כששרידותו הפוליטית של נתניהו על הפרק, פתאום יש כסף?

 
2017 ,19 מרץ ·

חברים יקרים,
קצת מספרים:
1 מיליארד ש״ח – הסכום שהושקע להקמת התאגיד
2 מיליארד ש״ח – עלות מערכת בחירות למשק
——
3 מיליארד ש״ח ! ! !

הכסף הזה היה פותר את סוגיית הפנסיות, ומאפשר את השוואת קצבאות הנכות לשכר מינימום גם יחד.

שנמשיך?
בסכום הזה אפשר היה גם להקים 3 בתי חולים במקומות שזקוקים לכך בפריפריה ולשפץ את כל בתי שמשוועים לשיפור ועוד היה נותר עודף.

אבל מה שמעניין את נתניהו היא שרידותו – רק בכך עסוקים בבלפור.

מי שבכזאת קלות יכול להוציא סכומי עתק, ולא למען שיפור איכות חיינו, לא ניתן עוד לסמוך על שיקול דעתו.

ממשלה שנותנת לכך יד, לא ראויה להנהיג אותנו.

פנייה לנשיא: "עזור להשאיר את טמלקובה בישראל"

ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני שלחה מכתב לרובי ריבלין בו ביקשה שיסייע להאריך את שהותה של הג'ודוקא בארץ. האשרה שלה תפוג ב-13 בנובמבר

יומיים לפני שבטינה טמלקובה תמריא לאליפות אירופה בג'ודו עד גיל 23, במהלכה תפוג אשרת השהייה שלה בישראל והיא לא תוכל לשוב לארץ, חברת הכנסת קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני שלחה היום (שני) מכתב פנייה דחוף לנשיא המדינה ראובן ריבלין, בו היא מבקשת את עזרתו.

 

סיפורה של טלמקובה

 

סבטלובה כתבה במכתבה לנשיא: “טמלקובה חיה בזוגיות עם הג’ודוקא ברוך שמאילוב, וכל מה שיקר לה הוא במדינת ישראל אותה היא מייצגת בעולם ומביאה לה הרבה כבוד בתחרויות השונות בהן היא מגיעה להישגים כבירים".

 

טמלקובה. סיטואציה בעייתית (צילום: אורן אהרוני)

טמלקובה. סיטואציה בעייתית(צילום: אורן אהרוני)

ריבלין. יעזור? (צילום: מארק ניימן / לע"מ)

ריבלין. יעזור?(צילום: מארק ניימן / לע"מ)

 

"לאחרונה פורסם כי משרד הפנים מסרב להעניק לה אזרחות והיא תגורש מישראל השבוע. בתחרות הגראנד פרי בטשקנט אף סירבו ללחוץ את ידה בשל היותה ישראלית. מתברר כי היא מספיק ישראלית כדי לייצג את ישראל בעולם, ועל כן היא גם מספיק ישראלית כדי להישאר כאן. אני מודעת לרגישותך, ועל כן פונה אליך ומבקשת ממך אדוני הנשיא, שתתערב ותפעל למען כך שבטינה תישאר איתנו”.

על רקע חיזורי גבאי, יעלון מצהיר: יש מקום לעוד מיליון מתנחלים, לא יהיה שלום

בהרצאה שנשא אמר שר הביטחון לשעבר כי לא צריך לפנות יהודים מהגדה וכי הפערים עם הפלסטינים לא ניתנים לגישור. בשיחות סגורות אומר יו"ר העבודה שאין הבדל בין עמדותיו לעמדות של יעלון

יעלון באוניברסיטת חיפה, בינואר
יעלון באוניברסיטת חיפה, בינואררמי שלוש

מאז נבחר אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה, בחודש יולי האחרון, הוא מחזר באינטנסיביות אחרי שר הביטחון לשעבר, משה יעלון, כדי שיצטרף לשורות המפלגה לקראת הבחירות הבאות. בין השנייםשוררים יחסים טובים מאז שכיהנו יחד בממשלתו של בנימין נתניהו, שממנה התפטר גבאי לאחר שיעלון הודח מתפקידו לטובת אביגדור ליברמן. בשיחות סגורות אומר גבאי שאין הבדל בין עמדותיו לעמדות של יעלון, ושגם התנגדותו של יעלון למדינה פלסטינית אינה נובעת מאידיאולוגיה.

ביום חמישי, בהרצאה שנשא בפני בני נוער במסגרת "בית מדרש ישראלי לנוער" בבית שמש, אמר יעלון שלתפיסתו אין צורך לפנות מתנחלים, ושבגדה המערבית יכולים להתנחל עוד מיליון יהודים לפחות. הוא הצהיר שאין סיכוי לגשר על הפערים עם הפלסטינים ולהגיע עמם להסכם שלום, כיוון שנציגיהם לא יסכימו לשום פשרה טריטוריאלית.

"אצלנו אומרים 'טוב, נפנה יהודים'. מה פתאום? אני אומר  — לא נפנה יהודים ולא ערבים", אמר יעלון. "בתוך המפה שנמצאת כרגע, אנחנו יכולים לשמור על האינטרסים שלנו, שלא תהיה מדינה דו־לאומית". בהמשך הוסיף: "לא מתנחלים על כל גבעה. יש מספיק מקום להתנחל ביהודה ושומרון לעוד מיליון־שניים, למקומות שמתאימים לנו מבחינת מדיניות. את זה עושים במדיניות שקולה".

בתשובה לשאלה שהפנה אליו אחד הנערים, בנוגע לעמדתו בנושא פינוי התנחלויות, הזכיר יעלון שהתנגד לתוכנית ההתנתקות כשהיה הרמטכ"ל. הוא הגדיר עצמו "איש התיישבות", והוסיף: "אני טוען שהגבול מסומן על ידי תלם המחרשה, הגבול מסומן על ידי בית ילדים. איפה שאין בית ילדים אין צבא. אם אתה רוצה להחזיק שטח, אתה צריך שיהיה שם יישוב".

גבאי במפגש עם תושבי דימונה, בשבוע שעבר
גבאי במפגש עם תושבי דימונה, בשבוע שעבראליהו הרשקוביץ

לדבריו, "מצד אחד אני לא רואה סיכוי להסדר קבע בטווח הנראה לעין. הפער ביננו לבינם לא ניתן לגישור. הם לא הסכימו לשום הצעה לחלק את הארץ. הם לא מוכנים שתהיה להם מדינה אפילו בקווי 67' וחלוקת ירושלים, מבחינתם זה רק 22% מפלסטין. פלסטין שלהם זה מהים עד הירדן. גם אם זה יקח זמן, תורת השלבים, הם לא מוכנים לוותר. אני לא רואה שתקום אצלם הנהגה שתרצה לחלק את הארץ. אני לא רואה סיכוי — לא בפתח וקל וחומר בחמאס".

שר הביטחון לשעבר הוסיף כי "אשליית שלום עכשיו התאדתה, אשליית ארץ ישראל השלמה גם כן התאדתה. בין לבין צריך למצוא את הדרך שהם חיים באוטונומיה פוליטית והם לא מצביעים לכנסת אלא לפרלמנט שלהם. אין פה שלום עכשיו. אין ולא יהיה. צריך לנהל בתבונה עם הסתכלות מה האינטרסים שלנו. זה נכון למדינה פלסטינית, סוריה, לבנון. אם מנהלים חכם יש שקט ביטחוני חסר תקדים".

להימנע מפינוי

ביום שני אמר גם גבאי, בראיון לערוץ 2, כי אין צורך לפנות התנחלויות כחלק מהסכם שלום. גבאי נשאל אם ההתנחלויות עלי ועפרה יצטרכו להתפנות וענה: "אם אתה עושה הסכם שלום אז אפשר למצוא פתרונות שלא מחייבים פינוי". לאחר מכן הוסיף: "בהסכם שלום, אם אתה עושה שלום, למה צריך לפנות? אני חושב שהדינמיקה או הטרמינולוגיה שהתרגלו לדבר בה כאן, במונחים של אתה עושה הסכם שלום — מפנים, היא לאו דווקא נכונה".

יום למחרת, בראיון לרשת ב', הבהיר יו"ר העבודה כי אינו חוזר בו מאמירותיו, ואמר שבמקרה של הסכם שלום צריך למצוא פתרונות יצירתיים בסוגיית ההתנחלויות המבודדות. "אסור להסתכל על פינוי של 80 אלף יהודים כלאחר יד", אמר. בצד זאת, הוא נמנע מלהצהיר שלא יפנה התנחלויות באופן גורף.

"אני מאמין בצדקת קיומנו כאן. אני מאמין בכך שכל ארץ ישראל שלנו, הרי אלוהים הבטיח לאברהם את כל ארץ ישראל, אבל אני מאמין גם שמאחר שיש בה 4.5 מיליון ערבים אז אנחנו צריכים להתפשר על מנת ליצור מצב שבו אנחנו חיים במדינה שלנו עם רוב יהודי, והם חיים במדינה משל עצמם", אמר גבאי בראיון והוסיף: "אני מאמין בפתרון שתי המדינות בשביל עצמנו, אני לא עוסק בזכויות של הפלסטינים".

בסיור שערך ברמת סירין שבעמק הירדן, חזר גבאי על דבריו ואמר כי "אנחנו צריכים להימנע עד כמה שיותר מפינוי יהודים מבתיהם כמו שאנחנו צריכים להימנע מפינוי ערבים מבתיהם.. בעידן שיש בו שלום, שני הצדדים צריכים לסמוך אחד על השני ולעזור אחד לשני". קודם לכן הוא קיים ראיון בנושא בגלי צה"ל, והוסיף: "אנחנו לא צריכים לחשוב במן טריק כזה שמה שהיה בסיני חייבים לעשות גם ביהודה ושומרון".

חברי כנסת מהאופוזיציה מתחו על דברי גבאי ביקורת נרחבת. ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני) הדגישה כי אמירתו אינה עמדתה, "לא עמדת התנועה, ולא עמדת המחנה הציוני". ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) כתב כי "היפרדות לשתי מדינות: אינטרס קיומי עליון שיחייב ויתור כואב ופינוי חבלי מולדת". ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמרה כי "ההכרה בגושי ההתנחלויות הגדולים הושגה בעמל רב במשך דיונים מול ארה"ב בסבבי המו"מ האחרונים. חייבים לשמור על ההבחנה בין הגושים למה שמחוצה להם". ח"כ אילן גילאון (מרצ) כתב כי חבל שגבאי "שכח שהוא נבחר לעמוד בראש המחנה האלטרנטיבי לליכוד. אין פיתרון מדיני שלא כולל פשרה טריטוריאלית".

בעקבות הביקורת מסר גבאי בשבוע שעבר: "בכל מפגש, כנס וראיון אני מדגיש את מחויבותי לחתירה קבועה להסכם שלום, על בסיס פתרון שתי המדינות תוך שמירה על ביטחון ישראל, וכן את ההבחנה הברורה בין גושי ההתיישבות להתנחלויות מבודדות, שאת הבנייה בהן נעצור".

עוד אמר כי "מנגד, אין לטעמי מקום לשרטט בשלב זה את גבולות המשא ומתן ואת מתכון הפתרון, לרבות סוגיית פינוי מיידי של כלל ההתנחלויות ואין מקום להתחייב עליה כאמירה מקדימה בשלב זה. אני אומר בכל הזדמנות ומדגיש שכל פתרון שיוביל אותנו להסכם ראוי להיבחן ולהישקל. מה שפורסם היום לא שונה מקו קבוע זה, ולצערי זכה למסגור מופרז".

ערוץ הכנסת – קריאה שלישית

ערוץ הכנסת – קריאה שלישית 4.9.17

פורסם בתאריך 4 בספט׳ 2017

ח"כ אמיר אוחנה(הליכוד) ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) יריב אופנהיימר (לשעבר מזכ"ל "שלום עכשיו") ושרה העצני הכהן (יו"ר ישראל שלי) על המסתננים, נתניהו והתקשורת ועל אמירתה של איילת שקד בהקשר מיהו ציוני.
"קריאה שלישית" עם שלום קיטל, כל יום שני בשעה 21:30

אל תשליכני לעת זיקנה!

February 20

צפו בשאלתי לשר הבריאות ובתשובתו.

חברות וחברים יקרים,
היום במסגרת שעת השאלות בכנסת פניתי לשר ליצמן ושאלתי כיצד יתכן כי המדינה פועלת באופן הכי אנטי יהודי ואנטי אנושי, ולעת זיקנה מפקירה את קשישיה החלשים והסיעודיים למוסדות מופרטים וחסרי פיקוח, העיקר להרחיק את כאב הראש הזה מאחריותה הישירה של הממשלה.

אני דורשת שהמדינה תיקח לידיה ולסמכותה את האחריות על מוחלשיה וזקניה תוך הקפדה על נורמות איכות וביקורות פתע תכופות. בבתי החולים הסיעודיים, מוסדות אשפוז והיכן שאנשים אומללים הופכים לגוש בשר חסר חשיבות המייצר רווח לבעלי המוסד.

כולנו עלולים להגיע למקום הקשה הזה ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב שיקיריו או הוא עצמו נהיה במצב כזה.

אסור לנו להוריד זאת מסדר היום שלנו עד שהקטסטרופה הזו תבוא על תיקונה הראוי.

זה קודם כל עבור עצמנו וצלם האנוש שלנו.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

הממשלה שלנו שוב שיקרה לקשישים!!! ועכשיו שאלת מפתח – מה ניתן לרכוש בישראל ב-31 שקלים?

16729348_1332377923488968_2046954181066062031_n

February 12

חברים יקרים, שאלה לי אליכם.
מה אפשר לקנות ב-31 שקלים? וב-46? 87? 92?

תסכימו איתי שבכסומים העלובים האלו אי אפשר אפילו ללכת למכולת אפילו פעם אחת, לא לשלם את אחד מחשבונות הבית, ולא לרכוש את אחת התרופות שלא כלולה בסל התרופות.

אין לי ספק שרבים מכם יודעים זאת היטב, אך מסתבר שבממשלה שלנו יש רבים שחושבים אחרת.

לפני מספר חודשים בעת שהצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה הבטיחו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הבטחות רבות לאותם קשישים ישראלים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה. הכלכלנים צקצקו בלשונם וכתבו שהתוספת כשתגיע תהיה מזערית ביותר ולא באמת תוכל להוציא מישהו או מישהי מאותם קשישים או קשישות ממעגל העוני, אך הפוליטיקאים היו בשלהם.

מה שטוב בכל הסיפור הזה, הוא שכמו בסיפור של סינדרלה – לאחר חצות הכרכרה המפוארת הופכת לדלעת, וב-28 לחודש כאשר משולמת קצבת הזקנה כל ההבטחות מתפוגגות באוויר.

אז כמה תוספת קיבלו קשישי ישראל לקצבת הזקנה העלובה שהם מקבלים? רומן ליידרמן, שדווקא מצא תעסוקה בישראל כשעלה מחבר העמים ועבד כאן כ-15 שנים קיבל 31 שקלים שלמים!
אחרים קיבלו סכומים שונים ומשונים שהגדול בהם הוא 92 שקלים.

אז חרפת הרעב עדיין מרחפת מעל ראשם של כל אלה שמתקיימים מקצבת זקנה עלובה – עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, אבל בעיני אלה שמזמן מודדים את המציאות בקופסאות סיגרים ובקבוקי שמפניה אין שום בעיה.

בתקציב הדו-שנתי שכידוע עבר בסוף 2016 – אין שם שום אזכור לפתרון בעיית הדיור הציבורי – על כך דיבר בשבוע שעבר בועדת העליה והקליטה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אשל ארמוני, ובאשר לקצבאות זקנה – הרי אנו כבר יודעים איך האגדה הזאת נגמרה. היום אותם מקבלי קצבת זקנה, ובראשם רומן ליידרמן אותו אני מכירה מתחילת פעילותי בכנסת, מכינים את הצ'קים.

הם עומדים לשלוח לכנסת את התוספות העלובות שמכרו להם בתור "פתרון בעיית הפנסיה", ושאנשים שבשוויון נפש הצביעו בעד התקציב "החברתי הזה" שלא סופר את הקשישים, את הנכים, את זכאי הדיור הציבורי ואחרים יחליטו מה יעשו אתם.

אולי יתנו לתלמידי ישיבות, ואולי – כפיצוי למתנחלי עמונה. כך או כך, אני קוראת לכלל הציבור במדינת ישראל להצטרף למאבק הצודק הזה למען העלאת גובה קצבת הזקנה שלא מאפשר לחיות בכבוד, אלא בקושי לשרוד.

דרשתי דיון במליאת הכנסת בנושא כבר השבוע. על הממשלה לא רק לספק תשובות, אלא גם לדאוג לפתרונות.

לא נשכח את הקורבנות, לא נשכח את המשחררים, לא נרשה לשנאה לטמא את נפשנו

16386883_1318846428175451_8276159454502236588_n
January 27

אמרו היום בתחזית שהחורף שוב הגיח במחוזותינו, תהיינה רוחות עזות וקיימת סכנת קיפאון במקומות מסוימים. יש סיכוי קטן לשלג בירושלים. בדקתי את מזג האוויר בשני מקומות בעולם ששוחררו בתאריך זה – 27 לינואר. מעלה אחת מעל האפס באושוויץ שבפולין, מעלה אחת מתחת לאפס בסנט פטרסבורג, פעם לנינגרד שברוסיה. בלילה הטמפרטורות ירדו עוד, שלג רך ובתולי יתחיל לרדת ויכסה את המבנים ויכסה בלבן את האדמה שפעם היתה ספוגה בדם.

לפני 72 שנים היה זה אנטולי שפירו, קצין יהודי בצבא האדום, שפתח את שערי מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו ומצא שם אנשים שעמדו בשלג, אנשים שהיו יותר דומים לשלדים. "הצבא האדום בא לשחרר אתכם", כך אמר להם.

ב 27 לינואר 1944, כאשר באושוויץ עוד בערו התנורים, בדיוק שנה לפני שחרור המחנה הוסר המצור מעל לנינגרד. העיר היפיפייה שהוקמה על ידי פטר הגדול על גדות נהר הנוואה היתה חשובה לנאצים, גם כסמל וגם כיעד אסטרטגי, אך הביצורים היו חזקים דיים. היטלר החליט להרעיב את העיר למוות. ההפצצות נמשכו יומם ולילה, שום יעד לא היה חסין. הילדים שקיבלו את הפירורים האחרונים מהוריהם קברו את המבוגרים ועבדו במפעלים על מנת לסייע לעיר האהובה עד שנפלו גם הם.

במהלך 872 ימי מצור ורעב נוראי מתו כ-750,000 בני ובנות אדם. יותר מהמבורג, דרזדן, טוקיו, הירושימה ונגסאקי. יותר מאשר בשש שנות מלחמת האזרחים בסוריה. בעיר אחת. במפעל המוות הנוראי אושוויץ הושמדו אף יותר – יותר ממליון וחצי בני ובנות אדם, מתוכם כ 1.1 מליון יהודים.

הרטוריקה של היטלר ביחס ללנינגרד הזכירה את דבריו האיומים ביחס ליהודים. זו היתה שנאה פתולוגית. "לנינגרד, פטרסבורג היא שלולית של רעל שזולגת לים הבלטי. היא חייבת להימחק כליל", כך הכריז הצורר בעת ביקורו בפריז בספטמבר 1941.

אלפי יהודים נפטרו בעת המצור בעיר שהיטלר שנא כל כך, אלפי אחרים נהרגו כשנלחמו בגבורה יתרה בשורות הצבא האדום למען הסרת המצור מלנינגרד, בקרבות בקורסק, סטלינגרד ואחרים. בין החיילים, הקצינים והגנרלים שזכו לעיטורים הגבוהים ביותר בברה"מ לאחר המלחמה יש אלפי שמות יהודיים. כן, הסבים והסבתות שלנו נלחמו כמו כולם והסטטיסטיקה אף מעידה על כך שכמות המתגייסים היתה אף יותר גבוהה בין יהודים מאשר בשאר הלאומים שהרכיבו את הפסיפס האנושי בברה"מ. למרות העובדות, המיתוסים הזדוניים והאנטישמיים לאחר המלחמה סברו שיהודים כמעט ולא נלחמו.

בישראל כיום חיים אלפי ניצולי שואה שעלו ממדינות אירופה ומברה"מ, כמה עשרות שורדי המצור בלנינגרד, כמה אלפי ותיקי מלחמת העולם השנייה שלחמו בשורות הצבא האדום. אנו, הצאצאים שלהם חייבים לזכור גם את השואה וגם את הגבורה של המשחררים. גם לעזור לקשישים ששרדו, בין בגטו או בין אם בצבא או בגדודי הפרטיזנים וגם להנציח את ההקרבה של מי שנלחם נגד הרוע הגדול מכל. הסיפורים האלה חייבים להישמע בכל מקום – בבתי הספר, במוזיאונים, בבתי הקולנוע ובלבבות של בני האדם. אני נלחמת למען המטרה הזאת בכנסת כי מי שלא זוכר את העבר שלו, גם עתיד לא יהיה לו.

ובאשר לשנאה עיוורת שממשיכה להניע את מפעלי ההרס ברחבי העולם.
עברתי היום על כמה תגובות לכתבה על כך שישראל תקבל כ 100 יתומים סוריים שייקלטו על ידי משפחות ערביות ונדהמתי מהשנאה שרחשה שם. "רק נחשים בוקעים מביצי נחשים. אנחנו לא צריכים אותם פה", כתבה ישראלית כבת 70, שנולדה רק קצת אחרי המלחמה ההיא. אנו, הצאצאים של ניצולי השואה והרדיפות האנטישמיות רגילים לשבח את חסידי אומות העולם שהצילו את היהודים וסיכנו את חייהם וחיי ילדיהם אך האם היינו מוכנים למעשה אצילי כזה בעצמנו? בואו נבטיח לעצמנו היום שלא נהיה אדישים, לא נשתוק לנוכח הזוועות ולעולם לא ניתן לשנאה לטמא את נפשנו ואת זהותנו

בתמונות: אושוויץ המשוחררת, לנינגרד הנצורה ומנת לחם יומית יקרה מפז שיכלה להציל חיים.

שבת שלום.

 

העולם מציין את יום השואה הבינלאומי, אך האנטישמיות עדיין לא נעלמה

חברות וחברים יקרים,
השבוע נציין יחד עם מדינות העולם את יום השואה הבינלאומי. יום זה משמר את הזיכרון ההיסטורי הבינלאומי של מלחמת העולם השנייה האכזרית ואת זכרם של ששת המיליונים יהודיים, שנרצחו רק משום שהיו יהודים. ציון יום זה מפנה זרקור אל מפלס האנטישמיות שלא נעלמה מן העולם לאחר השואה וכיום, שבעים שנה אחרי, האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער.

לקראת יום השואה הבינלאומי, הכין משרד התפוצות דוח מדאיג במיוחד המציג עליה ניכרת המתרחשת בשנה האחרונה, בגילויי האנטישמיות ובתקיפות אלימות נגד יהודים ברחבי העולם.

אנטישמיות היא חיידק ותיק ואלים הקיים כמעט כמו משך חייו של העם היהודי. היא לא צריכה סיבות כדי להתקיים. מספיק להיות ולהיראות שונה, מספיק שיהיה לך שם יהודי, מספיק שמזוזה תהיה תלויה על מפתן ביתך, מספיק שתבלוט ותצליח. מספיק שתהיי יהודיה.

כשהייתי בת שמונה, תלמידת כיתה ב' במוסקבה, בן כיתתי החליט לעלוב בי וקרא לי "ז'ידובקה" (יהודונת). כולם צחקו, אני לא הבנתי מה הוא אומר והחלטתי שמדובר בכינוי גנאי שלא מוכר לי. כשהגעתי הביתה ושאלתי את סבתי לפשר המילה היא חיבקה אותי ואמרה לי שאין מה להתבייש. הוא רק אמר שאני יהודיה. אבל תחושת העלבון לא נעלמה, כאילו סטרו לי סטירה כואבת. לא בגלל יהדותי אלא בגלל שגיליתי כי זו הדרך של ילדים אחרים לנסות להשפיל אותי.
אלפים רבים של ילדים יהודיים החיים גם היום ברחבי העולם, חווים את העלבונות הללו בכל השפות ובכל הדרכים., למי שלא חווה זאת קשה להסביר כמה שזה קשה.

אנו במדינת ישראל לא יכולים לשתוק לנוכח המציאות הקשה הזאת. לא נוכל להשמיד את החיידק האלים והמסוכן הזה שזורע שנאה מדורי דורות, אבל אנו חייבים להיערך מולו בידיעה ובהכרה צלולה. כאשר פשע שנאה אלים מתרחש בצרפת על ידי מחבלים ג'יהדיסטיים או כשסגן יושב ראש הפרלמנט הרוסי מאשים את "הנינים של אלה שעזבו את תחום המושב והרסו את הכנסיות שלנו ב 1917" , אסור למדינת ישראל, מדינת יהודים היחידה בעולם לשתוק כי אנחנו יודעים איך יכולה להיגמר השתיקה הזאת.

צפו בדבריי אודות האנטישמיות בוועדת העלייה והקליטה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

מאות אנשים ליוו את רב״ט ויאצ'יסלב (סלבה) גרגאי בדרכו האחרונה

16142345_1312075552185872_904930745851413066_n

חברים יקרים
השבוע לא היה שבוע פשוט. חקירת רוה״מ החושפות בפנינו מציאות נהנתנית ומנותקת, פינוי אלים של הישוב הבדווי אום אל חיראן ומותו הטראגי של השוטר ארז לוי ז"ל. מלחמת הגרסאות שוב קורעת את החברה הישראלית, אך גם בתוך העצב והטרגדיה יש נקודות קטנות של אור – הקריאה של אמו של החייל סלבה גרגאי, גרמה להמונים שלא הכירו אותו, לבוא ללוותו בדרכו האחרונה.

הרגעים המרגשים והעצובים בהם מתגלה האחווה והלכידות של עם ישראל: אתמול ליוו מאות אנשים את רב״ט ויאצ'יסלב (סלבה) גרגאי בדרכו האחרונה, בעקבות הפוסט שהעלתה אמו טניה, שקראה לציבור להגיע להלוויה. גרגאי ז״ל נקבר בחלקה הצבאית בבית הקברות בראשון לציון בהתאם לתקנות הקבורה לחיילים שאינם יהודים. עצוב ומקומם לראות שמפרידים בין אחים לנשק בקבורה. במדינות רבות בעולם קוברים את החיילים ללא קשר למוצא או דת ביחד, לא כך בישראל.
יהי זכרו ברוך ותנחומי החמים למשפחתו.

מסך עשן
השבוע, פונה בכוח את הישוב הבדווי אום אל-חיראן. תושביו הבדווים יושבו במקום לפני 60 שנה. בקרוב יוקם במקום ישוב יהודי חדש.
התוצאות הטרגיות הוא מותו של שוטר ארז לוי ז"ל, שדרס אותו יעקוב אבו אל-קיאען, תושב המקום. המשטרה אומרת "פיגוע", המשפחה אומרת "אסון", סרטון הוידאו מעלה שאלות רבות והפוליטיקאים כבר מסיתים עוד בטרם הסתיימה החקירה של המקרה. לא מסכימה עם ההסתה וגם לא עם הפוסט המזעזע של חן אלמליח, שדרנית בגל"צ שכתבה כי "היתה גם דורסת שוטר אם היה בא לפנות אותה". אין כל ספק שחן אלמליח, שדרנית מוכשרת וצעירה, איננה תומכת טרור, אך קריאה כזאת מעודדת אי ציות לחוק ופגיעה בלובשי המדים באשר הם, וכאן מדובר כבר בפגיעה ביסוד שלטון החוק במדינה שלנו. את זה לא נרשה, לא לפוליטיקאים ולא לאזרחים.

חשוב להדגיש גם ששהחמרה של מדיניות הריסות הבתים במגזר הערבי במקום הידברות ונסיון לפתור את הסוגיות בדרכי שלום לא התרחשה במקרה. רה"מ השקוע עד הצוואר בפרשות שחיתות שונות דוחף ליצירת מסך עשן סמיך באום אל-חיראן, קלאנסווה ומקומות אחרים. זהו המשך ישיר של מדיניות ה"ערבים נוהרים" , "ערבים מציתים" ו"ערבים מחבלים" בה נקט במהלך השנים האחרונות על מנת לקדם את האינטרסים פוליטיים שלו, להפחיד את הציבור ולהסית נגד המיעוט הערבי.

קמפיין המפקדים יצא לדרך – חבל שאף אחד ברח' בלפור לא מקשיב
קמפיין המפקדים "נפרדים מהפלסטינים" יצא לדרך השבוע. היו רבים שהזדעזעו מהבוטות, אך לשם כך הוא נועד-לזעזע. להדגים כיצד תראה המציאות שלנו אם לא נוביל את התהליכים המדיניים וניתן ל"ניהול הסכסוך" לגרור אותנו למציאות הבלתי-אפשרית של מדינה דו-לאומית בפועל.
חבל שברח' בלפור עסוקים בשינון המנטרה "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" במקום להקשיב לאנשי הביטחון המנוסים שיודעים דבר או שניים על שמירה על אינטרסים הביטחוניים של המדינה שלנו. השאלה היא: האם מי שדווקא בוחר לשמור על ארגון החמאס הרצחני ולהחזיק אותו בחיים שומר על האינטרסים הללו?
האם הציבור יודע שהממשלה לא רק מעבירה לחמאס מלט וחומרי בניין אחרים, אלא גם דנה באפשרות של הקמת נמל ימי בעזה (רעיון של לא אחר אלא ישראל כ"ץ שלא מסתפק בלשפר את החיים לאזרחי ישראל אלא מנסה לשפר גם את החיים של מנהיגי חמאס).
השבוע שוב הפגינו ברצועה תושבים נזעמים נגד מחסור בחשמל ונגד אלה שדרדרו את עזה למקום החשוך שהיא כיום. עוד בתור כתבת לענייני ערבים בערוץ 9 סיקרתי את ההפגנות הללו ב-2006, כאשר נחטף גלעד שליט וחיל האוויר הישראלי הפציץ את תחנת החשמל בעזה. הזעם היה גדול, ובחלקו הגדול הוא היה מופנה אל אנשי חמאס שבאו לנתק חשמל בשכונה אחת ולחבר שכונה אחרת. החמאס מתעלל לא רק באזרחי ישראל אלא גם בפלסטינים. במקום לחזק ולהידבר אתו, צריך לפגוע ביכולתיו ולהחליש אותו על מנת שיצטרך לוותר על השלטון על עזה.

מפגש עם האופוזיציה הסורית
ביום שלישי השבוע, הנחיתי כנס ייחודי במכון טרומן בירושלים. בכנס התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית שהגיעו להפגש עם הקהל בישראל. אני תמיד אומרת כי ישראל איננה אי ואנחנו לא חיים בבועה. עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית שנמצאת במשבר כה עמוק.
במהלך הערב היו גם סטודנטים ערבים בקהל שכעסו על הגעתם של הסורים. אלו מצידם הסבירו להם שאנו לא חיים במציאות אידיאלית וצריך להתקדם.
כדאי שנקשיב ונפתח את העיניים מול הקורה מעבר לגבול הסורי – ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו.

אליעזר בן יהודה של הארמים
בימים אלו אושרה בכנסת הצעת חוק שהגיש ח״כ עודד פורר ושמחתי מאוד לתמוך בה, המעניקה לארמים הקלות ברישום עצמם ומשפחתם כארמים והזכות להתגייס לצה״ל. למי שאינם יודעים,הארמים חיים בכפר ג׳יש שבגליל ועל פי דתם הם נוצרים מרונים.
שאדי ח׳לול רישא, ארמי, סרן במיל׳ וידיד טוב שלי, הוא גם ה״אליעזר בן יהודה״ של הקהילה הארמית החיה בישראל: שאדי עוסק היום בהחייאת השפה העתיקה והפיכתה לשפה השגורה בפי כל העם הארמי. מינקותם ועד זקנתם. מאחלת לשפה הארמית שעתידה יהיה כמו העברית.

אני לא מפסיקה להתפעל מהמורכבות המרהיבה של החברה הישראלית. הנה קמים בה צאצאי העולם העתיק, משיבים לעצמם את זהותם הלאומית ומחיים מורשת בת אלפי שנים של נכסי התרבות והלשון שלהם. יש לנו הזכות והיכולת רק להתעשר מכך.

שבת שלום

נוביגוד שמח!

15740812_1292490024144425_3727575305927954520_n

28.12.2016

אמש חגגנו את הנוביגוד יחד עם חברות וחברים בפאב בילי גי'ין בתל אביב.
בחוץ היה קור מקפיא ובפנים היה חם, שמח, מתוק כמו הסופגניות שאכלנו ותוסס כמו השמפניה ששתינו לחיי השנה החדשה.

ציפי לבני ובוז'י הרצוג נשאו דברים וברכו את דוברי הרוסית לנוביגוד וחנוכה שמח. הם התמקדו בעיקר במשמעות של אור קטן המסוגל להביס חושך גדול ומאיים. בהתאם לתקופה בה אנו שרויים.

הסטנדאפיסט המבריק גיורא זינגר הופיע במונולוגים מלאי הומור עצמי על הנכסים התרבותיים והקולינריים הרוסיים מבית אבא ואמא . לכו לראות אותו הוא פשוט מצויין!

הנוביגוד הוא חג מאוד משפחתי המכנס את המשפחות החוגגות ביחד לשמחה אינטימית ומלאת חום. זה מה שהיה אתמול.
ברוח זו אני מברכת את עם ישראל : "ס נובים גודום" !
שנה אזרחית טובה, וחנוכה שמח.

האירוע נערך במסגרת פרוייקט "מעגלים מתרחבים" של "המחנה הציוני".
בהזדמנות זאת, תודה ענקית Or Ziv ו- Alon Visserנפלאים שהרימו מסיבה לתפארת, ותודה ל Gilad Rabinovich ול Azulay Daniel וכמובן לצוות לשכתי: ו Victoria Polak, Shay Gal ו Gila Livni Zamir, ולמתנדבות הנפלאות שלנו Katya Lipovetsky ו Anna Nemkov.