של תקיפה שלא כדין. עם זאת, הוחלט להעביר את התיק לבחינת מחלקת משמעת במשטרת ישראל לשם בחינת היבטים מקצועיים של התנהלות השוטרים באירוע".

www.mako.co.il

 

אל תשליכני לעת זיקנה!

February 20

צפו בשאלתי לשר הבריאות ובתשובתו.

חברות וחברים יקרים,
היום במסגרת שעת השאלות בכנסת פניתי לשר ליצמן ושאלתי כיצד יתכן כי המדינה פועלת באופן הכי אנטי יהודי ואנטי אנושי, ולעת זיקנה מפקירה את קשישיה החלשים והסיעודיים למוסדות מופרטים וחסרי פיקוח, העיקר להרחיק את כאב הראש הזה מאחריותה הישירה של הממשלה.

אני דורשת שהמדינה תיקח לידיה ולסמכותה את האחריות על מוחלשיה וזקניה תוך הקפדה על נורמות איכות וביקורות פתע תכופות. בבתי החולים הסיעודיים, מוסדות אשפוז והיכן שאנשים אומללים הופכים לגוש בשר חסר חשיבות המייצר רווח לבעלי המוסד.

כולנו עלולים להגיע למקום הקשה הזה ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב שיקיריו או הוא עצמו נהיה במצב כזה.

אסור לנו להוריד זאת מסדר היום שלנו עד שהקטסטרופה הזו תבוא על תיקונה הראוי.

זה קודם כל עבור עצמנו וצלם האנוש שלנו.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

הממשלה שלנו שוב שיקרה לקשישים!!! ועכשיו שאלת מפתח – מה ניתן לרכוש בישראל ב-31 שקלים?

16729348_1332377923488968_2046954181066062031_n

February 12

חברים יקרים, שאלה לי אליכם.
מה אפשר לקנות ב-31 שקלים? וב-46? 87? 92?

תסכימו איתי שבכסומים העלובים האלו אי אפשר אפילו ללכת למכולת אפילו פעם אחת, לא לשלם את אחד מחשבונות הבית, ולא לרכוש את אחת התרופות שלא כלולה בסל התרופות.

אין לי ספק שרבים מכם יודעים זאת היטב, אך מסתבר שבממשלה שלנו יש רבים שחושבים אחרת.

לפני מספר חודשים בעת שהצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה הבטיחו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הבטחות רבות לאותם קשישים ישראלים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה. הכלכלנים צקצקו בלשונם וכתבו שהתוספת כשתגיע תהיה מזערית ביותר ולא באמת תוכל להוציא מישהו או מישהי מאותם קשישים או קשישות ממעגל העוני, אך הפוליטיקאים היו בשלהם.

מה שטוב בכל הסיפור הזה, הוא שכמו בסיפור של סינדרלה – לאחר חצות הכרכרה המפוארת הופכת לדלעת, וב-28 לחודש כאשר משולמת קצבת הזקנה כל ההבטחות מתפוגגות באוויר.

אז כמה תוספת קיבלו קשישי ישראל לקצבת הזקנה העלובה שהם מקבלים? רומן ליידרמן, שדווקא מצא תעסוקה בישראל כשעלה מחבר העמים ועבד כאן כ-15 שנים קיבל 31 שקלים שלמים!
אחרים קיבלו סכומים שונים ומשונים שהגדול בהם הוא 92 שקלים.

אז חרפת הרעב עדיין מרחפת מעל ראשם של כל אלה שמתקיימים מקצבת זקנה עלובה – עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, אבל בעיני אלה שמזמן מודדים את המציאות בקופסאות סיגרים ובקבוקי שמפניה אין שום בעיה.

בתקציב הדו-שנתי שכידוע עבר בסוף 2016 – אין שם שום אזכור לפתרון בעיית הדיור הציבורי – על כך דיבר בשבוע שעבר בועדת העליה והקליטה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אשל ארמוני, ובאשר לקצבאות זקנה – הרי אנו כבר יודעים איך האגדה הזאת נגמרה. היום אותם מקבלי קצבת זקנה, ובראשם רומן ליידרמן אותו אני מכירה מתחילת פעילותי בכנסת, מכינים את הצ'קים.

הם עומדים לשלוח לכנסת את התוספות העלובות שמכרו להם בתור "פתרון בעיית הפנסיה", ושאנשים שבשוויון נפש הצביעו בעד התקציב "החברתי הזה" שלא סופר את הקשישים, את הנכים, את זכאי הדיור הציבורי ואחרים יחליטו מה יעשו אתם.

אולי יתנו לתלמידי ישיבות, ואולי – כפיצוי למתנחלי עמונה. כך או כך, אני קוראת לכלל הציבור במדינת ישראל להצטרף למאבק הצודק הזה למען העלאת גובה קצבת הזקנה שלא מאפשר לחיות בכבוד, אלא בקושי לשרוד.

דרשתי דיון במליאת הכנסת בנושא כבר השבוע. על הממשלה לא רק לספק תשובות, אלא גם לדאוג לפתרונות.

העולם מציין את יום השואה הבינלאומי, אך האנטישמיות עדיין לא נעלמה

חברות וחברים יקרים,
השבוע נציין יחד עם מדינות העולם את יום השואה הבינלאומי. יום זה משמר את הזיכרון ההיסטורי הבינלאומי של מלחמת העולם השנייה האכזרית ואת זכרם של ששת המיליונים יהודיים, שנרצחו רק משום שהיו יהודים. ציון יום זה מפנה זרקור אל מפלס האנטישמיות שלא נעלמה מן העולם לאחר השואה וכיום, שבעים שנה אחרי, האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער.

לקראת יום השואה הבינלאומי, הכין משרד התפוצות דוח מדאיג במיוחד המציג עליה ניכרת המתרחשת בשנה האחרונה, בגילויי האנטישמיות ובתקיפות אלימות נגד יהודים ברחבי העולם.

אנטישמיות היא חיידק ותיק ואלים הקיים כמעט כמו משך חייו של העם היהודי. היא לא צריכה סיבות כדי להתקיים. מספיק להיות ולהיראות שונה, מספיק שיהיה לך שם יהודי, מספיק שמזוזה תהיה תלויה על מפתן ביתך, מספיק שתבלוט ותצליח. מספיק שתהיי יהודיה.

כשהייתי בת שמונה, תלמידת כיתה ב' במוסקבה, בן כיתתי החליט לעלוב בי וקרא לי "ז'ידובקה" (יהודונת). כולם צחקו, אני לא הבנתי מה הוא אומר והחלטתי שמדובר בכינוי גנאי שלא מוכר לי. כשהגעתי הביתה ושאלתי את סבתי לפשר המילה היא חיבקה אותי ואמרה לי שאין מה להתבייש. הוא רק אמר שאני יהודיה. אבל תחושת העלבון לא נעלמה, כאילו סטרו לי סטירה כואבת. לא בגלל יהדותי אלא בגלל שגיליתי כי זו הדרך של ילדים אחרים לנסות להשפיל אותי.
אלפים רבים של ילדים יהודיים החיים גם היום ברחבי העולם, חווים את העלבונות הללו בכל השפות ובכל הדרכים., למי שלא חווה זאת קשה להסביר כמה שזה קשה.

אנו במדינת ישראל לא יכולים לשתוק לנוכח המציאות הקשה הזאת. לא נוכל להשמיד את החיידק האלים והמסוכן הזה שזורע שנאה מדורי דורות, אבל אנו חייבים להיערך מולו בידיעה ובהכרה צלולה. כאשר פשע שנאה אלים מתרחש בצרפת על ידי מחבלים ג'יהדיסטיים או כשסגן יושב ראש הפרלמנט הרוסי מאשים את "הנינים של אלה שעזבו את תחום המושב והרסו את הכנסיות שלנו ב 1917" , אסור למדינת ישראל, מדינת יהודים היחידה בעולם לשתוק כי אנחנו יודעים איך יכולה להיגמר השתיקה הזאת.

צפו בדבריי אודות האנטישמיות בוועדת העלייה והקליטה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים

www.news1.co.il

אני שמחה וגאה על בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים.

חברים יקרים,
מדינת ישראל הוקמה על ידי עולים ולמען עולים. אין יהודי ישראלי שלא עלה בעצמו או ילד או נכד לעולים.

רבים חושבים שהעליה היא השלב הקשה ביותר, אך קשיי הקליטה, הם השלב הקשה באמת שנמשך שנים ארוכות – לעתים חיים שלמים.

אני מאמינה שאנו, נבחרי הציבור, אלו שעלו בעצמם וגם אלו שנולדו כאן, נמצאים בכנסת גם לשם כך.

בדיונים הרבים בועדת העלייה והקליטה שעסקו בחלק מהנושאים האלו, הקשורים לעליות מכל התפוצות, נוכחתי לדעת עד כמה זה חשוב.

גזענות לאחר המוות

עולים רבים מברה״מ טובים מספיק בשביל לשלם מיסים, לשרת בצה"ל, להיהרג במלחמות.
במקומות מהם הגיעו היו "יהודים מידי", אך כאן, בישראל, יש שמתייחסים אליהם כ"לא יהודים מספיק".

הגזענות הזאת, חברים, ממשיכה גם לאחר המוות כאשר קוברים עולים בחלקות נפרדות בבתי עלמין.

למרות שנשיאות הכנסת דחתה שבוע אחר שבוע את הצעתי לקיים דיון בנושא במליאה בטענה כי "הבעיה לא קיימת" קיימנו היום דיון בועדת העלייה והקליטה.

כפי שטענתי בהתחלה, מתברר שהתופעה רחבה וכלל ארצית. לא מדובר במקרה בודד, אלא במדיניות גזענית!

היום, בשידור ברשת ב' הודה בכך שמדיניות כזאת היתה קיימת שנים בבית העלמין בפתח תקוה. במהלך השידור אף התקשר מאזין שסיפר על הפליה דומה בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים (להאזנה: https://youtu.be/QxF6FAkjiQw)

דרשתי בועדה לא רק למגר את המדיניות המזוויעה הזאת, אלא גם תשובות ודין וחשבון לגבי מי שהתווה אותה, וממשיך לעשות זאת במקומות אחרים.

מוזמנים להאזין לדבריי היום בדיון בוועדת העליה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos/1154203457973083/

מנציחים את הגבורה היהודית, כי בלי הניצחון ב-1945, לא היה הניצחון ב-1948.

13528175_1126479437412152_45911884699758038_o

22.06.2016

22 ביוני.
לא בחרתי במקרה את התאריך הזה, בו קיימתי היום אירוע לציון הגבורה במלחמת העולם השנייה
בשנת 1941, ביום הזה, החל מבצע ברברוסה וכ-4 מליון חיילים נאצים פלשו לברית המועצות. תאריך שעצם אזכורו גורם לצמרמורת וזיעה קרה.

אבל המלחמה הארורה ההיא נגמרה, והיא הסתיימה בניצחון של האור על החושך, של הטוב על הרוע המוחלט של המפלצת הנאצית, בזכות כל אותם גיבורים, רבים מהם יהודים, וחלק מהם הגיעו היום לכנסת.

חברים יקרים,
חשוב שנכיר את סיפורי הגבורה והניצחון של אלו שלחמו בצבא האדום ובשאר צבאות הברית בימיה של מלחמת העולם השנייה והביסו את הצורר הנאצי.
הניצחון הזה, בו לקחו חלק יהודים רבים – הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה עצר את תכניתם של הנאצים להשתלט על העולם ולהשמיד את כל היהודים.
בזכות הגבורה, נגמרה השואה. בזכות אותו ניצחון – ב-1945, הוקמה מדינת ישראל – ב-1948.

עם הכרת התודה, האירוע, שלווה שתערוכה חיה בה ווטרנים (גיבורי המלחמה) הציגו תמונות מהמלחמה, היה היחיד השנה בכנסת לציון הניצחון – יום שבכל העולם מצויין ב-8 או ב-9 במאי.
צר לי על כך שלמרות חשיבותו של היום הזה, ולמרות שמופיע בלוח השנה לאחר החלטה של הכנסת כיום של חג, לא הרבה מכירים את אותם סיפורי גבורה, ותלמידי ישראל לא מכירים כלל את סיפורי הניצחון בהם לקחו חלק רבים מבני עמנו. פניתי בנושא לשר החינוך, שהבטיח לסייע ולשנות זאת.

ראוי, נכון, חשוב מאין כמותו ללמוד על השואה – אך חבל שחלקה של הגבורה נעדר הן ממערכת החינוך ומתכני הלימוד, והן מהתודעה. סבתי ויקטוריה היתה רופאה צבאית בצבא האדום והצילה חיים רבים של אזרחים ושל חיילים. במהלך המלחמה נודע לה כי כל משפחתה נרצחה בבורות הריגה ליד עיר הולדה רוסטוב. סיפורה שלה, וסיפורם של ווטרנים רבים, ממחיש עד כמה בכאב שלנו, בזיכרון שלנו, שזורים גם סיפורי גבורה – אותם סיפורים שהביסו את הצורר הנאצי, ובזכותם עמנו לא הושמד כליל.

אני מודה ליו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג שהגיע וסיפר את סיפורו המרגש של אביו, נשיאה השישי של מדינת ישראל שגם לחם במלחמה ההיא, לח"כ ציפי לבני שהגיעה לברך מכל הלב, ליו"ר ועדת העליה, הקליטה והתפוצות, ח"כ אברהם נגוסה שריגש אותי ואת הגיבורים באכפתיות שלו מהנושא, ובנכונותו לקיים את האירוע והתערוכה הכל כך חשובה הזאת בוועדה שבראשותו, ואני מודה גם לחברי חברי הכנסת מכל סיעות הבית שבאו לחלוק כבוד ולהקשיב לאותם גיבורים.

תודה מיוחדת למוזיאון "אנרגיית הגבורה" מחדרה שהעמיד לרשותנו את אוסף התמונות והמוצגים, ולסנה בריטבסקי הנפלאה על הרעיון המבריק ועל החיבור שיצרה, ולחברי תא יוצאי ברית המועצות לשעבר באוניברסיטה העברית שהגיעו לתרגם ולסייע.

יצחק (בוז'י) הרצוג – Isaac Herzog
אברהם נגוסה – Avraham Neguise
Tzipi Livni – ציפי לבני
סטודנטים יוצאי בריה"מ באונ' העברית
Sana Britavsky
סימן שאתה רוסי #