השבוע במזרח התיכון – הטור השבועי של ח"כ קסניה סבטלובה על ענייני האזור – 30.6.17

השבוע במזרח התיכון.

מאת ח"כ קסניה סבטלובה, חברת ועדת החוץ והביטחון, בעברה כתבת ופרשנית לענייני ערבים בערוץ 9.

והשבוע: משבר החשמל בעזה עומד לחלוף, האם חמאס ימשיך להתחזק?,  מי ישקם את סוריה ועיראק אחרי לכתו של דאע"ש?

וגם: האם הריב הגדול במפרץ הפרסי עומד להסתיים? ומי מדבר בשם לבנון?

חברים יקרים,

עוד שבוע עמוס במאורעות דרמטיים עבר עלינו במזרח התיכון. חלק מהמאורעות דווקא חיוביים: התקדמותן של החזית הסורית הדמוקרטית בא-רקה ושל כוחות הקואליציה האמריקאית-עיראקית במוסול מסמנות את קיצו הקרב של דאע"ש כישות מדינית וזורות תקווה בלבבות של מאות אלפי גברים, נשים, ילדים וזקנים שעונו ונרדפו על ידי הארגון הרצחני. עם השמחה מגיעות השאלות הטורדניות שחייבות להישאל: מי ישלוט ויחזיק בשטח המשוחרר? האם המתחים העדתיים והקהילתיים ירדו או יתגברו לאחר שאנשי דאע"ש יתפזרו לכל עבר כשהם נושאים בלבבותיהם שנאה יוקדת לכל דבר חי?

כנ"ל גם בעזה. משבר החשמל עוד לא נפתר, אך המשאיות המצריות הרבות שעמוסות בדלק כבר נכנסו לרצועה השבוע, ובקהיר מתגבשת לה תכנית להחזרת מחמד דחלאן, יריבו המר של מחמוד עבאס לרצועה. תושבי עזה יקבלו את החשמל לבתיהם, אך גם תנועת החמאס תקבל ואף תתחזק מהמשבר הנוכחי ותמשיך בסדרת פגישות תיאום עם הבכירים האיראנים בטהרן וראשי חיזבאללה בביירות. כך נראה השבוע הזה במזרח התיכון.

משבר החשמל בעזה עומד לחלוף, חמאס ימשיך להתחזק

להכתיר את מחמד דחלאן בתור ראש הממשלה של רצועה עזה, לאפשר מעבר סחורות ובני אדם במעברים המחברים את הרצועה לישראל ולמצרים ולגרום לחמאס להפסיק לתמוך בג'יהדיסטים בצפון סיני – אלה הם עיקרי התכנית המצרית הסודית שפרטיה נחשפו לפני מספר ימים.

גם בקהיר מבינים שהמצב בעזה הוא בלתי אפשרי וכי למשבר ההומניטרי תהיינה השלכות לא רק בגבול עם ישראל, אלא גם בגבול עם מצרים. אנשי מחמד דחלאן בינתיים מכחישים, אך לא בצורה מאוד נחרצת, בעוד שבאזור הגבול בין עזה למצרים כבר החלו עבודות למען יצירת אזור חיץ בין רפיח הפלסטינית לבין רפיח המצרית.

המשאיות המצריות עם דלק, שככל הנראה משולמות מכיסיו העמוקים של שליט אבו-דאבי, יישארו בצד המצרי אם יתגלה איזשהו קשר בין חמאס על כל פלגיו לבין האויבים המרים של המדינה המצרית – אנשי "אנסאר בית אל-מקדס" בסיני שנשבעו אמונים לארגון דאע"ש. בתכנית של המצרים שבסה"כ מציעה את אותו הדבר שהוצע לחמאס כבר כמה פעמים – לוותר על שליטה במעברים לטובת אנשי פת"ח, יש רק חסרון אחד. אנשי חמאס אינם מתכוונים לוותר על נשקם, וככל שלעזה יזרמו יותר סחורות וחומרים כך גם יגבר ייצור הנשק העצמי, גם המנהרות ייחפרו בקצב מהיר יותר. אם חמאס שאיבד את המימון הקטארי ונמצא בשעתו הקשה מוכן לפשרות מפליגות, אז מדוע שלא יסור למרותו של ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן ויוותר על שליטה במעברים לטובתו, כפי שהוצע לא פעם בעבר? לכך יש שתי סיבות משמעותיות: בחמאס מאמינים שיהיה להם יותר קל לעבוד מול דחלאן מאשר עם אבו-מאזן שנוא נפשם, בעוד שבמצרים התאכזבו מיו"ר הרשות ומסביבתו וכבר כמה שנים תומכים בצורה די גלויה במחמד דחלאן בו הם רואים יורש פוטנציאלי לאבו-מאזן.

חשוב להבין שמצרים יכולה לקבל את נוכחותו של חמאס בעזה כל עוד הוא לא פוגע בביטחונה, אך השאלה היא האם ישראל תוכל להסכים לכך? אם תכנית הזאת תתממש – וכרגע לא ברור אם זה יקרה – בפועל זה יגרום להתחזקות ואף להנצחת שלטון החמאס ברצועה ולחיסול האפשרות להקמת מדינה פלסטינית. לדחלאן יש בסיס מסויים שתומך בו בעזה, במיוחד לאור המתנות הנדיבות שהוא מפזר בין מחנות הפליטים, אך בגדה הוא ייתקל בהתנגדות חריפה של הטוענים לכתר שמצטופפים ליד אבו-מאזן. הפילוג הפלסטיני יישרת היטב את אלה בישראל שמכריזים מתחת לכל עץ רענן על כך שמדינה פלסטינית לא תקום בעודם שרים "שתי גדות לירדן".

מי ישקם את סוריה ועיראק אחרי לכתו של דאע"ש?

ביום חמישי הכריזה הטלויזיה העיראקית על כך שה"ישות הדאע"שית פסקה מלהתקיים". ההודעה נמסרה בעקבות הרחבת השליטה על כמה שכונות במוסול והשתלטות על מסגד אל-נורי העתיק שאנשי דאע"ש הפציצו לפני כשבוע. הקרבות בעיר נמשכים, אנשי דאע"ש שנשארו במוצול מילכדו את הבתים של התושבים וממשיכים לזרוע פחד ואימה ברחובות העיר, אך הסוף בכל זאת נראה קרוב.

גם בא-ראקה הודיעו הכוחות הכורדים שנלחמים בדאע"ש על כך שהם קרובים להשתלטות על העיר. שני הבסיסים החשובים של הארגון הרצחני ישוחררו, אלפי בני אדם יוכלו לאתר את קרוביהם, נשים ונערות שנהפכו לשפחות ונמכרו בשוק העבדים ישוחררו, העביות השחורות ייזרקו לפח וברחובות מוסול וא-ראקה שוב תתנגן מוזיקה – דאע"ש אסר על השמעת מוזיקה שאינה דתית, במיוחד על שירת נשים שכנראה מאיימת על אלה שמתיימרים לדבר בשם אלוהים בכל העולם.

יחד עם זאת, המאבק הגדול לייצוב האזור רק מתחיל. במוסול התושבים הסוניים מפחדים מנקמתן של המיליציות השיעיות, אל-חשד א-שעבי ואחרות. בא-ראקה חוששים גם כן מטיהור  אתני מצדם של הכוחות הכורדים. ברור לכל שהסיבות שמלכתחילה הביאו להתפרצות המגפה הדאע"שית בא-שם, אותו אזור היסטורי שכולל בתוכו חלקים מסוריה, עיראק, ירדן וארץ ישראל, לא נעלמו. ריסוקן של זהויות לאומיות והתגברות זהויות דתיות מאיים על המשך הקיום של קבוצות אתניות ודתיות מגוונות הקיימות במרחב הזה. בסוריה אין כעת מי שייקח על עצמו את תהליך ההחלמה והריפוי, גם בעיראק השלטון המרכזי חלש. אך הסוגיה הזאת לא תטופל ואם מערכת האיזונים החדשה לא תווצר, האזור יחזור חיש מהר לידי פנאטים כאלה ואחרים שתמיד ממלאים את הואקום השלטוני והזהותי.

הכיוון הוא סולחה: הריב הגדול במפרץ הפרסי עומד להסתיים

השבוע נמשכו גישושים בין קטאר לשכנותיה הערביות, בתיווך כווית – המגשרת האזורית. בשבוע הבא כל הצדדים ייפגשו בוושינגטון, שם מודאגים מאוד מהמשבר הנוכחי וחוששים שהוא משרת בעיקר את עיראק. לפני יומיים קטאר מסרה כי "רשימת הדרישות הינה לא הגיונית, אך בדוחא מוכנים לשקול כיצד להתמודד עם  כמה מהסעיפים".

מעניין, שברגע האחרון מרשימת הדרישות הסעודיות הוסרה הדרישה להפסיק לתמוך בחמאס, בעוד שהדרישה להפסיק לממן את הארגונים הסלפיים הקיצוניים נשארה בעינה.

הויתור הזה הוא דווקא מובן –  אם חמאס תתנתק מהאחים המוסלמים ולא תתמוך גם בדאע"ש בסיני, היא אינה מאיימת יותר על מצרים או על מי מהמדינות הסוניות, בעוד שביטחון ישראל הוא בעיה של ישראל בלבד. סביר להניח שבארה"ב ינסו לגבש מסמך הבנות כבר בשבוע הבא על מנת לגרום לצדדים שנסחפו עם הונדטה שלהם לחזור למשימה העיקרית שלהם (בעיני ארה"ב) – להילחם בדאע"ש ולבלום את איראן.

מי מדבר בשם לבנון?

שר הפנים הלבנוני נוהד אל משנוק יוצא במתקפה חריפה נגד חיזבאללה לאחר התבטאויות פרובוקטיביות של חסן נסראללה, מזכ"ל הארגון בתחילת השבוע.

נסראללה הבטיח שבמלחמה העתידית עם ישראל אלפי שיעים מעיראק, תימן ואפגניסטאן יבואו לעזרתם של הלבנונים. מול הבתים של מטולה השבוע הוצבו שלטים עם סמלים של חזבאללה ודיוקנם של האיתוללות האיראניות בצירוף של כיתוב "אנו באים".  בתגובה לדבריו של נסראללה אמר שר הפנים משנוק כי "נסראללה לא מייצג את הממשלה הלבנונית או את העם הלבנוני. הוא נמצא הרחק מהדרך בה נמצאת לבנון כעת". בפגישתו עם הנשיא מישל עוון בארמון בעבדה הוא הוסיף ש"במקום לגייס כוחות זרים, על לבנון למצוא פתרונות לבעיותיה. אנו לא רוצים לייבא את המלחמה הסורית אלינו ללבנון" הדגיש. אך החולשה של הצבא הלבנוני והמדינה הלבנונית באופן כללי והביטחון של מזכ"ל חיזבאללה לא משאירים מקום לספק: לא נוהד משנוק או אישים לבנונים אחרים החולמים על פיתוח וקידמה הם שיקבעו כשתגיע העת לסבב הבא בצפון. ייתכן שההחלטה תתקבל אפילו לא בביירות או בעלבכ, אלא הרחק משם, במטה של משמרות המהפכה האיראניות בטהרן.