ניוזלטר סיכום מושב 27.8.17

27 באוגוסט 2017

חברות וחברים יקרים, כך היה מושב הקיץ האחרון.

לחצו על התמונה מעלה וצפו בסרטון סיכום המושב שלי!

אלו חלק מהדברים בהם עסקתי: פנסיות לעולים ודיור ציבורי, על מאבק בשחיתות השלטונית ושימור אתרי מורשת במזרח התיכון, ועוד.


12 שנים להתנתקות: תובנות מוקדמות, ומאוחרות

השבוע ציינו 12 שנים להתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון. אז, ב 2005 הייתי שם, גם בגוש קטיף וגם בעזה וסיקרתי את האירועים הדרמטיים בשני צדי הגבול.

קראו את המאמר שכתבתי למעריב.

בכל פעם שהממשלה מסתכלת לצד השני כשמוקם עוד מאחז, אני לא רק חושבת מה יגידו בעולם, אלא גם חוזרת 12 שנה אחורה, לפינוי גוש קטיף ולתובנות שהיו לי בעקבותיו מהשטח: תחילה כתלמידת אולפנה שבקרה בישובי הרצועה, וכעבור כמה שנים כעיתונאית.


למה אין שגריר ישראלי בקהיר?

יחסי ישראל ומצרים נמצאים בשפל חסר תקדים.

38 שנים חלפו מהסכם קמפ דויד. אך למעט יחסים ביטחוניים, חוזה השלום בימים אלו כמעט ואינו מורגש, והשגריר  למצרים עושה את עבודתו מירושלים במקום מקהיר.

יש לפעול לשנות זאת. זה גם בידינו.

האזינו לראיון עמי בגלי צה"ל.


מסע בזמן: 26 שנים אחורה, ליום בו עליתי לארץ

לפני 26 שנים בדיוק, ב-14 לאוגוסט 1991, יצאתי עם משפחתי, אמא וסבתא, מהחלל הקריר של נמל התעופה בן-גוריון אל השקיעה האדומה ומזג האוויר הלח של אזור לוד.

המסע אל תוך הישראליות שלי, וקרוב לודאי של כל עולה, נמשך כל החיים ובתוך כל אחד מאתנו יש פיסה קטנה, לפעמים ברמת הזיכרונות של אותו ה"מדבר" שכל מי שיוצא מהגולה לישראל חוצה אותו.

צפו בשיחתי עם גל גבאי הנפלאה בתכניתה "פרשת דרכים".


מדוע התחפשתי לפמיניסטית האגדית גלוריה סטיינהם?

לחצו על התמונה ותגלו את התשובה.

וגם: על הפרויקט המרגש של "כולן – לקידום השיח והעשייה הפמיניסטית בישראל":


בואו נפגש בפתח תקוה ב-30.8! 

מוזמנים לערב אוריינטלי ומיוחד בשפה הרוסית, בו אספר על מסעותיי במזרח התיכון ועל התובנות מהם.

לחצו על הקישור להרשמה!


בואו נפגש בחיפה ב-14.9! באירוע עם תנועת "דרכנו"

אני שמחה להזמין אתכם גם לאירוע בהובלת תנועת "דרכנו" בחיפה. נדבר על המזרח התיכון, ועל עתידה של ישראל בשכונה המורכבת הזאת, וגם על ההזדמנויות.

לחצו על התמונה להרשמה!

וזה הכל בינתיים.

לשכתי ואני נשמח לעמוד לשירותכם, לשמוע דעות, הצעות ובקשות, וגם לתאם חוגי בית בכל הארץ.

מוזמנים לקרוא עוד באתר שלי, לעקוב אחר פעילותי בעמ' הפייסבוק שלי ובטוויטר, ולצפות בדברים שאמרתי בערוץ היוטיוב שלי.

לשאלות ופרטים נוספים ניתן לפנות אלינו בדוא"ל:  ksenias@knesset.gov.il

או בטלפון: 02-6408111

נייד (שי גל): 054-4310320

שלכם ולשרותכם,

ח"כ קסניה סבטלובה

השבוע במזרח התיכון – הטור השבועי של ח"כ קסניה סבטלובה על ענייני האזור – 30.6.17

השבוע במזרח התיכון.

מאת ח"כ קסניה סבטלובה, חברת ועדת החוץ והביטחון, בעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

והשבוע: משבר החשמל בעזה עומד לחלוף, האם חמאס ימשיך להתחזק?,  מי ישקם את סוריה ועיראק אחרי לכתו של דאע"ש?

וגם: האם הריב הגדול במפרץ הפרסי עומד להסתיים? ומי מדבר בשם לבנון?

חברים יקרים,

עוד שבוע עמוס במאורעות דרמטיים עבר עלינו במזרח התיכון. חלק מהמאורעות דווקא חיוביים: התקדמותן של החזית הסורית הדמוקרטית בא-רקה ושל כוחות הקואליציה האמריקאית-עיראקית במוסול מסמנות את קיצו הקרב של דאע"ש כישות מדינית וזורות תקווה בלבבות של מאות אלפי גברים, נשים, ילדים וזקנים שעונו ונרדפו על ידי הארגון הרצחני. עם השמחה מגיעות השאלות הטורדניות שחייבות להישאל: מי ישלוט ויחזיק בשטח המשוחרר? האם המתחים העדתיים והקהילתיים ירדו או יתגברו לאחר שאנשי דאע"ש יתפזרו לכל עבר כשהם נושאים בלבבותיהם שנאה יוקדת לכל דבר חי?

כנ"ל גם בעזה. משבר החשמל עוד לא נפתר, אך המשאיות המצריות הרבות שעמוסות בדלק כבר נכנסו לרצועה השבוע, ובקהיר מתגבשת לה תכנית להחזרת מחמד דחלאן, יריבו המר של מחמוד עבאס לרצועה. תושבי עזה יקבלו את החשמל לבתיהם, אך גם תנועת החמאס תקבל ואף תתחזק מהמשבר הנוכחי ותמשיך בסדרת פגישות תיאום עם הבכירים האיראנים בטהרן וראשי חיזבאללה בביירות. כך נראה השבוע הזה במזרח התיכון.

משבר החשמל בעזה עומד לחלוף, חמאס ימשיך להתחזק

להכתיר את מחמד דחלאן בתור ראש הממשלה של רצועה עזה, לאפשר מעבר סחורות ובני אדם במעברים המחברים את הרצועה לישראל ולמצרים ולגרום לחמאס להפסיק לתמוך בג'יהדיסטים בצפון סיני – אלה הם עיקרי התכנית המצרית הסודית שפרטיה נחשפו לפני מספר ימים.

גם בקהיר מבינים שהמצב בעזה הוא בלתי אפשרי וכי למשבר ההומניטרי תהיינה השלכות לא רק בגבול עם ישראל, אלא גם בגבול עם מצרים. אנשי מחמד דחלאן בינתיים מכחישים, אך לא בצורה מאוד נחרצת, בעוד שבאזור הגבול בין עזה למצרים כבר החלו עבודות למען יצירת אזור חיץ בין רפיח הפלסטינית לבין רפיח המצרית.

המשאיות המצריות עם דלק, שככל הנראה משולמות מכיסיו העמוקים של שליט אבו-דאבי, יישארו בצד המצרי אם יתגלה איזשהו קשר בין חמאס על כל פלגיו לבין האויבים המרים של המדינה המצרית – אנשי "אנסאר בית אל-מקדס" בסיני שנשבעו אמונים לארגון דאע"ש. בתכנית של המצרים שבסה"כ מציעה את אותו הדבר שהוצע לחמאס כבר כמה פעמים – לוותר על שליטה במעברים לטובת אנשי פת"ח, יש רק חסרון אחד. אנשי חמאס אינם מתכוונים לוותר על נשקם, וככל שלעזה יזרמו יותר סחורות וחומרים כך גם יגבר ייצור הנשק העצמי, גם המנהרות ייחפרו בקצב מהיר יותר. אם חמאס שאיבד את המימון הקטארי ונמצא בשעתו הקשה מוכן לפשרות מפליגות, אז מדוע שלא יסור למרותו של ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן ויוותר על שליטה במעברים לטובתו, כפי שהוצע לא פעם בעבר? לכך יש שתי סיבות משמעותיות: בחמאס מאמינים שיהיה להם יותר קל לעבוד מול דחלאן מאשר עם אבו-מאזן שנוא נפשם, בעוד שבמצרים התאכזבו מיו"ר הרשות ומסביבתו וכבר כמה שנים תומכים בצורה די גלויה במחמד דחלאן בו הם רואים יורש פוטנציאלי לאבו-מאזן.

חשוב להבין שמצרים יכולה לקבל את נוכחותו של חמאס בעזה כל עוד הוא לא פוגע בביטחונה, אך השאלה היא האם ישראל תוכל להסכים לכך? אם תכנית הזאת תתממש – וכרגע לא ברור אם זה יקרה – בפועל זה יגרום להתחזקות ואף להנצחת שלטון החמאס ברצועה ולחיסול האפשרות להקמת מדינה פלסטינית. לדחלאן יש בסיס מסויים שתומך בו בעזה, במיוחד לאור המתנות הנדיבות שהוא מפזר בין מחנות הפליטים, אך בגדה הוא ייתקל בהתנגדות חריפה של הטוענים לכתר שמצטופפים ליד אבו-מאזן. הפילוג הפלסטיני יישרת היטב את אלה בישראל שמכריזים מתחת לכל עץ רענן על כך שמדינה פלסטינית לא תקום בעודם שרים "שתי גדות לירדן".

מי ישקם את סוריה ועיראק אחרי לכתו של דאע"ש?

ביום חמישי הכריזה הטלויזיה העיראקית על כך שה"ישות הדאע"שית פסקה מלהתקיים". ההודעה נמסרה בעקבות הרחבת השליטה על כמה שכונות במוסול והשתלטות על מסגד אל-נורי העתיק שאנשי דאע"ש הפציצו לפני כשבוע. הקרבות בעיר נמשכים, אנשי דאע"ש שנשארו במוצול מילכדו את הבתים של התושבים וממשיכים לזרוע פחד ואימה ברחובות העיר, אך הסוף בכל זאת נראה קרוב.

גם בא-ראקה הודיעו הכוחות הכורדים שנלחמים בדאע"ש על כך שהם קרובים להשתלטות על העיר. שני הבסיסים החשובים של הארגון הרצחני ישוחררו, אלפי בני אדם יוכלו לאתר את קרוביהם, נשים ונערות שנהפכו לשפחות ונמכרו בשוק העבדים ישוחררו, העביות השחורות ייזרקו לפח וברחובות מוסול וא-ראקה שוב תתנגן מוזיקה – דאע"ש אסר על השמעת מוזיקה שאינה דתית, במיוחד על שירת נשים שכנראה מאיימת על אלה שמתיימרים לדבר בשם אלוהים בכל העולם.

יחד עם זאת, המאבק הגדול לייצוב האזור רק מתחיל. במוסול התושבים הסוניים מפחדים מנקמתן של המיליציות השיעיות, אל-חשד א-שעבי ואחרות. בא-ראקה חוששים גם כן מטיהור  אתני מצדם של הכוחות הכורדים. ברור לכל שהסיבות שמלכתחילה הביאו להתפרצות המגפה הדאע"שית בא-שם, אותו אזור היסטורי שכולל בתוכו חלקים מסוריה, עיראק, ירדן וארץ ישראל, לא נעלמו. ריסוקן של זהויות לאומיות והתגברות זהויות דתיות מאיים על המשך הקיום של קבוצות אתניות ודתיות מגוונות הקיימות במרחב הזה. בסוריה אין כעת מי שייקח על עצמו את תהליך ההחלמה והריפוי, גם בעיראק השלטון המרכזי חלש. אך הסוגיה הזאת לא תטופל ואם מערכת האיזונים החדשה לא תווצר, האזור יחזור חיש מהר לידי פנאטים כאלה ואחרים שתמיד ממלאים את הואקום השלטוני והזהותי.

הכיוון הוא סולחה: הריב הגדול במפרץ הפרסי עומד להסתיים

השבוע נמשכו גישושים בין קטאר לשכנותיה הערביות, בתיווך כווית – המגשרת האזורית. בשבוע הבא כל הצדדים ייפגשו בוושינגטון, שם מודאגים מאוד מהמשבר הנוכחי וחוששים שהוא משרת בעיקר את עיראק. לפני יומיים קטאר מסרה כי "רשימת הדרישות הינה לא הגיונית, אך בדוחא מוכנים לשקול כיצד להתמודד עם  כמה מהסעיפים".

מעניין, שברגע האחרון מרשימת הדרישות הסעודיות הוסרה הדרישה להפסיק לתמוך בחמאס, בעוד שהדרישה להפסיק לממן את הארגונים הסלפיים הקיצוניים נשארה בעינה.

הויתור הזה הוא דווקא מובן –  אם חמאס תתנתק מהאחים המוסלמים ולא תתמוך גם בדאע"ש בסיני, היא אינה מאיימת יותר על מצרים או על מי מהמדינות הסוניות, בעוד שביטחון ישראל הוא בעיה של ישראל בלבד. סביר להניח שבארה"ב ינסו לגבש מסמך הבנות כבר בשבוע הבא על מנת לגרום לצדדים שנסחפו עם הונדטה שלהם לחזור למשימה העיקרית שלהם (בעיני ארה"ב) – להילחם בדאע"ש ולבלום את איראן.

מי מדבר בשם לבנון?

שר הפנים הלבנוני נוהד אל משנוק יוצא במתקפה חריפה נגד חיזבאללה לאחר התבטאויות פרובוקטיביות של חסן נסראללה, מזכ"ל הארגון בתחילת השבוע.

נסראללה הבטיח שבמלחמה העתידית עם ישראל אלפי שיעים מעיראק, תימן ואפגניסטאן יבואו לעזרתם של הלבנונים. מול הבתים של מטולה השבוע הוצבו שלטים עם סמלים של חזבאללה ודיוקנם של האיתוללות האיראניות בצירוף של כיתוב "אנו באים".  בתגובה לדבריו של נסראללה אמר שר הפנים משנוק כי "נסראללה לא מייצג את הממשלה הלבנונית או את העם הלבנוני. הוא נמצא הרחק מהדרך בה נמצאת לבנון כעת". בפגישתו עם הנשיא מישל עוון בארמון בעבדה הוא הוסיף ש"במקום לגייס כוחות זרים, על לבנון למצוא פתרונות לבעיותיה. אנו לא רוצים לייבא את המלחמה הסורית אלינו ללבנון" הדגיש. אך החולשה של הצבא הלבנוני והמדינה הלבנונית באופן כללי והביטחון של מזכ"ל חיזבאללה לא משאירים מקום לספק: לא נוהד משנוק או אישים לבנונים אחרים החולמים על פיתוח וקידמה הם שיקבעו כשתגיע העת לסבב הבא בצפון. ייתכן שההחלטה תתקבל אפילו לא בביירות או בעלבכ, אלא הרחק משם, במטה של משמרות המהפכה האיראניות בטהרן.

השבוע במזרח התיכון – הטור השבועי של ח"כ קסניה סבטלובה על ענייני האזור 24.6.17

השבוע במזרח התיכון.

מאת ח"כ קסניה סבטלובה, חברת ועדת החוץ והביטחון, בעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

מיהו הנסיך מוחמד בין סלמן? האם הוא ישנה את פני הממלכה הסעודית? 

איך משנים את המשוואה בעזה? האם הרשות הפלסטינית תפסיק לממן מחבלים? 

עוד שבוע מלא התרחשויות עבר עלינו כאן במזרח התיכון. חודש הרמדאן הגיע לסופו וזוהי הזדמנות נהדרת לברך את המוסלמים אזרחי מדינת ישראל ובכל העולם בברכת איד אל פיטר.

אך למרות החגים, ולמרות המסורת האיסלאמית העתיקה על פיה הצדדים הלוחמים לקחו פסק זמן מהלחימה וסיכמו על הפסקת האש בזמן החודש המקודש, ובמיוחד בזמן החגים, הטרור נמשך: בערב איד אל פיטר מחבלים זממו לפוצץ את המסגד הגדול במכה ולגרום לכמות עצומה של נפגעים.

גם עידוד הטרור נמשך – מפי המנהיגים, כמו חסן נסראללה, שביום אל-קודס הבינלאומי הנחגג באיראן ובעוד מספר מדינות, שוב קרא להשמדתה של מדינת ישראל, וגם באמצעי התקשורת ובמדיה החברתית.

מעטים הם אנשים כגון ידידי, פרופסור מחמד דג'אני הפלסטיני, שפעם לימד באוניברסיטת אל-קודס ולקח את הסטודנטים שלו למחנה ההשמדה אושויץ על מנת ללמדם על השואה ולקחיה. פרופסור דג'אני הקים תנועה ששמה "אל-וסאטיה" – מתינות. אם פעם נגיע לעמק השווה, זה יהיה רק בזכות אנשים כמוהו, שממשיכים לקרוא לדיאלוג ודו-קיום למרות האיומים הבלתי פוסקים. בטוחה אני שרק בזכות החיבורים עם אנשים כמו פרופסור דג'אני, ותוך מאבק רציני בטרור ועידוד הטרור, יחד עם אלו ששותפים לדעותינו, נוכל לייצר עתיד טוב יותר לנו ולילדינו. ועכשיו לאירועים הבולטים של השבוע.

מיהו הנסיך מחמד בין סלמן? האם הוא ישנה את פניה של הממלכה הסעודית?

בצעד חד אך לא מפתיע החליט השבוע המלך הסעודי, סלמן, למנות את בנו האהוב מחמד בן סלמן בן ה-31 לתפקיד יורש העצר, זאת במקום אחיינו מחמד בן נאיף, בן ה-57.

העולם שייך לצעירים, אומר השיר הידוע, ובמובן מסויים מבטא את המהפכה הבין-דורית שמתרחשת עכשיו במפרץ הפרסי כולו. גם בקטאר שולט אמיר צעיר בשנים – שייח תמים בן חמד א-תאני , שלפני מספר שנים הדיח את אביו, שייח חמד בן חליפה א-תאני. גם בדובאי יורש העצר – הנסיך חמדאן, חגג לא מזמן את יום הולדתו ה-34. לאחר שבמשך שנים רבות שלטו במדינות אלו מלכים ואמירים מבוגרים עד מבוגרים מאוד (המלך סלמן הוא בן 81, בעוד שקודמו המלך עבדאללה מת בגיל 90) כניסתם לזירה של הנסיכים הצעירים בהחלט מבטיחה שינוי גם בתחום מדיניות החוץ ומדיניות הפנים.

הנסיך מחמד בן סלמן שמזה שנתיים משמש כשר ההגנה, כבר הדגים את נחישותו למצב את ארצו כמנהיגה וכמדינה המשפיעה ביותר במזרח התיכון. מכאן המעורבות במלחמה בתימן, ובתקופה האחרונה – במשבר ביחסים עם קטאר. הנסיך הצעיר והשאפתן מקדם רפורמות כלכליות מפליגות, אך נזהר מלהסתבך עם שכבת העולמאא – אנשי הדת המשפיעים של ערב הסעודית. הוא לא ממהר להבטיח זכות לנהוג ברכב לנשים, אך בחזונו "סעודיה 2030" מתייחס לעניין של השתתפות הנשים בשוק העבודה הסעודי ברמה נרחבת הרבה יותר. כביכול, הנסיך החדש הוא חדשות טובות לכל ידידי ארה"ב ויריבי איראן באזור, כולל ישראל. החשש היחיד הוא מפני חוסר הניסיון והכוח הבלתי מוגבל של יורש העצר שריכז בידיו שליטה בלתי רגילה אפילו לממדים של ערב הסעודית.

בארה"ב כבר הביעו מורת רוח מסוימת מהמשבר החריף עם קטאר – גובה הלהבות הפתיע את וושינגטון, שם היו רוצים לראות חזית סונית מאוחדת ולא מדינות מתקוטטות אחת עם השנייה. כך או כך, הנסיך סלמן הוא בהחלט כוח חדש ורענן שעתיד לשנות את פני הממלכה השמרנית ולשנות את יחסי הכוחות בה. הלוואי שבמהלך ביסוס כוחו יוכל הנסיך הצעיר גם לשים סוף להפצת האידאולוגיה הקיצונית הווהאבית ברחבי העולם ולהפסיק את המימון הסעודי שזולג לכיוון אותן המדרסות והמסגדים שם מגדלים את דור הג'יהדיסטים החדש.

איך משנים את המשוואה בעזה?

משבר החשמל בעזה ממשיך ומחריף. ממשלת ישראל מעדיפה, כרגיל, יעדים נקודתיים ופשטניים במקום פתרונות רחבים, מקיפים ומורכבים.

במקום להסכים לדרישה של אבו-מאזן להוריד את אספקת החשמל לעזה, חייבים לחשוב על נוסחה חדשה בעזה שתביא להסדרת המצב, לפירוז ובסופו של דבר לשיקום הרצועה.

על פי דוח של האו"ם, ב-2020 (בעוד שנתיים וחצי!) עזה תהפוך למקום שאינו ראוי למגורים. אין שם מים ראויים לשתייה, ילדים שנולדו אל תוך מצור כיום כבר בני עשר, ואין להם שום עתיד מלבד הזדקקות לסלי המזון של האו"ם או הישענות על חמאס כגורם היחיד ששולט ברצועה ומספק מקומות עבודה (חפירת מנהרות, שיטור ולחימה בישראל).

כל מי שאומר שהאסון ההומניטרי בעזה קרב, כדאי שיתעורר – האסון ההומניטרי כבר כאן מזמן, אם כי הוא יכול להחריף ובהרבה.

כך למשל, ללא חשמל, זיהום המים יהיה בלתי נמנע והשלב הבא זה מגפה או מגפות, שכידוע, לא עוצרות בגבול.

לגבי מי השפכים של עזה שזורמים לים של כולנו כבר נאמר הכול. במהלך יותר משנה אני מטפלת בנושא הזה. המפעל לטיהור שפכים בבית לאהיה אותו מימן הבנק העולמי ומדינות אירופאיות נמצא וקיים, אך חייבים לחברו לחשמל על מנת שיתחיל לעבוד.

ישראל הייתה מוכנה לספק קו ייעודי למפעל, אך בחמאס דורשים שהחשמל יועבר לסל הכללי, כך שהם עצמם יוכלו להחליט לאן ילך החשמל – למפעל טיהור או למנהרות באזור בית-חאנון. סוף המעשה – מבוי סתום.

כל מי שנדרש בשאלה האם השיקום החיוני של עזה יכול להתקיים כשחמאס שולטת ברצועה מגיע לתשובה הגיונית אחת בלבד: לא, לא ניתן לשקם את עזה ולספק ביטחון לתושבי הדרום כל עוד מחבלים שולטים בעזה.

לכן, המשוואה העזתית חייבת להשתנות. לא ניתן עוד לסבול את שליטתם של אנשי חמאס במעברים, וזה המסר שחייב להיקלט טוב-טוב אצל ג'ייסון גרינבלט וג'ראד קושנר שבאים לתווך בין ישראל לרשות הפלסטינית: קודם כל הרשות הפלסטינית חייבת לחזור לשלוט בעזה, בעוד שהעולם הערבי בתמיכת ארה"ב מפנה גב לחמאס ומנתק איתה את כל הקשרים בדיוק כמו שנעשה עכשיו כלפי קטאר. אחרת נגיע חיש מהר לעוד מלחמה ועוד לפני כן נגיע למשבר סביבתי והומניטרי קשים ביותר ברצועה ובסביבתה.

הרשות הפלסטינית תפסיק לממן מחבלים ?

הרשות הפלסטינית שנוצרה בעקבות הסכמי אוסלו היתה אמורה להילחם בהקצנה ובטח ובטח שלא לעודד את הטרור ומבצעיו. אבל בפועלף אלפי מחבלים המרצים את עונשים בכלא הישראלי או כאלה שהשתחררו ממנו מקבלים את שכרם מהרשות.

הנוסחה המעוותת עובדת כך – ככל שאסיר קיבל יותר שנים בכלא ורצח יותר יהודים מרעהו, הוא יקבל יותר כספים ויזכה בדרגות יותר גבוהות. בעקבות הלחץ האמריקאי הפסיקה הרשות את התשלומים למחבלים של…חמאס בלבד. אבל האם מדובר באמת בצעד משמעותי בדרך למיגור הטרור ועידודו?

נראה שכרגע הרשות מצאה דרך נוחה לעשות חשבון עם היריבים בחמאס וגם לרצות את האמריקאים. אך זה כמובן לא מספיק. חייבים למגר גם את האווירה שמייצרת את הטרור, בין אם בתקשורת, באוניברסיטאות ובמסדרים. אין ספק שמעודדי הטרור –לדוגמא, השייחים שמטיפים באל-אקצא לרצח של חפים מפשע חייבים להיענש וצריך להרחיקם ממקום בו הם יכולים להשפיע יותר מכל. אך מצד שני, חשוב מאוד גם שישראל תייצר תנאים שיעודדו שיח והבנה במקום שנאה ותיעוב.

תכנית קלקיליה, לדוגמא, היתה אמורה לספק אוויר לנשימה לתושבי העיר שסגורה על ידי גדר ההפרדה מכל הכיוונים. כמו שבישראל האוכלוסייה גדלה, כך היא גדלה גם ברשות הפלסטינית, אבל אלה שהיו רוצים לסלק את הפלסטינים מאדמתם מעדיפים להתעלם מהעובדות ורק חושבים על איך הם יסגרו, יכלאו וירחיקו את בני האדם הלא רצויים.

מי שלא מאמין בכך שרעיון הטרנספר לא מת, מוזמן לקרוא את הראיון עם דניאלה וייס במוסף הארץ לפני שבוע. דבריה קשים, בעלי גוון פשיסטי מובהק אך לפחות היא לא מנסה לייפות אותם ולמכור את עצמה בתור הומניסטית שמאמינה בזכויות אדם.

היא אומרת בגלוי את מה שחושבים חברים רבים בממשלת נתניהו הרביעית. הדברים האלה נקלטים היטב בצד השני וכאשר האמון בין הצדדים גם כך נמוך מאוד, כל התבטאות של סמוטריץ' את אלקין את לוין את אריאל רק מוסיפה שמן למדורה. אז אם כבר לטפל בקיצונים, אז כן, אנא לטפל בקיצונים בשני הצדדים.

Cabinet decides to cut power supply to Gaza

http://www.israelhayom.com

During contentious meeting over electricity crisis in Hamas-ruled coastal enclave, Energy Minister Yuval Steinitz accuses Brig. Gen. Yoav Mordechai of taking orders from PA president Abbas • Gaza likely to have only two to four hours of electricity a day

The power plant in Gaza

 Photo credit: Reuters
 

מוזיאון בית התפוצות.

13873182_1151922144867881_772331430073383251_n

30.07.2016

המלצה לבילוי בחופש עם הילדים: ביקור במוזיאון בית התפוצות. ועכשיו – של כל התפוצות!

זכיתי השבוע לראות את האגף החדש שהולך ונבנה בבית התפוצות.

תמצאו שם חוויה ושמה ״גיבורים פורצי דרך של העם היהודי״. זו תערוכה שכל כולה מרחב פתוח לילדות וילדים הכולל סרטוני אנימציה, משחקים טכנולוגיים ויצירה על דמויות מעמנו שעיצבו את העולם בתחומים שונים: מדע וחלל, מוזיקה ואפילו אופנה.

ובנוסף, דגמים של בתי כנסת של יהודי המזרח ממרוקו, מעיראק, מלוב וממקומות נוספים הצטרפו לדגמים שכבר היו שם מגרמניה, מפולין ומהונגריה.
המסכים החדשים מציגים תפילות ברוח הפלורליזם היהודי: של רפורמים וקונסרבטיבים, לצד אורטודוקסים.
כל סיפור היהודי (כמעט) נחשף למבקר.

אני שמחה שכעת, במוזיאון החשוב הזה, נחשפים כל גווני היהדות, והמבקר במוזיאון יכול להזדהות עם הסיפור היהודי הגדול.
כל מבקר יכול להרגיש חלק מהמוזיאון שמבקש להיות מוזיאון העם היהודי, וזאת בצורה כיפית וחווייתית.

תערוכה חדשה נוספת במוזיאון, המוקדשת כל כולה לבוב דילן, אחד הזמרים היהודים שנשמעו יותר מכל במאה ה-20, מלאה צלילים וחוויות, את חלקן אנסה לחלוק עמכם בעזרת השיר ״עדיין לא חשוך״. האזנה נעימה.
https://youtu.be/RZgBhyU4IvQ

שבת שלום

על חסידת אומות העולם אליזבת רול, ישראלים יפים ונפלאות החיים.

13882108_1151333924926703_2800730150353499468_n

28.07.2016

חברים יקרים, זכיתי היום להשתתף בטקס מיוחד ביותר ב"יד ושם" שהתקיים לכבוד אישה אלמונית לחלוטין, חסידת אומות העולם מצרפת ושמה מאדאם אליזבת רול.

מי היא אליזבט רול?
לפני מספר שבועות פנה אליי אילן ברשינסקי ושאל אם אהיה מוכנה להשתתף בטקס זיכרון פרטי וקטן לכבוד חסידת אומות עולם שנפטרה ולא השאירה צאצאים.

אליזבת רול ז״ל הצילה בשנת 1944 משפחה של יהודים אסטוניים בת 5 נפשות, ואילן הוא אחד מצאצאי המשפחה הזאת.

אילן, שמוצאו מאסטוניה (בזמנו, לפני השואה חלק מהמשפחה עבר לצרפת שם התרחש הסיפור) פנה אליי כיוון שמתוקף אחד מתפקידיי בכנסת אני משמשת יו"ר קבוצת הידידות הפרלמנטרית עם אסטוניה. כך נוצר הקשר.

מסתבר שחסידי אומות העולם שלא הותירו ילדים או קרובי משפחה לא זוכים לטקס מיוחד ב"יד ושם", פשוט כי אין מי שיבוא וישתתף בו, אז אילן ומשפחתו החליטו לעשות טקס פרטי וקטן משל עצמם על מנת לכבד את זכרה של הצדיקה אליזבת רול שנשארה אנושית במקום בו רבים איבדו מאנושיותם והאירה את המרחב סביבה כאור בודד בתוך האפלה.

אז היום התכנסנו יחד עם בני המשפחה שמקצתם אף הגיעו מארה"ב ב"יד ושם" ליד קיר ההנצחה שם חרוטים שמות של אותם הגיבורים שהצילו יהודים וסיכנו את חייהם ואת חיי הקרובים אליהם.
מ-2015 גם שמה של אליזבת רול מופיע שם.

אני מודה למשפחת ברשינסקי על שהעניקו לי את הזכות ללמוד את הסיפור המרגש הזה, ולכבד את זכרה של אליזבת רול, חסידת אומות העולם ובת אדם למופת שבזכותם ניצלה עוד משפחה יהודית אחת.

כפי שאומר המפשט הידוע: ״כל המציל נפש אחת, מציל עולם ומלואו״, שכן, האישה האמיצה הזאת, קתולית אדוקה שחיה הרחק מפריז בכפר קטן בדרום צרפת, הצילה לא רק את אותם חמשת היהודים אלא גם את כל הצאצאים שלהם לדורי דורות.

לפעמים בטקסים הגדולים והרשמיים אנו קצת מאבדים את הקשר הרגשי עם הארועים של אותם ימים. הנפש מנסה להגן על עצמה מפני הכאב העצום שאי אפשר להסתתר מפניו. הטקס הקטן והצנוע לכבוד אליזבת רול היה עבורי קרן אור שבוקע מתוך האופל הנורא של השואה. יהי זכרה ברוך לעד.

עו"ד יצחק מולכו

13754222_1148400721886690_1331265007378981755_n

25.07.2016

הכירו: עו"ד יצחק מולכו (בצידה השמאלי של התמונה), שר החוץ בפועל של מדינת ישראל.

ועכשיו ברצינות.
האם ייתכן שעו״ד הפרטי של נתניהו, יצחק מולכו, יכהן כשר החוץ בפועל של מדינת ישראל, זאת בלי פיקוח ציבורי של הכנסת?

נראה כי ראש הממשלה שכח: תפקידה של הכנסת לפקח על עבודת הממשלה, ועל הממשלה לספק לכנסת דין וחשבון.

עו״ד מולכו מוסר דין וחשבון רק לראש הממשלה, ורק לו, ותקינות השלטון נפגעת מכך.

היום, בדיון שהתקיים בועדה לביקורת המדינה שאלתי את ראש הממשלה על כך.
לצערי, הוא בחר שלא לענות לשאלתי והסתפק בהערה ׳גם יאיר לפיד נהג כך׳״

אני לא מסתפקת בתשובה הזאת, ולכן אפנה ליועץ המשפטי לממשלה כדי לבדוק את תקינות העסקתו של מולכו.

לנו, חברי הכנסת, הזכות והחובה לקבל תשובות כאשר נושא תפקיד כה חשוב – שר החוץ בפועל של מדינת ישראל, הוא אדם פרטי שאינו מחוייב בדין וחשבון לאיש, ואיש אינו יכול להבטיח שנאמנותו נתונה למדינת ישראל ולא למעסיקו הישיר המשתמש בשירותיו כעו"ד – ראש הממשלה נתניהו.

אמשיך לעדכן.

מוזמנים לצפות בשאלתי לראש הממשלה ובתשובתו המקוממת.
https://youtu.be/4HNoqddlqAQ

תאגיד השידור הציבורי החדש

Screen Shot 2016-07-30 at 7.12.20 PM

24.07.2016

דחיית הקמתו של תאגיד השידור הציבורי החדש ל-2018 פוגעת בכולם, אך היא משרתת היטב אדם אחד – שר התקשורת וראש הממשלה בנימין נתניהו.

השתתפתי היום בדיון בועדת הכלכלה שעסק במהלך הבזוי שמוביל משרד התקשורת.

הדחייה הזו פוגעת אנושות בעובדי רשות השידור המסורים, ובנו – המאזינים.
הקמת התאגיד החדש עלתה לא מעט, והדחייה הזאת תעלו לנו עוד לפחות חצי מיליארד שקלים.

גם ספקי שירותים שהספיקו לחתום על חוזים וספקי תוכן עשויים לגרוף הפסדים שיאיימו על המשך פעילותם, בכללם ערוץ 9.

בעוד עובדי רשות השידור נערכו בעבודה מאומצת כדי לעמוד ביעד שנקבע – 30 בספטמבר, משרד התקשורת וראש הממשלה גררו רגליים.
את היעד קבעה הכנסת לאחר דיונים, והדחייה התמוהה הזאת לא פוגעת רק בעובדי רשות השידור – גם בריבונות הכנסת.

חוששני שההתערבות הגסה של ראש הממשלה בתקשורת לא תסתיים כאן.
כשיסיים נתניהו עם רשות השידור, יגיע תורה של הרשות השנייה ושל כל גוף תקשורת שלא יישר קו עם דפי המסרים של נתניהו.

על פגישתי עם משלחת סעודית, בלוף "ההסדר האזורי" שמספר לנו נתניהו, ו"חלק" מירושלים שכבר לא נמצא בישראל.

13640762_1147091105350985_5524570265399289024_o

23.07.2016

חברים יקרים, השתתפתי אמש במפגש נדיר שהתקיים בא-ראם (שכונה במזרח ירושלים) בין משלחת סעודית רמת דרג לחברי כנסת מהאופוזיציה.

ראש המשלחת, אנוואר אל-עשקי, כבר ביקר מספר פעמים בארץ, נפגש עם מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, ובכל אותן הפעמים הוא בא להעביר מסר חשוב:

"יוזמת השלום הערבית עדיין נמצאת על השולחן!"

כדי להניע אותה, ממשלת ישראל חייבת לחדש את המו"מ עם הצד הפלסטיני, להתקדם לעבר ההסדרה שתביא להקמת מדינה פלסטינית בתמיכת כל המדינות שחתומות על היוזמה.
לא פחות ולא יותר.

כל פעם שתשמעו כיצד ראש הממשלה שלנו מתגאה בשיפור היחסים של ישראל עם המדינות הערביות באזור, זכרו את המילים של אנוואר אל-עשקי איתו נפגשתי, המקורב מאוד למלך הסעודי: "כולנו פלסטינים!".

כזכור, היחסים עם מדינות האזור היו בשיאם לפני קצת פחות מעשור.
התנהלו אז מגעים בין ישראל לראשת הפלסטינית, אז אישררו את היוזמה לא רק כל המדינות הערביות – אלא גם המדינות האיסלאמיות, ועיתונאים ישראלים דיווחו על כך מריאד בירת סעודיה.
לאחר הסכמי אוסלו נחתם ההסכם ההיסטורי עם ירדן ונפתחו בארץ נציגויות ושגרירויות של מדינות ערביות נוספות כמו קטאר ועומאן.

אמשיך בכך שאגיד את המובן מאליו – בלי ההתקדמות במישור הפלסטיני, לא תהיה התקדמות בהתפתחות היחסים הבילאטרליים עם מדינות האזור גם כן. זה ברור לסעודים, זה ברור גם למצרים ולירדנים ורק לפני מספר ימים דיבר על כך השגריר הירדני שהשתתף בדיון של השדולה למען שיתוף פעולה אזורי בכנסת.

יש רק גורם אחד שמתכחש לכך ומנסה למכור לישראלים את הבלוף שלו: ראש הממשלה שסבור שצריך להמשיך לנהל את הסכסוך במקום לעבוד על הפתרון שלו.

את הסכסוך הישראלי פלסטיני, חברים, אנו חייבים לפתור לא רק כדי לשפר את מערכת היחסים עם מדינות האזור, ולא רק כדי להקטין את נפח הטרור, אלא גם על מנת לעצב את גבולות המדינה שלנו ולשמור עליהם היטב, להפסיק את טרגדית השליטה שלנו על עם אחר שאינו רוצה להיות נשלט ובצדק – וגם כדי לשמור על הצוויון של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אני רואה ביוזמת השלום הערבית את חגורת התמיכה שיכולה לבלום את הזעזועים ולחזק את ידי אלו שמאמינים בפשרה ובהסדר ולא ב"לנצח נחיה על חרבנו".

בירכתי את חברי המשלחת שהפגישה איתם נערכה באופן אירוני באותו חלק של מזרח ירושלים שנמצא מעבר לגדר, מעבר למחסום קלנדיה, ושנטול כל סימן של ריבונות ישראלית, וייחלתי לכך שנוכל בפעם הבאה לארח אותם בכנסת ולהחזיר ביקור בריאד.

לפני מספר ימים בדיון של השדולה למען שיתוף פעולה אזורי אמר סגן השר איוב קרא ש"טוב שכן קרוב מאח רחוק".
השכנים הקרובים אלו הפלסטינים, שבסופו של דבר, למרות כל המשברים והזועות נצטרך לדבר איתם, ולא עם שייחים סעודים או עם אמירים קטאריים.

מצעד הגאווה בירושלים

13707807_1145573078836121_4775937379931139687_n

21.07.2016

בשנה שעברה צעדתי במצעד הגאווה בירושלים יחד עם חברתי היידי מוזס מהתא הגאה בליכוד.

השמחה נקטעה לפתע פתאום בזעקות איומות ששמענו, ולאחריהן ראינו שלולית של דם.
שירה בנקי ז״ל נרצחה במרחק מטרים ספורים מאיתנו, ממש לנגד עיננו.

היום, אני חוזרת למצעד בירושלים וקוראת לכולכם לבוא ולהצטרף.

בואו היום לצעוד למען אהבה, למען סובלנות, למען רב גוניות בחברה ורב תרבותיות.
בואו לגרש את כוחות האופל, את הבורות ואת הכפייה הדתית.

הצטרפו אלי ולעוד אלפים.
תגיעו לכבד את זכרה של שירה, והביאו אתכם פרחים.

נתראה בגן הפעמון ב-17:00!

החוג הגאה – מפלגת העבודה
מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים Jerusalem March for Pride and Tolerance 2016 ★ 2016