יהודים שהתקבצו יחד בישראל אחרי שנות גלות רבות מספור, משולים לבני משפחה אחת שפגשו אחד את השני אחרי פרידה ממושכת

12507536_1020993177960779_5068159599493158888_n

יהודים שהתקבצו יחד בישראל אחרי שנות גלות רבות מספור, משולים לבני משפחה אחת שפגשו אחד את השני אחרי פרידה ממושכת.
הלא נרצה לשמוע מבן משפחה אבוד ששב, מה עבר עליו ואיך חי את חייו?

אמש התמזל מזלי והוזמנתי לאירוע מרתק שחימם לי את הלב ואת הנשמה.
בדירה אחת בתל-אביב נפגשנו, ישראלים וישראליות ממוצא עיראקי ומשלל עדות אחרות, נהנינו מאוכל עיראקי מסורתי, שמענו את נגינת העוד ושירה בשפה יהודית עיראקית, דיברנו על החיים, על המזרח התיכון, על שימור וטיפוח של התרבות והמורשת של העדה העיראקית ותפוצות אחרות.

היו שם אנשי אומנות, שחקניות, עיתונאים, אנשי עסקים, גמלאים וסטודנטים, צברים, עולים ותיקים ועולים חדשים.
פגשנו את אימד לוי המקסים, העולה האחרון מעיראק שבא לארץ לפני חמש שנים בלבד וכבר מדבר בעברית צחה ויפה, ואורח עיראקי-מוסלמי שמתגורר בארה"ב.

אקדמאים סיפרו על קשרים שהם מקיימים עם עמיתיהם בעיראק, ואורחים אחרים סיפרו על המאמצים שהם עשו על מנת לשמר את המורשת היהודית בעולם הערבי.

מפגש כזה, ערב מיקרוקוסמוס של קיבוץ גלויות, התקיים בזכותה של זהבה ברכה הנמרצת, מראשי "משמרים את השפה העיראקית" שפועלת למען שימור השפה בה דיברו יהודי בבל מאות שנים.

אני, בתור יו"ר השדולה למען שימור וטיפוח תרבות ומורשת יהדות ארצות ערב, אמרתי שמדינת ישראל חייבת לעשות מאמץ עליון על מנת ללמד את ילדינו את המורשת של העם היהודי, את היופי של המנהגים השונים, את ההיסטוריה של כולנו.

ואם בתרבותם ושפתם של יהודים יוצאי ארצות ערב עסקינן, הרי שמדובר בקהילות שנטועות חזק במזרח התיכון, מבינות את ההתנהלות האזורית, את השפה ואת הקודים התרבותיים.
הם הגשר של ישראל למזרח התיכון, אך לצערנו המדינה ניסתה במשך שנים להתעלם ממורשתם ולגרום להם לוותר על התרבות ועל השפה.
לא עוד! הגיע הזמן להחליף דיסקט.

כעת, נותר לי רק להודות למארחים הנפלאים של המפגש המיוחד ולהתכונן לפעילות ממושכת בנושא שחשוב לכולנו, לכל הקרובים האבודים שנפגשו שוב בארץ המובטחת לה חיכו 2000 שנים.

משמרים את השפה העראקית