"הילד אמר לי: אמא, מה אני כל כך רע שאת לא קונה לי אוכל?"

נשים חסרות מעמד הן כיום האוכלוסיה הכי שקופה ומדורדרת ואומללה בישראל. לאחר נישואים שהתפרקו או התעללות, הן מוצאות את עצמן ללא אפשרות לעבוד, ומידרדרות מהר מאוד לרחוב ולזנות, כשהן מוכנות לעשות הכל בכדי שילדיהן לא יגורשו

גבר נכנס למועדון חשפנות
ריצ'רד פרי / ניו יורק טיימס

לפני ארבע שנים, במסגרת כתבה שתיעדה זירות זנות בחיפה ובצפון, פגשתי בשעת ערב מוקדמת את סופיה (שם בדוי), אישה קטנת קומה, נטולת איפור, בת 33 ואם לילד קטן. היא נולדה במולדובה והגיעה לישראל לפני 12 שנה בעקבות בן-זוגה. מקרעי המשפטים שלה עלתה תמונת חיים אלימה – כלכלית ופיזית. ב-2009 אזרה אומץ וברחה מהאלימות של בן-זוגה למולדתה. במנוסתה נטשה מאחור גם את הניסיונות להשיג מעמד כאזרחית ישראלית. כעבור שנה חזרה לישראל, לבעלה, שמצבו הבריאותי הידרדר. "חזרתי ואחרי תקופה גם האלימות חזרה", סיפרה בלקוניות. עם שובה לישראל גילתה שהפכה לחסרת מעמד. "אין לי אפילו תעודת זהות", אמרה. "משרד הפנים ביקש שאתחיל את כל התהליך הארוך של תושבות מחדש".

היא החלה לעבוד בזנות כשמצבו הבריאותי של בעלה החמיר. "לפני שברחתי עבדתי בסופרמרקט", סיפרה. "כשחזרתי מצאתי את עצמי בלי מעמד, בלי תעודת זהות ובלי אפשרות לעבוד. מי יעסיק אותי בלי תעודת זהות? בעלי גסס. החובות הצטברו. לא היה לי שקל לקנות לילד אוכל. אני זוכרת שהילד אמר לי יום אחד 'אמא, מה, אני כל-כך רע שאת לא קונה לי אוכל?' ואני אמרתי לעצמי 'מה, את עוד חושבת, על מה?'", סיפרה בבכי. "התקשרתי לחברה שדיברה איתי על עבודה בזנות, וככה התחלתי".

בן זוגה נפטר והתגלו לסופיה חובות שהותיר שהיא נדרשת לשלם. "אני עובדת היום ב'דירה דיסקרטית' בערך שלוש-ארבע פעמים בשבוע כדי לכסות את החובות ולשרוד", סיפרה. "כשהבטן כואבת – אני לא עובדת". סופיה תיארה בדמעות את חיי הדלות שלה ופרמה את המיתוס שנשים בזנות מתעשרות ומגלגלות סכומי עתק מתעשיית הזנות: "הילד שלי ישן עכשיו על הרצפה. אין אצלנו ריהוט. קודם נתתי לו את המיטה שלי אבל הוא נופל ממנה. אז העברתי אותו לרצפה. קיבלתי מהכנסייה מכונת כביסה ותנור. יש עוד קצת ריהוט בסלון שמצאתי ברחוב – שולחן קטנצ'יק לילד בחדר. היום עשיתי 200 שקל וקניתי אוכל הביתה".

נשים בזנות בדרום תל אביב
אילן אסייג

כשנשאלה אם הם חווים מצבי רעב השיבה, "הילד לא רעב, אני כן לפעמים". כששאלתי אותה איך משפיעה עליה העבודה בזנות, ענתה: "זה לא קל, אני חייבת לעבוד גם בימי מחזור. אני רוצה להרוג את כולם אבל נושכת את עצמי", היא הפשילה את הסוודר, חשפה את זרועה ונשכה את עצמה להמחיש כשדמעות מציפות את עיניה. התמונה הזאת לא עוזבת אותי מאז. היא נצרבה עמוק בלבי.

לאורך שנות הסיקור חזרתי ופגשתי נשים חסרות מעמד שהגיעו לישראל כ"כלה בהזמנה" (תופעת בת של סחר בנשים) ממזרח אירופה ומהמזרח הרחוק; וקורבנות סחר ממדינות חבר העמים שנותרו בישראל והתחתנו עם גבר ישראלי – לרוב מהרשת שסחרה בהן, מתוך רצון להינצל, אך התבוססו בחיים אלימים. לכל האוכלוסייה הזאת נוספו באחרונה גם מבקשות המקלט מאריתריאה ומסודאן שנשאבות למעגלי הזנות או שסובלות מאלימות במשפחה ודלתות המקלטים לנשים מוכות פתוחות עבורן במשורה, ודלתות מרכזי השיקום לנשים בזנות סגורות בפניהן באופן מוחלט.

בשבוע שעבר התקיים דיון בכנסת בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי תחת הכותרת: "השקופות – נשים חסרות מעמד". מצער היה לגלות שאף גוף תקשורת לא התייחס לדיון ולא מצא לנכון להציף את הנושא הכאוב הזה. ממלאת מקום יו"ר הוועדה, חברת הכנסת מירב בן-ארי ("כולנו") הדגישה את האחריות של המדינה לטיפול בנושא ומיקדה את הדיון בנשים חסרות המעמד שמתמודדות עם אלימות בנסיבות שונות וכיום אינן זכאיות למרבית המענים הניתנים על ידי הרשויות לנשים נפגעות אלימות בעלות אזרחות ישראלית.

נ', אישה חסרת מעמד שהגיעה לישראל ממולדובה, אם לילדה בת שמונה, נשברה בבכי כשחלקה את סיפור חייה: "הייתי נערה חסרת כל והרגשתי שאין לי סיכוי בעולם הזה", סיפרה. "הכרתי גבר ישראלי באינטרנט שהבטיח שאם אגיע לישראל הוא ייתן לי הכל. הוברחתי ב-2001 ממצרים לישראל. הוא לקח לי את הדרכון והתעלל בי, עשה בגופי מה שרצה. הבנתי שעשיתי את טעות חיי. הוא אסר עלי לצאת או לדבר עם אנשים. יום אחד אזרתי אומץ וברחתי. הייתי ברחובות, לא היה לי שקל בכיס אבל העדפתי למות ברחוב מאשר אצלו בידיים.

"לאחר מכן נכנסתי להיריון מבחור ישראלי אחר שהכרתי, שלאחר מכן השתלט גם הוא על חיי. ברחתי עם הבת שלי למעון לנשים מוכות. עד היום אני בלי מעמד, בלי קופת חולים, בלי אישור עבודה ומשרד הפנים אמר לי לצאת מהארץ. לא בחרתי לחיות כאן באופן לא חוקי, אני מצטערת על טעויותיי אבל אם איאלץ לחזור למולדתי איענש על מה שאנשים שפלים גרמו לי. אני מבקשת שיתנו לי להישאר ולגדל כאן את בתי ולא במדינה שלא ראתה מעולם".

חברת הכנסת קסניה סבטלובה
מוטי מילרוד

חברת הכנסת קסניה סבטלובה ("המחנה הציוני") שיזמה את הדיון הדגישה ש"אין שבוע שאני לא מקבלת פניות בנושא הזה". היא שירטטה איך הופכת הרשות לאוכלוסין המעלימה עין מהתופעה לגוף המנוצל על ידי הגברים הישראלים האלימים לדיכוי הנשים ולהתעללות בהן: "במקרים בהם מגיעה לישראל אישה שאינה ישראלית או יהודייה מחו"ל לצורך נישואים, בני הזוג פונים לרשות האוכלוסין לקבלת מעמד קבע ואז הבעל צריך לחתום באופן קבוע במשך חמש שנים על כך שהם נמצאים בזוגיות. לצד נישואים תקינים קיימים מקרים בהם הבעל מתעלל באשתו – פיזית, מנטלית, כלכלית ומינית. האישה חוששת להתלונן כי הוא מאיים שיפסיק את ההליך שמקנה לה מעמד. במקרה כזה שבו ההליך נפסק, היא מגורשת למדינת המוצא והילדים הופכים מיד לקלף מיקוח במאבק. במקרים אחרים, חודשים ספורים לפני סיום חמש השנים של התהליך, הגבר פונה לרשות ההגירה ואומר שהזוגיות הגיעה לסיומה ומבקש להחזיר את האישה למדינתה כמו סחורה שאפשר להחזיר לשולח".

חברת הכנסת סבטלובה ציינה עוד כי קיים מ-2006 נוהל במשרד הפנים שמכיר בכך שיש להגן על נשים מהגרות מוכות ומאפשר את הסדרת מעמדן אבל הנוהל אינו ידוע ונגיש לנשים.

עלוה קולן, מקדמת מדיניות בא.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט) הוסיפה כי נשים מבקשות מקלט נפגעות אלימות במשפחה, כמו כלל הנשים חסרות המעמד מקבלות כיום טיפול ממשרד הרווחה רק במצב של סכנה מיידית לשלומן ולחייהן. לדבריה, "אין ליווי שוטף, אין זיהוי מוקדם, אין מרכזים למניעת אלימות. מי שנותן להן מענה הם רק המקלטים שעושים עבודת קודש, אבל בלי כלים כמו ביטוח בריאות והנגשה לשונית (אף אחד מהצוותים במקלטים לא דובר טיגרינית) קשה מאוד להעניק את הטיפול. הן גם לא זכאיות להבטחת הכנסה בזמן שהייתן במקלט ולא למענק הסתגלות כשהן יוצאות ממנו. רבות נאלצות לחזור לבית המכה כי אין להן איך לפרנס את עצמן ואת ילדיהן".

הנושא אינו חדש לרשויות הממשיכות לעצום עין ולהימנע מלטפל בתופעה. דו"ח מבקר המדינה מ-2014 התייחס לנושא בחריפות והפנה אצבע מאשימה למשרד הרווחה שהפקיר אותן. משרד הרווחה בתגובה פרסם תוכנית לטיפול בבגירים שאינם בני הרחקה הכוללת מענה לארבע אוכלוסיות מוחלשות, בהן גם קורבנות סחר ונשים חסרות מעמד שהן קורבנות אלימות. משרד הרווחה דרש לטיפול בתופעה תקצוב של 40 מיליון שקלים ממשרד האוצר. בדיון בכנסת התגלה כי משרד האוצר אישר בשנת 2017 העברה של 10 מיליון שקל למשרד הרווחה לצורך מימוש חלקי של התוכנית,  אך עד כה המדיניות לא מומשה.

אפרת שרעבי, סגנית מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד הרווחה מסבירה: "מאחר והתוכנית תוקצבה כרגע רק ב-10 מיליון שקל, היינו צריכים להחליט מי האוכלוסיות שהכי זקוקות למענה המיידי והוחלט להעניקו למי שזקוקים לטיפול בהגנה תחת קורת גג, 24 שעות ביממה במסגרת חוץ ביתיות. בימים הקרובים התקציבים יחולקו לטובת המכסות".

לשון אחר: 25% מהתקציב הועבר למשרד הרווחה כבר לפני חצי שנה. משרד הרווחה עשה שימוש אחר בתקציב שיועד לנשים חסרות מעמד נפגעות אלימות וקורבנות סחר ושוב דחק את האוכלוסייה השקופה הזאת לשוליים. חברות הכנסת בן-ארי וסבטלובה הזדעקו בצדק מההתעלמות מצרכי הנשים חסרות המעמד – קורבנות הסחר וקורבנות האלימות, והדגישו את חיוניות העזרה ומניעת הידרדרותן.

הדס דריקס, ראש דסק ברשות האוכלוסין וההגירה הסבירה כי הוועדה הבין-משרדית שדנה בבקשות אזרחות של אזרחים זרים מטעמים חריגים (הוועדה ההומניטרית) מתכנסת אחת לחודש ופועלת על פי קריטריונים ידועים. עוד לדבריה הנוהל של הפסקת הליך מדורג לקבלת אזרחות בעקבות אלימות מפורסם באתר וגם הפקידים מונחים להגיש בקשה אם מזוהה מקרה כזה. "מדי שנה יש כ-20 בקשות כאלה, הרוב מתקבלות. מי שמגישה בקשה מקבלת מעמד זמני עד תום הדיון בבקשה וכבר אינה חסרת מעמד. גם מקרים שלא עומדים בתנאי הסף של הנוהל אנחנו כן מעבירים לוועדה הבין משרדית", אמרה.

חברת הכנסת מירב בן ארי
אמיל סלמן

חברת הכנסת חנין זועבי ("הרשימה המשותפת") העירה בצדק שההגנה הכי יעילה שישראל יכולה לספק לנשים אלה היא מעמד. "הנשים האלה חוות אלימות ומפחדות להתלונן כי זה יגרום להן לאבד הכל". חברת הכנסת זועבי ביקרה את אופן פעולת הוועדה לעניינים הומניטריים ברשות האוכלוסין וההגירה והצביעה על העדר השקיפות והקריטריונים העלומים של הוועדה והסחבת הבירוקרטית שבה היא מתנהלת.

עו"ד ליאת שטיינברג המייצגת נשים חסרות מעמד מוכות שפונות לוועדה ההומניטרית ציינה ש"בקשות רבות לא עוברות את הסינון של ראשי הדסק ברשות האוכלוסין וההגירה וכלל לא מגיעות לוועדה ההומניטרית. אני אישית מגישה יותר מ-20 בקשות בשנה, 95% מהן נדחות. האבסורד הוא שגם ילד בעל אזרחות ישראלית לא מקנה מעמד לאמא ואז נוצר מצב שגם האמא מגורשת וגם הילד".

הדיון ננעל בדרישה של חברת הכנסת בן-ארי לקבל ממשרד הרווחה את פירוט חלוקת התקציבים באופן שישקף איזה מענים בדיוק יינתנו לנשים חסרות מעמד נפגעות אלימות. כמו כן דרשה ממשרד האוכלוסין וההגירה פירוט של כל הבקשות של נשים חסרות מעמד נפגעות אלימות שהועברו לוועדה ההומניטרית ושקיפות של ההליך לפיו מתקבלות ההחלטות הרות הגורל.

יש לקוות שהצפת הנושא באמצעות הדיון בכנסת והפניית המבט למחדלי משרד הרווחה ולאדישות של משרד האוכלוסין תביא לטיפול הומאני בנשים חסרות המעמד, ושהממסד הישראלי לא ייראה בהן נשים שקופות אלא בנות-אדם.

השדולה החילונית בכנסת מתכנסת לראשונה; יו"ר השדולה ח"כ תמר זנדברג:"הציבור החילוני לא מטומטם למרות שיש מי שחושב שהוא כזה. כל פעם שמתגרים בנו אנחנו יוצאים מנצחים"

תאריך: 16.1.18

לאחר אישורו של חוק המרכולים בכנסת בשבוע שעבר, התכנסה היום (שלישי) לראשונה השדולה החילונית בכנסת בהובלתם של ח"כ תמר זנדברג (מרצ) וח"כ עמר בר-לב (המחנה הציוני) לכינוס ראשון בהשתתפות הורים ובני נוער מ"הפורום החילוני". להשקת השדולה לא הגיע אף חבר כנסת מהקואליציה (גם לא ממפלגות כולנו וישראל ביתנו) וגם לא חבר כנסת ממפלגת האופוזיציה יש עתיד.
חברי כנסת רבים לקחו חלק במפגש השדולה, ואמרו בין השאר את הדברים הבאים:

יו"ר השדולה, ח"כ תמר זנדברג (מרצ): "אם החלטתם להרוג את הסטטוס קוו, יש לנו חדשות בשבילכם, אנחנו בעד וזה יהיה לכיוון שלנו. תחבורה בשבת, נישואים אזרחיים, הפסקת ההפרדה המגדרית – אנחנו הולכים עד הסוף.
"הציבור החילוני לא מטומטם למרות שיש מי שחושב שהוא כזה. כל פעם שמתגרים בנו יותר מידי אנחנו יוצאים מנצחים. ככה קרה עם הטלוויזיה בשבת ועם בתי הקולנוע וככה יקרה עם תחבורה בשבת ושאר הנושאים. העובדה שרק שלושה ח"כים הסכימו לשבת בשדולה הזאת, מדגישים כמה היא נחוצה. הפער בין כמות האנשים האדירה שהגיעה לפה לעומת ההיענות של הח"כים אומר הכל – הציבור הפנים את מה שהכנסת טרם הפנימה, יש ציבור חילוני בישראל וגם לו יש זכויות.
"אנחנו לא בודקים אף אחד בציציות. קידוש בשישי וכדורגל בשבת זה בסדר, אבל אנחנו לא מוכנים לראות את ישראל מתקפלת ונלחצת מהפרדה מגדרית. אנחנו לא מתכוונים לחנך את הילדים שלנו כאילו מי שלא מאמין באלוהים שווה פחות.היהדות שלנו היא מתקדמת, היא קיימת והיא חילונית. השבת שלנו לא תחסם בגלל שדרעי מתנדנד על אחוז החסימה. שלטון האייתולות זה לא בישראל".

ח"כ עמר בר-לב (המחנה הציוני), יו"ר משותף: "כיום המילה 'חילוניות' מפחידה פוליטיקאים, בגלל הצלחתה של תעמולה הטוענת שיש ניגוד בין חילוניות ליהדות, וכך הופכת החילוניות למילת גנאי. אולם אין מדובר במילה אנטי דתית, אלא בהגדרה המייצגת את רוב אזרחי המדינה, ולכן היא ממלכתית. הציבור החילוני, הממלכתי, שמהווה את רוב הציבור הישראלי, נמצא תחת מתקפה של גורמים אינטרסנטיים המובילים כפייה דתית, או בשמה הנוסף – הדתה, במרחב הציבורי. עלינו להיאבק בכך למען החופש לבחור את הערכים על פיהם אנו חיים ומחנכים את ילדינו".

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מי היה חושב שבכנסת ישראל בשנת 2018 צריך להיות אמיץ כדי להצטרף לשדולה החילונית? החילונים הם מרבית הציבור בישראל, והגיעה העת כי נבחרי הציבור, בכל המפלגות, יפנימו זאת.למתנחלים יש לובי, גם לחרדים. הם לא רוב אך נוהגים ככזה. לעומת זו, אנו רוב ברור ומובהק. זכותנו שאיש לא יכתיב לנו כיצד לחיות ולהתנהג, כיצד להתחתן, להתגרש, או אפילו להקבר בארצנו. אין ״יהודים טובים יותר ויהודים טובים פחות״. אנו מאמינים ב״חיה ותן לחיות״ ומצפים שכך ינהגו גם כלפינו, החילונים״.

ח"כ ד"ר נחמן שי (המחנה הציוני): "עיתוי השדולה נפל בעיצומו של קרב. בעת שאנו מותקפים ע"י קבוצה חרדית, שמנסה להכריח את כלל הציבור לאמץ אורח חיים השונה לחלוטין ממה שהוא רוצה ורגיל. בחדרי חדרים נתפס אמש גפני מודה בכך שהם מחויבים לשינוי הסטטוס קוו במדינת ישראל, ולא לשימורו, כפי שהצהירו. יהדות אינה רק דת. אם היא הייתה רק דת, מדינת ישראל לא הייתה קמה. לא נותנים מדינות לדתות אלא ללאומים".
ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני): "אני רוצה מדינה דמוקרטית, שמאפשרת לכל אחת ואחד להיות יהודייה ויהודי או לא יהודייה ולא יהודי כמו שהוא או היא רוצה. וצריך להגיד דבר אחרון, שימו לב מה קרה לנו עוד באובדן של הממלכתיות החילונית. מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, היא היום המדינה היחידה בעולם שלא מכירה בכל סוגי היהודיות והיהודים באותה מידה. אין משהו שממחיש את האיום של האורתודוקסיה על הקיום היהודי היום יותר מאשר הדבר הזה".
ח"כ פרופ' יוסי יונה (המחנה הציוני): "החילוניות לא צריכה להפוך לתנועה אידיאולוגית ששואפלת לחלן את האחר, אלא להבטיח שאלה האחוזים בפרשנויות שונות של יהדות, וביניהן יהדות כתרבות ויהדות שאינה מחייבת כפיפות מלאה להלכה, יוכלו לקיים את אורח חייהם מבלי להתמודד עם כפייה דתית והדתה".

ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): "אני אתאיסט גאה בעזרת השם. לא הרגשתי מאוים כשבאתי הנה, חשוב מאוד לקיומנו, אני לא צוחק. החילוניות שלנו עומדת על שני רגליים מוצקות מאוד- דרך ארץ קודמת לתורה, זה כל הסיפור. אנחנו לא יכולים להתעלם מהמסורת היהודית שאנחנו באים ממנה, וחלקנו אף אוהבים אותה. אני אוהב יהדות, אבל אני גאה מאוד באתאיסטיות שלי, ואני חושב שלי אין סתירה ביניהם. אנשים אתאיסטיים יכולים להכיל אנשים דתיים, אבל הפוך זה לא קורה, ועל זה צריך להיאבק."
ח"כ מוסי רז (מרצ): "העניין של הדתה, זאת תופעה זרה לנו, זרה למדינה, ואנחנו חייבים לעצור אותה. אנחנו החילונים כנראה הפכנו למיעוט במדינת ישראל, כדאי שנפנים את הדבר הזה. אנחנו צריכים להיאבק על הזכויות שלנו, כאן ומחוץ לבית הזה. אפילו כדי לראות טלוויזיה בשבת, עו"ד רסלר היה צריך ללכת לבית המשפט העליון בבג"ץ. כדי לצפות בקולנוע בשבת היינו זקוקים לפסיקה של איילה פוקצ'ה, אחרת זה לא היה קורה. לאכול במסעדות בשבת, היינו צריכים ללכת במשך חודשים ארוכים להפגין מול המי ומי."

ח"כ עודד פורר מסיעת 'ישראל ביתנו' אמר ברשתות החברתיות על התכנסות השדולה (שבה לא נכח):"זו לא השדולה החילונית בכנסת זו השדולה השמאלנית בכנסת."

ח"כ סבטלובה לדנילוביץ': בטל סגירת המולתקא, הוא נחוץ בעיר מעורבת

branza.co.il

אירוע התמכה שנערך במולתקא-מפגש (צילום: פייסבוק פורום לדו קיום)

ח”כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה במכתב לראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ, בעקבות ההחלטה לסגור את מועדון "המולתקא-מפגש" בבאר שבע, בשל מה שלטענת העיריה מהווה פעילות פוליטית אסורה.

סבטלובה כתבה: “המועדון, היחיד מסוגו בעיר, מהווה מקום מפגש בין יהודים לערבים, ונחיצותו בעיר מעורבת כבאר שבע אינה מוטלת בספק. סגירת המועדון בסמוך לקיום אירוע העוסק בחופש המצפון – נושא טעון ככל שיהיה, מדיפה ריח חריף של פגיעה בחופש הביטוי, זאת בעיקר לאחר פניותיהם של ארגוני ימין בעניין, ותגובת העירייה המצטיירת, ובצדק, ככניעה להם.  על כן, מהטעמים שציינתי ועוד, אבקש כי תשקול שוב בכובד ראש את החלטת העירייה להביא לסגירת המועדון ותבטלה”.

תא אופק באוניברסיטת בן גוריון, של המחנה הציוני, היא זו שהעלתה את הנושא בפני סבטלובה. בין עיריית באר שבע לבין הפורום לדו קיום בנגב מחלוקת לגבי אופי הפעילויות במקום. הפורום לדו קיום מבקש לערוך במקום דיונים בנושאים מהותיים לחברה הישראלית, לרבות סרבנות מצפונית לשרת בצה"ל, פעילות תעשיית הנשק של ישראל ועוד נושאים, הנחשבים אסורים לדיון בחברה הישראלית. פעילות המועדון בבאר שבע נתקל לא אחת בהתנגדות גורמי ימין וחברי מועצה מסיעות הימין במועצת העיר.

בפורום לדו קיום, מצידם, אומרים כי ההחלטה לסגור את המועדון פוליטית ונעשתה בלחץ גורמי ימין. "עיריית באר-שבע פועלת באמצעים כוחניים, ונשענת על הסתה שקרית, כדי לסגור בית תרבות משותף, יחיד מסוגו בעיר. לנו אין כוונה להיעלם, אנחנו מתכוונים להמשיך ולהיאבק על זכותנו לחופש ביטוי ודעה, מתוך אמונה שלמה שבבאר-שבע יש מקום לכולנו", אמרו במולתקא-מפגש". ביום ראשון נערך במקום אירוע תמיכה, נגד סגירת המועדון, אליו הגיעו עשרות פעילים. אנשי המולתקא הפגינו ברחבת עיריית באר שבע כשפיהם מכוסים בנייר דבק.

"סגירת המוﬠדון בסמוך לקיום אירוﬠ הﬠוסק בחופש המצפון, נושא טﬠון ככל שיהיה, מדיפה ריח חריף של פגיﬠה בחופש הביטוי, זאת בﬠיקר לאחר פניותיהם של ארגוני ימין בﬠניין ותגובת הﬠירייה המצטיירת, ובצדק, ככניﬠה להם", כותבת סבטלובה לדנילוביץ'.

בעירייה צוין לא מכבר, כי הוצע לאנשי מולתקא לערוך את פעילויותיהם באולם אחר, תמורת תשלום, כפי שעושות עמותות אחרות בעלות אופי פוליטי, אך למרות שחלק מהמשתתפים הסכימו לכך, בפורום לדו קיום שללו את ההצעה על הסף.

3 מתוך 120: הח"כים מפחדים להצטרף לשדולה החילונית

31.12.2017

yediot.co.il

קבוצת הורים יזמה הקמת שדולה נגד הדתה שמטרתה "לקדם את התרבות והזהות החילונית" • ח"כ זנדברג הרימה את הכפפה, אבל רק שני חברי כנסת התגייסו למערכה • אפילו נציג אחד מסיעות יש עתיד, ישראל ביתנו וכולנו לא הצטרף

עמיחי אתאלי, כתבנו בכנסת

יותר ממאה שדולות של חברי כנסת פועלות כדי לקדם נושאים שונים, מהמאבק בשחיתות ועד חיזוק היחסים עם אמריקה הלטינית. אבל מתברר שלהקים שדולה שמניפה את הדגל החילוני זו משימה כמעט בלתי־אפשרית.

 

רק שלושה ח"כים הצטרפו לשדולה נגד הדתה, שהקימה חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ. את הקמת השדולה יזם "הפורום החילוני", קבוצת הורים הנאבקת בהדתה במערכת החינוך בפרט ובציבוריות הישראלית בכלל. הפורום פנה אל ח"כ זנדברג, וזו הרימה את הכפפה וצירפה אליה את חברי הכנסת עמר בר לב וקסניה סבטלובה מהמחנה הציוני. מטרת השדולה, אומרת זנדברג, היא "לקדם את התרבות והזהות החילונית, שבה מחזיקים מרבית אזרחי ישראל, המבקשים לחנך את ילדיהם ברוח ערכים חילוניים, פלורליסטיים ודמוקרטיים".

 

בעוד שבועיים תקיים השדולה החילונית את כנס היסוד שלה בכנסת יחד עם הפורום החילוני. לקראת האירוע שלח הפורום הזמנה לכל חברי הכנסת של סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו וכולנו – 26 ח"כים בסך הכל – והזמין אותם להצטרף לשדולה. אבל איש מהם לא נענה להזמנה. גם כמה מחברי הכנסת של המחנה הציוני שאליהם פנו, סירבו להצטרף. ח"כ זנדברג עדיין לא פנתה לחבריה במרצ, אך ההערכה היא שההיענות שם תהיה גדולה יותר.

 

לנוכח הסירוב מתכנן הפורום החילוני לצאת בקמפיין שכותרתו "שכחו מה זה להיות חילונים", עם תמונותיהם של יו"ר ישראל ביתנו השר אביגדור ליברמן, יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד, וח"כים מסיעת כולנו שמובילים קו ליברלי, כמו ח"כ מירב בן־ארי. "לא ייתכן שחברי כנסת המגדירים את עצמם חילונים נרתעים ממחויבות לבוחרים שלהם ונמנעים מהצעד ההצהרתי שבהצטרפות לשדולה החילונית", אומרים בפורום. "חברי הכנסת האלה מסרבים להילחם עבור הציבור שלהם ומפקירים את הזירה. כך קורה שהאינטרס החילוני בחינוך, במסחר ובצבא נרמס ברגל גסה".

 

ח"כ זנדברג מופתעת מהסירוב הגורף. "אנחנו ב־2018, אבל חברי כנסת ישראל עדיין מפחדים מלבטא את העמדות האמיתיות שלהם", היא אומרת. "אני מזהה במפלגות כמו ישראל ביתנו ויש עתיד ניסיון כושל ומלאכותי לקרוץ להלך רוח מדומין, שכביכול קיים בישראל, אבל אני חושבת שאלה מפלגות שקוראות בצורה שגויה לחלוטין את הציבור שלהן. החשש לא להרגיז אף אחד הוא שגוי גם מהותית וגם אלקטורלית, כי הציבור לא שם".

 

בסיעת ישראל ביתנו סירבו להגיב. תגובותיהן של סיעות יש עתיד וכולנו לא התקבלו עד מועד סגירת הגיליון.

 

הוועדה סיירה, הקיצונים התעמתו

 

את פניה של הוועדה קיבלו שלטים נוסח "נא לעבור רק בלבוש צנוע", "גברים בצד ימין של המדרגות ונשים בצד שמאל".

בן שאול , ו' בטבת תשע"ח 24/12/17

סיור הועדה בבית שמש

סיור הועדה בבית שמש

צילום: ללא

הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת סיירה הבוקר (ראשון) בבית שמש והביעה מחאתה על שלטי ההדרה המוצבים בפתח השכונות בהן מתגוררת אוכלוסיה חרדית-קיצונית.

לפני כשבועיים פסק בית המשפט העליון כי תפקידה של עיריית בית שמש להסיר את השלטים. בשבוע שעבר הגיעו עובדי העירייה לשכונה בגיבוי משטרת בית שמש והסירה את השלטים אולם השלטים נתלו בשנית. ביום רביעי האחרון שבה העיריה והסירה את השלטים בחסות החשכה.

במהלך סוף השבוע האחרון ניסה ח"כ ישראל אייכלר לבטל את הסיור בטענה כי מדובר בפרובוקציה. במסגרת מאמציו הוא פנה ליו"ר הכנסת בדירשה לבטל את הסיור. אולם הוא התקיים כמתוכנן.

מלבד חברי הוועדה לביקור הוזמנו גם נציגים של משרד המשפטים, המשרד לביטחון פנים, המשרד לשוויון חברתי , פרקליטות המדינה, עיריית בית שמש, המרכז הרפורמי לדת ומדינה.

את פניה של הוועדה קיבלו שלטים נוסח "נא לעבור רק בלבוש צנוע", "גברים בצד ימין של המדרגות ונשים בצד שמאל". במהלך הביקור נרשמו עימותים מילוליים עם תושבים בשכונה שלא ראו בעין יפה את סיור הוועדה בשכונה.

יו"ר הוועדה ח"כ סלימאן אמרה בפתח הסיור כי "חשוב לי לומר שאנחנו לא כאן כדי להתריס או לעורר פרובוקציות. אם יהיו כאלה בדרך הן לא יהיו מצידנו. אנחנו כאן כי אנחנו עושות את המוטל עלינו, מגיעות למקומות בהם נשים הודיעו לנו שהן מרגישות מקופחות, שהן עוברות דיכוי והדרה".

לכלל נשות בית שמש אמרה כי "אם זו ההתנגדות שאנחנו ספגנו רק כי ביקשנו להגיע לסיור לימודי ממלכתי, אני רק יכולה לתאר לעצמי מה אתן עוברות כבר שנים. אנחנו כאן כדי שתדעו שאתן לא לבד".

ח”כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) שהשתתפה בסיור אמרה כי "עיריית בית שמש צריכה לעשות הרבה יותר כדי שכל תושבי ותושבות העיר יוכלו לחיות בשלום ולעבור בעיר בלי להיות חשופים להתנכלויות. העירייה חילקה 700 דו"חות, אך ממה ששמענו מתושבי ותושבות העיר ומהארגונים, אף אחד מהדו"חות לא שולם. לא מתבצעת אכיפה".

עוד הוסיפה כי "ההדרה הפושעת ממנה סובלות נשות העיר, ונשים בכל מקום בישראל, חייבת להיפסק. בית שמש שייכת לכולם, ולאף איש אין זכות לנהוג אחרת. אל לנו להסתפק בדרישה הזאת. נפעל לשם כך. זהו תפקידנו כמחוקקות, וכבנות אדם. אני קוראת לעירייה לעשות יותר, ולשר הפנים להתערב בדחיפות".

השפלה במשרד הפנים: עלה לארץ ב-1990, עבר ברית מילה – אבל תויג "רוסי" ו"נוצרי"

לאוניד וינשטיין עלה לארץ עם הוריו לפני 27 שנה מאוזבקיסטן. האיש, ששירת כקצין רפואה בצה"ל, פנה למשרד הפנים לעדכון פרטים במרשם האוכלוסין. לתדהמתו, במסמך שהונפק לו צוין כי הוא משתייך ללאום "רוסי" ולדת הנוצרית. וינשטיין, שעבר ברית מילה, זועם: "חפשי מדינה מי יילחם בשבילך"

"תחושת עלבון". וינשטיין

"תחושת עלבון". וינשטיין

כף רגלו לא דרכה מעולם ברוסיה, הוא לא הוטבל בכנסייה, והמצווה ההלכתית שאותה חווה הייתה דווקא ברית מילה בטקס יהודי. אבל כל אלה לא הפריעו למשרד הפנים לתייג את לאוניד וינשטיין, בן 31 מאזור המרכז, כשייך ללאום "רוסי" ולדת הנצרות. "זאת תחושת עלבון", אמר וינשטיין ל-ynet בעקבות מסמך רשמי שקיבל ביום חמישי האחרון. לאחר שביקש הסברים לנכתב במסמך, השיבה לדבריו הפקידה במשרד הפנים: "ככה אומרים לנו לרשום עכשיו, חייבים לרשום דת ולאום לכולם".

 

הוא עלה לארץ מאוזבקיסטן ב-1990 כשהיה בן ארבע וחצי עם אם שדתה אינה מוגדרת ואב יהודי. האב אף הביע נכונות לעלות לישראל כבר ב-1979 ובשל כך ישב בכלא שלוש שנים ונמנה עם אסירי ציון. "אבא שלי נעצר כי רצה לעלות לישראל, הוא היה מסורב עלייה. אנחנו משפחה ציונית, אבל כשאתה בא למשרד הפנים אחרי כל כך הרבה שנים במדינה ומתייגים אותך 'רוסי' ו'נוצרי' זו תחושה קשה", אמר וינשטיין.

 

לדברי וינשטיין, "לפני שנה התחתנתי בחו"ל ורציתי לעדכן את הפרטים שלי ושיצוין גם פה שאני נשוי. הלכתי למשרד הפנים להוציא תמצית רישום של מרשם האוכלוסין לצורך עדכון הפרטים שלי, וקיבלתי את המסמך שעליו רשום שהלאום הוא רוסי ובדת נכתב 'נוצרי'".

המסמך של משרד הפנים: לאום "רוסי, דת "נוצרי"

המסמך של משרד הפנים: לאום "רוסי, דת "נוצרי"

תעודת הזהות של וינשטיין

תעודת הזהות של וינשטיין

האיש החליט לא לשתוק על ההשפלה שספג, ובחר לפרסם בפייסבוק את תחושותיו. "רמת ייאוש ותסכול ממדינת ישראל – 10 מתוך 10", ציין וינשטיין בפוסט. "היום, 14.12.17 גיליתי לראשונה שאחרי יותר מ-27 שנים במדינת ישראל, ארבע שנים בצבא (שנה קבע), מילואים של 10 שנים בתור קצין רפואה – מדינת ישראל החליטה שהיא מתייגת אותי בלאום 'רוסי' (כן, כן, אפילו עדיין לא זכיתי להיות ישראלי) ושאני בעצם 'נוצרי'".

 

הוא הוסיף בפוסט כי "אז הנה הפתעה – מעולם לא הוטבלתי בכנסיה כדי להיות 'נוצרי'. כף רגלי מעולם לא דרכה בשטחה של רוסיה. אין לי כל קשר לרוסיה ואפילו אימא לא נולדה ברוסיה (אין לי שום דברים נגד רוסים אבל בכל זאת אני פשוט לא). עובדת היותה של אימא לא יהודייה לא היה חדש לי אבל בברית המועצות מה לעשות, דת הייתה נגד החוק ולכן לא הייתה דת. אבא דרך אגב יהודי, ואפילו עברתי ברית מילה. אבל הרי מה זה משנה? ככה הפקידים החליטו.

 

"כשהראיתי לפקידת הרישום ('ראש ענף') במשרד הפנים שאפילו בתעודת הזהות שלי לא רשום 'רוסי' וגם בדרכון לא רשום 'רוסי' או 'נוצרי' אלא אזרח ישראלי – היא אמרה 'אבל כשהגעת לארץ ככה חתמת'. (הייתי בן 4.5 כשעליתי לארץ אבל מה זה משנה נכון? חתמתי…). כשהבינה את השטות המביכה שהיא אמרה היא הודתה 'ככה אומרים לנו לרשום עכשיו, חייבים לרשום דת ולאום לכולם'".

 

למה לתייג אותי בתור רוסי?

עם יציאתו מלשכת משרד הפנים הבין וינשטיין שאין לו עם מי לדבר. "זאת הרגשה קשה ומשפילה, למה צריך את כל התיוגים האלה? למה זה חשוג לתייג אותי בתור רוסי? אני לא מצליח למצוא רציונל לזה".

 

בסיום הפוסט כתב וינשטיין: "אז הנה, למרות שכל חיי אני חי במדינת ישראל ולמרות שמעולם לא החזקתי דרכון ו/או אזרחות 'רוסית' אני מסתבר רוסי, לא ישראלי. לכן מדינה יקרה וכל מי שמנהל אותה – לכי לחפש מי ישלם לך מסים, מי יילחם בשבילך במלחמות ומי ירצה את טובתך בעתיד. אני איתך ועם ההזויים שמנהלים את המדינה הזאת – סיימתי. 10 קבין של גזענות וטמטום ירדו על העולם וכולם נחתו על מדינת היהודים".

הפוסט של וינשטיין

הפוסט של וינשטיין

"דורשת להפסיק את היחס הפסול". ח"כ סבטלובה (צילום: גיל יוחנן)

"דורשת להפסיק את היחס הפסול". ח"כ סבטלובה(צילום: גיל יוחנן)

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה בנושא בשאילתה לשר הפנים: "כיצד ייתכן שאזרח ישראלי שמעולם לא ביקר ברוסיה, ומוצא הוריו אינו רוסי, כתוב במסמכים הרשמיים כבעל לאום רוסי?", ציינה סבטלובה בפנייתה. לדבריה, "לאוניד וינשטיין הוא אזרח ישראלי שמעולם לא ביקר ברוסיה או החזיק אזרחות רוסית, ואף הוריו אינם ממוצאי רוסי, אך משרד הפנים החליט על דעת אנשיו לכתוב בסעיף הלאום במסמכים הרשמיים כי הוא רוסי.

 

"אם לא די בכך, למרות שמעולם לא הוטבל לנצרות, אביו יהודי ואמו חסרת דת, עוד נכתב בתעודות כי דתו היא נצרות. האם מדובר בטעות? בורות? דעות קדומות? אולי כל הדברים האלו גם יחד? אני לא מסתפקת בתשובות מהשר, אני דורשת גם להפסיק את היחס הכל כך פסול, כל כך פוגעני, למספר גדול של ישראלים שלהם אין בית אחר בעולם".

 

טרם נמסרה תגובת משרד הפנים לכתבה.

מורן אזולאי השתתפה בהכנת הידיעה

לפנייה לכתב/ת 

ח"כ קסניה סבטלובה: "תקשורת הזרם המרכזי פונה למחצית מהאוכלוסייה בלבד. היא אינה פונה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית"

בשולי הזרם המרכזי

משתתפי הפאנל "מחוץ לזרם המרכזי" בכנס אילת לעיתונותצילום: אודי פורטל

ח"כ קסניה סבטלובה: "תקשורת הזרם המרכזי פונה למחצית מהאוכלוסייה בלבד. היא אינה פונה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית"

"התקשורת המרכזית בישראל פונה למחצית מהאוכלוסיה בלבד. היא אינה מייחסת כמעט כל חשיבות לפנייה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית. המגזרים הללו הם מחוץ לתחום עבור התקשורת". כך אמרה היום (ראשון) ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) בפאנל שכותרתו "בשולי הזרם המרכזי. את הפאנל הינחתה העיתונאית נעמה לנסקי מ"ישראל היום".

 

סבטלובה, שהיא גם עיתונאית במקצועה, טענה שהתקשורת בישראל "מתנהלת כמועדון סגור, מכיוון שהיא אינה נותנת ייצוג למגזרים השונים בחברה הישראלית". לדבריה, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, למשל, אינה מקיימת את החלטת המחוקק להעסיק במסגרת הגופים הפועלים תחת פיקוחה עיתונאים ועובדים מקרב העולים החדשים, החרדים או החברה הערבית, "כי היא סבורה שיש דברים חשובים יותר".

 

היא סיפרה, מניסיונה האישי, כי חרף היותה מומחית לענייני העולם הערבי, אמצעי התקשורת המרכזיים סירבו לבקשתה להעסיקה כפרשנית לענייני המזרח התיכון. "במקום זאת הציעו לי תפקיד שולי יחסי ככתבת לענייני עליה, משום שאני ממוצא רוסי", אמרה סבטלובה. לדבריה, "קולגות שלי מהמגזר הרוסי הודרו באופן שיטתי מהסיקור של תחומים שאינם קשורים למגזר שלהם, וההדרה הזו נמשכת גם כיום".
ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני), שבעבר שימש שנים רבות כפרשן ספורט, התלונן על היעדר הייצוג של החברה הערבית בכלי התקשורת הגדולים, "גם אחרי שחלפו 70 שנה מקום המדינה". "קצה נפשי מרוב דיונים שבהם אני משתתף בעניין היעדר ביטוי לחברה הערבית בתקשורת הישראלית המרכזית. זו הלקאה עצמית שלא הזיזה דבר".
בהלול סיפר כי במשך שנים רבות שימש כפרשן ומגיש תוכניות ספורט, בעיקר ברדיו, אך תמיד נתקל, כדבריו, בתקרת זכוכית שמנעה ממנו להתקדם לתפקידים בכירים יותר בתקשורת. "עשיתי מאמצים במשך שנים, אך לא הצלחתי לקבל תפקיד של מנחה של תוכניות פריים טיים. לא יכולתי להיכנס למגדל השן של התקשורת הישראלית. ערבים ודרוזים מגיעים לכל היותר לתפקיד של מבזקנים. זה הכל. נכון, לוסי אהריש טיפסה די למעלה, אבל זה מקרה שנחשב נדיר".
עוד הוא טען: "החברה הישראלית מעדיפה להישאר חד גונית. היא חסרת יכולת להכיל אנשים מחוץ לחברה היהודית. רוב גדול מקרב הערבים רוצים להשתלב במערכות השונות במדינה, אבל הם מודרים".
תמר אסרף, דוברת המועצה האיזורית מטה בנימין, אמרה כי כלי התקשורת המרכזיים נכשלו בהבאת סיפורים מהמתרחש בחברה הערבית, החרדית וגם מהמגזר ההתיישבות ביהודה ושומרון. "מצאתי דרך להתגבר חלקית על המצב הבעייתי הזה", היא סיפרה. " מכיוון שהתקשורת אינה להוטה אחר סיפורים חיוביים מהנעשה בהתנחלויות, פתחתי בלוג שנקרא 'מתנחלות ברשת' ובו מתפרסמים פוסטים על החיים ביהודה ושומרון וכבר הגענו ללמעלה מ-100 אלף צפיות". אסרף סיפרה כי באחרונה היא ניסתה לעניין כמה עיתונים מרכזיים כדי שידווחו על שביל אופניים חדש שנסלל ביהודה ושומרון, החולף על פני נופים מקסימים, ואולם שום עיתון לא היה מוכן לפרסם כתבה בנושא. "הבלוג שפתחתי מאפשר לנו להתגבר על המחסום הגבוה שהציבו בפנינו", היא סיכמה.
אייל מלובן, חבר מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, אמר שקיימת אפלייה של נשים בעיתונות, המקבלת ביטוי, לדוגמא, בכך שמתוך 124 עיתונאים שקיבלו עד כה את פרס סוקולוב לעיתונות, רק 12 הן נשים. לדבריו, במיוחד מודרות מהתקשורת הנשים הערביות. "מועצת הרשות החליטה להקים בעוד כחודשיים ערוץ חדש בשפה הערבית, ואולי בו יוכלו נשים ערביות לקבל ביטוי", הוא אמר.
על כך העיר לו ח"כ בהלול: "זו בדיוק הבעיה. אתם מקימים ערוצים יעודיים הפונים לפלח אוכלוסיה מאוד מוגדר. בערוצים אלה, שאין להם הרבה צופים אוכלוסיות מודרות יכולים להשתלב, אבל זה לא פותר את בעיית אי הייצוג של אוכלוסיות אלה בערוצי התקשורת המרכזיים".
עינאק מואסי, סופרת ואשת תקשורת, סיפרה שהיא נתקלת בחסמים "בגלל הלבוש המסורתי שלי". יחד עם זאת היא קראה לערבים המבקשים להשתלב בעיתונות הישראלית המיינסטרימית "לגלות את נקודות החוזקה שלהם ולהתמקד בהם, כדי לנסות ולהגישם את חלומם". לדבריה, זו משימה לא פשוטה, מכיוון שהתקשורת אינה נוטה לבטא את המתרחש במגזר העברי ואינה מעוניינת לשלב בתוכה כתבים ועורכים ערבים. "התקשורת אמורה להיות 'נאורה', אבל במציאות היא חוטאת חטא חמור כאשר היא אינה משלבת ערבים ובורחת מלעסוק בחשיפת החברה הערבית".
ח"כ בהלול הוסיף: "כלי התקשורת המרכזיים אינם אוהבים לארח אינטלקטואלים ערבים בפאנלים בנושאים שונים. הם מעדיפים להציג את המגזר הערבי רק ברגעי הסבל שלו. לא פלא שהרוב הציבור הישראלי מגלה בורות בכל הקשור לחברה הערבית. התקשורת הישראלית נושאת באחריות לא מבוטלת לכך. היא למעשה מועלת בתפקידה וביעודה"

מדוע חייבים להתייצב לצד העם הכורדי?

24.09.17

חברים יקרים, מחר בחבל כורדיסטאן שבעיראק, מיליוני כורדים יצביעו במשאל עם על עצמאותם. הכורדים, שהם כיום הקבוצה הלאומית הגדולה ביותר בעולם שנאבקת למען ריבונות, חיכו לרגע הזה מספיק שנים.

העולם פסח על הכורדים בעת הסכמי סייקס-פיקו. גם מאוחר יותר המעצמות הגדולות והאזוריות התעלמו מהשאיפות הלאומיות של הכורדים, הפזורים בין עיראק, סוריה, טורקיה ואיראן.

העם הזה מונה כיום כ-30 מיליון איש. כיוון שהדמוגרפיה היא סוד כמוס ונפיץ, המספרים יכולים להיות הרבה יותר גבוהים מהנתונים הזמינים לנו.

יצא לי לעסוק רבות בסיקור כורדיסטאן בהיותי עיתונאית, ובכנסת הקמתי שדולה לחיזוק הקשר בין ישראל לעם הכורדי. כידוע, לא רק שהכורדים לא עוינים את ישראל, הם מסתכלים על המדינה הקטנה שלנו כעל מודל של הצלחה, מופת ודוגמא להישרדות והתפתחות בסביבה עוינת.

אז מדוע עלינו לתמוך בעצמאות של העם המדוכא והאמיץ הזה?
סיבה ראשונה: מוסר. אנו, היהודים, ניצבנו לבדנו מול גורלנו במהלך שנים רבות, ממש כמו הכורדים.
כמה חלמנו אז על צדק, על הבנה ועל חמלה ולא זכינו בשום דבר מאלה. באיזו חרדה צפו היהודים בארץ ישראל בכ"ט בנובמנבר במדינות שהכריעו את גורלנו באו"ם!
הכורדים שהושמדו בטיהורים אתניים, התקפות כימיות, עונו ונרדפו זקוקים לנו וליכולת שלנו לעשות לובינג מוצלח עבורם אצל בני הברית שלנו בוושינגטון.

סיבה שנייה: יצירת בריתות במזרח התיכון. למרות שמצבה של ישראל כבר לא נואש כמו שהיה ב-1948 או ב-1967, האזור שלנו עדיין אינו שופע פרטנרים ושותפים אמיתיים. רעיון ברית הפריפיות אינו חדש – כבר בשנות השישים התקיים קשר אמיץ בין ישראל לכורדים בעיראק. הופעתה של מדינה כורדית עצמאית בהחלט תשנה את המפה המזרח התיכונית ותכפיל את מספר הדמוקרטיות בה פי שתיים!

סיבה שלישית: מחסום יחידי לגשר איראני שמשתרע מטהרן לדמשק. לאחר הניצחון בקרב על מוסול, הכוחות השיעים שנלחמו באנשי דאע"ש לא חזרו הביתה, אלא נשארו באזורים שזה עתה שוחררו מהמחבלים הרצחניים. גלי ההגירה השיעית מורגשים היטב גם באזורים האלה של עיראק, וגם בסוריה, והם לא באים במקרה.
הרפובליקה האיסלאמית של איראן מנסה בכל כוחה ליצור את הרצף הטריטוריאלי שיאפשר לה להגשים חלומות אימפריאליסטיים ויפגע קשות בביטחונה של ישראל ושל מדינות אחרות באזור. שליטה מוחלטת של הכורדים על אותו חבל ארץ אסטרטגי תמנע את היווצרות המסדרון האיראני שפתחו האחד בכיכר אזאדי בטהרן ופתחו השני – בצד הסורי של רמת הגולן. לא במקרה הכורדים היום חוששים כל כך דווקא מהתגובה האיראנית ומכוחות הפרוקסי שלה בעיראק. רק התערבותה של מעצמה גדולה, כלומר ארה"ב, יכולה להציל את המצב. אך כרגע, מסיבות שאינן ברורות, הממשל האמריקאי ממשיך להתחשב דווקא באינטרסים של איראן וטורקיה, שני מעוזי דמוקרטיה ידועים
.
הכורדים כיום שוב עומדים לבד. העולם שהיה זקוק לכורדים כאשר היה צריך להילחם בדאע"ש שוב בגד בהם. הלוואי שהיינו יכולים לעזור להם יותר, הלוואי שנדע למנוע עוד טיהור אתני ועוד זוועות, אם נרגיש שלשם הולכים הדברים.

אני מאחלת לחברים הכורדים הצלחה רבה ומזכירה לכולנו שאין זמן טוב או נוח לעצמאות. העצמאות שלנו עצמנו לא עברה טוב בגרון לרבים מאוד באזור ובעולם.
כמונו אז, הכורדים יוצאים לדרך מלאת סכנות אך גם מלאת תקווה.

מצרפת כאן את המאמר שכתבתי על משאל העם הכורדי לעיתון מעריב, ואת תרגומו לערבית שפורסם בעיתון הירדני "אל-ראד".