לזכרו של יון דגן – גיבור מלחמת העולם השניה, שריונר, רופא ומדען, משורר ובן-אדם עם לב ענקי.

אפריל 30 .2017

חברות וחברים יקרים,

היום ליוויתי בדרכו האחרונה את יון לזרביץ׳ דגן, שהלך לעולמו בגיל 92.
יון דגן הוא מאחרוני הנפילים של גיבורים וגיבורות מהקהילה הדוברת רוסית, שהולכים ונעלמים מחיינו. דמויות מופת מעוררות השראה.

חלקם היו רק בני 16 כשהתגייסו לצבא האדום במלחמת העולם השניה ולחמו מול הנאצים ושותפיהם. יון היה אחד מאלו.

הוא לחם בחזיתות מסוכנות וקשות, נפצע, אושפז וחזר לשדה הקרב.
במהלך הקרבות, צוות הטנק של יון דגן השמיד 12 טנקים ו4 משחיתי טנקים גרמנים ובנוסף לכך גם מספר תותחים ומרגמות. על אומץ ליבו בקרבות עוטר יון דגן בעיטור הדגל האדום, עיטור המלחמה הפטריוטי הגדול מדרגה ראשונה וב-2 עיטורי המלחמה הפטריוטי מדרגה שנייה.
לאחר שחרורו מהצבא התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה בעיר צ'רנוביץ. מסיום לימודיו, עבד כרופא אורתופד והיה בין המובילים בתחום הטראומטולוגיה בברית המועצות.
בשנת 1977עלה לישראל, התיישב בגבעתיים והמשיך לעבוד כאורטופד במשך למעלה מ-20 שנה.

יון היה גם משורר וסופר.

אקדיש לזכרו את אחד משיריו שכתב לזכר חבריו משדה הקרב בתקופת מלחמת השניה, בתרגומו של המשורר הישראלי-הרוסי ולדימיר גלוזמן:

חברי – אל תסגוד לגסיסה שלך,
אל תקרא לחבריך לשוא
בדמך – בוא תועיל לי במשהו
אחמם את ידי באדיו.
על תבכה, אל תצעק – לא תינוק אתה,
לא פצוע – הרוג, די לבכות…
בוא אוריד מגפיך – לזכור אותך
בדרכי מלחמה ארוכות.

יון לזרביץ׳ דגן, נפטר ב-28 באפריל 2017 בביתו שבגבעתיים.

יהי זכרו ברוך.

החרות האמיתית מתחילה באמונה שיש בכוחנו לשנות ולהשתנות!

10 אפריל .2017

חברות וחברים יקרים,
עוד מעט נסב על שולחן הסדר ונחגוג את חג הפסח, המכונה גם חג החירות.

פעם, כשהייתי קטנה, חשבתי שפסח זה בעיקר מסורת עתיקה ויפה, שולחן החג ואפיקומן לילדים. אבל המסר של פסח הוא הרבה יותר עמוק מזה: הסיפור של יציאת מצרים מראה לנו שגם אלה שאין להם כלל אמונה ביכולתם, אלה שתלויים בכל דבר בדבר אדונם, אלה שהורגלו לא לחשוב לבד – גם הם יכולים לצאת למעבדות לחרות!

לעבדות יכולות להיות צורות רבות ושונות. גם עבודה של עובד או עובדת קבלן העובדים תמורת שכר מינימום ולא מקבלים את הזכויות הבסיסיות – זוהי עבדות מודרנית.

גם אי הידיעה האם תהיה לך פרנסה מחר? כי האדון הגדול שם למעלה יושב ותולש עלי חרצית באומרו "כן יפתח התאגיד, לא ייפתח התאגיד” – זו צורה של עבדות.

ויש גם את העבדות הגרועה מכל, העבדות המחשבתית שמונעת מאתנו להתפתח, להתקדם, לפעול ולחשוב בצורה עצמאית. זה נכון לגבי תלמיד תיכון, סטודנטית או חייל משוחרר המתלבטים לגבי עתידם ולא מעיזים לפעמים לחלום בגדול.

זה נכון גם לגבי כולנו שממשיכים לעשות דברים מ"כוח ההרגל”.

כשהייתי קטנה היו אומרים אצלנו "ההצלה היא האחריות של הטובעים". נשמע קצת אכזרי, במיוחד במדינה שחולמת להיות מדינת רווחה, ומצד שני – יש באמרה הזאת מסר מאוד חשוב של אחריות אישית למה שמתרחש: אם העובדים לא יתארגנו על מנת לעמוד כצוק איתן נגד אלה שגוזלים את זכותם, אם לא נדע לשלב ידיים ולעבוד ביחד על מנת לדרוש ולהשיג את מה שחשוב לנו: עתיד טוב וברור יותר הכולל בתוכו צדק חברתי והסדר מדיני, אם לא נצא מקבעון מחשבתי מסוכן המוכתב לנו מלמעלה ומציג נוסחה מקובעת שהכל נגדנו! שהכל מפחיד ואנו בסכנה קיומית! אם לא נשכיל להבין שמה שמנהל אותנו ואת החיים שלנו אלו רגשות של פחד והשרדות, אם לא ניקח לידינו את העוז והאומץ כמו משה רבינו, שהוביל את עם העבדים מעבדות לחירות במצב של חוסר סיכויים – אז נמשיך להיות עבדים אילמים וחסרי רצון אישי, התלויים באדונם בכל דבר ועניין.

אני מאחלת לכולנו שנמצא קצת זמן בתוך המולת החג על מנת לחשב את המסלול שלנו מחדש, כפרטים וכחברה, על מנת לא לאבד את הדרך.

ועוד דבר, את הפוסט הזה אני מקדישה לשני ישראלים שהחירות הפיזית שלהם נמנעה מהם וטרם חזרו הביתה למשפחות שלהם.

הראשון הוא אברה מנגיסטו ששבוי בעזה קרוב ל 1000 ימים ואין ממנו בשורה ואף סימן חיים שיאותת למשפחתו ולנו מה עלה בגורלו.

השני הוא הבלוגר אלכסנדר לפשין, שיושב בבית מעצר באזרבייג'אן על כך שהעז לכתוב דברי ביקורת אודות נשיא אזרביג׳אן בעת ביקורו בשטחים השנויים במחלוקת בחבל נגורני קראבאך.

במקרה של שניהם המדינה חייבת להתערב ולפעול על מנת להחזיר את הבנים הביתה. גם הם הילדים של המשפחה שלהם.

מי יתן ובחג פסח הבא הם ייהנו מחירותם, יסבו אל שולחן הסדר עם יקיריהם ויקראו את סיפור יציאת מצרים המופלא.

כשיהודי לוב פגשו את גיבורי מלחמת העולם השניה. או פשוט יותר: ישראלים שצריכים, ובעיקר רוצים, להכיר זה את זה.

2017 ,23 מרץ 

עכשיו במוזיאון לגבורת היהודים במלחמת העולם השניה שבאשדוד בהנהלתו של אפריים פפרני, במפגש מרגש שיזמתי בין מנהלי מוזיאון יהדות לוב, שמעון דורון ואבי פדהצור, לגיבורי מלחמת העולם השניה.  

חברים יקרים,
לא הרבה מכירי את סיפורה הנפלא של יהדות לוב – קהילה כבת 2500 שנים שרובה עלתה לישראל, וגם לא את שואת יהודי לוב. באותה המידה, לא הרבה מכירים את סיפורי הגבורה של גיבורי מלחמת העולם השניה, חלק גדול מהם עלו לארץ מבריה״מ לשעבר בשנות ה-90.

כשאחים נפגשים לאחר שנים בהם לא נפגשו, לא ירצו לדעת מה עלה בגורל אחד של השני בשנים בהם היו רחוקים? ודאי שכן.

לכן מתקיים עכשיו הביקור הזה, ולכן בעוד מספר שבועות יקיימו הווטרנים ביקור גומלין במוזיאון יהדות לוב באור יהודה.

РУ⬇כשיהודי לוב פגשו את גיבורי מלחמת העולם השניה. או פשוט יותר: ישראלים שצריכים, ובעיקר רוצים, להכיר זה את זה.עכשיו במוזיאון לגבורת היהודים במלחמת העולם השניה שבאשדוד בהנהלתו של אפריים פפרני, במפגש מרגש שיזמתי בין מנהלי מוזיאון יהדות לוב, שמעון דורון ואבי פדהצור, לגיבורי מלחמת העולם השניה.חברים יקרים,לא הרבה מכירי את סיפורה הנפלא של יהדות לוב – קהילה כבת 2500 שנים שרובה עלתה לישראל, וגם לא את שואת יהודי לוב. באותה המידה, לא הרבה מכירים את סיפורי הגבורה של גיבורי מלחמת העולם השניה, חלק גדול מהם עלו לארץ מבריה״מ לשעבר בשנות ה-90.כשאחים נפגשים לאחר שנים בהם לא נפגשו, לא ירצו לדעת מה עלה בגורל אחד של השני בשנים בהם היו רחוקים? ודאי שכן.לכן מתקיים עכשיו הביקור הזה, ולכן בעוד מספר שבועות יקיימו הווטרנים ביקור גומלין במוזיאון יהדות לוב באור יהודה.Как ливийские евреи встретились с героями Второй мировой войны. Или проще: израильтяне, которым нужно – и хочется – ближе узнать друг друга.По моей инициативе, в ашдодском Музее героизма еврейского народа в годы Второй мировой войны, которым заведует Эфраим Паперни, прошла трогательная встреча руководителей Музея ливийского еврейства Шимона Дорона и Ави Падецура с героями Второй мировой.Дорогие друзья! Немногие знакомы с потрясающей 2500-летней историей ливийского еврейства, общины, практически все представители которой репатриировались в Израиль. Также не все знают о Катастрофе, постигшей евреев Ливии. С другой стороны, мало кто из них знаком с историями еврейских героев Второй мировой войны, большая часть которых репатриировались в Израиль из бывшего СССР в 90-х годах.Когда братья встречаются после долгой разлуки, они всегда с интересом делятся друг с другом рассказами о том, что им довелось пережить.Именно для этого и была проведена эта встреча, а через несколько недель ветераны Второй мировой посетят Музей ливийского еврейства в Ор-Иегуде.

‎Posted by ‎קסניה סבטלובה – Ксения Светлова‎ on‎ חמישי 23 מרץ 2017

כששרידותו הפוליטית של נתניהו על הפרק, פתאום יש כסף?

 
2017 ,19 מרץ ·

חברים יקרים,
קצת מספרים:
1 מיליארד ש״ח – הסכום שהושקע להקמת התאגיד
2 מיליארד ש״ח – עלות מערכת בחירות למשק
——
3 מיליארד ש״ח ! ! !

הכסף הזה היה פותר את סוגיית הפנסיות, ומאפשר את השוואת קצבאות הנכות לשכר מינימום גם יחד.

שנמשיך?
בסכום הזה אפשר היה גם להקים 3 בתי חולים במקומות שזקוקים לכך בפריפריה ולשפץ את כל בתי שמשוועים לשיפור ועוד היה נותר עודף.

אבל מה שמעניין את נתניהו היא שרידותו – רק בכך עסוקים בבלפור.

מי שבכזאת קלות יכול להוציא סכומי עתק, ולא למען שיפור איכות חיינו, לא ניתן עוד לסמוך על שיקול דעתו.

ממשלה שנותנת לכך יד, לא ראויה להנהיג אותנו.

פנייה לנשיא: "עזור להשאיר את טמלקובה בישראל"

ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני שלחה מכתב לרובי ריבלין בו ביקשה שיסייע להאריך את שהותה של הג'ודוקא בארץ. האשרה שלה תפוג ב-13 בנובמבר

יומיים לפני שבטינה טמלקובה תמריא לאליפות אירופה בג'ודו עד גיל 23, במהלכה תפוג אשרת השהייה שלה בישראל והיא לא תוכל לשוב לארץ, חברת הכנסת קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני שלחה היום (שני) מכתב פנייה דחוף לנשיא המדינה ראובן ריבלין, בו היא מבקשת את עזרתו.

 

סיפורה של טלמקובה

 

סבטלובה כתבה במכתבה לנשיא: “טמלקובה חיה בזוגיות עם הג’ודוקא ברוך שמאילוב, וכל מה שיקר לה הוא במדינת ישראל אותה היא מייצגת בעולם ומביאה לה הרבה כבוד בתחרויות השונות בהן היא מגיעה להישגים כבירים".

 

טמלקובה. סיטואציה בעייתית (צילום: אורן אהרוני)

טמלקובה. סיטואציה בעייתית(צילום: אורן אהרוני)

ריבלין. יעזור? (צילום: מארק ניימן / לע"מ)

ריבלין. יעזור?(צילום: מארק ניימן / לע"מ)

 

"לאחרונה פורסם כי משרד הפנים מסרב להעניק לה אזרחות והיא תגורש מישראל השבוע. בתחרות הגראנד פרי בטשקנט אף סירבו ללחוץ את ידה בשל היותה ישראלית. מתברר כי היא מספיק ישראלית כדי לייצג את ישראל בעולם, ועל כן היא גם מספיק ישראלית כדי להישאר כאן. אני מודעת לרגישותך, ועל כן פונה אליך ומבקשת ממך אדוני הנשיא, שתתערב ותפעל למען כך שבטינה תישאר איתנו”.

על רקע חיזורי גבאי, יעלון מצהיר: יש מקום לעוד מיליון מתנחלים, לא יהיה שלום

בהרצאה שנשא אמר שר הביטחון לשעבר כי לא צריך לפנות יהודים מהגדה וכי הפערים עם הפלסטינים לא ניתנים לגישור. בשיחות סגורות אומר יו"ר העבודה שאין הבדל בין עמדותיו לעמדות של יעלון

יעלון באוניברסיטת חיפה, בינואר
יעלון באוניברסיטת חיפה, בינואררמי שלוש

מאז נבחר אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה, בחודש יולי האחרון, הוא מחזר באינטנסיביות אחרי שר הביטחון לשעבר, משה יעלון, כדי שיצטרף לשורות המפלגה לקראת הבחירות הבאות. בין השנייםשוררים יחסים טובים מאז שכיהנו יחד בממשלתו של בנימין נתניהו, שממנה התפטר גבאי לאחר שיעלון הודח מתפקידו לטובת אביגדור ליברמן. בשיחות סגורות אומר גבאי שאין הבדל בין עמדותיו לעמדות של יעלון, ושגם התנגדותו של יעלון למדינה פלסטינית אינה נובעת מאידיאולוגיה.

ביום חמישי, בהרצאה שנשא בפני בני נוער במסגרת "בית מדרש ישראלי לנוער" בבית שמש, אמר יעלון שלתפיסתו אין צורך לפנות מתנחלים, ושבגדה המערבית יכולים להתנחל עוד מיליון יהודים לפחות. הוא הצהיר שאין סיכוי לגשר על הפערים עם הפלסטינים ולהגיע עמם להסכם שלום, כיוון שנציגיהם לא יסכימו לשום פשרה טריטוריאלית.

"אצלנו אומרים 'טוב, נפנה יהודים'. מה פתאום? אני אומר  — לא נפנה יהודים ולא ערבים", אמר יעלון. "בתוך המפה שנמצאת כרגע, אנחנו יכולים לשמור על האינטרסים שלנו, שלא תהיה מדינה דו־לאומית". בהמשך הוסיף: "לא מתנחלים על כל גבעה. יש מספיק מקום להתנחל ביהודה ושומרון לעוד מיליון־שניים, למקומות שמתאימים לנו מבחינת מדיניות. את זה עושים במדיניות שקולה".

בתשובה לשאלה שהפנה אליו אחד הנערים, בנוגע לעמדתו בנושא פינוי התנחלויות, הזכיר יעלון שהתנגד לתוכנית ההתנתקות כשהיה הרמטכ"ל. הוא הגדיר עצמו "איש התיישבות", והוסיף: "אני טוען שהגבול מסומן על ידי תלם המחרשה, הגבול מסומן על ידי בית ילדים. איפה שאין בית ילדים אין צבא. אם אתה רוצה להחזיק שטח, אתה צריך שיהיה שם יישוב".

גבאי במפגש עם תושבי דימונה, בשבוע שעבר
גבאי במפגש עם תושבי דימונה, בשבוע שעבראליהו הרשקוביץ

לדבריו, "מצד אחד אני לא רואה סיכוי להסדר קבע בטווח הנראה לעין. הפער ביננו לבינם לא ניתן לגישור. הם לא הסכימו לשום הצעה לחלק את הארץ. הם לא מוכנים שתהיה להם מדינה אפילו בקווי 67' וחלוקת ירושלים, מבחינתם זה רק 22% מפלסטין. פלסטין שלהם זה מהים עד הירדן. גם אם זה יקח זמן, תורת השלבים, הם לא מוכנים לוותר. אני לא רואה שתקום אצלם הנהגה שתרצה לחלק את הארץ. אני לא רואה סיכוי — לא בפתח וקל וחומר בחמאס".

שר הביטחון לשעבר הוסיף כי "אשליית שלום עכשיו התאדתה, אשליית ארץ ישראל השלמה גם כן התאדתה. בין לבין צריך למצוא את הדרך שהם חיים באוטונומיה פוליטית והם לא מצביעים לכנסת אלא לפרלמנט שלהם. אין פה שלום עכשיו. אין ולא יהיה. צריך לנהל בתבונה עם הסתכלות מה האינטרסים שלנו. זה נכון למדינה פלסטינית, סוריה, לבנון. אם מנהלים חכם יש שקט ביטחוני חסר תקדים".

להימנע מפינוי

ביום שני אמר גם גבאי, בראיון לערוץ 2, כי אין צורך לפנות התנחלויות כחלק מהסכם שלום. גבאי נשאל אם ההתנחלויות עלי ועפרה יצטרכו להתפנות וענה: "אם אתה עושה הסכם שלום אז אפשר למצוא פתרונות שלא מחייבים פינוי". לאחר מכן הוסיף: "בהסכם שלום, אם אתה עושה שלום, למה צריך לפנות? אני חושב שהדינמיקה או הטרמינולוגיה שהתרגלו לדבר בה כאן, במונחים של אתה עושה הסכם שלום — מפנים, היא לאו דווקא נכונה".

יום למחרת, בראיון לרשת ב', הבהיר יו"ר העבודה כי אינו חוזר בו מאמירותיו, ואמר שבמקרה של הסכם שלום צריך למצוא פתרונות יצירתיים בסוגיית ההתנחלויות המבודדות. "אסור להסתכל על פינוי של 80 אלף יהודים כלאחר יד", אמר. בצד זאת, הוא נמנע מלהצהיר שלא יפנה התנחלויות באופן גורף.

"אני מאמין בצדקת קיומנו כאן. אני מאמין בכך שכל ארץ ישראל שלנו, הרי אלוהים הבטיח לאברהם את כל ארץ ישראל, אבל אני מאמין גם שמאחר שיש בה 4.5 מיליון ערבים אז אנחנו צריכים להתפשר על מנת ליצור מצב שבו אנחנו חיים במדינה שלנו עם רוב יהודי, והם חיים במדינה משל עצמם", אמר גבאי בראיון והוסיף: "אני מאמין בפתרון שתי המדינות בשביל עצמנו, אני לא עוסק בזכויות של הפלסטינים".

בסיור שערך ברמת סירין שבעמק הירדן, חזר גבאי על דבריו ואמר כי "אנחנו צריכים להימנע עד כמה שיותר מפינוי יהודים מבתיהם כמו שאנחנו צריכים להימנע מפינוי ערבים מבתיהם.. בעידן שיש בו שלום, שני הצדדים צריכים לסמוך אחד על השני ולעזור אחד לשני". קודם לכן הוא קיים ראיון בנושא בגלי צה"ל, והוסיף: "אנחנו לא צריכים לחשוב במן טריק כזה שמה שהיה בסיני חייבים לעשות גם ביהודה ושומרון".

חברי כנסת מהאופוזיציה מתחו על דברי גבאי ביקורת נרחבת. ח"כ ציפי לבני (המחנה הציוני) הדגישה כי אמירתו אינה עמדתה, "לא עמדת התנועה, ולא עמדת המחנה הציוני". ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) כתב כי "היפרדות לשתי מדינות: אינטרס קיומי עליון שיחייב ויתור כואב ופינוי חבלי מולדת". ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמרה כי "ההכרה בגושי ההתנחלויות הגדולים הושגה בעמל רב במשך דיונים מול ארה"ב בסבבי המו"מ האחרונים. חייבים לשמור על ההבחנה בין הגושים למה שמחוצה להם". ח"כ אילן גילאון (מרצ) כתב כי חבל שגבאי "שכח שהוא נבחר לעמוד בראש המחנה האלטרנטיבי לליכוד. אין פיתרון מדיני שלא כולל פשרה טריטוריאלית".

בעקבות הביקורת מסר גבאי בשבוע שעבר: "בכל מפגש, כנס וראיון אני מדגיש את מחויבותי לחתירה קבועה להסכם שלום, על בסיס פתרון שתי המדינות תוך שמירה על ביטחון ישראל, וכן את ההבחנה הברורה בין גושי ההתיישבות להתנחלויות מבודדות, שאת הבנייה בהן נעצור".

עוד אמר כי "מנגד, אין לטעמי מקום לשרטט בשלב זה את גבולות המשא ומתן ואת מתכון הפתרון, לרבות סוגיית פינוי מיידי של כלל ההתנחלויות ואין מקום להתחייב עליה כאמירה מקדימה בשלב זה. אני אומר בכל הזדמנות ומדגיש שכל פתרון שיוביל אותנו להסכם ראוי להיבחן ולהישקל. מה שפורסם היום לא שונה מקו קבוע זה, ולצערי זכה למסגור מופרז".

ערוץ הכנסת – קריאה שלישית

ערוץ הכנסת – קריאה שלישית 4.9.17

פורסם בתאריך 4 בספט׳ 2017

ח"כ אמיר אוחנה(הליכוד) ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) יריב אופנהיימר (לשעבר מזכ"ל "שלום עכשיו") ושרה העצני הכהן (יו"ר ישראל שלי) על המסתננים, נתניהו והתקשורת ועל אמירתה של איילת שקד בהקשר מיהו ציוני.
"קריאה שלישית" עם שלום קיטל, כל יום שני בשעה 21:30

אל תשליכני לעת זיקנה!

February 20

צפו בשאלתי לשר הבריאות ובתשובתו.

חברות וחברים יקרים,
היום במסגרת שעת השאלות בכנסת פניתי לשר ליצמן ושאלתי כיצד יתכן כי המדינה פועלת באופן הכי אנטי יהודי ואנטי אנושי, ולעת זיקנה מפקירה את קשישיה החלשים והסיעודיים למוסדות מופרטים וחסרי פיקוח, העיקר להרחיק את כאב הראש הזה מאחריותה הישירה של הממשלה.

אני דורשת שהמדינה תיקח לידיה ולסמכותה את האחריות על מוחלשיה וזקניה תוך הקפדה על נורמות איכות וביקורות פתע תכופות. בבתי החולים הסיעודיים, מוסדות אשפוז והיכן שאנשים אומללים הופכים לגוש בשר חסר חשיבות המייצר רווח לבעלי המוסד.

כולנו עלולים להגיע למקום הקשה הזה ואף אחד מאיתנו לא רוצה לחשוב שיקיריו או הוא עצמו נהיה במצב כזה.

אסור לנו להוריד זאת מסדר היום שלנו עד שהקטסטרופה הזו תבוא על תיקונה הראוי.

זה קודם כל עבור עצמנו וצלם האנוש שלנו.

https://www.facebook.com/SvetlovaKsenia/videos

הממשלה שלנו שוב שיקרה לקשישים!!! ועכשיו שאלת מפתח – מה ניתן לרכוש בישראל ב-31 שקלים?

16729348_1332377923488968_2046954181066062031_n

February 12

חברים יקרים, שאלה לי אליכם.
מה אפשר לקנות ב-31 שקלים? וב-46? 87? 92?

תסכימו איתי שבכסומים העלובים האלו אי אפשר אפילו ללכת למכולת אפילו פעם אחת, לא לשלם את אחד מחשבונות הבית, ולא לרכוש את אחת התרופות שלא כלולה בסל התרופות.

אין לי ספק שרבים מכם יודעים זאת היטב, אך מסתבר שבממשלה שלנו יש רבים שחושבים אחרת.

לפני מספר חודשים בעת שהצטרפה מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה הבטיחו ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר הבטחות רבות לאותם קשישים ישראלים שמתקיימים אך ורק מקצבת זקנה. הכלכלנים צקצקו בלשונם וכתבו שהתוספת כשתגיע תהיה מזערית ביותר ולא באמת תוכל להוציא מישהו או מישהי מאותם קשישים או קשישות ממעגל העוני, אך הפוליטיקאים היו בשלהם.

מה שטוב בכל הסיפור הזה, הוא שכמו בסיפור של סינדרלה – לאחר חצות הכרכרה המפוארת הופכת לדלעת, וב-28 לחודש כאשר משולמת קצבת הזקנה כל ההבטחות מתפוגגות באוויר.

אז כמה תוספת קיבלו קשישי ישראל לקצבת הזקנה העלובה שהם מקבלים? רומן ליידרמן, שדווקא מצא תעסוקה בישראל כשעלה מחבר העמים ועבד כאן כ-15 שנים קיבל 31 שקלים שלמים!
אחרים קיבלו סכומים שונים ומשונים שהגדול בהם הוא 92 שקלים.

אז חרפת הרעב עדיין מרחפת מעל ראשם של כל אלה שמתקיימים מקצבת זקנה עלובה – עולים וותיקים, אשכנזים ומזרחיים כאחד, אבל בעיני אלה שמזמן מודדים את המציאות בקופסאות סיגרים ובקבוקי שמפניה אין שום בעיה.

בתקציב הדו-שנתי שכידוע עבר בסוף 2016 – אין שם שום אזכור לפתרון בעיית הדיור הציבורי – על כך דיבר בשבוע שעבר בועדת העליה והקליטה מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון אשל ארמוני, ובאשר לקצבאות זקנה – הרי אנו כבר יודעים איך האגדה הזאת נגמרה. היום אותם מקבלי קצבת זקנה, ובראשם רומן ליידרמן אותו אני מכירה מתחילת פעילותי בכנסת, מכינים את הצ'קים.

הם עומדים לשלוח לכנסת את התוספות העלובות שמכרו להם בתור "פתרון בעיית הפנסיה", ושאנשים שבשוויון נפש הצביעו בעד התקציב "החברתי הזה" שלא סופר את הקשישים, את הנכים, את זכאי הדיור הציבורי ואחרים יחליטו מה יעשו אתם.

אולי יתנו לתלמידי ישיבות, ואולי – כפיצוי למתנחלי עמונה. כך או כך, אני קוראת לכלל הציבור במדינת ישראל להצטרף למאבק הצודק הזה למען העלאת גובה קצבת הזקנה שלא מאפשר לחיות בכבוד, אלא בקושי לשרוד.

דרשתי דיון במליאת הכנסת בנושא כבר השבוע. על הממשלה לא רק לספק תשובות, אלא גם לדאוג לפתרונות.

לא נשכח את הקורבנות, לא נשכח את המשחררים, לא נרשה לשנאה לטמא את נפשנו

16386883_1318846428175451_8276159454502236588_n
January 27

אמרו היום בתחזית שהחורף שוב הגיח במחוזותינו, תהיינה רוחות עזות וקיימת סכנת קיפאון במקומות מסוימים. יש סיכוי קטן לשלג בירושלים. בדקתי את מזג האוויר בשני מקומות בעולם ששוחררו בתאריך זה – 27 לינואר. מעלה אחת מעל האפס באושוויץ שבפולין, מעלה אחת מתחת לאפס בסנט פטרסבורג, פעם לנינגרד שברוסיה. בלילה הטמפרטורות ירדו עוד, שלג רך ובתולי יתחיל לרדת ויכסה את המבנים ויכסה בלבן את האדמה שפעם היתה ספוגה בדם.

לפני 72 שנים היה זה אנטולי שפירו, קצין יהודי בצבא האדום, שפתח את שערי מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו ומצא שם אנשים שעמדו בשלג, אנשים שהיו יותר דומים לשלדים. "הצבא האדום בא לשחרר אתכם", כך אמר להם.

ב 27 לינואר 1944, כאשר באושוויץ עוד בערו התנורים, בדיוק שנה לפני שחרור המחנה הוסר המצור מעל לנינגרד. העיר היפיפייה שהוקמה על ידי פטר הגדול על גדות נהר הנוואה היתה חשובה לנאצים, גם כסמל וגם כיעד אסטרטגי, אך הביצורים היו חזקים דיים. היטלר החליט להרעיב את העיר למוות. ההפצצות נמשכו יומם ולילה, שום יעד לא היה חסין. הילדים שקיבלו את הפירורים האחרונים מהוריהם קברו את המבוגרים ועבדו במפעלים על מנת לסייע לעיר האהובה עד שנפלו גם הם.

במהלך 872 ימי מצור ורעב נוראי מתו כ-750,000 בני ובנות אדם. יותר מהמבורג, דרזדן, טוקיו, הירושימה ונגסאקי. יותר מאשר בשש שנות מלחמת האזרחים בסוריה. בעיר אחת. במפעל המוות הנוראי אושוויץ הושמדו אף יותר – יותר ממליון וחצי בני ובנות אדם, מתוכם כ 1.1 מליון יהודים.

הרטוריקה של היטלר ביחס ללנינגרד הזכירה את דבריו האיומים ביחס ליהודים. זו היתה שנאה פתולוגית. "לנינגרד, פטרסבורג היא שלולית של רעל שזולגת לים הבלטי. היא חייבת להימחק כליל", כך הכריז הצורר בעת ביקורו בפריז בספטמבר 1941.

אלפי יהודים נפטרו בעת המצור בעיר שהיטלר שנא כל כך, אלפי אחרים נהרגו כשנלחמו בגבורה יתרה בשורות הצבא האדום למען הסרת המצור מלנינגרד, בקרבות בקורסק, סטלינגרד ואחרים. בין החיילים, הקצינים והגנרלים שזכו לעיטורים הגבוהים ביותר בברה"מ לאחר המלחמה יש אלפי שמות יהודיים. כן, הסבים והסבתות שלנו נלחמו כמו כולם והסטטיסטיקה אף מעידה על כך שכמות המתגייסים היתה אף יותר גבוהה בין יהודים מאשר בשאר הלאומים שהרכיבו את הפסיפס האנושי בברה"מ. למרות העובדות, המיתוסים הזדוניים והאנטישמיים לאחר המלחמה סברו שיהודים כמעט ולא נלחמו.

בישראל כיום חיים אלפי ניצולי שואה שעלו ממדינות אירופה ומברה"מ, כמה עשרות שורדי המצור בלנינגרד, כמה אלפי ותיקי מלחמת העולם השנייה שלחמו בשורות הצבא האדום. אנו, הצאצאים שלהם חייבים לזכור גם את השואה וגם את הגבורה של המשחררים. גם לעזור לקשישים ששרדו, בין בגטו או בין אם בצבא או בגדודי הפרטיזנים וגם להנציח את ההקרבה של מי שנלחם נגד הרוע הגדול מכל. הסיפורים האלה חייבים להישמע בכל מקום – בבתי הספר, במוזיאונים, בבתי הקולנוע ובלבבות של בני האדם. אני נלחמת למען המטרה הזאת בכנסת כי מי שלא זוכר את העבר שלו, גם עתיד לא יהיה לו.

ובאשר לשנאה עיוורת שממשיכה להניע את מפעלי ההרס ברחבי העולם.
עברתי היום על כמה תגובות לכתבה על כך שישראל תקבל כ 100 יתומים סוריים שייקלטו על ידי משפחות ערביות ונדהמתי מהשנאה שרחשה שם. "רק נחשים בוקעים מביצי נחשים. אנחנו לא צריכים אותם פה", כתבה ישראלית כבת 70, שנולדה רק קצת אחרי המלחמה ההיא. אנו, הצאצאים של ניצולי השואה והרדיפות האנטישמיות רגילים לשבח את חסידי אומות העולם שהצילו את היהודים וסיכנו את חייהם וחיי ילדיהם אך האם היינו מוכנים למעשה אצילי כזה בעצמנו? בואו נבטיח לעצמנו היום שלא נהיה אדישים, לא נשתוק לנוכח הזוועות ולעולם לא ניתן לשנאה לטמא את נפשנו ואת זהותנו

בתמונות: אושוויץ המשוחררת, לנינגרד הנצורה ומנת לחם יומית יקרה מפז שיכלה להציל חיים.

שבת שלום.