לא יהיה כלום כי אני לא עושה כלום

16722721_1338776902849070_3651442588911291324_o

Image:. (Mandel Ngan/Agence France-Presse via Getty Image

חברות וחברים יקרים,

רק לפני מספר ימים נתניהו התעקש על שלום אזורי כשישב עם טראמפ. אך כעת האמת שוב נחשפת – לפני מספר חודשים רה״מ סירב ליוזמה אזורית בהובלתו של מזכיר המדינה ג׳ון קרי. כמו שאמר רה״מ לא פעם – לא יהיה כלום כי אין כלום: אין תכנית מדינית, אין חזון, אין אחריות לאומית. נתניהו וממשלתו הימנית -קיצונית מובילים אותנו לאסון של מדינה דו-לאומית.

בהזדמנות זו הרשו לי לפרגן ליצחק (בוז׳י) הרצוג, מנהיג המחנה הציוני, שלוקח ברצינות את ההבטחה לרדוף שלום ולבקשו בכל דרך, את משימת העל של מנהיג האחראי לשלום העם והחברה הישראלית, הרצוג לחץ וקידם כל העת לפיתרון אזורי הגון והוגן אולם מי שהיה אבן נגף עקשנית הוא נתניהו שפשוט לא מעונין להגיע לפיתרון למרות שהכל הונח לפיתחו על פי תנאיו.

אני נמצאת כעת בועידת הביטחון במינכן, ההתייחסות לקונפליקט הישראלי פלשתיני קלושה. אירופה עסוקה בבעיותיה וחסרת קשב לבעיה שלנו. סיכוי קלוש שיצוצו יוזמות חדשות בקרוב וזה אומר שהאחריות למציאת הפתרון היא אך ורק שלנו. הבית הלבן אינו מציג עדין אידיאולוגיה בשלה, סדורה ויציבה בנושא הקונפליקט הישראלי פלשתיני.

הכדור באופן מוחלט נמצא במגרש שלנו. ישראל חייבת להיות בראש ההובלה ולא להמשיך להיגרר כזנב המכשכש מול פטרון חדש המשנה את דעותיו חדשות לבקרים.

עלינו להוביל את התהליך של היפרדות מהפלסטינים תוך כדי הבטחת גבולות בטוחים של מדינת ישראל בעלת רוב יהודי.

יצחק (בוז'י) הרצוג – Isaac Herzog

טראמפ לא גר במזרח התיכון, אנחנו כן

16602557_1334701389923288_7056820736352543310_o

February 15

חברות וחברים יקרים,

עוד מעט תתקיים הפגישה הראשונה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלנד טראמפ. נתניהו, שביקש מכולם להחזיק מעמד עד ה 20 לינואר, וודאי עוצר את נשימתו. אין לדעת מה יאמר לו הנשיא ההפכפך, שכבר עבר מ"תומך במפעל ההתנחלויות" ל"הן לא מועילות לשלום".
טראמפ גם התייחס לאחרונה לנושא של הסכם השלום – כן, הוא, כמו כל הנשיאים האמריקאים לפניו, רוצים להשיג את היעד הנשגב הזה – הסכם שלום כולל בין ישראלים לפלסטינים. אבל מה שנתניהו יודע היטב ולא יגיד לכם לעולם, הוא שבעצם זה לא כל כך משנה מה יהיה הניסוח המדויק של דבריו. כי גם לאחר מה שיאמר או לא יאמר הנשיא, שעד לאחרונה מיעט לעסוק בנושא הסכסוך ובקושי היה מודע לפרטיו הסבוכים, הרי שמיליוני הפלסטינים בגדה ובעזה יישארו כאן, נטועים באדמה הזאת. עם הכפרים שלהם, עם הערים שלהם, עם מחנות הפליטים שלהם ועם המטעים שלהם. הם לא יהפכו לחברים שלנו, לא היום ולא מחר ולא יתחילו להעריך את כל הטוב הזה שהשלטון הישראלי הצבאי מביא להם.
מי שרוצה לשמוע תודה על זה שבמחנה פליטים ג'נין המצב טוב יותר מאשר במחנה פליטים "עין חלווה" שבלבנון או "זעתרי" בירדן – לא יזכה לזה לעולם. והכי חשוב – הערבים הפלסטינים לא יהפכו ליהודים ולא יצטרפו לעם ישראל. הם היו ויישארו עם אחר שמגדיר את עצמו ככזה, עם עם שאיפות לאומיות עצמאיות. עם, שגם לאחר 50 שנה של שליטה ישראלית לא כופפנו ולא הרגלנו לרעיון שהכי טוב זה שיחיו ביחד עם ישובי ה״בנטסטן״ הנשלטת על ידינו. חשוב שיזכרו את זה כל אלה שמציעים מדי יום ביומו כל מיני תכניות הזויות המציעות לפלסטינים "בונוס" בצורה של כביש שיחבר בין ג'נין לחברון.

אז בין אם טראמפ יגיד שזה בסדר לא למהר לשום הסדר או שבעוד חצי שנה יצוץ כאן עם איזשהי תכנית שאפתנית, אנחנו עדיין חייבים להחליט איך אנחנו שומרים על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ומסיימים את השליטה על עם אחר, תוך שמירה מקסימלית על האינטרסים הביטחוניים שלנו.

בעיניי, העובדה שאלפי שב"חים מגיעים לכאן מדי יום באין מפריע וחלק מסוים בהם אחראי לפיגועים בגל האחרון – זה לא ביטחון. זה שבכפרים הפלסטיניים שלאחר 67 הפכו ל"חלק בלתי נפרד מירושלים המאוחדת" מתנוססים דגלים של חמאס וישנם גרפיטי המביעים תמיכה בדאע"ש ולאחר מכן יוצאים משם מפגעים – מאותם הכפרים בדיוק – זה לא ביטחון. גם נתניהו מבין את זה, גם הוא לא רוצה לספח שום דבר ואף אחד כי תכל׳ס, גם הוא לא יודע איך להתמודד עם המצב שהוא וחבריו יצרו כאן בשנים האחרונות.

האם תהיה לראש הממשלה אינטרקציה יותר טובה עם הנשיא האמריקאי החדש? כנראה. האם המציאות בקצרה שלנו של המזרח התיכון תשתנה בגלל שהאיש הזה עלה לשלטון כשהוא נישא על גלי הלאומנות הקיצונית, הגזענות ושנאת האחר? בוודאי שלא. אז בואו לא נתלה את התקוות שלנו לא בנשיאים ולא מזכירי המדינה. במקרה הטוב הם יכולים לסייע במסגרת טווח הפתרון שכבר נוצר בתוכנו. במקרה הרע הם מזיקים למצב הסבוך ממילא.

אנו לא צריכים את טראמפ או פטרון אחר שיפתור את הבעיה הקשה שאנו חיים בה. הם שם ואנחנו חיים כאן את המורכבות והסכנות. עלינו לנהוג באומץ ובמנהיגות, לקחת את האחריות למדינה שלנו בידינו ולקבל החלטות נבונות על מנת לשמור על מדינת ישראל מהידרדרות נוספת במדרון החלקלק הקרוי מדינה דו-לאומית.

הממשלה שלנו שוב שיקרה לקשישים!!! ועכשיו שאלת מפתח – מה ניתן לרכוש בישראל ב-31 שקלים?

16729348_1332377923488968_2046954181066062031_n

February 12

חברים יקרים, שאלה לי אליכם.
מה אפשר לקנות ב-31 שקלים? וב-46? 87? 92?

תסכימו איתי שבכסומים העלובים האלו אי אפשר אפילו ללכת למכולת אפילו פעם אחת, לא לשלם את אחד מחשבונות הבית, ולא לרכוש את אחת התרופות שלא כלולה בסל התרופות.

אין לי ספק שרבים מכם יודעים זאת היטב, אך מסתבר שבממשלה שלנו יש רבים שחושבים אחרת.

לפני מספר חודשים בעת שהצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה הבטיחו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הבטחות רבות לאותם קשישים ישראלים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה. הכלכלנים צקצקו בלשונם וכתבו שהתוספת כשתגיע תהיה מזערית ביותר ולא באמת תוכל להוציא מישהו או מישהי מאותם קשישים או קשישות ממעגל העוני, אך הפוליטיקאים היו בשלהם.

מה שטוב בכל הסיפור הזה, הוא שכמו בסיפור של סינדרלה – לאחר חצות הכרכרה המפוארת הופכת לדלעת, וב-28 לחודש כאשר משולמת קצבת הזקנה כל ההבטחות מתפוגגות באוויר.

אז כמה תוספת קיבלו קשישי ישראל לקצבת הזקנה העלובה שהם מקבלים? רומן ליידרמן, שדווקא מצא תעסוקה בישראל כשעלה מחבר העמים ועבד כאן כ-15 שנים קיבל 31 שקלים שלמים!
אחרים קיבלו סכומים שונים ומשונים שהגדול בהם הוא 92 שקלים.

אז חרפת הרעב עדיין מרחפת מעל ראשם של כל אלה שמתקיימים מקצבת זקנה עלובה – עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, אבל בעיני אלה שמזמן מודדים את המציאות בקופסאות סיגרים ובקבוקי שמפניה אין שום בעיה.

בתקציב הדו-שנתי שכידוע עבר בסוף 2016 – אין שם שום אזכור לפתרון בעיית הדיור הציבורי – על כך דיבר בשבוע שעבר בועדת העליה והקליטה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אשל ארמוני, ובאשר לקצבאות זקנה – הרי אנו כבר יודעים איך האגדה הזאת נגמרה. היום אותם מקבלי קצבת זקנה, ובראשם רומן ליידרמן אותו אני מכירה מתחילת פעילותי בכנסת, מכינים את הצ'קים.

הם עומדים לשלוח לכנסת את התוספות העלובות שמכרו להם בתור "פתרון בעיית הפנסיה", ושאנשים שבשוויון נפש הצביעו בעד התקציב "החברתי הזה" שלא סופר את הקשישים, את הנכים, את זכאי הדיור הציבורי ואחרים יחליטו מה יעשו אתם.

אולי יתנו לתלמידי ישיבות, ואולי – כפיצוי למתנחלי עמונה. כך או כך, אני קוראת לכלל הציבור במדינת ישראל להצטרף למאבק הצודק הזה למען העלאת גובה קצבת הזקנה שלא מאפשר לחיות בכבוד, אלא בקושי לשרוד.

דרשתי דיון במליאת הכנסת בנושא כבר השבוע. על הממשלה לא רק לספק תשובות, אלא גם לדאוג לפתרונות.

התשובה לשנאה ובורות היא אהבה וחינוך

16487560_1330054780387949_6978045211333026777_o

February 9

חברות וחברים יקרים,
ביקרתי היום בבית הספר הדו לשוני בכפר קרע, ״גשר על הואדי״ וראיתי ילדות וילדים מגיל גן וכיתות יסודי משחקים, לומדים ומדברים ביניהם בעברית ובערבית.

חסן, נעמי, מונה ואיתמר ועוד שמות של ילדים וילדות חמודים התנוססו בעירבוביה על המגירות ובפינת הציור.

ערביי ישראל מדברים עברית כמובן מאליו. אנו רואים באנגלית חובה לפתיחת דלתות בינלאומיות אבל מה עם הדלתות המקומיות שלנו?

ידיעת השפה הערבית היא מפתח לכבוד הדדי וחיים משותפים בשם החיים עצמם. היום בבית הספר הדו לשוני בכפר קרא ראיתי פיסת חיים אופטימית.

אני מודה לעתמאנה עאדל, יו"ר ההסתדרות במרחב משולש צפוני, לחסן אגבריה, מנהל ביה"ס הדו לשוני בכפר קרע, ואילנה ויינר הנפלאים שמדגימים את הדו-קיום בחייהם, על ארגון הביקור בבית הספר ועל האירוח הנפלא, ובעיקר על עבודתם החשובה.

ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון ליברמן – אתם אחראים לגורלו של אלכסנדר לפשין, הבלוגר הישראלי שהוסגר אתמול לאזרביג'אן!

16473015_1329091750484252_1583679981817996207_n

February 8

חברים יקרים,
לפני פחות מיממה, במחטף לילי שכאילו נלקח מסרטי פעולה זולים הוסגר האזרח הישראלי אלכסנדר לפשין מבלארוס, שם היה עצור במהלך כחודשיים, לאזרבייג'אן. הוא היה אזוק והובל על ידי מספר רעולי פנים חסונים כאילו שלא היה מדובר בבלוגר, אלא לפחות באחד מראשי דאע"ש.

למי שלא מכיר את הסיפור – אלכסנדר לפשין עלה ארצה מרוסיה, שירת ביחידה קרבית בצה"ל, משפחתו מתגוררת בחיפה. בעשר שנים האחרונות לפשין התפרסם בתור מטייל סקרן ונועז, ששטח את תיאור מסעותיו בבלוג אישי.

אלכסנדר אינו פושע, הוא לא גנב, לא רצח, לא מעל, לא קיבל או לקח שוחד, לא פגע בביטחון של אף מדינה. כל חטאו היה שביקר בחבל נאגורני קאראבך שהינו סלע המחלוקת בין ארמניה ואזרבייג'אן. לפני כחודשיים הגיע לבלארוס עם משפחתו ובמפתיע נעצר שם על פי בקשת ההסגרה של השלטונות האזריים. כעת מאשימים אותו בכל מני פשעים דמיוניים כגון קשירת קשר עם ארגון פשע, פגיעה בביטחון המדינה וכדומה.

חופש הדיבור? חופש התנועה? הצחקתם אותי.

אני מלווה את משפחתו של אלכסנדר כבר חודשיים בניסיון לעזור לו לצאת מהברוך הזה. לא ייתכן שאזרח ישראלי נעצר ועומד להיזרק לכלא להרבה שנים אך ורק בגין טיול תמים ורישום בבלוג!

במהלך החודשיים הצלחתי להשיג ביקורים של הקונסולית הישראלית – וכל הכבוד לחברים במשרד החוץ שסייעו בעניין הזה – ואיזשהו בדל של עסקה עם האזרים שבסופו של דבר לא יצאה לפועל.

מה שהזוי בעיניי זה השתיקה הרועמת של הדרגים הגבוהים, של ההנהגה שלנו שכל הזמן מתפארת בקשרים מפוארים בין מדינת ישראל למדינות העולם, בינהם בלארוס ואזרבייג'אן.

חשוב לציין, שאלכסנדר נעצר במינסק בערך באותו יום בו ביקר בבירת אזרבייג'אן בנימין נתניהו. מרתק גם לדעת שמדינת ישראל סוחרת בנשק עם אזרבייג'אן במיליארדי דולרים, ועדיין במהלך חודשיים לא ניתן היה למצות את העניין בהתנצלות שיכתוב ולמנוע את ההסגרה שלו והמשך ההתעללות בו.

לפני כשבועיים פניתי לראש הממשלה בנימין נתניהו, הרי הוא גם שר החוץ, בעניין אלכסנדר לפשין. לא קיבלתי שום מענה.

היום אני שוב קוראת לראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון שלנו אביגדור ליברמן לו קשרים קרובים ביותר באזרבייג'אן, להתערב למען אזרח חף מפשע לפני שיקרה אסון.

חייבים לשחרר את אלכסנדר לפשין לאלתר!
#freepuerrto

Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו
Avigdor Liberman – אביגדור ליברמן

לא על עמונה לבדה

16177777_1322952764431484_4944438911201790851_o

February 1

חברות וחברים יקרים,
התקשרו אליי עכשיו מאחד הערוצים וביקשו לדעת למה הכנסת היום לא עסקה בנושא עמונה. אז אמרתי להם שכל שר שעלה היום לדבר, הקפיד להתייחס לנושא הזה, למרות שנדרש לנושא אחר לגמרי. שהממשלה בזבזה על נושא עמונה, שנוגע בסה"כ ל40 משפחות, 40 ישיבות -ישיבת ממשלה לכל משפחה ושלפני חודש, כנסת ישראל גם היא הקדישה שעות על גבי שעות של דיונים על עמונה, עמונה, עמונה.

היום כששאלתי, לא בפעם הראשונה, את שר החינוך נפתלי בנט אודות סגירת בית ספר גיבורי עציון בקרית אתא, מהלך לא מובן של סגירת בי״ס ממלכתי דתי והפיכת תלמידיו לעצובים ואבלים, הוא אמר לי שהוא מתכונן לנאום על עמונה. שר אחר אתו רציתי לשוחח על שימור מורשת יהודית בחו"ל – עסק בעמונה. ועוד שר, ועוד שרה, וכווולם עסקו בעמונה.

הבוקר התבטל דיון חשוב בועדת העליה והקליטה בנושא הדיור הציבורי, כיוון שמנכ"ל של משרד השיכון והבינוי לא הגיע לדיון. אולי אף הוא עסק בעמונה?

ואולי כולם פשוט ירדו מהפסים? במקום לעסוק במאות אלפי משפחות עניות (ישיבת ממשלה אחת בלבד), מקדישים מאות שעות של זמן יקר של רה"מ והשרים לענייני פינויים ועסקאות. מרימים טלפונים לאלה שאחרי זה מיידים אבנים לכיוון של שוטרים וחיילים. מתדיינים שעות על מתווה חילופי שאף הוא אינו חוקי (נדחה כעת בבג״צ) ולא ריאלי ובעיקר לוקחים אקמול במקום לטפל במחלה קשה.

מספיק עם הצביעות הזאת, מספיק עם אחיזת העיניים, מספיק עם המשחקים, מספיק להוליך את הציבור שולל בעניין המדיני!

רה"מ נתניהו יודע זאת היטב אבל שותק על מנת לא לוותר ליריביו הימניים יותר – הבית היהודי. הוא יודע שאי אפשר לשמור על מגרון ועל עמונה ועל אש קודש ומאחזים נוספים בלי להיגרר לתהום של מדינה דו-לאומית. הוא יודע היטב שאין לישראל רצון או יכולת "לבלוע" 2.5 מליון פלסטינים, תושבי הגדה. הוא יודע היטב שכל הריטוריקה הכאילו ימנית שלו היא שקר אחד גדול.

בימים אלה של פינוי עמונה השקר הזה מתגלה והמלך עומד עירום על הגבעה, כאשר נוער הגבעות בז לו, לצבא שלנו, לשוטרים שלנו ולמדינה שלנו.

אנחנו נמשיך לומר את האמת הקשה – אין עוד דרך ולא המציאו בנתיים עוד פתרון מלבד פתרון של שתי מדינות והיפרדות מהפלסטינים. רק כך נוכל ליצור ולבצר את הגבול שלנו, לכלול את הגושים הגדולים בתוך מדינת ישראל.

"לא לנצח נחיה על חרבנו" נשים למען שלום וביטחון מדברות בכנסת

16299542_1321438264582934_3019763199910989866_n

January 30

חברות וחברים יקרים,
מאות נשים, בהן, חברות תנועת נשים עושות שלום – نساء يصنعن السلام – Women Wage Peace הגיעו היום לכנס ההשקה של שדולת הנשים למען שלום ובטחון שהקמתי עם ח"כמיכל רוזין נשים אלו מייצגות מאות אלפי נשים, הפונות לקובעי המדיניות ואומרות: ״לא לנצח נחיה על החרב!״.

אנו רוצות הסדר ולא הסדרה ולא נוותר על צורכי הביטחון של ישראל ולא על הסדר הוגן שיבטיח גבולות בטוחים. המלחמות הוכיחו כבר שאינן פיתרון לכלום. הן קוברות את ילדינו, את חיינו, העתיד והתקווה שלנו.

אנו מאמינות שנשים הן הכוח המוביל והמנהיגות הנכונות ביותר עבור חברות מסוכסכות. יש לנו זכות להשפיע ולהכריע בשאלות הקריטיות הנוגעות לבטחוננו. נהיה שותפות ומובילות תהליכים, נגיע לכנסת ולממשלה שעסוקה בזוטות ולא בדבר העיקרי: יצירת מציאות של שלום אשר רואה בחיים ערך עליון.

הכנס הראשון הציג שילוב ידיים של נשים המייצגות רבגוניות נפלאה ומרגשת: מכל גווני הקשת הפוליטית, ייצוג של תושבות החברה הישראלית- יהודיות וערביות, מרחבי הארץ ומההתנחלויות, נציגות פלשתיניות, חברות וחברי כנסת.

בין הדוברות היתה שרה רוזנפלד, אם שכולה מהישוב כוכב השחר אשר אמרה: "שמעתי את ראש המועצה שלי מתלהם כעת על הבמה ואני בחרתי להיות איתכן כאן. דווקא מתוך נסיבות קורעות בטן ולב, קולו של בני הזועק מהאדמה גורם לי לפעול כעת. מלאכי היה בחור ערכי מוכשר ומצליח. אחד מחלומותיו היה לעורר את הנקןדה הפנימית שנמצאת בכל אחד מאיתנו ולפעול למען האחדות. מתוך המקום הזה באתי ואני מאמינה שנשים מסוגלות להוביל לשלום. אם לא נלחם בעצמנו, נוכל להתפנות לשלום. הרי כולנו עייפים ממלחמות.”

יהלומה זכות , חברת התנועה אמרה: "נולדתי, גדלתי והקמתי משפחה בעיר הפיתוח אופקים ואני רוצה שלום. הגעתי לכנסת לקרוא לכם כאישה פשוטה ועממית לשיח שלום חדש המייצר שפה חדשה, המדגישה כי השלום שייך לכולנו. אני יהלומה זכות שואלת כאזרחית מדינת ישראל מה את ח"כ עשית השבוע כדי לקדם הסכם מדיני? כי לי אי אפשר לומר שאני לא מבינה בביטחון, התמודדות עם בטחון היא שגרת חיי…אנו דורשות תכנית ברורה עם חזון, עם אסטרטגיות ואחריות לקבלת החלטות כדי להשיג הסכם מדיני שיחזיר את התקווה והשלום לחיינו."

אנו נושאות עינינו אל אישים אמיצים ובעלי חזון שעשו הסטוריה, הפנו עורף למשקעי העבר וחתרו לשלום. במציאות המזרח תיכונית שלנו אנו מוקירות את רה״מ מנחם בגין ונשיא מצריים אנואר סאדאת, רה״מ רבין, פרס וחוסיין מלך ירדן. אנשים שהיו למודי קרבות ואויבים מרים, שהשכילו להחליף דיסקט, לקדם עבור תושבי מדינותיהם מהלכים של תקוה ורצון למציאות טובה יותר.

אני מודה לחברי הכנסת שבאו ונשאו דברים: Meirav Michaeli , Zehava Galon , חיליק בר עמיר פרץ , Yehudah Glick د. عبد الله أبو معروف – ד"ר עבדאללה אבו מערוף Revital Swid , איתן ברושי – Eytan Broshi

תודה גם ל Saviona Rotlevy Marie-Lyne Smadja
המשך יבוא.

לא נשכח את הקורבנות, לא נשכח את המשחררים, לא נרשה לשנאה לטמא את נפשנו

16386883_1318846428175451_8276159454502236588_n
January 27

אמרו היום בתחזית שהחורף שוב הגיח במחוזותינו, תהיינה רוחות עזות וקיימת סכנת קיפאון במקומות מסוימים. יש סיכוי קטן לשלג בירושלים. בדקתי את מזג האוויר בשני מקומות בעולם ששוחררו בתאריך זה – 27 לינואר. מעלה אחת מעל האפס באושוויץ שבפולין, מעלה אחת מתחת לאפס בסנט פטרסבורג, פעם לנינגרד שברוסיה. בלילה הטמפרטורות ירדו עוד, שלג רך ובתולי יתחיל לרדת ויכסה את המבנים ויכסה בלבן את האדמה שפעם היתה ספוגה בדם.

לפני 72 שנים היה זה אנטולי שפירו, קצין יהודי בצבא האדום, שפתח את שערי מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו ומצא שם אנשים שעמדו בשלג, אנשים שהיו יותר דומים לשלדים. "הצבא האדום בא לשחרר אתכם", כך אמר להם.

ב 27 לינואר 1944, כאשר באושוויץ עוד בערו התנורים, בדיוק שנה לפני שחרור המחנה הוסר המצור מעל לנינגרד. העיר היפיפייה שהוקמה על ידי פטר הגדול על גדות נהר הנוואה היתה חשובה לנאצים, גם כסמל וגם כיעד אסטרטגי, אך הביצורים היו חזקים דיים. היטלר החליט להרעיב את העיר למוות. ההפצצות נמשכו יומם ולילה, שום יעד לא היה חסין. הילדים שקיבלו את הפירורים האחרונים מהוריהם קברו את המבוגרים ועבדו במפעלים על מנת לסייע לעיר האהובה עד שנפלו גם הם.

במהלך 872 ימי מצור ורעב נוראי מתו כ-750,000 בני ובנות אדם. יותר מהמבורג, דרזדן, טוקיו, הירושימה ונגסאקי. יותר מאשר בשש שנות מלחמת האזרחים בסוריה. בעיר אחת. במפעל המוות הנוראי אושוויץ הושמדו אף יותר – יותר ממליון וחצי בני ובנות אדם, מתוכם כ 1.1 מליון יהודים.

הרטוריקה של היטלר ביחס ללנינגרד הזכירה את דבריו האיומים ביחס ליהודים. זו היתה שנאה פתולוגית. "לנינגרד, פטרסבורג היא שלולית של רעל שזולגת לים הבלטי. היא חייבת להימחק כליל", כך הכריז הצורר בעת ביקורו בפריז בספטמבר 1941.

אלפי יהודים נפטרו בעת המצור בעיר שהיטלר שנא כל כך, אלפי אחרים נהרגו כשנלחמו בגבורה יתרה בשורות הצבא האדום למען הסרת המצור מלנינגרד, בקרבות בקורסק, סטלינגרד ואחרים. בין החיילים, הקצינים והגנרלים שזכו לעיטורים הגבוהים ביותר בברה"מ לאחר המלחמה יש אלפי שמות יהודיים. כן, הסבים והסבתות שלנו נלחמו כמו כולם והסטטיסטיקה אף מעידה על כך שכמות המתגייסים היתה אף יותר גבוהה בין יהודים מאשר בשאר הלאומים שהרכיבו את הפסיפס האנושי בברה"מ. למרות העובדות, המיתוסים הזדוניים והאנטישמיים לאחר המלחמה סברו שיהודים כמעט ולא נלחמו.

בישראל כיום חיים אלפי ניצולי שואה שעלו ממדינות אירופה ומברה"מ, כמה עשרות שורדי המצור בלנינגרד, כמה אלפי ותיקי מלחמת העולם השנייה שלחמו בשורות הצבא האדום. אנו, הצאצאים שלהם חייבים לזכור גם את השואה וגם את הגבורה של המשחררים. גם לעזור לקשישים ששרדו, בין בגטו או בין אם בצבא או בגדודי הפרטיזנים וגם להנציח את ההקרבה של מי שנלחם נגד הרוע הגדול מכל. הסיפורים האלה חייבים להישמע בכל מקום – בבתי הספר, במוזיאונים, בבתי הקולנוע ובלבבות של בני האדם. אני נלחמת למען המטרה הזאת בכנסת כי מי שלא זוכר את העבר שלו, גם עתיד לא יהיה לו.

ובאשר לשנאה עיוורת שממשיכה להניע את מפעלי ההרס ברחבי העולם.
עברתי היום על כמה תגובות לכתבה על כך שישראל תקבל כ 100 יתומים סוריים שייקלטו על ידי משפחות ערביות ונדהמתי מהשנאה שרחשה שם. "רק נחשים בוקעים מביצי נחשים. אנחנו לא צריכים אותם פה", כתבה ישראלית כבת 70, שנולדה רק קצת אחרי המלחמה ההיא. אנו, הצאצאים של ניצולי השואה והרדיפות האנטישמיות רגילים לשבח את חסידי אומות העולם שהצילו את היהודים וסיכנו את חייהם וחיי ילדיהם אך האם היינו מוכנים למעשה אצילי כזה בעצמנו? בואו נבטיח לעצמנו היום שלא נהיה אדישים, לא נשתוק לנוכח הזוועות ולעולם לא ניתן לשנאה לטמא את נפשנו ואת זהותנו

בתמונות: אושוויץ המשוחררת, לנינגרד הנצורה ומנת לחם יומית יקרה מפז שיכלה להציל חיים.

שבת שלום.

 

העולם מציין את יום השואה הבינלאומי, אך האנטישמיות עדיין לא נעלמה

חברות וחברים יקרים,
השבוע נציין יחד עם מדינות העולם את יום השואה הבינלאומי. יום זה משמר את הזיכרון ההיסטורי הבינלאומי של מלחמת העולם השנייה האכזרית ואת זכרם של ששת המיליונים יהודיים, שנרצחו רק משום שהיו יהודים. ציון יום זה מפנה זרקור אל מפלס האנטישמיות שלא נעלמה מן העולם לאחר השואה וכיום, שבעים שנה אחרי, האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער.

לקראת יום השואה הבינלאומי, הכין משרד התפוצות דוח מדאיג במיוחד המציג עליה ניכרת המתרחשת בשנה האחרונה, בגילויי האנטישמיות ובתקיפות אלימות נגד יהודים ברחבי העולם.

אנטישמיות היא חיידק ותיק ואלים הקיים כמעט כמו משך חייו של העם היהודי. היא לא צריכה סיבות כדי להתקיים. מספיק להיות ולהיראות שונה, מספיק שיהיה לך שם יהודי, מספיק שמזוזה תהיה תלויה על מפתן ביתך, מספיק שתבלוט ותצליח. מספיק שתהיי יהודיה.

כשהייתי בת שמונה, תלמידת כיתה ב' במוסקבה, בן כיתתי החליט לעלוב בי וקרא לי "ז'ידובקה" (יהודונת). כולם צחקו, אני לא הבנתי מה הוא אומר והחלטתי שמדובר בכינוי גנאי שלא מוכר לי. כשהגעתי הביתה ושאלתי את סבתי לפשר המילה היא חיבקה אותי ואמרה לי שאין מה להתבייש. הוא רק אמר שאני יהודיה. אבל תחושת העלבון לא נעלמה, כאילו סטרו לי סטירה כואבת. לא בגלל יהדותי אלא בגלל שגיליתי כי זו הדרך של ילדים אחרים לנסות להשפיל אותי.
אלפים רבים של ילדים יהודיים החיים גם היום ברחבי העולם, חווים את העלבונות הללו בכל השפות ובכל הדרכים., למי שלא חווה זאת קשה להסביר כמה שזה קשה.

אנו במדינת ישראל לא יכולים לשתוק לנוכח המציאות הקשה הזאת. לא נוכל להשמיד את החיידק האלים והמסוכן הזה שזורע שנאה מדורי דורות, אבל אנו חייבים להיערך מולו בידיעה ובהכרה צלולה. כאשר פשע שנאה אלים מתרחש בצרפת על ידי מחבלים ג'יהדיסטיים או כשסגן יושב ראש הפרלמנט הרוסי מאשים את "הנינים של אלה שעזבו את תחום המושב והרסו את הכנסיות שלנו ב 1917" , אסור למדינת ישראל, מדינת יהודים היחידה בעולם לשתוק כי אנחנו יודעים איך יכולה להיגמר השתיקה הזאת.

צפו בדבריי אודות האנטישמיות בוועדת העלייה והקליטה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos