אל תשליכני לעת זיקנה!

February 20

צפו בשאלתי לשר הבריאות ובתשובתו.

חברות וחברים יקרים,
היום במסגרת שעת השאלות בכנסת פניתי לשר ליצמן ושאלתי כיצד יתכן כי המדינה פועלת באופן הכי אנטי יהודי ואנטי אנושי, ולעת זיקנה מפקירה את קשישיה החלשים והסיעודיים למוסדות מופרטים וחסרי פיקוח, העיקר להרחיק את כאב הראש הזה מאחריותה הישירה של הממשלה.

אני דורשת שהמדינה תיקח לידיה ולסמכותה את האחריות על מוחלשיה וזקניה תוך הקפדה על נורמות איכות וביקורות פתע תכופות. בבתי החולים הסיעודיים, מוסדות אשפוז והיכן שאנשים אומללים הופכים לגוש בשר חסר חשיבות המייצר רווח לבעלי המוסד.

כולנו עלולים להגיע למקום הקשה הזה ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב שיקיריו או הוא עצמו נהיה במצב כזה.

אסור לנו להוריד זאת מסדר היום שלנו עד שהקטסטרופה הזו תבוא על תיקונה הראוי.

זה קודם כל עבור עצמנו וצלם האנוש שלנו.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

הממשלה שלנו שוב שיקרה לקשישים!!! ועכשיו שאלת מפתח – מה ניתן לרכוש בישראל ב-31 שקלים?

16729348_1332377923488968_2046954181066062031_n

February 12

חברים יקרים, שאלה לי אליכם.
מה אפשר לקנות ב-31 שקלים? וב-46? 87? 92?

תסכימו איתי שבכסומים העלובים האלו אי אפשר אפילו ללכת למכולת אפילו פעם אחת, לא לשלם את אחד מחשבונות הבית, ולא לרכוש את אחת התרופות שלא כלולה בסל התרופות.

אין לי ספק שרבים מכם יודעים זאת היטב, אך מסתבר שבממשלה שלנו יש רבים שחושבים אחרת.

לפני מספר חודשים בעת שהצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה הבטיחו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הבטחות רבות לאותם קשישים ישראלים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה. הכלכלנים צקצקו בלשונם וכתבו שהתוספת כשתגיע תהיה מזערית ביותר ולא באמת תוכל להוציא מישהו או מישהי מאותם קשישים או קשישות ממעגל העוני, אך הפוליטיקאים היו בשלהם.

מה שטוב בכל הסיפור הזה, הוא שכמו בסיפור של סינדרלה – לאחר חצות הכרכרה המפוארת הופכת לדלעת, וב-28 לחודש כאשר משולמת קצבת הזקנה כל ההבטחות מתפוגגות באוויר.

אז כמה תוספת קיבלו קשישי ישראל לקצבת הזקנה העלובה שהם מקבלים? רומן ליידרמן, שדווקא מצא תעסוקה בישראל כשעלה מחבר העמים ועבד כאן כ-15 שנים קיבל 31 שקלים שלמים!
אחרים קיבלו סכומים שונים ומשונים שהגדול בהם הוא 92 שקלים.

אז חרפת הרעב עדיין מרחפת מעל ראשם של כל אלה שמתקיימים מקצבת זקנה עלובה – עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, אבל בעיני אלה שמזמן מודדים את המציאות בקופסאות סיגרים ובקבוקי שמפניה אין שום בעיה.

בתקציב הדו-שנתי שכידוע עבר בסוף 2016 – אין שם שום אזכור לפתרון בעיית הדיור הציבורי – על כך דיבר בשבוע שעבר בועדת העליה והקליטה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אשל ארמוני, ובאשר לקצבאות זקנה – הרי אנו כבר יודעים איך האגדה הזאת נגמרה. היום אותם מקבלי קצבת זקנה, ובראשם רומן ליידרמן אותו אני מכירה מתחילת פעילותי בכנסת, מכינים את הצ'קים.

הם עומדים לשלוח לכנסת את התוספות העלובות שמכרו להם בתור "פתרון בעיית הפנסיה", ושאנשים שבשוויון נפש הצביעו בעד התקציב "החברתי הזה" שלא סופר את הקשישים, את הנכים, את זכאי הדיור הציבורי ואחרים יחליטו מה יעשו אתם.

אולי יתנו לתלמידי ישיבות, ואולי – כפיצוי למתנחלי עמונה. כך או כך, אני קוראת לכלל הציבור במדינת ישראל להצטרף למאבק הצודק הזה למען העלאת גובה קצבת הזקנה שלא מאפשר לחיות בכבוד, אלא בקושי לשרוד.

דרשתי דיון במליאת הכנסת בנושא כבר השבוע. על הממשלה לא רק לספק תשובות, אלא גם לדאוג לפתרונות.

לא נשכח את הקורבנות, לא נשכח את המשחררים, לא נרשה לשנאה לטמא את נפשנו

16386883_1318846428175451_8276159454502236588_n
January 27

אמרו היום בתחזית שהחורף שוב הגיח במחוזותינו, תהיינה רוחות עזות וקיימת סכנת קיפאון במקומות מסוימים. יש סיכוי קטן לשלג בירושלים. בדקתי את מזג האוויר בשני מקומות בעולם ששוחררו בתאריך זה – 27 לינואר. מעלה אחת מעל האפס באושוויץ שבפולין, מעלה אחת מתחת לאפס בסנט פטרסבורג, פעם לנינגרד שברוסיה. בלילה הטמפרטורות ירדו עוד, שלג רך ובתולי יתחיל לרדת ויכסה את המבנים ויכסה בלבן את האדמה שפעם היתה ספוגה בדם.

לפני 72 שנים היה זה אנטולי שפירו, קצין יהודי בצבא האדום, שפתח את שערי מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו ומצא שם אנשים שעמדו בשלג, אנשים שהיו יותר דומים לשלדים. "הצבא האדום בא לשחרר אתכם", כך אמר להם.

ב 27 לינואר 1944, כאשר באושוויץ עוד בערו התנורים, בדיוק שנה לפני שחרור המחנה הוסר המצור מעל לנינגרד. העיר היפיפייה שהוקמה על ידי פטר הגדול על גדות נהר הנוואה היתה חשובה לנאצים, גם כסמל וגם כיעד אסטרטגי, אך הביצורים היו חזקים דיים. היטלר החליט להרעיב את העיר למוות. ההפצצות נמשכו יומם ולילה, שום יעד לא היה חסין. הילדים שקיבלו את הפירורים האחרונים מהוריהם קברו את המבוגרים ועבדו במפעלים על מנת לסייע לעיר האהובה עד שנפלו גם הם.

במהלך 872 ימי מצור ורעב נוראי מתו כ-750,000 בני ובנות אדם. יותר מהמבורג, דרזדן, טוקיו, הירושימה ונגסאקי. יותר מאשר בשש שנות מלחמת האזרחים בסוריה. בעיר אחת. במפעל המוות הנוראי אושוויץ הושמדו אף יותר – יותר ממליון וחצי בני ובנות אדם, מתוכם כ 1.1 מליון יהודים.

הרטוריקה של היטלר ביחס ללנינגרד הזכירה את דבריו האיומים ביחס ליהודים. זו היתה שנאה פתולוגית. "לנינגרד, פטרסבורג היא שלולית של רעל שזולגת לים הבלטי. היא חייבת להימחק כליל", כך הכריז הצורר בעת ביקורו בפריז בספטמבר 1941.

אלפי יהודים נפטרו בעת המצור בעיר שהיטלר שנא כל כך, אלפי אחרים נהרגו כשנלחמו בגבורה יתרה בשורות הצבא האדום למען הסרת המצור מלנינגרד, בקרבות בקורסק, סטלינגרד ואחרים. בין החיילים, הקצינים והגנרלים שזכו לעיטורים הגבוהים ביותר בברה"מ לאחר המלחמה יש אלפי שמות יהודיים. כן, הסבים והסבתות שלנו נלחמו כמו כולם והסטטיסטיקה אף מעידה על כך שכמות המתגייסים היתה אף יותר גבוהה בין יהודים מאשר בשאר הלאומים שהרכיבו את הפסיפס האנושי בברה"מ. למרות העובדות, המיתוסים הזדוניים והאנטישמיים לאחר המלחמה סברו שיהודים כמעט ולא נלחמו.

בישראל כיום חיים אלפי ניצולי שואה שעלו ממדינות אירופה ומברה"מ, כמה עשרות שורדי המצור בלנינגרד, כמה אלפי ותיקי מלחמת העולם השנייה שלחמו בשורות הצבא האדום. אנו, הצאצאים שלהם חייבים לזכור גם את השואה וגם את הגבורה של המשחררים. גם לעזור לקשישים ששרדו, בין בגטו או בין אם בצבא או בגדודי הפרטיזנים וגם להנציח את ההקרבה של מי שנלחם נגד הרוע הגדול מכל. הסיפורים האלה חייבים להישמע בכל מקום – בבתי הספר, במוזיאונים, בבתי הקולנוע ובלבבות של בני האדם. אני נלחמת למען המטרה הזאת בכנסת כי מי שלא זוכר את העבר שלו, גם עתיד לא יהיה לו.

ובאשר לשנאה עיוורת שממשיכה להניע את מפעלי ההרס ברחבי העולם.
עברתי היום על כמה תגובות לכתבה על כך שישראל תקבל כ 100 יתומים סוריים שייקלטו על ידי משפחות ערביות ונדהמתי מהשנאה שרחשה שם. "רק נחשים בוקעים מביצי נחשים. אנחנו לא צריכים אותם פה", כתבה ישראלית כבת 70, שנולדה רק קצת אחרי המלחמה ההיא. אנו, הצאצאים של ניצולי השואה והרדיפות האנטישמיות רגילים לשבח את חסידי אומות העולם שהצילו את היהודים וסיכנו את חייהם וחיי ילדיהם אך האם היינו מוכנים למעשה אצילי כזה בעצמנו? בואו נבטיח לעצמנו היום שלא נהיה אדישים, לא נשתוק לנוכח הזוועות ולעולם לא ניתן לשנאה לטמא את נפשנו ואת זהותנו

בתמונות: אושוויץ המשוחררת, לנינגרד הנצורה ומנת לחם יומית יקרה מפז שיכלה להציל חיים.

שבת שלום.

 

העולם מציין את יום השואה הבינלאומי, אך האנטישמיות עדיין לא נעלמה

חברות וחברים יקרים,
השבוע נציין יחד עם מדינות העולם את יום השואה הבינלאומי. יום זה משמר את הזיכרון ההיסטורי הבינלאומי של מלחמת העולם השנייה האכזרית ואת זכרם של ששת המיליונים יהודיים, שנרצחו רק משום שהיו יהודים. ציון יום זה מפנה זרקור אל מפלס האנטישמיות שלא נעלמה מן העולם לאחר השואה וכיום, שבעים שנה אחרי, האנטישמיות מרימה שוב את ראשה המכוער.

לקראת יום השואה הבינלאומי, הכין משרד התפוצות דוח מדאיג במיוחד המציג עליה ניכרת המתרחשת בשנה האחרונה, בגילויי האנטישמיות ובתקיפות אלימות נגד יהודים ברחבי העולם.

אנטישמיות היא חיידק ותיק ואלים הקיים כמעט כמו משך חייו של העם היהודי. היא לא צריכה סיבות כדי להתקיים. מספיק להיות ולהיראות שונה, מספיק שיהיה לך שם יהודי, מספיק שמזוזה תהיה תלויה על מפתן ביתך, מספיק שתבלוט ותצליח. מספיק שתהיי יהודיה.

כשהייתי בת שמונה, תלמידת כיתה ב' במוסקבה, בן כיתתי החליט לעלוב בי וקרא לי "ז'ידובקה" (יהודונת). כולם צחקו, אני לא הבנתי מה הוא אומר והחלטתי שמדובר בכינוי גנאי שלא מוכר לי. כשהגעתי הביתה ושאלתי את סבתי לפשר המילה היא חיבקה אותי ואמרה לי שאין מה להתבייש. הוא רק אמר שאני יהודיה. אבל תחושת העלבון לא נעלמה, כאילו סטרו לי סטירה כואבת. לא בגלל יהדותי אלא בגלל שגיליתי כי זו הדרך של ילדים אחרים לנסות להשפיל אותי.
אלפים רבים של ילדים יהודיים החיים גם היום ברחבי העולם, חווים את העלבונות הללו בכל השפות ובכל הדרכים., למי שלא חווה זאת קשה להסביר כמה שזה קשה.

אנו במדינת ישראל לא יכולים לשתוק לנוכח המציאות הקשה הזאת. לא נוכל להשמיד את החיידק האלים והמסוכן הזה שזורע שנאה מדורי דורות, אבל אנו חייבים להיערך מולו בידיעה ובהכרה צלולה. כאשר פשע שנאה אלים מתרחש בצרפת על ידי מחבלים ג'יהדיסטיים או כשסגן יושב ראש הפרלמנט הרוסי מאשים את "הנינים של אלה שעזבו את תחום המושב והרסו את הכנסיות שלנו ב 1917" , אסור למדינת ישראל, מדינת יהודים היחידה בעולם לשתוק כי אנחנו יודעים איך יכולה להיגמר השתיקה הזאת.

צפו בדבריי אודות האנטישמיות בוועדת העלייה והקליטה.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

מאות אנשים ליוו את רב״ט ויאצ'יסלב (סלבה) גרגאי בדרכו האחרונה

16142345_1312075552185872_904930745851413066_n

חברים יקרים
השבוע לא היה שבוע פשוט. חקירת רוה״מ החושפות בפנינו מציאות נהנתנית ומנותקת, פינוי אלים של הישוב הבדווי אום אל חיראן ומותו הטראגי של השוטר ארז לוי ז"ל. מלחמת הגרסאות שוב קורעת את החברה הישראלית, אך גם בתוך העצב והטרגדיה יש נקודות קטנות של אור – הקריאה של אמו של החייל סלבה גרגאי, גרמה להמונים שלא הכירו אותו, לבוא ללוותו בדרכו האחרונה.

הרגעים המרגשים והעצובים בהם מתגלה האחווה והלכידות של עם ישראל: אתמול ליוו מאות אנשים את רב״ט ויאצ'יסלב (סלבה) גרגאי בדרכו האחרונה, בעקבות הפוסט שהעלתה אמו טניה, שקראה לציבור להגיע להלוויה. גרגאי ז״ל נקבר בחלקה הצבאית בבית הקברות בראשון לציון בהתאם לתקנות הקבורה לחיילים שאינם יהודים. עצוב ומקומם לראות שמפרידים בין אחים לנשק בקבורה. במדינות רבות בעולם קוברים את החיילים ללא קשר למוצא או דת ביחד, לא כך בישראל.
יהי זכרו ברוך ותנחומי החמים למשפחתו.

מסך עשן
השבוע, פונה בכוח את הישוב הבדווי אום אל-חיראן. תושביו הבדווים יושבו במקום לפני 60 שנה. בקרוב יוקם במקום ישוב יהודי חדש.
התוצאות הטרגיות הוא מותו של שוטר ארז לוי ז"ל, שדרס אותו יעקוב אבו אל-קיאען, תושב המקום. המשטרה אומרת "פיגוע", המשפחה אומרת "אסון", סרטון הוידאו מעלה שאלות רבות והפוליטיקאים כבר מסיתים עוד בטרם הסתיימה החקירה של המקרה. לא מסכימה עם ההסתה וגם לא עם הפוסט המזעזע של חן אלמליח, שדרנית בגל"צ שכתבה כי "היתה גם דורסת שוטר אם היה בא לפנות אותה". אין כל ספק שחן אלמליח, שדרנית מוכשרת וצעירה, איננה תומכת טרור, אך קריאה כזאת מעודדת אי ציות לחוק ופגיעה בלובשי המדים באשר הם, וכאן מדובר כבר בפגיעה ביסוד שלטון החוק במדינה שלנו. את זה לא נרשה, לא לפוליטיקאים ולא לאזרחים.

חשוב להדגיש גם ששהחמרה של מדיניות הריסות הבתים במגזר הערבי במקום הידברות ונסיון לפתור את הסוגיות בדרכי שלום לא התרחשה במקרה. רה"מ השקוע עד הצוואר בפרשות שחיתות שונות דוחף ליצירת מסך עשן סמיך באום אל-חיראן, קלאנסווה ומקומות אחרים. זהו המשך ישיר של מדיניות ה"ערבים נוהרים" , "ערבים מציתים" ו"ערבים מחבלים" בה נקט במהלך השנים האחרונות על מנת לקדם את האינטרסים פוליטיים שלו, להפחיד את הציבור ולהסית נגד המיעוט הערבי.

קמפיין המפקדים יצא לדרך – חבל שאף אחד ברח' בלפור לא מקשיב
קמפיין המפקדים "נפרדים מהפלסטינים" יצא לדרך השבוע. היו רבים שהזדעזעו מהבוטות, אך לשם כך הוא נועד-לזעזע. להדגים כיצד תראה המציאות שלנו אם לא נוביל את התהליכים המדיניים וניתן ל"ניהול הסכסוך" לגרור אותנו למציאות הבלתי-אפשרית של מדינה דו-לאומית בפועל.
חבל שברח' בלפור עסוקים בשינון המנטרה "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" במקום להקשיב לאנשי הביטחון המנוסים שיודעים דבר או שניים על שמירה על אינטרסים הביטחוניים של המדינה שלנו. השאלה היא: האם מי שדווקא בוחר לשמור על ארגון החמאס הרצחני ולהחזיק אותו בחיים שומר על האינטרסים הללו?
האם הציבור יודע שהממשלה לא רק מעבירה לחמאס מלט וחומרי בניין אחרים, אלא גם דנה באפשרות של הקמת נמל ימי בעזה (רעיון של לא אחר אלא ישראל כ"ץ שלא מסתפק בלשפר את החיים לאזרחי ישראל אלא מנסה לשפר גם את החיים של מנהיגי חמאס).
השבוע שוב הפגינו ברצועה תושבים נזעמים נגד מחסור בחשמל ונגד אלה שדרדרו את עזה למקום החשוך שהיא כיום. עוד בתור כתבת לענייני ערבים בערוץ 9 סיקרתי את ההפגנות הללו ב-2006, כאשר נחטף גלעד שליט וחיל האוויר הישראלי הפציץ את תחנת החשמל בעזה. הזעם היה גדול, ובחלקו הגדול הוא היה מופנה אל אנשי חמאס שבאו לנתק חשמל בשכונה אחת ולחבר שכונה אחרת. החמאס מתעלל לא רק באזרחי ישראל אלא גם בפלסטינים. במקום לחזק ולהידבר אתו, צריך לפגוע ביכולתיו ולהחליש אותו על מנת שיצטרך לוותר על השלטון על עזה.

מפגש עם האופוזיציה הסורית
ביום שלישי השבוע, הנחיתי כנס ייחודי במכון טרומן בירושלים. בכנס התארחו פעילים מהאופוזיציה הסורית שהגיעו להפגש עם הקהל בישראל. אני תמיד אומרת כי ישראל איננה אי ואנחנו לא חיים בבועה. עלינו לתחזק ולפתח קשרים עם הגורמים המתונים בכל החזיתות, ובמיוחד בחזית הסורית שנמצאת במשבר כה עמוק.
במהלך הערב היו גם סטודנטים ערבים בקהל שכעסו על הגעתם של הסורים. אלו מצידם הסבירו להם שאנו לא חיים במציאות אידיאלית וצריך להתקדם.
כדאי שנקשיב ונפתח את העיניים מול הקורה מעבר לגבול הסורי – ביצירת קשרים וכריתת בריתות עם אנשים בעלי ערכים משותפים עימנו.

אליעזר בן יהודה של הארמים
בימים אלו אושרה בכנסת הצעת חוק שהגיש ח״כ עודד פורר ושמחתי מאוד לתמוך בה, המעניקה לארמים הקלות ברישום עצמם ומשפחתם כארמים והזכות להתגייס לצה״ל. למי שאינם יודעים,הארמים חיים בכפר ג׳יש שבגליל ועל פי דתם הם נוצרים מרונים.
שאדי ח׳לול רישא, ארמי, סרן במיל׳ וידיד טוב שלי, הוא גם ה״אליעזר בן יהודה״ של הקהילה הארמית החיה בישראל: שאדי עוסק היום בהחייאת השפה העתיקה והפיכתה לשפה השגורה בפי כל העם הארמי. מינקותם ועד זקנתם. מאחלת לשפה הארמית שעתידה יהיה כמו העברית.

אני לא מפסיקה להתפעל מהמורכבות המרהיבה של החברה הישראלית. הנה קמים בה צאצאי העולם העתיק, משיבים לעצמם את זהותם הלאומית ומחיים מורשת בת אלפי שנים של נכסי התרבות והלשון שלהם. יש לנו הזכות והיכולת רק להתעשר מכך.

שבת שלום

נוביגוד שמח!

15740812_1292490024144425_3727575305927954520_n

28.12.2016

אמש חגגנו את הנוביגוד יחד עם חברות וחברים בפאב בילי גי'ין בתל אביב.
בחוץ היה קור מקפיא ובפנים היה חם, שמח, מתוק כמו הסופגניות שאכלנו ותוסס כמו השמפניה ששתינו לחיי השנה החדשה.

ציפי לבני ובוז'י הרצוג נשאו דברים וברכו את דוברי הרוסית לנוביגוד וחנוכה שמח. הם התמקדו בעיקר במשמעות של אור קטן המסוגל להביס חושך גדול ומאיים. בהתאם לתקופה בה אנו שרויים.

הסטנדאפיסט המבריק גיורא זינגר הופיע במונולוגים מלאי הומור עצמי על הנכסים התרבותיים והקולינריים הרוסיים מבית אבא ואמא . לכו לראות אותו הוא פשוט מצויין!

הנוביגוד הוא חג מאוד משפחתי המכנס את המשפחות החוגגות ביחד לשמחה אינטימית ומלאת חום. זה מה שהיה אתמול.
ברוח זו אני מברכת את עם ישראל : "ס נובים גודום" !
שנה אזרחית טובה, וחנוכה שמח.

האירוע נערך במסגרת פרוייקט "מעגלים מתרחבים" של "המחנה הציוני".
בהזדמנות זאת, תודה ענקית Or Ziv ו- Alon Visserנפלאים שהרימו מסיבה לתפארת, ותודה ל Gilad Rabinovich ול Azulay Daniel וכמובן לצוות לשכתי: ו Victoria Polak, Shay Gal ו Gila Livni Zamir, ולמתנדבות הנפלאות שלנו Katya Lipovetsky ו Anna Nemkov.

פוסט של אור קטן וטוב

15780991_1290833560976738_4685281398574948437_n

חג החנוכה הוא חג של תקוה, היכולת של כוח קטן להיות כוח גדול, להיות מקור לעוצמה ולהביא את האור.
הדברים שאספר קשורים בדרך מופלאה לבן גוריון, המנהיג שכבר יותר מ-40 שנה לא עימנו ורוחו עדיין שורה עלינו. אולי משום שהיה מנהיג צנוע הליכות שהוביל חזון. שקידם את רעיון המדינה הישראלית במנהיגות נחושה שהובילה להקמת מדינה פורצת דרך ומעוררת השראה. כנגד כל הסיכויים והתנאים הבלתי אפשריים של אותם ימים.

אתמול ראיתי את התקוה הזו בביקורי בנגב בירוחם, שם ארח אותי ראש העיר מיכאל ביטון.
ירוחם היא עוד עיר פריפריאלית שנשכחה מתודעתם של חברי הקואליציה וממשלת ישראל. הפוטנציאל ואופק הצמיחה שראיתי במקום מחמם את הלב והיה יכול היה להיות ממומש וגדול פי כמה לו היתה ממשלת ישראל מזרימה משאבים ומנופי צמיחה למקום כפי שהיא דואגת לעשות עבור ההתנחלויות
פגשתי ראש עיר אופטימי ונחוש להפוך את עירו למקום צומח אשר ייתן מענה בדיור ותעסוקה לצעירים ולאוכלוסיה המחפשת איכות חיים ברחבי הארץ. כמה אנחנו צריכים אנשים כאלו, שיהפכו למציאות את החזון של בן גוריון לגבי הנגב – בכל רחבי המדינה!

אתמול פרצה אש במתקן של בתי הזיקוק בחיפה. חיפה היא עיר שאני אוהבת מאוד. אפשר למצוא בה חיים בכבוד הדדי, סובלנות נדירה ואוירה מיוחדת המשלבת את כלל התרבויות שחיות בה בשותפות. האש שבערה אתמול היא איום מתמשך על בריאותם ושלומם של מיליון איש החיים במקום. המשך חוסר העשייה הממשלתי לטובת פיתרון שפוי עבור תושבי המפרץ הוא בלתי יסולח.
בחיפה היתה גם שריפה גדולה לפני כחודש, שריפה שכילתה אזורים ירוקים יפהפיים ובתים על תכולתם. הניסיונות להצית אש של הסתה פרועה שתסכסך בין האוכלוסיות החיות בעיר כשלו. כי כזו היא חיפה, לא נכנעת להסתות.
אני מציעה לכולם לנסוע לשדרות בן גוריון שבמושבה הגרמנית ולראות את יופיין, התאורה, הקישוטים החגיגיים של החגים: חנוכה, כריסמס, ונוביגוד. המוני אנשים מבלים במקום בנעימות ובשמחה, חיים את התקווה לחיים טובים יותר, חיים של שוויון ושותפות אמיתית.

ואם כבר מדברים על תקווה.
היום נר שלישי של חנוכה, אדליק נר עם תפילה לשובו של אברה מנגיסטו הנמצא כבר 841 ימים בידי החמאס. אני מצפה ודורשת מממשלת ישראל כי תפעל לשחרורו והשבתו לחיק משפחתו. כולי תקווה שבחנוכה הבא ועוד לפני כן אברה מנגיסטה ישוב אלינו בריא ושלם.

חג חנוכה שמח לכל בית ישראל וחג המולד שמח לכל אזרחי מדינת ישראל הנוצרים שחוגגים את החג הזה.
מיכאל ביטון

img_2761

חברים יקרים,
30 שנה עברו מאז אסון צ'רנוביל, שנחשב לאחד האסונות האקולוגיים החמורים ביותר במאה ה20. הייתי בת 9 כאשר קרה האסון ואני זוכרת היטב את החדשות המחרידות שהחלו להסתנן לאט לאט למרות האיפול המוחלט באמצעי התקשורת, את הפחד לשתות מים מהברז או להירטב מגשם – המבוגרים אמרו שייתכן שכל המים מורעלים מהקרינה ושזה יכול לגרום לסרטן. בזמן הפיצוץ עצמו נהרגו 33 מהנדסים, טכנאים וכבאים וחיילים שניסו להאבק באש הרדיואקטיבית בידיים חשופות. אלפים רבים חלו ומתו מהקרינה הגבוהה חודשים ושנים לאחר האסון. אם לא העובדים האמיצים של הכור ורבים אחרים שנלחמו באש ובהתפשטות הקרינה בגבורה והקריבו את חייהם ואת בריאותם, ייתכן שההשלכות של האסון היו מורגשות גם ברחבי אירופה וגם במזה"ת. כ 1400 מאותם לוחמים – מהנדסים וטכנאים – חיים כאן, במדינת ישראל. הם עלו ארצה בתחילת שנות התשעים. רבים מהם נפגעו מהקרינה וסובלים ממחלות קשות, אף אחד לא מצטער על כך שנטל חלק בהגנה על האנושות מפני האויב הבלתי נראה, הקרינה.
לפני מספר ימים ציינתי יחד אתם ארוע חשוב ביותר – הקמת כיפה ענקית שתאטום את הכור ההרוס בצורה מיטבית ותגן על בני האדם מפני הסכנה.
כיפה ענקית הסוכרת על הפסולת הרדיואקטיבית מהאסון הגרעיני בצ'רנוביל החלה לרדת למקומה השבוע, במטרה לשמור על האתר נקי וטהור לטובת הדורות הבאים. עלותה של הכיפה כ 1.6 מיליארד דולר והיא נבנתה בחסותו של 'הבנק האירופי לשיקום ופיתוח'. כך העולם ממשיך לשלם על כשלים טכניים ורשלנות פושעת במהלך מספר דורות – בחיי אדם, בבריאות ובכסף.
אני מודה לאלכסנדר קלנטירסקי, יו"ר עמותת "ברית הליקווידטורים צ'רנוביל" שהיה מהנדס ראשי באחת מ-12 המחלקות שבנו את חיפוי הבטון שאטם את הדליפה מהכור ההרוס, על שהכיר לי את העמותה ואת חבריה. אז, לפני שלושים שנה הם עשו כל שביכולתם על מנת לנצח בקרב הזה למען האנושות. מאז שעלו ארצה רבים מצאו תעסוקה לישראל אך היו מבוגרים מדי מכדי לחסוך סכום מכובד לפנסיה, וחולים מדי מכדי לזכות בביטוח חיים. הבטחתי שאעשה כל שביכולתי על מנת לעזור להם. כולי תקווה שאצליח במשימתי כי הזמן לא משחק לטובתם.
אני מאחלת לאלכסנדר קלנטירסקי ולחברי העמותה בריאות וצדק. אסור שהאסון הזה יחזור על עצמו, לכן חשוב כל כך לנקוט באמצעי הזהירות בכל מה שקשור לחומרים מסוכנים. אסור לדחות את העתקת מכלי האמוניה ממפרץ חיפה, אסור להתמהמה כשזיהום חריג פוגע בבריאותם של תושבי חיפה. אם לא נלמד מהעבר, נסכן את העתיד שלנו ושל ילדינו.

בתמונה: עם אלכסנדר קלנטירסקי, יו"ר עמותת "ברית הליקווידטורים צ'רנוביל".

 

שנתיים בשבי החמאס

img_2760

חברים יקרים, על אברה מנגיסטו שמעתם?

אברה הוא אזרח ישראלי שהיום ימלאו שנתיים להימצאותו בשבי החמאס. מדובר בצעיר תשוש נפש עם רקע קשה של עוני, שכל חטאו היה שנקלע לגבול בין ישראל לעזה.

משפחתו המסורה של אברה עושה לילות כימים על מנת לפעול לשחרורו, אך נתקלת בכתף קרה מצד מקבלי ההחלטות פעם אחר פעם.

נפגשתי בחודש שעבר עם משפחתו של אברה, ושמעתי את סיפורו הקשה. כרגע לא ידוע דבר באשר לגורלו, והמשפחה נתונה לחסדי הרשויות שכאמור לא מגלות שום רגישות או נחישות לעניין שחרורו.

מנגיסטו באמהרית משמעותו "שליט". האם ראש הממשלה ושר הבטחון היו מתעלמים כך ממשפחתו, אם צבע עורו היה שונה ואם שם משפחתו היה שליט?

בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים

www.news1.co.il

אני שמחה וגאה על בחירתי לחברת הכנסת המצטיינת במושב החולף בכל הקשור לחקיקה למען עולים.

חברים יקרים,
מדינת ישראל הוקמה על ידי עולים ולמען עולים. אין יהודי ישראלי שלא עלה בעצמו או ילד או נכד לעולים.

רבים חושבים שהעליה היא השלב הקשה ביותר, אך קשיי הקליטה, הם השלב הקשה באמת שנמשך שנים ארוכות – לעתים חיים שלמים.

אני מאמינה שאנו, נבחרי הציבור, אלו שעלו בעצמם וגם אלו שנולדו כאן, נמצאים בכנסת גם לשם כך.

בדיונים הרבים בועדת העלייה והקליטה שעסקו בחלק מהנושאים האלו, הקשורים לעליות מכל התפוצות, נוכחתי לדעת עד כמה זה חשוב.