"איש ישר ונאמן, מוכשר ומנוסה": כשנתניהו הגן על עו"ד מולכו

הבוקר הותר לפרסום כי שליחו המיוחד של רה"מ הוא החשוד הנוסף הפרשת הצוללות. בשנת 2016, כשנשאל נתניהו על העסקתו של מולכו כ"שר החוץ בפועל" מחה: "הוא פטריוט ישראלי במובן המשובח של המילה"

פרשת הצוללות: שליחו המיוחד של ראש הממשלה נתניהו, עו"ד יצחק מולכו, הוא החשוד שנחקר ביומיים האחרונים בתיק 3000- כך הותר הבוקר (שלישי) לפרסום. רבים תקפו את מינויו של מולכו, כאיש אמונו של נתניהו, על כך שהוא "שר החוץ בפועל" למרות שלא מונה בצינורות המקובלים.

 

בשנת 2016 הגן נתניהו על מולכו, לאחר שנשאל בנושא על ידי חברת הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני). "עם כל הכבוד אתם אינכם יודעים מה הוא עושה", אמר, כי אחרת הוא לא היה יכול לעשות כלום. הוא עוסק בכל כך הרבה דברים חשובים. חשובים למדינת ישראל. במקום שיתנו לו כאן כאפות, היו צריכים ללחוץ לו את היד".

 

"פטריוט ישראלי". נתניהו (מימין) ועו"ד מולכו (משמאל) לע"מ

"הוא לא עובד כעורך דין פרטי. הוא לא עושה את ענייניו", הוסיף, "כל מי שמכיר את יצחק מולכו יודע את זה. הוא איש ישר, נאמן. פטריוט ישראלי במובן המשובח של המילה. הוא איש מאוד מאוד מוכשר ומנוסה. כל ראשי הממשלה העסיקו את האנשים הללו. לדעתי בניגוד לראשי הממשלה לפחות בתחילת המדינה פה זה כפוף לפיקוח של היועץ המשפטי לממשלה".

גוש בגרון: הממשלה מתעלמת מהקמת מאחזים מבלי לחשוב על ההשלכות

ח"כ קסניה סבטלובה
© סופק על ידי The Jerusalem Post Group

בכל פעם שההנהגה מסתכלת לצד השני כשמוקם עוד מאחז, אני לא רק חושבת מה יגידו בעולם, אלא גם חוזרת 12 שנה אחורה, לפינוי גוש קטיף ולתובנות שהיו לי בעקבותיו

"בואו לבקר במוזיאון למורשת גוש קטיף" – הפרסומת שהתנגנה בכמה תחנות רדיו בשבועות האחרונים חיש מהר החזירה אותי אחורה בזמן, ל־21 באוגוסט ב־2005, אז פונו היישובים עצמונה, גני טל ואחרים. הגעתי לעצמונה בלילה לפני הפינוי בתור כתבת לענייני ערבים בערוץ 9. אף שכמה מהתושבים המקומיים הציעו שנישן בביתם, הקמנו עיר אוהלים קטנה בדשא במרכז היישוב מתוך רצון לשמור על פרטיותם בלילה האחרון בביתם. שמענו את הקולות בוקעים מהבתים, נערות ונערים הסתובבו כל הלילה ברחובות של הבית היחיד שהם הכירו.

הכרתי את עצמונה היטב. לא רק את עצמונה, אלא את רוב היישובים בחבל גוש קטיף. לראשונה  הגעתי לשם בשנת 1992 כשהייתי תלמידת תיכון דתי לבנות בירושלים. העברנו כשבוע בגוש קטיף, עבדנו במטעים של היישובים בבוקר, שחינו בים בצהריים ושמענו הרצאות בערב. אני זוכרת היטב את הביקורים האלה – את הדרך לגוש, כאשר הנהג הנמיך את האורות וביקש מאיתנו לא לשבת קרוב לחלון – בדיוק עברנו ליד איזשהו מחנה פליטים  פלסטיני. כמו כל חברותיי, הייתי כבר כמה חודשים בארץ. לא ידענו כלום על החיים במקום ועל המצב הפוליטי במדינת ישראל.

"היהודים עובדים קשה, וכך בנינו את היישובים היפים האלה, בעוד שהערבים מעדיפים לקבץ נדבות ולחיות בעוני", הסבירה אחת המדריכות. רק לאחר כעשור, כשכבר הסתובבתי כעיתונאית במחנות הפלסטיניים, גיליתי שחיים שם אנשים, בשר ודם, שחלקם היו בעלי מקצוע ובעלי נכסים באותם כפרים וערים שאינם עוד, והגיעו למחנות במהלך המלחמה ב־1948.

באותו לילה חם ומיוזע באוגוסט 2005 פגשתי בגוש קטיף את עצמי. ילדה בת לא יותר מ־15 בשם מוריה, עם חולצה כתומה, באה לאוהל שלי לדבר. היא דיברה על כמה אנחנו צודקים וכמה הערבים לא. כי הארץ הזאת כולה היא הארץ המובטחת, והיא שלנו, רק שלנו לתמיד. יכולתי לשאול אותה על המחנות שמסביב, על האוכלוסייה של עזה שמוריה לא הכירה ולעולם לא תכיר, על חלקי גופות החיילים שלנו המפוזרים ברובע זייתון בעזה, על משפחת חטואל, על הפיגוע הנורא בנצרים, על הטילים והפצמ"רים שכבר שוגרו מעזה באותה עת, על כך שבעצם פרויקט גוש קטיף, עם כל היופי וההבטחה, לא הצליח ב־30 שנות קיומו, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה ביטחונית. אך ידעתי שאין לה כוח ויכולת בשלב הזה להבין שלפעמים הניתוח הכי כואב ומסוכן הכרחי להצלת חיי החולה.

לאחר שפינו את עצמונה, נסענו עם צוות הצילום ליישוב אחר, גני טל. שקיעה אדומה ירדה על מה שהיה פעם גני טל במהירות הבזק, והחושך בלע את מה שנותר. מבחינה אישית וסימבולית, השקיעה הזו, שבלעה את ההריסות של גני טל, יישוב שהכרתי והתמונה שלו נחרתה אצלי בזיכרון לעד, הייתה בין הדברים המזעזעים שראיתי במהלך העבודה העיתונאית שלי במהלך 14 שנים.

מבחינתי, המוזיאון של מורשת גוש קטיף מסמל את הטרגדיה שבקבלת ההחלטות השגויות. להקים יישובים, ליישב את השטחים שאינם משטחי מדינת ישראל – כל זה בלי לתת את הדעת על ההשלכות ועל התוצאות. ועכשיו, בכל פעם שהממשלה מסתכלת לצד השני כאשר מוקם עוד מאחז או מאשרת עוד "עמונה", אני חושבת לא רק על מה יגידו בעולם, אלא גם על השקיעה שירדה על גני טל ועל עיי החורבות שנותרו במקום עצמונה ועל מוריה שלא הייתה מסוגלת להשלים עם המציאות של החיים, ששונה בתכלית מהחזון שהיא ורבים אחרים מאמינים בו עד היום.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני, חברת ועדת חוץ וביטחון ובעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים

שעת כושר: לאחר 11 שנים של מצור, ישראל היא קו החיים היחיד של חמאס

אם ישראל תשכיל לנצל את המצב הייחודי שאליו נקלעה חמאס, יהיה אפשר לסיים את שלטונה ברצועה ולשנות את המשוואה העזתית הסבוכה

קסניה סבטלובה

maariv.co.il

13/06/2017 22:21

תגיות: חמאס רצועת עזה
אנשי חמאס ברצועת עזה

אנשי חמאס ברצועת עזה. (צילום:עבד ראחים חטיב, פלאש 90)

עשר שנים בדיוק לאחר שחמאס ביצעה הפיכה צבאית בעזה ויצרה את מדינת חמאסטן הגובלת בישראל, המצב של התנועה מעולם לא היה מסובך יותר. על זה מעידים גם אנשי חמאס וגם גורמים אחרים, ערביים ובינלאומיים, שעוקבים אחר המתרחש ברצועת עזה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הזכיר את חמאס בשורה אחת עם דאעש וחיזבאללה; סעודיה ומצרים דורשות שקטאר תפסיק לממן את האחים המוסלמים ואת תנועת חמאס הפלסטינית;

אבו מאזן, שפעמיים בעבר הלך לממשלת אחדות עם חמאס, ככל הנראה זנח את המאמצים לפיוס; המצרים פותחים את מעבר רפיח פעם בחודש ליום־יומיים במקרה הטוב, אך מגבילים מאוד את תנועת האנשים בין עזה למצרים; ואפילו אונר"א, סוכנות האו"ם לטיפול בפליטים הפלסטינים, מתחה ביקורת חריפה על אנשי חמאס, ששוב חפרו מנהרה מתחת לשני בתי ספר ששייכים לאונר"א ברצועה.

האבטלה עברה מזמן את ה-40%, התושבים סובלים ממחסור במים וחשמל, והשיקום של הרצועה מתנהל בעצלתיים, מכיוון שרבות מהמדינות התורמות מסרבות לעמוד בהתחייבויות שנתנו. למרות כל הנסיבות הללו, חמאס יכול להמשיך להתנהל באותו אופן עוד לפחות עשור ולהמשיך להתכונן לסיבוב הצבאי הבא, שכנראה מתקרב בצעדי ענק, ולשלוט בכשני מיליון תושבי הרצועה. זאת משום שמאז משבר המאווי מרמרה ב־2010, לרצועה נכנסות רבבות של משאיות עמוסות במלט, במצרכי מזון ובכל דבר אחר שעזה צריכה כדי לשרוד.

ב־2010 לרצועה נכנסו 38 אלף משאיות, ב־2016 – 178 אלף. על פי בכירים בצה"ל, למרות המאבק למנוע את מעבר הסחורות הדו־שימושיות, כל דבר שנכנס לעזה משמש את חמאס. מתוך עשרה שקים של מלט המיועדים לשיקום של בניינים אזרחיים, כמות מסוימת תלך לבניית מנהרות. ממשלוח של קמח או עוגיות יילקח מס שגם ייקר את הסחורה עבור תושבי הרצועה וגם יספק עוד כמה שקלים לכיסה של חמאס. כך ממשיכה התנועה להשליט פחד על האוכלוסייה, לאמן את אנשיה ולייצר עד כ־90% מהנשק, שבבוא העת ישמש נגד אזרחים וחיילים ישראלים.

כך, באופן אירוני, 11 שנים לאחר החלת המצור על עזה, הפכה ישראל לקו החיים היחיד של חמאס. דווקא עכשיו, כשהמדינות הערביות הכריזו על חרם על קטאר שתומכת בחמאס, האבסורד הזה מתחוור ביתר שאת. כל עוד חמאס שולטת בעזה, הדרום שלנו נתון לאיום מתמיד, בעוד שכל ניסיון של הממשל האמריקאי להתקדמות במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים נדון לכישלון. אי אפשר "להשמיד" את חמאס, אבל אם מדינת ישראל תשכיל להשתמש במצב הייחודי שאליו נקלעה חמאס כעת, יהיה אפשר לסיים את שלטון חמאס ברצועה ואת שליטתה במעברים שמחברים בין ישראל ומצרים לרצועה.

דווקא עכשיו, בתיאום עם ארצות הברית ועם מדינות האזור, אפשר להגביר את הלחץ הכלכלי על חמאס, ותמורת שחרור הסחורות וזרם החשמל להדיר את האסלאמיסטים מהמעברים, וכך לנתק אותם מהמקור הכספי שמחזיק אותם בחיים. הצעד הזה יכול להשתלב היטב בחזון המדיני החדש של הממשל האמריקאי, ששוקד על הקמת ברית אזורית נגד איראן והאסלאם הרדיקלי.

ברור שהחזרת הרצועה לידי הרשות הפלסטינית כרוכה בחזרה לשולחן המשא ומתן עם ישראל על פי הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים, במקביל למשא ומתן בילטרלי עם המדינות הערביות והסדרת היחסים בינן לבין ישראל. אך לפני כל אלה, המשוואה בעזה חייבת להיפתר. מאידך גיסא, קשה לראות כל משא ומתן ממשיך בעוד בעזה רועמים התותחים. דעת הקהל בשני הצדדים לא תסבול זאת. מדינת ישראל חייבת להכות בברזל כל עוד הוא חם ולשנות מהיסוד את המשוואה העזתית הקיימת.

הכותבת היא חברה בוועדת החוץ והביטחון, שימשה בעבר כתבת ופרשנית לענייני ערבים בערוץ 9

ההסכם המקרטע: חמאס רוצה ללכת עם ולהרגיש בלי

 

בחמאס רוצים ליהנות מפירות ההסכם ולא לוותר על הנשק ועל השלטון, אך לטווח הארוך הטקטיקה הזאת לא תספיק. הקהילייה הבינלאומית חייבת להמשיך ללחוץ על חמאס להתקדם באמת בנושא הפיוס הפנים-פלסטיני

ח"כ קסניה סבטלובה | 30/10/2017 14:12

תגיות: הסכם הפיוס, חמאס, דעות

 מאז החתימה על הסכם הפיוס הפנים-פלסטיני בין פתח לחמאס שליטי עזה אינם יודעים כיצד להתנהל. מצד אחד יחיא סינוואר מבטיח לשבור את העצמות לכל מי שמתנגד לפיוס ואיסמעיל הניה מתקשר בטלפון למלך ירדן עבדאללה ה-2, מצד שני סלאח אל-ערורי, סגן ראש הלשכה המדינית יוצא לאיראן ומשקם את היחסים עם הרפובליקה האיסלאמית. מצד אחד מדברים על העברת הסמכויות לאבו-מאזן, מצד שני איסמעיל הניה מבטיח ש"הנשק של ההתנגדות" יישאר במקומו. בחמאס היו רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי – ליהנות מפירות ההסכם ולא לוותר על הנשק ועל השלטון, אך לטווח הארוך הטקטיקה הזאת לא תספיק.

ברמאללה לא ששים לבטל את הסנקציות נגד הרצועה, שהיו לזרז משמעותי לפיוס, לפני שרואים בשטח התקדמות כלשהי מבחינת החמאס, גם המצרים אינם ממהרים לפתוח את שעריו של מעבר רפיח לאלפי אזרחים פלסטינים שהיו רוצים לבקר את המשפחה, לצאת לטיפולים או ללימודים. בינתיים כולם יושבים על הגדר, אך בקרוב מאוד יצטרכו לרדת אל קרקע המציאות ולקבל החלטות גורליות. על מנת לבטל את הסנקציות חמאס תצטרך לחרוק שינייה ולהעביר סמכויות רבות לאנשי אבו-מאזן, בעוד שהנהגת הרשות תצטרך להתמודד עם השאלה המכרעת של השליטה במנגנוני הביטחון.

צילום: AFP

מנהגי החמאס והפת"ח עם ראש המודיעין המצרי לאחר החתימה על הסכם הפיוס. צילום: AFP

לעומת התקופות האחרות, חמאס בטוחה בעצמה הרבה פחות ומתמודדת עם הרבה יותר קשיים מבעבר. היא זקוקה לסיוע, לפרוייקטים משמעותיים בתחומי הקיימות שכן המים של עזה אוזלים וגם אלה שיש אינם מתאימים לשתייה. חמאס נמצאת תחת מכבש לחצים כבד ביותר בתוך הרצועה שכן הפגנות החשמל עוד לא נמחקו מהזיכרון, והסכסוך בין קטאר – התומכת הכמעט יחידה של חמאס – למדינות הסוניות המתונות פגע קשות בארגון האיסלאמיסטי.

אבו-מאזן מצדו יכול להרשות להמתין זמן מה ולא לבטל בינתיים את הסנקציות נגד הרצועה. לפחות לא לפני שהוא מקבל לידיו את השליטה על המעברים – ארז, כרם שלום ורפיח, וגם אז הוא – שלא שוכח עלבונות והשפלות – ישחרר את מה שצריך לשחרר טיפין-טיפין, בלי צעדים פזיזים ונמהרים. אבו-מאזן, שמבין היטב את הסכנות הכרוכות בחזרה שלו לעזה לא ימהר לסכן את עצמו או את אנשיו. הוא פשוט יכול להרשות לעצמו להמתין.

צילום: EPA

עזה במהלך הפסקת חשמל. בלי פתרון הסוגיה העזתית לא ניתן יהיה להתחיל מו"מ רציני עם הפלסטינים. צילום: EPA

ישנו עוד גורם ברצועה שגם לו תהיה השפעה על תהליך הפיוס המקרטע. הסלפים. מלבד החיסולים הפוליטיים של אנשי חמאס – קרי התנקשות בבכיר חמאס תאופיק אבו-נעים בשבוע שעבר – הגורמים הללו יכולים גם לנסות לחמם את הגזרה ולירות טילים על ישראל, מכיוון עזה או מסיני. ישראל תצטרך להכריע כיצד לטפל בטפטוף המסוכן הזה שעלול לפתוח את התיאבון גם לגורמים כאלה ואחרים בתוך החמאס, שכאמור לעולם לא הפכה לצמחונית ולא חדלה להיות ארגון טרור.

ומעל כל הנסיבות הללו יש את האינטרס הכללי של ישראל: שעזה תחדל להיות מחסן נשק ענקי שבכל רגע יכול להתפוצץ. שלא יפרוץ בעזה משבר הומניטרי שגם יפגע קשות בעזתים עצמם וגם יאיים על ישראל – הרי אין דרך לעצור מגפות או חיידקים מסוכנים שכרגע זורמים עם הביוב של עזה לים של אשקלון או אשדוד. שישלוט על עזה גורם אחראי שניתן יהיה להגיע אתו לסיכומים, בדיוק כמו שמגיעים לסיכומים היום עם אנשי אבו-מאזן בגדה המערבית.

את כל אלה אפשר יהיה להשיג אך ורק אם החמאס ידע שאין כל דרך אחרת מלבד הפיוס הפנים-פלסטיני, פירוז מנשק, העברת הסמכויות במעברים לאנשי הרשות וקבלת התנאים של הקוורטט הבינלאומי מ-2006. זה יקרה אם הקהילייה הבינלאומית תמשיך ללחוץ על חמאס, שלא יזכה לביקורים ממלכתיים במוסקבה, כפי שזה קורה היום, שלא יקבל לידיו את התרומות שנועדו לעזור לאוכלוסייה האזרחית לעזה ולא להקמת המנהרות של מחבלים. את זה חייבים להבין היטב גם בעולם הערבי – מצרים, סעודיה, נסיכויות המפרץ – ולעבוד ביחד עם ישראל, ארה"ב ואירופה על מנת שההסכם יחזיק מים ויביא לשינוי משמעותי במישור הביטחוני וההומניטרי בעזה.

בלי פתרון הסוגיה העזתית לא ניתן יהיה להתחיל מו"מ רציני עם הפלסטינים על הסדר מדיני והגעה לפתרון המיוחל שיאפשר לישראל להיפרד ממיליוני הפלסטינים ולשמור על הבית של כולנו – מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.

קסניה סבטלובה היא חברת כנסת במחנה הציוני, בעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים

למרות הדמיון לדאעש: דין הטיפול בפיגועים בירושלים לא דין ברלין

שלא כמו אירופה, ישראל נאבקת בטרור שמקורו באוכלוסייה שאינה נמנית עם אזרחיה. האירופאים לא יכולים להיפרד מהמהגרים שבקרבם צומחים הפיגועים, ישראל עוד יכולה

ח"כ קסניה סבטלובה

maariv.co.il

15/01/2017 06:54

פיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים

פיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים. (צילום:מרק ישראל סלם)

המחבל שביצע בשבוע שעבר את פיגוע הדריסה בארמון הנציב בירושלים, פאדי אל־קנבר, בן 28 משכונת ג'בל מוכבר, נולד בשלהי האינתיפאדה הראשונה וחווה גם את השנייה, חי בירושלים השסועה, טיפח זקן ושיער דוגמת הג'יהדיסטים הלוחמים בסוריה ובעיראק ופגש מדי יום ישראלים שאינם חיים כמו בני גילו בגדה או עזה. למרות מה שטען ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר הפיגוע, אל־קנבר לא היה מזוהה עם ארגון מסוים, בטח לא דאעש, אם כי שילב בין כל המרכיבים של הסכסוכים המקומיים והאזוריים. הוא ככל הנראה הושפע ממציאות הסכסוך בין ישראל לפלסטינים וגם מעלייתו של האסלאם הרדיקלי במזרח התיכון. המגמה הזאת נמשכת כמה עשורים, וביתר שאת מאז תחילת האביב הערבי.

לכאורה, הפיגוע בירושלים הזכיר את הפיגועים בבירות אירופה, אך נטעה אם נחשוב שהטיפול בסביבה שבה צומח טרור כזה הוא אותו טיפול; מהבחינה הזאת דין ירושלים אינו כדין ברלין או ניס. האירופאים מתלבטים כיצד לפעול מול טרור בקרב אוכלוסיית מהגרים בלי לרסק את הערכים הפלורליסטיים שהם גאים בהם. מצבנו שונה משל האירופאים. הפלסטינים, בהם תושבי מזרח ירושלים, אינם אזרחי מדינת ישראל. משימתם של האירופאים קשה עד בלתי אפשרית. בזירה הבינלאומית עליהם לפעול לסיום סכסוכי הדמים שקורעים את המזרח התיכון וגורמים להקצנה בקרב הצעירים, בעוד שבתוך אירופה הם חייבים להשקיע יותר בחינוך ובאינטגרציה, להגביר את השיטור, לשנות את אופיו ולהיאבק באסלאם הרדיקלי, שבמהלך עשרות שנים פעל באין מפריע בבירות האירופיות בחסות הרב־תרבותיות וחופש הביטוי.

 שלא כמו אירופה, ישראל מתמודדת עם טרור שבא מתוך אוכלוסייה שאינה נמנית עם אזרחיה. האירופאים אינם יכולים להיפרד מאוכלוסיית המהגרים שבתוכה צומח טרור, אך ישראל עדיין יכולה. בראש ובראשונה עלינו לדאוג להסדר מדיני עם שכנינו הפלסטינים ולפעול לסיום השליטה על עם אחר ולעיצוב גבולות בטוחים למדינה שלנו. במאמר מוסגר חייבים להוסיף ששליטה ישראלית בחיי הפלסטינים אינה הגורם היחיד לטרור, אבל בהחלט אחד מהם. הגיע הזמן לשים סוף לשותפות הכפויה ולהתמקד בהגנה אפקטיבית על הגבולות המוסכמים והמוכרים של מדינתנו.

אחיזה עקשנית בעיקרון שתי המדינות תוביל להפסקת החיכוך

השקט לא יקרה מיד. המרכיב האסלאמיסטי, ההסתה הפרועה והאנטישמיות הגועשת לא ייעלמו, והם ימשיכו לעצב את התפיסות של שכנינו. זאת האמת המרה. ארגוני הטרור שיצאו מבית מדרשם של האחים המוסלמים או אל־קאעידה ימשיכו להתקיים ולא ייעלמו אף הם. להפך, הסדר וחתירה לנורמליות רק יאיימו עליהם באובדן ההגמוניה שלהם. בתקופה הראשונית הם צפויים להגביר את המתקפה שלהם על הסדר החדש. גם השנאה וההסתה לא ייפסקו. ההסתה האנטישמית והאנטי־ישראלית זולגת לא רק מכיוון חמאס או הרשות הפלסטינית, אלא גם מכיוונם של ערוצי טלוויזיה ששייכים לחיזבאללה או מושפעים ממנו, כגון "אל־מנאר" או "אל־מאיידין", מדרשנים סעודים וכווייתים ומאתרים של קיצונים בירדן ובמצרים.

אולם אחיזה עקשנית בעיקרון של היפרדות מהפלסטינים במסגרת של קיום שתי מדינות לשני עמים תוביל להפסקת החיכוך בין האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית לבין חיילי צבא הגנה לישראל, והחיילים יפסיקו להיות שוטרים. ייווצרו גבולות שיתחמו את המדינה ויאפשרו שליטה טובה יותר בחיינו ושמירה על שלומנו, ובטווח הארוך השפעתם של הגורמים המתונים תגבר.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) על הצטרפות הרשות הפלסטינית למוסדות האו"ם

ד"ר הילי מודריק אבן חן (המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט) ד"ר ג'רארד שטיינברג (נשיא NGO monitor ) וח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) על הצטרפות הרשות הפלסטינית למוסדות האו"ם. "דיון נוסף" עם עו"ד קובי סודרי

"התיק נסגר: "הפטיש לא כוון לראשך

מרגריטה שולמן הגישה תביעה למחלקה לחקירת שוטרים לאחר ששוטרים חשבו שהרכב בו נסעה עם בן זוגה שייך לסוחר סמים, ניפצו את השמשות ופגעו בראשה. במח"ש החליטו לסגור את התיק לאחר שקבעו כי פגיעת הפטיש בראשה של שולמן הייתה לא מכוונת ויכלה לנבוע מ"תאוצתו של הפטיש"

 

תמיר סטיינמן | חדשות 2 | פורסם 25/06/17 16:33

חלונות הרכב המנופצים

חלונות הרכב המנופצים

 

לפני כשנתיים נסעה מרגריטה שולמן, אישה נכה, יחד עם בן זוגה ברכבו, כששוטרים שחשדו שהם מובילים סמים עצרו את הרכב לבדיקה. בשלב זה, במהלך ניסיון השוטרים לפרוץ לרכב ולבצע בו חיפוש, פגעו בשולמן עם פטיש וגרמו לה לחבלות חמורות בראשה. התלונה שהגישה למח"ש נדחתה לאחרונה לאחר שבמחלקה טענו: "המכה הייתה יכולה להיגרם כפועל יוצא של תאוצת הפטיש".

 

במכתב ששלחו המחלקה לחקירת שוטרים לשולמן נטען כי תיק החקירה נגד השוטרים האלימים נסגר בשל חוסר ראיות. במשטרה הסבירו כי השימוש בפטישים נעשה אך ורק לאחר ששולמן ובן זוגה סירבו לפתוח את דלתות הרכב בפני השוטרים וכי הם נחשדו בביצוע עבירה פלילית.

 

כמו כן, הסבירו במח"ש כי הם לא חולקים על העובדה ששולמן אכן קיבלה מכה מהפטיש בראשה, אך טוענים כי לא הייתה כוונה לפגוע בה, ועל כן, אין למעשה יסוד פלילי. "אין אף חולק כי כתוצאה מהניפוץ נגרמה חבלה בראשך", נכתב. "עם זאת, חומר הראיות לא שולל אפשרות שמכה הייתה יכולה להיגרם כפועל יוצא של תאוצת הפטיש בהמשך לניפוץ השמשה, ולא כמכה שכוונך לראשך".

הזכויות המנופצות

הזכויות המנופצות

"נסענו אני ובן זוגי ברכב בכניסה לאשקלון", שחזרה שולמן את המאורע. "הם טוענים שניסינו להימלט, איך אפשר להימלט אם עמדנו בפקק? פשוט המציאו עובדות. משום מקום פתאום שמעתי בום חזק מאחורה, הסתובבתי וראיתי חלון מנופץ. הם לא הזדהו בכלל כשוטרים.

 

הם חיפשו סמים באוטו, פירקו אותו לגמרי ולא מצאו כמובן כלום", המשיכה וסיפרה. "הייתי מלאה דם בראש, אמבולנס של מד"א הגיע והפרמדיקים אמרו שצריך לפנות אותי לבית החולים, אבל במשטרה התעקשו לסיים קודם את החיפוש.

 

חברת הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה לשרת המשפטים איילת שקד – השרה האחראית על המחלקה לחקירת שוטרים בדרישה לחקור מחדש את המקרה."המקרה של מרגריטה שולמן זה ממש תעודת עניות למשטרת ישראל, וגם למח"ש שהייתה אמורה לחקור את השוטרים", טענה חברת הכנסת. "אבל כל מה שהמחלקה הזאת עושה, זה בעצם להגן על השוטרים ולא על האזרחים. כ-95% מהפניות מהציבור והתלונות על השוטרים שמפעילים אלימות מופרזת נסגרות מחוסר עניין לציבור".

"לא יכולנו להאמין", ח"כ סבטלובה

"לא יכולנו להאמין", ח"כ סבטלובה

"כשראינו את המכתב לא יכולנו להאמין", הוסיפה חברת הכנסת. "הייתה האצה של הפטיש, וכך הוא פגע בראשה של מרגריטה, מזל שלא כתבו שהראש של מרגריטה הוא זה שהאיץ לקראת הפטיש וכך בעצם קרתה התאונה המצערת הזאת. מישהו צריך לקחת אחריות, מישהו צריך לתת תשובות".

 

מהמחלקה לחקירת שוטרים נמסר בתגובה: "מחקירת המקרה עולה כי במהלך הפעילות המשטרתית עצרה המשטרה את הרכב בו נסעה הגב׳ שולמן, ומשנוסעיו לא פתחו את הרכב, ועלה חשד כי הרכב עומד להימלט, שברו אנשי המשטרה את החלונות באמצעות פטישים שנועדו לכך.

 

עוד עולה כי במהלך ניפוץ השמשות נפצעה הגברת שולמן בראשה, ככל הנראה ממכת הפטיש. עם זאת אין בידינו כל ראיה לכך שהגב' שולמן הוכתה מספר פעמים בפטיש – ולא מן הנמנע שהפטיש פגע בראשה שלא במתכוון.

 

לאור האמור לעיל, ובשים לב לכך שבנוגע לחלקים בסיפור קיימות סתירות בין גרסת הגב' שולמן לגרסת נהג הרכב, הרי שעל אף החבלה המשמעותית שנגרמה לגב' שולמן, בנסיבות העניין לא נמצאו ראיות מספיקות לכך שבוצעה עבירה פלילית של תקיפה שלא כדין. עם זאת, הוחלט להעביר את התיק לבחינת מחלקת משמעת במשטרת ישראל לשם בחינת היבטים מקצועיים של התנהלות השוטרים באירוע".

www.mako.co.il

 

ח"כ קסניה סבטלובה: "מניעת חשמל מהחמאס בעזה – צעד הכרחי"

חברת הכנסת קסניה סבטלובה התייחסה להחלטת הקבינט לצמצם את אספקת החשמל לעזה ואמרה כי ״מניעת חשמל משלטון החמאס בעזה הוא צעד קשה שללא ספק יפגע באוכלוסיה האזרחית, אך יחד עם זאת זהו צעד הכרחי. צעד זה צריך להיות חלק ממדיניות סדורה שמטרתה סיום שלטון החמאס בעזה".

היא הוסיפה: "אנשי חמאס גורשו מקטאר, ומדינות ערביות אינן מעוניינות להמשיך ולתרום כספים שנועדו לשיקום הרצועה כל עוד חמאס ממשיכה לשלוט שם. ישראל היא עד כה זו שהחזיקה את ראשה של חמאס מעל המים. לדבריה, אי אפשר לחיות ממשבר למשבר, מסבב לחימה לסבב לחימה ועל כן חייבים פתרון מתואם עם מדינות האזור וארה״ב שיאפשר מחד חיים נורמליים ברצועה, ומאידך, את סיום שלטון החמאס המהוה מכשול לכל הסדר מדיני עתידי.

אל תשליכני לעת זיקנה!

February 20

צפו בשאלתי לשר הבריאות ובתשובתו.

חברות וחברים יקרים,
היום במסגרת שעת השאלות בכנסת פניתי לשר ליצמן ושאלתי כיצד יתכן כי המדינה פועלת באופן הכי אנטי יהודי ואנטי אנושי, ולעת זיקנה מפקירה את קשישיה החלשים והסיעודיים למוסדות מופרטים וחסרי פיקוח, העיקר להרחיק את כאב הראש הזה מאחריותה הישירה של הממשלה.

אני דורשת שהמדינה תיקח לידיה ולסמכותה את האחריות על מוחלשיה וזקניה תוך הקפדה על נורמות איכות וביקורות פתע תכופות. בבתי החולים הסיעודיים, מוסדות אשפוז והיכן שאנשים אומללים הופכים לגוש בשר חסר חשיבות המייצר רווח לבעלי המוסד.

כולנו עלולים להגיע למקום הקשה הזה ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב שיקיריו או הוא עצמו נהיה במצב כזה.

אסור לנו להוריד זאת מסדר היום שלנו עד שהקטסטרופה הזו תבוא על תיקונה הראוי.

זה קודם כל עבור עצמנו וצלם האנוש שלנו.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

הממשלה שלנו שוב שיקרה לקשישים!!! ועכשיו שאלת מפתח – מה ניתן לרכוש בישראל ב-31 שקלים?

16729348_1332377923488968_2046954181066062031_n

February 12

חברים יקרים, שאלה לי אליכם.
מה אפשר לקנות ב-31 שקלים? וב-46? 87? 92?

תסכימו איתי שבכסומים העלובים האלו אי אפשר אפילו ללכת למכולת אפילו פעם אחת, לא לשלם את אחד מחשבונות הבית, ולא לרכוש את אחת התרופות שלא כלולה בסל התרופות.

אין לי ספק שרבים מכם יודעים זאת היטב, אך מסתבר שבממשלה שלנו יש רבים שחושבים אחרת.

לפני מספר חודשים בעת שהצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה הבטיחו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הבטחות רבות לאותם קשישים ישראלים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה. הכלכלנים צקצקו בלשונם וכתבו שהתוספת כשתגיע תהיה מזערית ביותר ולא באמת תוכל להוציא מישהו או מישהי מאותם קשישים או קשישות ממעגל העוני, אך הפוליטיקאים היו בשלהם.

מה שטוב בכל הסיפור הזה, הוא שכמו בסיפור של סינדרלה – לאחר חצות הכרכרה המפוארת הופכת לדלעת, וב-28 לחודש כאשר משולמת קצבת הזקנה כל ההבטחות מתפוגגות באוויר.

אז כמה תוספת קיבלו קשישי ישראל לקצבת הזקנה העלובה שהם מקבלים? רומן ליידרמן, שדווקא מצא תעסוקה בישראל כשעלה מחבר העמים ועבד כאן כ-15 שנים קיבל 31 שקלים שלמים!
אחרים קיבלו סכומים שונים ומשונים שהגדול בהם הוא 92 שקלים.

אז חרפת הרעב עדיין מרחפת מעל ראשם של כל אלה שמתקיימים מקצבת זקנה עלובה – עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, אבל בעיני אלה שמזמן מודדים את המציאות בקופסאות סיגרים ובקבוקי שמפניה אין שום בעיה.

בתקציב הדו-שנתי שכידוע עבר בסוף 2016 – אין שם שום אזכור לפתרון בעיית הדיור הציבורי – על כך דיבר בשבוע שעבר בועדת העליה והקליטה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אשל ארמוני, ובאשר לקצבאות זקנה – הרי אנו כבר יודעים איך האגדה הזאת נגמרה. היום אותם מקבלי קצבת זקנה, ובראשם רומן ליידרמן אותו אני מכירה מתחילת פעילותי בכנסת, מכינים את הצ'קים.

הם עומדים לשלוח לכנסת את התוספות העלובות שמכרו להם בתור "פתרון בעיית הפנסיה", ושאנשים שבשוויון נפש הצביעו בעד התקציב "החברתי הזה" שלא סופר את הקשישים, את הנכים, את זכאי הדיור הציבורי ואחרים יחליטו מה יעשו אתם.

אולי יתנו לתלמידי ישיבות, ואולי – כפיצוי למתנחלי עמונה. כך או כך, אני קוראת לכלל הציבור במדינת ישראל להצטרף למאבק הצודק הזה למען העלאת גובה קצבת הזקנה שלא מאפשר לחיות בכבוד, אלא בקושי לשרוד.

דרשתי דיון במליאת הכנסת בנושא כבר השבוע. על הממשלה לא רק לספק תשובות, אלא גם לדאוג לפתרונות.