מלון דיפלומט בירושלים המיועד לשגרירות ארה"ב יפונה ב-2020

(עדכון) – השגרירות הודיעה כי הסכם השכירות עם משרד הקליטה לא יוארך ■ מנכ"ל משרד הקליטה: שנה וחצי לפני תום החוזה נעדכן את הדיירים – אנחנו מחפשים חלופה

מלון דיפלומט בירושלים / צלם: איל יצהר

כ-500 קשישים זכאי משרד הקליטה, המתגוררים במלון דיפלומט בירושלים, התבשרו לאחרונה כי אין בכוונת בעלת המלון, שגרירות ארה"ב בישראל, לחדש את הסכם השכירות עם משרד העלייה והקליטה כך שיוכלו להמשיך להתגורר במקום. המשמעות: הדיירים ייאלצו לפנות את המבנה בשנת 2020, השנה שבה מסתיים הסכם השכירות הנוכחי.

לאחר חשיפת "גלובס" מלפני כשבועיים, כי גובר החשש בקרב דיירי מלון דיפלומט לגורלם לאחר הכרזת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי שגרירות ארה"ב צפויה לעבור לירושלים, נפגשה שרת הקליטה סופה לנדבר (ישראל ביתנו) עם הדיירים והבטיחה להם כי יימצא פיתרון לכל אחד מהם בתוך ירושלים. יחד עם זאת, לא ניתן להם כל פירוט איזה פיתרון בדיוק יינתן וכיצד ימומש. הבוקר (ב') דנה ועדת הקליטה של הכנסת בגורלם של הקשישים, לבקשת ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני), לאחר שבקשתם להבין ממשרד העליה והקליטה איזה פיתרון יינתן להם לא נענתה.

"המאמצים שלי להבין איך בדיוק יתבצע המעבר של 500 קשישים לדיור חלופי לא צלחו, וביקשתי לקיים דיון בכנסת כדי לקבל תשובות עבורם. הקשישים מרגישים שלא מעדכנים אותם ושהם תמיד האחרונים לדעת". אמרה סבטלובה.

בדיון שהתקיים בראשות ח"כ אברהם נגוסה (ליכוד) התבקשו הצדדים, בדגש על משרד העלייה והקליטה, להסביר איזה פיתרון יספק המשרד לקשישים הזכאים וכיצד ימומש. אלא שבפועל, לא התקבלו תשובות מדויקות בדיון. מנכ"ל משרד העליה והקליטה, אלכסנדר קושניר, הבהיר כי שנה וחצי לפני סיום חוזה השכירות, המשרד יעדכן את הדיירים בפיתרון שנמצא, אך ביקש לא לפרט איזה מגעים מנהל המשרד כדי לא לפגוע באותם מגעים.

"למשרד העלייה והקליטה היה די זמן לפני הדיון, ולמרות זאת לא נערכו עם פתרון, ואפילו לא עם תשובות", אמרה סבטלובה ."לתדהמתי, מנכ”ל המשרד הבהיר כי הוא אינו חייב לספק תשובות בפורום הזה, והוא הסתפק ב'יהיה בסדר'.

"אם דיון סטטוטורי בכנסת הוא לא הפורום המתאים, אז איזה פורום כן מתאים למשרד העלייה והקליטה לעדכן בו את הדיירים? מדובר בזלזול בכנסת ובתפקיד חבריה לפקח על עבודת הממשלה, ויותר מכך, זלזול במאות קשישים שיפונו מהמלון. אנחנו לא דורשים פירוט התקשרויות עסקיות, אך מחובתנו לדרוש תשובות מספקות כדי שנדע אם הכיוון בו פועל המשרד הוא נכון".

סבטלובה, ששהתה בעצמה במלון דיפלומט כשעלתה לישראל, הוסיפה כי דיירי מלון דיפלומט קשישים בשנות ה-80 לחייהם, חיים בחרדה קיומית באשר לעתידם, ולא יודעים אם יישלחו לערים אחרות כשכל מרכז חייהם הוא בירושלים. תמיכה לכך, נתנה דיון גם רחל פוסטולובסקי, עובדת סוציאלית מטעם עיריית ירושלים, שהבהירה כי "משרד הקליטה צריך לעבוד יחד איתנו. הדיירים הם אנשים מבוגרים שנתונים לחרדות וללחצים. מדובר בתהליך שדורש הכנה מראש ואני חרדה לגורלם. פנינו למשרד הקליטה ולא נענינו. משרד הקליטה צריך לעבוד יחד איתנו".

באשר ליכולת של שוק השכירות בירושלים לקלוט 500 דיירים הוסיפה סבטלובה בדיון כי "מצוקת הדיור בבירה ידועה. אי אפשר לברוא יש מאין מאות יחידות דיור לאותם קשישים שיתאימו לצרכים שלהם. פניות רבות שהגיעו ללשכתי מעידות כי בעבר האריכו את חוזיהם אחת לארבע שנים, אך כעת, שמתקרב המועד, מתעלמים מהם. פניתי במספר שאילתות למשרד העלייה והקליטה, וקיבלתי תשובות מתחמקות, ועל כן יזמתי את הדיון".

מנהל רשות הקליטה בעיריית ירושלים, פיני גלינקביץ, הבהיר גם הוא בדיון כי "אני לא קונה את דברי המנכ"ל. אנחנו באיחור של שנתיים. חייבים להיערך ברמה עירונית למצוא פיתרון לכל משפחה ומשפחה. אין מספיק פתרונות בירושלים, ואף אחד מגורם מקצועי לא היה בסיור במלון דיפלומט. נקבעו שתי פגישות מטעם העירייה ביומן והן לא התקיימו. אחת באוגוסט והשנייה לפני שבוע. שתיהן נדחו בטענה ש"יהיה בסדר". אנחנו מכירים את בעיר ויכולים לסייע".

בתום הדיון, נקבע כי ועדת העלייה והקליטה תקיים סיור במקום וכי דיון נוסף ובו עדכון על פתרון דיור לדיירים הזכאים, ייתקיים עוד במושב הנוכחי של הכנסת. "חשוב לנו לשמור על זכויות הדיירים, ולא להוריד את הנושא מסדר היום, על מנת שמשרד הקליטה ייערך לפיתרון מעכשיו ולא ברגע האחרון" אמר נגוסה. "גם אני בדעה שאין צורך לחשוף משאים ומתנים שמתנהלים כדי לא לפגוע בהם, לטובת הדיירים".

מבקר המדינה: סכומי עתק

יש לציין כי גם אם משרד העלייה והקליטה מחפש בקדחתנות פיתרון דיור אחר למאות הקשישים במלון דיפלומט, הרי שמדובר במהלך שמתבצע באיחור רב. כבר בדוח מבקר המדינה לשנת 2009, נמתחה ביקורת חריפה על משרד העלייה והקליטה, השוכר עבור 500 עולים קשישים דירות במלון דיפלומט, הממוקם בשכונה היוקרתית ארנונה, ובשל כך משלם מקופת המדינה שכר דירה בסכומי עתק . בביקורת שנמתחה על המשרד צוין כי החוזה עם מלון דיפלומט נחתם עוד בשנת 1991 ומשרד המבקר קבע כי התעריף שמשלם משרד הקליטה עבור בית המלון גבוה במידה ניכרת מהתעריף של מקבצי דיור באזורים אחרים בבירה. החוזה עמו הוארך שוב ושוב באישור ועדת הפטור ממכרז במשרד האוצר, ובפעם האחרונה, הוארך העד שנת 2020. משרד המבקר קבע שהיה מקום לבחון אלטרנטיבות זולות יותר לשיכון העולים.

אלכס טנצר, ממובילי המאבק למען דיור ציבורי, אמר אף הוא כי "במשך שנים משרד הקליטה לא הכין תוכנית לאכלוס דיירי מלון דיפלומט במקום חלופי. מלון דיפלומט נחשב למקבץ הדיור הכי יקר בארץ ועלות שכירותו לקופת המדינה במשך 30 שנה תגיע לכמיליארד שקל. בכסף הזה היה אפשר לתת פתרונות לעוד אלפי משפחות. משרד הקליטה מחכה עד הרגע האחרון למצוא פיתרון ומשלם בינתיים את המחיר הכי יקר בארץ לדירות 18 מ"ר במלון דיפלומט, במקום לבנות הוסטלים בירושלים. אם אכן יהיה פינוי של קשישים ממלון דיפלומט, בתנאי השוק הקיימים, הדבר יעלה לקופת המדינה מיליונים רבים, ויקפיץ את דמי השכירות בשוק החופשי. האחראים הישירים לכך יהיו משרדי הקליטה והשיכון".

למרות פניות חוזרות למשרד העלייה והקליטה, לא נמסרה תגובה.

ח"כ קסניה סבטלובה: "תקשורת הזרם המרכזי פונה למחצית מהאוכלוסייה בלבד. היא אינה פונה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית"

בשולי הזרם המרכזי

משתתפי הפאנל "מחוץ לזרם המרכזי" בכנס אילת לעיתונות צילום: אודי פורטל

journalism.co.il

"התקשורת המרכזית בישראל פונה למחצית מהאוכלוסיה בלבד. היא אינה מייחסת כמעט כל חשיבות לפנייה למגזרי העולים החדשים, החברה הערבית והחברה החרדית. המגזרים הללו הם מחוץ לתחום עבור התקשורת". כך אמרה היום (ראשון) ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) בפאנל שכותרתו "בשולי הזרם המרכזי. את הפאנל הינחתה העיתונאית נעמה לנסקי מ"ישראל היום".

 

סבטלובה, שהיא גם עיתונאית במקצועה, טענה שהתקשורת בישראל "מתנהלת כמועדון סגור, מכיוון שהיא אינה נותנת ייצוג למגזרים השונים בחברה הישראלית". לדבריה, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, למשל, אינה מקיימת את החלטת המחוקק להעסיק במסגרת הגופים הפועלים תחת פיקוחה עיתונאים ועובדים מקרב העולים החדשים, החרדים או החברה הערבית, "כי היא סבורה שיש דברים חשובים יותר".

 

היא סיפרה, מניסיונה האישי, כי חרף היותה מומחית לענייני העולם הערבי, אמצעי התקשורת המרכזיים סירבו לבקשתה להעסיקה כפרשנית לענייני המזרח התיכון. "במקום זאת הציעו לי תפקיד שולי יחסי ככתבת לענייני עליה, משום שאני ממוצא רוסי", אמרה סבטלובה. לדבריה, "קולגות שלי מהמגזר הרוסי הודרו באופן שיטתי מהסיקור של תחומים שאינם קשורים למגזר שלהם, וההדרה הזו נמשכת גם כיום".
ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני), שבעבר שימש שנים רבות כפרשן ספורט, התלונן על היעדר הייצוג של החברה הערבית בכלי התקשורת הגדולים, "גם אחרי שחלפו 70 שנה מקום המדינה". "קצה נפשי מרוב דיונים שבהם אני משתתף בעניין היעדר ביטוי לחברה הערבית בתקשורת הישראלית המרכזית. זו הלקאה עצמית שלא הזיזה דבר".
בהלול סיפר כי במשך שנים רבות שימש כפרשן ומגיש תוכניות ספורט, בעיקר ברדיו, אך תמיד נתקל, כדבריו, בתקרת זכוכית שמנעה ממנו להתקדם לתפקידים בכירים יותר בתקשורת. "עשיתי מאמצים במשך שנים, אך לא הצלחתי לקבל תפקיד של מנחה של תוכניות פריים טיים. לא יכולתי להיכנס למגדל השן של התקשורת הישראלית. ערבים ודרוזים מגיעים לכל היותר לתפקיד של מבזקנים. זה הכל. נכון, לוסי אהריש טיפסה די למעלה, אבל זה מקרה שנחשב נדיר".
עוד הוא טען: "החברה הישראלית מעדיפה להישאר חד גונית. היא חסרת יכולת להכיל אנשים מחוץ לחברה היהודית. רוב גדול מקרב הערבים רוצים להשתלב במערכות השונות במדינה, אבל הם מודרים".
תמר אסרף, דוברת המועצה האיזורית מטה בנימין, אמרה כי כלי התקשורת המרכזיים נכשלו בהבאת סיפורים מהמתרחש בחברה הערבית, החרדית וגם מהמגזר ההתיישבות ביהודה ושומרון. "מצאתי דרך להתגבר חלקית על המצב הבעייתי הזה", היא סיפרה. " מכיוון שהתקשורת אינה להוטה אחר סיפורים חיוביים מהנעשה בהתנחלויות, פתחתי בלוג שנקרא 'מתנחלות ברשת' ובו מתפרסמים פוסטים על החיים ביהודה ושומרון וכבר הגענו ללמעלה מ-100 אלף צפיות". אסרף סיפרה כי באחרונה היא ניסתה לעניין כמה עיתונים מרכזיים כדי שידווחו על שביל אופניים חדש שנסלל ביהודה ושומרון, החולף על פני נופים מקסימים, ואולם שום עיתון לא היה מוכן לפרסם כתבה בנושא. "הבלוג שפתחתי מאפשר לנו להתגבר על המחסום הגבוה שהציבו בפנינו", היא סיכמה.
אייל מלובן, חבר מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, אמר שקיימת אפלייה של נשים בעיתונות, המקבלת ביטוי, לדוגמא, בכך שמתוך 124 עיתונאים שקיבלו עד כה את פרס סוקולוב לעיתונות, רק 12 הן נשים. לדבריו, במיוחד מודרות מהתקשורת הנשים הערביות. "מועצת הרשות החליטה להקים בעוד כחודשיים ערוץ חדש בשפה הערבית, ואולי בו יוכלו נשים ערביות לקבל ביטוי", הוא אמר.
על כך העיר לו ח"כ בהלול: "זו בדיוק הבעיה. אתם מקימים ערוצים יעודיים הפונים לפלח אוכלוסיה מאוד מוגדר. בערוצים אלה, שאין להם הרבה צופים אוכלוסיות מודרות יכולים להשתלב, אבל זה לא פותר את בעיית אי הייצוג של אוכלוסיות אלה בערוצי התקשורת המרכזיים".
עינאק מואסי, סופרת ואשת תקשורת, סיפרה שהיא נתקלת בחסמים "בגלל הלבוש המסורתי שלי". יחד עם זאת היא קראה לערבים המבקשים להשתלב בעיתונות הישראלית המיינסטרימית "לגלות את נקודות החוזקה שלהם ולהתמקד בהם, כדי לנסות ולהגישם את חלומם". לדבריה, זו משימה לא פשוטה, מכיוון שהתקשורת אינה נוטה לבטא את המתרחש במגזר העברי ואינה מעוניינת לשלב בתוכה כתבים ועורכים ערבים. "התקשורת אמורה להיות 'נאורה', אבל במציאות היא חוטאת חטא חמור כאשר היא אינה משלבת ערבים ובורחת מלעסוק בחשיפת החברה הערבית".
ח"כ בהלול הוסיף: "כלי התקשורת המרכזיים אינם אוהבים לארח אינטלקטואלים ערבים בפאנלים בנושאים שונים. הם מעדיפים להציג את המגזר הערבי רק ברגעי הסבל שלו. לא פלא שהרוב הציבור הישראלי מגלה בורות בכל הקשור לחברה הערבית. התקשורת הישראלית נושאת באחריות לא מבוטלת לכך. היא למעשה מועלת בתפקידה וביעודה"

אור יהודה – ח״כ קסניה סבטלובה מבקרת במוזיאון לוב

ononews.co.il

נציגים מקהילת יוצאי לוב ונציגי הווטרנים מאשדוד נפגשו במוזיאון מורשת יהדות לוב באור יהודה, ביוזמת ח״כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני). ח״כ קסניה סבטלובה בביקור במוזיאון למורשת יהדות לוב באור יהודה: ״אני מקווה שכל מי שמנסים לזרוע פילוג בעם היהודי ילמדו עד כמה חזק הקשר בין האנשים. קשר החוצה ארצות מוצא, שיוך עדתי ושפה״

ח״כ קסניה סבטלובה במוזיאון יהדות לוב

המפגש בין נציגי יהדות לוב ונציגי הלוחמים בצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השניה, הוא המשכו של קשר הנבנה תקופה ארוכה בין שתי הקהילות כחלק מפעילותה של ח״כ סבטלובה לחיזוק המכנה המשותף בעם היהודי. המוזיאון להנצחת מורשת יהדות יוצאי לוב באור יהודה מנוהל ע״י עמותה בראשה עומד שמעון דורון. את הסיור הוביל פעיל בעמותה וניצול שואת יהודי לוב, אבי פדהצור.

הסיור החל בתפילת יזכור בגלעד הניצב בפתח המוזיאון ולאחריו הניחה ח״כ סבטלובה זר במקום. נעים הדריך את הסיור והציג את המורשת התרבותית העתיקה של יהדות לוב בת כ-2500 שנים, ספרי קודש עתיקים שלכל אחד מהם סיפור מרתק, הווי וטקסי החיים וסיפור שואת יהודי לוב, אשר אינו מוכר בציבור.

ח״כ קסניה סבטלובה במוזיאון יהדות לובמר אפריים פפרני מנציגי הלוחמים היהודים בצבא האדום סיפר כיצד כחיילים הגיעו עם כוחות השחרור לברלין, וינה ולמחנות הריכוז, שם מצאו קרונות רכבת בהם היו יהודים שהובלו למחנות הריכוז. ביניהם היו יהודים יוצאי לוב. הם ניסו לשוחח עימם באידיש אולם היהודים שהגיעו מלוב ומארצות המזרח והבלקן לא הכירו את השפה. למרות קשיי השפה, החיבור האנושי והיהודי, ניצח וגישר על חוסר השפה המדוברת.

ח״כ קסניה סבטלובה במוזיאון יהדות לוב

ח״כ סבטלובה הקימה בכנסת את השדולה לשימור מורשת יהדות ארצות ערב והאיסלם. כבת לקהילה של יוצאי חבר העמים, היא מקדמת את המודעות לגבורת היהודים בתקופת מלחמת העולם השניה ותרומתם העצומה לניצחון על הנאצים, כלוחמים ומפקדים בצבא האדום, אשר הביס את האוייב הנאצי ושחרר את מחנות הריכוז וההשמדה.
ח״כ סבטלובה מסרה: ״הסיור במוזיאון נערך במסגרת מערכת היחסים החמה שנרקמה בין שתי הקהילות המבקשות להעביר את מסר האחדות והמכנה המשותף במציאות המפלגת השוררת כיום. אני מקוה שכל מי שמנסים לזרוע פילוג בעם היהודי ילמדו עד כמה חזק הקשר בין האנשים. קשר החוצה ארצות מוצא, שיוך עדתי ושפה״
צילום – ויקטוריה פולאק

צפו: הכנסת דחתה בקשה לדון בסגירת חנויות בשבת באשדוד

kan-ashdod.co.il
פנייה לקיים דיון במליאת הכנסת בנושא החלטתו של ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי , לסגור חנויות בשבת ולהטיל קנסות על אלו שיפתחו נדחתה בטענה כי “לא צריך ללבות את האש”

ח”כ קסניה סבטלובה פנתה יחד עם ח”כ דב חנין בבקשה לקיים דיון במליאת הכנסת בנושא החלטתו של ראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי לסגור חנויות בשבת ולהטיל קנסות על אלו שיפתחו, אך נשיאות הכנסת דחתה בישיבתה שהתקיימה ביום שני (22 בינואר) את הבקשה בטענה כי “לא צריך ללבות את האש”.

סבטלובה לא ויתרה ובקשה לערער על ההחלטה, ובערעור דנה היום (יום רביעי 24 בינואר) ועדת הכנסת בראשות ח”כ מיקי (מכלוף) זוהר, שדחתה גם היא את הערעור.
ח”כ סבטלובה: “הנושא שבקשתי להעלות לסדר היום יחד עם חברי ח”כ דב חנין הוא חשוב. זו כבר ההפגנה שניה בעקבות החלטתו של אנו מודאגים מכך שחלו גילויי גזענות קשים, בין היתר מקרב עובדי העירייה כמו הגב’ זהבה אזרן, נגד האנשים שמשתתפים בהפגנות.

"לא נאפשר לסגור את העיר": אלפי תושבי אשדוד מפגינים ינד ההדתה

בעקבות הכוונה לאכוף בעיר את החוק האוסר את פתיחתם של עסקים בשבת, והכפייה הדתית, הגיעו התושבים בפעם השלישית למחאה מול בניין העירייה. התושבים טענו כי ראש העיר לסרי משתף פעולה עם גורמים המקדמים כפייה דתית. "המאבק פה הוא על החופש שלנו

"לא נאפשר לסגור את העיר": אלפי תושבי אשדוד מפגינים נגד ההדתה
צילום: שי מכלוף
אלפים מתושבי אשדוד הגיעו הערב (שבת) בפעם השלישית ברציפות להפגין מול בניין העירייה במחאה על הכוונה לסגור עסקים בשב ועל ההדתה ברחבי העיר. כ-1,500 מתושבי אשדוד הגיעו למתחם העירייה למרות מזג האוויר הסוער. המפגינים מניפים שלטים הקוראים לראש העיר דר יחיאל לסרי להתפטר, "להיות עם חופשי בארצנו" ו"אשדודים מסרבים להיות אויבים. לסרי, אטימותך תוביל למלחמת אחים".אריה, אחד המפגינים במקום אמר כי "הגעתי לכאן כדי להחזיר את אשדוד לקדמותה. יש כפיה דתית, אין לצעירים מקומות בילוי וגם לא למבוגרים. אנחנו נגד כפיה דתית ורוצים לתת לכולם לחיות כפי שהם רוצים לחיות. לא נפריע לחרדים אבל שהם לא יפריעו לנו. למה שקורה במדינה, לכניעה בחרדים, יש השפעה על מה שקורה באשדוד". אשתו איילה הסבירה כי "מה שקורה בעיר הוא לא בסדר. אנחנו רוצים לחיות עם כולם בשלום. אין ברירה. חייבים להחליף את ראש העיר".
הפגנה נגד הכפייה הדתית באשדוד 27 בינאור 2018 (שי מכלוף)
ההפגנה באשדוד, הערב (צילום: שי מכלוף)

ח"כ אילן גלאון (מרצ) שהגיע להפגנה אמר כי "אשדוד זו עיר ההכלה מאז שנוסדה. גרתי בשכונה ליד בית כנסת. הילדים הלכו לבית כנסת ואחר כך לים. הכל היה מקובל. להדליק נרות בשבת ואז את הסיגריה מהנרות, והכפייה הזאת לא תתקבל. כשהייתי סגן ראש העירייה פתחנו את כל האזור המערבי באופן מוחלט. גם המתקנים העירוניים הציבוריים היו פתוחים בשלב. זה היה 'חיה ותן לחיות'. כל אחד הולך על פי דרכו בסוף השבוע".ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) אמר בהפגנה כי "לא נאפשר לאף אחד לחלק ציונים ביהדות, ואיש לא יקבע לנו איך לבלות בשבת שלנו – שבת ישראלית. נגרום לממשלה הזאת להתעורר ולהבין כי לא נשלים עם חוק המרכולים ועם חוקים הזויים אחרים. כשם שאנו לא כופים את דרך חיינו על אחרים, לא נסכים לכפייה דתית. יש כאן ותיקים ועולים. זו אינה הפגנה מגזרית – היא של כולנו. בעוד במקומות רבים ברחבי הארץ שמבקשים ישראל יהודית – לא אורתודוקסית. דמוקרטית וחופשית – לא מדינת הלכה".
הפגנה נגד הכפייה הדתית באשדוד 27 בינאור 2018 (שי מכלוף)
ההפגנה באשדוד, הערב (צילום: שי מכלוף)

הפגנה באשדוד על פתיחת עסקים בשבת, אשדוד, 20 בינואר 2018 (לירון מולדובן )
ההפגנה באשדוד, בשבוע שעבר (צילום: לירון מולדובן)

ראש העירייה יחיאל לסרי, הגיב השבוע לראשונה על המחאה בעירו נגד סגירת בתי עסק בשבת והחלת חוק המרכולים עליה. "התפתחויות חדשות בחיי העיר בשנים האחרונות, הובילו להפרת האיזון באופיה של השבת באשדוד ואני נחוש להשיב את המצב על כנו ולהחזיר את העיר לשביל הזהב ולשקט הפנימי המאפיין אותה, תחת הפשרות וההסכמות שהיו מקובלות בעבר", כתב בעמוד הפייסבוק שלו.סיון מרילי בת ה-35, תושבת רובע ג' באשדוד סיפרה כי "מה שהביא אותי לתוך המאבק היה הצעד שנקט לסרי לפני כשבועיים, בכך שהורה לשלוח פקחים לחלק התראות בשלושה מתחמים שהיו מחוץ לתחום, ושהוסכם עליהם מראש במסגרת הסטטוס קוו בעיר, פעולה שבוצעה בניגוד לדעת הרוב העיר. מתחם הביג פאשן, מתחם הסטאר סנטר ובתי העסק בטיילת לאורך קו החוף. מדובר במתחמי בילוי שממוקמים בפאתי העיר, שאין להם נגיעה לציבור החרדי, רחוקים מרובעים מיושבים. לא נאפשר לאף גורם לסגור לנו את העיר ופנינו מופנות למאבק בלתי מתפשר עד שנביא לביטול מוחלט של הוראת הקנסות ותיקון לחוק העזר העירוני".
הפגנה באשדוד על פתיחת עסקים בשבת, אשדוד, 20 בינואר 2018 (לירון מולדובן )
ההפגנה באשדוד, בשבוע שעבר (צילום: לירון מולדובן)

הפגנה באשדוד על פתיחת עסקים בשבת, אשדוד, 20 בינואר 2018 (לירון מולדובן )
ההפגנה באשדוד, בשבוע שעבר (צילום: לירון מולדובן)

"הילד אמר לי: אמא, מה אני כל כך רע שאת לא קונה לי אוכל?"

נשים חסרות מעמד הן כיום האוכלוסיה הכי שקופה ומדורדרת ואומללה בישראל. לאחר נישואים שהתפרקו או התעללות, הן מוצאות את עצמן ללא אפשרות לעבוד, ומידרדרות מהר מאוד לרחוב ולזנות, כשהן מוכנות לעשות הכל בכדי שילדיהן לא יגורשו

גבר נכנס למועדון חשפנות
ריצ'רד פרי / ניו יורק טיימס

לפני ארבע שנים, במסגרת כתבה שתיעדה זירות זנות בחיפה ובצפון, פגשתי בשעת ערב מוקדמת את סופיה (שם בדוי), אישה קטנת קומה, נטולת איפור, בת 33 ואם לילד קטן. היא נולדה במולדובה והגיעה לישראל לפני 12 שנה בעקבות בן-זוגה. מקרעי המשפטים שלה עלתה תמונת חיים אלימה – כלכלית ופיזית. ב-2009 אזרה אומץ וברחה מהאלימות של בן-זוגה למולדתה. במנוסתה נטשה מאחור גם את הניסיונות להשיג מעמד כאזרחית ישראלית. כעבור שנה חזרה לישראל, לבעלה, שמצבו הבריאותי הידרדר. "חזרתי ואחרי תקופה גם האלימות חזרה", סיפרה בלקוניות. עם שובה לישראל גילתה שהפכה לחסרת מעמד. "אין לי אפילו תעודת זהות", אמרה. "משרד הפנים ביקש שאתחיל את כל התהליך הארוך של תושבות מחדש".

היא החלה לעבוד בזנות כשמצבו הבריאותי של בעלה החמיר. "לפני שברחתי עבדתי בסופרמרקט", סיפרה. "כשחזרתי מצאתי את עצמי בלי מעמד, בלי תעודת זהות ובלי אפשרות לעבוד. מי יעסיק אותי בלי תעודת זהות? בעלי גסס. החובות הצטברו. לא היה לי שקל לקנות לילד אוכל. אני זוכרת שהילד אמר לי יום אחד 'אמא, מה, אני כל-כך רע שאת לא קונה לי אוכל?' ואני אמרתי לעצמי 'מה, את עוד חושבת, על מה?'", סיפרה בבכי. "התקשרתי לחברה שדיברה איתי על עבודה בזנות, וככה התחלתי".

בן זוגה נפטר והתגלו לסופיה חובות שהותיר שהיא נדרשת לשלם. "אני עובדת היום ב'דירה דיסקרטית' בערך שלוש-ארבע פעמים בשבוע כדי לכסות את החובות ולשרוד", סיפרה. "כשהבטן כואבת – אני לא עובדת". סופיה תיארה בדמעות את חיי הדלות שלה ופרמה את המיתוס שנשים בזנות מתעשרות ומגלגלות סכומי עתק מתעשיית הזנות: "הילד שלי ישן עכשיו על הרצפה. אין אצלנו ריהוט. קודם נתתי לו את המיטה שלי אבל הוא נופל ממנה. אז העברתי אותו לרצפה. קיבלתי מהכנסייה מכונת כביסה ותנור. יש עוד קצת ריהוט בסלון שמצאתי ברחוב – שולחן קטנצ'יק לילד בחדר. היום עשיתי 200 שקל וקניתי אוכל הביתה".

נשים בזנות בדרום תל אביב
אילן אסייג

כשנשאלה אם הם חווים מצבי רעב השיבה, "הילד לא רעב, אני כן לפעמים". כששאלתי אותה איך משפיעה עליה העבודה בזנות, ענתה: "זה לא קל, אני חייבת לעבוד גם בימי מחזור. אני רוצה להרוג את כולם אבל נושכת את עצמי", היא הפשילה את הסוודר, חשפה את זרועה ונשכה את עצמה להמחיש כשדמעות מציפות את עיניה. התמונה הזאת לא עוזבת אותי מאז. היא נצרבה עמוק בלבי.

לאורך שנות הסיקור חזרתי ופגשתי נשים חסרות מעמד שהגיעו לישראל כ"כלה בהזמנה" (תופעת בת של סחר בנשים) ממזרח אירופה ומהמזרח הרחוק; וקורבנות סחר ממדינות חבר העמים שנותרו בישראל והתחתנו עם גבר ישראלי – לרוב מהרשת שסחרה בהן, מתוך רצון להינצל, אך התבוססו בחיים אלימים. לכל האוכלוסייה הזאת נוספו באחרונה גם מבקשות המקלט מאריתריאה ומסודאן שנשאבות למעגלי הזנות או שסובלות מאלימות במשפחה ודלתות המקלטים לנשים מוכות פתוחות עבורן במשורה, ודלתות מרכזי השיקום לנשים בזנות סגורות בפניהן באופן מוחלט.

בשבוע שעבר התקיים דיון בכנסת בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי תחת הכותרת: "השקופות – נשים חסרות מעמד". מצער היה לגלות שאף גוף תקשורת לא התייחס לדיון ולא מצא לנכון להציף את הנושא הכאוב הזה. ממלאת מקום יו"ר הוועדה, חברת הכנסת מירב בן-ארי ("כולנו") הדגישה את האחריות של המדינה לטיפול בנושא ומיקדה את הדיון בנשים חסרות המעמד שמתמודדות עם אלימות בנסיבות שונות וכיום אינן זכאיות למרבית המענים הניתנים על ידי הרשויות לנשים נפגעות אלימות בעלות אזרחות ישראלית.

נ', אישה חסרת מעמד שהגיעה לישראל ממולדובה, אם לילדה בת שמונה, נשברה בבכי כשחלקה את סיפור חייה: "הייתי נערה חסרת כל והרגשתי שאין לי סיכוי בעולם הזה", סיפרה. "הכרתי גבר ישראלי באינטרנט שהבטיח שאם אגיע לישראל הוא ייתן לי הכל. הוברחתי ב-2001 ממצרים לישראל. הוא לקח לי את הדרכון והתעלל בי, עשה בגופי מה שרצה. הבנתי שעשיתי את טעות חיי. הוא אסר עלי לצאת או לדבר עם אנשים. יום אחד אזרתי אומץ וברחתי. הייתי ברחובות, לא היה לי שקל בכיס אבל העדפתי למות ברחוב מאשר אצלו בידיים.

"לאחר מכן נכנסתי להיריון מבחור ישראלי אחר שהכרתי, שלאחר מכן השתלט גם הוא על חיי. ברחתי עם הבת שלי למעון לנשים מוכות. עד היום אני בלי מעמד, בלי קופת חולים, בלי אישור עבודה ומשרד הפנים אמר לי לצאת מהארץ. לא בחרתי לחיות כאן באופן לא חוקי, אני מצטערת על טעויותיי אבל אם איאלץ לחזור למולדתי איענש על מה שאנשים שפלים גרמו לי. אני מבקשת שיתנו לי להישאר ולגדל כאן את בתי ולא במדינה שלא ראתה מעולם".

חברת הכנסת קסניה סבטלובה
מוטי מילרוד

חברת הכנסת קסניה סבטלובה ("המחנה הציוני") שיזמה את הדיון הדגישה ש"אין שבוע שאני לא מקבלת פניות בנושא הזה". היא שירטטה איך הופכת הרשות לאוכלוסין המעלימה עין מהתופעה לגוף המנוצל על ידי הגברים הישראלים האלימים לדיכוי הנשים ולהתעללות בהן: "במקרים בהם מגיעה לישראל אישה שאינה ישראלית או יהודייה מחו"ל לצורך נישואים, בני הזוג פונים לרשות האוכלוסין לקבלת מעמד קבע ואז הבעל צריך לחתום באופן קבוע במשך חמש שנים על כך שהם נמצאים בזוגיות. לצד נישואים תקינים קיימים מקרים בהם הבעל מתעלל באשתו – פיזית, מנטלית, כלכלית ומינית. האישה חוששת להתלונן כי הוא מאיים שיפסיק את ההליך שמקנה לה מעמד. במקרה כזה שבו ההליך נפסק, היא מגורשת למדינת המוצא והילדים הופכים מיד לקלף מיקוח במאבק. במקרים אחרים, חודשים ספורים לפני סיום חמש השנים של התהליך, הגבר פונה לרשות ההגירה ואומר שהזוגיות הגיעה לסיומה ומבקש להחזיר את האישה למדינתה כמו סחורה שאפשר להחזיר לשולח".

חברת הכנסת סבטלובה ציינה עוד כי קיים מ-2006 נוהל במשרד הפנים שמכיר בכך שיש להגן על נשים מהגרות מוכות ומאפשר את הסדרת מעמדן אבל הנוהל אינו ידוע ונגיש לנשים.

עלוה קולן, מקדמת מדיניות בא.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט) הוסיפה כי נשים מבקשות מקלט נפגעות אלימות במשפחה, כמו כלל הנשים חסרות המעמד מקבלות כיום טיפול ממשרד הרווחה רק במצב של סכנה מיידית לשלומן ולחייהן. לדבריה, "אין ליווי שוטף, אין זיהוי מוקדם, אין מרכזים למניעת אלימות. מי שנותן להן מענה הם רק המקלטים שעושים עבודת קודש, אבל בלי כלים כמו ביטוח בריאות והנגשה לשונית (אף אחד מהצוותים במקלטים לא דובר טיגרינית) קשה מאוד להעניק את הטיפול. הן גם לא זכאיות להבטחת הכנסה בזמן שהייתן במקלט ולא למענק הסתגלות כשהן יוצאות ממנו. רבות נאלצות לחזור לבית המכה כי אין להן איך לפרנס את עצמן ואת ילדיהן".

הנושא אינו חדש לרשויות הממשיכות לעצום עין ולהימנע מלטפל בתופעה. דו"ח מבקר המדינה מ-2014 התייחס לנושא בחריפות והפנה אצבע מאשימה למשרד הרווחה שהפקיר אותן. משרד הרווחה בתגובה פרסם תוכנית לטיפול בבגירים שאינם בני הרחקה הכוללת מענה לארבע אוכלוסיות מוחלשות, בהן גם קורבנות סחר ונשים חסרות מעמד שהן קורבנות אלימות. משרד הרווחה דרש לטיפול בתופעה תקצוב של 40 מיליון שקלים ממשרד האוצר. בדיון בכנסת התגלה כי משרד האוצר אישר בשנת 2017 העברה של 10 מיליון שקל למשרד הרווחה לצורך מימוש חלקי של התוכנית,  אך עד כה המדיניות לא מומשה.

אפרת שרעבי, סגנית מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד הרווחה מסבירה: "מאחר והתוכנית תוקצבה כרגע רק ב-10 מיליון שקל, היינו צריכים להחליט מי האוכלוסיות שהכי זקוקות למענה המיידי והוחלט להעניקו למי שזקוקים לטיפול בהגנה תחת קורת גג, 24 שעות ביממה במסגרת חוץ ביתיות. בימים הקרובים התקציבים יחולקו לטובת המכסות".

לשון אחר: 25% מהתקציב הועבר למשרד הרווחה כבר לפני חצי שנה. משרד הרווחה עשה שימוש אחר בתקציב שיועד לנשים חסרות מעמד נפגעות אלימות וקורבנות סחר ושוב דחק את האוכלוסייה השקופה הזאת לשוליים. חברות הכנסת בן-ארי וסבטלובה הזדעקו בצדק מההתעלמות מצרכי הנשים חסרות המעמד – קורבנות הסחר וקורבנות האלימות, והדגישו את חיוניות העזרה ומניעת הידרדרותן.

הדס דריקס, ראש דסק ברשות האוכלוסין וההגירה הסבירה כי הוועדה הבין-משרדית שדנה בבקשות אזרחות של אזרחים זרים מטעמים חריגים (הוועדה ההומניטרית) מתכנסת אחת לחודש ופועלת על פי קריטריונים ידועים. עוד לדבריה הנוהל של הפסקת הליך מדורג לקבלת אזרחות בעקבות אלימות מפורסם באתר וגם הפקידים מונחים להגיש בקשה אם מזוהה מקרה כזה. "מדי שנה יש כ-20 בקשות כאלה, הרוב מתקבלות. מי שמגישה בקשה מקבלת מעמד זמני עד תום הדיון בבקשה וכבר אינה חסרת מעמד. גם מקרים שלא עומדים בתנאי הסף של הנוהל אנחנו כן מעבירים לוועדה הבין משרדית", אמרה.

חברת הכנסת מירב בן ארי
אמיל סלמן

חברת הכנסת חנין זועבי ("הרשימה המשותפת") העירה בצדק שההגנה הכי יעילה שישראל יכולה לספק לנשים אלה היא מעמד. "הנשים האלה חוות אלימות ומפחדות להתלונן כי זה יגרום להן לאבד הכל". חברת הכנסת זועבי ביקרה את אופן פעולת הוועדה לעניינים הומניטריים ברשות האוכלוסין וההגירה והצביעה על העדר השקיפות והקריטריונים העלומים של הוועדה והסחבת הבירוקרטית שבה היא מתנהלת.

עו"ד ליאת שטיינברג המייצגת נשים חסרות מעמד מוכות שפונות לוועדה ההומניטרית ציינה ש"בקשות רבות לא עוברות את הסינון של ראשי הדסק ברשות האוכלוסין וההגירה וכלל לא מגיעות לוועדה ההומניטרית. אני אישית מגישה יותר מ-20 בקשות בשנה, 95% מהן נדחות. האבסורד הוא שגם ילד בעל אזרחות ישראלית לא מקנה מעמד לאמא ואז נוצר מצב שגם האמא מגורשת וגם הילד".

הדיון ננעל בדרישה של חברת הכנסת בן-ארי לקבל ממשרד הרווחה את פירוט חלוקת התקציבים באופן שישקף איזה מענים בדיוק יינתנו לנשים חסרות מעמד נפגעות אלימות. כמו כן דרשה ממשרד האוכלוסין וההגירה פירוט של כל הבקשות של נשים חסרות מעמד נפגעות אלימות שהועברו לוועדה ההומניטרית ושקיפות של ההליך לפיו מתקבלות ההחלטות הרות הגורל.

יש לקוות שהצפת הנושא באמצעות הדיון בכנסת והפניית המבט למחדלי משרד הרווחה ולאדישות של משרד האוכלוסין תביא לטיפול הומאני בנשים חסרות המעמד, ושהממסד הישראלי לא ייראה בהן נשים שקופות אלא בנות-אדם.

השדולה החילונית בכנסת מתכנסת לראשונה; יו"ר השדולה ח"כ תמר זנדברג:"הציבור החילוני לא מטומטם למרות שיש מי שחושב שהוא כזה. כל פעם שמתגרים בנו אנחנו יוצאים מנצחים"

תאריך: 16.1.18

לאחר אישורו של חוק המרכולים בכנסת בשבוע שעבר, התכנסה היום (שלישי) לראשונה השדולה החילונית בכנסת בהובלתם של ח"כ תמר זנדברג (מרצ) וח"כ עמר בר-לב (המחנה הציוני) לכינוס ראשון בהשתתפות הורים ובני נוער מ"הפורום החילוני". להשקת השדולה לא הגיע אף חבר כנסת מהקואליציה (גם לא ממפלגות כולנו וישראל ביתנו) וגם לא חבר כנסת ממפלגת האופוזיציה יש עתיד.
חברי כנסת רבים לקחו חלק במפגש השדולה, ואמרו בין השאר את הדברים הבאים:

יו"ר השדולה, ח"כ תמר זנדברג (מרצ): "אם החלטתם להרוג את הסטטוס קוו, יש לנו חדשות בשבילכם, אנחנו בעד וזה יהיה לכיוון שלנו. תחבורה בשבת, נישואים אזרחיים, הפסקת ההפרדה המגדרית – אנחנו הולכים עד הסוף.
"הציבור החילוני לא מטומטם למרות שיש מי שחושב שהוא כזה. כל פעם שמתגרים בנו יותר מידי אנחנו יוצאים מנצחים. ככה קרה עם הטלוויזיה בשבת ועם בתי הקולנוע וככה יקרה עם תחבורה בשבת ושאר הנושאים. העובדה שרק שלושה ח"כים הסכימו לשבת בשדולה הזאת, מדגישים כמה היא נחוצה. הפער בין כמות האנשים האדירה שהגיעה לפה לעומת ההיענות של הח"כים אומר הכל – הציבור הפנים את מה שהכנסת טרם הפנימה, יש ציבור חילוני בישראל וגם לו יש זכויות.
"אנחנו לא בודקים אף אחד בציציות. קידוש בשישי וכדורגל בשבת זה בסדר, אבל אנחנו לא מוכנים לראות את ישראל מתקפלת ונלחצת מהפרדה מגדרית. אנחנו לא מתכוונים לחנך את הילדים שלנו כאילו מי שלא מאמין באלוהים שווה פחות.היהדות שלנו היא מתקדמת, היא קיימת והיא חילונית. השבת שלנו לא תחסם בגלל שדרעי מתנדנד על אחוז החסימה. שלטון האייתולות זה לא בישראל".

ח"כ עמר בר-לב (המחנה הציוני), יו"ר משותף: "כיום המילה 'חילוניות' מפחידה פוליטיקאים, בגלל הצלחתה של תעמולה הטוענת שיש ניגוד בין חילוניות ליהדות, וכך הופכת החילוניות למילת גנאי. אולם אין מדובר במילה אנטי דתית, אלא בהגדרה המייצגת את רוב אזרחי המדינה, ולכן היא ממלכתית. הציבור החילוני, הממלכתי, שמהווה את רוב הציבור הישראלי, נמצא תחת מתקפה של גורמים אינטרסנטיים המובילים כפייה דתית, או בשמה הנוסף – הדתה, במרחב הציבורי. עלינו להיאבק בכך למען החופש לבחור את הערכים על פיהם אנו חיים ומחנכים את ילדינו".

ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני): מי היה חושב שבכנסת ישראל בשנת 2018 צריך להיות אמיץ כדי להצטרף לשדולה החילונית? החילונים הם מרבית הציבור בישראל, והגיעה העת כי נבחרי הציבור, בכל המפלגות, יפנימו זאת.למתנחלים יש לובי, גם לחרדים. הם לא רוב אך נוהגים ככזה. לעומת זו, אנו רוב ברור ומובהק. זכותנו שאיש לא יכתיב לנו כיצד לחיות ולהתנהג, כיצד להתחתן, להתגרש, או אפילו להקבר בארצנו. אין ״יהודים טובים יותר ויהודים טובים פחות״. אנו מאמינים ב״חיה ותן לחיות״ ומצפים שכך ינהגו גם כלפינו, החילונים״.

ח"כ ד"ר נחמן שי (המחנה הציוני): "עיתוי השדולה נפל בעיצומו של קרב. בעת שאנו מותקפים ע"י קבוצה חרדית, שמנסה להכריח את כלל הציבור לאמץ אורח חיים השונה לחלוטין ממה שהוא רוצה ורגיל. בחדרי חדרים נתפס אמש גפני מודה בכך שהם מחויבים לשינוי הסטטוס קוו במדינת ישראל, ולא לשימורו, כפי שהצהירו. יהדות אינה רק דת. אם היא הייתה רק דת, מדינת ישראל לא הייתה קמה. לא נותנים מדינות לדתות אלא ללאומים".
ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני): "אני רוצה מדינה דמוקרטית, שמאפשרת לכל אחת ואחד להיות יהודייה ויהודי או לא יהודייה ולא יהודי כמו שהוא או היא רוצה. וצריך להגיד דבר אחרון, שימו לב מה קרה לנו עוד באובדן של הממלכתיות החילונית. מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי, היא היום המדינה היחידה בעולם שלא מכירה בכל סוגי היהודיות והיהודים באותה מידה. אין משהו שממחיש את האיום של האורתודוקסיה על הקיום היהודי היום יותר מאשר הדבר הזה".
ח"כ פרופ' יוסי יונה (המחנה הציוני): "החילוניות לא צריכה להפוך לתנועה אידיאולוגית ששואפלת לחלן את האחר, אלא להבטיח שאלה האחוזים בפרשנויות שונות של יהדות, וביניהן יהדות כתרבות ויהדות שאינה מחייבת כפיפות מלאה להלכה, יוכלו לקיים את אורח חייהם מבלי להתמודד עם כפייה דתית והדתה".

ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני): "אני אתאיסט גאה בעזרת השם. לא הרגשתי מאוים כשבאתי הנה, חשוב מאוד לקיומנו, אני לא צוחק. החילוניות שלנו עומדת על שני רגליים מוצקות מאוד- דרך ארץ קודמת לתורה, זה כל הסיפור. אנחנו לא יכולים להתעלם מהמסורת היהודית שאנחנו באים ממנה, וחלקנו אף אוהבים אותה. אני אוהב יהדות, אבל אני גאה מאוד באתאיסטיות שלי, ואני חושב שלי אין סתירה ביניהם. אנשים אתאיסטיים יכולים להכיל אנשים דתיים, אבל הפוך זה לא קורה, ועל זה צריך להיאבק."
ח"כ מוסי רז (מרצ): "העניין של הדתה, זאת תופעה זרה לנו, זרה למדינה, ואנחנו חייבים לעצור אותה. אנחנו החילונים כנראה הפכנו למיעוט במדינת ישראל, כדאי שנפנים את הדבר הזה. אנחנו צריכים להיאבק על הזכויות שלנו, כאן ומחוץ לבית הזה. אפילו כדי לראות טלוויזיה בשבת, עו"ד רסלר היה צריך ללכת לבית המשפט העליון בבג"ץ. כדי לצפות בקולנוע בשבת היינו זקוקים לפסיקה של איילה פוקצ'ה, אחרת זה לא היה קורה. לאכול במסעדות בשבת, היינו צריכים ללכת במשך חודשים ארוכים להפגין מול המי ומי."

ח"כ עודד פורר מסיעת 'ישראל ביתנו' אמר ברשתות החברתיות על התכנסות השדולה (שבה לא נכח):"זו לא השדולה החילונית בכנסת זו השדולה השמאלנית בכנסת."

ח"כ סבטלובה לדנילוביץ': בטל סגירת המולתקא, הוא נחוץ בעיר מעורבת

branza.co.il

אירוע התמכה שנערך במולתקא-מפגש (צילום: פייסבוק פורום לדו קיום)

ח”כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) פנתה במכתב לראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ, בעקבות ההחלטה לסגור את מועדון "המולתקא-מפגש" בבאר שבע, בשל מה שלטענת העיריה מהווה פעילות פוליטית אסורה.

סבטלובה כתבה: “המועדון, היחיד מסוגו בעיר, מהווה מקום מפגש בין יהודים לערבים, ונחיצותו בעיר מעורבת כבאר שבע אינה מוטלת בספק. סגירת המועדון בסמוך לקיום אירוע העוסק בחופש המצפון – נושא טעון ככל שיהיה, מדיפה ריח חריף של פגיעה בחופש הביטוי, זאת בעיקר לאחר פניותיהם של ארגוני ימין בעניין, ותגובת העירייה המצטיירת, ובצדק, ככניעה להם.  על כן, מהטעמים שציינתי ועוד, אבקש כי תשקול שוב בכובד ראש את החלטת העירייה להביא לסגירת המועדון ותבטלה”.

תא אופק באוניברסיטת בן גוריון, של המחנה הציוני, היא זו שהעלתה את הנושא בפני סבטלובה. בין עיריית באר שבע לבין הפורום לדו קיום בנגב מחלוקת לגבי אופי הפעילויות במקום. הפורום לדו קיום מבקש לערוך במקום דיונים בנושאים מהותיים לחברה הישראלית, לרבות סרבנות מצפונית לשרת בצה"ל, פעילות תעשיית הנשק של ישראל ועוד נושאים, הנחשבים אסורים לדיון בחברה הישראלית. פעילות המועדון בבאר שבע נתקל לא אחת בהתנגדות גורמי ימין וחברי מועצה מסיעות הימין במועצת העיר.

בפורום לדו קיום, מצידם, אומרים כי ההחלטה לסגור את המועדון פוליטית ונעשתה בלחץ גורמי ימין. "עיריית באר-שבע פועלת באמצעים כוחניים, ונשענת על הסתה שקרית, כדי לסגור בית תרבות משותף, יחיד מסוגו בעיר. לנו אין כוונה להיעלם, אנחנו מתכוונים להמשיך ולהיאבק על זכותנו לחופש ביטוי ודעה, מתוך אמונה שלמה שבבאר-שבע יש מקום לכולנו", אמרו במולתקא-מפגש". ביום ראשון נערך במקום אירוע תמיכה, נגד סגירת המועדון, אליו הגיעו עשרות פעילים. אנשי המולתקא הפגינו ברחבת עיריית באר שבע כשפיהם מכוסים בנייר דבק.

"סגירת המוﬠדון בסמוך לקיום אירוﬠ הﬠוסק בחופש המצפון, נושא טﬠון ככל שיהיה, מדיפה ריח חריף של פגיﬠה בחופש הביטוי, זאת בﬠיקר לאחר פניותיהם של ארגוני ימין בﬠניין ותגובת הﬠירייה המצטיירת, ובצדק, ככניﬠה להם", כותבת סבטלובה לדנילוביץ'.

בעירייה צוין לא מכבר, כי הוצע לאנשי מולתקא לערוך את פעילויותיהם באולם אחר, תמורת תשלום, כפי שעושות עמותות אחרות בעלות אופי פוליטי, אך למרות שחלק מהמשתתפים הסכימו לכך, בפורום לדו קיום שללו את ההצעה על הסף.