"התיק נסגר: "הפטיש לא כוון לראשך

מרגריטה שולמן הגישה תביעה למחלקה לחקירת שוטרים לאחר ששוטרים חשבו שהרכב בו נסעה עם בן זוגה שייך לסוחר סמים, ניפצו את השמשות ופגעו בראשה. במח"ש החליטו לסגור את התיק לאחר שקבעו כי פגיעת הפטיש בראשה של שולמן הייתה לא מכוונת ויכלה לנבוע מ"תאוצתו של הפטיש"

 

תמיר סטיינמן | חדשות 2 | פורסם 25/06/17 16:33

חלונות הרכב המנופצים

חלונות הרכב המנופצים

 

לפני כשנתיים נסעה מרגריטה שולמן, אישה נכה, יחד עם בן זוגה ברכבו, כששוטרים שחשדו שהם מובילים סמים עצרו את הרכב לבדיקה. בשלב זה, במהלך ניסיון השוטרים לפרוץ לרכב ולבצע בו חיפוש, פגעו בשולמן עם פטיש וגרמו לה לחבלות חמורות בראשה. התלונה שהגישה למח"ש נדחתה לאחרונה לאחר שבמחלקה טענו: "המכה הייתה יכולה להיגרם כפועל יוצא של תאוצת הפטיש".

 

במכתב ששלחו המחלקה לחקירת שוטרים לשולמן נטען כי תיק החקירה נגד השוטרים האלימים נסגר בשל חוסר ראיות. במשטרה הסבירו כי השימוש בפטישים נעשה אך ורק לאחר ששולמן ובן זוגה סירבו לפתוח את דלתות הרכב בפני השוטרים וכי הם נחשדו בביצוע עבירה פלילית.

 

כמו כן, הסבירו במח"ש כי הם לא חולקים על העובדה ששולמן אכן קיבלה מכה מהפטיש בראשה, אך טוענים כי לא הייתה כוונה לפגוע בה, ועל כן, אין למעשה יסוד פלילי. "אין אף חולק כי כתוצאה מהניפוץ נגרמה חבלה בראשך", נכתב. "עם זאת, חומר הראיות לא שולל אפשרות שמכה הייתה יכולה להיגרם כפועל יוצא של תאוצת הפטיש בהמשך לניפוץ השמשה, ולא כמכה שכוונך לראשך".

הזכויות המנופצות

הזכויות המנופצות

"נסענו אני ובן זוגי ברכב בכניסה לאשקלון", שחזרה שולמן את המאורע. "הם טוענים שניסינו להימלט, איך אפשר להימלט אם עמדנו בפקק? פשוט המציאו עובדות. משום מקום פתאום שמעתי בום חזק מאחורה, הסתובבתי וראיתי חלון מנופץ. הם לא הזדהו בכלל כשוטרים.

 

הם חיפשו סמים באוטו, פירקו אותו לגמרי ולא מצאו כמובן כלום", המשיכה וסיפרה. "הייתי מלאה דם בראש, אמבולנס של מד"א הגיע והפרמדיקים אמרו שצריך לפנות אותי לבית החולים, אבל במשטרה התעקשו לסיים קודם את החיפוש.

 

חברת הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה לשרת המשפטים איילת שקד – השרה האחראית על המחלקה לחקירת שוטרים בדרישה לחקור מחדש את המקרה."המקרה של מרגריטה שולמן זה ממש תעודת עניות למשטרת ישראל, וגם למח"ש שהייתה אמורה לחקור את השוטרים", טענה חברת הכנסת. "אבל כל מה שהמחלקה הזאת עושה, זה בעצם להגן על השוטרים ולא על האזרחים. כ-95% מהפניות מהציבור והתלונות על השוטרים שמפעילים אלימות מופרזת נסגרות מחוסר עניין לציבור".

"לא יכולנו להאמין", ח"כ סבטלובה

"לא יכולנו להאמין", ח"כ סבטלובה

"כשראינו את המכתב לא יכולנו להאמין", הוסיפה חברת הכנסת. "הייתה האצה של הפטיש, וכך הוא פגע בראשה של מרגריטה, מזל שלא כתבו שהראש של מרגריטה הוא זה שהאיץ לקראת הפטיש וכך בעצם קרתה התאונה המצערת הזאת. מישהו צריך לקחת אחריות, מישהו צריך לתת תשובות".

 

מהמחלקה לחקירת שוטרים נמסר בתגובה: "מחקירת המקרה עולה כי במהלך הפעילות המשטרתית עצרה המשטרה את הרכב בו נסעה הגב׳ שולמן, ומשנוסעיו לא פתחו את הרכב, ועלה חשד כי הרכב עומד להימלט, שברו אנשי המשטרה את החלונות באמצעות פטישים שנועדו לכך.

 

עוד עולה כי במהלך ניפוץ השמשות נפצעה הגברת שולמן בראשה, ככל הנראה ממכת הפטיש. עם זאת אין בידינו כל ראיה לכך שהגב' שולמן הוכתה מספר פעמים בפטיש – ולא מן הנמנע שהפטיש פגע בראשה שלא במתכוון.

 

לאור האמור לעיל, ובשים לב לכך שבנוגע לחלקים בסיפור קיימות סתירות בין גרסת הגב' שולמן לגרסת נהג הרכב, הרי שעל אף החבלה המשמעותית שנגרמה לגב' שולמן, בנסיבות העניין לא נמצאו ראיות מספיקות לכך שבוצעה עבירה פלילית של תקיפה שלא כדין. עם זאת, הוחלט להעביר את התיק לבחינת מחלקת משמעת במשטרת ישראל לשם בחינת היבטים מקצועיים של התנהלות השוטרים באירוע".

www.mako.co.il

 

אל תשליכני לעת זיקנה!

February 20

צפו בשאלתי לשר הבריאות ובתשובתו.

חברות וחברים יקרים,
היום במסגרת שעת השאלות בכנסת פניתי לשר ליצמן ושאלתי כיצד יתכן כי המדינה פועלת באופן הכי אנטי יהודי ואנטי אנושי, ולעת זיקנה מפקירה את קשישיה החלשים והסיעודיים למוסדות מופרטים וחסרי פיקוח, העיקר להרחיק את כאב הראש הזה מאחריותה הישירה של הממשלה.

אני דורשת שהמדינה תיקח לידיה ולסמכותה את האחריות על מוחלשיה וזקניה תוך הקפדה על נורמות איכות וביקורות פתע תכופות. בבתי החולים הסיעודיים, מוסדות אשפוז והיכן שאנשים אומללים הופכים לגוש בשר חסר חשיבות המייצר רווח לבעלי המוסד.

כולנו עלולים להגיע למקום הקשה הזה ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב שיקיריו או הוא עצמו נהיה במצב כזה.

אסור לנו להוריד זאת מסדר היום שלנו עד שהקטסטרופה הזו תבוא על תיקונה הראוי.

זה קודם כל עבור עצמנו וצלם האנוש שלנו.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

הממשלה שלנו שוב שיקרה לקשישים!!! ועכשיו שאלת מפתח – מה ניתן לרכוש בישראל ב-31 שקלים?

16729348_1332377923488968_2046954181066062031_n

February 12

חברים יקרים, שאלה לי אליכם.
מה אפשר לקנות ב-31 שקלים? וב-46? 87? 92?

תסכימו איתי שבכסומים העלובים האלו אי אפשר אפילו ללכת למכולת אפילו פעם אחת, לא לשלם את אחד מחשבונות הבית, ולא לרכוש את אחת התרופות שלא כלולה בסל התרופות.

אין לי ספק שרבים מכם יודעים זאת היטב, אך מסתבר שבממשלה שלנו יש רבים שחושבים אחרת.

לפני מספר חודשים בעת שהצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה הבטיחו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הבטחות רבות לאותם קשישים ישראלים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה. הכלכלנים צקצקו בלשונם וכתבו שהתוספת כשתגיע תהיה מזערית ביותר ולא באמת תוכל להוציא מישהו או מישהי מאותם קשישים או קשישות ממעגל העוני, אך הפוליטיקאים היו בשלהם.

מה שטוב בכל הסיפור הזה, הוא שכמו בסיפור של סינדרלה – לאחר חצות הכרכרה המפוארת הופכת לדלעת, וב-28 לחודש כאשר משולמת קצבת הזקנה כל ההבטחות מתפוגגות באוויר.

אז כמה תוספת קיבלו קשישי ישראל לקצבת הזקנה העלובה שהם מקבלים? רומן ליידרמן, שדווקא מצא תעסוקה בישראל כשעלה מחבר העמים ועבד כאן כ-15 שנים קיבל 31 שקלים שלמים!
אחרים קיבלו סכומים שונים ומשונים שהגדול בהם הוא 92 שקלים.

אז חרפת הרעב עדיין מרחפת מעל ראשם של כל אלה שמתקיימים מקצבת זקנה עלובה – עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, אבל בעיני אלה שמזמן מודדים את המציאות בקופסאות סיגרים ובקבוקי שמפניה אין שום בעיה.

בתקציב הדו-שנתי שכידוע עבר בסוף 2016 – אין שם שום אזכור לפתרון בעיית הדיור הציבורי – על כך דיבר בשבוע שעבר בועדת העליה והקליטה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אשל ארמוני, ובאשר לקצבאות זקנה – הרי אנו כבר יודעים איך האגדה הזאת נגמרה. היום אותם מקבלי קצבת זקנה, ובראשם רומן ליידרמן אותו אני מכירה מתחילת פעילותי בכנסת, מכינים את הצ'קים.

הם עומדים לשלוח לכנסת את התוספות העלובות שמכרו להם בתור "פתרון בעיית הפנסיה", ושאנשים שבשוויון נפש הצביעו בעד התקציב "החברתי הזה" שלא סופר את הקשישים, את הנכים, את זכאי הדיור הציבורי ואחרים יחליטו מה יעשו אתם.

אולי יתנו לתלמידי ישיבות, ואולי – כפיצוי למתנחלי עמונה. כך או כך, אני קוראת לכלל הציבור במדינת ישראל להצטרף למאבק הצודק הזה למען העלאת גובה קצבת הזקנה שלא מאפשר לחיות בכבוד, אלא בקושי לשרוד.

דרשתי דיון במליאת הכנסת בנושא כבר השבוע. על הממשלה לא רק לספק תשובות, אלא גם לדאוג לפתרונות.

העולם מציין את יום השואה הבינלאומי, אך האנטישמיות עדיין לא נעלמה

חברות וחברים יקרים,
השבוע נציין יחד עם מדינות העולם את יום השואה הבינלאומי. יום זה משמר את הזיכרון ההיסטורי הבינלאומי של מלחמת העולם השנייה האכזרית ואת זכרם של ששת המיליונים יהודיים, שנרצחו רק משום שהיו יהודים. ציון יום זה מפנה זרקור אל מפלס האנטישמיות שלא נעלמה מן העולם לאחר השואה וכיום, שבעים שנה אחרי, האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער.

לקראת יום השואה הבינלאומי, הכין משרד התפוצות דוח מדאיג במיוחד המציג עליה ניכרת המתרחשת בשנה האחרונה, בגילויי האנטישמיות ובתקיפות אלימות נגד יהודים ברחבי העולם.

אנטישמיות היא חיידק ותיק ואלים הקיים כמעט כמו משך חייו של העם היהודי. היא לא צריכה סיבות כדי להתקיים. מספיק להיות ולהיראות שונה, מספיק שיהיה לך שם יהודי, מספיק שמזוזה תהיה תלויה על מפתן ביתך, מספיק שתבלוט ותצליח. מספיק שתהיי יהודיה.

כשהייתי בת שמונה, תלמידת כיתה ב' במוסקבה, בן כיתתי החליט לעלוב בי וקרא לי "ז'ידובקה" (יהודונת). כולם צחקו, אני לא הבנתי מה הוא אומר והחלטתי שמדובר בכינוי גנאי שלא מוכר לי. כשהגעתי הביתה ושאלתי את סבתי לפשר המילה היא חיבקה אותי ואמרה לי שאין מה להתבייש. הוא רק אמר שאני יהודיה. אבל תחושת העלבון לא נעלמה, כאילו סטרו לי סטירה כואבת. לא בגלל יהדותי אלא בגלל שגיליתי כי זו הדרך של ילדים אחרים לנסות להשפיל אותי.
אלפים רבים של ילדים יהודיים החיים גם היום ברחבי העולם, חווים את העלבונות הללו בכל השפות ובכל הדרכים., למי שלא חווה זאת קשה להסביר כמה שזה קשה.

אנו במדינת ישראל לא יכולים לשתוק לנוכח המציאות הקשה הזאת. לא נוכל להשמיד את החיידק האלים והמסוכן הזה שזורע שנאה מדורי דורות, אבל אנו חייבים להיערך מולו בידיעה ובהכרה צלולה. כאשר פשע שנאה אלים מתרחש בצרפת על ידי מחבלים ג'יהדיסטיים או כשסגן יושב ראש הפרלמנט הרוסי מאשים את "הנינים של אלה שעזבו את תחום המושב והרסו את הכנסיות שלנו ב 1917" , אסור למדינת ישראל, מדינת יהודים היחידה בעולם לשתוק כי אנחנו יודעים איך יכולה להיגמר השתיקה הזאת.

צפו בדבריי אודות האנטישמיות בוועדת העלייה והקליטה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים

www.news1.co.il

אני שמחה וגאה על בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים.

חברים יקרים,
מדינת ישראל הוקמה על ידי עולים ולמען עולים. אין יהודי ישראלי שלא עלה בעצמו או ילד או נכד לעולים.

רבים חושבים שהעליה היא השלב הקשה ביותר, אך קשיי הקליטה, הם השלב הקשה באמת שנמשך שנים ארוכות – לעתים חיים שלמים.

אני מאמינה שאנו, נבחרי הציבור, אלו שעלו בעצמם וגם אלו שנולדו כאן, נמצאים בכנסת גם לשם כך.

בדיונים הרבים בועדת העלייה והקליטה שעסקו בחלק מהנושאים האלו, הקשורים לעליות מכל התפוצות, נוכחתי לדעת עד כמה זה חשוב.

גזענות לאחר המוות

עולים רבים מברה״מ טובים מספיק בשביל לשלם מיסים, לשרת בצה"ל, להיהרג במלחמות.
במקומות מהם הגיעו היו "יהודים מידי", אך כאן, בישראל, יש שמתייחסים אליהם כ"לא יהודים מספיק".

הגזענות הזאת, חברים, ממשיכה גם לאחר המוות כאשר קוברים עולים בחלקות נפרדות בבתי עלמין.

למרות שנשיאות הכנסת דחתה שבוע אחר שבוע את הצעתי לקיים דיון בנושא במליאה בטענה כי "הבעיה לא קיימת" קיימנו היום דיון בועדת העלייה והקליטה.

כפי שטענתי בהתחלה, מתברר שהתופעה רחבה וכלל ארצית. לא מדובר במקרה בודד, אלא במדיניות גזענית!

היום, בשידור ברשת ב' הודה בכך שמדיניות כזאת היתה קיימת שנים בבית העלמין בפתח תקוה. במהלך השידור אף התקשר מאזין שסיפר על הפליה דומה בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים (להאזנה: https://youtu.be/QxF6FAkjiQw)

דרשתי בועדה לא רק למגר את המדיניות המזוויעה הזאת, אלא גם תשובות ודין וחשבון לגבי מי שהתווה אותה, וממשיך לעשות זאת במקומות אחרים.

מוזמנים להאזין לדבריי היום בדיון בוועדת העליה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos/1154203457973083/

מנציחים את הגבורה היהודית, כי בלי הניצחון ב-1945, לא היה הניצחון ב-1948.

13528175_1126479437412152_45911884699758038_o

22.06.2016

22 ביוני.
לא בחרתי במקרה את התאריך הזה, בו קיימתי היום אירוע לציון הגבורה במלחמת העולם השנייה
בשנת 1941, ביום הזה, החל מבצע ברברוסה וכ-4 מליון חיילים נאצים פלשו לברית המועצות. תאריך שעצם אזכורו גורם לצמרמורת וזיעה קרה.

אבל המלחמה הארורה ההיא נגמרה, והיא הסתיימה בניצחון של האור על החושך, של הטוב על הרוע המוחלט של המפלצת הנאצית, בזכות כל אותם גיבורים, רבים מהם יהודים, וחלק מהם הגיעו היום לכנסת.

חברים יקרים,
חשוב שנכיר את סיפורי הגבורה והניצחון של אלו שלחמו בצבא האדום ובשאר צבאות הברית בימיה של מלחמת העולם השנייה והביסו את הצורר הנאצי.
הניצחון הזה, בו לקחו חלק יהודים רבים – הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה עצר את תכניתם של הנאצים להשתלט על העולם ולהשמיד את כל היהודים.
בזכות הגבורה, נגמרה השואה. בזכות אותו ניצחון – ב-1945, הוקמה מדינת ישראל – ב-1948.

עם הכרת התודה, האירוע, שלווה שתערוכה חיה בה ווטרנים (גיבורי המלחמה) הציגו תמונות מהמלחמה, היה היחיד השנה בכנסת לציון הניצחון – יום שבכל העולם מצויין ב-8 או ב-9 במאי.
צר לי על כך שלמרות חשיבותו של היום הזה, ולמרות שמופיע בלוח השנה לאחר החלטה של הכנסת כיום של חג, לא הרבה מכירים את אותם סיפורי גבורה, ותלמידי ישראל לא מכירים כלל את סיפורי הניצחון בהם לקחו חלק רבים מבני עמנו. פניתי בנושא לשר החינוך, שהבטיח לסייע ולשנות זאת.

ראוי, נכון, חשוב מאין כמותו ללמוד על השואה – אך חבל שחלקה של הגבורה נעדר הן ממערכת החינוך ומתכני הלימוד, והן מהתודעה. סבתי ויקטוריה היתה רופאה צבאית בצבא האדום והצילה חיים רבים של אזרחים ושל חיילים. במהלך המלחמה נודע לה כי כל משפחתה נרצחה בבורות הריגה ליד עיר הולדה רוסטוב. סיפורה שלה, וסיפורם של ווטרנים רבים, ממחיש עד כמה בכאב שלנו, בזיכרון שלנו, שזורים גם סיפורי גבורה – אותם סיפורים שהביסו את הצורר הנאצי, ובזכותם עמנו לא הושמד כליל.

אני מודה ליו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג שהגיע וסיפר את סיפורו המרגש של אביו, נשיאה השישי של מדינת ישראל שגם לחם במלחמה ההיא, לח"כ ציפי לבני שהגיעה לברך מכל הלב, ליו"ר ועדת העליה, הקליטה והתפוצות, ח"כ אברהם נגוסה שריגש אותי ואת הגיבורים באכפתיות שלו מהנושא, ובנכונותו לקיים את האירוע והתערוכה הכל כך חשובה הזאת בוועדה שבראשותו, ואני מודה גם לחברי חברי הכנסת מכל סיעות הבית שבאו לחלוק כבוד ולהקשיב לאותם גיבורים.

תודה מיוחדת למוזיאון "אנרגיית הגבורה" מחדרה שהעמיד לרשותנו את אוסף התמונות והמוצגים, ולסנה בריטבסקי הנפלאה על הרעיון המבריק ועל החיבור שיצרה, ולחברי תא יוצאי ברית המועצות לשעבר באוניברסיטה העברית שהגיעו לתרגם ולסייע.

יצחק (בוז'י) הרצוג – Isaac Herzog
אברהם נגוסה – Avraham Neguise
Tzipi Livni – ציפי לבני
סטודנטים יוצאי בריה"מ באונ' העברית
Sana Britavsky
סימן שאתה רוסי #

ח"כ קסניה סבטלובה ברדיו עפולה על אלימות משטרתית

'בוקר אקטואלי' ברדיו עפולה והעמקים

18.2.2016

אייטם ראשון – סגן השר ח"כ ז'קי לוי – בניית אגף שיקומי במרכז רפואי 'פוריה'

אייטם שני – ח"כ ד"ר יפעת שאשא-ביטון – רפורמה בתחבורה הציבורית

אייטם שלישי – ח"כ קסניה סבטלובה – אלימות משטרתית

פרסומות

אייטם רביעי – אליאב בטיטו – סוף למצוקת הטסטים בקרב בני הנוער

אייטם חמישי – ספורט – נעמה שפיר מהושעיה, כדורסלנית נבחרת הנשים של ישראל

האזנה נעימה!

 

 

פרוייקט הפנסיות – ולנטינה וניקולאי

12552555_1031576513569112_8810323655215025570_n (1)

חברים יקרים,
הבטחתי להמשיך לפרסם סיפורים אישיים של ישראלים וישראליות שחיים ללא פנסיה, מתחת לקו העוני. תודה לכל הפונים. עצוב, מכעיס, ומקומם שיש כל כך הרבה, ועדיין, הבעייה הזאת נותרת ללא פתרון.

אך אל לנו להסתפק בכעס.
בשבועות הקרובים, אעלה הצעת חוק הדואגת לכל אותם רבבות קשישים, הורינו וסבינו, החיים בקושי מקצבת זקנה.
רבים מהם לא זכאים לפנסיה – כי עלו בגיל שלא יכלו לעבוד והפנסיה שצברו במדינת המוצא נמחקה עם עלייתם. חוק פנסיית חובה נכנס לתוקפו רק ב-2008, ולפני שנים אלו רבים לא חסכו משכרם הזעום גם כך.

הכירו את ולנטינה (בת 82) וניקולאי (בן 72) מנתינה.
הם עלו לארץ בשנת 2005, ושניהם אינם בקו הבריאות.

כל הכנסותיהם הן קצבת זקנה על סך 4,000 ש"ח עבור שניהם – סכום אותו הם צריכים לחלק בין אוכל, תרופות ותשלום שכר דירה. נשמע לכם אפשרי?
אז זהו, שלא!

ולנטינה וניקולאי ממתינים לדיור ציבורי, או לפחות לדירה בהוסטל, ומשרד הקליטה מניח להם להמשיך להמתין.

קשיי הפרנסה מביא אותם לכך שבגילם הם נאלצים לעבוד בקילוף בצלים בשוק, וגם כשזה לא מפסיק לכלכלתם, הם נאלצים לחפש אוכל בפחי אשפה!!!!
כשהם עושים זאת, לא הם אלו שפוגעים בכבודם – המדינה היא זו ששכחה את כבודה כאשר אנשים בגיל כזה חיים במחסור!

לולנטינה וניקולאי מגיע לחיות בכבוד, כמו לכל אדם במדינת ישראל. אסור לנו לעבור לסדר היום כאשר לנגד עיננו תמונתם של הזוג, ותמונות של קשישים נוספים שחיים בפת לחם.
זו אחריות שלנו לתקן זאת, זוהי חובתנו!

בכל שבוע נעלה סיפור אחר על קשישים שצריכים לבחור בין אוכל, דיור ותרופות – כי ממשלת ישראל מכריחה אותם.
יש לכם סבא או סבתא, אמא או אבא או קרובי משפחה שלעת זקנה לא יכולים לחיות בכבוד? שתפו אותנו!

 

פרוייקט "הפנסיות"

 

12449464_10208732541694905_27562063_o

 צילום: תמרה מרץ

,חברים יקרים

ישראל חיים כיום כ-180,000 קשישים שנמצאים מתחת לקו העוני.
כ 150,000 מהם עולים מחבר העמים, מאתיופיה וממקומות נוספים.
הם ורבבות של אחרים מתקיימים רק מקצבת זקנה שעומדת על 2,300 ₪ ליחיד בלבד (!), מה שיוצר מצב אבסרודי ובלתי אנושי בו בני אדם צריכים לבחור מדי יום בין אוכל לתרופות, ובין תרופות לחימום הבית.

כתבתי כאן לא מעט על בעיית הפנסיה במדינת ישראל – מדינה צעירה שאוכלוסייתה הולכת ומתבגרת.

שנת 2016 החלה ללא בשורה.
תקציב המדינה לשנה הנוכחית (כמו גם של השנה הקודמת ואחת שלפניה ועוד אחת ועוד אחת) אינו מתחשב בצרכים של אלו שהכי זקוקים להגנתה של המדינה.

הכנסת חוקקה את החוק שמחייב את המעסיק להפריש לפנסיה רק ב 2008, ורוב האוכלוסיות המוחלשות נשארו בחוץ.
אף איגוד עובדים חזק, אף גילדה מקצועית לא דואגת להם. עולים שהגיעו לארץ בגיל שכלל לא מאפשר צבירה לפנסיה הגיונית הופקרו לחסדי שמיים.

אני מכירה אנשים שעבדו בארץ כל חייהם ונותרו ללא פנסיה, כאלה שעבדו מהיום הראשון שהגיעו ארצה כמורים, קופאים, אחיות ועוד, וכעת מקבלים קצבה פנסיונית מגוחכת: רק 1,200-1,400 ₪ לחודש.
מרביתם שוכרים דירות, ולא הגיעו לדירה משלהם למרות שעבדו קשה כל חייהם, וכיוון שגם את מפעל הדיור הציבורי ייבשה המדינה והחריבה, כעת הם עומדים חסרי אונים אל מול המצוקה הכלכלית הגוברת שמאיימת לסחוף אותם למעגל העוני. נגזר עליהם לחיות את שארית חייהם במחסור.

עצוב שבמדינת ישראל, שמקימיה בקשו להקים מדינת מופת, המבוגרים מושלכים החוצה כמו שנהוג אצל האסקימוסים.
ראוי כי נזכור: מי שאינו זוכר את עברו, נותר ללא עתיד!
ואכן, זה מה שקורה – הטרגדיה של מחוסרי פנסיות היא רב-דורית, כי דור הילדים לא רק שאינו מקבל כל עזרה מהוריו המבוגרים, אלא להפך: מקבל עליהם אחריות, ובפועל, מפרנס שתי ולפעמים אף שלוש משפחות.

מדי שבוע, אפרסם את הסיפור של אותם ישראלים וישראליות שחיים ללא פנסיה כדי שתכירו אותם בפנים, כדי שכולכם תדעו כיצד זה מרגיש להיות קשיש ועני.
אני מבקשת את עזרתכם בהפצת הסיפורים האלה. על כולנו להיות מאוחדים בדאגתנו לגיל השלישי – דור הורינו וסבינו, ולצרכיו. להוקיר להם תודה על כך שדאגו לנו.

פעם, כשהייתי ילדה אהבתי את להקת הרגאיי UB40 , ובתרגום לעברית: "אתה תהיה בן 40".
אז כדאי שנזכור: כולנו נהיה לא רק בני 40, אלא על פי הסטטיסטיקה האחרונה גם בני 70, 80 ועם תוחלת החיים, נגיע לגילאים מופלגים ככל שעוברות השנים.
הדאגה למחר חייבת להתחיל היום, ועל כן, בקרוב אציג הצעת חוק בנושא הפנסיות, ואדרוש תשובות מראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחולון ושר הרווחה חיים כץ.

תכירו את תמרה מרץ מפתח תקווה.
היא בת 78 וממתינה לדיור ציבורי כבר 15 שנים.
תמרה היא דוקטור לביולוגיה בהשכלתה, וטרם עלייתה ארצה עבדה במרכז המחקר של האקדמיה הלאומית למדעים בדונייצק. בעלה אנאטולי היה פרופסור במכון הטכנולוגי בדונייצק.
תמרה ואנטולי הגיעו לישראל ב-2001 עם בתם נטליה שהיתה נשואה לסרגיי, ועם נכדתם סאשה שהשתחררה מצה"ל רק לפני כשבועיים.
עם עלייתם, הם התיישבו בפתח תקווה וכולם התחילו ללמוד ולעבוד.

למרבה הצער, נישואי הוריה של סאשה לא עברו את מבחן העלייה לארץ. אביה עזב את המשפחה ולא שילם מעולם מזונות ועל כן נאלצה לצאת לעבוד כבר בגיל 14.

אנטולי חולה לוקמיה, ועבר לאחרונה שבץ.
תמרה גרה עם בעלה הסיעודי, בתה ונכדתה בדירת שני חדרים.
הילדים עוזרים לה לטפל בבעל שלא יכול לזוז ללא עזרה.
כמה פעמים בחודש היא לוקחת אותו לבית חולים במונית.
תמרה ואנטולי מקבלים קצבת זקנה לזוג בת 4,366 ש"ח ותוספת מדור על סך 1,147 ש"ח. מסכום זה עליהם להוציא 400 ש"ח עבור תרופות, ולפחות פעמיים בחודש לשלם עבור אונקולג 100 ש"ח, ולא פעם, קרוב ל-1000 ש"ח עבור אמבולנס (סכום שמוחזר לאחר תקופה).

תמרה אומרת: "אנחנו לא יכולים לחיות בנפרד מילדינו, וגם לא יכולים לעזוב את פתח תקווה – לנסוע לבית החולים מלוד או רמלה יהיה בלתי אפשרי עבורנו. מבחינתנו מעבר לעיר אחרת יהיה כמו עלייה פעם נוספת. ללא עזרת הילדה והנכדה, לא היינו שורדים".

Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו משה כחלון חיים כץ