3 מתוך 120: הח"כים מפחדים להצטרף לשדולה החילונית

31.12.2017

yediot.co.il

קבוצת הורים יזמה הקמת שדולה נגד הדתה שמטרתה "לקדם את התרבות והזהות החילונית" • ח"כ זנדברג הרימה את הכפפה, אבל רק שני חברי כנסת התגייסו למערכה • אפילו נציג אחד מסיעות יש עתיד, ישראל ביתנו וכולנו לא הצטרף

עמיחי אתאלי, כתבנו בכנסת

יותר ממאה שדולות של חברי כנסת פועלות כדי לקדם נושאים שונים, מהמאבק בשחיתות ועד חיזוק היחסים עם אמריקה הלטינית. אבל מתברר שלהקים שדולה שמניפה את הדגל החילוני זו משימה כמעט בלתי־אפשרית.

 

רק שלושה ח"כים הצטרפו לשדולה נגד הדתה, שהקימה חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ. את הקמת השדולה יזם "הפורום החילוני", קבוצת הורים הנאבקת בהדתה במערכת החינוך בפרט ובציבוריות הישראלית בכלל. הפורום פנה אל ח"כ זנדברג, וזו הרימה את הכפפה וצירפה אליה את חברי הכנסת עמר בר לב וקסניה סבטלובה מהמחנה הציוני. מטרת השדולה, אומרת זנדברג, היא "לקדם את התרבות והזהות החילונית, שבה מחזיקים מרבית אזרחי ישראל, המבקשים לחנך את ילדיהם ברוח ערכים חילוניים, פלורליסטיים ודמוקרטיים".

 

בעוד שבועיים תקיים השדולה החילונית את כנס היסוד שלה בכנסת יחד עם הפורום החילוני. לקראת האירוע שלח הפורום הזמנה לכל חברי הכנסת של סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו וכולנו – 26 ח"כים בסך הכל – והזמין אותם להצטרף לשדולה. אבל איש מהם לא נענה להזמנה. גם כמה מחברי הכנסת של המחנה הציוני שאליהם פנו, סירבו להצטרף. ח"כ זנדברג עדיין לא פנתה לחבריה במרצ, אך ההערכה היא שההיענות שם תהיה גדולה יותר.

 

לנוכח הסירוב מתכנן הפורום החילוני לצאת בקמפיין שכותרתו "שכחו מה זה להיות חילונים", עם תמונותיהם של יו"ר ישראל ביתנו השר אביגדור ליברמן, יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד, וח"כים מסיעת כולנו שמובילים קו ליברלי, כמו ח"כ מירב בן־ארי. "לא ייתכן שחברי כנסת המגדירים את עצמם חילונים נרתעים ממחויבות לבוחרים שלהם ונמנעים מהצעד ההצהרתי שבהצטרפות לשדולה החילונית", אומרים בפורום. "חברי הכנסת האלה מסרבים להילחם עבור הציבור שלהם ומפקירים את הזירה. כך קורה שהאינטרס החילוני בחינוך, במסחר ובצבא נרמס ברגל גסה".

 

ח"כ זנדברג מופתעת מהסירוב הגורף. "אנחנו ב־2018, אבל חברי כנסת ישראל עדיין מפחדים מלבטא את העמדות האמיתיות שלהם", היא אומרת. "אני מזהה במפלגות כמו ישראל ביתנו ויש עתיד ניסיון כושל ומלאכותי לקרוץ להלך רוח מדומין, שכביכול קיים בישראל, אבל אני חושבת שאלה מפלגות שקוראות בצורה שגויה לחלוטין את הציבור שלהן. החשש לא להרגיז אף אחד הוא שגוי גם מהותית וגם אלקטורלית, כי הציבור לא שם".

 

בסיעת ישראל ביתנו סירבו להגיב. תגובותיהן של סיעות יש עתיד וכולנו לא התקבלו עד מועד סגירת הגיליון.

 

הוועדה סיירה, הקיצונים התעמתו

 

את פניה של הוועדה קיבלו שלטים נוסח "נא לעבור רק בלבוש צנוע", "גברים בצד ימין של המדרגות ונשים בצד שמאל".

בן שאול , ו' בטבת תשע"ח 24/12/17

סיור הועדה בבית שמש

סיור הועדה בבית שמש

צילום: ללא

הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת סיירה הבוקר (ראשון) בבית שמש והביעה מחאתה על שלטי ההדרה המוצבים בפתח השכונות בהן מתגוררת אוכלוסיה חרדית-קיצונית.

לפני כשבועיים פסק בית המשפט העליון כי תפקידה של עיריית בית שמש להסיר את השלטים. בשבוע שעבר הגיעו עובדי העירייה לשכונה בגיבוי משטרת בית שמש והסירה את השלטים אולם השלטים נתלו בשנית. ביום רביעי האחרון שבה העיריה והסירה את השלטים בחסות החשכה.

במהלך סוף השבוע האחרון ניסה ח"כ ישראל אייכלר לבטל את הסיור בטענה כי מדובר בפרובוקציה. במסגרת מאמציו הוא פנה ליו"ר הכנסת בדירשה לבטל את הסיור. אולם הוא התקיים כמתוכנן.

מלבד חברי הוועדה לביקור הוזמנו גם נציגים של משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים, המשרד לשוויון חברתי , פרקליטות המדינה, עיריית בית שמש, המרכז הרפורמי לדת ומדינה.

את פניה של הוועדה קיבלו שלטים נוסח "נא לעבור רק בלבוש צנוע", "גברים בצד ימין של המדרגות ונשים בצד שמאל". במהלך הביקור נרשמו עימותים מילוליים עם תושבים בשכונה שלא ראו בעין יפה את סיור הוועדה בשכונה.

יו"ר הוועדה ח"כ סלימאן אמרה בפתח הסיור כי "חשוב לי לומר שאנחנו לא כאן כדי להתריס או לעורר פרובוקציות. אם יהיו כאלה בדרך הן לא יהיו מצידנו. אנחנו כאן כי אנחנו עושות את המוטל עלינו, מגיעות למקומות בהם נשים הודיעו לנו שהן מרגישות מקופחות, שהן עוברות דיכוי והדרה".

לכלל נשות בית שמש אמרה כי "אם זו ההתנגדות שאנחנו ספגנו רק כי ביקשנו להגיע לסיור לימודי ממלכתי, אני רק יכולה לתאר לעצמי מה אתן עוברות כבר שנים. אנחנו כאן כדי שתדעו שאתן לא לבד".

ח”כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) שהשתתפה בסיור אמרה כי "עיריית בית שמש צריכה לעשות הרבה יותר כדי שכל תושבי ותושבות העיר יוכלו לחיות בשלום ולעבור בעיר בלי להיות חשופים להתנכלויות. העירייה חילקה 700 דו"חות, אך ממה ששמענו מתושבי ותושבות העיר ומהארגונים, אף אחד מהדו"חות לא שולם. לא מתבצעת אכיפה".

עוד הוסיפה כי "ההדרה הפושעת ממנה סובלות נשות העיר, ונשים בכל מקום בישראל, חייבת להיפסק. בית שמש שייכת לכולם, ולאף איש אין זכות לנהוג אחרת. אל לנו להסתפק בדרישה הזאת. נפעל לשם כך. זהו תפקידנו כמחוקקות, וכבנות אדם. אני קוראת לעירייה לעשות יותר, ולשר הפנים להתערב בדחיפות".

השפלה במשרד הפנים: עלה לארץ ב-1990, עבר ברית מילה – אבל תויג "רוסי" ו"נוצרי"

לאוניד וינשטיין עלה לארץ עם הוריו לפני 27 שנה מאוזבקיסטן. האיש, ששירת כקצין רפואה בצה"ל, פנה למשרד הפנים לעדכון פרטים במרשם האוכלוסין. לתדהמתו, במסמך שהונפק לו צוין כי הוא משתייך ללאום "רוסי" ולדת הנוצרית. וינשטיין, שעבר ברית מילה, זועם: "חפשי מדינה מי יילחם בשבילך"

"תחושת עלבון". וינשטיין

"תחושת עלבון". וינשטיין

כף רגלו לא דרכה מעולם ברוסיה, הוא לא הוטבל בכנסייה, והמצווה ההלכתית שאותה חווה הייתה דווקא ברית מילה בטקס יהודי. אבל כל אלה לא הפריעו למשרד הפנים לתייג את לאוניד וינשטיין, בן 31 מאזור המרכז, כשייך ללאום "רוסי" ולדת הנצרות. "זאת תחושת עלבון", אמר וינשטיין ל-ynet בעקבות מסמך רשמי שקיבל ביום חמישי האחרון. לאחר שביקש הסברים לנכתב במסמך, השיבה לדבריו הפקידה במשרד הפנים: "ככה אומרים לנו לרשום עכשיו, חייבים לרשום דת ולאום לכולם".

 

הוא עלה לארץ מאוזבקיסטן ב-1990 כשהיה בן ארבע וחצי עם אם שדתה אינה מוגדרת ואב יהודי. האב אף הביע נכונות לעלות לישראל כבר ב-1979 ובשל כך ישב בכלא שלוש שנים ונמנה עם אסירי ציון. "אבא שלי נעצר כי רצה לעלות לישראל, הוא היה מסורב עלייה. אנחנו משפחה ציונית, אבל כשאתה בא למשרד הפנים אחרי כל כך הרבה שנים במדינה ומתייגים אותך 'רוסי' ו'נוצרי' זו תחושה קשה", אמר וינשטיין.

 

לדברי וינשטיין, "לפני שנה התחתנתי בחו"ל ורציתי לעדכן את הפרטים שלי ושיצוין גם פה שאני נשוי. הלכתי למשרד הפנים להוציא תמצית רישום של מרשם האוכלוסין לצורך עדכון הפרטים שלי, וקיבלתי את המסמך שעליו רשום שהלאום הוא רוסי ובדת נכתב 'נוצרי'".

המסמך של משרד הפנים: לאום "רוסי, דת "נוצרי"

המסמך של משרד הפנים: לאום "רוסי, דת "נוצרי"

תעודת הזהות של וינשטיין

תעודת הזהות של וינשטיין

האיש החליט לא לשתוק על ההשפלה שספג, ובחר לפרסם בפייסבוק את תחושותיו. "רמת ייאוש ותסכול ממדינת ישראל – 10 מתוך 10", ציין וינשטיין בפוסט. "היום, 14.12.17 גיליתי לראשונה שאחרי יותר מ-27 שנים במדינת ישראל, ארבע שנים בצבא (שנה קבע), מילואים של 10 שנים בתור קצין רפואה – מדינת ישראל החליטה שהיא מתייגת אותי בלאום 'רוסי' (כן, כן, אפילו עדיין לא זכיתי להיות ישראלי) ושאני בעצם 'נוצרי'".

 

הוא הוסיף בפוסט כי "אז הנה הפתעה – מעולם לא הוטבלתי בכנסיה כדי להיות 'נוצרי'. כף רגלי מעולם לא דרכה בשטחה של רוסיה. אין לי כל קשר לרוסיה ואפילו אימא לא נולדה ברוסיה (אין לי שום דברים נגד רוסים אבל בכל זאת אני פשוט לא). עובדת היותה של אימא לא יהודייה לא היה חדש לי אבל בברית המועצות מה לעשות, דת הייתה נגד החוק ולכן לא הייתה דת. אבא דרך אגב יהודי, ואפילו עברתי ברית מילה. אבל הרי מה זה משנה? ככה הפקידים החליטו.

 

"כשהראיתי לפקידת הרישום ('ראש ענף') במשרד הפנים שאפילו בתעודת הזהות שלי לא רשום 'רוסי' וגם בדרכון לא רשום 'רוסי' או 'נוצרי' אלא אזרח ישראלי – היא אמרה 'אבל כשהגעת לארץ ככה חתמת'. (הייתי בן 4.5 כשעליתי לארץ אבל מה זה משנה נכון? חתמתי…). כשהבינה את השטות המביכה שהיא אמרה היא הודתה 'ככה אומרים לנו לרשום עכשיו, חייבים לרשום דת ולאום לכולם'".

 

למה לתייג אותי בתור רוסי?

עם יציאתו מלשכת משרד הפנים הבין וינשטיין שאין לו עם מי לדבר. "זאת הרגשה קשה ומשפילה, למה צריך את כל התיוגים האלה? למה זה חשוג לתייג אותי בתור רוסי? אני לא מצליח למצוא רציונל לזה".

 

בסיום הפוסט כתב וינשטיין: "אז הנה, למרות שכל חיי אני חי במדינת ישראל ולמרות שמעולם לא החזקתי דרכון ו/או אזרחות 'רוסית' אני מסתבר רוסי, לא ישראלי. לכן מדינה יקרה וכל מי שמנהל אותה – לכי לחפש מי ישלם לך מסים, מי יילחם בשבילך במלחמות ומי ירצה את טובתך בעתיד. אני איתך ועם ההזויים שמנהלים את המדינה הזאת – סיימתי. 10 קבין של גזענות וטמטום ירדו על העולם וכולם נחתו על מדינת היהודים".

הפוסט של וינשטיין

הפוסט של וינשטיין

"דורשת להפסיק את היחס הפסול". ח"כ סבטלובה (צילום: גיל יוחנן)

"דורשת להפסיק את היחס הפסול". ח"כ סבטלובה(צילום: גיל יוחנן)

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה בנושא בשאילתה לשר הפנים: "כיצד ייתכן שאזרח ישראלי שמעולם לא ביקר ברוסיה, ומוצא הוריו אינו רוסי, כתוב במסמכים הרשמיים כבעל לאום רוסי?", ציינה סבטלובה בפנייתה. לדבריה, "לאוניד וינשטיין הוא אזרח ישראלי שמעולם לא ביקר ברוסיה או החזיק אזרחות רוסית, ואף הוריו אינם ממוצאי רוסי, אך משרד הפנים החליט על דעת אנשיו לכתוב בסעיף הלאום במסמכים הרשמיים כי הוא רוסי.

 

"אם לא די בכך, למרות שמעולם לא הוטבל לנצרות, אביו יהודי ואמו חסרת דת, עוד נכתב בתעודות כי דתו היא נצרות. האם מדובר בטעות? בורות? דעות קדומות? אולי כל הדברים האלו גם יחד? אני לא מסתפקת בתשובות מהשר, אני דורשת גם להפסיק את היחס הכל כך פסול, כל כך פוגעני, למספר גדול של ישראלים שלהם אין בית אחר בעולם".

 

טרם נמסרה תגובת משרד הפנים לכתבה.

מורן אזולאי השתתפה בהכנת הידיעה

לפנייה לכתב/ת 

ח"כ קסניה סבטלובה: "תקשורת הזרם המרכזי פונה למחצית מהאוכלוסייה בלבד. היא אינה פונה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית"

בשולי הזרם המרכזי

משתתפי הפאנל "מחוץ לזרם המרכזי" בכנס אילת לעיתונותצילום: אודי פורטל

ח"כ קסניה סבטלובה: "תקשורת הזרם המרכזי פונה למחצית מהאוכלוסייה בלבד. היא אינה פונה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית"

"התקשורת המרכזית בישראל פונה למחצית מהאוכלוסיה בלבד. היא אינה מייחסת כמעט כל חשיבות לפנייה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית. המגזרים הללו הם מחוץ לתחום עבור התקשורת". כך אמרה היום (ראשון) ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) בפאנל שכותרתו "בשולי הזרם המרכזי. את הפאנל הינחתה העיתונאית נעמה לנסקי מ"ישראל היום".

 

סבטלובה, שהיא גם עיתונאית במקצועה, טענה שהתקשורת בישראל "מתנהלת כמועדון סגור, מכיוון שהיא אינה נותנת ייצוג למגזרים השונים בחברה הישראלית". לדבריה, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, למשל, אינה מקיימת את החלטת המחוקק להעסיק במסגרת הגופים הפועלים תחת פיקוחה עיתונאים ועובדים מקרב העולים החדשים, החרדים או החברה הערבית, "כי היא סבורה שיש דברים חשובים יותר".

 

היא סיפרה, מניסיונה האישי, כי חרף היותה מומחית לענייני העולם הערבי, אמצעי התקשורת המרכזיים סירבו לבקשתה להעסיקה כפרשנית לענייני המזרח התיכון. "במקום זאת הציעו לי תפקיד שולי יחסי ככתבת לענייני עליה, משום שאני ממוצא רוסי", אמרה סבטלובה. לדבריה, "קולגות שלי מהמגזר הרוסי הודרו באופן שיטתי מהסיקור של תחומים שאינם קשורים למגזר שלהם, וההדרה הזו נמשכת גם כיום".
ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני), שבעבר שימש שנים רבות כפרשן ספורט, התלונן על היעדר הייצוג של החברה הערבית בכלי התקשורת הגדולים, "גם אחרי שחלפו 70 שנה מקום המדינה". "קצה נפשי מרוב דיונים שבהם אני משתתף בעניין היעדר ביטוי לחברה הערבית בתקשורת הישראלית המרכזית. זו הלקאה עצמית שלא הזיזה דבר".
בהלול סיפר כי במשך שנים רבות שימש כפרשן ומגיש תוכניות ספורט, בעיקר ברדיו, אך תמיד נתקל, כדבריו, בתקרת זכוכית שמנעה ממנו להתקדם לתפקידים בכירים יותר בתקשורת. "עשיתי מאמצים במשך שנים, אך לא הצלחתי לקבל תפקיד של מנחה של תוכניות פריים טיים. לא יכולתי להיכנס למגדל השן של התקשורת הישראלית. ערבים ודרוזים מגיעים לכל היותר לתפקיד של מבזקנים. זה הכל. נכון, לוסי אהריש טיפסה די למעלה, אבל זה מקרה שנחשב נדיר".
עוד הוא טען: "החברה הישראלית מעדיפה להישאר חד גונית. היא חסרת יכולת להכיל אנשים מחוץ לחברה היהודית. רוב גדול מקרב הערבים רוצים להשתלב במערכות השונות במדינה, אבל הם מודרים".
תמר אסרף, דוברת המועצה האיזורית מטה בנימין, אמרה כי כלי התקשורת המרכזיים נכשלו בהבאת סיפורים מהמתרחש בחברה הערבית, החרדית וגם מהמגזר ההתיישבות ביהודה ושומרון. "מצאתי דרך להתגבר חלקית על המצב הבעייתי הזה", היא סיפרה. " מכיוון שהתקשורת אינה להוטה אחר סיפורים חיוביים מהנעשה בהתנחלויות, פתחתי בלוג שנקרא 'מתנחלות ברשת' ובו מתפרסמים פוסטים על החיים ביהודה ושומרון וכבר הגענו ללמעלה מ-100 אלף צפיות". אסרף סיפרה כי באחרונה היא ניסתה לעניין כמה עיתונים מרכזיים כדי שידווחו על שביל אופניים חדש שנסלל ביהודה ושומרון, החולף על פני נופים מקסימים, ואולם שום עיתון לא היה מוכן לפרסם כתבה בנושא. "הבלוג שפתחתי מאפשר לנו להתגבר על המחסום הגבוה שהציבו בפנינו", היא סיכמה.
אייל מלובן, חבר מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, אמר שקיימת אפלייה של נשים בעיתונות, המקבלת ביטוי, לדוגמא, בכך שמתוך 124 עיתונאים שקיבלו עד כה את פרס סוקולוב לעיתונות, רק 12 הן נשים. לדבריו, במיוחד מודרות מהתקשורת הנשים הערביות. "מועצת הרשות החליטה להקים בעוד כחודשיים ערוץ חדש בשפה הערבית, ואולי בו יוכלו נשים ערביות לקבל ביטוי", הוא אמר.
על כך העיר לו ח"כ בהלול: "זו בדיוק הבעיה. אתם מקימים ערוצים יעודיים הפונים לפלח אוכלוסיה מאוד מוגדר. בערוצים אלה, שאין להם הרבה צופים אוכלוסיות מודרות יכולים להשתלב, אבל זה לא פותר את בעיית אי הייצוג של אוכלוסיות אלה בערוצי התקשורת המרכזיים".
עינאק מואסי, סופרת ואשת תקשורת, סיפרה שהיא נתקלת בחסמים "בגלל הלבוש המסורתי שלי". יחד עם זאת היא קראה לערבים המבקשים להשתלב בעיתונות הישראלית המיינסטרימית "לגלות את נקודות החוזקה שלהם ולהתמקד בהם, כדי לנסות ולהגישם את חלומם". לדבריה, זו משימה לא פשוטה, מכיוון שהתקשורת אינה נוטה לבטא את המתרחש במגזר העברי ואינה מעוניינת לשלב בתוכה כתבים ועורכים ערבים. "התקשורת אמורה להיות 'נאורה', אבל במציאות היא חוטאת חטא חמור כאשר היא אינה משלבת ערבים ובורחת מלעסוק בחשיפת החברה הערבית".
ח"כ בהלול הוסיף: "כלי התקשורת המרכזיים אינם אוהבים לארח אינטלקטואלים ערבים בפאנלים בנושאים שונים. הם מעדיפים להציג את המגזר הערבי רק ברגעי הסבל שלו. לא פלא שהרוב הציבור הישראלי מגלה בורות בכל הקשור לחברה הערבית. התקשורת הישראלית נושאת באחריות לא מבוטלת לכך. היא למעשה מועלת בתפקידה וביעודה"

מדוע חייבים להתייצב לצד העם הכורדי?

24.09.17

חברים יקרים, מחר בחבל כורדיסטאן שבעיראק, מיליוני כורדים יצביעו במשאל עם על עצמאותם. הכורדים, שהם כיום הקבוצה הלאומית הגדולה ביותר בעולם שנאבקת למען ריבונות, חיכו לרגע הזה מספיק שנים.

העולם פסח על הכורדים בעת הסכמי סייקס-פיקו. גם מאוחר יותר המעצמות הגדולות והאזוריות התעלמו מהשאיפות הלאומיות של הכורדים, הפזורים בין עיראק, סוריה, טורקיה ואיראן.

העם הזה מונה כיום כ-30 מיליון איש. כיוון שהדמוגרפיה היא סוד כמוס ונפיץ, המספרים יכולים להיות הרבה יותר גבוהים מהנתונים הזמינים לנו.

יצא לי לעסוק רבות בסיקור כורדיסטאן בהיותי עיתונאית, ובכנסת הקמתי שדולה לחיזוק הקשר בין ישראל לעם הכורדי. כידוע, לא רק שהכורדים לא עוינים את ישראל, הם מסתכלים על המדינה הקטנה שלנו כעל מודל של הצלחה, מופת ודוגמא להישרדות והתפתחות בסביבה עוינת.

אז מדוע עלינו לתמוך בעצמאות של העם המדוכא והאמיץ הזה?
סיבה ראשונה: מוסר. אנו, היהודים, ניצבנו לבדנו מול גורלנו במהלך שנים רבות, ממש כמו הכורדים.
כמה חלמנו אז על צדק, על הבנה ועל חמלה ולא זכינו בשום דבר מאלה. באיזו חרדה צפו היהודים בארץ ישראל בכ"ט בנובמנבר במדינות שהכריעו את גורלנו באו"ם!
הכורדים שהושמדו בטיהורים אתניים, התקפות כימיות, עונו ונרדפו זקוקים לנו וליכולת שלנו לעשות לובינג מוצלח עבורם אצל בני הברית שלנו בוושינגטון.

סיבה שנייה: יצירת בריתות במזרח התיכון. למרות שמצבה של ישראל כבר לא נואש כמו שהיה ב-1948 או ב-1967, האזור שלנו עדיין אינו שופע פרטנרים ושותפים אמיתיים. רעיון ברית הפריפיות אינו חדש – כבר בשנות השישים התקיים קשר אמיץ בין ישראל לכורדים בעיראק. הופעתה של מדינה כורדית עצמאית בהחלט תשנה את המפה המזרח התיכונית ותכפיל את מספר הדמוקרטיות בה פי שתיים!

סיבה שלישית: מחסום יחידי לגשר איראני שמשתרע מטהרן לדמשק. לאחר הניצחון בקרב על מוסול, הכוחות השיעים שנלחמו באנשי דאע"ש לא חזרו הביתה, אלא נשארו באזורים שזה עתה שוחררו מהמחבלים הרצחניים. גלי ההגירה השיעית מורגשים היטב גם באזורים האלה של עיראק, וגם בסוריה, והם לא באים במקרה.
הרפובליקה האיסלאמית של איראן מנסה בכל כוחה ליצור את הרצף הטריטוריאלי שיאפשר לה להגשים חלומות אימפריאליסטיים ויפגע קשות בביטחונה של ישראל ושל מדינות אחרות באזור. שליטה מוחלטת של הכורדים על אותו חבל ארץ אסטרטגי תמנע את היווצרות המסדרון האיראני שפתחו האחד בכיכר אזאדי בטהרן ופתחו השני – בצד הסורי של רמת הגולן. לא במקרה הכורדים היום חוששים כל כך דווקא מהתגובה האיראנית ומכוחות הפרוקסי שלה בעיראק. רק התערבותה של מעצמה גדולה, כלומר ארה"ב, יכולה להציל את המצב. אך כרגע, מסיבות שאינן ברורות, הממשל האמריקאי ממשיך להתחשב דווקא באינטרסים של איראן וטורקיה, שני מעוזי דמוקרטיה ידועים
.
הכורדים כיום שוב עומדים לבד. העולם שהיה זקוק לכורדים כאשר היה צריך להילחם בדאע"ש שוב בגד בהם. הלוואי שהיינו יכולים לעזור להם יותר, הלוואי שנדע למנוע עוד טיהור אתני ועוד זוועות, אם נרגיש שלשם הולכים הדברים.

אני מאחלת לחברים הכורדים הצלחה רבה ומזכירה לכולנו שאין זמן טוב או נוח לעצמאות. העצמאות שלנו עצמנו לא עברה טוב בגרון לרבים מאוד באזור ובעולם.
כמונו אז, הכורדים יוצאים לדרך מלאת סכנות אך גם מלאת תקווה.

מצרפת כאן את המאמר שכתבתי על משאל העם הכורדי לעיתון מעריב, ואת תרגומו לערבית שפורסם בעיתון הירדני "אל-ראד".

בערב ראש השנה הלך לעולמו אדם נפלא, פרופסור שמואל מורה, או בשמו העיראקי – סמי מועלם.

20.09.2017
פרופסור מורה, חתן פרס ישראל , שעמד בראש אגודת האקדמאים יוצאי עיראק עלה לישראל מבגדאד בשנת 1952, למד באוניברסיטה העברית, הפך למשורר, סופר וחוקר של יהדות עיראק והיסטוריה ערבית קדומה ומודרנית.

זכיתי להכיר את פרופסור מורה לפני יותר מעשור, בעת שראיינתי אותו על הפגיעה בקברו של נביא יחזקאל בעיר אל-כיפל בעיראק. הראיון שנערך בביתו במבשרת ציון התארך, שאלתי עוד ועוד שאלות על החיים של הקהילה היהודית בבגדאד שם גדל והתחנך, על פרעות הפרהוד, על ההתנכלויות בבית הספר המיוחס בו למד, על האהבה הגדולה לארץ העתיקה שנולד בה ונטש אותה לטובת ארץ ישראל.

לאחר מכן נפגשנו פעמים רבות והידידות נמשכה גם כשנבחרתי לכנסת. פרופסור מורה העניק לי כמה מספריו ששמורים אצלי בספרייתי בכנסת כאוצר השמור ביותר. הוא ידע ערבית היטב, דיבר וכתב בה. התכתב עם עמיתיו החוקרים מעיראק וארצות ערביות אחרות. זכרונותיו על החיים בבגדאד התפרסמו במגזין הסעודי "אילאף" במהלך שנים רבות.

כשהקמתי בכנסת שדולה לשימור וטיפוח מורשת יהדות ארצות ערב ואיסלאם הוא תמך מאוד ביוזמה הזאת והגיע לכמה מהארועים של השדולה כאשר שנינו מאמינים שהמורשת הזאת שייכת לעם ישראל כולו.

אף שהיה אדם מבוגר, היתה בפרופסור מורה נפש צעירה מאוד. כשרצה להראות ספר מסויים, עלה מהר עד כמה שאפשר לקומה השניה בביתו על מנת להביא את אותו הספר, כשהתכוון להגיע לארוע כזה או אחר שהיה קשור במחקריו או בתרבות יהודית בעיראק ובמזה"ת לא היה כוח שהיה יכול לעצור אותו.

אני כותבת שורות אלו והדמעות חונקות את גרוני, שכן האדם החכם, הנדיב והמשכיל הזה כבר לא איתנו. הוא כבר לא ידחוף לי ליד סוכריות לבנותיי התאומות, לא ישלח מאמרים מרתקים פרי עתו ולא יקטוף לימונים מהעץ שבגינתו הקטנה.

דור מאוד מיוחד, שידע את החיים בגולה ובנה את ישראל הצעירה הולך ונעלם.

חייבים להמשיך את דרכו – בעשיה, בחקר המורשת ובבניית גשרים אקדמיים, תרבותיים וממשיים עם הסביבה המזרח תיכונית שלנו. זה מה שפרופסור שמואל מורה, סמי מועלם משכונת אל-בסאטין, היה רוצה לראות.

1.6.2001

1.6.2017

1.6.2001

היום, לפני 16 שנים, יצאו 21 צעירות וצעירים לבילוי במועדון הדולפי דיסקו בתל אביב, ולא חזרו.

מחבל מתאבד, חלאת המין האנושי, פוצץ עצמו בכניסה למועדון, רצח 21 נפשות צעירות ופצע עוד עשרות אחרים שרק ביקשו לבלות, לרקוד, ליהנות – כמו שעושים אנשים בגילם.

רבים מהנרצחים בפיגוע היו צעירים בשלבי קליטה שונים במדינה ובחברה הישראלית. חשופים למציאות חיים קשה ואכזרית.
הם הותירו אחריהם הורים, אחים ואחיות, בני ובנות זוג, חברים וחברות; עם חור עצום בלב שלא ירפא לעולם.

יהי זכרם ברוך.

 

 

סבטלובה על ליצמן: "בגין משברים חברתיים הם לא מאיימים"

news.walla.co.il

יקי אדמקר

חברת הכנסת קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), התייחסה היום (שישי) בחשבון הטוויטר שלה לדבריו של שר הבריאות יעקב ליצמן, לפיהם יתפטר במידה ויתבצע חילול שבת במסגרת עבודות התשתית של הרכבת. "איכשהו לעולם השרים לא מאיימים שיפרקו את הקואליציה בגלל קצבאות הזקנה העלובות, המשבר בדיור הציבורי או ברפואה הציבורית. תמוה", כתבה.

לזכרו של יון דגן – גיבור מלחמת העולם השניה, שריונר, רופא ומדען, משורר ובן-אדם עם לב ענקי.

אפריל 30 .2017

חברות וחברים יקרים,

היום ליוויתי בדרכו האחרונה את יון לזרביץ׳ דגן, שהלך לעולמו בגיל 92.
יון דגן הוא מאחרוני הנפילים של גיבורים וגיבורות מהקהילה הדוברת רוסית, שהולכים ונעלמים מחיינו. דמויות מופת מעוררות השראה.

חלקם היו רק בני 16 כשהתגייסו לצבא האדום במלחמת העולם השניה ולחמו מול הנאצים ושותפיהם. יון היה אחד מאלו.

הוא לחם בחזיתות מסוכנות וקשות, נפצע, אושפז וחזר לשדה הקרב.
במהלך הקרבות, צוות הטנק של יון דגן השמיד 12 טנקים ו4 משחיתי טנקים גרמנים ובנוסף לכך גם מספר תותחים ומרגמות. על אומץ ליבו בקרבות עוטר יון דגן בעיטור הדגל האדום, עיטור המלחמה הפטריוטי הגדול מדרגה ראשונה וב-2 עיטורי המלחמה הפטריוטי מדרגה שנייה.
לאחר שחרורו מהצבא התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה בעיר צ'רנוביץ. מסיום לימודיו, עבד כרופא אורתופד והיה בין המובילים בתחום הטראומטולוגיה בברית המועצות.
בשנת 1977עלה לישראל, התיישב בגבעתיים והמשיך לעבוד כאורטופד במשך למעלה מ-20 שנה.

יון היה גם משורר וסופר.

אקדיש לזכרו את אחד משיריו שכתב לזכר חבריו משדה הקרב בתקופת מלחמת השניה, בתרגומו של המשורר הישראלי-הרוסי ולדימיר גלוזמן:

חברי – אל תסגוד לגסיסה שלך,
אל תקרא לחבריך לשוא
בדמך – בוא תועיל לי במשהו
אחמם את ידי באדיו.
על תבכה, אל תצעק – לא תינוק אתה,
לא פצוע – הרוג, די לבכות…
בוא אוריד מגפיך – לזכור אותך
בדרכי מלחמה ארוכות.

יון לזרביץ׳ דגן, נפטר ב-28 באפריל 2017 בביתו שבגבעתיים.

יהי זכרו ברוך.