"לא נשב בממשלה שתכיר במדינה פלסטינית"

reshet.tv

התנגדות בממשלה למתווה טראמפ המתגבש, שנחשף בחדשות סוף השבוע: השר אורי אריאל איים כי "האיחוד הלאומי" לא תישאר בממשלה, וגם ח"כים מהליכוד והבית היהודי הבהירו כי לא יסכימו להעברת חבלי ארץ לרשות הפלסטינית. בלשכת נתניהו הבהירו: "תשובתו תהיה תלויה בתוכן ההצעה ובאינטרסים של ישראל"

השתתפו בהכנת הידיעה: ירון אברהם, חדשות 2

אמש (שבת) נחשפו לראשונה ב"חדשות סוף השבוע" העקרונות המובילים במתווה השלום של הנשיא טראמפ, כפי שמבינים אותם גורמים בכירים ביותר בישראל ששותפים לשיחות האינטימיות עם צוות המשא ומתן האמריקני. על פי ההבנה בישראל, טראמפ מתכוון להציע לפלסטינים מדינה – אך בתנאים שונים מבעבר, ויחד עם הצעה כלכלית נרחבת, וללא פינוי יהודים או ערבים בשלב ראשון. ההצעה גררה ביקורת בתוך הממשלה – ואף איום לפרישה ממנה.

מה מקבל כל צד במתווה? על פי ההבנה בצד הישראלי, הפלסטינים צפויים לקבל הכרה במדינה פלסטינית, מאות מיליונים לפיתוח כלכלי ותמיכה מארצות ערב. ישראל תקבל הכרה ברוב צרכי הביטחון, נוכחות צה"ל בבקעת הירדן, אין הצעה לפינוי של יישובים, חלוקת ירושלים לא תעלה על הפרק ובהמשך תישקל הכרה כעיר בירה ותוקם בה שגרירות. עוד כולל המתווה מהלך אזורי כולל, הפיכת סעודיה לציר מרכזי וגישושים לוועידת פסגה אזורית

מלשכת נתניהו נמסר בתגובה כי הדיווח אינו נכון: "תשובתו של ראש הממשלה תהיה תלויה בתוכן ההצעה ובראש וראשונה אם היא תענה על האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של מדינת ישראל". השר אורי אריאל איים בתגובה לפרסום כי "האיחוד הלאומי" לא יישבו בממשלה שתכיר במדינה פלסטינית.

ראשי שדולת א"י בכנסת, ח"כ יואב קיש מהליכוד וח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי הבהירו הערב כי "לא נסכים בשום אופן להקמת מדינה פלסטינית ממערב לירדן, ו/או להעברת חבלי ארץ נוספים לידי הרשות הפלסטינית". השניים הדגישו כי "תכנית מדינית ברוח אוסלו ג' תיתקל בהתנגדות נחרצת שלנו".

טראמפ ואבו מאזן, ארכיון
טראמפ ואבו מאזן, ארכיון
רויטרס

"כשאין יוזמה ישראלית, האמריקנים לוקחים את המושכות"

ראש מועצת יש"ע, חננאל דורני, הבהיר כי "מועצת יש"ע מתנגדת בכל תוקף לכל ויתור על חבלי מולדת. מהלכים מסוכנים שכאלה אינם יכולים להיות לרוחה שלה ממשלה שכזאת. נאבקנו בעבר ונמשיך להיאבק בכל רעיון להקמת מדינה ערבית ממערב לירדן".

מנגד, באופוזיציה המהלך התקבל בשבחים – אך גם בהסתייגויות. ח"כ עמיר פרץ מהמחנה הציוני אמר כי "כשאין יוזמה ישראלית, האמריקנים לוקחים את המושכות ואנחנו עוסקים בניחושים. ‏אין כל צורך במסע הניחושים סביב פרטי המתווה של טראמפ. ממשלה ישראלית אחראית היתה מקדמת בעצמה תכנית שלום להיפרד לשתי מדינות. בלי קשר לממשל טראמפ. מדובר באינטרס הביטחוני, הכלכלי והציוני שלנו".

ח"כ ד"ר נחמן שי, שעומד בראש השדולה ליחסי ישראל ארה"ב, הגיב ואמר: "למרות שהצעה אמריקנית עוד לא הונחה על השולחן, נראה כי יש בה הגיון והיא מבוססת על ההסכמות שהושגו בעבר". שי, גם הוא מהמחנה הציוני, הבהיר כי "בכל מקרה, אסור לישראל להצטייר כמי שדוחה על הסף הצעות חדשות. תחילת הדיאלוג מחדש היא מטרה חשובה בפני עצמה".

י"ר סיעת המחנה הציוני יואל חסון הצטרף לדברים: "טוב שהנושא המדיני חוזר לסדר היום הציבורי ביוזמת ממשל טראמפ, אך ספק אם לנתניהו יהיה האומץ הפוליטי ללכת להכרעות משמעותיות יחד עם הנשיא האמריקאי להסכם". לדבריו, "ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולהתעלם מהצורך ביוזמה מדינית, וכל יוזמה שתתקיים על בסיס רעיון שתי המדינות הוא ריאלי וחשוב. בישראל בכלל ובכנסת בפרט יש רוב מובהק שתומך בפתרון שתי המדינות. אני מקווה כי ראש הממשלה לא ייכנע ללחצים מבית ולא יוותר על הסדר מדיני היסטורי בגלל שיקולים קואליציוניים".

גורם בבית הלבן:
גורם בבית הלבן: "לא נכפה כלום"
UpstateNYer

ח"כ קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני אמרה כי "נכונותו של הממשל האמריקאי לסייע לפתור את הסכסוך היא מבורכת, אך עלינו לזכור, ולהזכיר לראש הממשלה, כי זהו קודם כל אינטרס שלנו. עלינו להוביל ולא להמתין לפלסטינים ולעולם. לסכסוך פתרון אחד: היפרדות מהפלסטינים לפי נוסחת שתי מדינות לשני עמים. זה הפתרון הציוני היחיד, והדרך היחידה לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מי שימנע מישראל להתקדם בכיוון הזה פוגע קודם באינטרס הישראלי ובמדינת ישראל".

עמר בר-לב, גם הוא מהמחנה הציוני, אמר כי "בעוד נתניהו ממשיך להדיר רגליו מכל ניסיון למו"מ עם הפלסטינים, הנשיא טראמפ מתקדם עוד שלב. ההמתנה הפאסיבית לתכנית אמריקאית רק מדגישה את האימפוטנציה הישראלית. לא היה ולא יהיה על מה לחגוג, כי ביבי שמפחד מנפתלי בנט דואג לכיסאו יותר מאשר למדינה".

עאידה תומא-סלימאן מהרשימה המשותפת אמרה כי "הניסיון לכפות הסכם בין ישראל והעם הפלסטיני דרך איומים וסחיטה והתעלמות מהקמת מדינה פלסטינית יגרום לתסיסה ולהידרדרות שיסבלו ממנו שני העמים".

יו"ר מרצ זהבה גלאון טענה מנגד כי "ממשל טראמפ משחק עם עצמו בנדמה לי. אין ספק שיש חשיבות בתמיכה איזורית במהלך לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, אך מי שחושב שהסדר בלי סיום הכיבוש, עם השארת ההתנחלויות וריבונות ישראלית בירושלים הוא הסדר, משחק עם עצמו בנדמה לי. מה הפלא שנתניהו מוכן לקנות את היוזמה הזו".

מקור בכיר בבית הלבן מסר בתגובה: "יש ספקולציות מתמשכות לגבי העבודה שאנחנו עושים והדיווח הזה לא שונה בהרבה- הפרטים בעיקרם הם ערבוב של רעיונות שמסתובבים מזה שנים ואינם בהכרח מדויקים. אנחנו נמצאים במהלכו של דיאלוג פרודוקטיבי עם כל הגורמים הרלוונטיים ואנחנו מביאים גישה אחרת ממה שהיה בעבר כדי להשיג עסקת שלום ברת קיימא. אין לנו דד ליין מלאכותי; מעבר להמשך השיחות, כמו שאמרנו, התפקיד שלנו הוא לאפשר עסקה שתעבוד עבור שני הצדדים ואין לנו כוונה לכפות עליהם כלום".

לברוב: "לא הבטחנו להוציא את הכוחות האיראניים מסוריה"

14/11/2017

שר החוץ הרוסי אמר כי לא הובטחה נסיגה של הכוחות הפרו-איראניים מסוריה. עוד הוסיף כי "הנוכחות האיראנית במדינה הינה לגיטימית". בכירים בלשכת רה"מ נתניהו הגיבו: "ישראל הבהירה לרוסיה שהיא תמשיך לדאוג לאינטרסים הביטחוניים שלה בכל מקרה ובכל מצב"

 שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, התייחס היום (שלישי) להסכם הפסקת האש בסוריה. "רוסיה לא הבטיחה נסיגה של הכוחות הפרו-איראניים מסוריה", אמר לברוב. בכיר ישראלי שנחשף לפרטי הסכם הפסקת האש הסורי שנחתם בין ארה"ב, רוסיה וירדן אמר כי לפי המסמך, בין הגבול הישראלי לכוחות הלוחמים במדינה יהיה אזור חיץ באורך 20 קילומטרים. כמו כן, המסמך כולל התייחסות ספציפית לכוחות האיראניים הפועלים בסוריה.

יחד עם זאת, אופן הדרך שבה הוגדרו אזורי החיץ יוצר מצב שבו בחלק מהגבול המרחק בין ישראל לכוחות הלוחמים, בהם הכוחות האיראניים, יהיה בין 6 ל-10 קילומטרים בלבד. בתוך כך, צוטט לברוב על ידי סוכנות הידיעות אינטרפקס, כאומר כי הנוכחות האיראנית בסוריה היא לגיטימית.

בכירים בלשכת ראש הממשלה הגיבו לדברי לברוב: "ישראל הבהירה לרוסיה שהיא תמשיך לדאוג לאינטרסים הביטחוניים שלה בכל מקרה ובכל מצב", אמרו בלשכת נתניהו. "ראש הממשלה גם אמר זאת לנשיא פוטין".

פוטין וטראמפ בפגישת הפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה - האוקיינוס השקט

 פוטין וטראמפ בפגישת הפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה – האוקיינוס השקט   צילום: רויטרס 
ביום ראשון נחשף בחדשות עשר כי טראמפ כתב לראש הממשלה בנימין נתניהו מכתב בו הודה לו על תמיכתו בנאומו באו"ם בכל הנוגע לסוגיית הגרעין האיראני, וכי האסטרטגיה האמריקנית החדשה לגבי איראן יוצרת הזדמנות לתקן את הסכם הגרעין ולבלום את ניסיונות ההתפשטות האיראנים במזרח התיכון.

בנוסף, פקיד אמריקני בכיר ציין כי במסגרת הסכם הפסקת האש הסורי שנחתם בין ארה"ב, רוסיה וירדן, מתחייבות שלוש המדינות להרחיק מאזורים אלה את "כל הכוחות הזרים שאינם סורים", כולל חיזבאללה ומיליציות שנתמכות על ידי איראן. הרחקת הכוחות האיראנים מהגבול ברמת הגולן הייתה אחת הדרישות המרכזיות של ישראל בחודשים האחרונים, מאז הודיעו המדינות לראשונה על הגעה להסכם באזור, בחודש יולי.

דבריו של לברוב סותרים את התדרוכים של הבכירים בממשל האמריקאי לאחר החתימה על ההסכם, בהם נטען כי ההסכם כולל גם סעיף לפיו יש הסכמה עקרונית על כך שבטווח הארוך וביום שאחרי מלחמת האזרחים כל הכוחות הזרים צריכים לעזוב את סוריה. מנגד – לברוב לא הדגיש כי במסגרת ההסכם התחייבה רוסיה שלא לאפשר לכוחות שנתמכים ע"י איראן להיכנס לתוך אזורי החיץ שבגבול עם ירדן ועם ישראל ברמת הגולן.

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) התייחסה להתבטאות לברוב: "העמדה הרוסית דווקא ברורה ועקבית, ועל כן אין כל חדש בהתבטאות. חבל שבירושלים ובוושינגטון לא מקשיבים למוסקבה ולא בונים תכנית פעולה בהתאם. הנוכחות האיראנית בסוריה לגיטימית לפי הרוסים, והם לא מתכוונים לפעול כדי לדחוק החוצה את האיראנים ואת והפרוקסי שלהם". סבטלובה הוסיפה כי "הגיע העת להבין כי אל לישראל להסתמך אלא על עצמה. בינתיים חסרה מדיניות בנושא סוריה בעוד חלון ההזדמנויות הולך ונסגר. כל מה שהיה עד עכשיו היו צעדים טקטיים שנועדו למנוע נשק מתקדם ממחבלי חיזבאללה. לא די בכך".

אזור החיץ החדש ברמת הגולן

 אזור החיץ החדש ברמת הגולן   צילום: חדשות עשר 
כזכור, ביום שבת האחרון אמר לברוב כי עדיין לא נקבע מועד לשיחות השלום שיעסקו במצב בסוריה. באותו סוף שבוע, הסכימו ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ, ששהו בוויטנאם במסגרת הפורום לשיתוף פעולה כלכלי אסיה, כי אין פתרון צבאי לקונפליקט בסוריה, זאת על פי הצהרה שנמסרה מטעם הקרמלין.

עוד מסרו השניים כי על כל הצדדים השותפים בלחימה בסוריה לקחת חלק בתהליך השלום בז'נבה וכי הם מחויבים לאחדות הטריטוריאלית של המדינה. טראמפ ופוטין גם הסכימו לייצר ערוצי תקשורת על מנת להימנע מתקריות מסוכנות במזרח התיכון, והוסיפו כי הסכימו לאחד כוחות במאבק נגד דאע"ש.

"הנוכחות האיראנית בסוריה היא לגיטימית". לברוב

 "הנוכחות האיראנית בסוריה היא לגיטימית". לברוב   צילום: רויטרס 

"המבחן למזכר ההבנות על סוריה יהיה הרחקת האיראנים מהגבול"

עקבות ההסכם בין ארצות הברית לרוסיה שמשרטט את היום שאחרי מלחמת האזרחים בסוריה אומר פקיד ישראלי בכיר: "המבחן הוא לא הנייר, אלא הפעילות בשטח"

גילי כהן וזאב קם
13 בנובמבר 2017
kan.org.il

בישראל אומרים כי המבחן למזכר ההבנות על סוריה יהיה יישום הרחקת האיראנים מהגבול  – כך פורסם הבוקר (שני) ביומן הבוקר בכאן רשת ב'. "המבחן הוא לא הנייר, אלא הפעילות בשטח", אמר פקיד ישראלי בכיר בעקבות חתימת ההסכם בין ארצות הברית לרוסיה בנוגע לעתיד סוריה.

בישראל מודאגים במיוחד מהחלל שייווצר במדינה, אליו, כך נטען, נכנסת איראן. מזכר ההבנות המשרטט את היום שאחרי מלחמת האזרחים בסוריה. הוא כולל נספח שמגדיר במפורש את המרחב הגיאוגרפי באזור רמת הגולן – ולפיו האיראנים יורחקו מהגבול, בנוסחה מסוימת, עד לכ-20 ק"מ. החשש הישראלי נוגע לשאלה כיצד אותו הסכם ייושם.

לא כל דרישותיה של ישראל נענו במלואן. כך למשל, נקבע כי יורחקו גורמים "לא סורים" מהגבול, דבר המעלה פתח לשאלות בעתיד. בנוסף, נראה כי למורת רוחם של גורמים ישראליים, מי שיהיה אמון על הפיקוח על המתרחש בקרבת הגבול יהיו הרוסים.

לכן בישראל קיימו מספר מפגשים בתקופה האחרונה בניסיון להשפיע על פרטי ההסכם. מאיר בן שבת, ראש המועצה לביטחון לאומי, ביקר בארצות הברית וברוסיה. כך גם ראש החטיבה האסטרטגית בצה"ל, תא"ל רם יבנה ששהה ברוסיה.

בישראל צפויים לעלות את סוגיית יישום ההסכם בפגישות העבודה שמתקיימות בין הצבאות ובתיאום בין המערכות הביטחוניות. לכן, בעיניים ישראליות, החשיבות של השחקן הרוסי צפויה לעלות הילוך בתקופה הקרובה.

שר הביטחון לשעבר, ח״כ עמיר פרץ (המחנה הציוני), אמר כי ״ההסכם המשולש בין ארה״ב, רוסיה וירדן מציב כוחות איראניים חמישה ק״מ בלבד מהגבול. מדובר בסכנה ממשית לביטחון ישראל וליציבות האזורית בכלל. על ראש הממשלה להשתמש בכל הכלים המדיניים והאחרים להרחקת הציר השיעי מגבולות ישראל״.

ח"כ האלוף (במיל') ‏איל בן ראובן (המחנה הציוני), חבר ועדת החוץ והביטחון אמר כי ההסכם "אינו נותן מענה לתהליך האיראניזציה שמתפתח בגבולנו הצפוני. איראן בסוריה וחזבאללה ברמת הגולן הם מתכון למערכה מיותרת בצפון".

ח״כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמרה כי ״לאיראן אינטרסים ארוכי טווח בסוריה – ואחד מהם הוא פגיעה בביטחון הקיומי של מדינת ישראל. בעתיד לא נוכל להסתמך על ההסכם הזה ולהתעלם מהסכנה. השאלה הגדולה היא האם ההסכם החתום יגביל את פעולותיה של ישראל על אדמת סוריה״

גוש בגרון: הממשלה מתעלמת מהקמת מאחזים מבלי לחשוב על ההשלכות

ח"כ קסניה סבטלובה
© סופק על ידי The Jerusalem Post Group

בכל פעם שההנהגה מסתכלת לצד השני כשמוקם עוד מאחז, אני לא רק חושבת מה יגידו בעולם, אלא גם חוזרת 12 שנה אחורה, לפינוי גוש קטיף ולתובנות שהיו לי בעקבותיו

"בואו לבקר במוזיאון למורשת גוש קטיף" – הפרסומת שהתנגנה בכמה תחנות רדיו בשבועות האחרונים חיש מהר החזירה אותי אחורה בזמן, ל־21 באוגוסט ב־2005, אז פונו היישובים עצמונה, גני טל ואחרים. הגעתי לעצמונה בלילה לפני הפינוי בתור כתבת לענייני ערבים בערוץ 9. אף שכמה מהתושבים המקומיים הציעו שנישן בביתם, הקמנו עיר אוהלים קטנה בדשא במרכז היישוב מתוך רצון לשמור על פרטיותם בלילה האחרון בביתם. שמענו את הקולות בוקעים מהבתים, נערות ונערים הסתובבו כל הלילה ברחובות של הבית היחיד שהם הכירו.

הכרתי את עצמונה היטב. לא רק את עצמונה, אלא את רוב היישובים בחבל גוש קטיף. לראשונה  הגעתי לשם בשנת 1992 כשהייתי תלמידת תיכון דתי לבנות בירושלים. העברנו כשבוע בגוש קטיף, עבדנו במטעים של היישובים בבוקר, שחינו בים בצהריים ושמענו הרצאות בערב. אני זוכרת היטב את הביקורים האלה – את הדרך לגוש, כאשר הנהג הנמיך את האורות וביקש מאיתנו לא לשבת קרוב לחלון – בדיוק עברנו ליד איזשהו מחנה פליטים  פלסטיני. כמו כל חברותיי, הייתי כבר כמה חודשים בארץ. לא ידענו כלום על החיים במקום ועל המצב הפוליטי במדינת ישראל.

"היהודים עובדים קשה, וכך בנינו את היישובים היפים האלה, בעוד שהערבים מעדיפים לקבץ נדבות ולחיות בעוני", הסבירה אחת המדריכות. רק לאחר כעשור, כשכבר הסתובבתי כעיתונאית במחנות הפלסטיניים, גיליתי שחיים שם אנשים, בשר ודם, שחלקם היו בעלי מקצוע ובעלי נכסים באותם כפרים וערים שאינם עוד, והגיעו למחנות במהלך המלחמה ב־1948.

באותו לילה חם ומיוזע באוגוסט 2005 פגשתי בגוש קטיף את עצמי. ילדה בת לא יותר מ־15 בשם מוריה, עם חולצה כתומה, באה לאוהל שלי לדבר. היא דיברה על כמה אנחנו צודקים וכמה הערבים לא. כי הארץ הזאת כולה היא הארץ המובטחת, והיא שלנו, רק שלנו לתמיד. יכולתי לשאול אותה על המחנות שמסביב, על האוכלוסייה של עזה שמוריה לא הכירה ולעולם לא תכיר, על חלקי גופות החיילים שלנו המפוזרים ברובע זייתון בעזה, על משפחת חטואל, על הפיגוע הנורא בנצרים, על הטילים והפצמ"רים שכבר שוגרו מעזה באותה עת, על כך שבעצם פרויקט גוש קטיף, עם כל היופי וההבטחה, לא הצליח ב־30 שנות קיומו, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה ביטחונית. אך ידעתי שאין לה כוח ויכולת בשלב הזה להבין שלפעמים הניתוח הכי כואב ומסוכן הכרחי להצלת חיי החולה.

לאחר שפינו את עצמונה, נסענו עם צוות הצילום ליישוב אחר, גני טל. שקיעה אדומה ירדה על מה שהיה פעם גני טל במהירות הבזק, והחושך בלע את מה שנותר. מבחינה אישית וסימבולית, השקיעה הזו, שבלעה את ההריסות של גני טל, יישוב שהכרתי והתמונה שלו נחרתה אצלי בזיכרון לעד, הייתה בין הדברים המזעזעים שראיתי במהלך העבודה העיתונאית שלי במהלך 14 שנים.

מבחינתי, המוזיאון של מורשת גוש קטיף מסמל את הטרגדיה שבקבלת ההחלטות השגויות. להקים יישובים, ליישב את השטחים שאינם משטחי מדינת ישראל – כל זה בלי לתת את הדעת על ההשלכות ועל התוצאות. ועכשיו, בכל פעם שהממשלה מסתכלת לצד השני כאשר מוקם עוד מאחז או מאשרת עוד "עמונה", אני חושבת לא רק על מה יגידו בעולם, אלא גם על השקיעה שירדה על גני טל ועל עיי החורבות שנותרו במקום עצמונה ועל מוריה שלא הייתה מסוגלת להשלים עם המציאות של החיים, ששונה בתכלית מהחזון שהיא ורבים אחרים מאמינים בו עד היום.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני, חברת ועדת חוץ וביטחון ובעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים

שעת כושר: לאחר 11 שנים של מצור, ישראל היא קו החיים היחיד של חמאס

אם ישראל תשכיל לנצל את המצב הייחודי שאליו נקלעה חמאס, יהיה אפשר לסיים את שלטונה ברצועה ולשנות את המשוואה העזתית הסבוכה

קסניה סבטלובה

maariv.co.il

13/06/2017 22:21

תגיות: חמאס רצועת עזה
אנשי חמאס ברצועת עזה

אנשי חמאס ברצועת עזה. (צילום:עבד ראחים חטיב, פלאש 90)

עשר שנים בדיוק לאחר שחמאס ביצעה הפיכה צבאית בעזה ויצרה את מדינת חמאסטן הגובלת בישראל, המצב של התנועה מעולם לא היה מסובך יותר. על זה מעידים גם אנשי חמאס וגם גורמים אחרים, ערביים ובינלאומיים, שעוקבים אחר המתרחש ברצועת עזה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הזכיר את חמאס בשורה אחת עם דאעש וחיזבאללה; סעודיה ומצרים דורשות שקטאר תפסיק לממן את האחים המוסלמים ואת תנועת חמאס הפלסטינית;

אבו מאזן, שפעמיים בעבר הלך לממשלת אחדות עם חמאס, ככל הנראה זנח את המאמצים לפיוס; המצרים פותחים את מעבר רפיח פעם בחודש ליום־יומיים במקרה הטוב, אך מגבילים מאוד את תנועת האנשים בין עזה למצרים; ואפילו אונר"א, סוכנות האו"ם לטיפול בפליטים הפלסטינים, מתחה ביקורת חריפה על אנשי חמאס, ששוב חפרו מנהרה מתחת לשני בתי ספר ששייכים לאונר"א ברצועה.

האבטלה עברה מזמן את ה-40%, התושבים סובלים ממחסור במים וחשמל, והשיקום של הרצועה מתנהל בעצלתיים, מכיוון שרבות מהמדינות התורמות מסרבות לעמוד בהתחייבויות שנתנו. למרות כל הנסיבות הללו, חמאס יכול להמשיך להתנהל באותו אופן עוד לפחות עשור ולהמשיך להתכונן לסיבוב הצבאי הבא, שכנראה מתקרב בצעדי ענק, ולשלוט בכשני מיליון תושבי הרצועה. זאת משום שמאז משבר המאווי מרמרה ב־2010, לרצועה נכנסות רבבות של משאיות עמוסות במלט, במצרכי מזון ובכל דבר אחר שעזה צריכה כדי לשרוד.

ב־2010 לרצועה נכנסו 38 אלף משאיות, ב־2016 – 178 אלף. על פי בכירים בצה"ל, למרות המאבק למנוע את מעבר הסחורות הדו־שימושיות, כל דבר שנכנס לעזה משמש את חמאס. מתוך עשרה שקים של מלט המיועדים לשיקום של בניינים אזרחיים, כמות מסוימת תלך לבניית מנהרות. ממשלוח של קמח או עוגיות יילקח מס שגם ייקר את הסחורה עבור תושבי הרצועה וגם יספק עוד כמה שקלים לכיסה של חמאס. כך ממשיכה התנועה להשליט פחד על האוכלוסייה, לאמן את אנשיה ולייצר עד כ־90% מהנשק, שבבוא העת ישמש נגד אזרחים וחיילים ישראלים.

כך, באופן אירוני, 11 שנים לאחר החלת המצור על עזה, הפכה ישראל לקו החיים היחיד של חמאס. דווקא עכשיו, כשהמדינות הערביות הכריזו על חרם על קטאר שתומכת בחמאס, האבסורד הזה מתחוור ביתר שאת. כל עוד חמאס שולטת בעזה, הדרום שלנו נתון לאיום מתמיד, בעוד שכל ניסיון של הממשל האמריקאי להתקדמות במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים נדון לכישלון. אי אפשר "להשמיד" את חמאס, אבל אם מדינת ישראל תשכיל להשתמש במצב הייחודי שאליו נקלעה חמאס כעת, יהיה אפשר לסיים את שלטון חמאס ברצועה ואת שליטתה במעברים שמחברים בין ישראל ומצרים לרצועה.

דווקא עכשיו, בתיאום עם ארצות הברית ועם מדינות האזור, אפשר להגביר את הלחץ הכלכלי על חמאס, ותמורת שחרור הסחורות וזרם החשמל להדיר את האסלאמיסטים מהמעברים, וכך לנתק אותם מהמקור הכספי שמחזיק אותם בחיים. הצעד הזה יכול להשתלב היטב בחזון המדיני החדש של הממשל האמריקאי, ששוקד על הקמת ברית אזורית נגד איראן והאסלאם הרדיקלי.

ברור שהחזרת הרצועה לידי הרשות הפלסטינית כרוכה בחזרה לשולחן המשא ומתן עם ישראל על פי הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים, במקביל למשא ומתן בילטרלי עם המדינות הערביות והסדרת היחסים בינן לבין ישראל. אך לפני כל אלה, המשוואה בעזה חייבת להיפתר. מאידך גיסא, קשה לראות כל משא ומתן ממשיך בעוד בעזה רועמים התותחים. דעת הקהל בשני הצדדים לא תסבול זאת. מדינת ישראל חייבת להכות בברזל כל עוד הוא חם ולשנות מהיסוד את המשוואה העזתית הקיימת.

הכותבת היא חברה בוועדת החוץ והביטחון, שימשה בעבר כתבת ופרשנית לענייני ערבים בערוץ 9

ברוכים הבאים למזרח התיכון

המזרח התיכון זקוק לרפורמה ממשית ולא לפתרונות מהירים. הפתרונות שמביא טראמפ לאיזור – עסקאות נשק ויצירת ברית עם מדינות ערביות נגד איראן – הם פתרונות חלקיים | בשביל לא לחזק כוחות דתיים קיצוניים יש להפעיל חשיבה מורכבת ויצירתית | קסניה סבטלובה // חברת כנסת מטעם המחנה הציוני

  23.05.2017

השטיח האדום שנפרס בפני הנשיא האמריקני דונלד טראמפ בבירה הסעודית והאירוח המלכותי סיפקו את הסחורה. טראמפ עזב את ריאד כשבכיסו הסכמים על מכירת נשק לסעודים בסכומים אסטרונומיים בתמורה להבטחה הסעודית לשמש כציר עיקרי בברית המתגבשת נגד איראן. אך מה המשמעויות הנוספות של התקרבות בין ארה"ב לסעודיה ושל התמיכה הבלתי מסוייגת של טראמפ במשטרים הערביים האוטוקרטיים?

כדאי להזכיר איך הכול התחיל. נשיא אמריקאי פגש את המלך הסעודי לראשונה לפני 72 שנים בדיוק. אז, חתמו הנשיא רוזוולט והמלך סעוד על ההסכמים החשובים בתחום הנפט שפטרו את ארה"ב מדאגות בתחום האנרגיה, ואת ערב הסעודית מדאגות כספיות, וגם מהתערבות יתרה בענייניה הפנימיים.

במהלך השנים שחלפו, ערב סעודית התפתחה כלכלית, אך גם לא קפאה על שמריה בהפצת מסרים דתיים. הכספים האדירים שזרמו לקופה הסעודית גרמו להפצת הזרם הווהאבי הקיצוני ברחבי העולם הערבי ולאחר מכן בעולם כולו. כך זרמה האידאולוגיה הקיצונית והרעילה מסעודיה ודרשניה עד למצרים וניגריה, צ'צ'ניה ופקיסטן, אירופה וארה"ב ומילאה מסגדים ומדרסות, ראשים ולבבות של מספר גדול של מאמינים.

גם בימים אלו מממנת הממלכה הסעודית פעילות של גורמים ווהאבים קיצוניים במאלי מוכת הטרור, סנגל וסומלי, שם האיסלאם הקיצוני מרים את ראשו ביתר שאת. כידוע, אידאולוגיה אינה יודעת גבולות, ולכן, ההתפשטות של רעיונות ופרקטיקות קיצוניות לעיתים מסוכנת אף יותר מהתפשטות פיזית על פני היבשות. השאלה היא כיצד יוכל טראמפ לפעול נגד כל אותם גורמים שמזרימים את השנאה התהומית הזאת לאחר ולשונה, כאשר ערב הסעודית מככבת ככוח מוביל בתוך "הנאט"ו הערבי" עליו דיבר בריאד?

האורח האמריקני הצהיר שהוא אינו מתכוון להתערב בענייניה הפנימיים של ערב הסעודית ומדינות ערביות אחרות ובכך הבדיל את עצמו מהנשיא בוש שדחף את העולם הערבי לעבר דמוקרטיה בסגנון מערבי. כל זה טוב ויפה, אך כידוע, לעיתים קרובות העניינים הפנימיים מתערבבים בצורה הדוקה מאוד עם ענייני החוץ ועם נושא הביטחון העולמי. ללא אותם גדודים של ג'יהדיסטים צעירים שינקו את התורה הווהאבית במימון סעודי בתימן, אפריקה, פקיסטן ומדינות אחרות, הטרור האיסלאמי הסוני שמכה בכל העולם היה מאבד מהנפח שלו בצורה משמעותית ביותר.

אך טראמפ בחר בסעודיה, ובכך חזר לקו האמריקני המסורתי של תמיכה בלתי מסוייגת באוטוקרטיות ערביות. הבעיה היא שבדיוק כמו בסיבוב הקודם – החל משנות החמישים ועד תחילת האביב הערבי – האוטוקרטיה הנוקשה, אגרוף הברזל והתעלמות מצרכים יומיומיים של האזרחים והזכויות שלהם, יביאו ליותר התנגדות, יותר כאוס ויותר אנרכיה.

האביב הערבי שיש המכנים אותו "חורף איסלאמי", ואחרים – "הטלטלה האזורית" – פרץ בעקבות תהליכי ריקבון מתקדמים במדינות הרלוונטיות, שם המשטרים לא יכלו להתמודד עם האתגרים של המאה ה-21, אך בפועל הוא התחיל מאנשים בודדים שהפכו לסמלים של הטלטלה האזורית. הראשון בהם הוא הבלוגר המצרי חאלד סעיד והשני הוא הירקן התוניסאי מוחמד בועזיזי. הראשון חקר את השחיתות במשטרה והוכה על ידי השוטרים למוות, השני, איש קשה יום, ספג עלבון קשה והחרמה של העגלה שלו ששימשה לפרנסתו, וכשהבין שבעצם נידון למות ברעב בחר במוות בשריפה והצית את עצמו.

חוסר היכולת של שני המשטרים לראות את האזרח הפשוט ואת הקושי שלו, ההתעלמות והזלזול באזרח הקטן, הוציאו לבסוף את האזרחים לרחובות וכך החלה הטלטלה הגדולה.

התמיכה הבלתי מסוייגת של המערב באותם משטרים מנוונים, אלו שלא מתכוונים לנוע לקראת רפורמות, ומאמינים שמה שלא הולך בכוח יילך בעוד יותר כוח, יכולה בקלות להפוך לחרב פיפיות ולהפוך את המערב למי שאחראי להתחזקות של אותם המשטרים ולהחלשתו של הפרט במזרח התיכון.

הפתרונות שכרגע מביא טראמפ למזרח התיכון – עסקאות נשק, הרעיון הישן-חדש של יצירת ברית המדינות הערביות עם ישראל נגד איראן וכו' – הן לא יותר מקוויק-פיקס, פתרונות מהירים וחלקיים שלא באמת יפתרו את בעייתם של מאות מיליוני תושבי המזרח התיכון שחסרים כעת עבודה, מי שתיה, חשמל, מגורים ועוד. האזור שלנו זקוק לרפורמה ממשית ולחשיבה עמוקה ומורכבת, לא לקוויק-פיקסים שיצרו ציפיות אך לא יביאו לפתרונות אמיתיים, לא בתחום המאבק בטרור, ולא בסוגיה הישראלית-פלסטינית.

__________________________________________

הכותבת היא חברת כנסת במפלגת המחנה הציוני ועיתונאית ישראלית

ההסכם המקרטע: חמאס רוצה ללכת עם ולהרגיש בלי

 

בחמאס רוצים ליהנות מפירות ההסכם ולא לוותר על הנשק ועל השלטון, אך לטווח הארוך הטקטיקה הזאת לא תספיק. הקהילייה הבינלאומית חייבת להמשיך ללחוץ על חמאס להתקדם באמת בנושא הפיוס הפנים-פלסטיני

ח"כ קסניה סבטלובה | 30/10/2017 14:12

תגיות: הסכם הפיוס, חמאס, דעות

 מאז החתימה על הסכם הפיוס הפנים-פלסטיני בין פתח לחמאס שליטי עזה אינם יודעים כיצד להתנהל. מצד אחד יחיא סינוואר מבטיח לשבור את העצמות לכל מי שמתנגד לפיוס ואיסמעיל הניה מתקשר בטלפון למלך ירדן עבדאללה ה-2, מצד שני סלאח אל-ערורי, סגן ראש הלשכה המדינית יוצא לאיראן ומשקם את היחסים עם הרפובליקה האיסלאמית. מצד אחד מדברים על העברת הסמכויות לאבו-מאזן, מצד שני איסמעיל הניה מבטיח ש"הנשק של ההתנגדות" יישאר במקומו. בחמאס היו רוצים ללכת עם ולהרגיש בלי – ליהנות מפירות ההסכם ולא לוותר על הנשק ועל השלטון, אך לטווח הארוך הטקטיקה הזאת לא תספיק.

ברמאללה לא ששים לבטל את הסנקציות נגד הרצועה, שהיו לזרז משמעותי לפיוס, לפני שרואים בשטח התקדמות כלשהי מבחינת החמאס, גם המצרים אינם ממהרים לפתוח את שעריו של מעבר רפיח לאלפי אזרחים פלסטינים שהיו רוצים לבקר את המשפחה, לצאת לטיפולים או ללימודים. בינתיים כולם יושבים על הגדר, אך בקרוב מאוד יצטרכו לרדת אל קרקע המציאות ולקבל החלטות גורליות. על מנת לבטל את הסנקציות חמאס תצטרך לחרוק שינייה ולהעביר סמכויות רבות לאנשי אבו-מאזן, בעוד שהנהגת הרשות תצטרך להתמודד עם השאלה המכרעת של השליטה במנגנוני הביטחון.

צילום: AFP

מנהגי החמאס והפת"ח עם ראש המודיעין המצרי לאחר החתימה על הסכם הפיוס. צילום: AFP

לעומת התקופות האחרות, חמאס בטוחה בעצמה הרבה פחות ומתמודדת עם הרבה יותר קשיים מבעבר. היא זקוקה לסיוע, לפרוייקטים משמעותיים בתחומי הקיימות שכן המים של עזה אוזלים וגם אלה שיש אינם מתאימים לשתייה. חמאס נמצאת תחת מכבש לחצים כבד ביותר בתוך הרצועה שכן הפגנות החשמל עוד לא נמחקו מהזיכרון, והסכסוך בין קטאר – התומכת הכמעט יחידה של חמאס – למדינות הסוניות המתונות פגע קשות בארגון האיסלאמיסטי.

אבו-מאזן מצדו יכול להרשות להמתין זמן מה ולא לבטל בינתיים את הסנקציות נגד הרצועה. לפחות לא לפני שהוא מקבל לידיו את השליטה על המעברים – ארז, כרם שלום ורפיח, וגם אז הוא – שלא שוכח עלבונות והשפלות – ישחרר את מה שצריך לשחרר טיפין-טיפין, בלי צעדים פזיזים ונמהרים. אבו-מאזן, שמבין היטב את הסכנות הכרוכות בחזרה שלו לעזה לא ימהר לסכן את עצמו או את אנשיו. הוא פשוט יכול להרשות לעצמו להמתין.

צילום: EPA

עזה במהלך הפסקת חשמל. בלי פתרון הסוגיה העזתית לא ניתן יהיה להתחיל מו"מ רציני עם הפלסטינים. צילום: EPA

ישנו עוד גורם ברצועה שגם לו תהיה השפעה על תהליך הפיוס המקרטע. הסלפים. מלבד החיסולים הפוליטיים של אנשי חמאס – קרי התנקשות בבכיר חמאס תאופיק אבו-נעים בשבוע שעבר – הגורמים הללו יכולים גם לנסות לחמם את הגזרה ולירות טילים על ישראל, מכיוון עזה או מסיני. ישראל תצטרך להכריע כיצד לטפל בטפטוף המסוכן הזה שעלול לפתוח את התיאבון גם לגורמים כאלה ואחרים בתוך החמאס, שכאמור לעולם לא הפכה לצמחונית ולא חדלה להיות ארגון טרור.

ומעל כל הנסיבות הללו יש את האינטרס הכללי של ישראל: שעזה תחדל להיות מחסן נשק ענקי שבכל רגע יכול להתפוצץ. שלא יפרוץ בעזה משבר הומניטרי שגם יפגע קשות בעזתים עצמם וגם יאיים על ישראל – הרי אין דרך לעצור מגפות או חיידקים מסוכנים שכרגע זורמים עם הביוב של עזה לים של אשקלון או אשדוד. שישלוט על עזה גורם אחראי שניתן יהיה להגיע אתו לסיכומים, בדיוק כמו שמגיעים לסיכומים היום עם אנשי אבו-מאזן בגדה המערבית.

את כל אלה אפשר יהיה להשיג אך ורק אם החמאס ידע שאין כל דרך אחרת מלבד הפיוס הפנים-פלסטיני, פירוז מנשק, העברת הסמכויות במעברים לאנשי הרשות וקבלת התנאים של הקוורטט הבינלאומי מ-2006. זה יקרה אם הקהילייה הבינלאומית תמשיך ללחוץ על חמאס, שלא יזכה לביקורים ממלכתיים במוסקבה, כפי שזה קורה היום, שלא יקבל לידיו את התרומות שנועדו לעזור לאוכלוסייה האזרחית לעזה ולא להקמת המנהרות של מחבלים. את זה חייבים להבין היטב גם בעולם הערבי – מצרים, סעודיה, נסיכויות המפרץ – ולעבוד ביחד עם ישראל, ארה"ב ואירופה על מנת שההסכם יחזיק מים ויביא לשינוי משמעותי במישור הביטחוני וההומניטרי בעזה.

בלי פתרון הסוגיה העזתית לא ניתן יהיה להתחיל מו"מ רציני עם הפלסטינים על הסדר מדיני והגעה לפתרון המיוחל שיאפשר לישראל להיפרד ממיליוני הפלסטינים ולשמור על הבית של כולנו – מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית.

קסניה סבטלובה היא חברת כנסת במחנה הציוני, בעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים

למרות הדמיון לדאעש: דין הטיפול בפיגועים בירושלים לא דין ברלין

שלא כמו אירופה, ישראל נאבקת בטרור שמקורו באוכלוסייה שאינה נמנית עם אזרחיה. האירופאים לא יכולים להיפרד מהמהגרים שבקרבם צומחים הפיגועים, ישראל עוד יכולה

ח"כ קסניה סבטלובה

maariv.co.il

15/01/2017 06:54

פיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים

פיגוע דריסה בארמון הנציב בירושלים. (צילום:מרק ישראל סלם)

המחבל שביצע בשבוע שעבר את פיגוע הדריסה בארמון הנציב בירושלים, פאדי אל־קנבר, בן 28 משכונת ג'בל מוכבר, נולד בשלהי האינתיפאדה הראשונה וחווה גם את השנייה, חי בירושלים השסועה, טיפח זקן ושיער דוגמת הג'יהדיסטים הלוחמים בסוריה ובעיראק ופגש מדי יום ישראלים שאינם חיים כמו בני גילו בגדה או עזה. למרות מה שטען ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר הפיגוע, אל־קנבר לא היה מזוהה עם ארגון מסוים, בטח לא דאעש, אם כי שילב בין כל המרכיבים של הסכסוכים המקומיים והאזוריים. הוא ככל הנראה הושפע ממציאות הסכסוך בין ישראל לפלסטינים וגם מעלייתו של האסלאם הרדיקלי במזרח התיכון. המגמה הזאת נמשכת כמה עשורים, וביתר שאת מאז תחילת האביב הערבי.

לכאורה, הפיגוע בירושלים הזכיר את הפיגועים בבירות אירופה, אך נטעה אם נחשוב שהטיפול בסביבה שבה צומח טרור כזה הוא אותו טיפול; מהבחינה הזאת דין ירושלים אינו כדין ברלין או ניס. האירופאים מתלבטים כיצד לפעול מול טרור בקרב אוכלוסיית מהגרים בלי לרסק את הערכים הפלורליסטיים שהם גאים בהם. מצבנו שונה משל האירופאים. הפלסטינים, בהם תושבי מזרח ירושלים, אינם אזרחי מדינת ישראל. משימתם של האירופאים קשה עד בלתי אפשרית. בזירה הבינלאומית עליהם לפעול לסיום סכסוכי הדמים שקורעים את המזרח התיכון וגורמים להקצנה בקרב הצעירים, בעוד שבתוך אירופה הם חייבים להשקיע יותר בחינוך ובאינטגרציה, להגביר את השיטור, לשנות את אופיו ולהיאבק באסלאם הרדיקלי, שבמהלך עשרות שנים פעל באין מפריע בבירות האירופיות בחסות הרב־תרבותיות וחופש הביטוי.

 שלא כמו אירופה, ישראל מתמודדת עם טרור שבא מתוך אוכלוסייה שאינה נמנית עם אזרחיה. האירופאים אינם יכולים להיפרד מאוכלוסיית המהגרים שבתוכה צומח טרור, אך ישראל עדיין יכולה. בראש ובראשונה עלינו לדאוג להסדר מדיני עם שכנינו הפלסטינים ולפעול לסיום השליטה על עם אחר ולעיצוב גבולות בטוחים למדינה שלנו. במאמר מוסגר חייבים להוסיף ששליטה ישראלית בחיי הפלסטינים אינה הגורם היחיד לטרור, אבל בהחלט אחד מהם. הגיע הזמן לשים סוף לשותפות הכפויה ולהתמקד בהגנה אפקטיבית על הגבולות המוסכמים והמוכרים של מדינתנו.

אחיזה עקשנית בעיקרון שתי המדינות תוביל להפסקת החיכוך

השקט לא יקרה מיד. המרכיב האסלאמיסטי, ההסתה הפרועה והאנטישמיות הגועשת לא ייעלמו, והם ימשיכו לעצב את התפיסות של שכנינו. זאת האמת המרה. ארגוני הטרור שיצאו מבית מדרשם של האחים המוסלמים או אל־קאעידה ימשיכו להתקיים ולא ייעלמו אף הם. להפך, הסדר וחתירה לנורמליות רק יאיימו עליהם באובדן ההגמוניה שלהם. בתקופה הראשונית הם צפויים להגביר את המתקפה שלהם על הסדר החדש. גם השנאה וההסתה לא ייפסקו. ההסתה האנטישמית והאנטי־ישראלית זולגת לא רק מכיוון חמאס או הרשות הפלסטינית, אלא גם מכיוונם של ערוצי טלוויזיה ששייכים לחיזבאללה או מושפעים ממנו, כגון "אל־מנאר" או "אל־מאיידין", מדרשנים סעודים וכווייתים ומאתרים של קיצונים בירדן ובמצרים.

אולם אחיזה עקשנית בעיקרון של היפרדות מהפלסטינים במסגרת של קיום שתי מדינות לשני עמים תוביל להפסקת החיכוך בין האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית לבין חיילי צבא הגנה לישראל, והחיילים יפסיקו להיות שוטרים. ייווצרו גבולות שיתחמו את המדינה ויאפשרו שליטה טובה יותר בחיינו ושמירה על שלומנו, ובטווח הארוך השפעתם של הגורמים המתונים תגבר.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני