"התיק נסגר: "הפטיש לא כוון לראשך

מרגריטה שולמן הגישה תביעה למחלקה לחקירת שוטרים לאחר ששוטרים חשבו שהרכב בו נסעה עם בן זוגה שייך לסוחר סמים, ניפצו את השמשות ופגעו בראשה. במח"ש החליטו לסגור את התיק לאחר שקבעו כי פגיעת הפטיש בראשה של שולמן הייתה לא מכוונת ויכלה לנבוע מ"תאוצתו של הפטיש"

 

תמיר סטיינמן | חדשות 2 | פורסם 25/06/17 16:33

חלונות הרכב המנופצים

חלונות הרכב המנופצים

 

לפני כשנתיים נסעה מרגריטה שולמן, אישה נכה, יחד עם בן זוגה ברכבו, כששוטרים שחשדו שהם מובילים סמים עצרו את הרכב לבדיקה. בשלב זה, במהלך ניסיון השוטרים לפרוץ לרכב ולבצע בו חיפוש, פגעו בשולמן עם פטיש וגרמו לה לחבלות חמורות בראשה. התלונה שהגישה למח"ש נדחתה לאחרונה לאחר שבמחלקה טענו: "המכה הייתה יכולה להיגרם כפועל יוצא של תאוצת הפטיש".

 

במכתב ששלחו המחלקה לחקירת שוטרים לשולמן נטען כי תיק החקירה נגד השוטרים האלימים נסגר בשל חוסר ראיות. במשטרה הסבירו כי השימוש בפטישים נעשה אך ורק לאחר ששולמן ובן זוגה סירבו לפתוח את דלתות הרכב בפני השוטרים וכי הם נחשדו בביצוע עבירה פלילית.

 

כמו כן, הסבירו במח"ש כי הם לא חולקים על העובדה ששולמן אכן קיבלה מכה מהפטיש בראשה, אך טוענים כי לא הייתה כוונה לפגוע בה, ועל כן, אין למעשה יסוד פלילי. "אין אף חולק כי כתוצאה מהניפוץ נגרמה חבלה בראשך", נכתב. "עם זאת, חומר הראיות לא שולל אפשרות שמכה הייתה יכולה להיגרם כפועל יוצא של תאוצת הפטיש בהמשך לניפוץ השמשה, ולא כמכה שכוונך לראשך".

הזכויות המנופצות

הזכויות המנופצות

"נסענו אני ובן זוגי ברכב בכניסה לאשקלון", שחזרה שולמן את המאורע. "הם טוענים שניסינו להימלט, איך אפשר להימלט אם עמדנו בפקק? פשוט המציאו עובדות. משום מקום פתאום שמעתי בום חזק מאחורה, הסתובבתי וראיתי חלון מנופץ. הם לא הזדהו בכלל כשוטרים.

 

הם חיפשו סמים באוטו, פירקו אותו לגמרי ולא מצאו כמובן כלום", המשיכה וסיפרה. "הייתי מלאה דם בראש, אמבולנס של מד"א הגיע והפרמדיקים אמרו שצריך לפנות אותי לבית החולים, אבל במשטרה התעקשו לסיים קודם את החיפוש.

 

חברת הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה לשרת המשפטים איילת שקד – השרה האחראית על המחלקה לחקירת שוטרים בדרישה לחקור מחדש את המקרה."המקרה של מרגריטה שולמן זה ממש תעודת עניות למשטרת ישראל, וגם למח"ש שהייתה אמורה לחקור את השוטרים", טענה חברת הכנסת. "אבל כל מה שהמחלקה הזאת עושה, זה בעצם להגן על השוטרים ולא על האזרחים. כ-95% מהפניות מהציבור והתלונות על השוטרים שמפעילים אלימות מופרזת נסגרות מחוסר עניין לציבור".

"לא יכולנו להאמין", ח"כ סבטלובה

"לא יכולנו להאמין", ח"כ סבטלובה

"כשראינו את המכתב לא יכולנו להאמין", הוסיפה חברת הכנסת. "הייתה האצה של הפטיש, וכך הוא פגע בראשה של מרגריטה, מזל שלא כתבו שהראש של מרגריטה הוא זה שהאיץ לקראת הפטיש וכך בעצם קרתה התאונה המצערת הזאת. מישהו צריך לקחת אחריות, מישהו צריך לתת תשובות".

 

מהמחלקה לחקירת שוטרים נמסר בתגובה: "מחקירת המקרה עולה כי במהלך הפעילות המשטרתית עצרה המשטרה את הרכב בו נסעה הגב׳ שולמן, ומשנוסעיו לא פתחו את הרכב, ועלה חשד כי הרכב עומד להימלט, שברו אנשי המשטרה את החלונות באמצעות פטישים שנועדו לכך.

 

עוד עולה כי במהלך ניפוץ השמשות נפצעה הגברת שולמן בראשה, ככל הנראה ממכת הפטיש. עם זאת אין בידינו כל ראיה לכך שהגב' שולמן הוכתה מספר פעמים בפטיש – ולא מן הנמנע שהפטיש פגע בראשה שלא במתכוון.

 

לאור האמור לעיל, ובשים לב לכך שבנוגע לחלקים בסיפור קיימות סתירות בין גרסת הגב' שולמן לגרסת נהג הרכב, הרי שעל אף החבלה המשמעותית שנגרמה לגב' שולמן, בנסיבות העניין לא נמצאו ראיות מספיקות לכך שבוצעה עבירה פלילית של תקיפה שלא כדין. עם זאת, הוחלט להעביר את התיק לבחינת מחלקת משמעת במשטרת ישראל לשם בחינת היבטים מקצועיים של התנהלות השוטרים באירוע".

www.mako.co.il

 

ח"כ קסניה סבטלובה: "מניעת חשמל מהחמאס בעזה – צעד הכרחי"

חברת הכנסת קסניה סבטלובה התייחסה להחלטת הקבינט לצמצם את אספקת החשמל לעזה ואמרה כי ״מניעת חשמל משלטון החמאס בעזה הוא צעד קשה שללא ספק יפגע באוכלוסיה האזרחית, אך יחד עם זאת זהו צעד הכרחי. צעד זה צריך להיות חלק ממדיניות סדורה שמטרתה סיום שלטון החמאס בעזה".

היא הוסיפה: "אנשי חמאס גורשו מקטאר, ומדינות ערביות אינן מעוניינות להמשיך ולתרום כספים שנועדו לשיקום הרצועה כל עוד חמאס ממשיכה לשלוט שם. ישראל היא עד כה זו שהחזיקה את ראשה של חמאס מעל המים. לדבריה, אי אפשר לחיות ממשבר למשבר, מסבב לחימה לסבב לחימה ועל כן חייבים פתרון מתואם עם מדינות האזור וארה״ב שיאפשר מחד חיים נורמליים ברצועה, ומאידך, את סיום שלטון החמאס המהוה מכשול לכל הסדר מדיני עתידי.

אל תשליכני לעת זיקנה!

February 20

צפו בשאלתי לשר הבריאות ובתשובתו.

חברות וחברים יקרים,
היום במסגרת שעת השאלות בכנסת פניתי לשר ליצמן ושאלתי כיצד יתכן כי המדינה פועלת באופן הכי אנטי יהודי ואנטי אנושי, ולעת זיקנה מפקירה את קשישיה החלשים והסיעודיים למוסדות מופרטים וחסרי פיקוח, העיקר להרחיק את כאב הראש הזה מאחריותה הישירה של הממשלה.

אני דורשת שהמדינה תיקח לידיה ולסמכותה את האחריות על מוחלשיה וזקניה תוך הקפדה על נורמות איכות וביקורות פתע תכופות. בבתי החולים הסיעודיים, מוסדות אשפוז והיכן שאנשים אומללים הופכים לגוש בשר חסר חשיבות המייצר רווח לבעלי המוסד.

כולנו עלולים להגיע למקום הקשה הזה ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב שיקיריו או הוא עצמו נהיה במצב כזה.

אסור לנו להוריד זאת מסדר היום שלנו עד שהקטסטרופה הזו תבוא על תיקונה הראוי.

זה קודם כל עבור עצמנו וצלם האנוש שלנו.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

הממשלה שלנו שוב שיקרה לקשישים!!! ועכשיו שאלת מפתח – מה ניתן לרכוש בישראל ב-31 שקלים?

16729348_1332377923488968_2046954181066062031_n

February 12

חברים יקרים, שאלה לי אליכם.
מה אפשר לקנות ב-31 שקלים? וב-46? 87? 92?

תסכימו איתי שבכסומים העלובים האלו אי אפשר אפילו ללכת למכולת אפילו פעם אחת, לא לשלם את אחד מחשבונות הבית, ולא לרכוש את אחת התרופות שלא כלולה בסל התרופות.

אין לי ספק שרבים מכם יודעים זאת היטב, אך מסתבר שבממשלה שלנו יש רבים שחושבים אחרת.

לפני מספר חודשים בעת שהצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה הבטיחו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הבטחות רבות לאותם קשישים ישראלים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה. הכלכלנים צקצקו בלשונם וכתבו שהתוספת כשתגיע תהיה מזערית ביותר ולא באמת תוכל להוציא מישהו או מישהי מאותם קשישים או קשישות ממעגל העוני, אך הפוליטיקאים היו בשלהם.

מה שטוב בכל הסיפור הזה, הוא שכמו בסיפור של סינדרלה – לאחר חצות הכרכרה המפוארת הופכת לדלעת, וב-28 לחודש כאשר משולמת קצבת הזקנה כל ההבטחות מתפוגגות באוויר.

אז כמה תוספת קיבלו קשישי ישראל לקצבת הזקנה העלובה שהם מקבלים? רומן ליידרמן, שדווקא מצא תעסוקה בישראל כשעלה מחבר העמים ועבד כאן כ-15 שנים קיבל 31 שקלים שלמים!
אחרים קיבלו סכומים שונים ומשונים שהגדול בהם הוא 92 שקלים.

אז חרפת הרעב עדיין מרחפת מעל ראשם של כל אלה שמתקיימים מקצבת זקנה עלובה – עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, אבל בעיני אלה שמזמן מודדים את המציאות בקופסאות סיגרים ובקבוקי שמפניה אין שום בעיה.

בתקציב הדו-שנתי שכידוע עבר בסוף 2016 – אין שם שום אזכור לפתרון בעיית הדיור הציבורי – על כך דיבר בשבוע שעבר בועדת העליה והקליטה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אשל ארמוני, ובאשר לקצבאות זקנה – הרי אנו כבר יודעים איך האגדה הזאת נגמרה. היום אותם מקבלי קצבת זקנה, ובראשם רומן ליידרמן אותו אני מכירה מתחילת פעילותי בכנסת, מכינים את הצ'קים.

הם עומדים לשלוח לכנסת את התוספות העלובות שמכרו להם בתור "פתרון בעיית הפנסיה", ושאנשים שבשוויון נפש הצביעו בעד התקציב "החברתי הזה" שלא סופר את הקשישים, את הנכים, את זכאי הדיור הציבורי ואחרים יחליטו מה יעשו אתם.

אולי יתנו לתלמידי ישיבות, ואולי – כפיצוי למתנחלי עמונה. כך או כך, אני קוראת לכלל הציבור במדינת ישראל להצטרף למאבק הצודק הזה למען העלאת גובה קצבת הזקנה שלא מאפשר לחיות בכבוד, אלא בקושי לשרוד.

דרשתי דיון במליאת הכנסת בנושא כבר השבוע. על הממשלה לא רק לספק תשובות, אלא גם לדאוג לפתרונות.

לא על עמונה לבדה

16177777_1322952764431484_4944438911201790851_o

February 1

חברות וחברים יקרים,
התקשרו אליי עכשיו מאחד הערוצים וביקשו לדעת למה הכנסת היום לא עסקה בנושא עמונה. אז אמרתי להם שכל שר שעלה היום לדבר, הקפיד להתייחס לנושא הזה, למרות שנדרש לנושא אחר לגמרי. שהממשלה בזבזה על נושא עמונה, שנוגע בסה"כ ל40 משפחות, 40 ישיבות -ישיבת ממשלה לכל משפחה ושלפני חודש, כנסת ישראל גם היא הקדישה שעות על גבי שעות של דיונים על עמונה, עמונה, עמונה.

היום כששאלתי, לא בפעם הראשונה, את שר החינוך נפתלי בנט אודות סגירת בית ספר גיבורי עציון בקרית אתא, מהלך לא מובן של סגירת בי״ס ממלכתי דתי והפיכת תלמידיו לעצובים ואבלים, הוא אמר לי שהוא מתכונן לנאום על עמונה. שר אחר אתו רציתי לשוחח על שימור מורשת יהודית בחו"ל – עסק בעמונה. ועוד שר, ועוד שרה, וכווולם עסקו בעמונה.

הבוקר התבטל דיון חשוב בועדת העליה והקליטה בנושא הדיור הציבורי, כיוון שמנכ"ל של משרד השיכון והבינוי לא הגיע לדיון. אולי אף הוא עסק בעמונה?

ואולי כולם פשוט ירדו מהפסים? במקום לעסוק במאות אלפי משפחות עניות (ישיבת ממשלה אחת בלבד), מקדישים מאות שעות של זמן יקר של רה"מ והשרים לענייני פינויים ועסקאות. מרימים טלפונים לאלה שאחרי זה מיידים אבנים לכיוון של שוטרים וחיילים. מתדיינים שעות על מתווה חילופי שאף הוא אינו חוקי (נדחה כעת בבג״צ) ולא ריאלי ובעיקר לוקחים אקמול במקום לטפל במחלה קשה.

מספיק עם הצביעות הזאת, מספיק עם אחיזת העיניים, מספיק עם המשחקים, מספיק להוליך את הציבור שולל בעניין המדיני!

רה"מ נתניהו יודע זאת היטב אבל שותק על מנת לא לוותר ליריביו הימניים יותר – הבית היהודי. הוא יודע שאי אפשר לשמור על מגרון ועל עמונה ועל אש קודש ומאחזים נוספים בלי להיגרר לתהום של מדינה דו-לאומית. הוא יודע היטב שאין לישראל רצון או יכולת "לבלוע" 2.5 מליון פלסטינים, תושבי הגדה. הוא יודע היטב שכל הריטוריקה הכאילו ימנית שלו היא שקר אחד גדול.

בימים אלה של פינוי עמונה השקר הזה מתגלה והמלך עומד עירום על הגבעה, כאשר נוער הגבעות בז לו, לצבא שלנו, לשוטרים שלנו ולמדינה שלנו.

אנחנו נמשיך לומר את האמת הקשה – אין עוד דרך ולא המציאו בנתיים עוד פתרון מלבד פתרון של שתי מדינות והיפרדות מהפלסטינים. רק כך נוכל ליצור ולבצר את הגבול שלנו, לכלול את הגושים הגדולים בתוך מדינת ישראל.

העולם מציין את יום השואה הבינלאומי, אך האנטישמיות עדיין לא נעלמה

חברות וחברים יקרים,
השבוע נציין יחד עם מדינות העולם את יום השואה הבינלאומי. יום זה משמר את הזיכרון ההיסטורי הבינלאומי של מלחמת העולם השנייה האכזרית ואת זכרם של ששת המיליונים יהודיים, שנרצחו רק משום שהיו יהודים. ציון יום זה מפנה זרקור אל מפלס האנטישמיות שלא נעלמה מן העולם לאחר השואה וכיום, שבעים שנה אחרי, האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער.

לקראת יום השואה הבינלאומי, הכין משרד התפוצות דוח מדאיג במיוחד המציג עליה ניכרת המתרחשת בשנה האחרונה, בגילויי האנטישמיות ובתקיפות אלימות נגד יהודים ברחבי העולם.

אנטישמיות היא חיידק ותיק ואלים הקיים כמעט כמו משך חייו של העם היהודי. היא לא צריכה סיבות כדי להתקיים. מספיק להיות ולהיראות שונה, מספיק שיהיה לך שם יהודי, מספיק שמזוזה תהיה תלויה על מפתן ביתך, מספיק שתבלוט ותצליח. מספיק שתהיי יהודיה.

כשהייתי בת שמונה, תלמידת כיתה ב' במוסקבה, בן כיתתי החליט לעלוב בי וקרא לי "ז'ידובקה" (יהודונת). כולם צחקו, אני לא הבנתי מה הוא אומר והחלטתי שמדובר בכינוי גנאי שלא מוכר לי. כשהגעתי הביתה ושאלתי את סבתי לפשר המילה היא חיבקה אותי ואמרה לי שאין מה להתבייש. הוא רק אמר שאני יהודיה. אבל תחושת העלבון לא נעלמה, כאילו סטרו לי סטירה כואבת. לא בגלל יהדותי אלא בגלל שגיליתי כי זו הדרך של ילדים אחרים לנסות להשפיל אותי.
אלפים רבים של ילדים יהודיים החיים גם היום ברחבי העולם, חווים את העלבונות הללו בכל השפות ובכל הדרכים., למי שלא חווה זאת קשה להסביר כמה שזה קשה.

אנו במדינת ישראל לא יכולים לשתוק לנוכח המציאות הקשה הזאת. לא נוכל להשמיד את החיידק האלים והמסוכן הזה שזורע שנאה מדורי דורות, אבל אנו חייבים להיערך מולו בידיעה ובהכרה צלולה. כאשר פשע שנאה אלים מתרחש בצרפת על ידי מחבלים ג'יהדיסטיים או כשסגן יושב ראש הפרלמנט הרוסי מאשים את "הנינים של אלה שעזבו את תחום המושב והרסו את הכנסיות שלנו ב 1917" , אסור למדינת ישראל, מדינת יהודים היחידה בעולם לשתוק כי אנחנו יודעים איך יכולה להיגמר השתיקה הזאת.

צפו בדבריי אודות האנטישמיות בוועדת העלייה והקליטה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

"תתביישו לכם, ביחס למה שקורה בסוריה אתם חיים בגן עדן"

מהומה בכנס שהתקיים באוניברסיטה העברית בהשתתפות נציגים מסוריה: קבוצת סטודנטים פלסטיניים צעקו לעבר הדוברים: "אתם לאתומכים במאבק נגד הכיבוש הישראלי". הסורים השיבו: אתם צועקים – סימן שאתם חיים בדמוקרטיה

פלורית שויחט ואסף גבור | 17/1/2017 20:09

הפלסטינים נגד הסורים? קבוצת סטודנטים ערבים פתחה במחאה במהלך כנס של מכון לחקר השלום "טרומן", שהתקיים היום (ג') באוניברסיטה העברית בירושלים. הצעקות נשמעו נגד נציגי האופוזיציה הסורית שהשתתפו בדיון.

הנציגים הסורים הגיעו לכנס על מנת "להציג את המצב במדינתם, על העולם שנאלם דום במעשיו ועל היחסים מול ישראל בעת הנוכחית", כך נכתב בהזמנה לאירוע. כמו כן נאמר כי "במהלך האירוע נקיים שיחת וידאו ישירה עם נציגי האופוזיציה היישר משטחי הקרבות, שיציגו תמונת מצב של ההתרחשויות בשטח וכיצד הן משפיעות על העם הסורי".

צפו בכנס שנקטע בצעקות:

הפיצוץ אירע לאחר שהדובר, סורי מהגולן הסורי בשם עסאם זייתון, אשר אחראי על הקשר בין צבא סוריה החופשי וקבוצות מורדים מקומיות לבין נציגויות בינלאומיות, בהן ישראל, ניסה לשוחח באמצעות רשת סקייפ עם אבו צח'ר, קצין מטה בכיר לשעבר בצבא סוריה. זייתון ביקש מצ'חר שיספר על החיים בסוריה תחת המצור, והוסיף כי שומעת אותו כעת קבוצת אנשים – אך לא ציין איפה. בשלב זה החלו להישמע צעקות מהקהל בשפה הערבית: "תגיד שאתה מדבר בישראל". קודם לכן תיאר זייתון את הסיוע ההומניטרי שישראל נתנה לאזרחים.

הסטודנטים שהפריעו טענו כי הסורים אינם תומכים במאבק הפלסטיני, וקראו קריאות גם נגד "הכיבוש הישראלי". בתגובה אמר זייתון באנגלית: "ביחס למה שקורה בסוריה, אתם חיים בגן עדן. תתביישו לכם".

הארבעה המשיכו להשתולל במשך דקות ארוכות חרף בקשותיה של מנחת הכנס, ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני, לתת לשיחה להמשיך כמתוכנן. "האנשים כאן סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי לבוא ולדבר", אמרה. "זה לא ראוי ולא לגיטימי, שמענו את הדעות שלכם, אם אתם לא יכולים להיות בשקט צאו מהאולם".

צילום: ראובן רמז, מכון טרומן

"האנשים כאן סיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי לבוא ולדבר". מהומה בכנס צילום: ראובן רמז, מכון טרומן

המוחים לא הפסיקו דקות ארוכות, זאת אף על פי שגם סטודנטים מהקהל ביקשו מהם להפסיק. בשלב מסוים מחתה פלסטינית נוספת, ונציג כורדי מצפון סוריה בשם סירוואן קאג'ו, אמר לה כי עצם העובדה שהיא יכולה להתנהג כך, אומרת שהיא חיה במדינה דמוקרטית. זייתון אף פנה לשתי מוחות שהתעקשו להמשיך ולצעוק: "אתן דאעש".

בסוף הכנס ניגשה סטודנטית פלסטינית למדעי המדינה לזייתון, ואמרה לו כי זה שהיא לומדת באוניברסיטה ישראלית, לא אומר שהיא לא יכולה למחות על חייה, שהינם "תחת כיבוש".

לאחר מכן סיפר זייתון כי "אני חי היום בגרמניה ונחשפתי לישראל האחרת פה. המשפחה שלי, שנמצאת עדיין בסוריה, מודעת לסיוע הישראלי לפצועים הסורים ומעריכה אותו. השינוי ביחס של הסורים כלפי ישראל קיים בשטח". זייתון התייחס לשיחות בין המשטר לאופוזיציה ולא נתן הרבה סיכוי להידברות. "קשה כרגע לראות אופק חיובי. המשטר עדיין עושה זוועות בעם הסורי. המשפחה שלי נמצאת בסכנה ממשית".

צילום: יהודה פרץ

זייתון: "גם לפלסטינים שחיים ברצועת עזה תחת מצור כביכול, יש תנאים טובים וקלים יותר מאלו של הסורים". שכונת סג'אעיה בעזה צילום: יהודה פרץ

עוד הוסיף זייתון כי "גם לפלסטינים שחיים ברצועת עזה תחת מצור כביכול, יש תנאים טובים וקלים יותר מאלו של הסורים. העולם כולו שולח סיוע לרצועת עזה, בזמן שההורים נטבחים. הסטודנטים הפלסטינים שלומדים באוניברסיטה, מנצלים את הדמוקרטיה שיש להם כדי לצעוק ולפוצץ כנס מכובד. זה ממש חבל".

שחר זריהן, סטודנטית שנכחה באירוע, אמרה ל-nrg ו-360 כי "מצער שלהם לא אכפת ממה שקורה בסוריה. הם באו רק כדי לצעוק ולעורר פרובוקציה. הסטודנטים שמחו נגד הכיבוש הישראלי, נהנים מהזכות ללמוד באוניברסיטה ישראלית, בעוד שמקביליהם בסוריה נרצחים ונטבחים. זו צביעות".

אסתר מלישב, שהשתתפה באירוע, ציינה כי "כמה מרגש לראות את מאות המשתתפים שבאו לשמוע מפי נציגי סוריה על מצב הטבח המזעזע הקורה בסוריה. לראות שכן מנסים להוביל לשינוי ולשבור את השתיקה העולמית לרצח וההרג ההמוני של מאות אלפי הרוגים וכל אותם רבבות שאין להם את היכולת להימלט".

צילום: מתוך הפייסבוק

צילום: מתוך הפייסבוק

סירוואן קאג'ו, הנציג הכורדי בכנס שמגיע מצפון מזרח סוריה, סיפר לאחר מכן ל-nrg ו-360 כי הוא עובד כעיתונאי וסופר בארה"ב, אליה הגיע כפליט פוליטי. משפחתו עדיין נמצאת בסוריה. "לא הייתי מופתע ממה שקרה", סיפר. "ציפיתי שאנשים ינהגו ככה כשסורים מדברים במוסד לימודים ישראלי, כי זה באמת עניין גדול".

לדברי קאג'ו, "הרבה סורים וגם פלסטינים רואים בנו בוגדים. אני לא חושב שמישהו יכול לשפוט את הסורים על כך שאנחנו מדברים עם ישראלים בפומבי. המצב המורכב בסוריה קשה להבנה. לי אישית לא אכפת מדעות מסוג זה, מכיוון שזה לא משקף את מה שקורה בסוריה. עוצמת הסכסוך ומספר האנשים שאיבדנו במלחמה הוא רב מדי, ואני אישית אעשה הכל ואדבר עם כל אחד, לא רק עם ישראל – אלא עם כל העולם, כדי לשנות את המצב".

צילום: AFP

"אירוני שפלסטינים תומכים באסד. אסד ניצל את הפליטים הפלסטינים במשך כ"כ הרבה שנים". חיילים ברחובות חאלב צילום: AFP

עוד הוסיף הנציג הכורדי: "אני לא רואה את ישראל כאויבת. אני חושב שאנחנו צריכים לקיים קשרים עם ישראל, ואני מקווה שבעתיד זה יהיה המצב עם סוריה. יש הרבה אנשים שחושבים, כמוני, שאנחנו צריכים להיות אתכם בקשר. זה הדבר הנכון לעשות כי ישראל היא שכנה, היא דוגמה מאוד טובה לדמוקרטיה שמתפקדת, ואני חושב שכל האזור, ולא רק הסורים צריכים ללמוד מניסיון זה".

על תמיכתם של חלק מהפלסטינים באסד אמר קאג'ו, כי "בכל מקום בעולם יש כאלה שתומכים בהישארות משטר אסד. בעיניי זה מצב אירוני שחלק מהפלסטינים תומכים באסד. אסד השתמש בפליטים הפלסטיניים במשך כל-כך הרבה שנים. הוא ניצל אותם למען האג'נדה שלו".

צילום: אי-אף-פי

הנציג מסוריה: "ישראל היא שכנה, ודוגמא מאוד טובה לדמוקרטיה שמתפקדת. כל האזור צריך ללמוד מזה". צבא סוריה החופשית צילום: אי-אף-פי

"בקרב הפלסטינים יש תחושות מאוד שליליות כלפי הכורדים, משום שבמשך שנים רבות הם הואשמו שהם סוכנים של מוסד. אבל הפלסטינים לא מבחינים שלישראל יש קשרים גם עם קטאר, ירדן ומצרים – שם יש לה אפילו נציגויות רשמיות. אז מה הבעיה עם הכורדים?", תהה קאג'ו. "אפילו אין לנו קשרים רשמיים עם ישראל, למרות שהיינו רוצים. אני חושב שדברים משתנים כאן ומתחדשים קשרים, ומעניין כיצד האזור יתפתח".

חברת הכנסת קסניה סבטלובה אמרה בשיחה עם nrg ו-360, כי "כן ציפינו שאולי יהיו דברים מהסוג הזה. כמו שאמרתי בכנס, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית, ויש מקום לקולות שלא מסכימים. יחד עם זאת, לחבל בכנס זה כבר לא לגיטימי. שמענו אתכם, תודה רבה, אתם מוזמנים להפנות את השאלות שלהם לדוברים.

צילום: דודי ועקנין

"הסטודנטים אמרו מה שאמרו, וזה לא זעזע את הדוברים בכלל, שראו דברים גרועים יותר". ח"כ קסניה סבטלובה צילום: דודי ועקנין

"בעניין הכנס עצמו", אמרה סבטלובה, "בעיניי יש לכך חשיבות עליונה. אנחנו חיים במזרח התיכון, ומי שמתעלם מהעובדה הזו הוא כנראה חולם, וחלומות לא טובים. כי מה שאנחנו לא נעשה, אנחנו עדיין נהיה חלק ממזרח תיכון. אם נסתגר בבועה אנחנו נפגע בעצמנו וביכולת שלנו לתמרן ולהבין את המצב. אז אני מאוד שמחה שאנחנו כאן, בישראל, באוניברסיטה העברית שבה למדתי, עם אנשי האופוזיציה הסורית. לא היה להם פשוט להגיע לפה.

"הדוברים התייחסו לזה כעוד אירוע, אז היו אנשים שהשמיעו קולות של אי הסכמה. אבל זה העניין: אם היו נשמעים קולות כאלה בסוריה, לא היינו רואים את הסטודנטים האלה. כאן הם אמרו מה שהם אמרו, וגם הפנו שאלות אחרי זה, וזה לא זעזע את הדוברים בכלל, שראו דברים גרועים יותר בחיים שלהם.

"צריך להבין שהתמונה מורכבת מאוד וזה לא שחור ולבן: יש גורמים שאנחנו שומרים איתם על קשר כבר כמה שנים, יש דברים שאי אפשר להרחיב עליהם, אבל ממה שמותר להגיד אומר שבכל שינוי יש הזדמנות, ולא כל שינוי הוא שלילי. אנחנו רואים עכשיו את הכאוס במזרח התיכון, ומתעלמים מזה שהיו לו שורשים רקובים, והמבנה קרס. עכשיו ייבנה משהו חדש, וגם לנו יכול להיות חלק בזה – וגם לנו תהיה הזדמנות לנצל את זה".

צילום: איי אף פי

ח"כ סבטלובה: "אני שמחה שאנחנו כאן עם אנשי האופוזיציה הסורית. לא היה להם פשוט להגיע". מורד סורי צילום: איי אף פי

ח"כ סבטלובה הוסיפה: "בקרב האוכלוסייה הפלסטינית יש חשש מפני הנורמליזציה. במהלך הרבה מאוד שנים אמרו לנו שאף פעם לא יקרה דבר עד שלא נפתור את הסוגיה הפלסטינית, ואני אכן מאמינה שזה יקדם אותנו מאוד. יחד עם זאת, אפשר להידבר גם עכשיו ולהתכונן לרגע הזה שבו יהיה סיכוי. גם לא כל הסורים תמימי דעים בנוגע לישראל למשל, זה כרגע המיעוט, וחייבים לטפח אותו בזהירות לקראת העתיד, שאני מקווה שישתפר".

סורים מדברים אל ישראלים על סוריה

15972724_1309595669100527_148481618869824301_o

ישראל איננה אי. אנחנו לא חיים בבועה. לכן עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית.

לכן שמחתי להנחות הערב כנס ייחודי בו התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית כאן בישראל.

שמענו את סיפוריהם האישיים המתרחשים לא כל כך רחוק מהגבול הצפוני שלנו, אך רחוק מהעיניים והאוזניים הישראליות והבינלאומיות.

סירוואן, עיתונאי סורי ממוצא כורדי, שעזב את ביתו בקמישלי שליד הגבול הטורקי, ועדיין נרדף על ידי משטרו של אסד, סיפר על משפחתו שעדיין גרה שם.

עיסאם, שהתגורר במרחק כמה דקות מהגבול, בצידה הסורי של הרמה. סיפר אודות משפחתו הסובלת ממשטר אסד, רק בגלל שהוא מעז לספר בעולם אודות המלחמה.

במהלך הכנס, שהופק על ידי מכון טרומן באוניברסיטה העברית, התפרצו כמה פלסטינים שהיו בקהל והטיחו האשמות כלפי הדוברים הסורים, על כך שהם באים לדבר בפני ישראלים. הזכרתי להם שישראל היא מדינה דמוקרטית וזכותם להביע את דעתם. הזכרתי להם גם את הכנסת האורחים ששני העמים שלנו נודעים בה. לשמחתי הם לא הצליחו להרוס את הערב, ויצאו מהאולם.

שנת 2017 לא צפויה להיות קלה. לאחר הקרב על חאלב, חיזבאללה התחזק מאוד ולא בלתי נמנע שארגון הטרור הרצחני הזה ימשיך לנסות ולהתקרב לאזור הגבול ברמת הגולן. מבחינתנו זהו קו אדום ואנו צריכים להיערך למצב כזה על מנת שלא נופתע.

כדי לבלום את האויבים המשותפים לנו ולאנשים שפויים וחפצי חיים בסוריה, כדאי בין היתר שנקשיב ונפתח את העיניים מול שקורה מעבר לגבול הסורי – ולא רק באיסוף מודיעין, גם ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו, כמו האורחים המיוחדים שהגיעו הערב לירושלים.

אני מודה לפרופסור רוני שקד ונעמה שכטר ממכון טרומן, לניר בומס ומורן לבנוני על ארגון הכנס החשוב הזה ועל שהזמינו את הדוברים המעניינים, שחשוב היה שקולם יישמע.

img_2761

חברים יקרים,
30 שנה עברו מאז אסון צ'רנוביל, שנחשב לאחד האסונות האקולוגיים החמורים ביותר במאה ה20. הייתי בת 9 כאשר קרה האסון ואני זוכרת היטב את החדשות המחרידות שהחלו להסתנן לאט לאט למרות האיפול המוחלט באמצעי התקשורת, את הפחד לשתות מים מהברז או להירטב מגשם – המבוגרים אמרו שייתכן שכל המים מורעלים מהקרינה ושזה יכול לגרום לסרטן. בזמן הפיצוץ עצמו נהרגו 33 מהנדסים, טכנאים וכבאים וחיילים שניסו להאבק באש הרדיואקטיבית בידיים חשופות. אלפים רבים חלו ומתו מהקרינה הגבוהה חודשים ושנים לאחר האסון. אם לא העובדים האמיצים של הכור ורבים אחרים שנלחמו באש ובהתפשטות הקרינה בגבורה והקריבו את חייהם ואת בריאותם, ייתכן שההשלכות של האסון היו מורגשות גם ברחבי אירופה וגם במזה"ת. כ 1400 מאותם לוחמים – מהנדסים וטכנאים – חיים כאן, במדינת ישראל. הם עלו ארצה בתחילת שנות התשעים. רבים מהם נפגעו מהקרינה וסובלים ממחלות קשות, אף אחד לא מצטער על כך שנטל חלק בהגנה על האנושות מפני האויב הבלתי נראה, הקרינה.
לפני מספר ימים ציינתי יחד אתם ארוע חשוב ביותר – הקמת כיפה ענקית שתאטום את הכור ההרוס בצורה מיטבית ותגן על בני האדם מפני הסכנה.
כיפה ענקית הסוכרת על הפסולת הרדיואקטיבית מהאסון הגרעיני בצ'רנוביל החלה לרדת למקומה השבוע, במטרה לשמור על האתר נקי וטהור לטובת הדורות הבאים. עלותה של הכיפה כ 1.6 מיליארד דולר והיא נבנתה בחסותו של 'הבנק האירופי לשיקום ופיתוח'. כך העולם ממשיך לשלם על כשלים טכניים ורשלנות פושעת במהלך מספר דורות – בחיי אדם, בבריאות ובכסף.
אני מודה לאלכסנדר קלנטירסקי, יו"ר עמותת "ברית הליקווידטורים צ'רנוביל" שהיה מהנדס ראשי באחת מ-12 המחלקות שבנו את חיפוי הבטון שאטם את הדליפה מהכור ההרוס, על שהכיר לי את העמותה ואת חבריה. אז, לפני שלושים שנה הם עשו כל שביכולתם על מנת לנצח בקרב הזה למען האנושות. מאז שעלו ארצה רבים מצאו תעסוקה לישראל אך היו מבוגרים מדי מכדי לחסוך סכום מכובד לפנסיה, וחולים מדי מכדי לזכות בביטוח חיים. הבטחתי שאעשה כל שביכולתי על מנת לעזור להם. כולי תקווה שאצליח במשימתי כי הזמן לא משחק לטובתם.
אני מאחלת לאלכסנדר קלנטירסקי ולחברי העמותה בריאות וצדק. אסור שהאסון הזה יחזור על עצמו, לכן חשוב כל כך לנקוט באמצעי הזהירות בכל מה שקשור לחומרים מסוכנים. אסור לדחות את העתקת מכלי האמוניה ממפרץ חיפה, אסור להתמהמה כשזיהום חריג פוגע בבריאותם של תושבי חיפה. אם לא נלמד מהעבר, נסכן את העתיד שלנו ושל ילדינו.

בתמונה: עם אלכסנדר קלנטירסקי, יו"ר עמותת "ברית הליקווידטורים צ'רנוביל".

 

בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים

www.news1.co.il

אני שמחה וגאה על בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים.

חברים יקרים,
מדינת ישראל הוקמה על ידי עולים ולמען עולים. אין יהודי ישראלי שלא עלה בעצמו או ילד או נכד לעולים.

רבים חושבים שהעליה היא השלב הקשה ביותר, אך קשיי הקליטה, הם השלב הקשה באמת שנמשך שנים ארוכות – לעתים חיים שלמים.

אני מאמינה שאנו, נבחרי הציבור, אלו שעלו בעצמם וגם אלו שנולדו כאן, נמצאים בכנסת גם לשם כך.

בדיונים הרבים בועדת העלייה והקליטה שעסקו בחלק מהנושאים האלו, הקשורים לעליות מכל התפוצות, נוכחתי לדעת עד כמה זה חשוב.